מכירה 82 - חלק ב' - ספרים ומכתבי רבנים מאוסף משפחת רבי יעקב לנדא, רבה של בני ברק במשך חמישים שנה
- (-) Remove rebb filter rebb
- ואדמו (42) Apply ואדמו filter
- ואדמורים (42) Apply ואדמורים filter
- רבנים (42) Apply רבנים filter
- רים (42) Apply רים filter
- ואדמו"רים (42) Apply ואדמו"רים filter
- rabbi (42) Apply rabbi filter
- מכתבי (35) Apply מכתבי filter
- from (35) Apply from filter
- letter (35) Apply letter filter
- בענייני (26) Apply בענייני filter
- כרוזים (26) Apply כרוזים filter
- draft (26) Apply draft filter
- proclam (26) Apply proclam filter
- בני (19) Apply בני filter
- ברק (19) Apply ברק filter
- העיר (19) Apply העיר filter
- וטיוטות (19) Apply וטיוטות filter
- מכתבים (19) Apply מכתבים filter
- bnei (19) Apply bnei filter
- brak (19) Apply brak filter
- relat (19) Apply relat filter
- טיוטות (7) Apply טיוטות filter
- ציבור (7) Apply ציבור filter
- בחתימות (7) Apply בחתימות filter
- communal (7) Apply communal filter
- matter (7) Apply matter filter
- sign (7) Apply sign filter
- חותמות, (6) Apply חותמות, filter
- עותקים (6) Apply עותקים filter
- ספרים (6) Apply ספרים filter
- מיוחסים (6) Apply מיוחסים filter
- לאדמורי (6) Apply לאדמורי filter
- לאדמו (6) Apply לאדמו filter
- חתימות (6) Apply חתימות filter
- חותמות (6) Apply חותמות filter
- והקדשות (6) Apply והקדשות filter
- החסידות (6) Apply החסידות filter
- רי (6) Apply רי filter
- לאדמו"רי (6) Apply לאדמו"רי filter
- book (6) Apply book filter
- chassid (6) Apply chassid filter
- dedic (6) Apply dedic filter
- signatur (6) Apply signatur filter
- stamp (6) Apply stamp filter
- stamps, (6) Apply stamps, filter
ארבעה חלקים בארבעה כרכים בפורמט קטן. סט חסר - ארבעה חלקים מתוך חמשה, ללא החלק השלישי (הכולל את הלכות ערובין והלכות יום טוב). הכרך הראשון חסר בתחילתו.
בדפי המגן הקדמיים והאחוריים של הכרכים מופיעים חתימות, חותמות ורישומי בעלות של האדמו"ר רבי פנחס הגר מבורשא, בנו של האדמו"ר ה"אמרי ברוך" מויז'ניץ, ואחיו של האדמו"ר ה"אהבת ישראל" מויז'ניץ.
את הסט שלפנינו קיבל האדמו"ר רבי פנחס הגר, בתקופת אירוסיו, מחותנו ודודו האדמו"ר רבי שמואל רוקח אב"ד סקאהל. על כך מעיד רישום בדף המגן האחורי של הכרך הרביעי, שם נכתב בכתב-ידו של האדמו"ר רבי שרגא פייביש הגר מזלישטשיק (אחיו של רבי פנחס מבורשא), כנראה מתקופת ילדותו: "זה הספר אשר שלח לו המחותן מסקאל אשר הוא יושב קודם לכן בבעלז. כך שמו של חתן מסקאל פנחס האגער בהרב הצ' ר' ברוך שליט"א ברוך הוא וברוך יהי' לעד. זה כתב של פייביש האגער שליט"א". בצדו השני של דף המגן הנ"ל נכתב: "זה הספר שייך להבחור החשוב המופלג בתו"י חסידא ופרישא בנש"ק שלשלת היוחסין כש"ת כמר פנחס שליט"א בן של הרב הצדיק והקדוש המפורסים בוצינא קדישא חסידא ופרישא נר ישראל אספקלריא... בנש"ק מו"ה ר' ברוך שליט"א בן של הרב הצדיק והקדוש המפורסים בוצינא קדישא חסידא ופרישא נזר ישראל רשכבה"ג כקש"ת מוה"ר מנחם מענדיל שליט"א" [האדמו"ר ה"צמח צדיק" מויז'ניץ].
בדף המגן האחורי של הכרך ראשון, חתימה: "משה אליעזר פראמאוויץ ווילחאוויץ" (רבה של ציילסהיים, מרבותיו של האדמו"ר ה"ישועות משה" מויז'ניץ בבחרותו).
האדמו"ר רבי פנחס הגר מבורשא (נפטר תש"א), בן האדמו"ר רבי ברוך הגר מויז'ניץ. בשנת תרנ"ג התיישב בבורשא שבחבל מרמרוש, שם הקים את חצרו שמנתה מאות חסידים. נודע כלמדן מופלג ובקי בחכמת הקבלה, כפועל ישועות ובעל צדקה גדול. בנו רבי יצחק מאיר מילא את מקום אביו באדמו"רות בעיר סיגט, עד שנספה בשואה עם משפחתו.
בכל הכרכים חותמות רבי יעקב לנדא אב"ד בני ברק.
ארבעה כרכים. חלק ראשון: לב-רו דף. חסרים לא דף בראש הספר. מדף קצה עד סוף הכרך נכרכו הדפים שלא כסדרם. חלק שני: [1], ב-רכ דף. חלק רביעי: [1], ב-קסא דף. חלק חמישי: [2], ג-נו; קצט, [1], רא-ריב דף. 14.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני עד בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות כהים (במיוחד בכרך האחרון). בלאי וקרעים. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. קונטרסים מנותקים בכרך האחרון. כריכות עור מקוריות, עם עיטורים מוזהבים. קרעים, פגמים וסימני עש בכריכות. כריכה מנותקת בכרך האחרון.
מונדשיין, ספרי ההלכה של האדמו"ר הזקן, ביבליוגרפיה, כ, עמ' 118-119.
