מכירה פומבית 046 מכירת חב"ד מיוחדת לרגל יום הבהיר י"א ניסן - יום הולדתו של הרבי מליובאוויטש, ולרגל חג הפסח
"סדר תפלות מכל השנה עפ"י נוסח האר"י ז"ל", חלק ראשון – שחרית לחול, סדר סעודה וברכות, סדר אירוסין וקידושין, סדר מילה, תקון חצות, וחלק שני – תפילות לשבת, לראש חודש, לחגים ולמועדים, מאת אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי בעל התניא והשו"ע. וורשא, דפוס ר' נתן שריפטגיססער, תרכ"ז 1866-1867. שני חלקים בשני כרכים.
הובא לדפוס על ידי נכדי האדמו"ר הזקן – שניאור בה"ר מנחם נחום ורפאל מרדכי בה"ר ברוך שמואל. עם "הקדמת והסכמת" אדמו"ר האמצעי למהדורה הראשונה, קאפוסט תקע"ו. עם הסכמות מהדורת ז'יטומיר תרכ"ב-תרכ"ג והסכמה חדשה מאת ר' דובעריש מייזלש, וורשא, ט"ז סיון תרכ"ז.
חותמות וחתימת האספן ר' פנחס ברזאזע ממאקאווי (מקוב מזובייצקי, פולין), בחלק השני.
שני חלקים בשני כרכים: חלק ראשון: [2], קנד דף. חלק שני: [1], ב-סב; צד דף.
23.5-24 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים, בהם כתמים כהים (כתמים כהים גדולים בכמה מהדפים). קמטים ובלאי. דף השער של חלק א (וכמה דפים לאחריו) במצב בינוני: כתמים כהים; בלאי; קרעים חסרים; רצועות דבק שקוף. כריכות עור חדשות, תואמות.
אובערלנדר, הסידור, טז, עמ' שיט.
"סדור עם דא"ח"
סדר תפילות מכל השנה, המכונה בקיצור בפי חסידי חב"ד "סידור עם דא"ח" (דברי אלוקים חיים). הסידור כולל: א. נוסח התפלה כפי שנסדר ע"י אדמו"ר הזקן ("היו לפניו ששים סידורים מנוסחאות שונות ומכולם בירר וליבן את הנוסחא שבסידור שלו"); ב. דיני ופסקי אדמו"ר הזקן (בכמה מהמנהגים והדינים הכריע לעיתים נגד מה שפסק בשו"ע שלו); ג. דרושי חסידות שנאמרו על ידי אדמו"ר הזקן מדי שבת בשבתו ביחידות לבניו ולכמה יחידי סגולה, נכתבו לאחר מכן בידי בנו רבי דוב בער האדמו"ר האמצעי, והוגהו לקראת ההדפסה על ידי נכדו רבי מנחם מענדל ה"צמח צדק" מליובאוויטש (חלק מהדרושים אף היו למראה עיניו של האדמו"ר הזקן אשר "הגיהם בכבודו ובעצמו והוטבו בעיניו מאוד"). בפתח הסידור הקדמת והסכמת האדמו"ר האמצעי (להוצאה הראשונה, קאפוסט תקע"ו).
נוסח הסידור, ההלכות ושני דרושי חסידות (המאמרים: "הקול קול יעקב" ו"הערה לתיקון חצות") נכתבו ונערכו ע"י אדמו"ר הזקן, ואף נדפסו בחייו מספר פעמים, לראשונה בשקלוב תקס"ג (חלק זה מכונה "סידור הרב"). דרושי החסידות האחרים, שנאמרו על ידי אדמו"ר הזקן ונכתבו בידי בנו אדמו"ר האמצעי, נדפסו לראשונה בקאפוסט שנת תקע"ו.
"סדר התפלה עפ"י נוסח האר"י ז"ל", חלק ראשון – שחרית לחול, סדר סעודה וברכות, סדר אירוסין וקידושין, סדר מילה, תקון חצות, וחלק שני – תפילות לשבת, לראש חודש, לחגים ולמועדים, מאת אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי בעל התניא והשו"ע. וורשא, דפוס ר' נתן שריפטגיססער, תרמ"ו 1886. שני חלקים בכרך אחד.
עם "הקדמת והסכמת" אדמו"ר האמצעי למהדורה הראשונה, קאפוסט תקע"ו.
