מכירה 83 - חלק ב' - ספרי האדמו"ר הזקן ואדמו"רי חב"ד לדורותיהם
- book (68) Apply book filter
- ספרי (60) Apply ספרי filter
- by (60) Apply by filter
- the (50) Apply the filter
- האדמו (45) Apply האדמו filter
- האדמור (45) Apply האדמור filter
- האדמו"ר (45) Apply האדמו"ר filter
- הזקן (29) Apply הזקן filter
- החסידות (29) Apply החסידות filter
- של (29) Apply של filter
- baal (29) Apply baal filter
- chassid (29) Apply chassid filter
- hatanya (29) Apply hatanya filter
- חבד (28) Apply חבד filter
- חב (28) Apply חב filter
- חב"ד (28) Apply חב"ד filter
- and (28) Apply and filter
- chabad (28) Apply chabad filter
- rebb (19) Apply rebb filter
- ותלמידים (15) Apply ותלמידים filter
- רבנים (15) Apply רבנים filter
- discipl (15) Apply discipl filter
- rabbi (15) Apply rabbi filter
- האמצעי (14) Apply האמצעי filter
- mittel (14) Apply mittel filter
- ספרים (8) Apply ספרים filter
- עת (8) Apply עת filter
- ספרים, (8) Apply ספרים, filter
- וכתבי (8) Apply וכתבי filter
- חוברות (8) Apply חוברות filter
- booklet (8) Apply booklet filter
- books, (8) Apply books, filter
- period (8) Apply period filter
- מליובאוויטש (7) Apply מליובאוויטש filter
- lubavitch (7) Apply lubavitch filter
- of (7) Apply of filter
- אדמורי (5) Apply אדמורי filter
- הרש (5) Apply הרש filter
- הרייץ (5) Apply הרייץ filter
- הריי (5) Apply הריי filter
- האחרונים (5) Apply האחרונים filter
- אדמו (5) Apply אדמו filter
- הרשב (5) Apply הרשב filter
- אדמו"רי (5) Apply אדמו"רי filter
- הריי"ץ (5) Apply הריי"ץ filter
- הרש"ב, (5) Apply הרש"ב, filter
- last (5) Apply last filter
- rashab (5) Apply rashab filter
- rashab, (5) Apply rashab, filter
- rayatz (5) Apply rayatz filter
ספר לקוטי אמרים [תניא], "ספר של בינונים" – "שער היחוד והאמונה", מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי. [סלאוויטא, תקנ"ו-תקנ"ז 1796. דפוס רבי משה שפירא אב"ד סלאוויטא]. מהדורה ראשונה. הסכמת רבי זושא מאניפולי ורבי יהודה ליב הכהן.
הספר מחולק לשני חלקים: "חלק ראשון, הנקרא בשם ספר של בינונים... מיוסד על פסוק כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. לבאר היטב איך הוא קרוב מאד, בדרך ארוכה וקצרה..." – ביאור יסודות עבודת ה'; "חלק שני... מיוסד על פרשה ראשונה של קריאת שמע" – ביאור יסודות האמונה ביחוד ה' ע"פ שיטת הבעש"ט.
מעלה מיוחדת למהדורה זו, שלא נגעה בה כלל יד הצנזורה, ששלטה ברוב המהדורות שלאחריה.
[3-2], ה-טז, כה-פו דף (במקור: [3], ד-פו דף). חסרים עשרה דפים: דף השער ודפים ד, יז-כד (הדפים החסרים הושלמו בצילום). 16.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. עקבות רטיבות עם סימני פטריה קשים בחלק מהדפים. בלאי. סימני עש עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. קרעים חסרים עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר, עם השלמות בכתב-יד (כל הדפים עברו שיקום). רישומים בכתב-יד. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות מס' 622; מונדשיין, ספר התניא, ביבליוגרפיה, א, עמ' 31-35.
האדמו"ר הזקן רבינו שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד, מהמאורות הגדולים שהאירו את שמי היהדות והחסידות, חולל מהפכה לדורות והטביע את חותמו ברבבות נשמות ישראל. היה מגדולי הפוסקים המפורסמים, מגדולי החסידות ומבחירי תלמידי המגיד ממזריטש.
בנעוריו היה תלמידו של רבי ישכר בער הלוי אשבל אב"ד ליובאוויטש (מתלמידי המגיד ממזריטש). לאחר נישואיו עבר מעיירת מולדתו ליאזנא אל העיר וויטבסק, שם התגורר חמיו – רבי יהודה ליב סגל. בגיל שמונה עשרה גמר את כל הש"ס בעיון "עם כל נושאי כליהם ספרי הראשונים והאחרונים". בהגיעו לגיל עשרים נסע לראשונה אל מי שעתיד להיות רבו המובהק – המגיד ממזריטש. "שמה [במזריטש] מצא מרגוע לנפשו והשביע בצחצחות נפשו ואכל מעץ החיים אילנא דאורייתא". במזריטש למד את תורת הקבלה והחסידות עם בנו יחידו של המגיד – הרה"ק רבי אברהם המלאך. בתקופת שהותו במזריטש הטיל עליו רבו לכתוב מחדש את השלחן ערוך, עם הנימוקים של כל הלכה (על כך ראה בהרחבה בפריט 116). לאחר פטירת רבו המגיד ממזריטש, בשנת תקל"ג, החל לנסוע אל הרה"ק רבי מנחם מנדל מוויטבסק והיה מתבטל אליו כתלמיד לרבו. בשנת תקל"ז, כשעלו הרמ"מ מוויטבסק וידידו רבי אברהם הכהן מקאליסק בראש קבוצה של שלוש מאות חסידים אל ארץ הקודש, הצטרפו אליהם האדמו"ר הזקן ומשפחתו. בהגיעם ל"מוהילוב הטורקית" שעל שפת נהר הדנייסטר [מוהיליב-פודילסקי] הפצירו בו המלווים הרבים מבין חסידי רייסין שלא יעזבם כצאן ללא רועה, ואז החליט האדמו"ר הזקן בעצה אחת עם הרמ"מ ורבי אברהם להישאר ברייסן ולהנהיג את החסידים. כשנה וחצי נשאר ב"מוהילוב הטורקית", שם למד בהתמדה וביגיעה עצומה רוב שעות היממה. בתקופה זו החל להגיה ולערוך מחדש את השלחן ערוך שלו, אותו סיים לכתוב במזריטש. לאחר מכן שב לוויטבסק. בשנים תקמ"א-תקמ"ג התגורר בהורודוק. בשנת תקמ"ג נבחר לכהן כרב וכמגיד מישרים בעיירת מולדתו ליאזנא. מאמצע שנות התק"מ התחילו אלפים לנסוע לליאזנא, להיכנס לחדרו ל"יחידות" ולשמוע את מאמריו העמוקים בתורת החסידות.
אחת המגמות המרכזיות של האדמו"ר הזקן הייתה החזרת עטרת עבודת התפילה ליושנה כבימי חז"ל. הוא שאף להעמיד דור של עובדי ה' ששוהים שעה אחת קודם התפילה ומתבוננים בגדלות הבורא, ובזמן התפילה שוהים לפחות שעה אחת בהתבוננות המוח ובהתעוררות הלב. באחד ממכתביו הוא כותב: "האומרים תפילה מדרבנן, לא ראו מאורות מימיהם... עיקר ענינה ומהותה הוא יסוד כל התורה, לדעת את ה' להכיר גדלו ותפארתו בדעה שלימה ומיושבת בבינת הלב, שיתבונן בזה כל כך עד שתתעורר נפש המשכלת לאהבה את שם ה' ולדבקה בו ובתורתו ולחפוץ מאד במצותיו. אשר כל ענין זה נעשה לנו בזמן הזה על ידי אמירת פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע לפניה ולאחריה, בפה מלא ובקול המעורר כוונת הלב... כל הקרוב אל ה' וטעם טעם בתפלה פעם אחת, יבין וישכיל כי בלעדה לא ירים איש את ידו ואת רגלו לעבוד ה' באמת". חלק גדול ממאמריו של האדמו"ר הזקן נאמרו לצורך מגמה זו, כהדרכה לחסידים לקראת ההתבוננות בשעת התפילה ולפניה.
בעקבות הלשנות נאסר האדמו"ר הזקן פעמיים בפטרבורג. לאחר שחרורו השני, בשלהי שנת תקס"א, העביר את מקום מגוריו מליאזנא ללאדי, בה התגורר באחת עשרה השנים האחרונות לחייו. המעבר ללאדי סימן תקופה חדשה בהתפשטות תורתו של האדמו"ר הזקן. שם נעשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, ולמעשה רוב מאמריו נאמרו בשנות מגוריו בלאדי. מספר הנוסעים אליו בראשית שנות התק"ס, נאמד (על פי מסמכים ממשלתיים) בעשרות אלפים (לממעיט – ארבעים אלף, ולמרבה – שמונים אלף).
בשיאה של מלחמת רוסיה-צרפת (1812), בתחילת חודש אלול, כשנפוליאון וחילותיו התקדמו במהירות אל תוך רוסיה, נמלט האדמו"ר הזקן עם כל משפחתו מביתו שבלאדי כדי לא לשהות אף רגע אחד תחת כיבושו של נפוליאון, אותו כינה "השונא" ובשלטונו ראה סכנה רוחנית. במשך כחצי שנה היטלטל האדמו"ר הזקן בדרכים, עד שתקפה עליו מחלה ובמוצאי שבת פרשת שמות, אור לכ"ד טבת שנת תקע"ג "יצתה נשמתו בטהרה אחר כמה נוראות ונפלאות". מקום קבורתו בעיירה האדיטש.
תולדות הדפסת חיבורי האדמו"ר הזקן
תורתו שבכתב
בחייו הדפיס האדמו"ר הזקן ארבעה חיבורים קטנים, בהלכה ובעבודת ה'. רוב חיבוריו שבכתב וכל תורתו שנאמרה בעל פה, נדפסו רק לאחר הסתלקותו.
ארבעת החיבורים שהדפיס האדמו"ר הזקן בחייו:
א. קונטרס "הלכות תלמוד תורה", נדפס בשקלוב תקנ"ד (עם הסכמות רבני שקלוב "המתנגדים"). בחיבור זה ביאר וליבן האדמו"ר הזקן את כל גדרי מצוות תלמוד תורה וידיעת התורה ואיסור שכחת התורה. כמו כן, חידש הלכות רבות שהוציא מדברי הגמרא והראשונים, שאינן מוזכרות אצל הרמב"ם, הטור והשלחן ערוך. ממהדורת שקלוב תקנ"ד ידועים כיום בעולם שלושה עותקים בלבד. החיבור נדפס בשנית בלבוב תקנ"ט, עם הסכמת הגה"ק רבי משה ליב מסאסוב, ובשלישית, לאחר פטירת המחבר, בתוך הכרך השלישי של שלחן ערוך הרב, בקאפוסט תקע"ד.
ב. קונטרס "לוח ברכת הנהנין", נדפס לפחות חמש פעמים בחיי המחבר: שקלוב תק"ס (לא ידוע כיום על עותק ששרד ממנו, ויתכן גם שקדמו לו מהדורות נוספות); זולקווא תקס"א; רוסיה-פולין תקס"א?; קוריץ אחר תקס"א; לבוב תקס"ד. בחיבור זה נדפסו פסקיו של האדמו"ר הזקן בהלכות ברכות הנהנין, בדרך כלל על פי הכרעותיו בשלחן ערוך שלו, אך בהשמטת הנימוקים והטעמים.
ג. סידור המכונה בשם "סידור הרב". גם חיבור זה, כקודמו, נדפס לפחות חמש פעמים בחייו (ראה: קובץ בית אהרן וישראל, קפו, עמ' קלג-קמד, וראה להלן בפריט 124). בתוך סידור זה הדפיס האדמו"ר הזקן את החיבור "סדר ברכת הנהנין" – הכולל יג פרקים, ובו חזר מפסקי הלכה רבים שכתב ב"לוח ברכת הנהנין" ובשלחן ערוך שלו. על ההבדל בין ה"לוח" ל"סדר" כותב המחבר בשורות הפתיחה ל"סדר": "חדושי הלכות ברורות מלוקטות מספרי הקדמונים שלא נקבעו ב'לוח' הראשון המיוסד ומשוכלל על פי דעת האחרונים... (גם סדר [ה]הלכות והפרקים מסודרים פה באופן נאות ויותר מתוקנים)". לא ידוע כיום על עותקים ששרדו ממהדורות הסידור שנדפסו בחיי המחבר (למעט עותק אחד החסר דף שער; לגביו נחלקו החוקרים אם נדפס בתקס"ג או בתקס"ב – ראה על כך בפריט 124). המחבר מזכיר את סידורו בחיבוריו האחרים, ב"אגרת התשובה" פרק ז, בשלחן ערוך הרב הלכות פסח, סימן תמח סעיף יב, ועוד.
ד. ספר התניא, נדפס בסלאוויטא תקנ"ז, ובשנית בשקלוב תקס"ו, בתוספת "אגרת התשובה" (בנוסף לאלה נדפסו בחיי המחבר עוד ארבע הוצאות לא רשמיות, בזולקווא).
לאחר הסתלקותו של האדמו"ר הזקן, נדפס החלק הגדול מתורתו שבכתב – ששת כרכי שלחן ערוך הרב – בשקלוב ובקאפוסט, בשנים תקע"ד ותקע"ו (על כך ראה בהרחבה בפריט 116). כמו כן, נדפסה בשנת תקע"ד בשקלוב מהדורה נוספת של ספר התניא, בה נוספו לראשונה "אגרת הקודש" ו"קונטרס אחרון".
תורתו שבעל פה
רוב תורתו של האדמו"ר הזקן נמסרה בעל פה, לתלמידיו ולחסידים הרבים שנסעו אליו. את תורתו השמיע בשלושה אופנים: מאמרים שנאמרו ב"יחידות", בפני יחידים או קבוצות שנכנסו לחדרו ושהעלו לאחר מכן על גבי הכתב את מה ששמעו ממנו; מאמרים שנאמרו על ידו בכל "שבת מברכים" ובמועדי השנה בפני קהל רב של מאות ואלפי חסידים (מאמרים אלו רובם עסקו בעבודת ה' על פי דרכו של האדמו"ר הזקן, ובדרך אגב הוזכרו בהם מידי פעם מושגים עמוקים בקבלה); מאמרים שנאמרו על ידו בלילות שבת, ולעתים גם באחד מלילות השבוע, בפני בניו וחתניו וכמה יחידי סגולה מתלמידיו (מאמרים עמוקים המבארים מושגים בתורת הקבלה על פי תורת החסידות).
כיום ידועים כאלפיים מאמרים של האדמו"ר הזקן ששרדו. מאמרים אלו לא הועלו על הכתב על ידי האדמו"ר הזקן, אלא נכתבו על ידי כמה ממקורביו ובני משפחתו: אחיו רבי יהודה ליב מיאנאוויטש, בעל "שארית יהודה"; בנו רבי דוב בער, האדמו"ר האמצעי; בנו ר' משה; תלמידו רבי פנחס רייזעס; תלמידו רבי שלמה פריידעס. בשנים האחרונות לחייו הצטרף אל הכותבים גם נכדו האדמו"ר ה"צמח צדק". המאמרים שנכתבו על ידי רבי יהודה ליב ועל ידי האדמו"ר האמצעי הוגהו על ידי האדמו"ר הזקן.
המאמרים הראשונים שנדפסו מתורתו שבעל פה היו אלה שנאמרו בליל שבת ושנכתבו על ידי האדמו"ר האמצעי. אלה נדפסו בספרים "סידור עם דא"ח" ו"ביאורי הזהר", בקאפוסט תקע"ו. המאמרים שאמר בציבור בשבתות מברכים נדפסו לראשונה עשרות שנים לאחר הסתלקות האדמו"ר הזקן. חלק קטן ממאמריו נדפס בספרים "תורה אור" (קאפוסט תקצ"ז) על חומשים בראשית ושמות, וב"ליקוטי תורה" (ז'יטומיר תר"ח) על חומשים ויקרא-דברים ושיר השירים. שני ספרים אלו מבוססים על כתיבותיו של רבי יהודה ליב מיאנאוויטש, ונערכו והוגהו על ידי האדמו"ר ה"צמח צדק".
בין השנים תשי"ח-תשס"ו נדפסו בהוצאת קה"ת, בעידודו של הרבי מליובאוויטש, עשרים וחמשה כרכי "מאמרי אדמו"ר הזקן", בהם נדפסו כל המאמרים ששרדו, על כל נוסחאותיהם השונות.
