מכירה מקוונת 35 - מכירת חב"ד מיוחדת לרגל 35 שנה ליום הבהיר ה' טבת "דידן נצח" – יום הניצחון המפורסם ב"פרשת הספרים"
December 7, 2021
שטר של 500 דולר שהעניק האדמו"ר הריי"ץ בשנת ת"ש לבתו הרבנית חנה ולחתנו הרב שמריהו גורארי', לקראת המעבר לדירתם החדשה בבניין 770.
השטר הונפק בשנת 1934; בחזית, דמותו של נשיא ארצות הברית ה-25 ויליאם מקינלי.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש: "אני מעניקה בזאת במתנה... את השטר של 500 דולר שקיבלתי מאבי. בשעה שהתאכסנו במלון גרייסטון אבי סיפר לי שזה עתה הסתיימה רכישת בניין 770, ושכולנו נעתיק את מגורינו בקרוב. הוא נתן לי את השטר של 500 דולר והורה להתחיל לרכוש כלי בית עבור דירתנו. בעלי ואני השתמשנו בכספים אחרים ואני שמרתי את השטר הזה של 500 דולר לעצמי". האישור מתוארך – 3 בספטמבר 1989.
קניית בניין 770 "בית רבינו שבבל" – מרכזה של חסידות חב"ד
לאחר הסתלקות האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, עלה האדמו"ר הריי"ץ על מקום אביו, והמשיך להנהיג בעוז ובמסירות נפש את תנועת חב"ד, בשעה שרדיפות הדת הלכו והתעצמו ברוסיה שלאחר המהפכה הקומוניסטית. במשך כשלושים שנה עמדו לצדו בתו הרבנית חנה וחתנו הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג), אשר התלוו אליו בנדודיו וגלגוליו השונים - יחדיו היגרו בראשית שנת תרפ"ח מרוסיה לריגה בירת לטביה, ויחדיו עברו בשנת תרצ"ג לפולין, שם התגוררו בוורשה ובאוטבוצק.
בראשית שנת ת"ש, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שהו הריי"ץ, אמו הרבנית שטערנא שרה, רעייתו הרבנית נחמה דינה, בתו הרבנית חנה ובעלה הרב שמריהו גורארי', בוורשה הכבושה בידי הגרמנים וסכנה גדולה נשקפה לחייהם. כעבור מספר חודשים של תלאות ונדודים, בשלהי חודש אדר א' ת"ש הפליגו הריי"ץ ובני ביתו באנייה "דרוטנינגהולם" מגטבורג שבשוודיה, ועגנו בנמל ניו-יורק ביום שני, ח' אדר שני ת"ש. למחרת היום, ביום שלישי ט' אדר שני נערכה קבלת פנים קצרה באולם הנמל, ולאחריה יצא הריי"ץ אל משכנו הזמני - חדר 609 שבקומה השישית של מלון "גרייסטון" (Greystone hotel), ברחוב ברודווי פינת רחוב 91 במנהטן, ניו יורק.
מיד עם בואם החלה "אגודת חסידי חב"ד" בארה"ב להשקיע מאמצים בחיפוש אחר מקום מגורים קבוע לרבי ולבני ביתו. למטרה זו אף הוקם ועד מיוחד – "ועד למען בניין בית חיינו של-ידי אגודת חב"ד", עליו נמנו הרב שמואל לויטין, הרב משה דובער רבקין, הרב אליהו סימפסון, הרב ישראל ג'ייקובסון והרב מנחם מענדל קונין. בראש הוועד עמד הרב שלמה אהרן קזרנובסקי.
ביום שישי, י"ב מנחם אב ת"ש רכשה "אגודת חסידי חב"ד" בית מגורים מתאים עבור הריי"ץ ובני ביתו – בניין מספר 770 בשדרת "איסטרן פרקווי", במרכזה של שכונת קראון הייטס היוקרתית שבברוקלין ניו-יורק. בי"ט אלול ת"ש עברו הריי"ץ ובני ביתו לביתם החדש, ויומיים לאחר מכן, ביום שלישי כ"א אלול, התקיים מעמד רשמי של חנוכת הבית, בהשתתפות הריי"ץ ובנוכחות קהל חסידים גדול.
הבניין המהודר שנבנה בשנת 1933 עבור רופא יהודי בשם י. רוזנמן כלל שלוש קומות וקומת מרתף. בקומה הראשונה שכנו אולם בית הכנסת ובית המדרש ומשרדי המזכירות וההנהלה. הקומה האמצעית שימשה למגוריו של הריי"ץ. שם היה חדר עבודתו (חדר היחידות) ושם התגוררה גם אמו הרבנית שטערנא שרה. הקומה השלישית שימשה למגורי בתו חנה וחתנו הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג). שם היו גם חדר עבודתו של הרש"ג ומשרדי ישיבת "תומכי תמימים המרכזית" שעמדה תחת ניהולו. קומת המרתף שימשה ברובה לאכסון הספרייה. בתוך הבניין הותקנה מעלית (דבר נדיר באותם הימים) וחצר רחבה הקיפה את הבניין משני צדיו.
על פי האישור המצורף, העניק האדמו"ר הריי"ץ את השטר שלפנינו לבתו חנה גורארי' בשלהי שנת ת"ש, לקראת המעבר לדירתם החדשה בבניין 770, לצורך קניית כלי בית.
מביתו שבבניין 770 ייסד האדמו"ר הריי"ץ מחדש את חצר חסידות חב"ד ומוסדותיה ושם המשיך לפעול עשר שנים נוספות, עד להסתלקותו ביום י' שבט תש"י. על מקומו עלה חתנו האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש, שהמשיך את פעילות תנועת חב"ד מתוך בניין זה.
מצב בינוני. קמטים ובלאי רב.
שטר של 100 דולר שהעניק רבי יוסף יצחק שניאורסון - האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש בשנת תש"ד כדמי חנוכה לבתו הרבנית חנה גורארי'.
השטר הונפק בשנת 1934; בחזית, דמותו של בנג'מין פרנקלין.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש: "אני מעניקה בזאת במתנה... את השטר של 100 דולר שקיבלתי מאבי כדמי חנוכה בשנת 1943 [חנוכה תש"ד]". האישור מתוארך – 17 בספטמבר 1989.
מנהג הריי"ץ לתת דמי חנוכה לבנותיו ולחתניו
באחת משיחותיו סיפר הרבי מליובאוויטש על מנהגם של חמיו האדמו"ר הריי"ץ ואביו האדמו"ר הרש"ב להעניק דמי חנוכה לבני ביתם, גם לאחר נישואיהם: "מנהג ישראל (תורה היא) שבימי חנוכה נותנים דמי חנוכה לילדים. וכן נהגו רבותינו נשיאינו – כפי שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר [הריי"ץ] שאביו [הרש"ב] הי' נותן דמי חנוכה (בליל נר הרביעי או החמישי). וכן נהג כ"ק מו"ח אדמו"ר [הריי"ץ] לתת דמי חנוכה לבנותיו, גם לאחרי הנישואין, וגם לחתניו" ("תורת מנחם" תשמ"ח, חלק ב', עמ' 65). בשיחת נר ה' דחנוכה שנת תש"ל הוסיף הרבי ואמר: "בין כל הענינים שסיפר לי [הריי"ץ]... שכ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע הי' נותן דמי חנוכה (מעות) בליל נר הרביעי או החמישי... וכיון שכ"ק אדנ"ע [הרש"ב] נהג ליתן דמי חנוכה – לנכדותיו בודאי, ומסתמא גם לבנו [הריי"ץ]... הנה גם [הריי"ץ] נהג כן בנוגע לבנותיו" ("תורת מנחם" תש"ל, חלק א', עמ' 432).