הובא לדפוס על ידי ר' שמריהו ב"ר לוי יצחק שניאורסון (ב"ר ברוך שמואל ב"ר חיים אברהם בן האדמו"ר הזקן); מעבר לדפי השער "אזהרה" – הודעה על מכירת הזכות להדפסת הספר למו"לים שמשון ובנו יצחק סובאלסקי. כולל שלושה מכתבים מאת האדמו"ר הזקן והאדמו"ר האמצעי, הנדפסים לראשונה במהדורת סידור זה: "הוספנו כעת דבר חדש שלא היה לעולמים, והם שלשה מכתבים קדושים וטהורים, מאד יקרים, כספירים מזהירים... לעורר לבבות על עוצם קדושת ענין התפלה וגדל ערכה מכ"ק אדמו"ר הזקן והאמצעי".
שני חלקים בכרך אחד: חלק ראשון: [5], ב-ג, ה-רלז דף. דפים י-יא כרוכים שלא כסדרם. חלק שני: [1], ב-רלז, [1] דף. דפים עד-עו כרוכים שלא כסדרם.
24 ס"מ. נייר שביר. מצב טוב. כתמים ובלאי. קרעים וקרעים חסרים בשוליים, חלקם משוקמים. קרע חסר בשולי השער הראשון, משוקם בהשלמת נייר. חותמות. כריכה ישנה, בלויה ופגומה מעט.
אובערלנדר, הסידור, נ, עמ' שכז.
"סדור עם דא"ח"
סדר תפילות מכל השנה, המכונה בקיצור בפי חסידי חב"ד "סידור עם דא"ח" (דברי אלוקים חיים). הסידור כולל: א. נוסח התפלה כפי שנסדר ע"י אדמו"ר הזקן ("היו לפניו ששים סידורים מנוסחאות שונות ומכולם בירר וליבן את הנוסחא שבסידור שלו"); ב. דיני ופסקי אדמו"ר הזקן (בכמה מהמנהגים והדינים הכריע לעיתים נגד מה שפסק בשו"ע שלו); ג. דרושי חסידות שנאמרו על ידי אדמו"ר הזקן מדי שבת בשבתו ביחידות לבניו ולכמה יחידי סגולה, נכתבו לאחר מכן בידי בנו רבי דוב בער האדמו"ר האמצעי, והוגהו לקראת ההדפסה על ידי נכדו רבי מנחם מענדל ה"צמח צדק" מליובאוויטש (חלק מהדרושים אף היו למראה עיניו של האדמו"ר הזקן אשר "הגיהם בכבודו ובעצמו והוטבו בעיניו מאוד"). בפתח הסידור הקדמת והסכמת האדמו"ר האמצעי (להוצאה הראשונה, קאפוסט תקע"ו).
נוסח הסידור, ההלכות ושני דרושי חסידות (המאמרים: "הקול קול יעקב" ו"הערה לתיקון חצות") נכתבו ונערכו ע"י אדמו"ר הזקן, ואף נדפסו בחייו מספר פעמים, לראשונה בשקלוב תקס"ג (חלק זה מכונה "סידור הרב"). דרושי החסידות האחרים, שנאמרו על ידי אדמו"ר הזקן ונכתבו בידי בנו אדמו"ר האמצעי, נדפסו לראשונה בקאפוסט שנת תקע"ו.
סדור קול בני יהודה, כולל תפלות לכל השנה, נוסח האר"י. שנגחאי, נדפס על ידי "תלמוד-תורה שנגהי", תש"ו [1946]. דפוס צילום. שער מאויר.
סידור על פי נוסח האריז"ל כפי שנסדר על ידי אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי בעל התניא והשו"ע. הסידור נדפס על ידי "תלמוד-תורה שנגהי", עבור ילדי "שארית הפליטה" מבני החסידים.
חותמות דיו של התלמוד תורה בשנגחאי בשער ובדפים נוספים.
[1] דף, 184 עמ'. 22 ס"מ. מצב טוב. כתמים והתכהות הנייר. סימני עש קלים. רישום בשער. כריכה חדשה.
אובערלנדר, הסידור, רנח, עמ' שעט.
ספר ליקוטי אמרים – תניא, מאת אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי. יאס, דפוס נטע וואסר מאן וגיסו ישראל בן יעקב סג"ל, תר"ג 1843.
במהדורה שלפנינו נדפסה הסכמתו הנלהבת של רבי יוסף לנדא אב"ד יאס, מחבר שו"ת "ברכת יוסף": "מי אנכי שפל ברך לאחוז בסנסני קודש של איש אלקי... לבוא בהסכמה על הספר הקדוש הלזה הנק' ספר של בינונים, עם אגרת התשובה ואגרת הקודש לפני ולפנים, יקרים מפז ומפנינים, לגלות מצפונים איך העבודה צורך גבוה בעולמות העליונים, מתוכו ילמד מה חובתו כל ימי משך דירתו בפרוזדר[!] הלז לישרו מדרך המעוקל ונילז, לבוא לטרקלין בגיל ועלז [...]".
