מכירה מקוונת 42 - חב"ד
מכירת חב"ד מיוחדת לרגל חג הגאולה י"ט כסלו – ראש השנה לחסידות - יום בו יצא האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי ממאסרו ברוסיה הצארית
- rebb (83) Apply rebb filter
- book (42) Apply book filter
- ספרי (38) Apply ספרי filter
- אדמו (33) Apply אדמו filter
- מכתבי (30) Apply מכתבי filter
- letter (30) Apply letter filter
- אדמור (25) Apply אדמור filter
- הזקן (25) Apply הזקן filter
- אדמו"ר (25) Apply אדמו"ר filter
- alter (25) Apply alter filter
- הרבי (23) Apply הרבי filter
- lubavitch (23) Apply lubavitch filter
- חפצים (16) Apply חפצים filter
- האדמור (16) Apply האדמור filter
- האדמו (16) Apply האדמו filter
- האדמו"ר (16) Apply האדמו"ר filter
- object (16) Apply object filter
- האמצעי (9) Apply האמצעי filter
- chabad (9) Apply chabad filter
- dovber (9) Apply dovber filter
- mittel (9) Apply mittel filter
- schneuri (9) Apply schneuri filter
- schneuri, (9) Apply schneuri, filter
- רים (8) Apply רים filter
- אדמורים (8) Apply אדמורים filter
- וחסידים (8) Apply וחסידים filter
- רבנים (8) Apply רבנים filter
- אדמו"רים, (8) Apply אדמו"רים, filter
- hassidim (8) Apply hassidim filter
- rabbi (8) Apply rabbi filter
- rebbes, (8) Apply rebbes, filter
- בית (7) Apply בית filter
- הריי (7) Apply הריי filter
- הרייץ (7) Apply הרייץ filter
- רבי (7) Apply רבי filter
- הריי"ץ (7) Apply הריי"ץ filter
- "bei (7) Apply "bei filter
- bei (7) Apply bei filter
- rayatz (7) Apply rayatz filter
- rebbe" (7) Apply rebbe" filter
- ודולרים (4) Apply ודולרים filter
- ספרים (4) Apply ספרים filter
- מהרבי (4) Apply מהרבי filter
- distribut (4) Apply distribut filter
- dollar (4) Apply dollar filter
- dollars, (4) Apply dollars, filter
- ה"צמח (2) Apply ה"צמח filter
- hassid (2) Apply hassid filter
- tzedek (2) Apply tzedek filter
- tzemach (2) Apply tzemach filter
כסף, חתום בחותמת העיר מוסקבה - 1853, ובחותמת יצרן - СГ (SG).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את הגביע ששימש את הצמח צדק בשנים האחרונות לחייו. סבתי שטערנא שרה [אשת הרש"ב] העניקה לי אותו במתנה במהלך שבוע השבע ברכות לאחר חתונתי". האישור מתוארך – 26 בנובמבר 1989. מצורפת קופסת עץ שייתכן ששימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם הגביע שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
בכמה ממאמריו עוסק ה"צמח צדק" בהרחבה בסודות הקבליים הרמוזים בעניין גביע הכסף: "מענין גביע הכסף... שזהו ע"ד כוס ישועות אשא. כוס היינו כלי לקבל הישועות..." (ראה "ספר הליקוטים דא"ח צמח צדק", כרך י, אות כ, עמ' תרי ואילך).
6X6 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כיפופים קלים.
קנקן תה של רבי שמואל שניאורסון האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש.
כסף חתום בחותמת העיר דבלין – 1834, ובחותמת יצרן: (Richard Sawyer) "R.S". מעוטר בדגמים צמחיים צפופים, ברוקיות ובפרחים, וניצב על ארבע רגליים מסוגננות. שני איורים חרוטים בקרטוש בחזית הקנקן.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי נינתו של האדמו"ר המהר"ש, הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את קנקנן התה מכסף של סבא רבא שלי הרבי המהר"ש. הוא קנה אותו במהלך נסיעה לחו"ל. זה היה אחד מהכלים היפים ביותר שהיו בבעלותו. אני בעצמי ארזתי אותו בשעה שעזבנו את העיירה ליובאוויטש. סבי הרש"ב אמר לי לשמור אותו בשעה שיצאנו את ליובאוויטש". האישור מתוארך – 5 בנובמבר 1989.
מסעותיו של האדמו"ר המהר"ש
האדמו"ר המהר"ש (תקצ"ד-תרמ"ג), הרבי הרביעי בשושלת חב"ד, החל לעסוק בצרכי ציבור עוד בחיי אביו ה"צמח צדק". הוא נהג לנסוע לעיתים תכופות לקייב ולפטרבורג כדי לפעול למען יהודי רוסיה, וכדי לסכל גזירות ולבטל חוקים שונים שהוטלו עליהם. בשנת תרי"ח ערך לראשונה נסיעה אל מחוץ לרוסיה. הוא ביקר באיטליה ובגרמניה והתראה שם עם מנהיגים ועסקנים העוסקים בענייני הכלל. נסיעות דומות ערך גם בשנים תרי"ט-תרכ"ב. גם לאחר הסתלקות אביו ה"צמח צדק", ועלותו על כס נשיאות חסידות חב"ד בליובאוויטש בקיץ תרכ"ו, המשיך המהר"ש לפעול ולעסוק בענייני ציבור, וערך נסיעות שונות ברחבי אירופה למטרה זו. בין השנים תרכ"ח-תר"מ ערך נסיעות רבות ברוסיה ומחוצה לה, הן כדי לבקר במקומות מרפא ולדרוש ברופאים, והן כדי לעסוק בצרכי הכלל. על פי האישור המצורף, קנה האדמו"ר המהר"ש את הקנקן שלפנינו באחת מנסיעותיו לחוץ לארץ.