על כתיבת ספר התניא ועל הרקע לכתיבתו
בשנות התק"נ היה האדמו"ר הזקן המנהיג החסידי היחיד ברוסיה הלבנה. בשנים ההן נהרו אליו עשרות אלפי חסידים וזרם אדיר של פונים שהגיעו לשאול בעצתו בענייני עבודת ה', מה שגזל ממנו זמן רב. לעתים היו ממתינים שבועות מספר כדי להיכנס לחדרו ל"יחידות". הדבר היה למורת רוחו של האדמו"ר הזקן. בעקבות כך, כתב באותם ימים שלושה מכתבים, בהם ביקש להגביל מעט את הכניסה לאלו שכבר היו אצלו פעם אחת, כדי שתתאפשר ביתר קלות כניסתם של אלו שעדיין לא היו אצלו. במקביל כתב קונטרסי הדרכה לחסידים בענייני עבודת ה', כדי שיהוו תחליף למפגש הפרטי אתו. מקונטרסים אלה נוצר בהמשך ספר התניא. במכתב לחסידים משנת תקנ"ה (שהפך לאחר מכן להקדמת הספר) כותב האדמו"ר הזקן: "בקונטרסים אלו הנקראים בשם ליקוטי אמרים... וכולם הן תשובות על שאלות רבות אשר שואלין בעצה כל אנ"ש דמדינתנו תמיד... לשית עצות בנפשם בעבודת ה'. להיות כי אין הזמן גרמא עוד להשיב לכל אחד ואחד על שאלתו בפרטות, וגם השכחה מצויה. על כן רשמתי כל התשובות על כל השאלות, למשמרת לאות, להיות לכל אחד ואחד לזכרון בין עיניו, ולא ידחוק עוד ליכנס לדבר עמי ביחידות, כי בהן ימצא מרגוע לנפשו ועצה נכונה לכל דבר הקשה עליו בעבודת ה'".
לאחר שהתפשטו העתקות לא מדויקות של קונטרסיו, החליט האדמו"ר הזקן להביא את הדברים לבית הדפוס. הדפסת ספר התניא החלה בשלהי שנת תקנ"ו ונשלמה בכ' כסלו תקנ"ז.
האדמו"ר הזקן כתב את ספרו בעומק העיון במשך כמה שנים. תלמידו האדמו"ר רבי אהרן מסטרשלה כותב: "לי גלוי וידוע ועיני ראו גודל היגיעה שהיה לו בעת אשר חיבר ספרו הקדוש, אשר בעומק חכמתו ובינתו היה מברר מכל הדברים הקדושים המבוארים בעץ חיים ובפרי עץ חיים, וע"פ הדברים האלו חיבר חיבורו הקדוש". האדמו"ר הזקן ליטש בדייקנותו כל מילה וכל אות, ואין בספרו מילים מיותרות וכפל לשון. בעניין זה כותב נכדו האדמו"ר ה"צמח צדק": "מה שכתב בתניא לשון 'אור' ו'כח' ו'חיות', שמעתי שבכוונה כפל הלשונות, ובדקדוק גדול כתב כן". מסופר כי לעתים התעכב כמה שבועות על כתיבת אות אחת בספרו.
על פי מסורת חסידית שנמסרה ע"י המשפיע רש"ג אסתרמן, נהג האדמו"ר הזקן להעניק את ספרו זה בעצמו לחסידים: "אשר מכירת התניא, או הנתינה, היה ע"י כ"ק רבינו בעצמו. וכשבאו משלחות מעיירות שונות, היה הוא בעצמו מעריך כמה [ספרי] תניא נחוץ לעיר זו...".
האדמו"ר הזקן התבטא על ספרו: "מהתניא אפשר להיות חסיד כמו אברהם אבינו". אף ה"אוהב ישראל" מאפטא אמר ש"גם אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב הלכו בדרך העבודה הכתוב בליקוטי אמרים". כשהגיע הספר לידיו של מחותנו רבי לוי יצחק מברדיטשוב, התפעל ואמר: "פלא עצום הוא, איך אפשר להכניס אלוקים כה גדול ונורא בתוך ספר כזה קטן...".
הספר התקבל בהערכה עצומה אצל רוב גדולי החסידות. רבים ציטטו ממנו בספריהם. מסופר על המגיד מקוז'ניץ שהיה לומד כל יום פרק בתניא כשהוא מעוטר בתפילין דרבנו תם, ואף התבטא לפני רבי אשר מסטולין שספר התניא הוא ספר מגן עדן. המגיד מקוז'ניץ מביא בכמה מקומות בספריו דברים מספר התניא, אף שהיה מבוגר מהאדמו"ר הזקן במספר שנים. האדמו"ר מויז'ניץ בעל "אהבת ישראל" אמר שצריך למשכן את השטריימל כדי לקנות את ספר התניא.
מאז שנדפס לראשונה ועד לשואה נדפס הספר בלמעלה מארבעים מהדורות, ומאז ועד לימינו נדפס באלפי מהדורות נוספות. הספר נלמד ע"י רוב החוגים כספר יסוד באמונה ועבודת ה'.
אדמו"רי חב"ד ייחסו סגולות רבות ללימוד בספר התניא, ואף להחזקתו בבית בלבד: סגולות לאמונה טהורה, למניעת מחשבות זרות, לתיקון על חטאים, לכל תחלואי הגוף והנפש, לשפע ברכה והצלחה, להצלה וישועה. הרבי מליובאוויטש הורה שהספר צריך להימצא בכל בית כסגולה לשמירה.
על המהדורות החשובות של ספר התניא שנדפסו בחיי המחבר ולאחר פטירתו
במהדורה הראשונה שהדפיס האדמו"ר הזקן בסלאוויטא נדפסו חלקו הראשון של הספר, הכולל נג פרקים, וחלקו השני הנקרא "שער היחוד והאמונה", הכולל יב פרקים. בשלב זה עדיין לא הדפיס האדמו"ר הזקן את החלק השלישי הנקרא "אגרת התשובה". בשנת תקנ"ט, וכן בשנות התק"ס, נדפסו בזולקווא שבגליציה ארבע מהדורות של ספר התניא. במהדורות שנדפסו בזולקווא נדפסה לראשונה "אגרת התשובה" – מהדורה קמא. למהדורות אלה ניתן להתייחס כמהדורות לא רשמיות, שכן אין ידוע אם הן נדפסו בידיעתו של המחבר, והאם הדפסת מהדורה קמא של "אגרת התשובה" בהן היתה לרצונו. בשנת תקס"ו הדפיס המחבר בשקלוב את ספרו בשנית. במהדורה זו הדפיס לראשונה את "אגרת התשובה" – מהדורה בתרא, שהיא חלקו השלישי של ספר התניא, וכוללת יב פרקים ("אגרת התשובה" נדפסה אז גם בנפרד, כקונטרס בפני עצמו). בסוף מהדורה זו הדפיס המחבר מאמר בשם "הקול קול יעקב", תחת הכותרת "חתימה" (מאמר זה נדפס כבר קודם לכן על ידי המחבר כ"הקדמה" לסידורו, שנדפס מספר פעמים לפני שנת תקס"ו). במהדורת שקלוב נוספה הסכמה מרבני שקלוב וקאפוסט.
ב"אגרת התשובה" פורס המחבר את משנתו על מצוות התשובה באספקלריה החסידית, ומבאר באריכות את כל חלקי מצוות התשובה. ה"אגרת" עוסקת ברובה בהבדל שבין "תשובה תתאה" ל"תשובה עילאה" (מושגים המוזכרים בספר הזהר) ועל הדרכים להגיע אליהן.
כשנה וחצי לאחר הסתלקות האדמו"ר הזקן הדפיסו בני המחבר מהדורה שלישית של הספר (שקלוב תקע"ד). במהדורה זו הוסיפו את החלק הרביעי של הספר הכולל את "אגרת הקודש" (לב מכתבים), ואת החלק החמישי הנקרא "קונטרס אחרון".
בחלק "אגרת הקודש" נדפסו מכתבים ששלח האדמו"ר הזקן באמצעות שד"רים מידי שנה בשנה, על מנת לאסוף כספי צדקה מאת החסידים ברייסין עבור אחיהם החסידים המתגוררים בארץ הקודש, בטבריה ובצפת. במכתבים אלה כתב האדמו"ר הזקן דברי הגות מעמיקים על מטרת מצוות הצדקה ותכליתה על פי הקבלה והחסידות, וכן ביאורים בענייני עבודת ה', קבלה וחסידות. ה"קונטרס אחרון" כולל "פרקים אשר כתב בעת חיברו הספר 'לקוטי אמרים', פלפול ועיון עמוק על מאמרי 'זהר' ו'עץ חיים' ו'פרי עץ חיים' שנראים כסותרים זה את זה, וברוח מבינתו מישבם כל דיבור על אופניו שכתב ב'לקוטי אמרים'" (מתוך הקדמת בניו למהדורת שקלוב תקע"ד). בסוף ה"קונטרס אחרון" נדפסו שלושה ממכתבי המחבר, שמשום מה לא נדפסו בחלק "אגרת הקודש" (בחלק מהמהדורות שנדפסו אחרי מהדורת שקלוב תקע"ד, הוחזרו שניים מהמכתבים למדור "אגרת הקודש", ובחלקם נשמטו בטעות לגמרי).
מכאן ואילך נדפסו רוב מהדורות ספר התניא במתכונת של מהדורת שקלוב תקע"ד הכוללת את כל חמשת חלקי הספר. במהדורת תר"ס, ובמהדורות שנדפסו בעקבותיה, נוספו כמה הוספות חשובות נוספות (על כך ראה להלן, בפריט 109).
ספר ליקוטי אמרים – תניא, מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי. זולקווא, [תקנ"ט 1798].
בשער הספר: "תניא והוא ספר ליקוטי אמרים... והוספנו בו נופך... מהגאון... הרב המחבר נר"ו, והוא לבאר מהות התשובה וענינה, והוא חלק שלישי אשר לא היה בראשוני' הנדפס בסלאוויטא..." (המילה "בסלאוויטא" מודגשת בשער).
מהדורה זו היא הדפסה שניה של ספר התניא בחיי המחבר, ואפשר שנדפסה ללא ידיעתו. מהדורה זו היא הראשונה שנדפסה מחוץ לגבולות רוסיה. במהדורה זו נדפסו לראשונה בסוף הספר פרקי "אגרת התשובה" – מהדורה קמא (בשקלוב תקס"ו הדפיס המחבר את "אגרת התשובה" מהדורה בתרא).
למעשה, זו הפעם הראשונה שניתן לספר השם "תניא", שלאחר מכן נתקבע בפי כל. במהדורה הראשונה נקרא הספר "ליקוטי אמרים" בלבד.
בסוף הספר כותב המביא לבית הדפוס רבי יעקב מבראד: "...יד שלוחה אלי מרבים וכן שלמים, ונפשם בשאלתם ממני להתעסק בספר הק' הזה אשר נדפס במדינה אחרת ודלתותיה נעולות... ולסבה זו לא הובאו הספרים ההם למדינתנו" (גליציה-פולין).
לפני אגרת התשובה [דף סז/1] נדפס: "אמר המתעסק: מרגלית טובה היתה בידי מהגאון המחבר נר"ו, קונטרס בכ"י מדבר מעניני תשובה, ולזכות את הרבים העליתיו על מזבח הדפוס".
למהדורה זו ניתנו שתי הסכמות חשובות מאת גדולי הרבנים. הראשונה מאת רבי משה צבי הירש מייזליש אב"ד זולקווא, והשניה מאת רבי יצחק הלוי מלבוב אב"ד קראקא [חתנו של רבי אריה ליב אב"ד אמשטרדם וגיסו של רבי שאול אב"ד אמשטרדם].
על נתינת ההסכמה הראשונה מספר רבי יצחק שמשון מייזליש אב"ד טשרנוביץ, נכדו של רבי משה צבי הירש, בהסכמה לסידור האדמו"ר הזקן (טשרנוביץ תרי"ג): "נהירנא כד הוינא טליא בחצרות קדש, על ברכי כבוד אאזמו"ר הנשר הגדול תפארת ישראל הרב הגאון האמיתי... מו"ה משה צבי הירש מייזליש זצוקללה"ה אבד"ק זאלקווא והגליל, הייתי שם בעת ניתן מהודו הסכמה על ס' התניא אשר נדפס אז בק"ק זאלקווא, בהיותו חי אותו צדיק תמים הגאון האמיתי הקדוש הנ"ל המחבר ס' התניא, כי נשא תהלתו למשגב מאד".
ההסכמה השניה ניתנה מאת רבי יצחק הלוי מלבוב אב"ד קראקא, מגדולי המתנגדים לחסידות. רבי יצחק הלוי היה מראשי החותמים על חרם נגד החסידים בקראקא בשנת תקמ"ו, ובהוראתו נשרף ספר צוואת הריב"ש (חסידים ומתנגדים, מרדכי וילנסקי, א', עמ' 139; ב', עמ' 135), ואילו בספר זה יצא מגדרו בהסכמתו, והוא מפליג בשבח המחבר וספרו, ואלו דבריו: "...ראו דבר ה'... דברים נפלאים אשר יצאו מפי עיר וקדיש, מלין לצד עילאה ימלל, יהב חכמה לחכימין, הפליא עצה הגדיל תושיה... בכרך הגדול והנורא הזה, ס' לקוטי אמרים אשר פי השם יקבנו תניא קדישא. ומגודל ענוותו לא נודע שם המחבר, אמנם מכותלי דבריו הצצתי שהמחבר הוא איש אלקים קדוש, ובקראי שנים ושלשה דלתות, בינותי בדבריו הקדושים שהמה מאירים עיני השכל באור צח ומצוחצח, חכו ממתקים...".
חתימה בשער: "אברהם דיין משערוועצקי[?]" וחתימה נוספת באותיות לטיניות.
[3], ב-עד דף. 17.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני עש קלים בדף השער ובמספר דפים נוספים (עם פגיעות קלות בטקסט), משוקמים במילוי נייר. סימני גירוד בדף השער ובדף האחרון (כפי הנראה לצורך מחיקת חותמות), ללא פגיעה בטקסט. קרעים בדף מז ובדף נז, עם פגיעות קלות בטקסט, משוקמים בהדבקה. רישומים בכתב-יד וסימונים בגוף הטקסט במספר דפים. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות מס' 623; מונדשיין, ספר התניא, ביבליוגרפיה, ב, עמ' 36-43.
האדמו"ר הזקן רבינו שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד, מהמאורות הגדולים שהאירו את שמי היהדות והחסידות, חולל מהפכה לדורות והטביע את חותמו ברבבות נשמות ישראל. היה מגדולי הפוסקים המפורסמים, מגדולי החסידות ומבחירי תלמידי המגיד ממזריטש.
בנעוריו היה תלמידו של רבי ישכר בער הלוי אשבל אב"ד ליובאוויטש (מתלמידי המגיד ממזריטש). לאחר נישואיו עבר מעיירת מולדתו ליאזנא אל העיר וויטבסק, שם התגורר חמיו – רבי יהודה ליב סגל. בגיל שמונה עשרה גמר את כל הש"ס בעיון "עם כל נושאי כליהם ספרי הראשונים והאחרונים". בהגיעו לגיל עשרים נסע לראשונה אל מי שעתיד להיות רבו המובהק – המגיד ממזריטש. "שמה [במזריטש] מצא מרגוע לנפשו והשביע בצחצחות נפשו ואכל מעץ החיים אילנא דאורייתא". במזריטש למד את תורת הקבלה והחסידות עם בנו יחידו של המגיד – הרה"ק רבי אברהם המלאך. בתקופת שהותו במזריטש הטיל עליו רבו לכתוב מחדש את השלחן ערוך, עם הנימוקים של כל הלכה (על כך ראה בהרחבה בפריט 116). לאחר פטירת רבו המגיד ממזריטש, בשנת תקל"ג, החל לנסוע אל הרה"ק רבי מנחם מנדל מוויטבסק והיה מתבטל אליו כתלמיד לרבו. בשנת תקל"ז, כשעלו הרמ"מ מוויטבסק וידידו רבי אברהם הכהן מקאליסק בראש קבוצה של שלוש מאות חסידים אל ארץ הקודש, הצטרפו אליהם האדמו"ר הזקן ומשפחתו. בהגיעם ל"מוהילוב הטורקית" שעל שפת נהר הדנייסטר [מוהיליב-פודילסקי] הפצירו בו המלווים הרבים מבין חסידי רייסין שלא יעזבם כצאן ללא רועה, ואז החליט האדמו"ר הזקן בעצה אחת עם הרמ"מ ורבי אברהם להישאר ברייסן ולהנהיג את החסידים. כשנה וחצי נשאר ב"מוהילוב הטורקית", שם למד בהתמדה וביגיעה עצומה רוב שעות היממה. בתקופה זו החל להגיה ולערוך מחדש את השלחן ערוך שלו, אותו סיים לכתוב במזריטש. לאחר מכן שב לוויטבסק. בשנים תקמ"א-תקמ"ג התגורר בהורודוק. בשנת תקמ"ג נבחר לכהן כרב וכמגיד מישרים בעיירת מולדתו ליאזנא. מאמצע שנות התק"מ התחילו אלפים לנסוע לליאזנא, להיכנס לחדרו ל"יחידות" ולשמוע את מאמריו העמוקים בתורת החסידות.