[2], צב דף. 16 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. כתמים וכתמי רטיבות. התכהות הנייר. קרעים וסימני עש עם פגיעה בטקסט, חלקם משוקמים בהדבקות נייר (השלמת טקסט בכתב יד בדפים יד, צא-צב). חיתוך שוליים עם פגיעה בשולי הטקסט בכמה מקומות. חותמות. כריכה חדשה.
מונדשיין, ספר התניא, ביבליוגרפיה, טו, עמ' 78-80.
נסיבות חיבור הסכמת רבי יוסף לנדא
רבי יוסף לנדא אב"ד יאס (תקנ"א-תרי"ד) היה בצעירותו תלמיד מובהק של הרה"ק רבי ברוך ממז'יבוז' ושל ה"אוהב ישראל" מאפטא, אשר היו שניהם מפורסמים בהתנגדותם לדרכי חסידות חב"ד. לאחר פטירת ה"אוהב ישראל" התקרב רבי יוסף לנדא אל הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין, והיה ממקורביו הגדולים. רבי ישראל מרוז'ין אף למד עמו בחברותא את ספר "עץ חיים" לאר"י הקדוש. לאחר פטירת רבו, הדפיס תלמידו רבי יוסף קונטרס הספד בשם "קול נהי" (טשרנוביץ תרי"א).
כעשר שנים לפני הדפסת הספר שלפנינו ביאס, פרצה מחלוקת חריפה בין קהילת חסידי חב"ד בעיר – שבראשה עמד "המשפיע" רבי יצחק משה מיאס (תקכ"ו-תרכ"א, מחסידי אדמו"ר הזקן ואדמו"ר האמצעי) – ובין חסידיו של ה"אוהב ישראל" מאפטא, שכיהן אז כאב"ד העיר. בשנת תקצ"ד ביקר בעיר רבי ישראל מרוז'ין והשכין שלום בין המחנות הניצים. ייתכן שמאורע זה עומד ברקע הסכמתו המיוחדת של רב העיר רבי יוסף לנדא, אשר כאמור לעיל, היה לתלמידו המובהק של רבי ישראל מרוז'ין.
על ביקורו של הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין בעיר יאס, והשכנת השלום בין הצדדים, מסופר הסיפור הבא:
"הרדיפות... נמשכו עוד זמן רב עד ביאתו של הרה"ק המפורסם הר"י מרוזין זצ"ל לעיר יאס והתאכסן אצל הגביר המפורסם הרב [מיכל] דניאל... תיכף כשנכנס להבית וכל גדולי העיר עמו שאל איפה הר' יצחק משה [ראש חסידי חב"ד בעיר]. השיב לו הגביר הנ"ל [ר' מיכל דניאל] כי הוא אסור לבוא לביתו... אז עמד הרה"צ הנזכר [מרוז'ין] ואמר: אם כן גם לי אסור לבוא לביתכם! ורצה לצאת מביתו, אבל בעל הבית הפציר בו, ותיכף רצו והביאו את הרב יצחק משה. וכשבא הרב יצחק משה חקר הרה"צ מרוז'ין על כל הענין, והרי"מ סיפר לו את כל מצוקותיו, אז גער הרה"צ הנזכר [מרוז'ין] ונזף את כל הרודפים. גם סיפרו לו על שו"ב אחד שזרק את ספר התניא על הארץ, ואסר [הרה"ק מרוז'ין] את שחיטתו, ואמר: מי יהין לדבר סרה ע"ד בעל התניא, כי כל תורתו ושיטתו הכל קודש קדשים שקיבל מפי רבו הקדוש הוא אדוני אבי זקני הרב המגיד הקדוש ממעזריטש זי"ע, ופעם אחת ברקידת התלמידים שנפל האבנט מהרב זצ"ל [בעל התניא], הרב המגיד בכבודו ובעצמו חגרו ואמר שהוא גולל ספר תורה..." (יהושע מונדשיין, מגדל עז, עמ' רנ-רנא).
שני ספרים כרוכים יחד:
* ספר ליקוטי אמרים – תניא, מאת אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי. חלק א – "הנקרא בשם ספר של בינונים, וחלק ב – "הנקרא בשם חינוך קטן"; כולל גם את שלושת חלקי התניא הנוספים: "אגרת התשובה", "אגרת הקודש" ו"קונטרס אחרון". "ווין" [וורשא, אחרי תרט"ז 1856].
המהדורה שלפנינו נדפסה על פי מהדורת לבוב תרט"ז (בהשמטת ההסכמות). מחמת הצנזורה 'תקנו' המדפיסים את הנוסח במהדורה שלפנינו יותר מכפי ש'תוקן' במהדורת לבוב תרט"ז.