מנהגו זה של האדמו"ר הרש"ב להעניק דמי חנוכה לבני ביתו בליל נר ד' או ה', הובא ב"תורת מנחם - רשימת היומן" (חנוכה תרצ"ג, עמ' שכג), נדפס ב"ספר המנהגים – מנהגי חב"ד" (עמ' 71) ונעתק בספר "היום יום" (כ"ח כסלו, ד' דחנוכה): "אאמו"ר [הרש"ב] היה נותן דמי חנוכה בליל נר הרביעי או החמישי".
מצב בינוני. קמטים ובלאי רב.
שטר של 100 דולר שהעניק רבי יוסף יצחק שניאורסון - האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש בשנת תש"ו כדמי חנוכה לבתו הרבנית חנה גורארי'.
השטר הונפק בשנת 1934; בחזית, דמותו של בנג'מין פרנקלין.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש: "אני מעניקה בזאת במתנה... את השטר של 100 דולר שקיבלתי מאבי כדמי חנוכה בשנת 1945 [חנוכה תש"ו]". האישור מתוארך – 17 בספטמבר 1989.
מנהג הריי"ץ לתת דמי חנוכה לבנותיו ולחתניו
באחת משיחותיו סיפר הרבי מליובאוויטש על מנהגם של חמיו האדמו"ר הריי"ץ ואביו האדמו"ר הרש"ב להעניק דמי חנוכה לבני ביתם, גם לאחר נישואיהם: "מנהג ישראל (תורה היא) שבימי חנוכה נותנים דמי חנוכה לילדים. וכן נהגו רבותינו נשיאינו – כפי שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר [הריי"ץ] שאביו [הרש"ב] הי' נותן דמי חנוכה (בליל נר הרביעי או החמישי). וכן נהג כ"ק מו"ח אדמו"ר [הריי"ץ] לתת דמי חנוכה לבנותיו, גם לאחרי הנישואין, וגם לחתניו" ("תורת מנחם" תשמ"ח, חלק ב', עמ' 65). בשיחת נר ה' דחנוכה שנת תש"ל הוסיף הרבי ואמר: "בין כל הענינים שסיפר לי [הריי"ץ]... שכ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע הי' נותן דמי חנוכה (מעות) בליל נר הרביעי או החמישי... וכיון שכ"ק אדנ"ע [הרש"ב] נהג ליתן דמי חנוכה – לנכדותיו בודאי, ומסתמא גם לבנו [הריי"ץ]... הנה גם [הריי"ץ] נהג כן בנוגע לבנותיו" ("תורת מנחם" תש"ל, חלק א', עמ' 432).
מנהגו זה של האדמו"ר הרש"ב להעניק דמי חנוכה לבני ביתו בליל נר ד' או ה', הובא ב"תורת מנחם - רשימת היומן" (חנוכה תרצ"ג, עמ' שכג), נדפס ב"ספר המנהגים – מנהגי חב"ד" (עמ' 71) ונעתק בספר "היום יום" (כ"ח כסלו, ד' דחנוכה): "אאמו"ר [הרש"ב] היה נותן דמי חנוכה בליל נר הרביעי או החמישי".
מצב בינוני. קמטים ובלאי רב.
מיקרופון בו השתמש רבי יוסף יצחק שניאורסון – האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, באחד מהבנקטים לטובת "מרכז ישיבות תומכי תמימים" בארה"ב וקנדה. נרכש עבורו על ידי העסקן הנודע עו"ד יקותיאל קרמר ("המכונה סעם קרעמער").
מיקרופון מתוצרת חברת Amperite (דגם BAH) - ניו יורק, סוף שנות ה-30 בקירוב. רגל המיקרופון אינה מקורית (גוף המיקרופון נמסר לניקוי ותיקון מקצועי).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את אחד המיקרופונים של אבי אשר סעם קרמר קנה לו. הוא השתמש בו באחד מה'בַּנְקֶטִים' לטובת הישיבה. אבי העניק לי ולבעלי [הרב שמריהו גורארי' – הרש"ג] את המיקרופון לאחר הבנקט". האישור מתוארך – 5 בנובמבר 1989. מצורפת קופסת עץ מהודרת שייתכן ששימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם המיקרופון שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
"מרכז ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש" בארה"ב וקנדה
ביום הראשון לבואו של האדמו"ר הריי"ץ לאדמת ארה"ב, ט' אדר שני ת"ש, זימן הריי"ץ אסיפה מיוחדת - אספת יסוד של "מרכז ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש" בארה"ב וקנדה, שיהווה המשך לישיבות "תומכי תמימים ליובאוויטש" באירופה. שישה ימים לאחר מכן, בט"ו אדר ת"ש, נוסדה ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש הראשונה בארה"ב. בתחילה למדו התלמידים בבית כנסת חב"ד "עונג שבת" שבברוקלין, ניו יורק; וחודשים ספורים לאחר כניסתו של הריי"ץ לבניין 770, בשלהי חודש כסלו תש"א, עברה הישיבה לשם. הישיבה כללה בתחילה כ-20-25 תלמידים, אולם מספר תלמידיה גדל מיום ליום, ובשנים הבאות נפתחו בכל רחבי אמריקה סניפים חדשים ומחלקות לצעירים ולמבוגרים. בראש הועד הפועל של "מרכז הישיבות תומכי תמימים", שכלל גם את רשת הישיבות "אחי תמימים" ואת רשת "חדרי תורה תמימה", עמד חדב"נ הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג); לראשות הישיבה נתמנה הרב מרדכי מנטליק. מעורבותו של הריי"ץ בהנהגת הישיבה נגעה לכל פרט ופרט – בגשמיות וברוחניות, והוא התעניין באופן אישי הן בניהול הישיבה והחזקתה והן במצבו ומעמדו של כל תלמיד ותלמיד.
מזמן לזמן נערכו בנקטים חגיגיים בהשתתפות הריי"ץ ושני חתניו – יו"ר הוועד הפועל הרב שמריהו גורארי' ויו"ר המרכז לענייני חינוך (המל"ח) רבי מנחם מענדל שניאורסון – ובהשתתפות גדולי הרבנים, הנגידים והחסידים; במהלכם נערכו מגביות לטובת מרכז הישיבות.
אחד מהעסקנים שעסקו בהקמת מוסדות חב"ד בארה"ב היה חבר אגודת חסידי חב"ד בארה"ב עו"ד ר' יקותיאל (סעם) קרמר, בנו של היו"ר הראשון של אגודת חסידי חב"ד בארה"ב ר' משה אליעזר קרמר. הוא ושלושת אחיו - ר' חיים שניאור זלמן (חז"ק; מילא את מקום אביו כיו"ר אגודת חסידי חב"ד בארה"ב, בשנים תרפ"ה-ת"ש), ר' אברהם דובער ור' יצחק אריה - נטלו חלק בפעילות להצלתו ושחרורו של הריי"ץ ממאסרו ברוסיה בשנת תרפ"ז, בארגון ביקורו בארה"ב בשנת תרפ"ט-תר"צ, בהצלתו והבאתו לארה"ב בשנת ת"ש ובסידור הענקת אזרחות אמריקנית לריי"ץ באדר תש"ט. באחת מאגרותיו מכנהו הריי"ץ "בעל פעולות כבירות במעשה הצדקה והחסד". על פי האישור המצורף, ר' יקותיאל (סעם) קרמר רכש את המיקרופון שלפנינו עבור הריי"ץ, אשר השתמש בו באחד מהבנקטים שנערכו בשנות הת"ש לטובת "מרכז ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש" באמריקה.
