תלמוד בבלי, מסכת שבת - עם פירוש רש"י ותוספות, פסקי תוספות, פירוש המשניות להרמב"ם, ורבינו אשר. [ונציה, דפוס דניאל בומברג, ר"צ 1530]. מהדורה שניה.
כרך מתוך מהדורת התלמוד השניה של המדפיס דניאל בומברג בוונציה.
בסוף המסכת, דף קנז/2: "אחר השלמת המסכת יאמר זה ויועיל לשכחה", עם נוסח ההדרן הנאמר בסיום מסכת, אך בסופו נדפס "קדיש דרבנן" רגיל, ולא קדיש בנוסח המיוחד, הנהוג כיום.
ציוני מקורות ורישומים רבים בכתב-יד בשולי הדפים ובגוף הטקסט. לאחר נוסח הקדיש שבסיום המסכת, רישום בכתיבה אשכנזית עתיקה של נוסח לאמירה בסיום המסכת, עם ציון המקור: "בשמושי תלים" (=שימוש תהלים).
עותק חסר. ג-ח, י-קצא דף. חסרים 4 דפים: דף השער, דפים ב, ט, ודף אחרון (הושלמו בצילום). 35.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים רבים, בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים. בלאי. קרעים, בהם קרעים עם פגיעות בטקסט, משוקמים בהדבקות נייר. קרעים גדולים חסרים בשולי מספר דפים, עם פגיעות קלות בטקסט, משוקמים במילוי נייר (עם השלמה בכתב-יד באחד מהדפים). סימני עש, עם פגיעות בטקסט. חותמות רבות (במספר דפים על הטקסט). כריכת עור חדשה.
הברמן, המדפיס דניאל בומבירגי, מס' 19.

תלמוד בבלי - ונציה, ר"פ-רפ"ג - המהדורה הראשונה של התלמוד שנדפסה בשלמות בדפוס בומברג
אחת מגולות הכותרת במפעל הדפוס של בומברג, וכנראה ההישג הגדול ביותר שלו, היתה הדפסת התלמוד הבבלי. קודם לכן נדפסו מסכתות בודדות של התלמוד בספרד (לפני הגירוש) ולאחר מכן בבית הדפוס של משפחת שונצינו, אך מהדורת בומברג היא המהדורה הראשונה שבה נדפס התלמוד כולו בשלמותו, מסדר זרעים ועד סדר טהרות. מהדורה מפורסמת זו ("דפוס ונציה") הפכה למהדורת ה"אם" והיוותה בסיס לכל מהדורות הש"ס שבאו בעקבותיה. לצורך הדפסתה השיג בומברג רישיון מיוחד מהאפיפיור לאו העשירי ושכר מלומדים ומגיהים יהודיים, שיעזרו לו להוציא מהדורה מתוקנת ומושלמת. לצורך כך ריכזו את כל כתבי היד שהצליחו להשיג כדי להוציא נוסח מדויק ככל האפשר. במסגרת זו נעשה שימוש בכתבי-יד שונים של התלמוד, של פירוש רש"י, תוספות והרא"ש. מסיבה זו יש לנוסח מהדורה זו חשיבות גדולה. בנוסף, מהדורה זו נקיה כמעט לחלוטין משיבושי צנזורה, בשונה מהמסכתות שנדפסו קודם לכן ע"י המדפיסים לבית שונצינו.
מדובר היה בפרויקט אדיר ממדים, שכלל התקנת הנוסח מתוך כתבי-יד, הגהתו והדפסתו, והוא נעשה במהירות חסרת תקדים. בתוך פחות משלוש שנים, משנת ר"פ עד חודש כסלו רפ"ג, נדפס התלמוד במלואו, לפי הסדר הזה: בשנת ר"פ נדפסו המסכתות ברכות, שבת, יומא, קדושין, סוטה, סנהדרין, מכות, עבודה זרה ונדה. בשנת רפ"א נדפסו המסכתות ביצה, חגיגה, מועד קטן, ראש השנה, סוכה, תענית, מגילה, כתובות, גיטין, בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא, שבועות, הוריות, עדיות, אבות וחולין. בשנת רפ"ב נדפסו המסכתות שקלים, סדר זרעים, עירובין, יבמות, נדרים, נזיר, מנחות, תמורה, זבחים, כריתות, בכורות, ערכין, סדר קדשים עם פירוש הרמב"ם, סדר טהרות עם פירוש הרמב"ם והלכות קטנות להרא"ש. בשנת רפ"ג, בין החודשים תשרי וכסלו, נדפסו המסכתות מעילה, קנים, תמיד, מדות, שמחות, כלה וסופרים, ובכך נשלמה הדפסת התלמוד. על מסכת פסחים לא נרשם פרט השנה, ויתכן שהיא הראשונה שנדפסה.
עימוד הדף במהדורת בומברג קבע את צורתו הטיפוגרפית של דף הגמרא ("צורת הדף") לדורות. במהדורה זו הופיע לראשונה מספור הדפים המוכר לנו כיום, שנהג בכל המהדורות שבאו אחרי מהדורת ונציה, עד למהדורת ש"ס וילנא והמהדורות שנדפסות בימינו. יוצאת דופן היתה מסכת ברכות של המהדורה הראשונה (המופיעה לפנינו), שבה סדר הדפים והעימוד עדיין שונים מ"צורת הדף" המוכרת לנו כיום.
כיאה לתוצרת הדפוס של בומברג, נדפסו המסכתות על נייר איכותי, בסידור אותיות מרווח וברור, ובדיו איכותית. בראש המסכתות נוסף דף שער מינימלי. ובפתיחת כל מסכת באה התיבה הראשונה בקישוט דפוס פרחוני. בסוף המסכתות נדפסו בדרך כלל "פסקי תוספות" ופירוש המשניות להרמב"ם. במהדורה זו אף נוספו לראשונה פסקי הרא"ש בסוף כל מסכת, ומאז הם מופיעים בכל מהדורות התלמוד הבאות אחריה.