"עשר גלויות גלתה ליובאוויטש", הראשונה שבהן מליובאוויטש לרוסטוב
במשך מאה ושתיים שנה (שלהי קיץ תקע"ג - חשון תרע"ו, 1813-1915) שכן מרכז חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש שברוסיה הלבנה. העיירה ליובאוויטש היוותה מקום מושב לארבעה מתוך שבעת אדמו"רי חב"ד – האדמו"ר האמצעי, האדמו"ר ה"צמח צדק", האדמו"ר המהר"ש ואדמו"ר הרש"ב. בראשית שנת תרע"ו, במהלך מלחמת העולם הראשונה, בשעה שהצבא הגרמני התקרב לעיר סמולנסק הסמוכה לליובאוויטש, נאלץ האדמו"ר הרש"ב לעזוב יחד עם בני ביתו את העיירה בה קבע מושבו אבי-זקנו האדמו"ר האמצעי, ולאחר כעשרה ימי נדודים התיישב בעיר רוסטוב שעל שפת נהר הדון, בדרום-מערב רוסיה.
ביומנו מאותם ימים, מתאר בנו האדמו"ר הריי"ץ בהרחבה את הלבטים וההתחבטויות בטרם קבלת ההחלטה לעזוב את ליובאוויטש, את הוראת אביו הרש"ב לארוז את הרכוש והחפצים של "בית רבי", את הנדודים והגלגולים בדרכים עם המטען הגדול, ולבסוף, את ההגעה וההתיישבות בעיר רוסטוב:
"הקול נשמע כי נוסעים אנחנו, לאָן ומתי אין איש יודע, וגם אנחנו אינם יודעים. רק כבוד אבי הרב שי' [הרש"ב] הגיד כי צריכים לעשות הכנות הנסיעה, הדרושים, וחבישת החפצים, שצריכים ליקח בדרך. ביום החמישי, י"ג מ"ח, כבוד אבי הרב שי' נסע על ציוני כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים, זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, התמהמה שמה בערך ארבע שעות, ובבואו להבו פניו ועיניו אדומות מרוב בכי, בערב בשעה מאוחרה היו עוד עיניו אדומות, וגם למחרתו עוד רשמי הבכי ניכרים היו [...] השמועה עברה מפה אל פה, הבית מלא אנשים והרבה מבני העיר, זה בכדו וזה בחביתו, ולדרוש טובתו בההוה והעתיד. ביום א' בקר בשעה האחד עשרה בקר, ט"ז מרחשוון, יצאנו מליובאוויטש. התלמידים, המורים, המשגיחים והמשפיעים, הרב ואנשי העיר, אנשים נשים וטף, וגם נכרים רבים התקבצו בחצר, איש את רעהו ידחקו וילחצו, וכאשר דָרַך כבוד אבי הרב שי' על מפתן העגלה, כל האנשים פנו פניהם אליו ועמד בהעגלה ואמר זאייט גיזונד, גיזונטער הייט צוא זעהן זיך [היו בריאים, להתראות מתוך בריאות], הרימו כולם קולם וענו, פארט גיזונד און קומט גיזונד [סעו לשלום ובואו בשלום] (רעד עבר בי מהקול האיום), וגם הנכרים הרימו מגבעותיהם לאות ברכה, וברגש זה נסענו.
הרבה עשה לנו, פקיד התחנה רודניא, הוא פקד לקבל כל הבאגאז [מטען] שלנו שעלה למשקל 97 פוד [יחידת משקל רוסית; כל פוד הוא 16.38 קילוגרם], ובעצמו עמד בעת שהכניסום להואגאן [קרון] שילכו עם המסע הלזה שאנו נוסעים בו, ופקד על מוליך הבאגאז ושומרו, כי ישים עין פקיחא על הבאגאז להביאו למקומו שלם [...] מחיר המסע עלה לסכום גדול, ות"ל כי גם הבאגאז, הולך עמנו במסע זה [...] וביום ד' בקר בשעה העשירית כ"ו לחדש באנו עם המסע המהיר לרוסטוב וחבורת אנשים בלולה מנכבדי העיר פגשנו אותנו על בית הנתיבות, ונוסעים אנחנו בחמשה, שבעה, תשע, עגלות, להמעון אשר שם הוגבל לנו חדרים למעון [...] קהל עדת ישראל ברוסטוב, בהתרגשות גדולה מביאתינו הֵנָה" ("מבית הגנזים", עמ' כ"ו-ל"ו).
כמובא באישור המצורף, לקראת המסע מליובאוויטש לרוסטוב הורה האדמו"ר הרש"ב לנכדתו הבכורה, הרבנית חנה, לארוז את ביתו ורכושו של אביו, האדמו"ר המהר"ש, והעניק לה במתנה באותה שעה את קנקן הכסף שלפנינו.
הנהגת המהר"ש בעשירות
האדמו"ר המהר"ש נהג כידוע בעשירות גדולה. בספר התולדות למהר"ש (עמ' 38) מתוארת מרכבתו המפוארת: "בימים ההם לא היה עדיין מסילת ברזל בכל מקום, וקנה הרבי המהר"ש עגלת סוסים מיוחדת לעשות בה נסיעותיו. העגלה היתה רתומה לארבעה סוסים, ועלתה כמה מאות רובל. על הקירות מבפנים היה פרוש בד משי, ובתוך העגלה היו מטה ושולחן, מקום לספרים וכתבים... שמונה דירות בארבעה בנינים
עם שני גני טיול, היו לרבי מהר"ש בליובאוויטש... בחדרו של הרבי מהר"ש, עמדו מסביב לכל הקירות, ארונות מלאים ספרים... כן עמדו בחדר זה שתי כורסאות מצופות משי. באמצע החדר עמד שולחן עגול ומעליו תלתה מנורה גדולה בת שלש עשרה קנים".
ברשימותיו של הרבי מליובאוויטש (חוברת קמ, עמ' 284) מתוארים שוב דירתו ורהיטיו היקרים של המהר"ש: "עוד בימי הצ"צ דר אדמו"ר מהר"ש נ"ע ברחבות, וגם היו בדירתו רהיטים יפים"; ובמקום אחר מספר הרבי: "פעם בא חסיד להצ"צ ורצה לתת לו במתנה רהיטים יקרים כו', וענה לו הצ"צ שהוא אינו צריך לזה... אבל הוסיף מיד שיתנם לבנו... המהר"ש'" (תורת מנחם, תשמ"ז - חלק ג, עמ' 97).
