מכירה מקוונת 35 - מכירת חב"ד מיוחדת לרגל 35 שנה ליום הבהיר ה' טבת "דידן נצח" – יום הניצחון המפורסם ב"פרשת הספרים"
December 7, 2021
שתי מלחיות שקיבל רבי דוב בער - האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש, מאת הנסיך לובומירסקי.
כסף (חתום בחותמת העיר לונדון - 1771, ובחותמת היצרן Thomas Shepherd) יצוק וחקוק.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את סט המלחיות שהאדמו"ר האמצעי קיבל במתנה מאת הנסיך לובומירסקי כאשר נבנתה העיירה ליובאוויטש. סבתי שטערנא שרה קיבלה את הסט במתנה מאת חמיה האדמו"ר המהר"ש בשעה שהתחתנה עם סבי הרש"ב. קיבלתי את הסט במתנה מסבתי שטערנא שרה". האישור מתוארך – 12 בספטמבר 1989.
האדמו"ר האמצעי והנסיך לובומירסקי
רבי דוב בער - האדמו"ר האמצעי קבע את מקום מושבו בעיירה ליובאוויטש שברוסיה הלבנה ביום ח"י אלול תקע"ג (1813). היה זה חודשים ספורים לאחר הסתלקות אביו האדמו"ר הזקן בכ"ד טבת תקע"ג, במהלך בריחתו מפני צבא נפוליאון, ועלותו על כס אביו בראש חסידות חב"ד. מאחר שהעיירה ליאדי בה התגורר אביו האדמו"ר הזקן חרבה בזמן המלחמה, חיפש האדמו"ר האמצעי מקום מגורים קבוע לו ולחסידיו. באותה עת, הנסיך לובומירסקי, מבני משפחת האצולה הרוסית-פולנית הנודעת לובומירסקי (Lubomirski) ובעל אחוזות וקרקעות רבות ברוסיה, הציע לאדמו"ר האמצעי לבוא ולהתיישב בעיירה ליובאוויטש שהייתה בבעלות משפחתו. הנסיך, שהתייחס באהדה רבה ליהודים ורצה בפריחה הכלכלית שתביא עמה התיישבותו של רבי חסידי גדול בתחומו, אף הורה לספק עצים לבניית בתי מגורים לאדמו"ר ומשפחתו ולהקמת מבני ציבור עבור מרכז החסידות. מאה ושתיים שנה (תקע"ג-תרע"ו, 1813-1915) שכנה חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש שברוסיה הלבנה.
תמיכתם של בני משפחת האצולה לובומירסקי באדמו"רי חב"ד החלה עוד בימי האדמו"ר הזקן, שהתיישב בליאדי בהשתדלותו של הנסיך לובומירסקי: "ארבעה ימים נסע הוד כ"ק אדמו"ר [הזקן]... לעיר ליאדי, במרכבה כבודה אשר התכבד הנסיך ליובאמירסקי לתת להוד כ"ק אדמו"ר, עם שני פרשים רוכבים בסוסים ללוותו והנוסעים עמו מהחסידים המקורבים בארבע מרכבות. וביום הששי ערב שבת נחמו, ארבעה עשר לחדש מנחם אב תקס"א בא לעיר ליאדי, פלך מאהליב" (רשימת הריי"ץ, דברי ימי חיי אדמו"ר הזקן. עמ' נו). גם בשעה שנאסר האדמו"ר האמצעי בשנת תקפ"ז השתדל הנסיך לובומירסקי להקל את תנאי מאסרו, והשיג לאדמו"ר היתר לקיים מניין שלוש פעמים ביום בהשתתפות עשרים אנשים ולומר דברי חסידות פעמיים בשבוע בפני חמישים מחסידיו (ספר התולדות לאדמו"ר האמצעי. עמ' 111). מסופר כי בשעה שפרצה שרפה בליובאוויטש בתקופת ה"צמח צדק" וכלתה בתים רבים: "האדון ליובמירסקי הורה למנהל אחוזתו, לתת מהיער שלו כל הדרש לבנין בית הרבי, קורות וקרשים, והאכרים יובילו את הקורות והבנאים יבנו –בחנם" (ספר התולדות למהר"ש. עמ' 5).
בספר הזכרונות של האדמו"ר הריי"ץ מתוארים בהרחבה סיפור התיישבותו של האדמו"ר האמצעי בליובאוויטש לאחר הסתלקות אביו האדמו"ר הזקן, והסיוע והתמיכה שהעניקו לו הנסיך לובומירסקי ואחיינו סעקרעט:
"לובומירסקי, אשר בנה את החצר בליאדי עבור האדמו"ר הזקן, נחלץ לעזרה בשנית. הוא רצה להשיב את הרבי החדש בחזרה לליאדי והיה נכון לבנות את החצר החרבה על חשבונו... אולם נגזר שעיירה אחרת תתפרסם - ליובאוויטש... הדבר לא היה מתאפשר ללא לובומירסקי, וליתר דיוק, ללא אחיינו של לובומירסקי, סעקרעט... ליובאוויטש הייתה שייכת לו.
בין לובומירסקי ואחיינו פרצה מריבה בשל אי הבנה מסוימת. הדוד ואחיינו היו מסוכסכים, אך לאחר תקופת זמן, התפייסו השניים. סעקרעט הוזמן לטירתו של דודו לובומירסקי, והעניק לו מתנה – תכשיט יקר ערך שקנה בחוץ לארץ, לשם נהג לנסוע לעיתים תכופות. גם לי יש עבורך מתנה, אמר הדוד לאחיינו, המתנה היקרה ביותר שאני יכול להעניק לך. סעקרעט ודאי חשב שלובומירסקי יעניק לו חפץ יקר, כסף, חלקת אדמה או יער. ברם, ללובומירסקי הייתה מתנה מסוג שונה לגמרי עבורו. אני מעניק לך במתנה את הרבי, חשף בפני אחיינו את מתנתו. היה בדעתי להשיבו בחזרה לליאדי ושם לבנות עבורו את חצרו, אך ברצוני להציג בפניך את טוב ליבי ואת רצוני הטוב – אני רוצה להעניק לך את הרבי. הוא יתיישב בליובאוויטש ולך יהיה הכבוד הגדול לבנות עבורו חצר המתאימה לצרכיו ולקהל חסידיו הגדול.
לא הייתה זו מחווה פשוטה בלבד עבור לובומירסקי. אכן כן, הוא החשיב את הדבר לקרבן גדול מצדו, להניח לרבי לצאת מגבולות ארצו. לאמיתו של דבר, היה זה עבורו גם מקור רווח גדול. ישיבתו של האדמו"ר הזקן בליאדי הפריחה לא רק את העיר עצמה אלא את הסביבה כולה... יש לשער, שלובומירסקי אשר היה ידיד אמת של משפחת הרבי, ראה גם את הצורך של האדמו"ר האמצעי במקום חדש, בו יהיה מוגן יותר, ובלב היישוב היהודי, כפי שהיה הדבר בליאדי. ליובאוויטש הייתה מקום התיישבות אידיאלי לכך, ולכן הוא היה מוכן לוותר על הרבי ו'למסרו' לאחיינו. אולם, לשם כך צריך היה לקבל את הסכמתו של רבי דובער עצמו, אשר זה עתה ירש את כתר אדמו"רות חב"ד ושהה יחד עם משפחתו הרחק משם... לובומירסקי מיד שלח אגרת באמצעות שליח מיוחד:
- ליאדי עומדת לרשותך. הנך יכול לשוב לשם ואני אבנה עבורך את ביתך ואת בית מדרשך ואת כל אשר תדרוש – נכתב באגרתו של לובומירסקי – אך תחת זאת, אני מציע לך את ליובאוויטש, תחת חסותו של אחייני סעקרעט. שם תמצא מקום מנוחה חדש. אחייני יעשה עבורך כל אשר אני הייתי עושה, ונכון לעשות, למענך, אילו היית בא לליאדי.