באחת מהתמונות של שולחן הנשיאות של הבנקט החגיגי שנערך לטובת "מרכז ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש" בארה"ב וקנדה, בער"ח תמוז תש"ב, נראה עו"ד יקותיאל (סעם) קרמר נואם במיקרופון הדומה בצורתו לזה שלפנינו (המיקרופון שלפנינו חסר את הרגל המקורית הארוכה הנראית בתמונה), ולצדו יושבים האדמו"ר הריי"ץ, חדב"נ ומנהל מרכז הישיבות הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג), וחדב"נ ויו"ר המל"ח רבי מנחם מענדל שניאורסון (הרבי מליובאוויטש).
20 ס"מ בקירוב. מצב טוב. הרגל המקורית חסרה (הוחלפה ברגל אחרת תואמת: 18 ס"מ). גוף המיקרופון עבר ניקוי ותיקון מקצועי (תקינות המיקרופון לא נבדקה).
מיקרופון בו השתמש רבי יוסף יצחק שניאורסון – האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, באחד מהבנקטים לטובת "מרכז ישיבות תומכי תמימים" בארה"ב וקנדה. נרכש עבורו על ידי העסקן הנודע עו"ד יקותיאל קרמר ("המכונה סעם קרעמער").
מיקרופון מתוצרת חברת Turner (דגם 211) – איווה, ארה"ב, שנות ה-40 בקירוב. רגל המיקרופון אינה מקורית (גוף המיקרופון נמסר לניקוי ותיקון מקצועי).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש: "אני מעניקה בזאת במתנה... את אחד המיקרופונים שקנה סעם קרמר לאבי. אבי ובעלי [הרב שמריהו גורארי' - הרש"ג] דברו שניהם באמצעות המיקרופון הזה באחד מה'בַּנְקֶטִים' לטובת הישיבה. אבי העניק לי ולבעלי את המיקרופון". האישור מתוארך – 5 בנובמבר 1989. מצורפת קופסת עץ שייתכן ששימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם המיקרופון שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
"מרכז ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש" בארה"ב וקנדה
ביום הראשון לבואו של האדמו"ר הריי"ץ לאדמת ארה"ב, ט' אדר שני ת"ש, זימן הריי"ץ אסיפה מיוחדת - אספת יסוד של "מרכז ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש" בארה"ב וקנדה, שיהווה המשך לישיבות "תומכי תמימים ליובאוויטש" באירופה. שישה ימים לאחר מכן, בט"ו אדר ת"ש, נוסדה ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש הראשונה בארה"ב. בתחילה למדו התלמידים בבית כנסת חב"ד "עונג שבת" שבברוקלין, ניו יורק; וחודשים ספורים לאחר כניסתו של הריי"ץ לבניין 770, בשלהי חודש כסלו תש"א, עברה הישיבה לשם. הישיבה כללה בתחילה כ-20-25 תלמידים, אולם מספר תלמידיה גדל מיום ליום, ובשנים הבאות נפתחו בכל רחבי אמריקה סניפים חדשים ומחלקות לצעירים ולמבוגרים. בראש הועד הפועל של "מרכז הישיבות תומכי תמימים", שכלל גם את רשת הישיבות "אחי תמימים" ואת רשת "חדרי תורה תמימה", עמד חדב"נ הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג); לראשות הישיבה נתמנה הרב מרדכי מנטליק. מעורבותו של הריי"ץ בהנהגת הישיבה נגעה לכל פרט ופרט – בגשמיות וברוחניות, והוא התעניין באופן אישי הן בניהול הישיבה והחזקתה והן במצבו ומעמדו של כל תלמיד ותלמיד.
מזמן לזמן נערכו בנקטים חגיגיים בהשתתפות הריי"ץ ושני חתניו – יו"ר הוועד הפועל הרב שמריהו גורארי' ויו"ר המרכז לענייני חינוך (המל"ח) רבי מנחם מענדל שניאורסון – ובהשתתפות גדולי הרבנים, הנגידים והחסידים; במהלכם נערכו מגביות לטובת מרכז הישיבות.
אחד מהעסקנים שעסקו בהקמת מוסדות חב"ד בארה"ב היה חבר אגודת חסידי חב"ד בארה"ב עו"ד ר' יקותיאל (סעם) קרמר, בנו של היו"ר הראשון של אגודת חסידי חב"ד בארה"ב ר' משה אליעזר קרמר. הוא ושלושת אחיו - ר' חיים שניאור זלמן (חז"ק; מילא את מקום אביו כיו"ר אגודת חסידי חב"ד בארה"ב, בשנים תרפ"ה-ת"ש), ר' אברהם דובער ור' יצחק אריה - נטלו חלק בפעילות להצלתו ושחרורו של הריי"ץ ממאסרו ברוסיה בשנת תרפ"ז, בארגון ביקורו בארה"ב בשנת תרפ"ט-תר"צ, בהצלתו והבאתו לארה"ב בשנת ת"ש ובסידור הענקת אזרחות אמריקנית לריי"ץ באדר תש"ט. באחת מאגרותיו מכנהו הריי"ץ "בעל פעולות כבירות במעשה הצדקה והחסד". על פי האישור המצורף, ר' יקותיאל (סעם) קרמר רכש את המיקרופון שלפנינו עבור הריי"ץ, אשר השתמש בו באחד מהבנקטים שנערכו בשנות הת"ש לטובת "מרכז ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש" באמריקה.
14 ס"מ בקירוב. מצב טוב. התווית (עם שם ודגם החברה) והרגל המקורית חסרים (הרגל הוחלפה ברגל אחרת תואמת: 23 ס"מ). אחד החלקים רופף. גוף המיקרופון עבר ניקוי ותיקון מקצועי (תקינות המיקרופון לא נבדקה).
קופסה מהודרת שקנה רבי יוסף יצחק שניאורסון – האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, למחותנו הרב מנחם מענדל גורארי' (אביו של הרב שמריהו גורארי' – הרש"ג).
עץ מחופה עור, עם מכסה עשוי שריון צב משובץ במסגרת כסף (כסף סטרלינג חתום: צ'סטר, אנגליה, 1922; חותמת יצרן – Clark & Sewell). על המכסה קבועות האותיות M g (ראשי התיבות של השם מענדל גורארי'), אף הן עשויות כסף. פנים הקופסה מחופה בד אדום.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש וכלתו של הרב מנחם מענדל גורארי': "אני מעניקה בזאת במתנה... מתנה ייחודית שאבי קנה לחמי מנחם מענדל גורארי'. קופסה זו עשויה מכסף סטרלינג ושריון צב. אבי רכש אותה ברוסטוב, היא יובאה מאנגליה. לבקשתו, קובעו על הקופסה ראשי התיבות של שמו של חמי – MG ["מ.ג."]. הם השתמשו ב-g קטנה במקום ב-G גדולה". האישור מתוארך – 5 בנובמבר 1989.