באחת משיחותיו מביא הרבי בשם סביו, רבי מאיר שלמה ינובסקי רבה של ניקולייב, שהיה "יושב" אצל האדמו"ר המהר"ש בליובאוויטש (לאחר נישואיהם, נהגו אברכים חסידי חב"ד לנסוע לליובאוויטש ולשהות במחיצת הרבי תקופה מסוימת; אלו היו מכונים בשם "יושבים"). ובשובו לביתו סיפר על אופן הנהגתו של המהר"ש: "בהתרחבות גדולה ובעשירות, ובכלי זהב – קופסת טבק מזהב, ועוד קופסה מסוג נוסף. שאל אותו א' השומעים... איך יתכן שנשיא בישראל ומורם מעם יתעסק בענינים גשמיים וחומריים? – וענה לו זקני 'פעטאך' [שוטה]! וכי בשביל מי נברא הזהב, בשבילי ובשבילך? הרי הזהב נברא מלכתחילה לצדיקים" (תורת מנחם, כרך טו, עמ' 322-323).
ובשיחה נוספת מביא הרבי (בשם חמיו האדמו"ר הריי"ץ) תיאור נוסף אודות הנהגת המהר"ש בעשירות: "היה אצלו הסדר שכל כלי תשמישו היו מזהב. ולדוגמא: השעון – היה מזהב, ולא עוד אלא שהיו לו שני שעוני זהב... היה לו שעון זהב בכיס הימני, ושעון זהב בכיס השמאלי, וכל שעון הי' מחובר לשרשרת זהב... וכן לצורך העישון, היתה לו קופסת זהב עבור הסיגריות ('ציגארעטן טרייבעל'), וכן קופסת זהב עבור הרחת טבק, וכן המזלגות וכן המקל היה עם גולת זהב בראשו. ועד"ז בנוגע ללבושים שלו, וכן בנוגע למרכבה שבה הי' נוסע לטייל" (תורת מנחם, התוועדויות – נב – תשכ"ח - חלק שני, עמ' 154).
אורך מרבי: 29 ס"מ. גובה מרבי: 17.5 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים. תיקוני הלחמה.
שעון כיס של האדמו"ר רבי שלום דובער שניאורסון האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש.
תוצרת חברת Droz & Perret, שוויץ (St. Imier), לאחר 1874. חזית חשופה (עם כיסוי קריסטל בחזית ובגב).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי נכדתו הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את שעון הכיס מתוצרת חברת Droz & Perret של סבי הרש"ב. לדברי סבתי [הרבנית שטערנא שרה] הרש"ב קנה את השעון במהלך אחת מנסיעותיו לגרמניה". האישור מתוארך - 4 במרץ 1990. מצורפת קופסה שכנראה שימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם השעון שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
"המורה שעות שלי" – צוואת האדמו"ר הרש"ב
ימים ספורים קודם הסתלקותו (אור ליום ב' ניסן תר"פ, בעיר רוסטוב) כתב האדמו"ר הרש"ב צוואה ובה חילק את ספריו וחפציו לבני משפחתו. בין יתר החפצים אותם הוריש בצוואתו לבנו האדמו"ר הריי"ץ, ישנו גם "מורה שעות", אשר ייתכן שהוא שעון הכיס שלפנינו: "כל הכלים דכסף וזהב וכן כל המעות וכל כלי תשמישי הבית לזוגתי תחי' [הרבנית שטערנא שרה], וביכולתה לעשות בהם כרצונה. המטבעות של זהב, והמורה שעות שלי, והחנוכה לאמפען, והטאבאקערקע של זהב אשר עם אמיל, אני מוריש לבני [הריי"ץ]..." (ספר המאמרים – תר"פ להרש"ב, עמ' שלז; אגה"ק להרש"ב, אגרת תקיד; אשכבתא דרבי להרמ"ד רבקין, עמ' 138).
התייחסות נוספת אל "מורה שעות" מופיעה באגרת הרש"ב מיום ז' אב תרס"ו, העוסקת בפרשה המכונה "פרעות תרס"ו". באגרתו מתאר הרש"ב את ההשתוללות הפראית של כמה בריונים מחברי אגודת "פועלי ציון" שפרצו חמושים ברובים אל מקום משכנו בדאצ'ע [נאות דשא] הסמוכה לעיירה ליאוזנה, איימו על בני ביתו באקדחיהם, הרסו וניתצו חפצים וכלי בית: "התחילו לשבור מה שמצאו והעיקר הרסו את בית חדר האכל... שברו את השולחן וארגז... עם כלים וכל מה שהיה שם לבד המורה שעות. גם זכוכית הדלתות שברו..." (אגה"ק להרש"ב, אגרת תתקלח; לסקירה כללית על הפרשה ראה "תולדות חב"ד ברוסיה הצארית", עמ' רמד-רמח).
התייחסות נוספת ל"מורה שעון" של הרש"ב מובאת באגרת הריי"ץ משנת תרצ"ז, בה הוא מתאר את סדר לימודו עם אביו הרש"ב בבוקר יום כ"ב טבת תרע"ז. הרש"ב ובנו למדו אז מאמר חסידות ובתום הלימוד: "הביט [הרש"ב] אל המורה השעות – היה כחצי השעה השביעית בקירוב – ויסגור את ספרו ויאמר לי ללבוש את בגד החורף ונסע לבית הטבילה" (אגה"ק להריי"ץ, אגרת תתקיב).
התייחסות נוספת מופיעה באגרת הריי"ץ מחודש אלול תרצ"ז אל בתו הרבנית חיה מושקא ובעלה רבי מנחם מענדל שניאורסון (לימים הרבי מליובאוויטש), בה הוא נזכר בנוסטלגיה וגעגוע באפיזודה קטנה שהתרחשה 38 שנים קודם לכן, בשנת תרנ"ט: "כאשר מלאו לחנה'לע [הרבנית חנה גורארי'] תחי' חודש ימים, בכ"ה אלול, היה יום חמים נאה מאוד, היינו אז עדיין ב'נאות דשא', החזקתי את חנה'לה עטופה ושיחקתי אתה. בתוך כך ניגש הסבא [הרש"ב] ושיחק אתה זמן מה, הוא סובב את השעון מול עיניה. היא הוציאה את ידיה הקטנות וכמו רצתה לתפוס, אבל הידיים הקטנות היו חלשות מדי לתפוס משהו" (אגה"ק להריי"ץ, אגרת ה'תרט. במקור ביידיש).