העותק של האדמו"ר רבי מנשה אייכנשטיין בעל "אלפי מנשה". בספר מופיעות חותמות רבות שלו: "מנשה אייכנשטיין - דזיקוב", ומספר חתימות בכתב-יד קדשו (באותיות עבריות ובאותיות לטיניות): "מנשה אייכנשטיין"; "שייך לי הצעיר באלפי מנשה אייכנשטיין דזיקוב". בדפי הספר כארבע הגהות למדניות (מעט קצוצות) בכתב-יד קדשו, בהן שתי הגהות ארוכות החתומות בסופן: "מא"ש" [מנשה אייכנ-שטיין].
האדמו"ר רבי מנשה אייכנשטיין (תרכ"ה-תרצ"ה), בנו וממלא מקומו של האדמו"ר רבי יששכר בעריש מווערצקי-זידיטשוב, וחתנו של האדמו"ר רבי יהושע הורוויץ מדזיקוב-רופשיץ. גאון מופלג, מחבר הספרים "אלפי מנשה" על שו"ע חושן משפט, "תורת האשם" על ענייני טומאה וטהרה, "מטה מנשה" על ענייני שבת ומועדים ו"אלפי מנשה" על התורה. משנת תרס"ד כיהן כאב"ד ריישא על מקום רבי יהושע העשיל וואלרשטיין, לאחר מלחמת העולם הראשונה התיישב במונקטש ומשנת תרפ"ד כיהן כרב וכאדמו"ר בווערצקי, על מקום אביו האדמו"ר.
וריאנט. בעותק שלפנינו שלושה עמודים שאינם מופיעים בחלק מהעותקים. בעמודים אלו מופיעות כמה הסכמות, בהן הסכמה של המגיד מקוז'ניץ, וכן רשימה ארוכה של מנויים "מתנדבי העם" שהתחייבו לקנות את הספר לאחר הדפסתו.
ברשימת המנויים מערי פולין וגליציה, מופיעים שמות של רבים מגדולי הדור ההוא, בהם כמה מגדולי החסידות. בעיר לובלין מופיע שמו של החוזה מלובלין: "הרב ר' יעקב יצחק הלוי הורוויץ מלאנצט" (לפניו מופיע שמו של מתנגדו הגדול - רב העיר: "הרב ר' עזריאל הלוי איש הורוויץ אב"ד מלובלין", שנודע בכינויו "ראש הברזל" על שם גאונותו הגדולה). בעיר קוז'ניץ מופיעים: "הרב המגיד ר' ישראל מ"מ ומ"צ דק' קאזיניץ"; "הרב ר' מענדיל מפריסטיק" [האדמו"ר רבי מנחם מנדל מרימנוב]; "ר' אשר יהושי' אב"ד דק"ק ראפטש'" [=האדמו"ר רבי אשר ישעיה מרופשיץ, חתנו של האדמו"ר רבי נפתלי מרופשיץ]; גיסו "ר' יעקב בהרב מלינסק" [=האדמו"ר רבי יעקב הורוויץ ממליץ, בנו של רבי נפתלי מרופשיץ שכיהן בימים ההם כאב"ד לינסק]. ייתכן ששהייתם של האדמו"רים מרימנוב ורופשיץ במחיצת המגיד מקוז'ניץ קשורה לאסיפה שעליה מספר האדמו"ר רבי אשר ישעיהו מרופשיץ באחד ממכתביו (ראה: "ילקוט עבודת ישראל", ירושלים תשע"א, עמ' רסו-רסז).
הסכמת המגיד מקוז'ניץ שלפנינו לא היתה ידועה למלקטי הסכמותיו בספרי "ילקוט עבודת ישראל" (מהדורות ברוקלין תשס"ד וירושלים תשע"א).
חותמות רבי יעקב לנדא אב"ד בני ברק.
[1], ב-ד, [2], לד; סו; מז, מט-נח, ס-סא, [1], סג-סד; יד, יז-מב; [4], ג-לב; [1], ב-יט דף; ט, [2] דף. מספור דפים משובש. 35 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני עש רבים, חלקם עם פגיעות קלות בטקסט. הדבקות נייר דבק בשולי השער. כריכה ישנה (לא מקורית), פגומה, עם סימני עש.
וריאנט. ברשומה מס' 000170811 במפעל הביבליוגרפיה נרשם [1] דף בלבד במקום [2] הדפים שנמצאים בעותק שלפנינו לאחר ד' הדפים הראשונים. ההסכמות ורשימת המנויים שבדפים אלה לא נרשמו במפעל הביבליוגרפיה ([11] דפי המפתחות שמופיעים לפנינו בסוף הכרך, מופיעים ברשומה הנ"ל בראש הספר לאחר ההסכמות).
העותק של האדמו"ר רבי ישראל מהוסיאטין. בדף השער חותמת ספרייתו: "אוצר הספרים של ישראל פריעדמאן מהוסיאטין".
האדמו"ר הקדוש רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין (תרי"ח-תש"ט), זקן אדמו"רי בית רוז'ין בארץ ישראל, בנו של האדמו"ר רבי מרדכי פייביש מהוסיאטין (בנו של הסבא קדישא מרוז'ין). משנת תרנ"ד החל לכהן באדמו"רות, והיה מגדולי האדמו"רים המפורסמים בגליציה. גדולי הפוסקים בגליציה הסתופפו בצילו, כדוגמת הרב מטשיבין, רבי מאיר אריק וה"מחזה אברהם", ועוד רבים. במלחמת העולם הראשונה העביר את חצרו לווינה. בשנת תרצ"ז עלה לארץ ישראל והתיישב בתל-אביב. איש קדוש מלא הוד, אשר מסופרים אודותיו סיפורים מופלאים. אנשים שנכנסו אליו עם בעיות ומצוקות יצאו עם בשורות מפתיעות ומדויקות. ברוח קדשו ראה דברים ברורים בנוגע לנעלם ולעתיד. "לא מעט עובדות מסופרות על היותו בו זמנית בשני עולמות, ואף משתתף בבית דין של מעלה בדיון על איש זה או אחר, או בקביעת גורלו של העולם..." (הרב ד"ר מאיר צבי גרוזמן, אמרו צדיק, רמת-גן תשס"ו, עמ' 111). ידוע סיפור תפילתו על קברו של ה"אור החיים" במעמד גדולי המקובלים בזמן השואה, כשהיה חשש כי הצבא הנאצי בפיקודו של רומל ינצח בחזית המצרית, וסכנת השמדה נשקפה ליישוב היהודי בארץ ישראל. לפי המפורסם, אמר אז כי הצורר לא ישלוט בארץ ישראל.