הנגיד הרה"ח ר' מנחם מענדל גורארי' (נפטר י' סיון תש"ו) היה מחשובי חסידי האדמו"ר הרש"ב ומחותנו של האדמו"ר הריי"ץ. נמנה על בני משפחת גורארי' הנודעת מקרמנצ'וג – אחיהם של העסקנים הגבירים הרה"ח ר' נתן והרה"ח ר' שמואל גורארי'; צאצאי הרה"ח ר' נתן גורארי' שהיה מגדולי חסידי האדמו"ר הזקן בעל התניא. בשנת תרפ"א נישא בנו הרב שמריהו לבתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ הרבנית חנה גורארי'. על פי המתואר באישור המצורף, העניק האדמו"ר הריי"ץ למחותנו הרה"ח ר' מנחם מענדל גורארי' את הקופסה המהודרת שלפנינו, סמוך לאחר חתונת הזוג ברוסטוב בסיוון תרפ"א, וקיבע את ראשי התיבות של שמו על גבי מכסה הקופסה.
חתונת הרבנית חנה והרב שמריהו בהרה"ח ר' מ"מ גורארי'
בראשית שנת תרע"ו, במהלך מלחמת העולם הראשונה, בשעה שהאויב הגרמני התקרב לעיר סמולנסק הסמוכה לליובאוויטש, נאלץ האדמו"ר הרש"ב לעזוב יחד עם בני ביתו את העיירה בה התיישב אבי-זקנו האדמו"ר האמצעי בשנת תקע"ג, ולאחר כעשרה ימי נדודים התיישב בעיר רוסטוב שעל שפת נהר הדון, בדרום-מערב רוסיה. ארבע שנים חי הרש"ב ברוסטוב, בתחילה התגורר בדירה קטנה ברחוב פושקינסקי ולאחר מכן עבר לבית גדול, מרווח ומוקף חומה ברחוב בראטסקי. במרתף בית זה נבנה לראשונה מקווה הטהרה הידוע בשיטת "בור על גבי בור". בימים קשים אלו, ימי מלחמה ומהפכות, רעב ופורענות, התמסר הרש"ב בכל מאודו ונפשו להטבת מצבם החומרי והרוחני של יהודי רוסיה. הוא שלח את תלמידיו לבוכרה ולגרוזיה, דאג להקמת מקוואות ולהדפסת ספרים, סייע לפליטים וליתומי המלחמה, ועשה רבות לשימור גחלת היהדות.
קודם להסתלקותו של האדמו"ר הרש"ב (ב' בניסן תר"פ), בשעה שמצב בריאותו הלך והחמיר, בחר הרש"ב לחתן עבור נכדתו הבכורה הרבנית חנה את הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג), ב"ר מנחם מענדל גורארי' מקרמנצ'וג. קישורי התנאים נערכו ביום י"ב תמוז תר"פ, שלושה חודשים לאחר הסתלקות הרש"ב; החתונה נערכה כשנה מאוחר יותר, ביום י"א סיון תרפ"א. בשל התנאים הקשים ששררו ברוסיה באותם הימים, התקיימה החתונה בחצר בית הרבי הריי"ץ ברוסטוב, בצורה צנועה ומצומצמת, וקרואים בודדים בלבד הוזמנו אליה. כפי שמספר הריי"ץ באחת מאגרותיו: "בחודש תמוז [תר"פ] עשינו שידוך עבור בתנו מרת חנה... ולקחנו את... מר שמרי' שי' כי ידענו אשר בו בחר הוד כ"ק אאמו"ר [הרש"ב]... מכל סגולת הצעירים... בחודש אייר [תרפ"א], גזרו עפ"י עלילה של מלשינות... ובתור קנס ענשו אותנו – בלי שום חוק – כי לקחו מכל אשר הי' בביתנו הבגדים, והכלי בית, ואשר הי' לנו מנחלת וירושת אבות, הכל כאשר לכל, ונשארנו בערם ובחסר כל, ל"ע. בחודש סיון י"א בו, היתה חתונת בתנו מ' חנה תחי' ומצבנו הי' אז ל"ע דחוק מאד עד כי הכרחנו למעט בהוצאה, באופן היותר מצומצם" (אגה"ק הריי"ץ, כרך א, אגרת קנג).
זמן קצר קודם לחתונה נאסר החתן הרב שמריהו גורארי' על ידי השלטונות, כפי שמספר מזכיר הריי"ץ, הרב אלחנן דב (חוני'ע) מרוזוב: "ויעריכו משפט... וילשינו אותה לפני הממשלה בעלילות שוא ושקר... ובאחד הימים באו למעון [הריי"ץ]... ויקחו כל אשר לו בבגדים... כלי כסף שהי' להם בירושה מדור דור, בגדי כבוד הרבנית תי' וכלי הבית... הנפות והמזלגים והבגדים... של קיץ ושל חורף... של כל בני הבית... ויאסרו שלשה תלמידים ואת החתן (אז) ר' שמרי' [הרש"ג] שי' כי הוא הי' מנהל הישיבה, ויושיבום במאסר מקום שם נאסרים גנבים כו' וישבו ל"ע משך חמשה ימים, עד כי הלך בן רבינו [הריי"ץ]... אל החוקר דין, ויוכיח לו כי שקר ענו בו... ולאחר ריבוי הדברים והטענות והראיות חופשה ניתן להאסירים, אמנם כל רכוש שנשדד לוקח" (ספר התולדות, חלק ג, ע' 370).
בספר "שמועות וסיפורים" מתוארת האווירה הקודרת בעת מעמד החתונה, בתקופה שלאחר הסתלקות הרש"ב: "ביום ו' עש"ק י"א בסיון תרפ"א, היתה חתונת בתו [של הריי"ץ] עם הרש"ג, החתונה היתה באוירה עצובה מאד. בעת שניגנו את ניגונו של אדמו"ר הזקן, בן ארבע הבבות, בכה מאד הרבי, והוא היכה חזק בידו על השולחן. כסאו של כ"ק הרש"ב היה בראש השולחן כבימי חייו, אף אחד לא נגע בו. ומצב הרוח היה מדוכא עד כדי כך שאפילו לא רקדו" (חלק א, עמ' 201).
12X13.5X8 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים. קילופים וקרעים בחיפוי העור.
מפיות בד שרבי יוסף יצחק שניאורסון – האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, ורעייתו הרבנית נחמה דינה, נתנו במתנה לבתם הצעירה הרבנית שיינא, לרגל נישואיה עם הרב מנחם מענדל הורנשטיין, בלאנדווארוב בשנת תרצ"ב.
תשע מפיות; בפינתן רקומה האות H – האות הראשונה בשם המשפחה הורנשטיין.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את סט המפיות הרקומות עם האות H שאבי [הריי"ץ] ואמי [הרבנית נחמה דינה] קנו במתנה לקראת חתונתה של אחותי הצעירה שיינא [עם הרב מנחם מענדל הורנשטיין]. הייתה לה דירה קטנה מאוד בפריז והיא הותירה את המפיות אצל הוריי [בוורשה ואוטבוצק]. בשעה שארזו [הריי"ץ והרבנית נחמה דינה] את תכולת הבית עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הכניסו את המפיות לתיבה. הן הגיעו לקראת פסח 1942 [לארה"ב]. לאחר שאחותי וגיסי נרצחו בטרבלינקה, אמי העניקה לי אותן". האישור מתוארך – 26 בנובמבר 1989.