זיוף מקום הדפוס
בשולי השער של מהדורת ספר התניא שלפנינו מופיע מקום הדפוס – "ווין" [וינה]. בספרו "אוהל רח"ל" (עמ' 412, הערה 8), מסביר החוקר והביבליוגרף ר' חיים ליברמן את הטעם לזיוף מקום הדפוס של המדפיסים בוורשה: "מכמה טעמים נהגו מדפיסי ווארשא להעלים לפעמים את שם ווארשא בשער ולהדפיס שם עיר בחוץ לארץ, כגון: קניגסבורג, טשרנוביץ, פרסבורג, ווין, לבוב ועוד... אבל הרגיל בדפוסי ווארשא יכירם בטביעת עין" [קישוטי הדפוס במהדורת התניא שלפנינו דומים לאלו שנדפסו בספר "עבודת הלוי" מהדורת וורשא תרכ"ו, בדפוס אפרים בומריטטער ויצחק ראהטבלאט. ראה: מונדשיין, ספר התניא, ביבליוגרפיה, עמ' 86, הערה 1].
[1], ב-כד, יח-כא, כט-מד דף. חתימות בשער ובעטיפה: אלימלך שפירא". מונדשיין, ספר התניא, ביבליוגרפיה, יח I, עמ' 86 ואילך.
* ספר תורת חסד, ליקוטים על פרשיות השבוע בדרך פרד"ס, מאת הרה"ק רבי אברהם מרדכי מלוצק, תלמידו המובהק של ה"אוהב ישראל" מאפטא, ותלמיד "החוזה מלובלין". ווארשא, דפוס צבי יעקב באמבערג, תרכ"ו 1866. מהדורה ראשונה.
בהסכמתו כותב רבי ישעיה מושקאט אב"ד פראגא על המחבר: "...ידעתי את האיש ואת שיחו נאה דורש ונאה מקיים כי היה ממש מופשט מגשמיות עוה"ז חסיד גדול ושימש הרבה גדולי צדיקים הקדושים... ומצוה רבה להפיץ ע"פ [על פני] תבל דברים קדושים כאלה...".
[2], ב-כו דף. ללא [2] דף בסוף.
שני ספרים בכרך אחד: 18.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמים כהים. קמטים ובלאי. סימני עש קלים. חיתוך דפים עם פגיעה בשולי הטקסט בכמה מקומות. כריכה חדשה (על השדרה: "ווין").
ספר אגרת הקודש, חלק רביעי מספר התניא, מאת אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי. [לבוב, תר"כ 1860]. נדפס על ידי ר' אבהם יהושיע העשיל דרוקר ב"ר יהודה גרשון.
נדפס שורה על שורה על פי מהדורת "זולצבאך תקמ"ז" [זאלקווא תר"י בערך]; יצא גם בתוך מהדורת ספר התניא שנדפסה בלבוב באותה שנה.
[28] דף. 19 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי קל. קרעים קלים בשוליים. חיתוך דפים לא אחיד. אחד הגליונות אינו חתוך. כריכת עור חדשה.
מונדשיין, ספר התניא, ביבליוגרפיה, כב, עמ' 96; חלקים ופרקים הנדפסים בפני עצמם, טז, עמ' 160-161.
ספר ליקוטי אמרים – תניא, מאת אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי. ווילנא, דפוס האלמנה והאחים ראם, [תר"ס] 1900.
בין דפים פו-פז, נכרך דף בכתב יד: "בתשלום לפרק זה שאינו נמצא בדפוס אבל ישנו בכתב-יד..." - העתקת קטעים מתוך חלקו השני של פרק ז בשער היחוד והאמונה (שנדפס לראשונה במהדורה שלפנינו), ומתוך ספר לקוטי תורה וספר תורה אור.
חתימות בדפי המגן: "שייך לצב"י יצחק צערניאקאוו, כפר ביקאווע".
[3], ב-קסג דף + [1] דף בכת"י בין דפים פו-פז. 21 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים וכתמים כהים. התכהות הנייר. קמטים ובלאי. קרעים וסימני עש עם פגיעה בטקסט. דפים ראשונים מנותקים חלקית. כריכה מקורית עם שדרה ופינות מעור, פגומה ובלויה (קרעים חסרים בשדרה).
מונדשיין, ספר התניא, ביבליוגרפיה, ל, עמ' 107-113.