האדמו"ר האמצעי איווה לו למושב את ליובאוויטש. היה זה מקום אידיאלי בכל המובנים. סעקרעט, בעזרתו של לובומירסקי, פנה מיד לעבודה: החלו לכרות יער ולהוביל קורות עץ אל העיירה, ועשרות איכרים תחת השגחתם של חסידים נודעים החלו בעבודת הבנייה. תוך זמן קצר נשלמה בליובאוויטש בנייתה של חצר רבי מפוארת – בית גדול עבור הרבי, בתים עבור ילדיו, ובתי מדרש, אכסניות ואפילו בית מרחץ חדש. באמצע חורף תקע"ד קבע האדמו"ר האמצעי את מושבו בליובאוויטש ובמשך 102 שנים, עד לשנת תרע"ז, הייתה ליובאוויטש משכנה של חסידות חב"ד, מושבה של שושלת האדמו"רים שנוסדה על ידי האדמו"ר הזקן" ("ליובאוויטשער רבינ'ס זכרונות", חלק ג, פרק טז, עמ' 90-95. ניו יורק, תשנ"ד. יידיש).
בספר "רשימות דברים", מאת הרב יהודה חיטריק מובא הסיפור הבא בשם המשפיע ר' שמואל גרונם אסתרמן: "פעם באו ליו"ט חסידים, כאלפיים איש, לכ"ק אדמו"ר האמצעי, והביהכ"נ לא הכיל את כולם. בנו 'שאלאש' (היינו בנין מנסרים של עץ) שיכיל את כל אנ"ש. הנסיך ליובאמירסקי עם עוד אחד ממקורביו הלכו לצוד ציד, ועברו על פני ה'שאלאש', ושמעו שאחד מדבר ואנשים הרבה סובבים אותו, ושקט ודומי' שוררת. התפלא מאד, ונכנס גם הוא עם חברו. ועמדו כעשרה מינוטן [דקות], והתפלאו מאד שקהל גדול כזה עומד ושומע, ואינו נשמע קול של פיהוק או שיעול... עד שאפשר לשמוע קול זבוב הפורח. כשיצא [הנסיך לובומירסקי] הביט על שעונו, וראה שעמד עשרה רגעים בפנים ה'שאלאש'. ותמהונו עלה עוד יותר, שהי' לו שיעול, שלא עבר רגע שלא השתעל, ובמשך העשרה רגעים לא שיעל אף פעם" (עמ' 110).
על פי האישור המצורף, האדמו"ר האמצעי קיבל את סט מלחיות הכסף שלפנינו מהנסיך לובומירסקי, בשעה שהתיישב בעיירה ליובאוויטש בשנת תקע"ג (לכלי כסף נוספים שהעניק הנסיך לובומירסקי במתנה לאדמו"ר האמצעי, ראה "קדם", מכירה מקוונת 32, פריט מספר 1; מכירה מקוונת 34, פריט מספר 1).
בהמשך האישור המצורף מסופר כיצד הועברו מלחיות הכסף שלפנינו בירושה ב"בית רבי" מדור לדור. בתחילה, בשנת תרל"ה, הוענקו כמתנת נישואין מאת האדמו"ר המהר"ש (נכד האדמו"ר האמצעי) לכלתו הרבנית שטערנא שרה (אירוסיה עם בנו האדמו"ר הרש"ב נערכו בשנת תרכ"ה, בביתו של הסבא ה"צמח צדק"; הנישואין נערכו לאחר כעשר שנים – בשנת תרל"ה), וכעבור שנים רבות ניתנו במתנה מאת הרבנית שטערנא שרה לנכדתה הרבנית חנה גורארי'.
2 מלחיות: 4.5X6.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים קלים.
גביע קידוש לפסח של רבי שמואל שניאורסון – האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש.
גביע כסף, חתום בחותמת העיר מוסקבה - 1876, ובחותמת יצרן (ИЗ [IZ] - Ivan Zakharov). מעוטר באיורים ובדגמים צמחיים.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את הגביע של סבא רבא שלי המהר"ש. הוא השתמש בו בשנים האחרונות לחייו בחג הפסח. הוא קיבל את הגביע במתנה מאחד מחסידיו שקנה אותו במוסקבה". האישור מתוארך – 3 בספטמבר 1989. מצורפת קופסת עץ שייתכן ששימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם הגביע שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור. רישום בחזיתה - Lake George New York).
כלי כסף וזהב על שולחן ה"סדר" של המהר"ש
על שולחן ה"סדר" של אדמו"רי חב"ד הראשונים, ובייחוד על שולחן ה"סדר" של האדמו"ר המהר"ש, נהגו להעמיד את כל כלי הבית יקרי הערך: "אדמו"ר הצמח-צדק אמר לזקנתי [הרבנית רבקה, זוגתו של המהר"ש]... שבליל הסדר יש להעמיד על השלחן – גלוי לכל – את כל כלי הכסף והזהב, זכר ל'רכוש גדול' שהיה ביציאת-מצרים. ושיהיו גלויים לכל – כי הוא ליל שימורים" (אוצר מנהגי חב"ד - ניסן-אייר, עמ' קיג); "אצל אדמו"ר הזקן, אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר מוהר"ש נהגו להניח על שולחן ה'סדר' את כל כלי הכסף... ואצל אדמו"ר מוהר"ש היה בריבוי גדול. על שולחן מיוחד הניחו את כל כלי הכסף וכלי הזהב, וגם מורי-השעות. והיו שם 50-40 פמוטות, ובכולם דלקו נרות. גם היתה מנורה של כסף בת י"ג נרות, וכזאת היתה של עץ גם-כן שעשאה [המהר"ש] בעצמו, ועמדה על ספסלים והי' כגובה קומת איש" (שם).
כמתואר באישור המצורף, המהר"ש השתמש בגביע הכסף שלפנינו בחג הפסח, בשנים האחרונות לחייו - מסוף שנות התר"ל (לאחר 1876 - תרל"ו) ועד להסתלקותו בשנת תרמ"ג (1882).
ברשימות היומן תרצ"א (עמ' קצט) מסופר על גביע נוסף שעמד על שולחן ה"סדר" של האדמו"ר המהר"ש, אותו קיבל בירושה מזקנו האדמו"ר הזקן: "אצל הצ"צ [הצמח צדק] הי' הגביע שעליו קידש אדמו"ר הזקן בשבת האחרונה בכפר פיענא, ובו גם שיורי היין מהקידוש (כמובן שהיין נקרש ונתייבש), והי' הצ"צ מעמידו על השלחן בשעת ה'סדר' בפסח. כן הי' עושה גם אדמו"ר מהר"ש נ"ע, ואח"כ - גם אשתו הרבנית רבקה נ"ע, עד שפעם בשגיאה הדיחתו המשרתת".
7X6 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים.
"מקל נועם", מקל הליכה של רבי שמואל שניאורסון – האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש.
