כתובה לנישואי החתן שלמה בן ר' אברהם פאריינטי, עם הכלה פריחא בת ר' אברהם וואחנון. תטואן (טיטואן, מרוקו), סיון תרכ"ב [1862].
דיו על קלף; צבעי שמן.
כתובה מעוטרת בנוסח תטואן; הטקסט נתון בתוך קשת מורית נאה, מוקפת דגמים צמחיים בגוני הירוק והכתום. משני צדי הקשת שתי ציפורים, ומעליה הנוסח "בסימנא טבא ובמזלא יאייא ובשעת רצון והצלחה". בראש הכתובה כרכוב מעוטר במעוינים ובתוכם דגמים צמחיים.
בשולי הכתובה חתומים כעדים: הגאון המקובל רבי יצחק ן' וואליד אב"ד העיר, ורבי וידאל ישראל - מדייני העיר.
הגאון רבי יצחק ן' וואליד (תקל"ז-תר"ל), רבה הראשי של תטואן ומגדולי המקובלים והצדיקים במרוקו. נודע כאיש קדוש פועל ישועות. כבר בצעירותו נתגלו בו סימני טהרה ונתפרסם בקדושתו ופרישותו. היה תלמידם של שניים מגדולי מרוקו, רבי מנחם נהון ורבי משה הלוי. עם פטירת רבי משה הלוי התבקש על ידי קהילת תטואן לכהן במקומו כרב העיר. תחילה סירב לקבל את כתר הרבנות ואף נמלט לגיברלטר כדי שלא יאלצוהו לכהן כרב, אך לאחר שהתגלה מקום מחבואו ולאחר הפצרת חכמי העיר נעתר להם וקיבל את המשרה. רבי יצחק ן' וואליד נודע כאחד מגדולי המשיבים, ומכל רחבי מרוקו ואף מארצות אחרות, נשלחו אליו שאלות הלכתיות רבות. מתשובותיו נדפסו שני כרכי ספרו - שו"ת ויאמר יצחק (ליוורנו, תרל"ו). נפטר בגיל 93 בעת כניסת השבת, כשעל שפתותיו "מזמור שיר ליום השבת".
בקרב יהודי מרוקו התפרסם שמו של רבי יצחק ן' וואליד כקדוש פועל ישועות, ואף לאחר פטירתו נודע בישועות הגדולות שנעשו בזכותו. מטהו המקודש עזר לפקידת עקרות וריפוי חולים. כן נהוגה מסורת רבת שנים של עלייה לקברו ביום פטירתו והילולות נערכות ברחבי הארץ והעולם לכבודו.
רבי וידאל ישראל, החתום אף הוא בכתובה שלפנינו, היה מגדולי חכמי תטואן, ושימש כדיין בעיר לצד רבי יצחק ן' וואליד. בראש כתב הרבנות של רבי יצחק ן' וואליד מוזכר רבי וידאל ישראל כאחד מגדולי המקום הממנים אותו לרב: "אנו החותמים מטה ק"ק טיטואן יע"א ובראשינו החכם וכו' כמוהרוי"ש [רבי וידאל ישראל] שהסכים עמנו לדבר מצוה והסכמנו בהסכמה גמורה ומנינו לרב ומו"ץ עלינו...".
40.5X29 ס"מ. מצב טוב. פגמים וקמטים קלים. כתמים. נקבים זעירים. מריחת דיו ופגמים בצבע במקומות אחדים.