החתונה הגדולה בלאנדווארוב תרצ"ב
ביום ל"ג בעומר תרצ"ב, בריגה, בא הרב מנחם מענדל הורנשטיין (נכד האדמו"ר המהר"ש, בן בתו הרבנית חיה מושקא) בקשרי תנאים עם בת-דודתו (מדרגה שניה), הרבנית שיינא (סוניה) שניאורסון, צעירת בנותיו של האדמו"ר הריי"ץ. מועד החופה נקבע ליום שלישי, י' סיון תרצ"ב, בעיירת הנופש לאנדווארוב (לנטבאריס, Landwarów), בפאתי וילנה. למחרת יום החתונה, ביום רביעי י"א סיון, נערכה סעודת השמחה, שנמשכה משעות אחר הצהריים ועד לשעות הקטנות של הלילה. בין המשתתפים היה גם רבה המפורסם של וילנה, הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי, אשר באחת מהסעודות בשבת שבע ברכות רקד עם הריי"ץ. ברשימותיו, רבי מנחם מענדל שניאורסון (חתנו המבוגר יותר של הריי"ץ) תיעד את השיחות והמאמרים שנאמרו ע"י הריי"ץ במעמד סעודת התנאים, החתונה וימי השבע ברכות (ראה: תורת מנחם – רשימות היומן, ה' טבת ה'תרפ"ט - ב'ניסן ה'תש"ד. עמ' רלט ואילך). על פי האישור המצורף, הוענקו תשעת מפיות הבד שלפנינו ע"י הורי הכלה, האדמו"ר הריי"ץ והרבנית נחמה דינה, כמתנת כלולות לזוג הצעיר, שיינא והרמ"מ הורנשטיין.
המעבר לדירה ברובע ה-14 בפריז
מספר חודשים לאחר החתונה עבר הזוג הצעיר להתגורר בדירת מגורים קטנה בבניין הוטל מקס ברחוב בולאר 9, ברובע הארבעה-עשר בפריז. בשנת תרצ"ג, לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה, עקרו אחותה וגיסה של הרבנית שייינא - הרבנית חיה מושקא ובעלה הרב מנחם מענדל שניאורסון, מברלין, והעתיקו את מגוריהם לפריז. הרבנית שיינא והרמ"מ עזרו להם להתאקלם בעיר החדשה, ומצאו עבורם דירה סמוכה לדירתם, באותו בנין מגורים. שני הגיסים, הרמ"מ הורנשטיין והרמ"מ שניאורסון, נרשמו ללימודים בבית הספר המיוחד לעבודות ציבוריות בבניין ובתעשייה (ESTP), אותם סיימו באמצע שנת 1937 [הרמ"מ הורנשטיין למד בצעירותו בגימנסיה המקומית בעיר הולדתו אוטבוצק, ולאחר מכן, בשנת תרפ"ו בקירוב, נרשם ללימודי פילוסופיה ומתמטיקה באוניברסיטת ורשה; הרמ"מ שניאורסון למד קודם בגימנסיה ובאוניברסיטה המקומיות בעיר הולדתו יקטרינוסלב, בהמשך בפקולטה לבניית ספינות של המכון הפוליטכני של לנינגרד, ולאחר מכן ב"בית המדרש לרבנים" בברלין, וכסטודנט אורח באוניברסיטת "פרידריך וילהלם" בברלין (כיום, אוניברסיטת הומבולדט)].
בתקופת מגוריהם בפריז עמדו שני הזוגות הצעירים בקשר חם וקרוב זה עם זה. בחגים ובמועדי חב"ד השונים נהגו לנסוע אל "חצר" הריי"ץ בריגה, ורשה ואוטבוצק; ובביקוריו של הריי"ץ לצרכי רפואה בפריז, ליווהו שני החתנים וסייעו לו בענייניו האישיים והציבוריים. במקביל ללימודיהם האקדמיים, עסקו השניים בניהול חשבונות הכספים של חצר החסידות ו"בית רבי", ובנושאים שונים הקשורים בפעילותו הציבורית של הריי"ץ. חותנם הריי"ץ היה שולח אליהם בקביעות מכתבים וקונטרסים ומאמרי חסידות ומבקשם ללמוד יחד את תורת החסידות. בשלהי תרצ"ח, העתיקו שני הזוגות את מגוריהם לדירות מעט מרווחות יותר וסמוכות זו לזו ברובע ה-15 בפריז.
כמובא באישור המצורף, דירתה של הרבנית שיינא בפריז הייתה קטנה, ומקצת מחפציה וכלי ביתה, בהם מפיות הבד שלפנינו, נותרו לאחר חתונתה בבית הוריה שבוורשה ואוטבוצק. על אודות כלי בית שונים שהותירו האחיות הרבניות חיה מושקא ושיינא בבית הוריהן, אנו למדים ממכתבה של הרבנית חיה מושקא שניאורסון אל חמיה וחמותה, רבי לוי יצחק וחנה שניאורסון, אותו כתבה ימים ספורים לאחר המעבר לדירתה החדשה (ווילה רובר לינדט 7, הרובע ה-15 בפריז): "סוף כל סוף שכרנו דירה קטנה לפני כמה ימים, שני חדרים ושירותים ומטבח... דירה גורמת שמוכרחים לקנות קצת רהיטים... בינתיים אני אומרת שחוץ ממטות שלחן וכסאות לא צריך... אני מאד שבעת רצון ממה שהשמש מגיע לדירה, בקומה השלישית, עם מעלית, על הנוחיות... אחותי הקטנה וגיסה [הרבנית שיינא ובעלה הרמ"מ הורנשטיין] נטלו חלק גדול בחיפוש. גם הם מצאו דירה, חדר שירותים ומטבח, לידינו, ונמשיך להיות לא רחוקים זה מזה. עבורינו זה חשוב... תמיד חשבתי שמפות, מגבות ומפיות, הוא עומס מיותר, ללא צורך, כל החפצים שלנו מונחים אצל אמא [הרבנית נחמה דינה], הדירה שלהם קטנה וזה הרי לוקח מקום... אלא שלהביא זאת לכאן [מבית הריי"ץ באוטבוצק לפריז] גם לא יהי' קל כל כך. לזמן שנצטרך, זה כבר יגיע לכאן, להשערתי... שיינדל מבקשת למסור ד"ש לבבי" (קובץ כ"ף מנחם אב, עמ' 60-64).
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נסעו הרמ"מ וזוגתו שיינא לאוטבוצק, כדי לסייע להוריו הקשישים והחולים של הרמ"מ, הרב משה והרבנית חיה מושקא הורנשטיין. בה' טבת ת"ש הצליחו הריי"ץ וכמה מבני ביתו להימלט מוורשה לריגה שבלטביה, אולם בתו וחתנו, שלא הייתה בידיהם אזרחות לטבית אלא החזיקו באזרחות פולנית בלבד, נותרו בעמק הבכא בפולין. למרות ההשתדלויות והמאמצים הרבים, לא עלה בידי הריי"ץ לחלצם מגיא ההריגה הנאצי, ובראשית תש"ג נרצחו בכבשונות מחנה ההשמדה טרבלינקה (יחד עם אחיינם יקותיאל יעקב יוסף ליס, בנם של ר' קלמן ושרה ליס, שהתייתם מהוריו ואומץ בידי דודיו הרבנית שיינא והרמ"מ הורנשטיין שלא נפקדו בפרי בטן). כדי שלא לצער את הריי"ץ, הוסתר דבר מותם מפניו עד להסתלקותו, בשנת תש"י.