עשוי עץ, צבוע בשחור, עם ידית עצם מגולפת וחבק מתכת.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את מקל ההליכה היפה... של סבא רבא שלי המהר"ש. הוא השתמש בו עד שהורע מצב בריאותו והתקשה להניע את אצבעותיו. סבתי [כלת המהר"ש -הרבנית שטערנא שרה, אשת בנו הרש"ב] העניקה לי אותו בשבוע של השבע ברכות שלי". האישור מתוארך – 26 בנובמבר 1989.
האדמו"ר המהר"ש (תקצ"ד-תרמ"ג), הרבי הרביעי בשושלת חב"ד, סבל כידוע ממכאובים שונים ונזקק לנסוע מעת לעת למקומות מרפא ברוסיה ומחוצה לה, כדי לדרוש ברופאים. מחלתו פרצה עוד בצעירותו ובחיי אביו ה"צמח צדק", וכפי שסיפר פעם לבנו הרש"ב: "בהיותי בן י"ט שנים... נחליתי מאד – ל"ע – ופעמים ושלש הביאו אלי את הרופא מומחה מוויטעבסק הד"ר הייבענטהאל, וכשיצאתי מכלל סכנה הוכרחתי עוד לשכב במטה כשלשה חדשים, יום יום הי' כ"ק אדמו"ר הרה"ק [ה"צמח צדק"] בא אלי לבקרני והי' יושב אצלי כשתי שעות שלמות ולפעמים גם שלש וארבע" (התמים, חוברת ב', עמ' מו). נכדו הריי"ץ אמר פעם כי "קשה לצייר עד כמה הי' בעל יסורים גדול" (תורת מנחם, תשי"ב, חלק א', עמ' 23).
מפאת מצב בריאותו הירוד הורו לו רופאיו לעסוק במלאכת יד, ובעיקר בנגרות ובכתיבת סת"ם. בביתו היו מספר כלים שיצר במו ידיו – מנורה גדולה בעלת 12-13 קנים, שולחנות, ועוד. כמו כן, כתב מגילת אסתר עבור כל אחד מבניו, ומכתיבת יד קדשו נותרו מספר מזוזות (ספר התולדות למהר"ש, עמ' 44). לאחר חג השבועות תרמ"ב חלה האדמו"ר המהר"ש במחלה ממאירה ושכב במשך מספר חודשים על ערש דווי. רופאיו לא מצאו מזור ותרופה למחלתו ומצבו הורע מיום ליום. באור ליום שלישי, י"ג תשרי תרמ"ג, בהיותו כבן ארבעים ושמונה שנים בלבד, הסתלק המהר"ש. על פי המתואר באישור המצורף, השתמש האדמו"ר המהר"ש במקל ההליכה שלפנינו עד אשר הורע מצב בריאותו ולא יכול היה עוד לאחוז את המקל באצבעותיו.
בהמשך האישור מסופר כיצד עבר המקל שלפנינו בירושה ב"בית רבי" מדור לדור. בתחילה, ירש אותו בנו האדמו"ר הרש"ב, ולאחר שנים רבות, בשנת תרפ"א, מעט לאחר הסתלקות הרש"ב, העניקה אותו רעייתו הרבנית שטערנא שרה לנכדתה הבכורה הרבנית חנה גורארי', כמתנת נישואין.
אורך: 91 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים. שפשופים וקילופים בצבע.
הנהגת המהר"ש בעשירות – "מקל עם ידית של זהב"
האדמו"ר המהר"ש התנהג כידוע בעשירות גדולה. בספר התולדות למהר"ש (עמ' 38) מסופר על מרכבתו המפוארת: "בימים ההם לא הי' עדיין מסילת ברזל בכל מקום, וקנה הרבי המהר"ש עגלת סוסים מיוחדת לעשות בה נסיעותיו. העגלה היתה רתומה לארבעה סוסים, ועלתה כמה מאות רובל. על הקירות מבפנים הי' פרוש בד משי, ובתוך העגלה היו מטה ושולחן, מקום לספרים וכתבים... שמונה דירות בארבעה בנינים
עם שני גני טיול, היו לרבי מהר"ש בליובאוויטש... בחדרו של הרבי מהר"ש, עמדו מסביב לכל הקירות, ארונות מלאים ספרים... כן עמדו בחדר זה שתי כורסאות מצופות משי. באמצע החדר עמד שולחן עגול ומעליו תלתה מנורה גדולה בת שלש עשרה קנים".
ברשימותיו של הרבי מליובאוויטש (חוברת קמ, עמ' 284) מתוארים דירתו ורהיטיו היקרים של המהר"ש: "עוד בימי הצ"צ דר אדמו"ר מהר"ש נ"ע ברחבות, וגם היו בדירתו רהיטים יפים"; ובמקום אחר מספר הרבי: "פעם בא חסיד להצ"צ ורצה לתת לו במתנה רהיטים יקרים כו', וענה לו הצ"צ שהוא אינו צריך לזה... אבל הוסיף מיד שיתנם לבנו... המהר"ש'" (תורת מנחם, תשמ"ז - חלק ג, עמ' 97).
באחת משיחותיו מביא הרבי בשם סביו, רבי מאיר שלמה ינובסקי רבה של ניקולייב, שהיה "יושב" אצל האדמו"ר המהר"ש בליובאוויטש [לאחר נישואיהם נהגו האברכים לנסוע לליובאוויטש לשהות במחיצת הרבי תקופה מסוימת. אלו היו מכונים בשם "יושבים"], ובשובו לביתו סיפר על אופן הנהגתו של המהר"ש: "בהתרחבות גדולה ובעשירות, ובכלי זהב – קופסת טבק מזהב, ועוד קופסה מסוג נוסף. שאל אותו א' השומעים... איך יתכן שנשיא בישראל ומורם מעם יתעסק בענינים גשמיים וחומריים? – וענה לו זקני 'פעטאך' [שוטה]! וכי בשביל מי נברא הזהב, בשבילי ובשבילך? הרי הזהב נברא מלכתחילה לצדיקים" (תורת מנחם, כרך טו, עמ' 322-323).
בשיחה אחרת מביא הרבי (בשם חמיו האדמו"ר הריי"ץ) תיאור נוסף אודות הנהגת המהר"ש בעשירות: "הי' אצלו הסדר שכל כלי תשמישו היו מזהב. ולדוגמא: השעון – הי' מזהב, ולא עוד אלא שהיו לו שני שעוני זהב.. הי' לו שעון זהב בכיס הימני, ושעון זהב בכיס השמאלי, וכל שעון הי' מחובר לשרשרת זהב... וכן לצורך העישון, היתה לו קופסת זהב עבור הסיגריות ('ציגארעטן טרייבעל'), וכן קופסת זהב עבור הרחת טבק, וכן המזלגות וכן המקל הי' עם גולת זהב בראשו. ועד"ז בנוגע ללבושים שלו, וכן בנוגע למרכבה שבה הי' נוסע לטייל" (תורת מנחם, התוועדויות – נב – תשכ"ח - חלק שני, עמ' 154).