[6], קלב דף. 16.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, ובהם מספר כתמי דיו. עקבות עובש בדפים האחרונים. קרעים חסרים וסימני עש בדף השער ובמספר דפים, מרביתם משוקמים במילוי והדבקת נייר. כריכה חדשה.
העותק של האדמו"ר רבי ישראל מהוסיאטין. בדף השער חותמות ספרייתו: "אוצר הספרים של ישראל פריעדמאן מהוסיאטין".
האדמו"ר הקדוש רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין (תרי"ח-תש"ט), זקן אדמו"רי בית רוז'ין בארץ ישראל, בנו של האדמו"ר רבי מרדכי פייביש מהוסיאטין (בנו של הסבא קדישא מרוז'ין). משנת תרנ"ד החל לכהן באדמו"רות, והיה מגדולי האדמו"רים המפורסמים בגליציה. גדולי הפוסקים בגליציה הסתופפו בצילו, כדוגמת הרב מטשיבין, רבי מאיר אריק וה"מחזה אברהם", ועוד רבים. במלחמת העולם הראשונה העביר את חצרו לווינה. בשנת תרצ"ז עלה לארץ ישראל והתיישב בתל-אביב. איש קדוש מלא הוד, אשר מסופרים אודותיו סיפורים מופלאים. אנשים שנכנסו אליו עם בעיות ומצוקות יצאו עם בשורות מפתיעות ומדויקות. ברוח קדשו ראה דברים ברורים בנוגע לנעלם ולעתיד. "לא מעט עובדות מסופרות על היותו בו זמנית בשני עולמות, ואף משתתף בבית דין של מעלה בדיון על איש זה או אחר, או בקביעת גורלו של העולם..." (הרב ד"ר מאיר צבי גרוזמן, אמרו צדיק, רמת-גן תשס"ו, עמ' 111). ידוע סיפור תפילתו על קברו של ה"אור החיים" במעמד גדולי המקובלים בזמן השואה, כשהיה חשש כי הצבא הנאצי בפיקודו של רומל ינצח בחזית המצרית, וסכנת השמדה נשקפה ליישוב היהודי בארץ ישראל. לפי המפורסם, אמר אז כי הצורר לא ישלוט בארץ ישראל.
[3], קמה דף. דפים קלה-קלו נכרכו פעמיים. 29 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים. סימני עש, עם פגיעות בטקסט (כולל בדף השער), משוקמים בחלקם בהדבקות נייר. קרעים חסרים בשולי דף השער, ומספר דפים נוספים, משוקמים בהדבקות נייר. הדבקת נייר לחיזוק בשולי דף השער ובמספר דפים נוספים. חותמות ורישומים בכתב-יד. שפשופים ופגמים קלים בכריכה.
מביכורי הספר העברי בירושלים. ש' הלוי, מס' 10.
1. ספר אלה המצות, סדר תרי"ג מצוות ערוכות על סדר פרשיות התורה, מאת רבי משה חאגיז. וורשא, תרמ"ז 1887.
2. ספר פועל צדק, סדר תרי"ג מצוות מחולקות לימי השבוע, מאת רבי שבתי כ"ץ בעל הש"ך, עם מאמר המנהגים, מאת רבי משה חאגיז. וורשא, [תרמ"ז] 1887.
3. ספר אגרת הקודש, מאמרי חסידות וליקוטים שונים מאת גדולי החסידות: רבי מנחם מנדל מוויטבסק, רבי אברהם מקאליסק, רבי חיים חייקל מאמדור ורבי אלימלך מליז'נסק. וורשא, תרל"ט 1879.
העותק של האדמו"ר רבי ישראל מהוסיאטין. בדף השער חותמות ספרייתו: "אוצר הספרים של ישראל פריעדמאן מהוסיאטין".
האדמו"ר הקדוש רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין (תרי"ח-תש"ט), זקן אדמו"רי בית רוז'ין בארץ ישראל, בנו של האדמו"ר רבי מרדכי פייביש מהוסיאטין (בנו של הסבא קדישא מרוז'ין). משנת תרנ"ד החל לכהן באדמו"רות, והיה מגדולי האדמו"רים המפורסמים בגליציה. גדולי הפוסקים בגליציה הסתופפו בצילו, כדוגמת הרב מטשיבין, רבי מאיר אריק וה"מחזה אברהם", ועוד רבים. במלחמת העולם הראשונה העביר את חצרו לווינה. בשנת תרצ"ז עלה לארץ ישראל והתיישב בתל-אביב. איש קדוש מלא הוד, אשר מסופרים אודותיו סיפורים מופלאים. אנשים שנכנסו אליו עם בעיות ומצוקות יצאו עם בשורות מפתיעות ומדויקות. ברוח קדשו ראה דברים ברורים בנוגע לנעלם ולעתיד. "לא מעט עובדות מסופרות על היותו בו זמנית בשני עולמות, ואף משתתף בבית דין של מעלה בדיון על איש זה או אחר, או בקביעת גורלו של העולם..." (הרב ד"ר מאיר צבי גרוזמן, אמרו צדיק, רמת-גן תשס"ו, עמ' 111). ידוע סיפור תפילתו על קברו של ה"אור החיים" במעמד גדולי המקובלים בזמן השואה, כשהיה חשש כי הצבא הנאצי בפיקודו של רומל ינצח בחזית המצרית, וסכנת השמדה נשקפה ליישוב היהודי בארץ ישראל. לפי המפורסם, אמר אז כי הצורר לא ישלוט בארץ ישראל.
שלושה ספרים בכרך אחד. אלה המצות: [10], 14-8, [2], 148-16; 140 עמ'. חסרים [4] דפים (3 דפים עם שמות המנויים ודף עם השמטות). פועל צדק: 48 עמ'. אגרת הקודש: 44 עמ'. 18.5 ס"מ. נייר יבש ושביר במיוחד. מצב בינוני. כתמים. קרעים, בהם קרעים חסרים בדף השער הראשון ובדפים נוספים, עם פגיעות במסגרת השער ופגיעות בטקסט. הדבקות נייר לחיזוק בדף השער ובדף האחרון. חיתוך דף השער הראשון עם פגיעה במסגרת השער. חותמות. רישומים בכתב-יד. כריכה ישנה, עם פגמים.