כמובא באישור, לאחר היוודע דבר הירצחם בשואה של בתה הרבנית שיינא וחתנה הרמ"מ הורנשטיין, העניקה הרבנית נחמה דינה (אשת הריי"ץ) לבתה הבכורה חנה את מפיות הבד שלפנינו (לאחר נדודים וגלגולים שונים שארכו למעלה משנתיים, הגיע בשנת תש"ב משלוח הספרים והחפצים שהותיר הריי"ץ באירופה הכבושה בידי הנאצים לניו יורק - בתחילה מאוטבוצק לריגה בקיץ ת"ש, משם הועבר לשטוקהולם שבשוודיה, וכעבור שנה נוספת הגיע בשנת תש"ב באנייה לניו-יורק. ראה: אגה"ק הריי"ץ, חלק ה, מבוא, עמ' 15-16; אגרת א'קלג; ואגרת א'תקצו).
על נוסח המצבה של אחותה הרבנית חנה גורארי' נכתב: "ולז"נ אחותה מרת שיינא ובעלה ר' מנחם מענדיל הכהן הארנשטיין שנספו בשואה בפולין הי"ד" (נוסח דומה נכתב גם על מצבת האחות הרבנית חיה מושקא שניאורסון).
48X45 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים ופגמים קלים. קרעים ונקבים באחת המפיות.
מנעול ברזל גדול של רבי לוי יצחק שניאורסון, אביו של הרבי מליובאוויטש. עם המפתח המקורי. המנעול שימש לנעילת מחסן בבעלותו בעיר רבנותו יקטרינוסלב.
מנעול תוצרת חברת Штамп-Рекорд בדנייפרופטרובסק - בחזית המנעול פרטי היצרן: Артель Штамп Рекорд Днепропетровск [Artel' Shtamp Rekord Dnepropetrovsk]); נוצר לאחר שנת 1926 (בשנת 1926 הוחלף שם העיר יקטרינוסלב לדנייפרופטרובסק; בשנת 2016 הוחלף שמה בשנית לדניפרו).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש: "אני מעניקה בזאת במתנה... מנעול גדול אשר חנה שניאורסון – חמות אחותי [חיה מושקא], הביאה עמה לארצות הברית. לאחר פטירתה [של הרבנית חנה שניאורסון בשנת 1964], פינו אחותי וכלתי מינה [אשת הרב שלום בער (בארי) גורארי'] את דירתה. אחותי ידעה שאני אוספת חפצים עם שמותיהן של ערים רוסיות עליהם, ומשום כך העניקה לי את המנעול. לדברי אחותי, המנעול הזה שימש את חמיה ר' לויק [רבי לוי יצחק שניאורסון] למחסן שהיה בבעלותו ביקטרינוסלב. [הרבנית] חנה לקחה עמה מספר חפצים מיקטרינוסלב בשעה שהצטרפה לבעלה בגלות, כולל את המנעול הזה. המנעול עדיין מכיל את המפתח המקורי". האישור מתוארך – 19 בנובמבר 1989.
הגאון המקובל רבי לוי יצחק שניאורסון (תרל"ח-תש"ד; 1878-1944) ורעייתו הרבנית חנה שניאורסון (תר"מ-תשכ"ה; 1880-1964), הוריו של האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש. רבי לוי יצחק היה מצאצאי ה"צמח צדק" מליובאוויטש. בהשתדלות רבו האדמו"ר הרש"ב נתמנה לרבה של יקטרינוסלב (כיום דניפרו), בה כיהן בין השנים תרס"ח-תרצ"ט (1908-1939). לאחר המהפכה הקומוניסטית מסר את נפשו על שימור גחלת היהדות. בשל פעילותו ללא חת להפצת היהדות נאסר רבי לוי יצחק בשנת תרצ"ט בידי השלטונות, ולאחר כשנה של חקירות ועינויים, נשפט ונשלח לגלות בעיירה צ'יאלי (Chiali) שבקזחסטן. רעייתו הרבנית חנה – בתם של רבה של ניקולייב הרב מאיר שלמה וזוגתו הרבנית רחל ינובסקי - עמדה לצד בעלה רבי לוי יצחק במסירות נפש ופעלה אף היא ללא חת להפצת היהדות תחת השלטון הקומוניסטי, תחילה במקום רבנותו יקטרינוסלב, ולאחר מכן גלתה עמו לצ'יאלי, שם התגוררו במשך למעלה מארבע שנים. בתקופה זו הפיקה דיו מעשבים כדי לאפשר לבעלה להעלות את חידושי התורה שלו על הכתב, ומאוחר יותר סיכנה את חייה כשנטלה עמה את כתביו בנדודיה. בחודשי חייו האחרונים התגוררו באלמא אטא (אלמטי) שבקזחסטן, שם הסתלק רבי לוי יצחק ביום כ' לחודש מנחם אב שנת תש"ד, ושם מנוחתו כבוד.
בשנת תש"ו עברה הרבנית חנה את הגבול מרוסיה לפולין, ומשם נדדה עד שהגיעה לפריז באדר תש"ז. כשקיבל בנה רבי מנחם מענדל, שכבר התגורר בברוקלין, את הידיעה, עלה על מטוס כדי להיפגש עם אמו לאחר עשרים שנה בהן הפריד ביניהם מסך הברזל. בפריז התעכב הרבי שלושה חודשים כדי לסדר את כל האישורים הדרושים לצורך הגירתה לארה"ב, ובחודש סיון הפליג עמה באנייה לארה"ב. כמובא באישור המצורף, שמרה עמה הרבנית חנה בכל נדודיה את מנעול הברזל שלפנינו והביאתו עמה לארה"ב.
לאחר הגעתה קבעה הרבנית חנה את מקום מגוריה בסמוך למקום מגורי בנה ובקרבת מקום לבנין 770 - ברחוב פרזידנט פינת רחוב קינגסטון, בנין מספר 1418, בשכונת קראון הייטס שבברוקלין, ניו יורק. כשלוש שנים לאחר בואם הסתלק האדמו"ר הריי"ץ ובנה רבי מנחם מענדל עלה על כס נשיאות חב"ד.
הרבנית חנה הייתה מעורה היטב בחיי החסידים ובפעילויות השונות של חסידות חב"ד, ושימשה כחברת נשיאות נשי ובנות חב"ד בארצות הברית. את זיכרונותיה פרסמה בהמשכים בביטאון נשי חב"ד העולמי "די אידישע היים", בשנת תשכ"ד. בשנת תשמ"ג נדפס הספר "אם בישראל", על אישיותה המיוחדת ועל תולדות חייה. הסתלקה ביום שבת קודש, ו' תשרי תשכ"ה ומנוחתה כבוד בחלקת הרבניות הסמוכה לציון האדמו"ר הריי"ץ והרבי מליובאוויטש. על שמה נוסדה רשת בתי הספר לבנות "בית חנה".