בהמשך אותה השיחה מביא הרבי סיפור נוסף מהמהר"ש, המציג באור שונה את הנהגתו בדרך של עשירות: "היו זמנים שאדמו"ר מהר"ש הי' משכים להתפלל בימות החול, ולאחרי כן הי' נוסע ליער לטייל. לצורך זה עמדה מרכבה רתומה לארבעה או ששה סוסים, עם בעל עגלה... בעל-העגלה נצטווה שלא לספר לאף א' אודות מטרת הנסיעה ליער. אבל חסידים – כדרכם – מצאו עצה איך לדובב את בעל-העגלה, אינני יודע אם הישקוהו לשכרה או בצורה אחרת... עד שסוכ"ס [סוף כל סוף] הפטיר ואמר... יש לו הנהגה מוזרה שאינה מובנת; הוא מגיע ליער מתיישב תחת אילן, ומתחיל לבכות, ובאים עליו נמלים... מכל הצדדים, ואינו מגרשם, וכך יושב ובוכה, עד שלפתע בורחים כל הנמלים, ומפסיק לבכות, ואז חוזר אל העגלה ונוסע בחזרה. וממשיך בעל העגלה: "טשודנאי טשעלאוויעק, שטא אן פלאטשיעט"? – אינני יודע מה הוא בוכה... מה חסר לו?! יש לו מרכבה עם בעל-עגלה, אשה וילדים, שני שעוני זהב, מקל עם ידית של זהב, ואעפ"כ, נוסע מהארמון שלו ליער... מתיישב תחת עץ, מניח לנמלים מכל הסביבה לטפס עליו, ובוכה!" (שם, עמ' 154-155).
כלי שולחן של רבי שלום דובער שניאורסון - האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש.
כלי שולחן סגלגל, מצופה כסף, בעל ידית מסוגננת ומכסה נשלף הסב על צירו (נועד במקור להגשת חמאה). תוצרת חברת Philip Ashberry & Sons, שפילד (אנגליה), סוף המאה ה-19 בקירוב. הכלי מעוטר בדגמים צמחיים וניצב על ארבע רגליים. עם צלוחית זכוכית (מאוחרת יותר?).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את מחמם המזון [כלומר, כלי לשמירת חום המזון] ששימש את סבי – הרש"ב. הוא היה מבלה ימים רבים בכתיבה. על מנת שהאוכל שלו לא יתקרר נעשה שימוש בכלי זה. הוא רכש אותו במהלך אחד מביקוריו בחוץ לארץ". האישור מתוארך – 5 בנובמבר 1989.
האדמו"ר הרש"ב היה ידוע חולי ונהג לערוך לעיתים תכופות נסיעות לעיירות מרפא שונות באירופה ולדרוש ברופאים מומחים. נסיעתו הראשונה היתה לפריז בחורף תרמ"ד, כשנה לאחר הסתלקות אביו המהר"ש ועלותו על כס נשיאות חב"ד. מני אז ערך נסיעות נוספות לארצות שונות, כמה מהן אף התארכו למעלה מחצי שנה, ובמהלכן עסק רבות גם בענייני וצרכי הכלל. בין היתר ביקר הרש"ב בצרפת, אוסטריה, גרמניה, איטליה, צ'כיה, חצי האי קרים, ומקומות נוספים. על פי האישור המצורף, רכש האדמו"ר הרש"ב את כלי השולחן שלפנינו באחד מביקוריו אלו בחו"ל.
21X23X15 ס"מ בקירוב. מצב טוב. ציפוי הכסף שחוק בכמה מקומות.
שלושה מטבעות של חצי דולר בהם השתמש רבי יוסף יצחק שניאורסון – האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, בשנת תש"ו, לקיום מצוות מחצית השקל.
מטבעות עשויים כסף; הוטבעו בשנת 1945/1946.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי שלום בער (בארי) גורארי (תרפ"ג-תשס"ה), נכד האדמו"ר הריי"ץ (בן בתו הרבנית חנה ובעלה הרב שמריהו גורארי' – הרש"ג): "אני מעניק בזאת במתנה... את שלושת מטבעות חצי השקל מכסף שבהם קיים סבי את מצוות מחצית השקל בשנת תש"ו. אני הבאתי לו את המטבעות מהבנק. הוא קיים את המצווה. פדיתי את המטבעות בכסף אחר ושמרתי את המטבעות [שלפנינו]". – האישור מתוארך 29 בינואר 1989.
מנהג חב"ד לתת קודם תפילת מנחה של תענית אסתר שלושה מטבעות כסף של "מחצית השקל" (או מחצית של מטבע המדינה), זכר למצוות מחצית השקל שנצטוו בני ישראל להביא לתרומת המשכן – "לכפר על נפשותיכם". האדמו"ר הריי"ץ נהג לתת מחצית השקל גם "בעד הרבנית ובנים ובנות הקטנים" (ספר המנהגים, מנהגי חב"ד, עמ' 74).
בספר "אורחות מנחם" מובא מנהגו של חתנו הרבי מליובאוויטש: "ביום תענית אסתר לפני תפלת מנחה, הי' נותן ל'מחצית השקל' עבור בית הכנסת, בקופה מיוחדת שהונחה לצורך כך. היה נותן למחצית השקל ג' מטבעות של חצי דולר (עשויות מכסף) שהיה מביאם איתו. היה מעורר על המנהג ליתן מחצית השקל אף עבור בני הבית" (עמ' קטו-קטז)
הרה"ח רפאל נחמן (פאלע) כהן מספר בשם אביו הרה"ח ברוך שלום כהן, ששמע מפי הרה"ח מאניע מאנעסזאן את הסיפור הבא: "שני בניו של המהר"ש, דהיינו; אדמו"ר הרש"ב נ"ע ואחיו הרז"א, היו נכנסים יום יום לזקנם אדמו"ר הצמח צדק. ובפעם האחרונה לפני הסתלקותו של הצ"צ היתה לרז"א איזו שהיא מניעה ולא יכל היה לבוא... ויכנס [הרש"ב] לבדו אל הצ"צ. ונוהג היה הצ"צ לתת לכל אחד מהם בכל פעם שבקרוהו מטבע בן חמש קופיקות. אולם הפעם... נתן לו חצי רובל ואמר: - רואה אתה, זהו מחצית השקל. במלה מחצית האות 'צדיק' באמצע, והאותיות הרחוקות מן ה'צדיק' הן 'מת' והקרובות אל הצדיק הן 'חי'" ("שמועות וסיפורים מרבותינו הקדושים", חלק א', עמ' 78).
מצב טוב.
קערה לנטילת ידיים של רבי יוסף יצחק שניאורסון – האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש.
קערה גדולה, עשויה פליז.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את הקערה העשויה פליז שאבי השתמש בה לנטילת ידיים בריגה, ורשה ואוטבוצק. אמי ארזה את הקערה בתחילת מלחמת העולם השניה. הקערה הגיעה [לניו יורק] לפני פסח 1942. היא ניזוקה והתעקמה בשוליה [במהלך הנסיעה]. אבי העניק לי אותה". האישור מתוארך – 5 בנובמבר 1989.
"עשר גלויות גלתה ליובאוויטש" – גלות ריגה, ורשה ואוטבוצק
מאה ושתיים שנה (תקע"ג-תרע"ו, 1813-1915) שכנה חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש שברוסיה הלבנה. בשנת תרע"ו, בעקבות מלחמת העולם הראשונה, עזב האדמו"ר הרש"ב את ליובאוויטש והתיישב ברוסטוב שבדרום-מערב רוסיה. לאחר הסתלקותו בב' ניסן תר"פ, עלה על מקומו בנו האדמו"ר הריי"ץ. בקיץ תרפ"ד נדד הריי"ץ מרוסטוב ללנינגרד, ולאחר שחרורו ממאסרו בי"ב-י"ג תמוז תרפ"ז, יצא יחד עם כמה מבני ביתו מרוסיה הסובייטית, וקבע את מקום מושבו בריגה שבלטביה.