אחת המגמות המרכזיות של האדמו"ר הזקן הייתה החזרת עטרת עבודת התפילה ליושנה כבימי חז"ל. הוא שאף להעמיד דור של עובדי ה' ששוהים שעה אחת קודם התפילה ומתבוננים בגדלות הבורא, ובזמן התפילה שוהים לפחות שעה אחת בהתבוננות המוח ובהתעוררות הלב. באחד ממכתביו הוא כותב: "האומרים תפילה מדרבנן, לא ראו מאורות מימיהם... עיקר ענינה ומהותה הוא יסוד כל התורה, לדעת את ה' להכיר גדלו ותפארתו בדעה שלימה ומיושבת בבינת הלב, שיתבונן בזה כל כך עד שתתעורר נפש המשכלת לאהבה את שם ה' ולדבקה בו ובתורתו ולחפוץ מאד במצותיו. אשר כל ענין זה נעשה לנו בזמן הזה על ידי אמירת פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע לפניה ולאחריה, בפה מלא ובקול המעורר כוונת הלב... כל הקרוב אל ה' וטעם טעם בתפלה פעם אחת, יבין וישכיל כי בלעדה לא ירים איש את ידו ואת רגלו לעבוד ה' באמת". חלק גדול ממאמריו של האדמו"ר הזקן נאמרו לצורך מגמה זו, כהדרכה לחסידים לקראת ההתבוננות בשעת התפילה ולפניה.
בעקבות הלשנות נאסר האדמו"ר הזקן פעמיים בפטרבורג. לאחר שחרורו השני, בשלהי שנת תקס"א, העביר את מקום מגוריו מליאזנא ללאדי, בה התגורר באחת עשרה השנים האחרונות לחייו. המעבר ללאדי סימן תקופה חדשה בהתפשטות תורתו של האדמו"ר הזקן. שם נעשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, ולמעשה רוב מאמריו נאמרו בשנות מגוריו בלאדי. מספר הנוסעים אליו בראשית שנות התק"ס, נאמד (על פי מסמכים ממשלתיים) בעשרות אלפים (לממעיט – ארבעים אלף, ולמרבה – שמונים אלף).
בשיאה של מלחמת רוסיה-צרפת (1812), בתחילת חודש אלול, כשנפוליאון וחילותיו התקדמו במהירות אל תוך רוסיה, נמלט האדמו"ר הזקן עם כל משפחתו מביתו שבלאדי כדי לא לשהות אף רגע אחד תחת כיבושו של נפוליאון, אותו כינה "השונא" ובשלטונו ראה סכנה רוחנית. במשך כחצי שנה היטלטל האדמו"ר הזקן בדרכים, עד שתקפה עליו מחלה ובמוצאי שבת פרשת שמות, אור לכ"ד טבת שנת תקע"ג "יצתה נשמתו בטהרה אחר כמה נוראות ונפלאות". מקום קבורתו בעיירה האדיטש.
תולדות הדפסת חיבורי האדמו"ר הזקן
תורתו שבכתב
בחייו הדפיס האדמו"ר הזקן ארבעה חיבורים קטנים, בהלכה ובעבודת ה'. רוב חיבוריו שבכתב וכל תורתו שנאמרה בעל פה, נדפסו רק לאחר הסתלקותו.
ארבעת החיבורים שהדפיס האדמו"ר הזקן בחייו:
א. קונטרס "הלכות תלמוד תורה", נדפס בשקלוב תקנ"ד (עם הסכמות רבני שקלוב "המתנגדים"). בחיבור זה ביאר וליבן האדמו"ר הזקן את כל גדרי מצוות תלמוד תורה וידיעת התורה ואיסור שכחת התורה. כמו כן, חידש הלכות רבות שהוציא מדברי הגמרא והראשונים, שאינן מוזכרות אצל הרמב"ם, הטור והשלחן ערוך. ממהדורת שקלוב תקנ"ד ידועים כיום בעולם שלושה עותקים בלבד. החיבור נדפס בשנית בלבוב תקנ"ט, עם הסכמת הגה"ק רבי משה ליב מסאסוב, ובשלישית, לאחר פטירת המחבר, בתוך הכרך השלישי של שלחן ערוך הרב, בקאפוסט תקע"ד.
ב. קונטרס "לוח ברכת הנהנין", נדפס לפחות חמש פעמים בחיי המחבר: שקלוב תק"ס (לא ידוע כיום על עותק ששרד ממנו, ויתכן גם שקדמו לו מהדורות נוספות); זולקווא תקס"א; רוסיה-פולין תקס"א?; קוריץ אחר תקס"א; לבוב תקס"ד. בחיבור זה נדפסו פסקיו של האדמו"ר הזקן בהלכות ברכות הנהנין, בדרך כלל על פי הכרעותיו בשלחן ערוך שלו, אך בהשמטת הנימוקים והטעמים.
ג. סידור המכונה בשם "סידור הרב". גם חיבור זה, כקודמו, נדפס לפחות חמש פעמים בחייו (ראה: קובץ בית אהרן וישראל, קפו, עמ' קלג-קמד, וראה להלן בפריט 124). בתוך סידור זה הדפיס האדמו"ר הזקן את החיבור "סדר ברכת הנהנין" – הכולל יג פרקים, ובו חזר מפסקי הלכה רבים שכתב ב"לוח ברכת הנהנין" ובשלחן ערוך שלו. על ההבדל בין ה"לוח" ל"סדר" כותב המחבר בשורות הפתיחה ל"סדר": "חדושי הלכות ברורות מלוקטות מספרי הקדמונים שלא נקבעו ב'לוח' הראשון המיוסד ומשוכלל על פי דעת האחרונים... (גם סדר [ה]הלכות והפרקים מסודרים פה באופן נאות ויותר מתוקנים)". לא ידוע כיום על עותקים ששרדו ממהדורות הסידור שנדפסו בחיי המחבר (למעט עותק אחד החסר דף שער; לגביו נחלקו החוקרים אם נדפס בתקס"ג או בתקס"ב – ראה על כך בפריט 124). המחבר מזכיר את סידורו בחיבוריו האחרים, ב"אגרת התשובה" פרק ז, בשלחן ערוך הרב הלכות פסח, סימן תמח סעיף יב, ועוד.
ד. ספר התניא, נדפס בסלאוויטא תקנ"ז, ובשנית בשקלוב תקס"ו, בתוספת "אגרת התשובה" (בנוסף לאלה נדפסו בחיי המחבר עוד ארבע הוצאות לא רשמיות, בזולקווא).
לאחר הסתלקותו של האדמו"ר הזקן, נדפס החלק הגדול מתורתו שבכתב – ששת כרכי שלחן ערוך הרב – בשקלוב ובקאפוסט, בשנים תקע"ד ותקע"ו (על כך ראה בהרחבה בפריט 116). כמו כן, נדפסה בשנת תקע"ד בשקלוב מהדורה נוספת של ספר התניא, בה נוספו לראשונה "אגרת הקודש" ו"קונטרס אחרון".
תורתו שבעל פה
רוב תורתו של האדמו"ר הזקן נמסרה בעל פה, לתלמידיו ולחסידים הרבים שנסעו אליו. את תורתו השמיע בשלושה אופנים: מאמרים שנאמרו ב"יחידות", בפני יחידים או קבוצות שנכנסו לחדרו ושהעלו לאחר מכן על גבי הכתב את מה ששמעו ממנו; מאמרים שנאמרו על ידו בכל "שבת מברכים" ובמועדי השנה בפני קהל רב של מאות ואלפי חסידים (מאמרים אלו רובם עסקו בעבודת ה' על פי דרכו של האדמו"ר הזקן, ובדרך אגב הוזכרו בהם מידי פעם מושגים עמוקים בקבלה); מאמרים שנאמרו על ידו בלילות שבת, ולעתים גם באחד מלילות השבוע, בפני בניו וחתניו וכמה יחידי סגולה מתלמידיו (מאמרים עמוקים המבארים מושגים בתורת הקבלה על פי תורת החסידות).
כיום ידועים כאלפיים מאמרים של האדמו"ר הזקן ששרדו. מאמרים אלו לא הועלו על הכתב על ידי האדמו"ר הזקן, אלא נכתבו על ידי כמה ממקורביו ובני משפחתו: אחיו רבי יהודה ליב מיאנאוויטש, בעל "שארית יהודה"; בנו רבי דוב בער, האדמו"ר האמצעי; בנו ר' משה; תלמידו רבי פנחס רייזעס; תלמידו רבי שלמה פריידעס. בשנים האחרונות לחייו הצטרף אל הכותבים גם נכדו האדמו"ר ה"צמח צדק". המאמרים שנכתבו על ידי רבי יהודה ליב ועל ידי האדמו"ר האמצעי הוגהו על ידי האדמו"ר הזקן.
המאמרים הראשונים שנדפסו מתורתו שבעל פה היו אלה שנאמרו בליל שבת ושנכתבו על ידי האדמו"ר האמצעי. אלה נדפסו בספרים "סידור עם דא"ח" ו"ביאורי הזהר", בקאפוסט תקע"ו. המאמרים שאמר בציבור בשבתות מברכים נדפסו לראשונה עשרות שנים לאחר הסתלקות האדמו"ר הזקן. חלק קטן ממאמריו נדפס בספרים "תורה אור" (קאפוסט תקצ"ז) על חומשים בראשית ושמות, וב"ליקוטי תורה" (ז'יטומיר תר"ח) על חומשים ויקרא-דברים ושיר השירים. שני ספרים אלו מבוססים על כתיבותיו של רבי יהודה ליב מיאנאוויטש, ונערכו והוגהו על ידי האדמו"ר ה"צמח צדק".
בין השנים תשי"ח-תשס"ו נדפסו בהוצאת קה"ת, בעידודו של הרבי מליובאוויטש, עשרים וחמשה כרכי "מאמרי אדמו"ר הזקן", בהם נדפסו כל המאמרים ששרדו, על כל נוסחאותיהם השונות.
על כתיבת ספר התניא ועל הרקע לכתיבתו
בשנות התק"נ היה האדמו"ר הזקן המנהיג החסידי היחיד ברוסיה הלבנה. בשנים ההן נהרו אליו עשרות אלפי חסידים וזרם אדיר של פונים שהגיעו לשאול בעצתו בענייני עבודת ה', מה שגזל ממנו זמן רב. לעתים היו ממתינים שבועות מספר כדי להיכנס לחדרו ל"יחידות". הדבר היה למורת רוחו של האדמו"ר הזקן. בעקבות כך, כתב באותם ימים שלושה מכתבים, בהם ביקש להגביל מעט את הכניסה לאלו שכבר היו אצלו פעם אחת, כדי שתתאפשר ביתר קלות כניסתם של אלו שעדיין לא היו אצלו. במקביל כתב קונטרסי הדרכה לחסידים בענייני עבודת ה', כדי שיהוו תחליף למפגש הפרטי אתו. מקונטרסים אלה נוצר בהמשך ספר התניא. במכתב לחסידים משנת תקנ"ה (שהפך לאחר מכן להקדמת הספר) כותב האדמו"ר הזקן: "בקונטרסים אלו הנקראים בשם ליקוטי אמרים... וכולם הן תשובות על שאלות רבות אשר שואלין בעצה כל אנ"ש דמדינתנו תמיד... לשית עצות בנפשם בעבודת ה'. להיות כי אין הזמן גרמא עוד להשיב לכל אחד ואחד על שאלתו בפרטות, וגם השכחה מצויה. על כן רשמתי כל התשובות על כל השאלות, למשמרת לאות, להיות לכל אחד ואחד לזכרון בין עיניו, ולא ידחוק עוד ליכנס לדבר עמי ביחידות, כי בהן ימצא מרגוע לנפשו ועצה נכונה לכל דבר הקשה עליו בעבודת ה'".
לאחר שהתפשטו העתקות לא מדויקות של קונטרסיו, החליט האדמו"ר הזקן להביא את הדברים לבית הדפוס. הדפסת ספר התניא החלה בשלהי שנת תקנ"ו ונשלמה בכ' כסלו תקנ"ז.
האדמו"ר הזקן כתב את ספרו בעומק העיון במשך כמה שנים. תלמידו האדמו"ר רבי אהרן מסטרשלה כותב: "לי גלוי וידוע ועיני ראו גודל היגיעה שהיה לו בעת אשר חיבר ספרו הקדוש, אשר בעומק חכמתו ובינתו היה מברר מכל הדברים הקדושים המבוארים בעץ חיים ובפרי עץ חיים, וע"פ הדברים האלו חיבר חיבורו הקדוש". האדמו"ר הזקן ליטש בדייקנותו כל מילה וכל אות, ואין בספרו מילים מיותרות וכפל לשון. בעניין זה כותב נכדו האדמו"ר ה"צמח צדק": "מה שכתב בתניא לשון 'אור' ו'כח' ו'חיות', שמעתי שבכוונה כפל הלשונות, ובדקדוק גדול כתב כן". מסופר כי לעתים התעכב כמה שבועות על כתיבת אות אחת בספרו.
על פי מסורת חסידית שנמסרה ע"י המשפיע רש"ג אסתרמן, נהג האדמו"ר הזקן להעניק את ספרו זה בעצמו לחסידים: "אשר מכירת התניא, או הנתינה, היה ע"י כ"ק רבינו בעצמו. וכשבאו משלחות מעיירות שונות, היה הוא בעצמו מעריך כמה [ספרי] תניא נחוץ לעיר זו...".
האדמו"ר הזקן התבטא על ספרו: "מהתניא אפשר להיות חסיד כמו אברהם אבינו". אף ה"אוהב ישראל" מאפטא אמר ש"גם אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב הלכו בדרך העבודה הכתוב בליקוטי אמרים". כשהגיע הספר לידיו של מחותנו רבי לוי יצחק מברדיטשוב, התפעל ואמר: "פלא עצום הוא, איך אפשר להכניס אלוקים כה גדול ונורא בתוך ספר כזה קטן...".
הספר התקבל בהערכה עצומה אצל רוב גדולי החסידות. רבים ציטטו ממנו בספריהם. מסופר על המגיד מקוז'ניץ שהיה לומד כל יום פרק בתניא כשהוא מעוטר בתפילין דרבנו תם, ואף התבטא לפני רבי אשר מסטולין שספר התניא הוא ספר מגן עדן. המגיד מקוז'ניץ מביא בכמה מקומות בספריו דברים מספר התניא, אף שהיה מבוגר מהאדמו"ר הזקן במספר שנים. האדמו"ר מויז'ניץ בעל "אהבת ישראל" אמר שצריך למשכן את השטריימל כדי לקנות את ספר התניא.
מאז שנדפס לראשונה ועד לשואה נדפס הספר בלמעלה מארבעים מהדורות, ומאז ועד לימינו נדפס באלפי מהדורות נוספות. הספר נלמד ע"י רוב החוגים כספר יסוד באמונה ועבודת ה'.
אדמו"רי חב"ד ייחסו סגולות רבות ללימוד בספר התניא, ואף להחזקתו בבית בלבד: סגולות לאמונה טהורה, למניעת מחשבות זרות, לתיקון על חטאים, לכל תחלואי הגוף והנפש, לשפע ברכה והצלחה, להצלה וישועה. הרבי מליובאוויטש הורה שהספר צריך להימצא בכל בית כסגולה לשמירה.
על המהדורות החשובות של ספר התניא שנדפסו בחיי המחבר ולאחר פטירתו
במהדורה הראשונה שהדפיס האדמו"ר הזקן בסלאוויטא נדפסו חלקו הראשון של הספר, הכולל נג פרקים, וחלקו השני הנקרא "שער היחוד והאמונה", הכולל יב פרקים. בשלב זה עדיין לא הדפיס האדמו"ר הזקן את החלק השלישי הנקרא "אגרת התשובה". בשנת תקנ"ט, וכן בשנות התק"ס, נדפסו בזולקווא שבגליציה ארבע מהדורות של ספר התניא. במהדורות שנדפסו בזולקווא נדפסה לראשונה "אגרת התשובה" – מהדורה קמא. למהדורות אלה ניתן להתייחס כמהדורות לא רשמיות, שכן אין ידוע אם הן נדפסו בידיעתו של המחבר, והאם הדפסת מהדורה קמא של "אגרת התשובה" בהן היתה לרצונו. בשנת תקס"ו הדפיס המחבר בשקלוב את ספרו בשנית. במהדורה זו הדפיס לראשונה את "אגרת התשובה" – מהדורה בתרא, שהיא חלקו השלישי של ספר התניא, וכוללת יב פרקים ("אגרת התשובה" נדפסה אז גם בנפרד, כקונטרס בפני עצמו). בסוף מהדורה זו הדפיס המחבר מאמר בשם "הקול קול יעקב", תחת הכותרת "חתימה" (מאמר זה נדפס כבר קודם לכן על ידי המחבר כ"הקדמה" לסידורו, שנדפס מספר פעמים לפני שנת תקס"ו). במהדורת שקלוב נוספה הסכמה מרבני שקלוב וקאפוסט.