כמובא באישור, לאחר הסתלקות הרבנית חנה בראשית תשכ"ה, עסקו כלתה הרבנית חיה מושקא שניאורסון והרבנית מינה גורארי' (כלתם של הרבנית חנה והרב שמריהו גורארי') בטיפול בחפציה של הרבנית חנה ובפינוי דירתה (על כך ראה גם בספר "הרבנית חנה", עמ' 190). על פי האישור המצורף, העניקה הרבנית חיה מושקא שניאורסון את המנעול שלפנינו במתנה לאחותה הרבנית חנה גורארי', בשל תחביבה של הרבנית חנה לאסוף חפצים עליהם מופיעים שמות של ערים שונות ברוסיה – על המנעול שלפנינו מופיע שם העיר דנייפרופטרובסק.
מנעול: 15.5X9.5 ס"מ בקירוב. מפתח: 7.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים קלים.
סיכה של הרבנית חנה שניאורסון, אמו של האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש.
כסף בעבודת פיליגרן (חתום; חותמת שחוקה וקשה לפענוח); אמייל. רוסיה, [סוף המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20 בקירוב].
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש: "אני מעניקה בזאת במתנה... את סיכת הכסף הרוסית בה השתמשה חמותה של אחותי [חיה מושקא, הרבנית] חנה שניאורסון. בשעה שאחותי וכלתי מינה [אשת הרב שלום בער (בארי) גורארי'], פינו את הדירה [של הרבנית חנה שניאורסון] לאחר שנפטרה, אחותי העניקה לי את הסיכה הזו במתנה". האישור מתוארך – 19 בנובמבר 1989.
הרבנית חנה שניאורסון (תר"מ-תשכ"ה, 1880-1964), אמו של האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש. בתם של רבה של ניקולייב שבאוקראינה, רבי מאיר שלמה וזוגתו הרבנית רחל ינובסקי (בת הרב יצחק פושניץ, רבה של העיירה דוברינקה הסמוכה לניקולייב). אשת-חבר לאביו של הרבי – רבי לוי יצחק שניאורסון. פעלה לצדו במסירות נפש תחת השלטון הקומוניסטי, תחילה במקום רבנותו בעיר יקטרינוסלב (כיום דניפרו), ולאחר מכן גלתה עמו לכפר צ'אילי בקזחסטן, אליו גורש בעקבות פעילותו לשימור גחלת היהדות. בתקופה זו הפיקה דיו מעשבים כדי לאפשר לבעלה להעלות את חידושי התורה שלו על הכתב, ומאוחר יותר סיכנה את חייה כשנטלה עמה את כתביו בנדודיה. מכתביו אלו נדפסו סדרת ספריו "ליקוטי לוי יצחק" על הזהר. רבי לוי יצחק נפטר באלמא-אטא שבקזחסטן בשנת תש"ד.
בשנת תש"ו עברה הרבנית חנה את הגבול מרוסיה לפולין, ומשם נדדה עד שהגיעה לפריז באדר תש"ז. כשקיבל בנה הרבי, שכבר התגורר בברוקלין, את הידיעה שאמו הצליחה להגיע לפריז, עלה על מטוס כדי להיפגש עם אמו לאחר עשרים שנה בהן הפריד ביניהם מסך הברזל. בפריז התעכב הרבי שלושה חודשים כדי לסדר את כל האישורים הדרושים לצורך הגירתה לארה"ב, ובחודש סיון הפליג עמה באנייה לארה"ב.
לאחר הגעתה קבעה הרבנית חנה את מקום מגוריה בסמוך למקום מגורי בנה ובקרבת מקום לבנין 770, בשכונת קראון הייטס שבברוקלין ניו יורק, ברחוב פרזידנט פינת רחוב קינגסטון, בנין מספר 1418. כשלוש שנים לאחר בואם הסתלק האדמו"ר הריי"ץ ורבי מנחם מענדל שניאורסון עלה על כסאו.
הייתה מעורה היטב בחיי החסידים ובפעילויות השונות של חסידות חב"ד, ושימשה כחברת נשיאות נשי ובנות חב"ד בארצות הברית. את זיכרונותיה פרסמה בהמשכים בביטאון נשי חב"ד העולמי "די אידישע היים", בשנת תשכ"ד. בשנת תשמ"ג נדפס הספר "אם בישראל", על אישיותה המיוחדת ועל תולדות חייה. הסתלקה ביום שבת קודש, ו' תשרי תשכ"ה ומנוחתה כבוד בחלקת הרבניות הסמוכה לציון האדמו"ר הריי"ץ והרבי מליובאוויטש. על שמה נוסדה רשת בתי הספר לבנות "בית חנה".
כמובא באישור, לאחר הסתלקות הרבנית חנה בראשית תשכ"ה, עסקו כלתה הרבנית חיה מושקא שניאורסון והרבנית מינה גורארי' (כלתם של הרבנית חנה והרב שמריהו גורארי') בטיפול בחפציה של הרבנית חנה ובפינוי דירתה (על כך ראה גם בספר "הרבנית חנה", עמ' 190). על פי האישור המצורף, העניקה הרבנית חיה מושקא שניאורסון את הסיכה של חמותה הרבנית חנה שלפנינו במתנה לאחותה הרבנית חנה גורארי'.
3.5X3.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב.
סיכה של האחיות הרבניות חיה מושקא שניאורסון וחנה גורארי'. [שנות ה-50-60].
סיכה בגוון זהב (של חברת Trifari), משובצת חרוזים דמויי פנינה ואבני חן, שענדו הרבנית חיה מושקא שניאורסון, אשת הרבי מליובאוויטש, ואחותה הרבנית חנה גורארי', אשת הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג) – שתי בנותיו של רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א): "אני מעניקה בזאת במתנה... את הסיכה... של [חברת] Trifari שענדנו אחותי ואני בשנות החמישים והשישים". האישור מתוארך – 26 בנובמבר 1989.
באחת מתמונותיה הידועות ביותר של הרבנית חיה מושקא נראית הרבנית עונדת סיכה נוספת של חברת Trifari (ראה קדם, מכירה מקוונת 32, פריט מספר 14).
3.5X3.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. אחד החרוזים מנותק.
מאמר ברוך שעשה נסים (תרס"ד) שניתן מאת האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש, בצרוף דולר לצדקה. הוצאת קה"ת, ברוקלין ני-יורק, תשנ"א [1991]. "ארבעים שנה לנשיאות כ"ק אדמו"ר שליט"א".
רישום בדף השער: "מיד כ"ק אדמו"ר שליט"א"; רישום בשולי שטר הדולר: "מיד כ"ק אדמו"ר שליט"א".
המאמר "ברוך שעשה ניסים" נאמר על ידי האדמו"ר הרש"ב, במהלך התוועדות שנערכה בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש, בליל יום ג', אור לכ' כסלו תרס"ד, ונרשם על ידי בנו האדמו"ר הריי"ץ, בתוספת ביאוריו. המאמר נדפס לראשונה בחוברת שלפנינו, מגוף כתב יד קדשו של הריי"ץ, לרגל יום יו"ד שבט - יום הסתלקות-הילולא של האדמו"ר הריי"ץ ויום קבלת הנשיאות של הרבי מליובאוויטש – וחולק על ידי הרבי בצירוף שני דולר לצדקה (אל החוברת שלפנינו מצורף דולר אחד בלבד).