ביקוריו של הרש"ב בגרמניה
האדמו"ר הרש"ב (תרכ"א-תר"פ), הרבי החמישי בשושלת חב"ד ומגדולי מנהיגי יהדות רוסיה, היה ידוע חולי ונהג לערוך נסיעות רבות ותכופות לעיירות מרפא שונות, ברוסיה ומחוצה לה, כדי לשאול בעצתם של רופאים מומחים. לצד צורכי הרפואה, התמסר הרש"ב בכל מאודו ונפשו בנסיעותיו אלו להטבת מצבם החומרי והרוחני של היהודים בכלל ושל יהדות רוסיה בפרט. הוא ערך נסיעות לערים הגדולות מוסקבה ופטרבורג כדי לבטל גזירות שונות שהוטלו על היהודים בידי שלטון הצאר, השתתף באספות הרבנים, שלח שליחים לקהילות יהודיות מרוחקות ודאג להקמת מקוואות והדפסת ספרים, סייע לחיילים יהודיים במלחמת רוסיה-יפן ולפליטי ויתומי המלחמה, ועשה פעולות רבות נוספות לשימור גחלת היהדות. בין היתר, ביקר הרש"ב במדינות צרפת, אוסטריה, גרמניה, איטליה, צ'כיה, חצי האי קרים, ועוד.
נסיעותיו השונות של הרש"ב לגרמניה מתועדות היטב באגרותיו הרבות. נסיעתו הראשונה הייתה בשנת תרמ"ה, בהיותו בן 24; ומני אז ערך ביקורים רבים וממושכים בגרמניה, בין היתר, בשנים תרמ"ח-תרמ"ט, תרס"א, תרס"ו-תרס"ט, ותרע"א-תרע"ד. חלק מביקורים אלו נמשכו חודשים ארוכים (כך בשנת תרס"א שהה הרש"ב בגרמניה למעלה מתשעה חודשים, ד' כסלו-ז' אלול, ובשנת תרס"ז למעלה מעשרה חודשים, אמצע חשוון עד שלהי אלול). על פי האישור המצורף, האדמו"ר הרש"ב קנה את שעון הכיס שלפנינו במהלך אחד מביקוריו אלו בגרמניה.
קוטר: 5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. תקינות המנגנון לא נבדקה.
מגש עליו מורכבים שני חישוקים קטנים להצבת קסתות דיו, ופמוט קטן במרכזו. מעוטר בדגמים צמחיים וניצב על ארבע רגליים מסוגננות. מצופה כסף - חתום (כנראה מתוצרת חברת Martin Hall & Co. בעיר שפילד אנגליה, סוף המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את המעמד הכפול לקסת דיו [מצופה] הכסף של סבי הרש"ב. קסתות הדיו עצמן נשברו בשעה שעברנו מרוסיה ללטביה. המעמד החזיק את הקסתות ויש בו מקום להצבת נר. בליובאוויטש לא היה חשמל. סבי השתמש במעמד בחודשים תשרי וניסן ובימים מיוחדים. הוא השתמש בו גם כשהתגורר ברוסטוב. סבתי [הרבנית שטערנא שרה, אשת הרש"ב] העניקה לי אותו במתנה זמן קצר לאחר שהרש"ב הסתלק". האישור מתוארך - 17 בדצמבר 1989. מצורפת קופסת עץ שכנראה שימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם המעמד שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
גודל מקסימלי: 26.5X17.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים קלים. ללא קסתות הדיו ואביזרי הכתיבה (שנלוו במקור למעמד).
רצועות פשתן שקיבל רבי שלום דובער שניאורסון האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש במתנה מפועלי בית החרושת לאריגה (מטוויה) בעיירה דוברובנה.
חמש רצועות פשתן, אגודות יחדיו.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת... צרור פשתן מבית החרושת לציציות בדוברובנה. סבי [הרש"ב] קיבל אותו במתנה מפועלי הקולוניה דוברובנה". האישור מתוארך - 12 בנובמבר 1989. מצורפת קופסת עץ שכנראה שימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם רצועות הפשתן שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
בית חרושת לאריגה בדוברובנה
בית החרושת לאריגה בעיירה דוברובנה שבפלך מוהילוב - בית חרושת גדול וראשון מסוגו בעולם, שאלפי פועליו, פקידיו ומנהליו היו יהודים, ויום המנוחה בו חל בשבת - הוקם בראשית המאה ה-20 ביוזמת האדמו"ר הרש"ב ובמימונם של האחים הגבירים יעקב ואליעזר פוליאקוב (ילידי דוברובנה ומקורבים לאדמו"רי ליובאוויטש), ושל חברת ההתיישבות יק"א:
"שנת תר"ס-תרס"א... [הרש"ב] מעורר את הגבירים האדירים האחים יעקב ואליעזר פאליאקאוו אשר ינדבו סכום הגון לבניית בית חרשת של אריגה בעיר דובראוונא, ומעורר את המוסד יק"א להשתתף בזה. הצעתו נתקבלה ואיפוא המציא עבודה לקרוב לשלשת אלפים נפש פועלים יהודים בתוך תחום המושב" (התמים, ג, ניסן תרצ"ו, עמ' לד); "תרס"ב – מייסד, בעזרת האחים הנדיבים פאליאקוב ובעזרת יק"א, בית חרושת לאריגה ולמטוה צמר בעיר דובראוונא – פלך מאהליב – ובערך שני אלפים יהודים עובדים בו ומתפרנסים בריווח" (שלשלת היחס).