הספר נכתב על ידי תלמיד המחבר רבי שלום יוסף הארצשטארק אב"ד יוזעפוף.
בדף השער הקדשה בכתיבת יד קדשו וחתימתו של בן המחבר, האדמו"ר רבי מרדכי שלום יוסף פרידמן מסדיגורה, אל רבי יעקב לנדא - רבה של בני ברק: "בעז"ה, ט"ו סיון תש"ח, מנחת שי למזכרת חיבה להרה"ג החסיד וכו' כש"ת מוה"ר יעקב לנדא שליט"א האבדק"ק בני-ברק. מרדכי שלום יוסף במוהר"ר אהרן מסדגורה".
האדמו"ר הקדוש רבי מרדכי שלום יוסף פרידמן בעל "כנסת מרדכי" (תרנ"ז-תשל"ט), בן האדמו"ר רבי אהרן מסדיגורה וחתן האדמו"ר רבי ישראל שלום יוסף ממז'יבוז'. בשנת תרע"ג - בהיותו בן ט"ז שנה - הוכתר לכהן באדמו"רות על מקום אביו, וכיהן כאדמו"ר כשישים ושש שנה. בשנת תרע"ד עבר לווינה ובשנת תרצ"ד עבר לפשמישל (פרמישלא). מראשי "אגודת ישראל" ומועצת גדולי התורה במשך שנים רבות. בשנת תרצ"ט ביקר בארץ ישראל, ועפ"י עצת דודו האדמו"ר רבי ישראל מהוסיאטין נשאר בארץ, ואף בני ביתו זכו לעלות לארץ טרם פרוץ השואה. הקים את בית מדרשו "כנסת מרדכי" בעיר תל אביב.
חותמות רבי יעקב לנדא אב"ד בני ברק.
עט; ד-ז דף. הדף האחרון נכרך הפוך. חלק מהאותיות בדף השער בדיו אדומה. 27 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני עש. כריכה ישנה, עם פגמים וסימני עש.
• פרוטוקול ההחלטה של "ועד בני ברק" לבקש מרבי יעקב לנדא "לקבל את המשרה של רבנות במושבתנו...", בחתימות ארבעה מראשי הוועד ו-18 מתושבי המושבה. ד' כסלו תרצ"ו [נובמבר 1935].
• שלושה מכתבים מ"ועד בני ברק - מחוז יפו", אל הרב לנדא, בענין משכורת הרבנות, מהחדשים טבת, אדר וניסן תרצ"ו [1936].
• מכתב אל המועצה המקומית, בחתימות 124 מתושבי בני ברק, הדורשים נתינת סמכויות לרב לנדא על ההשגחה על האטליזים בעיר. בני ברק, זאת חנוכה ת"ש [דצמבר 1939].
• מכתב אל הרבנות הראשית לא"י, בחתימות 33 מתושבי בני ברק, הכותבים: "בשם הקהל, רוב מנין ורוב בנין של המושבה בני ברק, אנחנו דורשים שהכשרות בכל היקפה תמסר אך ורק לידי הרב לנדא שליט"א". כ"ב טבת ת"ש [ינואר 1940].
• מכתב מפורט אל הרבנות הראשית לא"י, בחתימות 28 מתושבי בני ברק, הדורשים כי יינתנו לרב לנדא זכויות בענייני הרבנות. הם כותבים בתחילת דבריהם: "א. הרה"ג ר"י לנדא שליט"א מכהן ברבנות במושבתנו זה יותר מארבע שנים. הוא נתקבל בהסכם כל הזרמים, ואחרי הפצרות רבות מועד המושבה ונכבדיה עזב את משרת הרבנות שלו במושבה רמתיים וקבל את הרבנות במושבתנו בני ברק...". ת"ש [1940].
• כתב עדות בחתימת חמשה מראשי המושבה בבני ברק, המעידים כי "הרב קליש נתן את הסכמתו המלאה בשנת תרצ"ו לקבלת הרה"ג ר' יעקב לנדא שליט"א לבני ברק בתור רב". בני ברק, שבט ת"ש [1940]. [האדמו"ר מסקרנביץ רבי יוסף צבי קאליש (תרמ"ה-תשי"ז), כיהן קודם לכן כרב בעיר בני ברק, ועם בואו של הרב לנדא כיהנו שניהם בתפקיד אב"ד בני ברק, תוך שהם מתואמים בתפקידיהם בענייני הרבנות בעיר].
• מכתב מאת הרב לנדא, אל המזכיר הראשי של משרדי ממשלת המנדט בירושלים, אודות החלטת הרבנות הראשית ה"מאשרים את מינויי לרב בבני ברק". הרב לנדא מבקש במכתבו לברר מדוע "עד עכשיו עוד לא נתקבלה שום פקודה ע"ד [על דבר] זה במשרדי קצין מחוז המושבות". בני ברק, כ"ה תשרי [תרצ"ח], ספטמבר 1937.
• שלושה מכתבים רשמיים מסגן המזכיר הרשמי של ממשלת המנדט, על הטיפול בעניין זה. ירושלים, אוקטובר 1937.
• מכתב הרב הראשי רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג, אל מר גרנשטקורן ראש מועצת בני ברק, בעניין מינוי שו"ב נוסף בבני ברק. הרב הרצוג כותב לו: "...אין מזרזין אלא למזורזין, לעמוד על המשמר, משמרת הקודש, שלא יתמנה שו"ב כזה בלי הסכמתו המלאה של הרב הגאון ר' יעקב לנדא שליט"א, אב"ד דבני ברק". ירושלים, ניסן תש"ו [1946].
13 מכתבים ומסמכים. גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב עד טוב-בינוני.
המכתבים נשלחו אל רבי יעקב לנדא, רבה של בני ברק, ועוסקים בתיאומים שונים בענייני העיר ובענייני השגחה על כשרות.