ב"אגרת התשובה" פורס המחבר את משנתו על מצוות התשובה באספקלריה החסידית, ומבאר באריכות את כל חלקי מצוות התשובה. ה"אגרת" עוסקת ברובה בהבדל שבין "תשובה תתאה" ל"תשובה עילאה" (מושגים המוזכרים בספר הזהר) ועל הדרכים להגיע אליהן.
כשנה וחצי לאחר הסתלקות האדמו"ר הזקן הדפיסו בני המחבר מהדורה שלישית של הספר (שקלוב תקע"ד). במהדורה זו הוסיפו את החלק הרביעי של הספר הכולל את "אגרת הקודש" (לב מכתבים), ואת החלק החמישי הנקרא "קונטרס אחרון".
בחלק "אגרת הקודש" נדפסו מכתבים ששלח האדמו"ר הזקן באמצעות שד"רים מידי שנה בשנה, על מנת לאסוף כספי צדקה מאת החסידים ברייסין עבור אחיהם החסידים המתגוררים בארץ הקודש, בטבריה ובצפת. במכתבים אלה כתב האדמו"ר הזקן דברי הגות מעמיקים על מטרת מצוות הצדקה ותכליתה על פי הקבלה והחסידות, וכן ביאורים בענייני עבודת ה', קבלה וחסידות. ה"קונטרס אחרון" כולל "פרקים אשר כתב בעת חיברו הספר 'לקוטי אמרים', פלפול ועיון עמוק על מאמרי 'זהר' ו'עץ חיים' ו'פרי עץ חיים' שנראים כסותרים זה את זה, וברוח מבינתו מישבם כל דיבור על אופניו שכתב ב'לקוטי אמרים'" (מתוך הקדמת בניו למהדורת שקלוב תקע"ד). בסוף ה"קונטרס אחרון" נדפסו שלושה ממכתבי המחבר, שמשום מה לא נדפסו בחלק "אגרת הקודש" (בחלק מהמהדורות שנדפסו אחרי מהדורת שקלוב תקע"ד, הוחזרו שניים מהמכתבים למדור "אגרת הקודש", ובחלקם נשמטו בטעות לגמרי).
מכאן ואילך נדפסו רוב מהדורות ספר התניא במתכונת של מהדורת שקלוב תקע"ד הכוללת את כל חמשת חלקי הספר. במהדורת תר"ס, ובמהדורות שנדפסו בעקבותיה, נוספו כמה הוספות חשובות נוספות (על כך ראה להלן, בפריט 109).
ספר לקוטי אמרים [תניא], מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי. [קאפוסט, אחרי תקע"ד 1814]. שני עותקים, וריאנטים.
מהדורה זו נדפסה שורה על שורה, בקירוב, על פי מהדורת שקלוב תקע"ד.
דפי השער בעותקים שלפנינו שונים זה מזה בנוסח ובטיפוגרפיה. בשער של עותק אחד הנוסח הוא כפי הנדפס בדף השער של מהדורת שקלוב תקס"ו שנדפסה בחיי המחבר (כולל מקום הדפוס ופרט השנה, למעט שמות המו"לים). בשער של העותק השני, הנוסח בחציו העליון של העמוד הוא כפי הנדפס בשקלוב תקס"ו, ואילו הנוסח בחציו התחתון דומה לנדפס בדף השער של מהדורת שקלוב תקע"ד שנדפסה לאחר פטירת המחבר (עם פרט שנה זהה, אך בהשמטת מקום הדפוס ומספר שורות). הנוסח המשולב שבעותק השני יוצר סתירה – בחציו העליון של השער מוזכר המחבר בברכת החיים: "מהרב הגאון המחבר נ"י [נרו יאיר]", ואילו בחציו התחתון הוא מוזכר בברכת המתים: "אגרת הקודש מאדמו"ר נ"ע [נשמתו עדן]... שניאור זלמן נבג"מ [נשמתו בגנזי מרומים]".
הבדל נוסף בין שני העותקים שלפנינו הוא בעמוד האחרון. בעותק אחד מופיעה רק ההתנצלות הידועה המתחילה במילים "וגם אלה לחכמים...", שנדפסה עבור הצנזורה. בעותק השני מופיע בעמוד זה (מעל ההתנצלות) "לוח הטעות" (חלקי).
במהדורה שלפנינו נדפסו, בנוסף ל"ספר של בינונים" ו"שער היחוד והאמונה", גם "אגרת התשובה" – מהדורה בתרא, כפי שנדפסה על ידי המחבר בשקלוב תקס"ו; וכן שלושים ושתיים אגרות מאת המחבר הנקראות "אגרת הקודש" וחלק נוסף הנקרא "קונטרס אחרון", כפי שנדפסו לראשונה בשקלוב תקע"ד לאחר פטירת המחבר.
בעמוד האחרון של שני העותקים מופיעות חותמות צנזורה של הרב ל. יפה מקאפוסט (על חותמות אלו ועל האפשרות שהן מזויפות ראה: מונדשיין, ספר התניא, ביבליוגרפיה, עמ' 71). רישומי בעלות בעותק הראשון.
עותק ראשון: [1], א-ג, ה-נב; ח; כח, [6] דף. חסר דף ד מהספירה הראשונה. 17.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים במספר דפים. סימני עש, מרביתם בשוליים הפנימיים של דף השער ודפים נוספים, עם פגיעה בטקסט באחד הדפים. חיתוך דפים עם פגיעה בכותרות במספר דפים. רישומים בכתב-יד. כריכה ישנה עם שדרת עור. פגמים בכריכה.
עותק שני: [1], א-מה, מח-נב; ח; כח, [6] דף. חסרים דפים מו-מז. 17.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים (בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים במספר דפים). קרעים חסרים וסימני עש רבים בדף השער ובדפים נוספים, עם פגיעות בטקסט ובמסגרת השער, משוקמים במילוי נייר (מסגרת השער הושלמה ביד). חיתוך דפים עם פגיעה בכותרות מספר דפים. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות מס' 632; מונדשיין, ספר התניא, ביבליוגרפיה, י, עמ' 66-67.
האדמו"ר הזקן רבינו שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד, מהמאורות הגדולים שהאירו את שמי היהדות והחסידות, חולל מהפכה לדורות והטביע את חותמו ברבבות נשמות ישראל. היה מגדולי הפוסקים המפורסמים, מגדולי החסידות ומבחירי תלמידי המגיד ממזריטש.
בנעוריו היה תלמידו של רבי ישכר בער הלוי אשבל אב"ד ליובאוויטש (מתלמידי המגיד ממזריטש). לאחר נישואיו עבר מעיירת מולדתו ליאזנא אל העיר וויטבסק, שם התגורר חמיו – רבי יהודה ליב סגל. בגיל שמונה עשרה גמר את כל הש"ס בעיון "עם כל נושאי כליהם ספרי הראשונים והאחרונים". בהגיעו לגיל עשרים נסע לראשונה אל מי שעתיד להיות רבו המובהק – המגיד ממזריטש. "שמה [במזריטש] מצא מרגוע לנפשו והשביע בצחצחות נפשו ואכל מעץ החיים אילנא דאורייתא". במזריטש למד את תורת הקבלה והחסידות עם בנו יחידו של המגיד – הרה"ק רבי אברהם המלאך. בתקופת שהותו במזריטש הטיל עליו רבו לכתוב מחדש את השלחן ערוך, עם הנימוקים של כל הלכה (על כך ראה בהרחבה בפריט 116). לאחר פטירת רבו המגיד ממזריטש, בשנת תקל"ג, החל לנסוע אל הרה"ק רבי מנחם מנדל מוויטבסק והיה מתבטל אליו כתלמיד לרבו. בשנת תקל"ז, כשעלו הרמ"מ מוויטבסק וידידו רבי אברהם הכהן מקאליסק בראש קבוצה של שלוש מאות חסידים אל ארץ הקודש, הצטרפו אליהם האדמו"ר הזקן ומשפחתו. בהגיעם ל"מוהילוב הטורקית" שעל שפת נהר הדנייסטר [מוהיליב-פודילסקי] הפצירו בו המלווים הרבים מבין חסידי רייסין שלא יעזבם כצאן ללא רועה, ואז החליט האדמו"ר הזקן בעצה אחת עם הרמ"מ ורבי אברהם להישאר ברייסן ולהנהיג את החסידים. כשנה וחצי נשאר ב"מוהילוב הטורקית", שם למד בהתמדה וביגיעה עצומה רוב שעות היממה. בתקופה זו החל להגיה ולערוך מחדש את השלחן ערוך שלו, אותו סיים לכתוב במזריטש. לאחר מכן שב לוויטבסק. בשנים תקמ"א-תקמ"ג התגורר בהורודוק. בשנת תקמ"ג נבחר לכהן כרב וכמגיד מישרים בעיירת מולדתו ליאזנא. מאמצע שנות התק"מ התחילו אלפים לנסוע לליאזנא, להיכנס לחדרו ל"יחידות" ולשמוע את מאמריו העמוקים בתורת החסידות.
אחת המגמות המרכזיות של האדמו"ר הזקן הייתה החזרת עטרת עבודת התפילה ליושנה כבימי חז"ל. הוא שאף להעמיד דור של עובדי ה' ששוהים שעה אחת קודם התפילה ומתבוננים בגדלות הבורא, ובזמן התפילה שוהים לפחות שעה אחת בהתבוננות המוח ובהתעוררות הלב. באחד ממכתביו הוא כותב: "האומרים תפילה מדרבנן, לא ראו מאורות מימיהם... עיקר ענינה ומהותה הוא יסוד כל התורה, לדעת את ה' להכיר גדלו ותפארתו בדעה שלימה ומיושבת בבינת הלב, שיתבונן בזה כל כך עד שתתעורר נפש המשכלת לאהבה את שם ה' ולדבקה בו ובתורתו ולחפוץ מאד במצותיו. אשר כל ענין זה נעשה לנו בזמן הזה על ידי אמירת פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע לפניה ולאחריה, בפה מלא ובקול המעורר כוונת הלב... כל הקרוב אל ה' וטעם טעם בתפלה פעם אחת, יבין וישכיל כי בלעדה לא ירים איש את ידו ואת רגלו לעבוד ה' באמת". חלק גדול ממאמריו של האדמו"ר הזקן נאמרו לצורך מגמה זו, כהדרכה לחסידים לקראת ההתבוננות בשעת התפילה ולפניה.
בעקבות הלשנות נאסר האדמו"ר הזקן פעמיים בפטרבורג. לאחר שחרורו השני, בשלהי שנת תקס"א, העביר את מקום מגוריו מליאזנא ללאדי, בה התגורר באחת עשרה השנים האחרונות לחייו. המעבר ללאדי סימן תקופה חדשה בהתפשטות תורתו של האדמו"ר הזקן. שם נעשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, ולמעשה רוב מאמריו נאמרו בשנות מגוריו בלאדי. מספר הנוסעים אליו בראשית שנות התק"ס, נאמד (על פי מסמכים ממשלתיים) בעשרות אלפים (לממעיט – ארבעים אלף, ולמרבה – שמונים אלף).
בשיאה של מלחמת רוסיה-צרפת (1812), בתחילת חודש אלול, כשנפוליאון וחילותיו התקדמו במהירות אל תוך רוסיה, נמלט האדמו"ר הזקן עם כל משפחתו מביתו שבלאדי כדי לא לשהות אף רגע אחד תחת כיבושו של נפוליאון, אותו כינה "השונא" ובשלטונו ראה סכנה רוחנית. במשך כחצי שנה היטלטל האדמו"ר הזקן בדרכים, עד שתקפה עליו מחלה ובמוצאי שבת פרשת שמות, אור לכ"ד טבת שנת תקע"ג "יצתה נשמתו בטהרה אחר כמה נוראות ונפלאות". מקום קבורתו בעיירה האדיטש.
תולדות הדפסת חיבורי האדמו"ר הזקן
תורתו שבכתב
בחייו הדפיס האדמו"ר הזקן ארבעה חיבורים קטנים, בהלכה ובעבודת ה'. רוב חיבוריו שבכתב וכל תורתו שנאמרה בעל פה, נדפסו רק לאחר הסתלקותו.
ארבעת החיבורים שהדפיס האדמו"ר הזקן בחייו:
א. קונטרס "הלכות תלמוד תורה", נדפס בשקלוב תקנ"ד (עם הסכמות רבני שקלוב "המתנגדים"). בחיבור זה ביאר וליבן האדמו"ר הזקן את כל גדרי מצוות תלמוד תורה וידיעת התורה ואיסור שכחת התורה. כמו כן, חידש הלכות רבות שהוציא מדברי הגמרא והראשונים, שאינן מוזכרות אצל הרמב"ם, הטור והשלחן ערוך. ממהדורת שקלוב תקנ"ד ידועים כיום בעולם שלושה עותקים בלבד. החיבור נדפס בשנית בלבוב תקנ"ט, עם הסכמת הגה"ק רבי משה ליב מסאסוב, ובשלישית, לאחר פטירת המחבר, בתוך הכרך השלישי של שלחן ערוך הרב, בקאפוסט תקע"ד.
ב. קונטרס "לוח ברכת הנהנין", נדפס לפחות חמש פעמים בחיי המחבר: שקלוב תק"ס (לא ידוע כיום על עותק ששרד ממנו, ויתכן גם שקדמו לו מהדורות נוספות); זולקווא תקס"א; רוסיה-פולין תקס"א?; קוריץ אחר תקס"א; לבוב תקס"ד. בחיבור זה נדפסו פסקיו של האדמו"ר הזקן בהלכות ברכות הנהנין, בדרך כלל על פי הכרעותיו בשלחן ערוך שלו, אך בהשמטת הנימוקים והטעמים.
ג. סידור המכונה בשם "סידור הרב". גם חיבור זה, כקודמו, נדפס לפחות חמש פעמים בחייו (ראה: קובץ בית אהרן וישראל, קפו, עמ' קלג-קמד, וראה להלן בפריט 124). בתוך סידור זה הדפיס האדמו"ר הזקן את החיבור "סדר ברכת הנהנין" – הכולל יג פרקים, ובו חזר מפסקי הלכה רבים שכתב ב"לוח ברכת הנהנין" ובשלחן ערוך שלו. על ההבדל בין ה"לוח" ל"סדר" כותב המחבר בשורות הפתיחה ל"סדר": "חדושי הלכות ברורות מלוקטות מספרי הקדמונים שלא נקבעו ב'לוח' הראשון המיוסד ומשוכלל על פי דעת האחרונים... (גם סדר [ה]הלכות והפרקים מסודרים פה באופן נאות ויותר מתוקנים)". לא ידוע כיום על עותקים ששרדו ממהדורות הסידור שנדפסו בחיי המחבר (למעט עותק אחד החסר דף שער; לגביו נחלקו החוקרים אם נדפס בתקס"ג או בתקס"ב – ראה על כך בפריט 124). המחבר מזכיר את סידורו בחיבוריו האחרים, ב"אגרת התשובה" פרק ז, בשלחן ערוך הרב הלכות פסח, סימן תמח סעיף יב, ועוד.
ד. ספר התניא, נדפס בסלאוויטא תקנ"ז, ובשנית בשקלוב תקס"ו, בתוספת "אגרת התשובה" (בנוסף לאלה נדפסו בחיי המחבר עוד ארבע הוצאות לא רשמיות, בזולקווא).
לאחר הסתלקותו של האדמו"ר הזקן, נדפס החלק הגדול מתורתו שבכתב – ששת כרכי שלחן ערוך הרב – בשקלוב ובקאפוסט, בשנים תקע"ד ותקע"ו (על כך ראה בהרחבה בפריט 116). כמו כן, נדפסה בשנת תקע"ד בשקלוב מהדורה נוספת של ספר התניא, בה נוספו לראשונה "אגרת הקודש" ו"קונטרס אחרון".