על תמיכתם של האחים פוליאקוב מפטרבורג בהקמת בית החרושת בדוברובנה, כותב הריי"ץ ברשימתו מיום ג' י"ג תמוז תר"ס:
"היום בוקר קיבל כ"ק אאמו"ר [הרש"ב] מענה מאת האחים הגבירים פאליאקאוו על אודות הצעתו לייסד בית חרושת מטוה הצמר... בעיר דובראוונא פלך מאהליב, אשר שם יוכלו למצוא עבודת מלאכה ועבודת עבודה עבור אלף וחמש מאות נפש מבנ"י, עונים הם, כי ההצעה טובה היא ונכונים המה לתת למטרה זו שלושים וחמשה אלפים רו"כ [רובל כסף] – מאת אלף פרנק צרפתים – לזכר נשמת הוריהם ז"ל ילידי עיר דובראוונא. כ"ק אאמו"ר שמח מאד על הבשורה טובה" (אגה"ק להריי"ץ, עמ' פט-תצ).
היוזמה להקמת בית החרושת באה כמענה למצוקה הקשה של יהודי רוסיה במציאת מקורות פרנסה למחייתם. באגרתו אל חברת יק"א משנת תר"ס (אגרת קב), מתאר הרש"ב בהרחבה את העוני והדלות האיומים של יהודי תחום המושב, ופורט את הסיבות למצב:
"עמינו בני ישראל צריכים פרנסה ורעבים ללחם. סיבת הדבר ידוע, יען כי נסגרים לפניהם כל מרחבי ערי רוסיה הפנימית... החזקת קרקעות, דירות וכפרים אסור להם, ורובם ככולם נסגרים רק בתחום [המושב]. יושבים צפופים במקום שאין שם בתי חרושת למלאכה ועבודה... רובם המה בעלי חנויות אשר כמעט רבו המוכרים על הקונים. באיזה מקומן יש עסק היערות ועסק הפשתן, אשר על כל יער קטן ועל כל חבילה של פשתן ישנם קופצים עשרת מונים... ומתדלדלים עד שאין להם במה לעשות אף איזה עסק קטן... ורק יושבים ודואגים יושבים ובוכים במר נפשם על צרתם האיום ועל נפש עולליהם הרעבים לחתיכת לחם יבש ממש ר"ל. וכל זה מצמצום המקום וצמצום העסקים".
הרש"ב ממשיך ודורש מהנהלת יק"א להקצות כספים (שנועדו במקור לחברת מרבי השכלה) להקמת מפעלים ובתי חרושת חדשים:
"על הטוב יזכר הועד אשר יסדו כעת בית מטוה צמר בעיר דובראוונע פלך מאהילעוו, אשר יחיו בזה הרבה נפשות מאחינו, אבל כאלה וכדומה לזה צריכים לעשות עוד בכמה מקומות בתחום המושב"; "הועד צריך להקים בכח הונו הגדול בתי חרושת שונות בהרבה מקומות בפלכי תחום המושב, אשר רבים מאחינו ימצאו בהם עבודה ומלאכה... והיו מוצאים לחמם בריוח בעבודתם ויגיעתם".
ואכן מאמציו של הרש"ב נשאו פרי, כפי שמספר בנו האדמו"ר הריי"ץ:
"חפץ ה' בידנו הצליח ואותו המיליאן – שלש מאות וחמשים אלף רובל – שהקציבה חברת יק"א... לחברת מרבי השכלה, הנה בחסדי השי"ת ע"י התעסקותינו נמסר הכסף לבנין בית המטוה בעיר דובראוונא אשר כמה מאות משפחות ישראל בדובראוונא העובדים בבית המטוה מתפרנסים מזה, ולבד זה השפיע הדבר לטובה בכל הגליל" (מבוא לקונטרס ומעין מבית ה').
על פי האישור המצורף, רצועות הפשתן שלפנינו ניתנו לאדמו"ר הרש"ב כאות הוקרה על מאמציו הרבים בהקמת בית החרושת לאריגה בדוברובנה
[ייתכן שהרש"ב והריי"ץ נהגו להשיג את הטליתות וציציות שלהם מבית החרושת לאריגה בדוברובנה: "בדבר שילוח טלית גדול – אבל גדול ממש ושיהיה קל – אתן תודה רבה ושיהיה בארכו ורחבו כמו הטליתים הגדולים דדובראוונא" (אגרת א'תקלג להריי"ץ)].
אורך רצועה מקסימלי: 35 ס"מ. מצב טוב. בלאי קל.
מטבע של פני לברכה מביקורו של רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, בשנת תר"צ בסט. לואיס ארה"ב.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את [המטבע] של פני עבור המקווה בסט. לואיס שאבי העניק לי לאחר שובו לאירופה בשנת 1930 [...]". האישור מתוארך 5 בנובמבר 1989. מצורפת קופסת עץ קטנה, עם חריץ להכנסת מטבעות בחלקה העליון ומנגנון נעילה בחלקה הקדמי (הקופסה נמסרה יחד עם המטבע שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
מצורף תצלום של האדמו"ר הריי"ץ (כנראה מזמן ביקורו בסט. לואיס), חבוש בספודיק ושקוע במחשבות, ובשוליים ברכתו למסייעים בבניית המקווה החדש בסט. לואיס (יידיש): "המילים שהרבי הקדוש מליובאוויטש אמר בעת שמסר את המטבע הזה בזמן שהותו בסט. לואיס: 'אני מעניק לכם את המטבע ומקווה, בזכות אבותיי הקדושים, שכל מי שבידו המטבע יהיה מוגן מצער ויתברך בבני חיי ומזוני'".
ביקור הריי"ץ בארה"ב
כשנתיים לאחר שחרורו מהכלא הסובייטי (י"ב-י"ג תמוז תרפ"ז) והעתקת מקום מגוריו לעיר ריגה (תשרי תרפ"ח), ערך האדמו"ר הריי"ץ מסע לארה"ב. המסע נמשך קרוב לשנה (אלול תרפ"ט-תמוז תר"צ), ומטרתו הייתה לגייס את דעת הקהל לטובת יהודי רוסיה ולעודד ולחזק את היהדות בארה"ב: "לעשות בדק הבית של בית תפארתנו להרים קרן החסידים והחסידות"
עיקר מושבו של הריי"ץ בעת ביקורו בארה"ב היה בשכונת קראון הייטס שברובע ברוקלין בניו-יורק, אך הוא ערך נסיעות אל ערים ומדינות שונות ברחבי ארה"ב (פילדלפיה, בולטימור, ושינגטון, שיקגו, דטרויט, בוסטון, ועוד). בכל מקום בו שהה, פעל למען חיזוק היהדות וביצורה וערך תעמולה עבור שמירת שבת, הנחת תפילין וקביעת שיעורי תורה וחסידות. הוא ייסד אגודות חסידי חב"ד וכונן אגודות נשים שעניינן טהרת המשפחה. בשבתות התוועד ומסר דברי חסידות ובימי חול ערך אספות שונות וקיבל אנשים ליחידות. לקראת תום ביקורו נפגש הריי"ץ עם נשיא ארה"ב הרברט הובר, והודה לו על חופש הדת שניתן ליהודי ארה"ב ועל הסיוע שממשלתו מעניקה ליהודי העולם. הריי"ץ סיים את ביקורו בארה"ב ביום ה', כ"א תמוז תר"צ. הוא הפליג לאירופה על סיפונה של האונייה "ברמן" (SS Bremen), ולאחר שהות של מספר שבועות בעיירת המרפא מרינבד, הגיע באמצע אלול תר"צ למקום מושבו בעיר ריגה.