הריי"ץ הגיע לריגה בכ"ה תשרי תרפ"ח ונותר בה כשש שנים עד שלהי תרצ"ג. באלול תרצ"ג העתיק את מגוריו והתיישב בוורשה, שם התגורר במשך כשנתיים, ובשנת תרצ"ה עבר להתגורר בעיירה הסמוכה אוטבוצק. בכל מקום בו התגורר התמסר הריי"ץ לעסקנות ציבורית ולפעילות עבור הפצת היהדות ושמירת הדת. הוא נפגש עם מנהיגים, עסקנים ואנשי ציבור, גייס כספים עבור יהדות רוסיה, עורר על בניית מקוואות וייסוד שיעורי תורה, הקים ישיבות ותלמודי תורה, ערך מסעות לפולין, ארץ ישראל וארה"ב, ביקר את קהילות חב"ד השונות וייסד בהן אגודות חסידי חב"ד, ישיבות "תומכי תמימים", ועוד.
בראשית שנת ת"ש, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שהו הריי"ץ, אמו הרבנית שטערנא שרה, רעייתו הרבנית נחמה דינה, בתו הרבנית חנה ובעלה הרב שמריהו גורארי', בוורשה הכבושה בידי הגרמנים וסכנה גדולה נשקפה לחייהם. בתקופה קשה זו, נאלץ הריי"ץ להימלט מבית לבית מאימת ההפגזות וההפצצות, ואף נפוצו שמועות וידיעות כוזבות על-פיהן נתפס והוצא להורג בידי הגרמנים. לאחר התערבות הממשל בארה"ב, ובעזרתם של מספר קצינים גרמנים, הצליח הריי"ץ להימלט מוורשה, יחד עם כעשרים בני משפחה ומקורבים, ולאחר מספר חודשים של תלאות ונדודים, בשלהי חודש אדר א' ת"ש עזב את אדמת אירופה הכבושה והפליג באנייה "דרוטנינגהולם" מנמל גטבורג שבשוודיה לארה"ב.
על נדודים אלו מספר הריי"ץ: "ההשגחה הפרטית הוליכה אותנו אחר כמה גלגולים ממקום למקום: מליובאוויטש לרוסטוב, במדבר רוסטוב נסתלק מאור עיני ישראל ונגנז ארון הקדש, הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק [הרש"ב], מרוסטוב העבירונו לגלות פטרבורג, מפטרבורג לגלות לטביה, מלטביה לגלות פולין, ומפולין הביאנו השי"ת לגלות אמריקה" (ספר השיחות ת"ש, עמ' 125-126).
על פי האישור המצורף, הקערה שלפנינו שימשה את האדמו"ר הריי"ץ לנטילת היידים במשך למעלה משתים-עשרה שנה, תרפ"ח-ת"ש - בתקופת מגוריו בלטביה ובפולין, בגלות ריגה, ורשה ואוטבוצק.
הצלת רכושו של הריי"ץ מפולין במלחמת העולם השנייה והבאתו לארה"ב
בשעה שהריי"ץ עבר לוורשה עם פרוץ מלחמת העולם השניה, נותרו ספרייתו הגדולה, חפציו וכלי הבית בביתו שבאוטבוצק. כפי שמספר מזכירו הרב חיים ליברמן (במכתבו אל יו"ר אגודת חסידי חב"ד בארה"ב הרב ישראל ג'ייקובסון, תשרי ת"ש): "כשעזבנו את אטוואצק ועברנו לווארשא עלתה בידינו להוציא רק את הכתבים, אבל הספרים, כל הביבליותיקה נשארה באוטוואצק, וגם הרבה חפצים וכלי בית שעולם לסכום גדול" (אגה"ק הריי"ץ, חלק ה, מבוא, עמ' 15); ובאגרת נוספת ששלח חודשיים לאחר מכן (י' כסלו ת"ש): "באטוואצק נשאר הכל שלם. הדירה עם הביבליותיקה וכלי הבית" (שם, עמ' 16). באגרת ששלח הריי"ץ מריגה, מיד לאחר הצלתו מוורשה, הוא מבקש מהר"י ג'ייקובסון לסייע בהבאת ספרייתו וחפציו לארה"ב: "על דבר הצלת הביבליותיקה שלי, והוצאתה משם, לערך מאה ועשרים תיבות ספרים ושלוש תיבות כתבים כתבי יד קדש... להביאם למדינתם הט', כן יתר החפצים שלנו שנשארו אחרי השריפה... כן התכשיטין... וישלחו הכל ישר לניוארק" (שם, אגרת א'קלג). ואכן, לאחר השתדלויות ומאמצים רבים, ולאחר נדודים וגלגולים שונים שארכו כשנה וחצי נוספות, הגיע משלוח הספרים והחפצים אל הריי"ץ בניו יורק (בתחילה מאוטבוצק לריגה בקיץ ת"ש, משם הועבר לשטוקהולם שבשוודיה, וכעבור שנה נוספת הגיע במהלך שנת תש"ב באנייה לניו יורק). כפי שכותב הריי"ץ: "בטח קבל את מכתבי שהודעתיו מקבלת הביבליותיקה, וכעת עסוקים בהרקת התיבות, בס"ה [בסך הכול] נתקבלו מאה תיבות, אבל ביניהם שבע תיבות עם כלי בית..." (אגה"ק הריי"ץ, כרך ו', אגרת א'תקצו). כמתואר באישור המצורף, הקערה לנטילת ידיים שלפנינו ניזוקה והתעקמה מעט בשוליה במהלך העברת רכושו של הריי"ץ מאירופה לארה"ב, בשנת תש"ב.
גודל: 48X14 ס"מ בקירוב. כיפופים ופגמים קלים.
סמובר של רבי יוסף יצחק שניאורסון – האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש.
סמובר מוסק באמצעות גחלים. עשוי פליז, חתום בחותמת האימפריה הצארית - סוף המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20 בקירוב, ובחותמת יצרן (חותמות מטושטשות וקשות לזיהוי).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש: "אני מעניקה בזאת במתנה... את הסמובר שאבי השתמש בו במוסקבה, ריגה, ורשה ואוטבוצק". האישור מתוארך – 10 בספטמבר 1989.
"עשר גלויות גלתה ליובאוויטש" – גלות מוסקבה, ריגה, ורשה ואוטבוצק
מאה ושתיים שנה (תקע"ג-תרע"ו, 1813-1915) שכנה חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש שברוסיה הלבנה. בשנת תרע"ו, בעקבות מלחמת העולם הראשונה, עזב האדמו"ר הרש"ב את ליובאוויטש והתיישב ברוסטוב שבדרום-מערב רוסיה. לאחר הסתלקותו בב' ניסן תר"פ, עלה על מקומו בנו האדמו"ר הריי"ץ. במשך כשמונה שנים הייתה רוסטוב ל"בירתה" של חסידות חב"ד, ובקיץ תרפ"ד, לאחר התנכלויות חוזרות ונשנות מצד הרשויות, עזב הריי"ץ את העיר והעתיק את מקום מגוריו ללנינגרד (כיום: פטרבורג). בלנינגרד המשיך הריי"ץ לנצח על הפעילות לשמירת גחלת היהדות בכל רחבי ברית המועצות. הוא הפעיל רשת מחתרתית מסועפת של חסידי חב"ד שנשלחו לכל מקום בו נמצאו יהודים, בכדי שיקימו "חדרים" וישיבות, יפעילו בתי כנסת ומקוואות ויערכו בריתות ושחיטה כשרה. בשל פעילותו, נאסר הריי"ץ באמצע חודש סיוון תרפ"ז.
