95 גיליונות השנה ה-54 של העיתון "איל טיימפו" ("הזמן"), בעריכת דוד פ'ריסקו (פרסקו), כרוכים יחד. איסטנבול (קונסטנטינופול), ספטמבר 1925 – ספטמבר 1926 (תשרי-אלול תרפ"ו). לאדינו.
כל 95 גיליונות השנה ה-54 של העיתון "איל טיימפו", עיתון הלאדינו הראשון באיסטנבול, ומהחשובים שבעיתוני הלאדינו באימפריה העות'מאנית, וברפובליקה הטורקית. שם העיתון מתנוסס על עמודי השער באותיות ערביות ועבריות; המאמרים כתובים באותיות עבריות בכתב רש"י.
"איל טיימפו" נוסד בשנת 1872 והופיע בתדירות משתנה עד שנת 1930. מייסדו ועורכו הראשון היה חיים קארמונה, בן למשפחה יהודית-עות'מאנית אמידה. משנפטר קארמונה החליפו בנו, יצחק, בתפקיד העורך. בהמשך שימשו כעורכים מירקאדו פרסקו וסאמי אלקבץ, ולבסוף דוד פרסקו – גדול עיתונאי הלאדינו, שערך את העיתון במשך עשרות שנים (גאון, עמ' 55, ראו להלן) והפך מזוהה עמו.
"איל טיימפו" תפס מקום חשוב במרחב דובר הלאדינו, ונודעה לו השפעה גדולה על יהודי האימפריה העות'מאנית. גיליונותיו משמשים מקור מידע חשוב ונדיר על מרחב תרבותי שאינו קיים עוד.
העיתון כלל ידיעות מתחומי הכלכלה והפוליטיקה, בדגש על ידיעות העוסקות ביהודי האימפריה והעולם, כתבות מגזין שונות, ספרות ושירה, ועוד. הוא הצטיין בסגנון מוקפד וברמתו העיתונאית הגבוהה, נמנע על-פי רוב מסנסציות, והסתמך על מקורות שנחשבו לאמינים – הן בכתבות שהביא מעיתונים זרים, והן בכתבות ובמאמרים שנכתבו על ידי העיתונאים שלו. בראשית המאה ה-20 החלו להופיע בעיתון מודעות (כך גם בגיליונות שלפנינו), ואף פרסומות סמויות הנחזות לידיעות עיתונאיות. ידיעות שהופיעו בעיתון נדפסו בעיתוני לאדינו רבים, בסלוניקי, באיזמיר, בירושלים ובקהיר, שאף התפלמסו עם "איל טיימפו" בנושאים שונים.
קהל היעד של העיתון היה המעמד הבינוני דובר הלאדינו. תחת עריכתו של פרסקו, אשר היה מקורב לכי"ח, תמך "איל טיימפו" באופן נלהב בהשתלבותם של יהודים כאזרחים שווים במדינה העות'מאנית, בין השאר על-ידי קידום אימוצה של הטורקית כשפתם של היהודים, במקום הלאדינו, ועידודם ל"התמערבות". אחת מהביקורות שספג העיתון נגעה לשימוש מופרז בביטויים צרפתיים, וביתר שאת, לעמדתו כלפי הציונות – קו העריכה שהכתיב פרסקו לא היה ציוני, ובתקופות מסוימות אף הביע עויינות לתנועה הציונית ולמוסדותיה. יחד עם זאת, לאורך שנות קיומו הגן העיתון בתוקף על זכויות היהודים, והתמודד עם ההתקפות נגדם בעיתונות הטורקית, וזאת תוך הפגנת נאמנות בלתי מסויגת לאימפריה העות'מאנית, ולאחר 1923 – לרפובליקה הטורקית. ברבות השנים ירדה תפוצתו של העיתון. בשנת 1930 לא עמד לדוד פרסקו כוחו עוד, הוא פרש מעריכת העיתון, ומאז פסק "איל טיימפו" מלהתקיים.
גיליונות מס' 1-95, כרוכים יחד. 4-6 דפים בגיליון (מספור עמודים עוקב, מעט משובש – 966 עמ'), 37.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. פגעי רטיבות בחלקם התחתון של כל הדפים (עם מעט סימני עובש). קרעים קלים בשולי חלק מהדפים (באחד הדפים – עמ' 177-178 – קרע חסר עם פגיעה קלה בטקסט). פגמים בהדפסה בכמה דפים. כריכה בלויה ורופפת, עם קילופים וקרעים.
למידע נוסף:
• משה דוד גאון, "העתונות בלאדינו", הוצאת מכון בן-צבי ובית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, ירושלים, 1965. עמ' 55-56, רשומה 110.
• דב הכהן, "אוצר הספרים בלאדינו", הוצאת מכון בן-צבי, ירושלים, 2021. עמ' 621, רשומה 3569.
• אבנר לוי, "העתון בלדינו 'איל טיימפו' מאיסטנבול, 1882-1883". קשר, מס' 13, בעריכת מרדכי נאור, הוצאת אוניברסיטת תל-אביב, תל-אביב, 1993. עמ' 30-40.
• Sarah Abrevya Stein, "The Preamble Boundaries of Ottoman Jewry". In: Boundaries and Belonging: States and Societies in the Struggle to Shape Identities and Local Practices, edited by Joel S. Migdal. Cambridge: Cambridge UP, 2006. Pp. 49-70.