ביקורו בסט. לואיס – ו-ט"ו אייר תר"צ
עשרה ימים שהה האדמו"ר הריי"ץ בעיר סט. לואיס שבמדינת מיזורי ארה"ב – יום ראשון ו' אייר עד יום שלישי ט"ו אייר תר"צ. בימים אלו פעל הריי"ץ בכל מרצו וכוחו לחיזוק מוסדות התורה והדת בעיר: התוועד וחזר על דברי חסידות, השתתף באירועים ובאספות פומביות, ונשא נאומים שונים להטבת מצב היהדות.
אחד הנושאים עבורם עשה הריי"ץ תעמולה נמרצת היה הקמתה של אגודת נשים לחיזוק טהרת המשפחה ובנייתו של מקווה חדש. באגרת מיום י"ד סיון תר"צ (אגרת תפב), שנכתבה זמן קצר לאחר מכן, מספר הריי"ץ על הצלחתו: "צריכים ליסד אגודת נשים בשם טהרת המשפחה (כמו שעשו בסט. לואיס)"; וכן באגרת מיום ה' כסלו תרצ"א (אגרת תקב): "מבאלטימאר קבלתי ידיעות משמחות בהנוגע להעבודה בענין טהרת המשפחה וכן מסט. לואיס".
באתר "Chabad.org" בשפה האנגלית מובאת סקירה ארוכה ומפורטת מביקור הריי"ץ בסט. לואיס. בכתבה מופיע ראיון עם מרת פיי זפרן (Faye Zeffren), המתארת בהרחבה את זכרונותיה מהביקור ואת המאמצים לבניית מקווה טהרה חדש בעיר: במהלך אספה פומבית בהשתתפות הריי"ץ, ביום י"ג אייר תר"צ בבית הכנסת "שערי צדק", העלו מספר נשים את הצורך בבניית מקווה טהרה חדש, ובעקבות זאת הורה הריי"ץ לייסד ועד נשים למימוש מטרה זו. בנוסף, הריי"ץ העניק לנשות הוועד מטבעות פני לברכה, על מנת לחלקם לתורמים. בשבוע שלאחר מכן פורסמה בעיתון היהודי המקומי "דער יידישער רעקארד" מודעה מטעם הוועד שהוקם בהוראת הריי"ץ – הזמנה לבנקט חגיגי באולם בית הכנסת "בית אמונה", שבו יחולקו המטבעות לברכה בצירוף תמונה של הריי"ץ (לסקירה המלאה באתר המרשתת, ראה כאן). על פי האישור המצורף, האדמו"ר הריי"ץ שמר על אחד מהמטבעות שייעד לתורמים לבנייתו של מקווה הטהרה החדש בסט. לואיס בשנת תר"צ, והעניקו לאחר שובו לביתו שבריגה לבתו, הרבנית חנה גורארי'.
מצב טוב.
קופסה מלבנית, עשויה פליז ואַוָונְטוּרִין (קוורץ) בגוון חום-אדמדם (כנראה צרפת, סוף המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את קופסת הטבק של אבי [הריי"ץ], ששימשה אותו לפני שעלה על כס הנשיאות. הקופסה עשויה פליז ואַוָונְטוּרִין. היא מנצנצת משום שהיא עשויה מסוג מסוים של קוורץ. אבי העניק לי אותה זמן קצר לאחר חתונתי". האישור מתוארך – 3 בדצמבר 1989.
4X6X2.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים קלים.
קופסת כסף לסיגריות של רבי יוסף יצחק שניאורסון האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש.
כסף חתום בחותמת העיר - בירמינגהם 1919, ובחותמת היצרן F.D. Long. פנים הקופסה מוזהב (עם שלוש רצועות בד לאחיזת הסיגריות).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את קופסת הסיגריות הגדולה שאבי קנה בריגה. היא נוצרה באנגליה". האישור מתוארך – 3 בספטמבר 1989.
האדמו"ר הריי"ץ היה מעשן הרבה עוד בצעירותו ובחיי אביו האדמו"ר הרש"ב. מסופר בשם ר' שמואל אייזיק פופאק, כי הריי"ץ "היה מעשן 'בלי גפרורים', כלומר, מדליק את הסיגריה הראשונה מחפיסה חדשה עם הסיגריה האחרונה מהחפיסה הקודמת, בלי להשתמש בגפרור חדש". ר' צבי הירש פוקס מספר: "עקבתי פעם אחריו [הריי"ץ], ובסוף היום נותרו עשרות בדילים שנותרו אחר עישונו" (ימי מלך, א', עמ' 473; התקשרות 1023, עמ' 8-13).
ב"ליקוטי דיבורים" (חלק ה', עמ' 1425) מסופר, כי בתקופת מאסרו של הריי"ץ בכלא הסובייטי בשנת תרפ"ז, נהג לכתוב דברי תורה על בדילי הסיגריות שעישן: "ברשותו היה עט, ובאין לו נייר כתב על בדילי הסיגריות. יותר ממאה סיגריות היו בידי הרבי, ועל בדיליהן רשם תורה רעיונות והתרשמויות". על פי האישור המצורף, האדמו"ר הריי"ץ רכש את קופסת הסיגריות שלפנינו בריגה, לאחר יציאתו מרוסיה בשנת תרפ"ח.