ספר התניא – מהדורת ווילנא תר"ס – מהדורת אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש
במהדורת ווילנא תר"ס התחדשו כמה חידושים. ראשית כל, במהדורה זו נדפסו לראשונה שלושה קטעים, על פי העתקות מדויקות בכתב-יד, שלא הופיעו במהדורות שקדמו לה. הקטע החשוב והמפורסם שבהם הוא חציו השני של פרק ז' מ"שער היחוד והאמונה", קטע ארוך המתפרס על פני דפים פג-פה (על סיבת השמטת הקטע ממהדורות הדפוס הראשונות, ראה להלן). שני הקטעים הנוספים שנדפסו במהדורה זו לראשונה (בחלק "אגרת הקודש"): ד"ה "האותיות", בין אגרת יט לאגרת כ (דף קכט/1); ד"ה "אהוביי", בין אגרת כב לאגרת כג (דף קלה).
בנוסף להדפסת הקטעים החדשים, הוגה הספר כולו ביגיעה גדולה על ידי אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, שהקדיש לשם כך מספר חודשים. בעבודת ההגהה השתתפו גם רבי אשר גראצמאן [גרוסמן] מניקולייב ורבי משה וויילער מקריסלאווא. למעלה מאלף תיקוני נוסח נעשו במהדורת תר"ס. הגהת הנוסח נעשתה בעיקר בחלק "אגרת הקודש" (חלק מהאגרות הוגהו תוך השוואה לאוטוגרף המחבר); בשאר חלקי הספר המעיטו בתיקונים והסתפקו בעיקר בהשוואת הנוסח למהדורת סלאוויטא. (במהדורת תר"ס הוחזרה עטרה ליושנה בהדפסת הנוסח המלא של ההקדמה ושל ההסכמות, כפי שהופיעו במהדורה הראשונה, וכן הנוסח המלא של הקדמת בני המחבר כפי שהופיעה במהדורת שקלוב תקע"ד).
על עבודתו והשקעתו בהגהת הנוסח של מהדורת תר"ס כותב אדמו"ר הרש"ב באחד ממכתביו: "הרבה יגענו ביגיעת נפש ויגיעת בשר להגיה מתוך הרבה כתבי קודש אשר השגנו, ובררנו הכל במתינות גדולה ובעיון הטוב... והעיקר באגה"ק, כי בגוף ועצם התניא נזהרנו לשלוח יד להגיה ולשנות מהנדפס בפעם הראשון בסלאוויטא, כי אם בטעות דמוכח ונראה בעליל... וגם ההדפסה נעשה בהשגחה יתירה מאד כפי האפשרי להיות בכח אנושי".
בניגוד למהדורות הקודמות, שנדפסו באיכות ירודה, במהדורת תר"ס ניתנה תשומת לב מרובה לאיכות ההדפסה ולהידורה, לגופני האותיות, ולטיב הנייר והכריכה. חלק מהטפסים נכרכו בכריכות נאות עם עיטורים מוטבעים, ובחלקם הוזהבו שולי הדפים. אדמו"ר הרש"ב כתב על מהדורה זו לאחר צאתה מהדפוס, שהיא "יפה והדר מאד... נקי ומבורר בתכלית".
המשפיע רבי שלום דובער זיסלין מספר בזיכרונותיו שבשעת התוועדות עם בחורי ישיבת "תומכי תמימים", מעט לאחר שיצא מבית הדפוס ספר התניא מהדורת ווילנא תר"ס, החזיק בידיו המשפיע המפורסם רבי שמואל גרונם (הרש"ג) אסתרמן את הספר החדש, ואמר בהתלהבות: "החסידים אינם יודעים כיצד להודות לרבי [הרש"ב] על ה'תניא' הזה! ולו רק עבור צורת ההדפסה כשלעצמה! הרבי עשה את ה'תניא' ל'יש ומציאות' אפילו בחיצוניות דחיצוניות! כל עוד היה ה'תניא' ספרון צנום ('ספר'ל') הנרכש תמורת עשר פרוטות ('קופיקות'), ואותיות בו קטנות, היה בכך גם העלם והסתר לאורה הגדולה הגנוזה בו. אך משעה שנדפס ה'תניא' באותיות מאירות עינים, על נייר משובח, גליונות רחבים, כריכה נאה, והוא 'תופס מקום' – נפתחו שערי אורה לחזות גם בפנימיותו של ספר ה'תניא!'" (מונדשיין, דברי ימי התמימים, עמ' 539-562).
מאז ואילך, עד לימינו, נדפסו כל מהדורות התניא על פי מהדורת ווילנא תר"ס. עם זאת, חיסרון אחד יש במהדורת תר"ס: בשונה מן המהדורות שנדפסו בחיי המחבר, מהדורת תר"ס עברה תחת ידי הצנזורה ונעשו בה מספר "תיקונים" (בשנים ההן הייתה הצנזורה הרוסית בשיא כוחה, והמילים "גויים", "אומות העולם" וכדומה, הוחלפו ל"עכו"ם").