תורתו שבעל פה
רוב תורתו של האדמו"ר הזקן נמסרה בעל פה, לתלמידיו ולחסידים הרבים שנסעו אליו. את תורתו השמיע בשלושה אופנים: מאמרים שנאמרו ב"יחידות", בפני יחידים או קבוצות שנכנסו לחדרו ושהעלו לאחר מכן על גבי הכתב את מה ששמעו ממנו; מאמרים שנאמרו על ידו בכל "שבת מברכים" ובמועדי השנה בפני קהל רב של מאות ואלפי חסידים (מאמרים אלו רובם עסקו בעבודת ה' על פי דרכו של האדמו"ר הזקן, ובדרך אגב הוזכרו בהם מידי פעם מושגים עמוקים בקבלה); מאמרים שנאמרו על ידו בלילות שבת, ולעתים גם באחד מלילות השבוע, בפני בניו וחתניו וכמה יחידי סגולה מתלמידיו (מאמרים עמוקים המבארים מושגים בתורת הקבלה על פי תורת החסידות).
כיום ידועים כאלפיים מאמרים של האדמו"ר הזקן ששרדו. מאמרים אלו לא הועלו על הכתב על ידי האדמו"ר הזקן, אלא נכתבו על ידי כמה ממקורביו ובני משפחתו: אחיו רבי יהודה ליב מיאנאוויטש, בעל "שארית יהודה"; בנו רבי דוב בער, האדמו"ר האמצעי; בנו ר' משה; תלמידו רבי פנחס רייזעס; תלמידו רבי שלמה פריידעס. בשנים האחרונות לחייו הצטרף אל הכותבים גם נכדו האדמו"ר ה"צמח צדק". המאמרים שנכתבו על ידי רבי יהודה ליב ועל ידי האדמו"ר האמצעי הוגהו על ידי האדמו"ר הזקן.
המאמרים הראשונים שנדפסו מתורתו שבעל פה היו אלה שנאמרו בליל שבת ושנכתבו על ידי האדמו"ר האמצעי. אלה נדפסו בספרים "סידור עם דא"ח" ו"ביאורי הזהר", בקאפוסט תקע"ו. המאמרים שאמר בציבור בשבתות מברכים נדפסו לראשונה עשרות שנים לאחר הסתלקות האדמו"ר הזקן. חלק קטן ממאמריו נדפס בספרים "תורה אור" (קאפוסט תקצ"ז) על חומשים בראשית ושמות, וב"ליקוטי תורה" (ז'יטומיר תר"ח) על חומשים ויקרא-דברים ושיר השירים. שני ספרים אלו מבוססים על כתיבותיו של רבי יהודה ליב מיאנאוויטש, ונערכו והוגהו על ידי האדמו"ר ה"צמח צדק".
בין השנים תשי"ח-תשס"ו נדפסו בהוצאת קה"ת, בעידודו של הרבי מליובאוויטש, עשרים וחמשה כרכי "מאמרי אדמו"ר הזקן", בהם נדפסו כל המאמרים ששרדו, על כל נוסחאותיהם השונות.
על כתיבת ספר התניא ועל הרקע לכתיבתו
בשנות התק"נ היה האדמו"ר הזקן המנהיג החסידי היחיד ברוסיה הלבנה. בשנים ההן נהרו אליו עשרות אלפי חסידים וזרם אדיר של פונים שהגיעו לשאול בעצתו בענייני עבודת ה', מה שגזל ממנו זמן רב. לעתים היו ממתינים שבועות מספר כדי להיכנס לחדרו ל"יחידות". הדבר היה למורת רוחו של האדמו"ר הזקן. בעקבות כך, כתב באותם ימים שלושה מכתבים, בהם ביקש להגביל מעט את הכניסה לאלו שכבר היו אצלו פעם אחת, כדי שתתאפשר ביתר קלות כניסתם של אלו שעדיין לא היו אצלו. במקביל כתב קונטרסי הדרכה לחסידים בענייני עבודת ה', כדי שיהוו תחליף למפגש הפרטי אתו. מקונטרסים אלה נוצר בהמשך ספר התניא. במכתב לחסידים משנת תקנ"ה (שהפך לאחר מכן להקדמת הספר) כותב האדמו"ר הזקן: "בקונטרסים אלו הנקראים בשם ליקוטי אמרים... וכולם הן תשובות על שאלות רבות אשר שואלין בעצה כל אנ"ש דמדינתנו תמיד... לשית עצות בנפשם בעבודת ה'. להיות כי אין הזמן גרמא עוד להשיב לכל אחד ואחד על שאלתו בפרטות, וגם השכחה מצויה. על כן רשמתי כל התשובות על כל השאלות, למשמרת לאות, להיות לכל אחד ואחד לזכרון בין עיניו, ולא ידחוק עוד ליכנס לדבר עמי ביחידות, כי בהן ימצא מרגוע לנפשו ועצה נכונה לכל דבר הקשה עליו בעבודת ה'".
לאחר שהתפשטו העתקות לא מדויקות של קונטרסיו, החליט האדמו"ר הזקן להביא את הדברים לבית הדפוס. הדפסת ספר התניא החלה בשלהי שנת תקנ"ו ונשלמה בכ' כסלו תקנ"ז.
האדמו"ר הזקן כתב את ספרו בעומק העיון במשך כמה שנים. תלמידו האדמו"ר רבי אהרן מסטרשלה כותב: "לי גלוי וידוע ועיני ראו גודל היגיעה שהיה לו בעת אשר חיבר ספרו הקדוש, אשר בעומק חכמתו ובינתו היה מברר מכל הדברים הקדושים המבוארים בעץ חיים ובפרי עץ חיים, וע"פ הדברים האלו חיבר חיבורו הקדוש". האדמו"ר הזקן ליטש בדייקנותו כל מילה וכל אות, ואין בספרו מילים מיותרות וכפל לשון. בעניין זה כותב נכדו האדמו"ר ה"צמח צדק": "מה שכתב בתניא לשון 'אור' ו'כח' ו'חיות', שמעתי שבכוונה כפל הלשונות, ובדקדוק גדול כתב כן". מסופר כי לעתים התעכב כמה שבועות על כתיבת אות אחת בספרו.
על פי מסורת חסידית שנמסרה ע"י המשפיע רש"ג אסתרמן, נהג האדמו"ר הזקן להעניק את ספרו זה בעצמו לחסידים: "אשר מכירת התניא, או הנתינה, היה ע"י כ"ק רבינו בעצמו. וכשבאו משלחות מעיירות שונות, היה הוא בעצמו מעריך כמה [ספרי] תניא נחוץ לעיר זו...".
האדמו"ר הזקן התבטא על ספרו: "מהתניא אפשר להיות חסיד כמו אברהם אבינו". אף ה"אוהב ישראל" מאפטא אמר ש"גם אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב הלכו בדרך העבודה הכתוב בליקוטי אמרים". כשהגיע הספר לידיו של מחותנו רבי לוי יצחק מברדיטשוב, התפעל ואמר: "פלא עצום הוא, איך אפשר להכניס אלוקים כה גדול ונורא בתוך ספר כזה קטן...".
הספר התקבל בהערכה עצומה אצל רוב גדולי החסידות. רבים ציטטו ממנו בספריהם. מסופר על המגיד מקוז'ניץ שהיה לומד כל יום פרק בתניא כשהוא מעוטר בתפילין דרבנו תם, ואף התבטא לפני רבי אשר מסטולין שספר התניא הוא ספר מגן עדן. המגיד מקוז'ניץ מביא בכמה מקומות בספריו דברים מספר התניא, אף שהיה מבוגר מהאדמו"ר הזקן במספר שנים. האדמו"ר מויז'ניץ בעל "אהבת ישראל" אמר שצריך למשכן את השטריימל כדי לקנות את ספר התניא.
מאז שנדפס לראשונה ועד לשואה נדפס הספר בלמעלה מארבעים מהדורות, ומאז ועד לימינו נדפס באלפי מהדורות נוספות. הספר נלמד ע"י רוב החוגים כספר יסוד באמונה ועבודת ה'.
אדמו"רי חב"ד ייחסו סגולות רבות ללימוד בספר התניא, ואף להחזקתו בבית בלבד: סגולות לאמונה טהורה, למניעת מחשבות זרות, לתיקון על חטאים, לכל תחלואי הגוף והנפש, לשפע ברכה והצלחה, להצלה וישועה. הרבי מליובאוויטש הורה שהספר צריך להימצא בכל בית כסגולה לשמירה.
על המהדורות החשובות של ספר התניא שנדפסו בחיי המחבר ולאחר פטירתו
במהדורה הראשונה שהדפיס האדמו"ר הזקן בסלאוויטא נדפסו חלקו הראשון של הספר, הכולל נג פרקים, וחלקו השני הנקרא "שער היחוד והאמונה", הכולל יב פרקים. בשלב זה עדיין לא הדפיס האדמו"ר הזקן את החלק השלישי הנקרא "אגרת התשובה". בשנת תקנ"ט, וכן בשנות התק"ס, נדפסו בזולקווא שבגליציה ארבע מהדורות של ספר התניא. במהדורות שנדפסו בזולקווא נדפסה לראשונה "אגרת התשובה" – מהדורה קמא. למהדורות אלה ניתן להתייחס כמהדורות לא רשמיות, שכן אין ידוע אם הן נדפסו בידיעתו של המחבר, והאם הדפסת מהדורה קמא של "אגרת התשובה" בהן היתה לרצונו. בשנת תקס"ו הדפיס המחבר בשקלוב את ספרו בשנית. במהדורה זו הדפיס לראשונה את "אגרת התשובה" – מהדורה בתרא, שהיא חלקו השלישי של ספר התניא, וכוללת יב פרקים ("אגרת התשובה" נדפסה אז גם בנפרד, כקונטרס בפני עצמו). בסוף מהדורה זו הדפיס המחבר מאמר בשם "הקול קול יעקב", תחת הכותרת "חתימה" (מאמר זה נדפס כבר קודם לכן על ידי המחבר כ"הקדמה" לסידורו, שנדפס מספר פעמים לפני שנת תקס"ו). במהדורת שקלוב נוספה הסכמה מרבני שקלוב וקאפוסט.
ב"אגרת התשובה" פורס המחבר את משנתו על מצוות התשובה באספקלריה החסידית, ומבאר באריכות את כל חלקי מצוות התשובה. ה"אגרת" עוסקת ברובה בהבדל שבין "תשובה תתאה" ל"תשובה עילאה" (מושגים המוזכרים בספר הזהר) ועל הדרכים להגיע אליהן.
כשנה וחצי לאחר הסתלקות האדמו"ר הזקן הדפיסו בני המחבר מהדורה שלישית של הספר (שקלוב תקע"ד). במהדורה זו הוסיפו את החלק הרביעי של הספר הכולל את "אגרת הקודש" (לב מכתבים), ואת החלק החמישי הנקרא "קונטרס אחרון".
בחלק "אגרת הקודש" נדפסו מכתבים ששלח האדמו"ר הזקן באמצעות שד"רים מידי שנה בשנה, על מנת לאסוף כספי צדקה מאת החסידים ברייסין עבור אחיהם החסידים המתגוררים בארץ הקודש, בטבריה ובצפת. במכתבים אלה כתב האדמו"ר הזקן דברי הגות מעמיקים על מטרת מצוות הצדקה ותכליתה על פי הקבלה והחסידות, וכן ביאורים בענייני עבודת ה', קבלה וחסידות. ה"קונטרס אחרון" כולל "פרקים אשר כתב בעת חיברו הספר 'לקוטי אמרים', פלפול ועיון עמוק על מאמרי 'זהר' ו'עץ חיים' ו'פרי עץ חיים' שנראים כסותרים זה את זה, וברוח מבינתו מישבם כל דיבור על אופניו שכתב ב'לקוטי אמרים'" (מתוך הקדמת בניו למהדורת שקלוב תקע"ד). בסוף ה"קונטרס אחרון" נדפסו שלושה ממכתבי המחבר, שמשום מה לא נדפסו בחלק "אגרת הקודש" (בחלק מהמהדורות שנדפסו אחרי מהדורת שקלוב תקע"ד, הוחזרו שניים מהמכתבים למדור "אגרת הקודש", ובחלקם נשמטו בטעות לגמרי).
מכאן ואילך נדפסו רוב מהדורות ספר התניא במתכונת של מהדורת שקלוב תקע"ד הכוללת את כל חמשת חלקי הספר. במהדורת תר"ס, ובמהדורות שנדפסו בעקבותיה, נוספו כמה הוספות חשובות נוספות (על כך ראה להלן, בפריט 109).
ספר ליקוטי אמרים – תניא, מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי. יאס, תר"ג 1843.
במהדורה שלפנינו נדפסה הסכמה נלהבת של רבי יוסף לנדא אב"ד יאס, מחבר שו"ת "ברכת יוסף". רבי יוסף לנדא (תקנ"א-תרי"ד; אנצי' לחסידות, ב, עמ' קיז) היה בצעירותו תלמיד מובהק של הרה"ק רבי ברוך ממז'יבוז' ושל ה"אוהב ישראל" מאפטא, אשר היו שניהם מפורסמים בהתנגדותם לדרכה של חסידות חב"ד. לאחר פטירת ה"אוהב ישראל", התקרב רבי יוסף לנדא אל הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין, והיה ממקורביו הגדולים. רבי ישראל מרוז'ין אף למד עמו בחברותא את ספר "עץ חיים" של האר"י הקדוש. לאחר פטירת רבו הדפיס תלמידו רבי יוסף קונטרס הספד בשם "קול נהי" (טשרנוביץ תרי"א).
כעשר שנים לפני הדפסת הספר שלפנינו ביאס, פרצה מחלוקת חריפה בין קהילת חסידי חב"ד בעיר, שבראשה עמד "המשפיע" רבי יצחק משה מיאס (תקכ"ו-תרכ"א), תלמידם של האדמו"ר הזקן והאדמו"ר האמצעי, ובין חסידיו של ה"אוהב ישראל" מאפטא שכיהן אז כאב"ד העיר. בשנת תקצ"ד ביקר בעיר רבי ישראל מרוז'ין והשכין שלום בין המחנות הניצים. יתכן שמאורע זה עומד ברקע הסכמתו המיוחדת של רב העיר רבי יוסף לנדא, שבשנותיו הבוגרות היה תלמידו המובהק של רבי ישראל מרוז'ין.
על ביקורו של הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין בעיר, והשכנת השלום בין הצדדים, מסופר הסיפור הבא: "הרדיפות... נמשכו עוד זמן רב עד ביאתו של הרה"ק המפורסם הר"י מרוזין זצ"ל לעיר יאס והתאכסן אצל הגביר המפורסם הרב [מיכל] דניאל... תיכף כשנכנס להבית וכל גדולי העיר עמו שאל איפה הר' יצחק משה [ראש חסידי חב"ד בעיר]. השיב לו הגביר הנ"ל [ר' מיכל דניאל] כי הוא אסור לבוא לביתו... אז עמד הרה"צ הנזכר [מרוז'ין] ואמר: אם כן גם לי אסור לבוא לביתכם! ורצה לצאת מביתו, אבל בעל הבית הפציר בו, ותיכף רצו והביאו את הרב יצחק משה. וכשבא הרב יצחק משה חקר הרה"צ מרוז'ין על כל הענין, והרי"מ סיפר לו את כל מצוקותיו, אז גער הרה"צ הנזכר [מרוז'ין] ונזף את כל הרודפים. גם סיפרו לו על שו"ב אחד שזרק את ספר התניא על הארץ, ואסר [הרה"ק מרוז'ין] את שחיטתו, ואמר: מי יהין לדבר סרה ע"ד בעל התניא, כי כל תורתו ושיטתו הכל קודש קדשים שקיבל מפי רבו הקדוש הוא אדוני אבי זקני הרב המגיד הקדוש ממעזריטש זי"ע, ופעם אחת ברקידת התלמידים שנפל האבנט מהרב זצ"ל [בעל התניא], הרב המגיד בכבודו ובעצמו חגרו ואמר שהוא גולל ספר תורה..." (יהושע מונדשיין, מגדל עז, עמ' רנ-רנא. ראה חומר מצורף).
חתימות בדף י/1: "יוסף שוב".
[2], צב דף. 17 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש עם פגיעות בטקסט, משוקמים בחלקם במילוי נייר. הדבקות נייר לחיזוק בשוליים הפנימיים של מספר דפים, עם פגיעות בטקסט. חותמת ורישום בכתב-יד. כריכת עור חדשה.
מונדשיין, ספר התניא, ביבליוגרפיה, טו, עמ' 78-80.
המהדורה שלפנינו נדפסה בבית הדפוס של רבי ישראל אברהם סגל. באותו בית דפוס ובאותה שנה נדפס גם הכרך הראשון של "לקוטי הלכות" של רבי נתן מברסלב (ראה: קטלוג קדם, מכירה 70, פריט 127).
האדמו"ר הזקן רבינו שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד, מהמאורות הגדולים שהאירו את שמי היהדות והחסידות, חולל מהפכה לדורות והטביע את חותמו ברבבות נשמות ישראל. היה מגדולי הפוסקים המפורסמים, מגדולי החסידות ומבחירי תלמידי המגיד ממזריטש.