• מכתב משנת תשכ"ז, בעניין נתינת כשרות לאולם שמחות. הרב וואזנר מפרט את ההחלטות בענין האולם (כולל תנאים "בעניין צניעות וכשרות") ומבקש לשמוע את חוות דעתו של הרב לנדא. • מכתב [ללא תאריך] בענייני השגחה וכשרות. בתוך הדברים כותב הרב וואזנר "...שאין בדעתי לעשות שום פעולה שיכול לגרום צער או פירוד ביני לבין כ"ת [כבוד תורתו]...", אך מוסיף עם זאת כי "אמנם עצם ענין הגבינה של חוג ח"ס כדאי לדבר פעם בהזדמנות ויתלבנו הדברים" את המכתב מסיים הרב וואזנר במילים: "הדוש"ת [הדורש שלום תורתו] בידידותך" [הרב וואזנר היה מראשי מערכת הכשרות "חוג חתם סופר בני ברק". המכתב שלפנינו מלמד מעט על קשריו הידידותיים עם הרב לנדא, ועל זהירותו שלא לפגוע במערכת הכשרות של הרב לנדא]. • מכתב משנת תשד"מ, המתייחס ל"דין תורה הידוע בענין בית הספר ברח' השומר".
הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר (תרע"ג-תשע"ה), בעל "שבט הלוי", מגדולי פוסקי הדור האחרון. יליד העיר וינה, תלמידם של רבי שמואל דוד אונגר אב"ד נייטרא ושל רבי יוסף אלימלך כהנא אב"ד אונגוואר (שניהם נספו בשואה), ולאחר מכן תלמיד מובהק לרבו הגאון רבי מאיר שפירא בישיבת חכמי לובלין. בשנת תרצ"ט עלה לארץ ישראל עם רעייתו. תחילה התגורר בירושלים. הוא שימש את גדולי העיר, התבלט עד מהרה כאחד מתלמידי החכמים החשובים, ומונה לרב ומו"צ בשכונת גאולה. בשנת תש"ז עבר לבני ברק, לכהן בה כרב ואב"ד שכונת זכרון מאיר. מינוי זה בא בהמלצתו של מרן ה"חזון איש" שהכיר כבר אז בגדלותו ובכוחו של האברך הצעיר וצפה את עתידו. לאחר תקופה קצרה מונה לרבן של קהילות "חוג חתם סופר" בעיר. ברבות השנים הפך הרב וואזנר לאחד מגדולי הפוסקים והיה לסמכות הלכתית מקובלת על כל החוגים. השיב תשובות לאלפים, אשר נדפסו באחד-עשר כרכי ספרו שו"ת שבט הלוי.
3 מכתבים, על נייר מכתבים רשמי. גודל משתנה. שני מכתבים במצב טוב ומכתב אחד במצב טוב-בינוני. כתמים. סימני קיפול.
מכתב ארוך (4 דפים), מאת האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. מחאה תקיפה נגד רעיון הקמת מועצה דתית בבני ברק. שערענשפרינג (שרון ספרינגס Sharon Springs, ניו יורק), [כ' תמוז] תשכ"ד [1964].
מודפס במכונת כתיבה, על נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר, וחתום בחתימת יד קדשו.
נשלח אל רבי יעקב לנדא, רבה של בני ברק: "למעלת כבוד ידידי הרב הגאון החסיד המפו'[רסם] יו"ש [=ירא ושלם]... מהר"ר יעקב לאנדא שליט"א רב אב"ד דעיה"ק בני-ברק בארה"ק יצ"ו".
בסוף המכתב הארוך מסיים האדמו"ר: "...ובצער גדול כתבתי כל הנ"ל ושקלתי הכל כמ"פ [=כמה פעמים] במאזני צדק ואבני צדק, והנני ידידו דושת"ה באה"ר [=דורש שלום תורתו הרמה באהבה רבה] מברכו בכל עניניו והשי"ת יאריך ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים...".
מכתב זה נכתב במהלך הדיון בין הרבנים בשנת תשכ"ד על פרשת המועצה הדתית בבני ברק - ראה בפריטים להלן (על הפרשה ובמיוחד על מעורבותו של האדמו"ר מסאטמר בפרשה זו - ראה גם מסגרת).
[4] דף + פיסת נייר מהודק (הוספה למכתב). 29 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול. נקבי תיוק.
המכתב נדפס בספר "דברי יואל - מכתבים", א, מכתב צא, עמ' קכז-קלו, אך בהשמטת שם הנמען.
האדמו"ר מסאטמר ומעורבותו בפולמוס המועצה הדתית בבני ברק
העיר החרדית בני ברק התייחדה מאז הקמתה במערכת רבנות עצמאית. בניגוד לערים אחרות, בבני ברק לא היתה מעולם מועצה דתית - הרבנים קבלו את משכורתם מן העירייה וכל מערכות הכשרות, המקוואות ועניני הדת בבני ברק היו מתוקצבים ישירות מקופת העירייה, ללא התערבות של גורם שלישי ממשלתי בדמות מועצה דתית. במקומות אחרים נתונה השליטה על שירותי הדת והפיקוח על העניינים הדתיים בידי המועצה הדתית שבעיר. באותם ימים נשלטו המועצות הדתיות על ידי משרד הדתות, בראשו עמדו אנשי תנועת ה"מזרחי".
עוד התייחדה בני ברק בכך שהייתה העיר היחידה בארץ בה הצביעו חסידי סאטמר בבחירות לעירייה, וזאת בהסכמת האדמו"ר רבי יואל מסאטמר - המתנגד החריף לכל שיתוף פעולה עם השלטון הציוני, ובהסכמת הרב מריסקווא - רבה של קהילת סאטמר בעיר. הסיבה העיקרית לכך היתה הצורך בשמירה על עצמאות הרבנות בבני ברק, ושמירה על כוחם של הרב לנדא ורבני העיר שעמדו על משמר ההלכה.
בקיץ תשכ"ד הקימו אנשי משרד הדתות מועצה דתית בבני ברק. מכיוון שידעו שהפעולה לא תעבור בשתיקה מצד החרדים, נעשה הדבר במחטף. המועצה הוקמה "על הנייר" בלבד. בעיתון "הצופה" פורסמה מודעה מטעם משרד הדתות על הקמת מועצה דתית שבראשה יעמדו 12 חברים ובראשם רבי יעקב לנדא רב העיר. המודעה פורסמה ללא ידיעתם של הרבנים, מבלי שעודכנו על כך מראש. הדבר גרם לתסבוכת: מצד אחד לא רצו הרב לנדא והרבנים האחרים לשתף פעולה עם הקמת מועצה דתית בניהול משרד הדתות, ומאידך - אם יתפטרו מהתפקיד שהוטל עליהם באופן רשמי, הרי שבמקומם ימונו על ידי משרד הדתות חברים אחרים למועצה, וכך יאבדו את שליטתם על ענייני הדת בעיר (ראה על כך בהרחבה בפריט 430 ובחומר המצורף).