במהדורת ווילנא תרס"ט נוספה בראש הספר "מודעה רבה" על מכירת זכות ההדפסה מ"האלמנה והאחים ראם", "לכ"ק אדמו"ר הר"ר שלום דובער שליט"א מליובאוויטש... לטובת מוסד תומכי-תמימים" (ראה פריט הבא). שטר מכר זה נדפס מאז ואילך בכל מהדורות התניא.
מדוע לא הדפיס בעל התניא בחייו את חלקו השני של פרק ז מ"שער היחוד והאמונה"?
אחד הקטעים שנדפסו לראשונה במהדורת תר"ס עוסק בביאור המושג הקבלי "צמצום אור אין סוף", מושג שהבנתו שנויה במחלוקת עתיקה בין המקובלים. הקטע מתחיל במילים: "והנה מכאן יש להבין שגגת מקצת חכמים בעיניהם ה' יכפר בעדם ששגו וטעו בעיונם בכתבי האריז"ל והבינו ענין הצמצום המוזכר שם כפשוטו...". דברי אדמו"ר הזקן כוונו נגד דברי המקובל רבי עמנואל חי ריקי, בעל ה"משנת חסידים", בספרו "יושר לבב" (אמשטרדם תק"ב), שטוען באריכות שהמושג "צמצום" הוא כפשוטו, בעוד שגדולי החסידות סבורים שמדובר בהגשמה, ודעתם בעניין היא שה"צמצום" אינו כפשוטו. ייתכן כי הסיבה שהמחבר השמיט קטע זה מהמהדורות שהדפיס הייתה רצונו להימנע מעיסוק בעניינים הקשורים למחלוקת שבין הגר"א ובין החסידים, שהייתה אז בשיאה.
ספר ליקוטי אמרים – תניא, מאת אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי. ווילנא, דפוס האלמנה והאחים ראם, [תרס"ט] 1909. שני דפי שער.
עותק עם שוליים רחבים וחיתוך דפים מוזהב; כריכה מקורית עם שדרת עור (הטבעה על השדרה: "לקוטי אמרים").
דפוס צילום של מהדורת ווילנא תר"ס (מהדורת אדמו"ר הרש"ב), עם תיקונים ושינויים קלים. בדף ב/1, "מודעה רבה" מטעם דפוס "האלמנה והאחים ראם", על דבר מכירת זכות ההדפסה של ספר התניא "לכ"ק אדמו"ר הר"ר שלום דובער שליט"א מליובאוויטש... לטובת מוסד תומכי-תמימים", ווילנא כ"ה תמוז תרס"ט. שטר מכר זה נדפס מאז ואילך בכל מהדורות התניא הבאות.
[2], ב-קסג דף. 20.5 ס"מ. שוליים רחבים. חיתוך דפים מוזהב. מצב טוב. כתמים. חתימות וחותמות. רישומים. כריכה מקורית, עם שדרת עור, בלויה מעט.
מונדשיין, ספר התניא, ביבליוגרפיה, לא, עמ' 114.
שתי מהדורות של ספר התניא שנדפסו על פי מהדורת אדמו"ר הרש"ב (ווילנא תר"ס):
1. ספר ליקוטי אמרים – תניא, מאת אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי. ווילנא, דפוס האלמנה והאחים ראם, [תרע"ב] 1912. שני דפי שער. דפוס צילום של מהדורת ווילנא תרס"ט.
[2], ב-קסג דף. 19.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים. קרעים, בהם קרעים חסרים עם פגיעה קלה בטקסט. כריכה חדשה.
2. ספר ליקוטי אמרים – תניא, מאת אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי. ווילנא, תר"צ [1930]. "יצא לאור ע"י חברת תומכי-תמימים דלובאוויטש". שני דפי שער.
בשער הראשון, חתימת הרה"ח ר' ברוך ב"ר אברהם פריז (תרפ"א-תשל"ו), מחשובי חסידי חב"ד בתל אביב, ממנהלי "חדרי תורה אור".
[2], ב-קסג דף. 16.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. קמטים ובלאי קל. קרעים בשולי כמה דפים, מחוזקים ברצועות נייר ודבק. חתימה. כריכה חדשה.
מונדשיין, ספר התניא, ביבליוגרפיה, לב/לד, עמ' 114.
ספר ליקוטי אמרים – תניא, מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי. יוצא לאור על ידי מערכת "אוצר חסידים". [מינכן], קה"ת, תש"ז [1947]. שני שערים.