עם שחרורו ממאסרו בי"ב-י"ג תמוז תרפ"ז, התיישב הריי"ץ בעיירה מלחובקה שבפאתי מוסקבה, ולאחר כשישה שבועות יצא יחד עם כמה מבני ביתו מרוסיה הסובייטית וקבע את מקום מושבו בריגה שבלטביה.
"בעת ישבי במצור ובמצוק, בבית האסורים היותר קשה תחת דלתי ברזל, ובריחי אנשי חיל מזוינים, ופחדים נוראים, שמיעת צעקת חללי חרב, ונאקת חללי יסורים נוראים... ובזכרי תסמרנה שערות ראשי, והודו לד' כי טוב, אשר הצלני מרדת שחת ונשארתי ת"ל שלום בגופי, שמונה עשר וחצי יום ישבתי במאסר, עשרה ימים בגלות קאסטראמא וששה שבועות בגלות מאלאחאווקע... אשר רק שם יכולתי לישב... עד כי בעמל רב ובהשתדלות גדולה פעל ידידנו היקר באנשים... מרדכי שי' דובין, שנסע שלשה פעמים במשך כשני חדשים, ובהוצאות מרובות ביותר, וביום ה' אס"ח הוכרחתי לעזוב את מדינתנו" (אגה"ק הריי"ץ, חלק א, אגרת שלח).
הריי"ץ הגיע לריגה בכ"ה תשרי תרפ"ח ונותר בה כשש שנים עד שלהי תרצ"ג. באלול תרצ"ג העתיק את מגוריו והתיישב בוורשה, שם התגורר במשך כשנתיים, ובשנת תרצ"ה עבר להתגורר בעיירה הסמוכה אוטבוצק. בכל מקום בו התגורר התמסר הריי"ץ לעסקנות ציבורית ולפעילות עבור הפצת היהדות ושמירת הדת. הוא נפגש עם מנהיגים, עסקנים ואנשי ציבור, גייס כספים עבור יהדות רוסיה, עורר על בניית מקוואות וייסוד שיעורי תורה, הקים ישיבות ותלמודי תורה, ערך מסעות לפולין, ארץ ישראל וארה"ב, ביקר את קהילות חב"ד השונות וייסד בהן אגודות חסידי חב"ד, ישיבות "תומכי תמימים", ועוד.
בראשית שנת ת"ש, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שהו הריי"ץ, אמו הרבנית שטערנא שרה, רעייתו הרבנית נחמה דינה, בתו הרבנית חנה ובעלה הרב שמריהו גורארי', בוורשה הכבושה בידי הגרמנים וסכנה גדולה נשקפה לחייהם. בתקופה קשה זו, נאלץ הריי"ץ להימלט מבית לבית מאימת ההפגזות וההפצצות, ואף נפוצו שמועות וידיעות כוזבות על-פיהן נתפס והוצא להורג בידי הגרמנים. לאחר התערבות הממשל בארה"ב, ובעזרתם של מספר קצינים גרמנים, הצליח הריי"ץ להימלט מוורשה, יחד עם כעשרים בני משפחה ומקורבים, ולאחר מספר חודשים של תלאות ונדודים, בשלהי חודש אדר א' ת"ש עזב את אדמת אירופה הכבושה והפליג באנייה "דרוטנינגהולם" מנמל גטבורג שבשוודיה לארה"ב.
על נדודים אלו מספר הריי"ץ: "ההשגחה הפרטית הוליכה אותנו אחר כמה גלגולים ממקום למקום: מליובאוויטש לרוסטוב, במדבר רוסטוב נסתלק מאור עיני ישראל ונגנז ארון הקדש, הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק [הרש"ב], מרוסטוב העבירונו לגלות פטרבורג, מפטרבורג לגלות לטביה, מלטביה לגלות פולין, ומפולין הביאנו השי"ת לגלות אמריקה" (ספר השיחות ת"ש, עמ' 125-126).
על פי האישור המצורף, הסמובר שלפנינו שימש את האדמו"ר הריי"ץ במשך למעלה משתים-עשרה שנה, תרפ"ז-ת"ש - בגלות מוסקבה, ריגה, ורשה ואוטבוצק.
גובה: 55 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. פגמים קלים.
שני ספלים, עם שתי תחתיות תואמות, בהם השתמש רבי יוסף יצחק שניאורסון – האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש בחג הפסח ת"ש. הספלים והתחתיות נרכשו על ידי החסיד הרב שלמה אהרן קזרנובסקי, מיד עם הגעת הריי"ץ לאדמת ארה"ב.
ספלים ותחתיות מתוצרת חברת הזכוכית Cambridge – אוהיו, ארה"ב, המחצית השניה של שנות ה-30. עשויים קריסטל ומעוטרים במדליונים ובפרחים (בעבודת חריטה שנודעה בשם Rose Point).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את 3 הספלים עם התחתיות ששימשו את אבי לחג הפסח שנת 1940. הם הוענקו במתנה מאת שלמה אהרן קזרנובסקי. הם יוצרו על ידי חברת Cambridge ועיצובם נודע בשם Rose Point". האישור מתוארך – 3 בספטמבר 1989 (באישור מצוינים שלושה ספלים ותחתיות, אולם לפנינו שני ספלים ותחתיות בלבד). מצורפת קופסת עץ גדולה שכנראה שימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם זוג הספלים והתחתיות שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
חג הפסח הראשון של האדמו"ר הריי"ץ על אדמת ארה"ב
בראשית שנת ת"ש, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שהו הריי"ץ, אמו הרבנית שטערנא שרה, רעייתו הרבנית נחמה דינה, בתו הרבנית חנה ובעלה הרב שמריהו גורארי', בוורשה הכבושה בידי הגרמנים וסכנה גדולה נשקפה לחייהם. בתקופה קשה זו, נאלץ הריי"ץ להימלט מבית לבית מאימת ההפגזות וההפצצות, וידיעות ושמועות כוזבות אף טענו שהוא נתפס והוצא להורג בידי הגרמנים. לאחר התערבות הממשל בארה"ב, ובעזרתם של מספר קצינים גרמנים, הצליח הריי"ץ להימלט מוורשה, יחד עם כעשרים בני משפחה ומקורבים, ולאחר מספר חודשים של תלאות ונדודים, בשלהי חודש אדר א' ת"ש עזב את אדמת אירופה הכבושה והפליג באנייה "דרוטנינגהולם" מנמל גטבורג שבשוודיה לארה"ב.
ביום שני, ח' אדר שני ת"ש - לאחר הפלגה של שנים עשר יום - עגנה האנייה בנמל ניו-יורק. למחרת היום, ביום שלישי ט' אדר שני נערכה קבלת פנים קצרה באולם הנמל, ולאחריה יצא הריי"ץ אל משכנו הזמני בחדר 609 שבקומה השישית של מלון "גרייסטון" (Greystone hotel), ברחוב ברודווי פינת רחוב 91 במנהטן, ניו יורק.
מיד עם בוא הריי"ץ החלה "אגודת חסידי חב"ד" בארה"ב להשקיע מאמצים בחיפוש אחר מקום מגורים קבוע לרבי ולבני ביתו. למטרה זו אף הוקם ועד מיוחד – "ועד למען בניין בית חיינו שעל-ידי אגודת חב"ד", עליו נמנו הרב שמואל לויטין, הרב משה דובער רבקין, הרב אליהו סימפסון, הרב ישראל ג'ייקובסון והרב מנחם מענדל קונין. בראש הוועד עמד הרב שלמה אהרון קזרנובסקי.