בתחילת חודש תמוז תשכ"ד שלח הרב לנדא מכתב לאדמו"ר מסאטמר, בו מסביר באריכות מדוע אם יגיש את התפטרותו מן המועצה הדתית יביא הדבר להרס ענייני הדת בבני ברק (ראה פריט 430). בתשובה שלח לו האדמו"ר מסטמאר מכתב חריף (הפריט שלפנינו). על כך הגיב הרב לנדא במכתב נוסף אל האדמו"ר מסאטמר, בחודש אב תשכ"ד, בו הוא מעמיד את הדברים על דיוקם (ראה פריט 430).
אוסף מכתבי רבנים וטיוטות מכתבי רבי יעקב לנדא, בעניין המועצה הדתית בבני ברק. סיון-אב, תשכ"ד [1964].
האוסף כולל שני מכתבים מאת רבי פנחס עפשטיין ראב"ד ה"עדה החרדית" בירושלים; שני מכתבים מאת רבי אברהם שלמה כץ - רבה של קהילת סאטמר בבני ברק; טיוטות מכתבים וצילומי מכתבים ששלח הרב לנדא אל אדמו"רים ורבנים.
בשנת תשכ"ד הכריז משרד הדתות על הקמת מועצה דתית בבני ברק, ללא תיאום עם רבני העיר. הדבר עורר פולמוס רב בו היו מעורבים רבנים ואדמו"רים מכל העולם (ראה הרחבה במסגרת ליד הפריט הקודם). במכתבים שלפנינו מידע רב על פרשה זו.
באוסף:
• צילום מכתב במכונת כתיבה מאת הרב לנדא, אל הרבנים הראשיים לישראל [רבי איסר יהודה אונטרמן ורבי יצחק ניסים]. במכתב מסביר הרב לנדא את התנגדותו לפקודת שר הדתות על הקמת מועצה דתית בבני ברק. ט' סיון תשכ"ד [1964].
• צילום מכתב במכונת כתיבה מאת הרב לנדא, אל האדמו"ר מגור רבי ישראל אלתר (בעל ה"בית ישראל"), בו מספר על השתלשלות העניינים של הניסיון להקמת מועצה דתית. ד' תמוז תשכ"ד [1964].
• טיוטת מכתב במכונת כתיבה, אל רבי אברהם שלמה כץ מריסקווא, רבה של קרית יואל בבני-ברק. ה' תמוז תשכ"ד [1964].
• צילום מכתבו (הראשון) של הרב לנדא אל האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר, בו מספר על השתלשלות העניינים של הניסיון להקמת מועצה דתית. ו' תמוז תשכ"ד [1964]. [מכתב התשובה של האדמו"ר מסאטמר מופיע בקטלוג זה - פריט קודם].
• שני מכתבים בכתב-ידו וחתימתו של רבי אברהם שלמה כץ מריסקווא, אל הרב לנדא. מהתאריכים ח' תמוז תשכ"ד, וי"ז מנחם אב תשכ"ד [1964].
• מכתב חריף בכתב-ידו וחתימתו של רבי פנחס עפשטיין ראב"ד העדה החרדית, בו הוא מוחה על רעיון הקמת מועצה דתית בבני ברק. [כ"ב] תמוז תשכ"ד [1964].
• העתק מכתב מאת הרב לנדא (מודפס במכונת כתיבה), תשובה למכתבו של רבי פנחס עפשטיין. כ"ז תמוז תשכ"ד [1964].
• מכתב בכתב-ידו וחתימתו של רבי פנחס עפשטיין, תשובה למכתבו הנ"ל של הרב לנדא. ג' מנחם אב תשכ"ד [1964].
• שתי טיוטות של מכתב נוסף של הרב לנדא, אל האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר מתאריך ח' מנחם אב תשכ"ד [1964], שנכתב בתגובה למכתבו הנ"ל של האדמו"ר מסאטמר. טיוטה אחת כתובה כולה בכתב-ידו של הרב לנדא, וטיוטה שניה מודפסת במכונת כתיבה, עם הוספות ותיקונים רבים בכתב-ידו של הרב לנדא.
• מאמר (מודפס במכונת כתיבה) המסביר את התנגדות החרדים בבני ברק להקמת מועצה דתית. בראש העמוד הראשון רישום בכתב-יד: "נמסר לסופר עתון הצפה".
13 פריטי נייר. ניירות מכתבים רשמיים. גודל ומצב משתנים.
האדמו"ר מסאטמר ומעורבותו בפולמוס המועצה הדתית בבני ברק
העיר החרדית בני ברק התייחדה מאז הקמתה במערכת רבנות עצמאית. בניגוד לערים אחרות, בבני ברק לא היתה מעולם מועצה דתית - הרבנים קבלו את משכורתם מן העירייה וכל מערכות הכשרות, המקוואות ועניני הדת בבני ברק היו מתוקצבים ישירות מקופת העירייה, ללא התערבות של גורם שלישי ממשלתי בדמות מועצה דתית. במקומות אחרים נתונה השליטה על שירותי הדת והפיקוח על העניינים הדתיים בידי המועצה הדתית שבעיר. באותם ימים נשלטו המועצות הדתיות על ידי משרד הדתות, בראשו עמדו אנשי תנועת ה"מזרחי".
עוד התייחדה בני ברק בכך שהייתה העיר היחידה בארץ בה הצביעו חסידי סאטמר בבחירות לעירייה, וזאת בהסכמת האדמו"ר רבי יואל מסאטמר - המתנגד החריף לכל שיתוף פעולה עם השלטון הציוני, ובהסכמת הרב מריסקווא - רבה של קהילת סאטמר בעיר. הסיבה העיקרית לכך היתה הצורך בשמירה על עצמאות הרבנות בבני ברק, ושמירה על כוחם של הרב לנדא ורבני העיר שעמדו על משמר ההלכה.
