שעון כיס של האדמו"ר רבי שלום דובער שניאורסון האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש.
תוצרת חברת Droz & Perret, שוויץ (St. Imier), לאחר 1874. חזית חשופה (עם כיסוי קריסטל בחזית ובגב).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי נכדתו הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את שעון הכיס מתוצרת חברת Droz & Perret של סבי הרש"ב. לדברי סבתי [הרבנית שטערנא שרה] הרש"ב קנה את השעון במהלך אחת מנסיעותיו לגרמניה". האישור מתוארך - 4 במרץ 1990. מצורפת קופסה שכנראה שימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם השעון שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).

"המורה שעות שלי" – צוואת האדמו"ר הרש"ב
ימים ספורים קודם הסתלקותו (אור ליום ב' ניסן תר"פ, בעיר רוסטוב) כתב האדמו"ר הרש"ב צוואה ובה חילק את ספריו וחפציו לבני משפחתו. בין יתר החפצים אותם הוריש בצוואתו לבנו האדמו"ר הריי"ץ, ישנו גם "מורה שעות", אשר ייתכן שהוא שעון הכיס שלפנינו: "כל הכלים דכסף וזהב וכן כל המעות וכל כלי תשמישי הבית לזוגתי תחי' [הרבנית שטערנא שרה], וביכולתה לעשות בהם כרצונה. המטבעות של זהב, והמורה שעות שלי, והחנוכה לאמפען, והטאבאקערקע של זהב אשר עם אמיל, אני מוריש לבני [הריי"ץ]..." (ספר המאמרים – תר"פ להרש"ב, עמ' שלז; אגה"ק להרש"ב, אגרת תקיד; אשכבתא דרבי להרמ"ד רבקין, עמ' 138).
התייחסות נוספת אל "מורה שעות" מופיעה באגרת הרש"ב מיום ז' אב תרס"ו, העוסקת בפרשה המכונה "פרעות תרס"ו". באגרתו מתאר הרש"ב את ההשתוללות הפראית של כמה בריונים מחברי אגודת "פועלי ציון" שפרצו חמושים ברובים אל מקום משכנו בדאצ'ע [נאות דשא] הסמוכה לעיירה ליאוזנה, איימו על בני ביתו באקדחיהם, הרסו וניתצו חפצים וכלי בית: "התחילו לשבור מה שמצאו והעיקר הרסו את בית חדר האכל... שברו את השולחן וארגז... עם כלים וכל מה שהיה שם לבד המורה שעות. גם זכוכית הדלתות שברו..." (אגה"ק להרש"ב, אגרת תתקלח; לסקירה כללית על הפרשה ראה "תולדות חב"ד ברוסיה הצארית", עמ' רמד-רמח).
התייחסות נוספת ל"מורה שעון" של הרש"ב מובאת באגרת הריי"ץ משנת תרצ"ז, בה הוא מתאר את סדר לימודו עם אביו הרש"ב בבוקר יום כ"ב טבת תרע"ז. הרש"ב ובנו למדו אז מאמר חסידות ובתום הלימוד: "הביט [הרש"ב] אל המורה השעות – היה כחצי השעה השביעית בקירוב – ויסגור את ספרו ויאמר לי ללבוש את בגד החורף ונסע לבית הטבילה" (אגה"ק להריי"ץ, אגרת תתקיב).
התייחסות נוספת מופיעה באגרת הריי"ץ מחודש אלול תרצ"ז אל בתו הרבנית חיה מושקא ובעלה רבי מנחם מענדל שניאורסון (לימים הרבי מליובאוויטש), בה הוא נזכר בנוסטלגיה וגעגוע באפיזודה קטנה שהתרחשה 38 שנים קודם לכן, בשנת תרנ"ט: "כאשר מלאו לחנה'לע [הרבנית חנה גורארי'] תחי' חודש ימים, בכ"ה אלול, היה יום חמים נאה מאוד, היינו אז עדיין ב'נאות דשא', החזקתי את חנה'לה עטופה ושיחקתי אתה. בתוך כך ניגש הסבא [הרש"ב] ושיחק אתה זמן מה, הוא סובב את השעון מול עיניה. היא הוציאה את ידיה הקטנות וכמו רצתה לתפוס, אבל הידיים הקטנות היו חלשות מדי לתפוס משהו" (אגה"ק להריי"ץ, אגרת ה'תרט. במקור ביידיש).

ביקוריו של הרש"ב בגרמניה
האדמו"ר הרש"ב (תרכ"א-תר"פ), הרבי החמישי בשושלת חב"ד ומגדולי מנהיגי יהדות רוסיה, היה ידוע חולי ונהג לערוך נסיעות רבות ותכופות לעיירות מרפא שונות, ברוסיה ומחוצה לה, כדי לשאול בעצתם של רופאים מומחים. לצד צורכי הרפואה, התמסר הרש"ב בכל מאודו ונפשו בנסיעותיו אלו להטבת מצבם החומרי והרוחני של היהודים בכלל ושל יהדות רוסיה בפרט. הוא ערך נסיעות לערים הגדולות מוסקבה ופטרבורג כדי לבטל גזירות שונות שהוטלו על היהודים בידי שלטון הצאר, השתתף באספות הרבנים, שלח שליחים לקהילות יהודיות מרוחקות ודאג להקמת מקוואות והדפסת ספרים, סייע לחיילים יהודיים במלחמת רוסיה-יפן ולפליטי ויתומי המלחמה, ועשה פעולות רבות נוספות לשימור גחלת היהדות. בין היתר, ביקר הרש"ב במדינות צרפת, אוסטריה, גרמניה, איטליה, צ'כיה, חצי האי קרים, ועוד.
נסיעותיו השונות של הרש"ב לגרמניה מתועדות היטב באגרותיו הרבות. נסיעתו הראשונה הייתה בשנת תרמ"ה, בהיותו בן 24; ומני אז ערך ביקורים רבים וממושכים בגרמניה, בין היתר, בשנים תרמ"ח-תרמ"ט, תרס"א, תרס"ו-תרס"ט, ותרע"א-תרע"ד. חלק מביקורים אלו נמשכו חודשים ארוכים (כך בשנת תרס"א שהה הרש"ב בגרמניה למעלה מתשעה חודשים, ד' כסלו-ז' אלול, ובשנת תרס"ז למעלה מעשרה חודשים, אמצע חשוון עד שלהי אלול). על פי האישור המצורף, האדמו"ר הרש"ב קנה את שעון הכיס שלפנינו במהלך אחד מביקוריו אלו בגרמניה.

קוטר: 5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. תקינות המנגנון לא נבדקה.