על פי האישור המצורף, קנה הרב שלמה אהרון קזרנובסקי הנ"ל את זוג הספלים והתחתיות שלפנינו עבור האדמו"ר הריי"ץ, אשר השתמש בהם בחג הפסח הראשון לשהותו על אדמת ארה"ב.
את חג הפסח הראשון לשהותו על אדמת ארה"ב חגג הריי"ץ בעיירת הנופש לייקווד שבניו ג'רזי, שם שהה בימים ח' ניסן עד ז' אייר ת"ש, אז שב למשכנו הזמני במלון "גרייסטון". בי"ט אלול ת"ש, לאחר כחצי שנה של מגורים זמניים, עברו הריי"ץ ובני ביתו לביתם החדש - בניין מספר 770 בשדרת "איסטרן פרקווי", במרכזה של שכונת קראון הייטס שבברוקלין. שם ייסד הריי"ץ מחדש את חצר חסידות חב"ד ומוסדותיה והמשיך לפעול עשר שנים נוספות, עד להסתלקותו ביום י' שבט תש"י.
ספלים: 9X7 ס"מ בקירוב. תחתיות: 14 ס"מ בקירוב. מצב טוב.
זוג צלחות לפסח של רבי יוסף יצחק שניאורסון – האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש. הצלחות נרכשו על ידי החסיד הרב שלמה אהרן קזרנובסקי מיד עם הגעת הריי"ץ לאדמת ארה"ב, לקראת חג הפסח ת"ש.
צלחות מתוצרת חברת הזכוכית Cambridge – אוהיו, ארה"ב, המחצית השניה של שנות ה-30. עשויות קריסטל ומעוטרות במדליונים ובפרחים (בעבודת חריטה שנודעה בשם Rose Point).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... זוג צלחות מתוצרת חברת Cambridge בדוגמה הידועה בשם Rose Point. לפני פסח 1940, כשהתאכסנו עדיין במלון "גרייסטון", שלמה אהרן קזרנובסקי קנה סט זה לאבי. אבי השתמש בזוג הצלחות האלה לפסח". האישור מתוארך – 17 בספטמבר 1989.
המשכן הזמני במלון "גרייסטון" במנהטן
בראשית שנת ת"ש, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שהו הריי"ץ, אמו הרבנית שטערנא שרה, רעייתו הרבנית נחמה דינה, בתו הרבנית חנה ובעלה הרב שמריהו גורארי', בוורשה הכבושה בידי הגרמנים וסכנה גדולה נשקפה לחייהם. בתקופה קשה זו, נאלץ הריי"ץ להימלט מבית לבית מאימת ההפגזות וההפצצות, וידיעות ושמועות כוזבות אף טענו שהוא נתפס והוצא להורג בידי הגרמנים. לאחר התערבות הממשל בארה"ב, ובעזרתם של מספר קצינים גרמנים, הצליח הריי"ץ להימלט מוורשה, יחד עם כעשרים בני משפחה ומקורבים, ולאחר מספר חודשים של תלאות ונדודים, בשלהי חודש אדר א' ת"ש עזב את אדמת אירופה הכבושה והפליג באנייה "דרוטנינגהולם" מנמל גטבורג שבשוודיה לארה"ב.
ביום שני, ח' אדר שני ת"ש - לאחר הפלגה של שנים עשר יום - עגנה האנייה בנמל ניו-יורק. למחרת היום, ביום שלישי ט' אדר שני נערכה קבלת פנים קצרה באולם הנמל, ולאחריה יצא הריי"ץ אל משכנו הזמני בחדר 609 שבקומה השישית של מלון "גרייסטון" (Greystone hotel), ברחוב ברודווי פינת רחוב 91 במנהטן, ניו יורק.
מיד עם בוא הריי"ץ החלה "אגודת חסידי חב"ד" בארה"ב להשקיע מאמצים בחיפוש אחר מקום מגורים קבוע לרבי ולבני ביתו. למטרה זו אף הוקם ועד מיוחד – "ועד למען בניין בית חיינו שעל-ידי אגודת חב"ד", עליו נמנו הרב שמואל לויטין, הרב משה דובער רבקין, הרב אליהו סימפסון, הרב ישראל ג'ייקובסון והרב מנחם מענדל קונין. בראש הוועד עמד הרב שלמה אהרון קזרנובסקי.
על פי האישור המצורף, קנה הרב שלמה אהרון קזרנובסקי הנ"ל את זוג הצלחות שלפנינו עבור האדמו"ר הריי"ץ, אשר השתמש בהן החל מחג הפסח הראשון לשהותו על אדמת ארה"ב.
את חג הפסח הראשון לשהותו על אדמת ארה"ב חגג הריי"ץ בעיירת הנופש לייקווד שבניו ג'רזי, שם שהה בימים ח' ניסן עד ז' אייר ת"ש, אז שב למשכנו הזמני במלון "גרייסטון". בי"ט אלול ת"ש, לאחר כחצי שנה של מגורים זמניים, עברו הריי"ץ ובני ביתו לביתם החדש - בניין מספר 770 בשדרת "איסטרן פרקווי", במרכזה של שכונת קראון הייטס שבברוקלין. שם ייסד הריי"ץ מחדש את חצר חסידות חב"ד ומוסדותיה והמשיך לפעול עשר שנים נוספות, עד להסתלקותו ביום י' שבט תש"י.
קוטר: 19 ס"מ. מצב טוב.
שלוש צלחות חרסינה בהן השתמש רבי יוסף יצחק שניאורסון – האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, בארה"ב בשנות ה-40.
תוצרת חברתPope-Gosser (חתומות בגבן: Pope-Gosser China made in U.S.A. Sterling 41). הצלחות מעוטרות בעיטורים פרחוניים ובמסגרת מוזהבת.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... שלוש צלחות שאבי אכל מהן בשנות ה-40". האישור מתוארך – 17 בספטמבר 1989 (ראו פריט הבא לשלושה ספלי חרסינה ושתי תחתיות תואמות לצלחות שלפנינו).
קערית לפתן תואמת לצלחות שלפנינו (אף היא מתוצרת חברת Pope-Gosser) היה ברשותה של הרבנית חיה מושקא שניאורסון, אשת הרבי מליובאוויטש, אשר העניקה אותו בשנת 1973 כמתנת נישואין לבן-ידידתה 'שוועסטער מאניע' - מרת שיינא מאטלא רוזין-לוטץ ('שוועסטער מאניע' שימשה כאחות בבית הריי"ץ עוד בהיותו באירופה, והגיעה עמו באנייה לארה"ב בשנת ת"ש. התגוררה בשנים הראשונות ב-770 וטיפלה באמו הרבנית שטערנא שרה, אשת האדמו"ר הרש"ב. המשיכה שנים רבות לשמש כאחות רפואית ב"בית רבי", גם לאחר הסתלקות הריי"ץ בשנת תש"י. ראו: Kestenbaum & Company, מכירה 75, פריט מספר 280).
25.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב.
שלושה ספלים ושלוש תחתיות תואמות בהן השתמש רבי יוסף יצחק שניאורסון – האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, בארה"ב בשנות ה-40.