בנעוריו היה תלמידו של רבי ישכר בער הלוי אשבל אב"ד ליובאוויטש (מתלמידי המגיד ממזריטש). לאחר נישואיו עבר מעיירת מולדתו ליאזנא אל העיר וויטבסק, שם התגורר חמיו – רבי יהודה ליב סגל. בגיל שמונה עשרה גמר את כל הש"ס בעיון "עם כל נושאי כליהם ספרי הראשונים והאחרונים". בהגיעו לגיל עשרים נסע לראשונה אל מי שעתיד להיות רבו המובהק – המגיד ממזריטש. "שמה [במזריטש] מצא מרגוע לנפשו והשביע בצחצחות נפשו ואכל מעץ החיים אילנא דאורייתא". במזריטש למד את תורת הקבלה והחסידות עם בנו יחידו של המגיד – הרה"ק רבי אברהם המלאך. בתקופת שהותו במזריטש הטיל עליו רבו לכתוב מחדש את השלחן ערוך, עם הנימוקים של כל הלכה (על כך ראה בהרחבה בפריט 116). לאחר פטירת רבו המגיד ממזריטש, בשנת תקל"ג, החל לנסוע אל הרה"ק רבי מנחם מנדל מוויטבסק והיה מתבטל אליו כתלמיד לרבו. בשנת תקל"ז, כשעלו הרמ"מ מוויטבסק וידידו רבי אברהם הכהן מקאליסק בראש קבוצה של שלוש מאות חסידים אל ארץ הקודש, הצטרפו אליהם האדמו"ר הזקן ומשפחתו. בהגיעם ל"מוהילוב הטורקית" שעל שפת נהר הדנייסטר [מוהיליב-פודילסקי] הפצירו בו המלווים הרבים מבין חסידי רייסין שלא יעזבם כצאן ללא רועה, ואז החליט האדמו"ר הזקן בעצה אחת עם הרמ"מ ורבי אברהם להישאר ברייסן ולהנהיג את החסידים. כשנה וחצי נשאר ב"מוהילוב הטורקית", שם למד בהתמדה וביגיעה עצומה רוב שעות היממה. בתקופה זו החל להגיה ולערוך מחדש את השלחן ערוך שלו, אותו סיים לכתוב במזריטש. לאחר מכן שב לוויטבסק. בשנים תקמ"א-תקמ"ג התגורר בהורודוק. בשנת תקמ"ג נבחר לכהן כרב וכמגיד מישרים בעיירת מולדתו ליאזנא. מאמצע שנות התק"מ התחילו אלפים לנסוע לליאזנא, להיכנס לחדרו ל"יחידות" ולשמוע את מאמריו העמוקים בתורת החסידות.
אחת המגמות המרכזיות של האדמו"ר הזקן הייתה החזרת עטרת עבודת התפילה ליושנה כבימי חז"ל. הוא שאף להעמיד דור של עובדי ה' ששוהים שעה אחת קודם התפילה ומתבוננים בגדלות הבורא, ובזמן התפילה שוהים לפחות שעה אחת בהתבוננות המוח ובהתעוררות הלב. באחד ממכתביו הוא כותב: "האומרים תפילה מדרבנן, לא ראו מאורות מימיהם... עיקר ענינה ומהותה הוא יסוד כל התורה, לדעת את ה' להכיר גדלו ותפארתו בדעה שלימה ומיושבת בבינת הלב, שיתבונן בזה כל כך עד שתתעורר נפש המשכלת לאהבה את שם ה' ולדבקה בו ובתורתו ולחפוץ מאד במצותיו. אשר כל ענין זה נעשה לנו בזמן הזה על ידי אמירת פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע לפניה ולאחריה, בפה מלא ובקול המעורר כוונת הלב... כל הקרוב אל ה' וטעם טעם בתפלה פעם אחת, יבין וישכיל כי בלעדה לא ירים איש את ידו ואת רגלו לעבוד ה' באמת". חלק גדול ממאמריו של האדמו"ר הזקן נאמרו לצורך מגמה זו, כהדרכה לחסידים לקראת ההתבוננות בשעת התפילה ולפניה.
בעקבות הלשנות נאסר האדמו"ר הזקן פעמיים בפטרבורג. לאחר שחרורו השני, בשלהי שנת תקס"א, העביר את מקום מגוריו מליאזנא ללאדי, בה התגורר באחת עשרה השנים האחרונות לחייו. המעבר ללאדי סימן תקופה חדשה בהתפשטות תורתו של האדמו"ר הזקן. שם נעשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, ולמעשה רוב מאמריו נאמרו בשנות מגוריו בלאדי. מספר הנוסעים אליו בראשית שנות התק"ס, נאמד (על פי מסמכים ממשלתיים) בעשרות אלפים (לממעיט – ארבעים אלף, ולמרבה – שמונים אלף).
בשיאה של מלחמת רוסיה-צרפת (1812), בתחילת חודש אלול, כשנפוליאון וחילותיו התקדמו במהירות אל תוך רוסיה, נמלט האדמו"ר הזקן עם כל משפחתו מביתו שבלאדי כדי לא לשהות אף רגע אחד תחת כיבושו של נפוליאון, אותו כינה "השונא" ובשלטונו ראה סכנה רוחנית. במשך כחצי שנה היטלטל האדמו"ר הזקן בדרכים, עד שתקפה עליו מחלה ובמוצאי שבת פרשת שמות, אור לכ"ד טבת שנת תקע"ג "יצתה נשמתו בטהרה אחר כמה נוראות ונפלאות". מקום קבורתו בעיירה האדיטש.
תולדות הדפסת חיבורי האדמו"ר הזקן
תורתו שבכתב
בחייו הדפיס האדמו"ר הזקן ארבעה חיבורים קטנים, בהלכה ובעבודת ה'. רוב חיבוריו שבכתב וכל תורתו שנאמרה בעל פה, נדפסו רק לאחר הסתלקותו.
ארבעת החיבורים שהדפיס האדמו"ר הזקן בחייו:
א. קונטרס "הלכות תלמוד תורה", נדפס בשקלוב תקנ"ד (עם הסכמות רבני שקלוב "המתנגדים"). בחיבור זה ביאר וליבן האדמו"ר הזקן את כל גדרי מצוות תלמוד תורה וידיעת התורה ואיסור שכחת התורה. כמו כן, חידש הלכות רבות שהוציא מדברי הגמרא והראשונים, שאינן מוזכרות אצל הרמב"ם, הטור והשלחן ערוך. ממהדורת שקלוב תקנ"ד ידועים כיום בעולם שלושה עותקים בלבד. החיבור נדפס בשנית בלבוב תקנ"ט, עם הסכמת הגה"ק רבי משה ליב מסאסוב, ובשלישית, לאחר פטירת המחבר, בתוך הכרך השלישי של שלחן ערוך הרב, בקאפוסט תקע"ד.
ב. קונטרס "לוח ברכת הנהנין", נדפס לפחות חמש פעמים בחיי המחבר: שקלוב תק"ס (לא ידוע כיום על עותק ששרד ממנו, ויתכן גם שקדמו לו מהדורות נוספות); זולקווא תקס"א; רוסיה-פולין תקס"א?; קוריץ אחר תקס"א; לבוב תקס"ד. בחיבור זה נדפסו פסקיו של האדמו"ר הזקן בהלכות ברכות הנהנין, בדרך כלל על פי הכרעותיו בשלחן ערוך שלו, אך בהשמטת הנימוקים והטעמים.
ג. סידור המכונה בשם "סידור הרב". גם חיבור זה, כקודמו, נדפס לפחות חמש פעמים בחייו (ראה: קובץ בית אהרן וישראל, קפו, עמ' קלג-קמד, וראה להלן בפריט 124). בתוך סידור זה הדפיס האדמו"ר הזקן את החיבור "סדר ברכת הנהנין" – הכולל יג פרקים, ובו חזר מפסקי הלכה רבים שכתב ב"לוח ברכת הנהנין" ובשלחן ערוך שלו. על ההבדל בין ה"לוח" ל"סדר" כותב המחבר בשורות הפתיחה ל"סדר": "חדושי הלכות ברורות מלוקטות מספרי הקדמונים שלא נקבעו ב'לוח' הראשון המיוסד ומשוכלל על פי דעת האחרונים... (גם סדר [ה]הלכות והפרקים מסודרים פה באופן נאות ויותר מתוקנים)". לא ידוע כיום על עותקים ששרדו ממהדורות הסידור שנדפסו בחיי המחבר (למעט עותק אחד החסר דף שער; לגביו נחלקו החוקרים אם נדפס בתקס"ג או בתקס"ב – ראה על כך בפריט 124). המחבר מזכיר את סידורו בחיבוריו האחרים, ב"אגרת התשובה" פרק ז, בשלחן ערוך הרב הלכות פסח, סימן תמח סעיף יב, ועוד.
ד. ספר התניא, נדפס בסלאוויטא תקנ"ז, ובשנית בשקלוב תקס"ו, בתוספת "אגרת התשובה" (בנוסף לאלה נדפסו בחיי המחבר עוד ארבע הוצאות לא רשמיות, בזולקווא).
לאחר הסתלקותו של האדמו"ר הזקן, נדפס החלק הגדול מתורתו שבכתב – ששת כרכי שלחן ערוך הרב – בשקלוב ובקאפוסט, בשנים תקע"ד ותקע"ו (על כך ראה בהרחבה בפריט 116). כמו כן, נדפסה בשנת תקע"ד בשקלוב מהדורה נוספת של ספר התניא, בה נוספו לראשונה "אגרת הקודש" ו"קונטרס אחרון".
תורתו שבעל פה
רוב תורתו של האדמו"ר הזקן נמסרה בעל פה, לתלמידיו ולחסידים הרבים שנסעו אליו. את תורתו השמיע בשלושה אופנים: מאמרים שנאמרו ב"יחידות", בפני יחידים או קבוצות שנכנסו לחדרו ושהעלו לאחר מכן על גבי הכתב את מה ששמעו ממנו; מאמרים שנאמרו על ידו בכל "שבת מברכים" ובמועדי השנה בפני קהל רב של מאות ואלפי חסידים (מאמרים אלו רובם עסקו בעבודת ה' על פי דרכו של האדמו"ר הזקן, ובדרך אגב הוזכרו בהם מידי פעם מושגים עמוקים בקבלה); מאמרים שנאמרו על ידו בלילות שבת, ולעתים גם באחד מלילות השבוע, בפני בניו וחתניו וכמה יחידי סגולה מתלמידיו (מאמרים עמוקים המבארים מושגים בתורת הקבלה על פי תורת החסידות).
כיום ידועים כאלפיים מאמרים של האדמו"ר הזקן ששרדו. מאמרים אלו לא הועלו על הכתב על ידי האדמו"ר הזקן, אלא נכתבו על ידי כמה ממקורביו ובני משפחתו: אחיו רבי יהודה ליב מיאנאוויטש, בעל "שארית יהודה"; בנו רבי דוב בער, האדמו"ר האמצעי; בנו ר' משה; תלמידו רבי פנחס רייזעס; תלמידו רבי שלמה פריידעס. בשנים האחרונות לחייו הצטרף אל הכותבים גם נכדו האדמו"ר ה"צמח צדק". המאמרים שנכתבו על ידי רבי יהודה ליב ועל ידי האדמו"ר האמצעי הוגהו על ידי האדמו"ר הזקן.
המאמרים הראשונים שנדפסו מתורתו שבעל פה היו אלה שנאמרו בליל שבת ושנכתבו על ידי האדמו"ר האמצעי. אלה נדפסו בספרים "סידור עם דא"ח" ו"ביאורי הזהר", בקאפוסט תקע"ו. המאמרים שאמר בציבור בשבתות מברכים נדפסו לראשונה עשרות שנים לאחר הסתלקות האדמו"ר הזקן. חלק קטן ממאמריו נדפס בספרים "תורה אור" (קאפוסט תקצ"ז) על חומשים בראשית ושמות, וב"ליקוטי תורה" (ז'יטומיר תר"ח) על חומשים ויקרא-דברים ושיר השירים. שני ספרים אלו מבוססים על כתיבותיו של רבי יהודה ליב מיאנאוויטש, ונערכו והוגהו על ידי האדמו"ר ה"צמח צדק".
בין השנים תשי"ח-תשס"ו נדפסו בהוצאת קה"ת, בעידודו של הרבי מליובאוויטש, עשרים וחמשה כרכי "מאמרי אדמו"ר הזקן", בהם נדפסו כל המאמרים ששרדו, על כל נוסחאותיהם השונות.
על כתיבת ספר התניא ועל הרקע לכתיבתו
בשנות התק"נ היה האדמו"ר הזקן המנהיג החסידי היחיד ברוסיה הלבנה. בשנים ההן נהרו אליו עשרות אלפי חסידים וזרם אדיר של פונים שהגיעו לשאול בעצתו בענייני עבודת ה', מה שגזל ממנו זמן רב. לעתים היו ממתינים שבועות מספר כדי להיכנס לחדרו ל"יחידות". הדבר היה למורת רוחו של האדמו"ר הזקן. בעקבות כך, כתב באותם ימים שלושה מכתבים, בהם ביקש להגביל מעט את הכניסה לאלו שכבר היו אצלו פעם אחת, כדי שתתאפשר ביתר קלות כניסתם של אלו שעדיין לא היו אצלו. במקביל כתב קונטרסי הדרכה לחסידים בענייני עבודת ה', כדי שיהוו תחליף למפגש הפרטי אתו. מקונטרסים אלה נוצר בהמשך ספר התניא. במכתב לחסידים משנת תקנ"ה (שהפך לאחר מכן להקדמת הספר) כותב האדמו"ר הזקן: "בקונטרסים אלו הנקראים בשם ליקוטי אמרים... וכולם הן תשובות על שאלות רבות אשר שואלין בעצה כל אנ"ש דמדינתנו תמיד... לשית עצות בנפשם בעבודת ה'. להיות כי אין הזמן גרמא עוד להשיב לכל אחד ואחד על שאלתו בפרטות, וגם השכחה מצויה. על כן רשמתי כל התשובות על כל השאלות, למשמרת לאות, להיות לכל אחד ואחד לזכרון בין עיניו, ולא ידחוק עוד ליכנס לדבר עמי ביחידות, כי בהן ימצא מרגוע לנפשו ועצה נכונה לכל דבר הקשה עליו בעבודת ה'".
לאחר שהתפשטו העתקות לא מדויקות של קונטרסיו, החליט האדמו"ר הזקן להביא את הדברים לבית הדפוס. הדפסת ספר התניא החלה בשלהי שנת תקנ"ו ונשלמה בכ' כסלו תקנ"ז.
האדמו"ר הזקן כתב את ספרו בעומק העיון במשך כמה שנים. תלמידו האדמו"ר רבי אהרן מסטרשלה כותב: "לי גלוי וידוע ועיני ראו גודל היגיעה שהיה לו בעת אשר חיבר ספרו הקדוש, אשר בעומק חכמתו ובינתו היה מברר מכל הדברים הקדושים המבוארים בעץ חיים ובפרי עץ חיים, וע"פ הדברים האלו חיבר חיבורו הקדוש". האדמו"ר הזקן ליטש בדייקנותו כל מילה וכל אות, ואין בספרו מילים מיותרות וכפל לשון. בעניין זה כותב נכדו האדמו"ר ה"צמח צדק": "מה שכתב בתניא לשון 'אור' ו'כח' ו'חיות', שמעתי שבכוונה כפל הלשונות, ובדקדוק גדול כתב כן". מסופר כי לעתים התעכב כמה שבועות על כתיבת אות אחת בספרו.
על פי מסורת חסידית שנמסרה ע"י המשפיע רש"ג אסתרמן, נהג האדמו"ר הזקן להעניק את ספרו זה בעצמו לחסידים: "אשר מכירת התניא, או הנתינה, היה ע"י כ"ק רבינו בעצמו. וכשבאו משלחות מעיירות שונות, היה הוא בעצמו מעריך כמה [ספרי] תניא נחוץ לעיר זו...".
האדמו"ר הזקן התבטא על ספרו: "מהתניא אפשר להיות חסיד כמו אברהם אבינו". אף ה"אוהב ישראל" מאפטא אמר ש"גם אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב הלכו בדרך העבודה הכתוב בליקוטי אמרים". כשהגיע הספר לידיו של מחותנו רבי לוי יצחק מברדיטשוב, התפעל ואמר: "פלא עצום הוא, איך אפשר להכניס אלוקים כה גדול ונורא בתוך ספר כזה קטן...".