מעמד החלוקה
בקובץ לחיזוק ההתקשרות – כט (עמ' 47-48) מסופר על מעמד חלוקת הקונטרס שלפנינו במוצאי יום חמישי, אור ליו"ד שבט תשנ"א: "לעת ערב שב כ"ק אדמו"ר מהאוהל [ציון חמיו הריי"ץ]. הביהכנ"ס היה מלא וגדוש, והצפיפות הורגשה במיוחד סמוך ל'עמוד' של הש"ץ, שהרי כ"ק אדמו"ר עתיד לעבור לפני התיבה בתפילת ערבית. גם החלקים האחרים של ביהכנ"ס, ובכלל זה המבואות והמעברים היו מלאים בהמוני חסידים. זאת, גם מפני שהשמועה על דבר חלוקת המאמר – עשתה לה כנפיים ונודעה בכל השכונה, וגם ברחבי העיר.
תפילת מנחה התפלל כ"ק אדמו"ר במקומו הרגיל, ולערבי ניגש אל עמוד התפילה... הקהל העצום השתתק והכל השתדלו להטות אוזן לתפילה בנעימה הקדושה המיוחדת במינה. אחרי התפילה, אמר כ"ק אדמו"ר את המשניות והקדישים כנהוג, ואחר כל היתה הכרזה 'רשמית' על חלוקת המאמר. הגבאי הכריז על חלוקת המאמרים ע"י כ"ק בעוד דקות ספורות וכי החלוקה תתקיים למעלה סמוך לחדרו הק' באותו מקום בו נערכת חלוקת השטרות לצדקה מדי יום ראשון. כ"ק אדמו"ר נכנס לחדרו, וכעבור דקות ספורות החלה החלוקה.
תוכן הקונטרס: מאמר כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע על הברכה 'ברוך שעשה ניסים' שנאמר בשנת תרס"ד, על הכריכה המרהיבה נדפס התאריך: 'יו"ד שבט ה'תשנ"א'. תוכן המאמר הוא ביאור רחב על המשמעות הפנימית של נושא הניסים והוא מבאר באריכות את ההבדל בין גילוי האלוקות בניסים שמעל לטבע וניסים במלובשים בטבע, ובתוך הדברים מבוארים עוד נושאים יסודיים בחסידות ומאמרי חז"ל שונים מוארים באור החסידות...
שעות רצופות עמד כ"ק אדמו"ר על רגליו הק' נתן לכאו"א את המאמר ובו שטרות הצדקה. למרות הקור העז ששרר בחוץ באותן שעות, זרם הקהל ללא הרף, מכל רחבי העיר, ואיש לא נרתע מלהביא גם עוללים רכים.
החלוקה התקיימה, כאמור, במקום בו ניתנים השטרות בכל יום ראשון, ובינתיים התנהלו בביהמ"ד הגדול מנהגי היום. אחד התמימים חזר לפני הציבור חלק מ'המשך באתי לגני תש"י', הציבור למד משניות, ואט אט נוצרו חבורות לומדים במאמר החדש. בחלוף הזמן, התקבצו החבורות יחד להתוועדות חסידית בראשות זקני החסידים והמשפיעים...
החלוקה נמשכה כשלש וחצי שעות ובסיומה לקח הרבי ארבעה מאמרים ופנה לחזור לחדרו". לפני כניסתו לגעה"ת [גן עדן התחתון - מסדרון המוביל לחדרו של הרבי ב-770, המכונה בפי החסידים "גן עדן התחתון"], הבחין כ"ק אדמו"ר בדף נייר המונח על הרצפה, א' הרים את הדף והרבי שאלו אם לא כתוב עליו כלום, וכשנענה בשלילה, נכנס לחדרו הק'".
20 עמ', 23 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים קלים על גבי העטיפה.
קונטרס י"א ניסן – תש"נ שניתן מאת האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש, בצרוף דולר לצדקה. הוצאת קה"ת, ברוקלין ני-יורק, תש"נ [1990]. "מאתיים שנה להולדת כ"ק אדמו"ר הצ"צ; ארבעים שנה לנשיאות כ"ק אדמו"ר שליט"א".
רישום בדף השער: "מיד כ"ק אדמו"ר שליט"א"; רישום בשולי שטר הדולר: "מיד כ"ק אדמו"ר שליט"א".
בליל י"א ניסן תש"נ, לרגל יום הולדתו, חילק הרבי את הקונטרס שלפנינו, בצירוף דולר לצדקה. החלוקה נערכה בתוך ביתו של הרבי לאחר תפילת ערבית. בפתח דבר מאת המערכת נכתב: "לקראת יום הבהיר י"א ניסן, יום הולדת השמונים ושמונה של כ"ק אדמו"ר שליט"א, לאורך ימים ושנים טובות - הננו מוציאים לאור את המאמר ד"ה כי ישאלך בנך גו', שאמר כ"ק אדמו"ר שליט"א בהתוועדות די"א ניסן ה'תשל"ח".
מעמד החלוקה בביתו של הרבי
בקובץ לחיזוק ההתקשרות – כט (עמ' 33-34) מסופר על מעמד חלוקת הקונטרס שלפנינו במוצאי יום חמישי, אור לי"א ניסן תש"נ: "בליל י"א ניסן לאחר תפילת ערבית, בשעה תשע-וחצי לערך, ניגש רש"ז גורארי' לכ"ק אדמו"ר ובירכו לרגל היום הבהיר, בשם כל אנ"ש והתמימים והידידים ונשי ובנות חב"ד... כ"ק אדמו"ר החל לומר שיחה שארכה מספר דקות, והחלה במילים 'לכל לראש אמן כן יהי רצון'. בסיום השיחה בירך הר"י כהן הענדל (ממונטריאול) את כ"ק אדמו"ר בברכת כהנים, והקהל ענה 'אמן'.
אח"כ החל כ"ק אדמו"ר לחלק לכ"א [לכל אחד] אנשים נשים וטף, את 'קונטרס י"א ניסן תש"נ' בכריכה חגיגית בצבע תכלת, כשאומר לכ"א: 'א כשר'ן און פריילאכען פסח' [פסח כשר ושמח]. בתוך כל קובץ היה דולר אחד.
החלוקה הייתה בהפתעה גמורה, והקהל לא ידע עליה קודם. הגיעו משפחות שלימות עם ילדים קטנים לרגל יום הולדתו של כ"ק אדמו"ר, לזכות ולקבל את הקונטרס מידו הק'. בשעת תפילת מעריב חיכו בחוץ רובם של ההמונים שהגיעו, ונכנסו בתוך ביתו הק' בעיקר שלוחים ואורחים מיוחדים מחמת חוסר המקום.
בשעת החלוקה פניו של הוד כ"ק אדמו"ר היו מאירות במיוחד. וכמה פעמים ביקש להכריז על הדולר המצורף... בסיום החלוקה הכניס כ"ק אדמו"ר קונטרס לסידורו... והניף בידיו הקדושות לעודד את השירה, ועלה לחדרו הק' שבקומה השני'.
החלוקה הסתיימה בשעה אחת-עשרה וחמישים בלילה. הקהל הלך ל-770 וישבו להתוועדות חסידים רבתית. בתחילה לימד ר"י [ה"חוזר" ר' יואל] כהן את הקונטרס, אח"כ ישבו קבוצות והתוועדו עד אור הבוקר".
11, [2] עמ', 23 ס"מ. מצב טוב מאוד.