בעשור האחרון לחייו חדל הריי"ץ מעישון מפאת מצב בריאותו, כפי שמעיד באגרת מיום י"ג אייר ת"ש: "ישנם דברים שהנני זהיר בהם מאד כמו העישון שעזבתי לגמרי" (אגה"ק הריי"ץ, אגרת ה'רפב). באגרת משנת תש"ג אסר הריי"ץ את העישון גם על תלמידי ישיבת "תומכי תמימים": "בזה הנני להמציא את פקודתי לעשות רשימה מכל התלמידים יחיו המעשנים ולאסור באיסור גמור ומוחלט את העישון לתלמידים פחותים מבן עשרים שנה... בכל מקום שהם בכל משך כ"ד שעות... והתלמיד העובר על פקודה זו יענש קשה" (אגה"ק להריי"ץ, כרך ז, אגרת א'תתקט).
9X14.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כיפופים ופגמים קלים.
צנצנת להחזקת שמן של רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש.
קריסטל מלוטש, ומכסה עשוי כסף סטרלינג (חתום בחותמת היצרן: Stone Sterling Silver Co.) - ניו-יורק, 1896-1904 בקירוב.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש: "אני מעניקה בזאת במתנה... את צנצנת הקריסטל המלוטשת עם מכסה מכסף סטרלינג שאבי קנה והשתמש בה במהלך מסעו בארצות הברית בשנת 1929 [תרפ"ט-תר"צ]. הוא השתמש בה ל[החזקת] שמן שהוסיף לאוכל שלו. הוא העניק לי אותה בשעה שחזר לאירופה". האישור מתוארך – 26 בנובמבר 1989.
מסע הריי"ץ בארה"ב
כשנתיים לאחר שחרורו מהכלא הסובייטי (י"ב-י"ג תמוז תרפ"ז) והעתקת מקום מגוריו לעיר ריגה (תשרי תרפ"ח), ערך האדמו"ר הריי"ץ מסע לארה"ב. המסע נמשך קרוב לשנה (אלול תרפ"ט-תמוז תר"צ), ומטרתו הייתה לגייס את דעת הקהל לטובת יהודי רוסיה ולעודד ולחזק את היהדות בארה"ב: "לעשות בדק הבית של בית תפארתנו להרים קרן החסידים והחסידות"
עיקר מושבו של הריי"ץ בעת ביקורו בארה"ב היה בשכונת קראון הייטס שברובע ברוקלין בניו-יורק, אך הוא ערך נסיעות אל ערים ומדינות שונות ברחבי ארה"ב (פילדלפיה, בולטימור, ושינגטון, שיקגו, דטרויט, בוסטון, ועוד). בכל מקום בו שהה, פעל למען חיזוק היהדות וביצורה וערך תעמולה עבור שמירת שבת, הנחת תפילין וקביעת שיעורי תורה וחסידות. הוא ייסד אגודות חסידי חב"ד וכונן אגודות נשים שעניינן טהרת המשפחה. בשבתות התוועד ומסר דברי חסידות ובימי חול ערך אספות שונות וקיבל אנשים ליחידות. לקראת תום ביקורו נפגש הריי"ץ עם נשיא ארה"ב הרברט הובר, והודה לו על חופש הדת שניתן ליהודי ארה"ב ועל הסיוע שממשלתו מעניקה ליהודי העולם. הריי"ץ סיים את ביקורו בארה"ב ביום ה', כ"א תמוז תר"צ. הוא הפליג לאירופה על סיפונה של האונייה "ברמן" (SS Bremen), ולאחר שהות של מספר שבועות בעיירת המרפא מרינבד, הגיע באמצע אלול תר"צ למקום מושבו בעיר ריגה. על פי האישור המצורף, האדמו"ר הריי"ץ קנה את הצנצנת שלפנינו במהלך ביקורו בארה"ב בשנת תרפ"ט-תר"צ.
גודל מקסימלי: 10X7 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים קלים.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש: "אני מעניקה בזאת במתנה... את ארבע הכוסות ששימשו את אבי באירועים שונים בשנות ה-40: התוועדויות, סעודות חגיגיות, ובעת שבתו עם אנשים ביחידות". האישור מתוארך – 14 בפברואר 1990. מצורפת קופסת עץ שכנראה שימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם המעמד שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
4 כוסות. קוטר: 7 ס"מ; גובה: 14 ס"מ. מצב טוב.
כף כסף גדולה שהונחה על מפתן 'חדר הייחוד' בחתונת הרבנית חיה מושקא עם רבי מנחם מענדל שניאורסון (הרבי מליובאוויטש) – ורשה, י"ד כסלו תרפ"ט. הכף, שבאה מירושת האדמו"ר הרש"ב, הונחה גם בחתונת שתי בנותיו הנוספות של האדמו"ר הריי"ץ – חתונת בתו הבכורה הרבנית חנה עם הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג), בחצר הרבי ברוסטוב ביום י"א סיון תרפ"א, וחתונת בתו הצעירה הרבנית שיינא עם הרב מנחם מענדל הכהן הורנשטיין, בעיירת הנופש לאנדווארוב (לנטבאריס Landwarów), ביום יו"ד סיון תרצ"ב.
כסף (84) חתום בחותמת העיר וילנה - 1871, ובחותמת היצרן M. Shakov (м. шаковь).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש: "אני מעניקה בזאת במתנה... את הכף הגדולה מכסף של סבי [האדמו"ר הרש"ב]. בחתונה שלי וגם בחתונה של אחיותיי [הרבניות חיה מושקא שניאורסון ושיינא הורנשטיין] נכנסנו מעל הכף ברגל ימין אל חדר הייחוד. בכל שלושת החתונות השתמשו בה. הכף הגיעה במשלוח [מאירופה לארה"ב] בתום מלחמת העולם השנייה. הוריי [האדמו"ר הריי"ץ ורעייתו הרבנית נחמה דינה] בכו בשעה שראו את הכף, מפני שאז כבר נודע לנו שאחותי הצעירה [הרבנית שיינא] וגיסי [רבי מנחם מענדל הורנשטיין] נספו [בשואה]". האישור מתוארך – 14 בפברואר 1989. מצורפת קופסת עץ שכנראה שימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם המעמד שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
כף כסף על מפתן "חדר ייחוד"
מנהג חב"ד להניח כף כסף על מפתן 'חדר הייחוד': "לאחרי החופה קודם שנכנסים לחדר יחוד, מניחים כף של כסף על האסקופה והחתן צועד 'איבער איר' – עליו מלמעלה, ואחר כך נכנסת הכלה וכו'" (ספר המנהגים, עמ' 76).