הספר התקבל בהערכה עצומה אצל רוב גדולי החסידות. רבים ציטטו ממנו בספריהם. מסופר על המגיד מקוז'ניץ שהיה לומד כל יום פרק בתניא כשהוא מעוטר בתפילין דרבנו תם, ואף התבטא לפני רבי אשר מסטולין שספר התניא הוא ספר מגן עדן. המגיד מקוז'ניץ מביא בכמה מקומות בספריו דברים מספר התניא, אף שהיה מבוגר מהאדמו"ר הזקן במספר שנים. האדמו"ר מויז'ניץ בעל "אהבת ישראל" אמר שצריך למשכן את השטריימל כדי לקנות את ספר התניא.
מאז שנדפס לראשונה ועד לשואה נדפס הספר בלמעלה מארבעים מהדורות, ומאז ועד לימינו נדפס באלפי מהדורות נוספות. הספר נלמד ע"י רוב החוגים כספר יסוד באמונה ועבודת ה'.
אדמו"רי חב"ד ייחסו סגולות רבות ללימוד בספר התניא, ואף להחזקתו בבית בלבד: סגולות לאמונה טהורה, למניעת מחשבות זרות, לתיקון על חטאים, לכל תחלואי הגוף והנפש, לשפע ברכה והצלחה, להצלה וישועה. הרבי מליובאוויטש הורה שהספר צריך להימצא בכל בית כסגולה לשמירה.
על המהדורות החשובות של ספר התניא שנדפסו בחיי המחבר ולאחר פטירתו
במהדורה הראשונה שהדפיס האדמו"ר הזקן בסלאוויטא נדפסו חלקו הראשון של הספר, הכולל נג פרקים, וחלקו השני הנקרא "שער היחוד והאמונה", הכולל יב פרקים. בשלב זה עדיין לא הדפיס האדמו"ר הזקן את החלק השלישי הנקרא "אגרת התשובה". בשנת תקנ"ט, וכן בשנות התק"ס, נדפסו בזולקווא שבגליציה ארבע מהדורות של ספר התניא. במהדורות שנדפסו בזולקווא נדפסה לראשונה "אגרת התשובה" – מהדורה קמא. למהדורות אלה ניתן להתייחס כמהדורות לא רשמיות, שכן אין ידוע אם הן נדפסו בידיעתו של המחבר, והאם הדפסת מהדורה קמא של "אגרת התשובה" בהן היתה לרצונו. בשנת תקס"ו הדפיס המחבר בשקלוב את ספרו בשנית. במהדורה זו הדפיס לראשונה את "אגרת התשובה" – מהדורה בתרא, שהיא חלקו השלישי של ספר התניא, וכוללת יב פרקים ("אגרת התשובה" נדפסה אז גם בנפרד, כקונטרס בפני עצמו). בסוף מהדורה זו הדפיס המחבר מאמר בשם "הקול קול יעקב", תחת הכותרת "חתימה" (מאמר זה נדפס כבר קודם לכן על ידי המחבר כ"הקדמה" לסידורו, שנדפס מספר פעמים לפני שנת תקס"ו). במהדורת שקלוב נוספה הסכמה מרבני שקלוב וקאפוסט.
ב"אגרת התשובה" פורס המחבר את משנתו על מצוות התשובה באספקלריה החסידית, ומבאר באריכות את כל חלקי מצוות התשובה. ה"אגרת" עוסקת ברובה בהבדל שבין "תשובה תתאה" ל"תשובה עילאה" (מושגים המוזכרים בספר הזהר) ועל הדרכים להגיע אליהן.
כשנה וחצי לאחר הסתלקות האדמו"ר הזקן הדפיסו בני המחבר מהדורה שלישית של הספר (שקלוב תקע"ד). במהדורה זו הוסיפו את החלק הרביעי של הספר הכולל את "אגרת הקודש" (לב מכתבים), ואת החלק החמישי הנקרא "קונטרס אחרון".
בחלק "אגרת הקודש" נדפסו מכתבים ששלח האדמו"ר הזקן באמצעות שד"רים מידי שנה בשנה, על מנת לאסוף כספי צדקה מאת החסידים ברייסין עבור אחיהם החסידים המתגוררים בארץ הקודש, בטבריה ובצפת. במכתבים אלה כתב האדמו"ר הזקן דברי הגות מעמיקים על מטרת מצוות הצדקה ותכליתה על פי הקבלה והחסידות, וכן ביאורים בענייני עבודת ה', קבלה וחסידות. ה"קונטרס אחרון" כולל "פרקים אשר כתב בעת חיברו הספר 'לקוטי אמרים', פלפול ועיון עמוק על מאמרי 'זהר' ו'עץ חיים' ו'פרי עץ חיים' שנראים כסותרים זה את זה, וברוח מבינתו מישבם כל דיבור על אופניו שכתב ב'לקוטי אמרים'" (מתוך הקדמת בניו למהדורת שקלוב תקע"ד). בסוף ה"קונטרס אחרון" נדפסו שלושה ממכתבי המחבר, שמשום מה לא נדפסו בחלק "אגרת הקודש" (בחלק מהמהדורות שנדפסו אחרי מהדורת שקלוב תקע"ד, הוחזרו שניים מהמכתבים למדור "אגרת הקודש", ובחלקם נשמטו בטעות לגמרי).
מכאן ואילך נדפסו רוב מהדורות ספר התניא במתכונת של מהדורת שקלוב תקע"ד הכוללת את כל חמשת חלקי הספר. במהדורת תר"ס, ובמהדורות שנדפסו בעקבותיה, נוספו כמה הוספות חשובות נוספות (על כך ראה להלן, בפריט 109).
ארבע מהדורות של ספר התניא שנדפסו בווילנא, עם הוספות, הגהות ותיקונים שנעשו בפיקוחו של האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש (ראה להלן).
1. ווילנא, [תר"ס] 1900. מונדשיין, ספר התניא, ביבליוגרפיה, ל, עמ' 107-113. חותמות הרב אלכסנדר יודאסין (ראה אודותיו: קטלוג קדם, מכירה 67, פריט 306).
2. ווילנא, [תרס"ט] 1909. מונדשיין, ספר התניא, ביבליוגרפיה, לא, עמ' 114.
3. ווילנא, [תרע"ב] 1912. מונדשיין, ספר התניא, ביבליוגרפיה, לב, עמ' 114.
4. ווילנא, תרפ"ג [1923]. מונדשיין, ספר התניא, ביבליוגרפיה, לג, עמ' 114. חסרים דפים ח-ט. קרע חסר גדול בדף קיג, עם פגיעה בטקסט.
גודל ומצב משתנים. חותמות. רישומים בכתב-יד.
ספר התניא – מהדורת ווילנא תר"ס – מהדורת האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש
במהדורת ווילנא תר"ס התחדשו כמה חידושים. ראשית כל, במהדורה זו נדפסו לראשונה שלושה קטעים, על פי העתקות מדויקות בכתב-יד, שלא הופיעו במהדורות שקדמו לה. הקטע החשוב והמפורסם שבהם הוא חציו השני של פרק ז' מ"שער היחוד והאמונה", קטע ארוך המתפרס על פני דפים פג-פה (על סיבת השמטת הקטע ממהדורות הדפוס הראשונות, ראה להלן). שני הקטעים הנוספים שנדפסו במהדורה זו לראשונה (בחלק "אגרת הקודש"): ד"ה "האותיות", בין אגרת יט לאגרת כ (דף קכט/1); ד"ה "אהוביי", בין אגרת כב לאגרת כג (דף קלה).
בנוסף להדפסת הקטעים החדשים, הוגה הספר כולו ביגיעה גדולה על ידי האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, שהקדיש לשם כך מספר חודשים. בעבודת ההגהה השתתפו גם רבי אשר גראצמאן [גרוסמן] מניקולייב ורבי משה וויילער מקריסלאווא. למעלה מאלף תיקוני נוסח נעשו במהדורת תר"ס. הגהת הנוסח נעשתה בעיקר בחלק "אגרת הקודש" (חלק מהאגרות הוגהו תוך השוואה לאוטוגרף המחבר); בשאר חלקי הספר המעיטו בתיקונים והסתפקו בעיקר בהשוואת הנוסח למהדורת סלאוויטא. (במהדורת תר"ס הוחזרה עטרה ליושנה בהדפסת הנוסח המלא של ההקדמה ושל ההסכמות, כפי שהופיעו במהדורה הראשונה, וכן הנוסח המלא של הקדמת בני המחבר כפי שהופיעה במהדורת שקלוב תקע"ד – ראה: קטלוג 65, במסגרת ליד פריט 136).
על עבודתו והשקעתו בהגהת הנוסח של מהדורת תר"ס כותב האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש באחד ממכתביו: "הרבה יגענו ביגיעת נפש ויגיעת בשר להגיה מתוך הרבה כתבי קודש אשר השגנו, ובררנו הכל במתינות גדולה ובעיון הטוב... והעיקר באגה"ק, כי בגוף ועצם התניא נזהרנו לשלוח יד להגיה ולשנות מהנדפס בפעם הראשון בסלאוויטא, כי אם בטעות דמוכח ונראה בעליל... וגם ההדפסה נעשה בהשגחה יתירה מאד כפי האפשרי להיות בכח אנושי".
בניגוד למהדורות הקודמות, שנדפסו באיכות ירודה, במהדורת תר"ס ניתנה תשומת לב מרובה לאיכות ההדפסה ולהידורה, לגופני האותיות, ולטיב הנייר והכריכה. חלק מהטפסים נכרכו בכריכות נאות עם עיטורים מוטבעים, ובחלקם הוזהבו שולי הדפים. האדמו"ר הרש"ב כתב על מהדורה זו לאחר צאתה מהדפוס, שהיא "יפה והדר מאד... נקי ומבורר בתכלית".
המשפיע רבי שלום דובער זיסלין מספר בזכרונותיו שבשעת התוועדות עם בחורי הישיבה בישיבת "תומכי תמימים", מעט לאחר שיצא מבית הדפוס ספר התניא מהדורת ווילנא תר"ס, החזיק בידיו המשפיע המפורסם רבי שמואל גרונם אסתרמן (הרש"ג) את הספר החדש, ואמר בהתלהבות: "החסידים אינם יודעים כיצד להודות לרבי [הרש"ב] על ה'תניא' הזה! ולו רק עבור צורת ההדפסה כשלעצמה! הרבי עשה את ה'תניא' ל'יש ומציאות' אפילו בחיצוניות דחיצוניות! כל עוד היה ה'תניא' ספרון צנום ('ספר'ל') הנרכש תמורת עשר פרוטות ('קופיקות'), ואותיות בו קטנות, היה בכך גם העלם והסתר לאורה הגדולה הגנוזה בו. אך משעה שנדפס ה'תניא' באותיות מאירות עינים, על נייר משובח, גליונות רחבים, כריכה נאה, והוא 'תופס מקום' – נפתחו שערי אורה לחזות גם בפנימיותו של ספר ה'תניא!'" (הרב יהושע מונדשיין, דברי ימי התמימים, עמ' 539-562).
מאז ואילך, עד לימינו, כל מהדורות התניא נדפסו על פי מהדורת ווילנא תר"ס. עם זאת, חיסרון אחד מצער יש במהדורת תר"ס: בשונה מן המהדורות שנדפסו בחיי המחבר, מהדורת תר"ס עברה תחת ידי הצנזורה ונעשו בה מספר "תיקונים" (בשנים ההן הייתה הצנזורה הרוסית בשיא כוחה, והמילים "גויים", "אומות העולם" וכדומה, הוחלפו ל"עכו"ם").
במהדורת ווילנא תרס"ט נוספה בראש הספר "מודעה רבה" על מכירת זכות ההדפסה מ"האלמנה והאחים ראם", "לכ"ק אדמו"ר הר"ר שלום דובער שליט"א מליובאוויטש". שטר מכר זה נדפס מאז ואילך בכל מהדורות התניא.
מדוע לא הדפיס בעל התניא בחייו את חלקו השני של פרק ז מ"שער היחוד והאמונה"?
אחד הקטעים שנדפסו לראשונה במהדורת תר"ס עוסק בביאור המושג הקבלי היסודי "צמצום אור אין סוף", מושג שהבנתו שנויה במחלוקת עתיקה בין המקובלים. הקטע מתחיל במילים: "והנה מכאן יש להבין שגגת מקצת חכמים בעיניהם ה' יכפר בעדם ששגו וטעו בעיונם בכתבי האריז"ל והבינו ענין הצמצום המוזכר שם כפשוטו...". דברי האדמו"ר הזקן כוונו נגד דברי המקובל רבי עמנואל חי ריקי, בעל ה"משנת חסידים", בספרו "יושר לבב" (אמשטרדם תק"ב), שטוען באריכות שהמושג "צמצום" הוא כפשוטו, בעוד שגדולי החסידות סבורים שמדובר בהגשמה, ודעתם בעניין היא שה"צמצום" אינו כפשוטו. ייתכן כי הסיבה שהמחבר השמיט קטע זה מהמהדורות שהדפיס הייתה רצונו להימנע מעיסוק בעניינים הקשורים למחלוקת שבין הגר"א ובין החסידים, שהייתה אז בשיאה.
1. שקלוב, [אחרי תקע"ד 1814]. סטפנסקי חסידות מס' 630. מונדשיין, ספר התניא, ביבליוגרפיה, ט, עמ' 63-65. חסרים שני דפים ראשונים ושני דפים אחרונים.
2. קניגסברג, שנת " ועצת ה' היא תקום" [תקפ"ז או תר"ח (אם מחשבים את שם הוי"ה במלואו)]. מונדשיין, ספר התניא, ביבליוגרפיה, יג, עמ' 73.
3. יוהניסבורג, שנת "ובדבר הזה תאריכו ימים" [תתקס"ח; שנת הדפסה לא ידועה]. מונדשיין, ספר התניא, ביבליוגרפיה, יד, עמ' 73. חסרים שני הדפים הראשונים שלאחר השער. רישום בעלות בדף השער: "שייך לר' חיים שלום ב"ר שמשון".
4. למברג, [תרט"ז] 1856. מונדשיין, ספר התניא, ביבליוגרפיה, יז, עמ' 84-85. חסרים שני דפים אחרונים. דפים ל-לז נכרכו שלא כסדרם. רישומים רבים בדף המגן הקדמי, בהם: "שייך לדובער נחמן ב"ר שניאור זלמן הורעוויץ ח"ר [=חתן רבי] יהושע העשיל שי' מינצקי הדר בכפר פושטאהאראב סמוך לעיר הלוכאוו [גלוכוב] ערך 27 ווייערסט". חותמות: "מספרי הרה"ג ר' דוב נחמן הורוויץ מו"צ דוויטעבסק שנדב עפ"י צוואתו לישיבת ליבאוויץ".
הגאון רבי דוב נחמן הורוויץ (נפטר תרע"ג), מחשובי רבני חב"ד-באברויסק. מחבר ספר "חידושי בר נחמני" (פיעטרקוב תרע"ד). כיהן כרב בגלוכוב בפלך צ'רניגוב, ומשנת תרמ"ג כיהן כמו"צ בוויטבסק. גאון חריף שיגע בתורה מתוך דוחק ועוני. הרוגוצ'ובר כותב עליו בהסכמתו לספרו הנ"ל: "הרב החריף ובקי, סדרן ופלפלן... מכתביו ניכר שיגע וטרח הרבה לידע הדבר על בוריו".
5. וורשא, [אחר תרט"ז 1856]. מונדשיין, ספר התניא, ביבליוגרפיה, יט, עמ' 87-89. חותמות: "פנחס ברזאזע ממאקאווי".
6. [למברג], תרכ"ד [1864]. מונדשיין, ספר התניא, ביבליוגרפיה, כד, עמ' 102-103. דפים יח-יט נכרכו לאחר דף כ.
7. ווילנא, תרל"ג 1872. מונדשיין, ספר התניא, ביבליוגרפיה, כו, עמ' 106.
8. ווילנא, תרל"ח 1878. מונדשיין, ספר התניא, ביבליוגרפיה, כז, עמ' 106. חתימות ורישומי בעלות בדף השער ובדף המגן הקדמי: "זה הספר שייך להנגיד מו"ה ר' זימל שטיעל פה וויעליטשקא כעת חונה פה ק"ק אשפציין [...]; "ישראל קארו מעיר מישלניץ הסמוך לקראקא גאליצען"; "יוסף מאיר [...] מעיר טארנא"; "דברי הכותב הק' שמעון כץ זילביגער מעיר וויעליטשקא הסמוך לקראקא"; שייך לשמי בצלאל קעללער".
9. ווילנא, תרנ"ו 1896. מונדשיין, ספר התניא, ביבליוגרפיה, כט, עמ' 106.
10. חלק שער היחוד והאמונה, בתרגום לערבית-יהודית, מאת רבי דוד בוסקילה. מרוקו, קזבלנקה, תשל"ו 1976. מונדשיין, ספר התניא, ביבליוגרפיה, עמ' 179.