ספר תניא שנדפס במינכן לאחר השואה, עבור "שארית הפליטה" מבני החסידים. הספר יצא לאור על ידי חתן אדמו"ר הריי"ץ ומנהל הוצאת קה"ת, רבי מנחם מענדל שניאורסון (לימים הרבי מליובאוויטש). מעבר לשער הראשון הקדמתו: "הנני מו"ל בזה, ע"י סניף 'קהת' אשר במינכען, את הספר לקוטי אמרים (תניא) אשר לכ"ק אדמו"ר הזקן... מנחם שניאורסאן, כ מנחם-אב התש"ז".
בראש הספר, חותמות: "ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש – בייערן פאקינג". ישיבת "תומכי תמימים" במחנה העקורים בגרמניה פוקינג, נוסדה ע"י "אגודת חסידי חב"ד פאקינג" בח"י אלול תש"ו. בישיבה למדו כחמישים בחורים, והיא נוהלה על ידי ר' ניסן נמנוב, ר' ישראל נעוולער, ר' אברהם אליהו פלאטקין, ר' זלמן שמעון דבורקין, ר' זלמן לויטין, ר' שלמה מטוסוב, ועוד. לאחר פטירתו של ר' ישראל נעוולער באייר תש"ח נסגרה הישיבה והתלמידים התפזרו בריכוזי חב"ד השונים ברחבי תבל.
[2], ב-קסג דף. 16.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמים כהים. קמטים ובלאי קל. שער ראשון מנותק חלקית. חותמות. כריכה מקורית, קרועה ובלויה מעט.
אוסף מהדורות שונות של ספר הפולמוס הנודע בין חסידים למתנגדים, מאת ר' יעקב בכרך מקיידאן (בעל "סיפורים נוראים"). הספר נכתב, הועתק ונדפס בעיבודים שונים, עם הוספות והשמטות, בספרים "מצרף העבודה", "ויכוחא רבה", "משיבת נפש".
לפנינו שלושה עיבודים שונים של הספר:
1. ספר מצרף העבודה. קניגסברג, דפוס גרובער עט לאנגריען, [תרי"ח 1858]. מהדורה ראשונה.
לח, [2] דף. 18.5 ס"מ. רישומים וחתימות בשערים. מצב טוב. כתמים ובלאי; קרעים וקמטים, חלקם עם פגיעות קלות בטקסט.
2. ספר ויכוחא רבה. [ווארשא], תרכ"ו [1866]. מהדורה שניה. שני שערים (בשער מהדורא קמא נדפס בטעות "תנינא"); זיוף מקום דפוס בשני השערים – "פרעסבורג".
ט, [3]; [20] דף. 17.5 ס"מ. חתימה בשער. מצב טוב. כתמים קלים. חיתוך דפים אינו אחיד.
3. ספר משיבת נפש. ווארשא, דפוס יוסף לעבענזאהן ואהרן גלינקא, תר"ס 1900. מהדורה ראשונה.
[3], כב דף. 21.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני עש בכל דפי הספר. קרעים בשולי השער. חותמות. כריכות חדשות.
ספר הפולמוס לר' יעקב מקיידאן
בשנת תרי"ח (1858), הדפיס דוב בער בן שלום הלוי סגלוביץ בקניגסברג את ספר "מצרף העבודה" – "הוא ויכוח אשר היה זה כשבעים ושתים שנה [=תקמ"ו 1786] בין שני גדולי הדור, האחד מעדת החסידים והשני מעדת המתנגדים". זהות המתווכחים כותבי האגרות מתבררת בעיבוד מאוחר יותר של הספר – ספר "ויכוחא רבה", שנדפס בשנת תרכ"ד בטשרנוביץ. את שיטת ה"מתנגדים" מייצג תלמיד הגאון מווילנא – ר' בנימין זאב מסלונים, ואת דרך החסידים מייצג תלמיד רבי לוי יצחק מברדיטשוב – ר' יוסף מנמירוב. על קיומן של שתי הדמויות לא ידוע מאף מקור אחר.
הוויכוח הספרותי-דמיוני, שנועד להציג את עמדת החסידות אל מול טענות ה"מתנגדים", נערך באמצעות חליפת אגרות בין חסיד למתנגד. באגרות המתנגד ר' בנימין זאב מסלונים ובתשובות החסיד ר' יוסף מנמירוב מתבררות ומתלבנות סוגיות מהותיות הנוגעות בליבת המחלוקת בין החסידים למתנגדים – שינוי נוסח התפילה, אימוץ מנהגי האריז"ל, איסור "בל תתגודדו", אמונת חכמים, יחס הקבלה וההלכה, קדמוניות ספר הזהר, ונושאים נוספים העוסקים בדרכי ומנהגי החסידים והחסידות, ובייחוד שיטתה ודרכה של חסידות חב"ד.
