ארבעה ספרים:
1. ספר אור הגנוז לצדיקים, מאמרי חסידות על פרשיות התורה, מיוסדים על ספר התניא, מאת רבי אהרן כ"ץ מאפטא אב"ד ז'ליחוב ובילגוריי (בעל "כתר שם טוב"). למברג, [תרי"א] 1850. מהדורה שניה. על הספר ומחברו ראה פריט קודם.
2. ספר אמרי נעם, מאמרי חסידות חב"ד על המועדים, מאת רבי הלל הלוי מאליסוב אב"ד פאריטש ובאברויסק (המכונה ר' הלל פאריטשר). נכתב והובא לדפוס על ידי תלמידו רבי לוי יצחק שימענאווסקי. ווילנא, תרל"ו 1876. מהדורה יחידה.
על הספר אמרי נעם כותב רבי פנחס, נכדו של רבי הלל: "בשנת תרל"ו נדפס על שמו [של רבי הלל] בווילנא ספר קטן מכונה אמרי נועם, אמנם זה איננו לשונו, כי אם מה שרשם לעצמו בקצרה אחד מהשומעים שלא הבין מה ששמע, וכגון דא צריכנא לאודועי" (בהקדמה ל"פלח הרמון" על בראשית, ווילנא תרמ"ז).
3. שו"ת אילה שלוחה, מאת רבי נפתלי הירץ קלצקין, מחשובי רבני חב"ד (ראה להלן). וורשא, תרנ"ז 1896. מהדורה יחידה (בשנת תרע"ב נדפס בוורשא חלק נוסף של הספר, אך הוא איננו מהדורה שניה של הספר שלפנינו, אלא רובו תשובות אחרות. מספר תשובות המופיעות לפנינו נדפסו שם בנוסח שונה).
בסימן ו נדפסה התכתבות של המחבר עם האדמו"ר ה"צמח צדק" משנת תרט"ז. תשובת ה"צמח צדק" נדפסה לראשונה בספר שלפנינו. בדף ט נדפסה תשובתו של האדמו"ר רבי ישראל נח מניעז'ין, בנו של הצ"צ, משנת תרכ"א (תשובת האדמו"ר מהרי"נ מניעז'ין נדפסה רק בספר שלפנינו).
4. ספר שארית ישראל, מכתבים ומאמרי חסידות חב"ד, מאת רבי ישראל יפה מדובראוונא, מחשובי תלמידיו של האדמו"ר הזקן. קלויזנבורג, תרפ"ד 1924. מהדורה יחידה.
בספר נדפסו מאמרים ומכתבים בעניינים שונים בקבלה, חסידות ועבודת ה' על פי דרכה של חסידות חב"ד. בתחילת הספר נדפסה הקדמה חשובה מהמו"ל, נכד המחבר, ובה מספר באריכות כיצד זקנו המחבר התקרב לבעל התניא. בהקדמה מופיעים לראשונה פרטי מידע ותיאורים מעניינים על בעל התניא, שאינם ידועים ממקורות אחרים, וכן תיאורים על עבודת ה' של המחבר. המחבר רבי ישראל ב"ר חיים יפה מדובראוונא (אין מדובר ברבי ישראל יפה המדפיס הנודע מקאפוסט) היה מחשובי תלמידיו של בעל התניא. עליו נכתב בספר "בית רבי": "הרה"ח המפורסם ר' ישראל זלה"ה מדובראוונא, מחסידי רבינו, והיה מנגן גדול בכלי זמר, והיה מנגן אצל רבינו". לאחר פטירת רבו בעל התניא, היה מתלמידי האדמו"ר רבי אהרן מסטרשלה.
רבי נפתלי הירץ קלצקין (תקפ"ג-תרנ"ד) אב"ד אושפל ושימבורג, מגדולי רבני חב"ד. היה תלמיד מובהק של ה"חתם סופר", ולמד בישיבתו בפרשבורג בשנים תקצ"ז-תקצ"ט (החתם סופר ותלמידיו, עמ' שפה-שפו). בהמשך חייו התקרב לגדולי תלמידי בעל התניא ואל האדמו"ר ה"צמח צדק" ובניו, עמם אף התכתב בהלכה ובחסידות. נסמך להוראה מה"צמח צדק". כמו כן היה בקשרי ידידות עם רבים מגדולי דורו - גדולי רבני ליטא, גליציה והונגריה, וגדולי האדמו"רים בפולין (רשימה חלקית של גדולי ישראל עמם היה המחבר בקשר, נדפסה בתחילת שו"ת "אילה שלוחה", מהדורת תרע"ב). כיהן כעשר שנים כרב בעיר אושפל שבפלך קובנה, ולאחר מכן התמנה לרב בעיר שימבורג שבפלך קורלנד, בה כיהן ברבנות שלושים ושבע שנים.
בהקדמה לחלק השני של ספרו אילה שלוחה (נדפס בתרע"ב), משרטט בנו, רבי משה צבי אב"ד רומנוב, קווים לדמותו: "... מנעוריו עד שיבתו שקד יומם ולילה על התורה ועל העבודה. זכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, והיה מגדולי בעלי הוראה המפורסמים בשעתו... וכשהריח ביראת ה' על פי דרך החסידות, לא זז מלחבב דה"ק [=דבריהם הקדושים] ולא מש מאהלו לדרוש דרושים נלהבים אשר התלהטה נפשו לדבקה בה... ומסר נפשו ומאודו על זה, ורבים השיב מעון. נטע דא"ח בלב רבים מהסרים למשמעתו, והזריח אור בתוך עומק לבבם, נקודת האמת... וכל מי שלא ראה התנהגותו של ש"ק ויו"ט, לא ראה אור ושמחה של מצוה מימיו... והוא בעצמו היה לנו [לבניו הגאונים] לרב בלמוד ים התלמוד והפוסקים ונושאי כליהם... גם תורת הבעש"ט נ"ע הופיע בנפשי ורוחי ונשמתי, וזאת היתה שעשועיו, משוש לבו ונפשו. ונתקיימה בו מה שאמרו (ריש פרק ו דאבות) 'כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה'... ". בניו של רבי נפתלי הירץ היו גאונים מפורסמים, רובם מרבני חב"ד החשובים. המפורסם שבבניו היה הגאון רבי אליהו קלצקין אב"ד לובלין, שעלה בשנותיו האחרונות לירושלים (כפי הנראה הוא היחיד מבניו שלא נטה לחסידות). בהמשך אותה הקדמה מספר בנו שה"בית הלוי", וכן האדמו"רים המהרי"נ מניעז'ין והמהר"ש מליובאוויטש, חפצו לקחת לחתנים את בניו הגאונים, "אך מן השמים עכבוהו". בוורשא בשנת תרע"ב הדפיסו ששת האחים הגאונים את מבחר חידושיהם בספר משותף בשם "עמודי שש" (בכמה מהסימנים מפלפלים האחים בדברי ה"צמח צדק").
גודל ומצב משתנים.