בקיץ תשכ"ד הקימו אנשי משרד הדתות מועצה דתית בבני ברק. מכיוון שידעו שהפעולה לא תעבור בשתיקה מצד החרדים, נעשה הדבר במחטף. המועצה הוקמה "על הנייר" בלבד. בעיתון "הצופה" פורסמה מודעה מטעם משרד הדתות על הקמת מועצה דתית שבראשה יעמדו 12 חברים ובראשם רבי יעקב לנדא רב העיר. המודעה פורסמה ללא ידיעתם של הרבנים, מבלי שעודכנו על כך מראש. הדבר גרם לתסבוכת: מצד אחד לא רצו הרב לנדא והרבנים האחרים לשתף פעולה עם הקמת מועצה דתית בניהול משרד הדתות, ומאידך - אם יתפטרו מהתפקיד שהוטל עליהם באופן רשמי, הרי שבמקומם ימונו על ידי משרד הדתות חברים אחרים למועצה, וכך יאבדו את שליטתם על ענייני הדת בעיר.
בתחילת חודש תמוז תשכ"ד שלח הרב לנדא מכתב לאדמו"ר מסאטמר, בו מסביר באריכות מדוע אם יגיש את התפטרותו מן המועצה הדתית יביא הדבר להרס ענייני הדת בבני ברק (בפריט שלפנינו). בתשובה שלח לו האדמו"ר מסטמאר מכתב חריף (ראה פריט 429). על כך הגיב הרב לנדא במכתב נוסף אל האדמו"ר מסאטמר, בחודש אב תשכ"ד, בו הוא מעמיד את הדברים על דיוקם (בפריט שלפנינו).
שני מכתבים בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר אב"ד שכונת זכרון מאיר. [בני ברק, תשכ"ד בקירוב].
המכתבים נשלחו אל רבי יעקב לנדא, רבה של בני ברק, ובהם מתאם הרב וואזנר עם הרב לנדא עניינים הקשורים למאבק בהקמת מועצה דתית בעיר (כפי הנראה, נכתבו המכתבים לקראת אסיפת הרבנים נגד הקמת מועצה דתית בעיר בני ברק באסרו חג השבועות תשכ"ד - ראה פריט הבא).
באחד המכתבים כותב הרב וואזנר כי שמע על מכתב שהגיע לעירייה בעניין זה (כנראה, מכתב ממשרד הדתות), וכן על "איזה מאמר ברדיו על ענין המועצה דתית". הרב וואזנר מחזק את הרב לנדא במאבק זה על עצמאות מערכת הרבנות בעיר, וכותב לו: "...ובשום אופן חלילה להראות איזה חולשה בקו שלנו, מה שקבלנו עלינו שלא להכנס לשום פשרות". הרב וואזנר מספר שדיבר בעניין זה עם "ר' בן ציון יעקבויטש" [נאמן האדמו"ר רבי יואל מסאטמר, ושליחו למאבק זה - ראה בספרו של יעקבוביטש: זכור ימות עולם, חלק ד, פרק טו-טז, עמ' קלז-קסט, ובמדור צילומי המסמכים בספרו, צילומים מס' 17-44]. במכתב השני מבקש הרב וואזנר "שינסו לצרף גם חתימת הה"ג ר' משה הגר שליט"א [רב קרית ויז'ניץ, ולימים האדמו"ר בעל "ישועות משה"]..." - כפי הנראה, מדובר בחתימה על כרוז ה"החלטה" של רבני בני ברק - ראה להלן פריטים 432-433.
על המכתב השני חותם הרב וואזנר בראשי תיבות: "שה"ו" [שמואל הלוי וואזנר].
הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר (תרע"ג-תשע"ה), בעל "שבט הלוי", מגדולי פוסקי הדור האחרון. יליד העיר וינה, תלמידם של רבי שמואל דוד אונגר אב"ד נייטרא ושל רבי יוסף אלימלך כהנא אב"ד אונגוואר (שניהם נספו בשואה), ולאחר מכן תלמיד מובהק לרבו הגאון רבי מאיר שפירא בישיבת חכמי לובלין. בשנת תרצ"ט עלה לארץ ישראל עם רעייתו. תחילה התגורר בירושלים. הוא שימש את גדולי העיר, התבלט עד מהרה כאחד מתלמידי החכמים החשובים, ומונה לרב ומו"צ בשכונת גאולה. בשנת תש"ז עבר לבני ברק, לכהן בה כרב ואב"ד שכונת זכרון מאיר. מינוי זה בא בהמלצתו של מרן ה"חזון איש" שהכיר כבר אז בגדלותו ובכוחו של האברך הצעיר וצפה את עתידו. לאחר תקופה קצרה מונה לרבם של קהילות "חוג חתם סופר" בעיר. ברבות השנים הפך הרב וואזנר לאחד מגדולי הפוסקים והיה לסמכות הלכתית מקובלת על כל החוגים. השיב תשובות לאלפים, אשר נדפסו באחד-עשר כרכי ספרו שו"ת שבט הלוי.
2 מכתבים, על נייר מכתבים רשמי 22 ס"מ. מצב טוב. כתמים. באחד המכתבים נקבי תיוק.
העיר החרדית בני ברק התייחדה מאז הקמתה במערכת רבנות עצמאית. בניגוד לערים אחרות, בבני ברק לא היתה מעולם מועצה דתית - הרבנים קבלו את משכורתם מן העירייה וכל מערכות הכשרות, המקוואות ועניני הדת בבני ברק היו מתוקצבים ישירות מקופת העירייה, ללא התערבות של גורם שלישי ממשלתי בדמות מועצה דתית. במקומות אחרים נתונה השליטה על שירותי הדת והפיקוח על העניינים הדתיים בידי המועצה הדתית שבעיר. באותם ימים נשלטו המועצות הדתיות על ידי משרד הדתות, בראשו עמדו אנשי תנועת ה"מזרחי".
עוד התייחדה בני ברק בכך שהייתה העיר היחידה בארץ בה הצביעו חסידי סאטמר בבחירות לעירייה, וזאת בהסכמת האדמו"ר רבי יואל מסאטמר - המתנגד החריף לכל שיתוף פעולה עם השלטון הציוני, ובהסכמת הרב מריסקווא - רבה של קהילת סאטמר בעיר. הסיבה העיקרית לכך היתה הצורך בשמירה על עצמאות הרבנות בבני ברק, ושמירה על כוחם של הרב לנדא ורבני העיר שעמדו על משמר ההלכה.