בשלשה שמות נדפס הוויכוח: "מצרף העבודה" (קניגסברג, תרי"ח), "ויכוחא רבה" (טשרנוביץ תרכ"ד), "משיבת נפש" (וורשא תר"ס); ומיוחדות הן ההדפסות זו מזו, הבאות כל אחת בשינויים, הוספות והשמטות, ויש באחת מה שאין ברעותה, ולהיפך. כמו כן, ידועים כמה וכמה כתבי יד מוקדמים של החיבור (אחד מהם ידוע בשם ספר "משפטי צדק"), שמתוך הגרסאות השונות שלהן זקקו וביררו המדפיסים השונים את נוסח ההדפסה שלהם.
על אף תיארוך הוויכוח בדף השער לשנת תקמ"ו, ברור מתוכן הספר כי נתחבר זמן רב לאחר מכן, ולכל הפחות לאחר שנת תק"פ (בחיבור נזכרים ספרים שנדפסו בשנת תק"פ). לדעת החוקר והביבליוגרף החב"די יהושע מונדשיין, קדם נוסח "ויכוחא רבה" לנוסח "מצרף העבודה"; היינו, שנוסח "ויכוחא רבה" היה בכתב-יד בכמה גרסאות, ומתוכן עיבד לאחר מכן ר' יעקב מקיידאן את ספר "מצרף העבודה" (ראה בהרחבה במאמרו "הספרים 'מצרף העבודה' ו'ויכוחא רבה'", עלי ספר, ה, תשל"ח, עמ’ 165-175).
זהות המחבר אמנם אינה נזכרת באף אחת ממהדורות הספר, אולם מקריאת החיבור עולה באופן מובהק כי החיבור נכתב בידי חסיד חב"ד: הוויכוח כולו ספוג בדרך חסידות חב"ד, כתביה, מנהגיה ויסודותיה. ואכן, דעת רוב החוקרים היא שהספר נערך, וככל הנראה גם נתחבר כולו, בידי חסיד אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש – ר' יעקב בכרך מקיידאן (המכונה לעיתים יעקיל קידאנער או יעקב קאדאנער). הדבר נרמז גם במילות הסיום להקדמת "מצרף העבודה" – "ירום עוז קרנו בכבוד במהרה כן רוממות כבודו נצח יראנו", היוצר את האקרוסטיכון: "יעקב בכרך נ"י" - כך כותב גם מחבר "בית רבי": "ר’ יעקב... מקידאן... הביא לדפוס ס’ מצרף העבודה – הנקרא בשם וויכוחא רבא – והוסיף בו הוספות רבות וע"כ נקרא על שמו", וכך מובא גם בשער ספרו "ספורים נוראים" (ראה פריט הבא), לבוב תרל"ה: "נכתבו ע"י... מוה’ יעקב קאדאניר... בעהמ"ח ספר מצרף העבודה (וויכוחא רבה)".
בסוף ספר "מצרף העבודה" שלפנינו נדפסה לראשונה אחת מאגרותיו המפורסמות ביותר של אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי בעל התניא: אגרת פולמוסית ארוכה שכתב בראשית שנת תקנ"ז, במענה לבקשת החסידים בווילנא שיעמוד לוויכוח עם הגאון מווילנא, על מנת לבאר לפניו את כל הקושיות והטענות על תורת החסידות (האיגרת נדפסה על פי העתקות מדויקות שנעתקו עוד בחיי בעל התניא בספר אגרות קודש מאת אדמו"ר הזקן, מהדורת ברוקלין תשע"ב, אגרת נב).
המחבר, ר' יעקב בכרך מקיידאן (שלהי שנות התק"נ? – נפטר בין השנים תרכ"ו-תרל"ה), נקרא על שם מקום מגוריו בקיידאן (מכונה לעיתים יעקיל קידאנער או יעקב קאדאנער), במחוז קובנה שבליטא. חד מחסידי קמאי, הסתופף בנעוריו אצל אדמו"ר הזקן בעל התניא ושמע ממנו שיחות וסיפורים על רבותיו. בהמשך (כנראה בשנות התק"ע) למד בישיבת וולוז'ין, וקיבל תורה מפי הגר"ח מוולוז'ין ובנו רבי איצל'ה. לאחר הסתלקות אדמו"ר הזקן התקרב אל תלמידו הרה"ק ר' אהרן הלוי מסטראשעלע, אולם בהמשך התקשר באדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. לאחר הסתלקות אדמו"ר האמצעי התקשר אל ה"צמח צדק" (לא ברור אם גם נהג לנסוע אליו). מחבר ספר הפולמוס הנודע "מצרף העבודה" (הוא ספר "ויכוחא רבה"; ראה פריט קודם).