ספלים ותחתיות חרסינה מתוצרת חברתPope-Gosser (התחתיות חתומות בגבן: Pope-Gosser China made in U.S.A. Sterling 42). הספלים והתחתיות מעוטרים בעיטורים פרחוניים ובמסגרת מוזהבת.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... שלוש כוסות תה ותחתיות שאבי השתמש בהן בשנות ה-40". האישור מתוארך – 17 בספטמבר 1989 (ראו פריט קודם לשלוש צלחות חרסינה תואמות לספלים והתחתיות שלפנינו).
קערית לפתן תואמת לצלחות שלפנינו (אף היא מתוצרת חברת Pope-Gosser) היה ברשותה של הרבנית חיה מושקא שניאורסון, אשת הרבי מליובאוויטש, אשר העניקה אותו בשנת 1973 כמתנת נישואין לבן-ידידתה 'שוועסטער מאניע' - מרת שיינא מאטלא רוזין-לוטץ ('שוועסטער מאניע' שימשה כאחות בבית הריי"ץ עוד בהיותו באירופה, והגיעה עמו באנייה לארה"ב בשנת ת"ש. התגוררה בשנים הראשונות ב-770 וטיפלה באמו הרבנית שטערנא שרה, אשת האדמו"ר הרש"ב. המשיכה שנים רבות לשמש כאחות רפואית ב"בית רבי", גם לאחר הסתלקות הריי"ץ בשנת תש"י. ראו: Kestenbaum & Company, מכירה 75, פריט מספר 280).
ספלים: 10X5.5 ס"מ תחתיות: 15 ס"מ. מצב טוב.
גביע של רבי יוסף יצחק שניאורסון – האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, מהאנייה "דרוטנינגהולם".
מצופה כסף, בצדו האחד חרוט שם האנייה T/S Drottningholm (דרוטנינגהולם); בצדו השני חרוט שמו של קו הספנות הטרנס-אטלנטי בין שוודיה לארה"ב – Swedish American Line (הגביע שימש במקור לגלידה; ייתכן שהוענק כמזכרת לנוסעים).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש: "אני מעניקה בזאת במתנה... את הגביע עליו חרוטה המילה דרוטנינגהולם – שמה של האנייה עמה באנו ב-1940. אבי [הריי"ץ] היה אומר 'לחיים' כל שנה ביום ט' אדר כדי להנציח את נס הצלתו. היה זה במהלך ארוחת ערב משפחתית, ולא באירוע ציבורי, משום שהתערבבו במאורע שמחה ועצב – אבדנו את אחותי [הרבנית שיינא] ואת גיסי [הרב מנחם מענדל הורנשטיין] במלחמה". האישור מתוארך – 5 בנובמבר 1989.
נס הצלתו של האדמו"ר הריי"ץ מאירופה הכבושה בידי הגרמנים
לאחר הסתלקות האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, עלה האדמו"ר הריי"ץ על מקום אביו, והמשיך להנהיג בעוז ובמסירות נפש את תנועת חב"ד, בשעה שרדיפות הדת הלכו והתעצמו ברוסיה שלאחר המהפכה הקומוניסטית. בראשית תרפ"ח היגר מרוסיה לריגה בירת לטביה, ובשנת תרצ"ג העתיק את מגוריו לפולין, שם התגורר בוורשה ובאוטבוצק.
בראשית שנת ת"ש, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שהו הריי"ץ, אמו הרבנית שטערנא שרה, רעייתו הרבנית נחמה דינה, בתו הרבנית חנה ובעלה הרב שמריהו גורארי', בוורשה הכבושה בידי הגרמנים וסכנה גדולה נשקפה לחייהם. בתקופה קשה זו, נאלץ הריי"ץ להימלט מבית לבית מאימת ההפגזות וההפצצות, וידיעות ושמועות כוזבות אף טענו שהוא נתפס והוצא להורג בידי הגרמנים. לאחר התערבות הממשל בארה"ב, ובעזרתם של מספר קצינים גרמנים, הצליח הריי"ץ להימלט מוורשה, יחד עם כעשרים בני משפחה ומקורבים, ולאחר מספר חודשים של תלאות ונדודים, בשלהי חודש אדר א' ת"ש עזב את אדמת אירופה הכבושה והפליג באנייה "דרוטנינגהולם" מנמל גטבורג שבשוודיה לארה"ב.
ביום שני, ח' אדר שני ת"ש - לאחר הפלגה של שנים עשר יום - עגנה האנייה "דרוטנינגהולם" בנמל ניו-יורק. למחרת היום, ביום שלישי ט' אדר שני נערכה קבלת פנים קצרה באולם הנמל, ולאחריה יצא הריי"ץ אל משכנו הזמני במלון "גרייסטון" (Greystone) שבמנהטן.
בשיחת פורים תש"ג סיפר הריי"ץ על יום בואו לאדמת ארה"ב: "ביום שלישי ט' אדר שני מלאו שלש שנים מאז שההשגחה העליונה הביאה אותי לכאן לאמריקה... באתי לכאן בהשגחה עליונה. לספר על מה שעבר עלי בדרך בואי לכאן, וביחוד בשלשה עשר הימים שנסענו באניה – הרי 'תבנא דליבא לא כתבי אינשי' [= חדרי הלב אינם נכתבים בידי אדם]. בקשתי בעיקר היתה שיעזרני השי"ת בזכות הוד כ"ק אבותי רבותינו הקדושים שלא להיטבע בגלי הטוב הגשמי האמריקני, וכיום, אחרי שעברו שלש שנים מאז... יכולים לומר ב"ה ש'הנצנים נראים בארץ', שיכול אני לדבר אל תלמידי התמימים כפי שהוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק [הרש"ב] דיבר לפני ארבעים שנה" (ספר השיחות בלשון הקודש, תש"ג, עמ' מו). ובמקום אחר מספר הריי"ץ: "כמעט עם האניה האחרונה החלטתי לנסוע לכאן... בבואי לכאן בט' אדר שני ת"ש, התחלתי מיד בהכנות להדליק את נר התמיד של מאורות הבעל שם טוב, לייסד ישיבת 'תומכי תמימים' במדינה זו ות"ל [תודה לאל]... נוסדה בשעה טובה ומוצלחת ישיבת 'תומכי תמימים' במדינה זו" (ספר השיחות בלשון הקודש, תש"ב, עמ' קלא).
על פי האישור המצורף, מדי שנה בשנה ביום ט' באדר, נהג האדמו"ר הריי"ץ לחגוג את יום בואו לאדמת ארה"ב באמירת "לחיים" במהלך ארוחת ערב צנועה בחיק המשפחה. החגיגה לא נערכה באירוע ציבורי עם כלל החסידים, משום שאל שמחת ההצלה התלוו רגשות צער ועצב על מותם בשואה של בתו השלישית והצעירה של הריי"ץ, הרבנית שיינא (סוניה), ושל בעלה הרב מנחם מענדל הורנשטיין, נכד המהר"ש (עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נותרו הרבנית שיינא ובעלה הרמ"מ הורנשטיין בפולין. למרות ההשתדלויות והמאמצים הרבים של הריי"ץ להצלת בתו וחתנו, לא עלה בידיהם להיחלץ מגיא ההריגה הנאצי, והשניים נרצחו בראשית תש"ג במחנה ההשמדה טרבלינקה. כדי שלא לצער את הריי"ץ, הוסתר דבר מותם מפניו עד להסתלקותו, בשנת תש"י).
גובה: 7.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. ציפוי הכסף שחוק.