טעם המנהג (מובא בשם המשפיע הרב ברוך בליז'ינסקי מכפר חב"ד) הוא משום שהאישה מתקדשת ב'קידושי כסף' (כסף מסמל בתורת החסידות את ענין האהבה 'נכסוף נכספתי'), וכדי להשלים את ענין 'קידושי כסף' שחסר בקהילות הנוהגות לקדש בטבעת זהב מניחים על מפתן 'חדר הייחוד' כף עשויה כסף (כאן; וראה גם: תורת מנחם, חלק י', עמ' 199-200).
בשיחת שבת פרשת וישלח, י"ד כסלו תשי"ד – התוועדות לרגל יובל 25 לנישואי הרבי מליובאוויטש – תיאר הרבי בארוכה את המנהגים השונים שנהגו בחתונתו ובחתונת גיסותיו בנות האדמו"ר הריי"ץ ("זיינע קינדער'ס חתונה") – נוסח ההזמנה, זמן "קבלת הפנים" והחופה", כתיבת הכתובה, ההובלה לחופה, שושביני החתן והכלה, קידושין בטבעת זהב, שבירת הכוס, וכן הנחת כף כסף בפתח 'חדר הייחוד':
"כשהוליכו את החתן והכלה – כ"ק אדמו"ר שליט"א [הרבי מליובאוויטש] והרבנית הצדקנית מרת חי' מושקא – בי"ד כסלו תרפ"ט – לחדר היחוד, - חדר היחוד היה באחד מחדרי הישיבה. גם הקבלת פנים נערכה באחד מחדרי הישיבה. והחופה נערכה בחצר הישיבה, תחת כפת השמים. הסעודה – נערכה במקום אחר... – ע"פ רצונו של כ"ק מו"ח אדמו"ר [הריי"ץ] שבישיבה יערך רק החלק הרוחני של החתונה – היתה מונחת על סף דלת חדר היחוד כף של כסף, והציווי היה שלא לדרוך עליה, אלא רק לעבור על גבה. הסדר היה שבתחילה נכנסו גם המחותנים [...]" (שם, עמ' 200).
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, עזבו הרבנית שיינה ובעלה הרב מנחם מענדל הורנשטיין את מקום מגוריהם בפריז ונסעו לעיר אוטבוצק בפולין כדי לסייע להוריו הקשישים והחולים - הרב משה והרבנית חיה מושקא הורנשטיין. למרות ההשתדלויות והמאמצים הרבים, לא עלה בידי הריי"ץ לחלצם מגיא ההריגה הנאצי, ובראשית שנת תש"ג נרצחו במחנה ההשמדה טרבלינקה (יחד עם אחיינם יקותיאל יעקב יוסף ליס, בנם של ר' קלמן ושרה ליס, שהתייתם מהוריו ואומץ בידי דודיו הרבנית שיינא והרמ"מ הורנשטיין שלא נפקדו בפרי בטן). כדי לא לצערו הוסתר דבר מותם מאדמו"ר הריי"ץ עד להסתלקותו בשנת תש"י [עם זאת, סביר להניח, שבשעה שכף הכסף שלפנינו הגיעה לארה"ב בתום מלחמת העולם השנייה, ולאור הידיעות הרבות שבאו על היקף מעשי הרצח ועל השמדת יהדות אירופה, הניחו הרבנית נחמה דינה ובעלה האדמו"ר הריי"ץ מה עלה בגורל בתם וחתנם, מהם לא קיבלו אף ידיעה מאז שנת תש"ב].
אורך: 23.5 ס"מ. מצב טוב.
קנקן יין (דקנטר; מַשְׁפֶּה) וגביע זכוכית שרבי יוסף יצחק שניאורסון האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש ורעייתו הרבנית נחמה דינה העניקו במתנה לבתם הבכורה הרבנית חנה גורארי'.
דקנטר וגביע עשויים זכוכית מלוטשת (cut glass), בגוון צהוב, תואמים.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א): "אני מעניקה בזאת במתנה... את הדקנטר מזכוכית מלוטשת בגוון צהוב וגביע אחד שאבי ואמי העניקו לי במתנה. הוריי קנו לי אותם קודם הקיץ. אחותי קיבלה זהים לשלי בגוון ירוק. בסוגר של הקנקן יין נוצר שבר ולכן שמרתי אותו באחסון, עד עתה". האישור מתוארך – 11 בפברואר 1990. מצורפת קופסת עץ שכנראה שימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם הקנקן שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
בחדר האוכל הגדול שבקומה הראשונה בבית הרבנית חיה מושקא שניאורסון ובעלה הרבי מליובאוויטש (בית מס' 1304 ברחוב פרזידנט שבשכונת קראון הייטס, ברוקלין, ניו-יורק) ניצבת ויטרינה גדולה ובה כלי זכוכית שונים. בין כלי הזכוכית ניתן להבחין גם בזוג קנקני יין, בגוון ירוק, ובגביעי זכוכית שונים, המזכירים בצורתם ובסגנונם את קנקן היין והגביע שלפנינו (ראו כאן ובתמונות המצורפות). כפי הנראה, לכלים אלו מתייחסת אחותה הרבנית חנה גורארי' באישור המצורף שלפנינו – קנקן היין וגביע שאחותה הצעירה הרבנית חיה מושקא שניאורסון קיבלה במתנה מאביה האדמו"ר הריי"ץ ומאמה הרבנית נחמה דינה.
גובה קנקן מרבי (עם הסוגר): 40 ס"מ בקירוב. קוטר גביע מרבי: 11.5 ס"מ. מצב טוב. שבר חסר קטן בחלקו התחתון של הסוגר (כמובא באישור המצורף).