בקיץ תשכ"ד הקימו אנשי משרד הדתות מועצה דתית בבני ברק. מכיוון שידעו שהפעולה לא תעבור בשתיקה מצד החרדים, נעשה הדבר במחטף. המועצה הוקמה "על הנייר" בלבד. בעיתון "הצופה" פורסמה מודעה מטעם משרד הדתות על הקמת מועצה דתית שבראשה יעמדו 12 חברים ובראשם רבי יעקב לנדא רב העיר. המודעה פורסמה ללא ידיעתם של הרבנים, מבלי שעודכנו על כך מראש. הדבר גרם לתסבוכת: מצד אחד לא רצו הרב לנדא והרבנים האחרים לשתף פעולה עם הקמת מועצה דתית בניהול משרד הדתות, ומאידך - אם יתפטרו מהתפקיד שהוטל עליהם באופן רשמי, הרי שבמקומם ימונו על ידי משרד הדתות חברים אחרים למועצה, וכך יאבדו את שליטתם על ענייני הדת בעיר.
"החלטה" בחתימות שבעה מרבני בני ברק (הרב לנדא, הרב וואזנר, ה"ישועות משה" מויז'ניץ ועוד), נגד יוזמת משרד הדתות להקים בעיר מועצה דתית ובכך לבטל למעשה את עצמאותה של מערכת הרבנות בעיר. בני ברק, אסרו חג שבועות תשכ"ד [1964].
דף מודפס במכונת כתיבה, עם חתימות ידי הרבנים. נוסח ההחלטה שהתקבלה באסיפת רבני העיר בני ברק (שהתקיימה בבית הרב לנדא), שלא להכנע לתכתיבי משרד הדתות, אפילו במחיר של הקמת קהילה נפרדת: "בשבתנו יחד ודנינו על ההצעה לכונן מועצה דתית בבני ברק, החלטנו כולנו פה אחד, שפה בעירנו בני ברק מחוייבים כולנו להלחם נגד התכוננות מועצה דתית, וכולנו נחלץ חושים... נגד רעיון זה, עד כדי התיסדות קהלה נפרדת" (הרב וואזנר היה הרוח החיה מאחורי אסיפה זו - ראה פריט קודם).
על אסיפה זו מספר ר' בן ציון יעקובוביטש בספרו "זכור ימות עולם" (חלק ד, בני ברק תשנ"ז, עמ' קנד-קסא). שם נכתב כי אסיפה זו נתכנסה לאחר שקיבל הרב וואזנר גיבוי מהאדמו"ר מסאטמר, אשר התחייב לשלם משכורות לרבנים ולעובדי מערכת הרבנות במקרה שיאלצו להקים "קהילה נפרדת".
ה"החלטה" שלפנינו היתה הצעד הראשון במלחמה הגלויה של רבני בני ברק על צביונה החרדי של העיר, נגד נסיונות חוזרים ונשנים - במשך יותר מעשר שנים - של גורמים שונים, להקים מועצה דתית ולבטל את עצמאות מערכת הרבנות בעיר.
על מכתב זה חתומים: רבי יעקב לנדא (רב העיר, תרנ"ג-תשמ"ו); רבי אברהם שלמה כ"ץ (הרב מריסקווא ואב"ד קהל "ייטב לב" בבני ברק, תרמ"ד-תשל"ה); רבי שמואל הלוי וואזנר (גאב"ד זכרון מאיר, תרע"ג-תשע"ה); רבי נחמן כהנא, האדמו"ר מספינקא (תרס"ה-תשל"ז); רבי יצחק שלמה אונגר (ראש ישיבת חוג חתם סופר, תרפ"א-תשס"ד); רבי אברהם צבי וייס (אב"ד נוה אחיעזר, תרס"ב-תשל"ט); ורבי משה יהושע הגר (האדמו"ר מויז'ניץ בעל "ישועות משה", שכיהן בימים ההם כרב קרית ויז'ניץ. תרע"ו-תשע"ב).
[1] דף. 27.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול ונקבי תיוק קרועים.
העיר החרדית בני ברק התייחדה מאז הקמתה במערכת רבנות עצמאית. בניגוד לערים אחרות, בבני ברק לא היתה מעולם מועצה דתית - הרבנים קבלו את משכורתם מן העירייה וכל מערכות הכשרות, המקוואות ועניני הדת בבני ברק היו מתוקצבים ישירות מקופת העירייה, ללא התערבות של גורם שלישי ממשלתי בדמות מועצה דתית. במקומות אחרים נתונה השליטה על שירותי הדת והפיקוח על העניינים הדתיים בידי המועצה הדתית שבעיר. באותם ימים נשלטו המועצות הדתיות על ידי משרד הדתות, בראשו עמדו אנשי תנועת ה"מזרחי".
עוד התייחדה בני ברק בכך שהייתה העיר היחידה בארץ בה הצביעו חסידי סאטמר בבחירות לעירייה, וזאת בהסכמת האדמו"ר רבי יואל מסאטמר - המתנגד החריף לכל שיתוף פעולה עם השלטון הציוני, ובהסכמת הרב מריסקווא - רבה של קהילת סאטמר בעיר. הסיבה העיקרית לכך היתה הצורך בשמירה על עצמאות הרבנות בבני ברק, ושמירה על כוחם של הרב לנדא ורבני העיר שעמדו על משמר ההלכה.
בקיץ תשכ"ד הקימו אנשי משרד הדתות מועצה דתית בבני ברק. מכיוון שידעו שהפעולה לא תעבור בשתיקה מצד החרדים, נעשה הדבר במחטף. המועצה הוקמה "על הנייר" בלבד. בעיתון "הצופה" פורסמה מודעה מטעם משרד הדתות על הקמת מועצה דתית שבראשה יעמדו 12 חברים ובראשם רבי יעקב לנדא רב העיר. המודעה פורסמה ללא ידיעתם של הרבנים, מבלי שעודכנו על כך מראש. הדבר גרם לתסבוכת: מצד אחד לא רצו הרב לנדא והרבנים האחרים לשתף פעולה עם הקמת מועצה דתית בניהול משרד הדתות, ומאידך - אם יתפטרו מהתפקיד שהוטל עליהם באופן רשמי, הרי שבמקומם ימונו על ידי משרד הדתות חברים אחרים למועצה, וכך יאבדו את שליטתם על ענייני הדת בעיר.