גודל ומצב משתנים.
ספר לוח ברכת הנהנין, עם סדר נטילת ידים, מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי – בעל התניא. זולקווא, [תקס"א 1801]. המילים "בק"ק שקלאוו" נדפסו בשער באותיות גדולות, ואילו מקום הדפוס "זאלקווא" נדפס באותיות קטנות.
מהדורה שנדפסה בחיי המחבר, האדמו"ר הזקן בעל התניא. לוח ברכת הנהנין נדפס בחיי האדמו"ר הזקן במספר מהדורות, אך רובן לא שרדו ומחלקן שרד עותק אחד בלבד.
[1], ב-כז, [1] דף. 17 ס"מ. מצב בינוני. כתמים (בהם כתמים כהים) ובלאי. סימני עש עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. קרעים בדף השער ובדפים נוספים, בהם קרעים חסרים עם פגיעות בטקסט, משוקמים בהדבקה ובמילוי נייר. חיתוך דפים עם פגיעה בכותרות במספר דפים. חותמות (אחת החותמות בדף השער מחוקה בדיו, עם פגיעה בטקסט). רישומים בכתב-יד. כריכת עור חדשה.
מביא המהדורה שלפנינו לבית הדפוס, רבי יעקב ב"ר נפתלי הירץ מבראד, היה זה שהדפיס את ספר התניא במהדורתו השניה, בזולקווא תקנ"ט.
סטפנסקי חסידות, מס' 262. ראה: ליברמן, אהל רח"ל, חלק א', ניו יורק תש"ד, עמ' 144; מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן, ניו יורק תשמ"ד, עמ' 202 ואילך.
לוח ברכת הנהנין
"לוח ברכת הנהנין" נועד להביא בקצרה את פסקי הלכות ברכות כהכרעת האדמו"ר הזקן. הביבליוגרף ר' חיים ליברמן העלה השערה כי החיבור נקרא בשם "לוח", מפני שבמקור נדפס כלוח שנועד לתליה על כותלי בתי כנסת ובתי מדרש (כדוגמת לוחות שנה וכיו"ב).
האדמו"ר הזקן כתב תחילה בהרחבה את פסקיו בהלכות ברכות הנהנין בשלחן ערוך שחיבר (בהיותו במזריטש, בשנים תקל"ב-תקל"ג). השלחן ערוך נדפס רק לאחר פטירתו, בקאפוסט תקע"ו. אך קודם לכן (בשנות התק"נ או בראשית שנות התק"ס) כבר הדפיס האדמו"ר את ה"לוח" ובו קיצר את הפסקים שכתב בשלחן ערוך, שישמשו הלכה למעשה. חיבור זה נדפס כאמור כבר בחייו והוא תואם להכרעות של האדמו"ר הזקן בשלחן ערוך שלו.
מאוחר יותר כתב האדמו"ר הזקן חיבור שלישי בהלכות ברכות, שנקרא "סדר ברכת הנהנין". חיבור זה נדפס אף הוא מספר פעמים בחיי האדמו"ר הזקן, בתוך סידורו, ובו שינה הרבה מן הפסקים וההכרעות שפסק בשלחן ערוך וב"לוח". בעוד שבחיבורים הנ"ל פסק על פי דעות הפוסקים האחרונים ובראשם ה"מגן אברהם", הרי שב"סדר ברכת הנהנין" חזר בו והכריע על פי דעות הראשונים.
ספר לוח ברכת הנהנין, עם סדר נטילת ידים, מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי – בעל התניא. לבוב, [תקס"ד 1804]. המילים "בק"ק שקלאוו" מובלטות בשער.
המהדורה שלפנינו נדפסה על פי מהדורת זולקווא תקס"א (ראה פריט קודם), למעט שינוי התאריך בהסכמתו של רבי אברהם חיים אב"ד זלוטשוב.
[25] דף. חסר הדף האחרון (במקור [26] דף). 18 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים ובלאי. סימני עש רבים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. קרעים, בהם קרעים חסרים עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. חיתוך דפים עם פגיעות בטקסט בדפים רבים. סימני גירוד בדף השער (להסרת חותמת), עם פגיעה בטקסט מצדו השני. רישומים בכתב-יד. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות מס' 264; מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן, ביבליוגרפיה, עמ' 210-211.
לוח ברכת הנהנין
"לוח ברכת הנהנין" נועד להביא בקצרה את פסקי הלכות ברכות כהכרעת האדמו"ר הזקן. הביבליוגרף ר' חיים ליברמן העלה השערה כי החיבור נקרא בשם "לוח", מפני שבמקור נדפס כלוח שנועד לתליה על כותלי בתי כנסת ובתי מדרש (כדוגמת לוחות שנה וכיו"ב).
האדמו"ר הזקן כתב תחילה בהרחבה את פסקיו בהלכות ברכות הנהנין בשלחן ערוך שחיבר (בהיותו במזריטש, בשנים תקל"ב-תקל"ג). השלחן ערוך נדפס רק לאחר פטירתו, בקאפוסט תקע"ו. אך קודם לכן (בשנות התק"נ או בראשית שנות התק"ס) כבר הדפיס האדמו"ר את ה"לוח" ובו קיצר את הפסקים שכתב בשלחן ערוך, שישמשו הלכה למעשה. חיבור זה נדפס כאמור כבר בחייו והוא תואם להכרעות של האדמו"ר הזקן בשלחן ערוך שלו.
מאוחר יותר כתב האדמו"ר הזקן חיבור שלישי בהלכות ברכות, שנקרא "סדר ברכת הנהנין". חיבור זה נדפס אף הוא מספר פעמים בחיי האדמו"ר הזקן, בתוך סידורו, ובו שינה הרבה מן הפסקים וההכרעות שפסק בשלחן ערוך וב"לוח". בעוד שבחיבורים הנ"ל פסק על פי דעות הפוסקים האחרונים ובראשם ה"מגן אברהם", הרי שב"סדר ברכת הנהנין" חזר בו והכריע על פי דעות הראשונים.
ספר לוח ברכת הנהנין, עם סדר נטילת ידים, מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי – בעל התניא, עם תרגום ליידיש מאת רבי מרדכי ב"ר שלמה זלמן. [סדילקוב, תק"פ 1820].
במהדורה שלפנינו נדפסו ההלכות בחלקם העליון של העמודים, ובחלקם התחתון של העמודים נדפס תרגומן ליידיש.
מהדורה זו היא למעשה "סדר ברכות הנהנין" שהדפיס האדמו"ר הזקן בסידורו, ולא "לוח ברכת הנהנין" (ראה פריט 111). עם זאת, במהדורה שלפנינו לא נדפסו פרקים יא-יג שב"סדר ברכות הנהנין". שינוי נוסף במהדורה זו: "סדר נטילת ידים" נדפס לפני הלכות ברכות הנהנין, ולא בסופן כמו במהדורות הקודמות.
[132] דף (במקור: [135] דף). חסרים 3 דפים: שני הדפים הראשונים (כולל דף השער), ודף [7]. שני הדפים הראשונים הושלמו בצילום. 16.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. סימני עש בדפים רבים, עם פגיעות רבות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. חיתוך דפים עם פגיעה בכותרות הדפים ובטקסט במספר דפים. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכה חדשה.
סטפנסקי חסידות מס' 266; מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן, ביבליוגרפיה, עמ' 212-213.
לוח ברכת הנהנין
"לוח ברכת הנהנין" נועד להביא בקצרה את פסקי הלכות ברכות כהכרעת האדמו"ר הזקן. הביבליוגרף ר' חיים ליברמן העלה השערה כי החיבור נקרא בשם "לוח", מפני שבמקור נדפס כלוח שנועד לתליה על כותלי בתי כנסת ובתי מדרש (כדוגמת לוחות שנה וכיו"ב).
האדמו"ר הזקן כתב תחילה בהרחבה את פסקיו בהלכות ברכות הנהנין בשלחן ערוך שחיבר (בהיותו במזריטש, בשנים תקל"ב-תקל"ג). השלחן ערוך נדפס רק לאחר פטירתו, בקאפוסט תקע"ו. אך קודם לכן (בשנות התק"נ או בראשית שנות התק"ס) כבר הדפיס האדמו"ר את ה"לוח" ובו קיצר את הפסקים שכתב בשלחן ערוך, שישמשו הלכה למעשה. חיבור זה נדפס כאמור כבר בחייו והוא תואם להכרעות של האדמו"ר הזקן בשלחן ערוך שלו.
מאוחר יותר כתב האדמו"ר הזקן חיבור שלישי בהלכות ברכות, שנקרא "סדר ברכת הנהנין". חיבור זה נדפס אף הוא מספר פעמים בחיי האדמו"ר הזקן, בתוך סידורו, ובו שינה הרבה מן הפסקים וההכרעות שפסק בשלחן ערוך וב"לוח". בעוד שבחיבורים הנ"ל פסק על פי דעות הפוסקים האחרונים ובראשם ה"מגן אברהם", הרי שב"סדר ברכת הנהנין" חזר בו והכריע על פי דעות הראשונים.
ספר לוח ברכת הנהנין, עם סדר נטילת ידים, מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי – בעל התניא. [רוסיה-פולין, תק"צ 1830 בקירוב].
המהדורה שלפנינו נדפסה על פי מהדורת זולקווא תקס"א (ראה פריט 111). בנוסח השער הושמט שם המו"ל. במהדורה זו נדפס "סדר נטילת ידים" לפני הלכות ברכות הנהנין.
כ דף. 17.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. סימני עש, עם פגיעות בטקסט (משוקמים בחלקם בהדבקות נייר דבק). קרעים במספר דפים, עם שיקומים בהדבקות נייר בדף האחרון. חיתוך דפים עם פגיעה בטקסט במספר דפים. חותמת. כריכה חדשה.
סטפנסקי חסידות מס' 267; מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן, ביבליוגרפיה, עמ' 214-215.
לוח ברכת הנהנין
"לוח ברכת הנהנין" נועד להביא בקצרה את פסקי הלכות ברכות כהכרעת האדמו"ר הזקן. הביבליוגרף ר' חיים ליברמן העלה השערה כי החיבור נקרא בשם "לוח", מפני שבמקור נדפס כלוח שנועד לתליה על כותלי בתי כנסת ובתי מדרש (כדוגמת לוחות שנה וכיו"ב).
האדמו"ר הזקן כתב תחילה בהרחבה את פסקיו בהלכות ברכות הנהנין בשלחן ערוך שחיבר (בהיותו במזריטש, בשנים תקל"ב-תקל"ג). השלחן ערוך נדפס רק לאחר פטירתו, בקאפוסט תקע"ו. אך קודם לכן (בשנות התק"נ או בראשית שנות התק"ס) כבר הדפיס האדמו"ר את ה"לוח" ובו קיצר את הפסקים שכתב בשלחן ערוך, שישמשו הלכה למעשה. חיבור זה נדפס כאמור כבר בחייו והוא תואם להכרעות של האדמו"ר הזקן בשלחן ערוך שלו.
מאוחר יותר כתב האדמו"ר הזקן חיבור שלישי בהלכות ברכות, שנקרא "סדר ברכת הנהנין". חיבור זה נדפס אף הוא מספר פעמים בחיי האדמו"ר הזקן, בתוך סידורו, ובו שינה הרבה מן הפסקים וההכרעות שפסק בשלחן ערוך וב"לוח". בעוד שבחיבורים הנ"ל פסק על פי דעות הפוסקים האחרונים ובראשם ה"מגן אברהם", הרי שב"סדר ברכת הנהנין" חזר בו והכריע על פי דעות הראשונים.
תשובה זו, שנדפסה מאוחר יותר בחלק התשובות שבסוף שלחן ערוך הרב, היא התשובה ההלכתית הארוכה ביותר שכתב האדמו"ר הזקן.
י דף. חסר דף השער (הושלם בצילום). 20.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות קשים במרבית הדפים. בלאי. סימני עש עם פגיעות בטקסט, משוקמים בחלקם במילוי נייר. קרעים חסרים, עם פגיעות בטקסט במספר מקומות, משוקמים במילוי נייר (עם השלמות של מספר אותיות בכתב-יד). כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות מס' 643; מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן, ביבליוגרפיה, עמ' 186-187.
שני כרכים של שלחן ערוך הרב, מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי – בעל התניא. מהדורה ראשונה.
• שלחן ערוך הרב, אורח חיים, חלק ראשון, סימנים א-רטו. קאפוסט, [תקע"ו 1816]. דפוס האחים רבי יהודה ורבי ישראל יפה [בני רבי אור שרגא פייביש], תלמידי האדמו"ר הזקן.
עותק שהיה שייך לגאון רבי חיים ברלין. בדף קלז/1 חותמת (קצוצה בחלקה): "אוצר הספרים [ש]ל הגאון הצדיק [רבי] חיים ברלין...".
חותמות (מחוקות בחלקן): "אברהם יצחק בן שעפטל ה' סג"ל קאפעלעוויץ מלמד".
תיקונים רבים בכתב-יד.
עותק חסר. פג; עג-רצט, [1] דף. חסרים 8 דפים ראשונים, כולל דף השער (במקור: [2], ג-ח; פג; עג-רצט, [1] דף). דפים פט-צב נכרכו שלא כסדרם. 18 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי. קרעים חסרים משוקמים בחלקם במילוי נייר. בדף רמה קרע חסר עם פגיעה בטקסט (ופגיעה קלה בטקסט בדף נוסף). סימני עש רבים עם פגיעות בטקסט, משוקמים בחלקם בהדבקות ובמילוי נייר. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות מס' 562; מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן, ביבליוגרפיה, א, עמ' 32-35.
• שלחן ערוך הרב, אורח חיים, חלק שלישי. קאפוסט, [תקע"ו 1816]. דפוס האחים רבי יהודה ורבי ישראל יפה [בני רבי אור שרגא פייביש], תלמידי האדמו"ר הזקן.
בשער חלק זה נדפס הכותר: "אורח חיים הלכות עירובין", אך למעשה חלק זה כולל גם את הלכות יום טוב, ראש השנה, יום הכפורים, סוכה ולולב. לפנינו כרך ובו הלכות עירובין בלבד (למעט מספר דפים). יתר ההלכות חסרות בעותק שלפנינו (במפעל הביבליוגרפיה נרשם עותק נוסף הכולל רק את הלכות עירובין).
עותק חלקי. ה-ק דף (חסרים 8 דף מהלכות עירובין, וכן ההלכות האחרות; החלק השלישי כולו במקור: [1], ב-קסד, קסט-רן, [2]; כג דף). 18.5 ס"מ. מצב בינוני, מספר דפים במצב בינוני-גרוע. כתמים ובלאי. סימני עש רבים עם פגיעות בטקסט, במספר דפים סימני עש קשים. קרעים במספר דפים. כתוצאה מהכריכה הצמודה קשה לעתים לקרוא את המילים והאותיות הסמוכות למפתח. כריכה חדשה.
סטפנסקי חסידות מס' 564; מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן, ביבליוגרפיה, א, עמ' 38-39.
כתיבת "שלחן ערוך הרב" – בהוראת רבו המגיד ממזריטש
אחד ממפעלי חייו של האדמו"ר הזקן היה חיבורו ההלכתי הגדול המכונה "שלחן ערוך הרב". בספרו זה ערך ועיבד מחדש את ההלכות של רוב חלק "אורח חיים" כפי שהן מופיעות אצל "המחבר" והרמ"א ונושאי כליהם, ובראשם ה"מגן אברהם". כל הלכה נכתבה בבהירות, בשפה צחה וברורה בטעמה ובנימוקה, בצורה מתומצתת וממצה. הלכה ש"המחבר" רבי יוסף קארו מקדיש לה סעיף אחד בלבד ב"שלחן ערוך" שלו, לעתים תופסת אצל האדמו"ר הזקן שבעה סעיפים. במקומות בהם האדמו"ר הזקן מביא מחלוקת הפוסקים, הוא מכריע כדעת מי נפסקה ההלכה ומדוע. על פי רוב הוא נוטה להכריע כדעת ה"מגן אברהם". סגנון לשונו הבהיר של "שלחן ערוך הרב" דומה ללשון הזהב של הרמב"ם ב"משנה תורה". תלמידי חכמים המבררים את ההלכה ממקורותיה בתלמוד ובפוסקים, מגלים כמה מאמץ ויגיעה הושקעו בניסוחו של כל סעיף בשלחן ערוך הרב, ועד כמה מתבררות סוגיות עמוקות ונפתרות שאלות וקושיות באמצעות הניסוח המדויק שלו. עם זאת, הספר נכתב כך שגם בעלי-בתים שאין עיתותיהם בידם יוכלו להבין את ההגדרות, העקרונות, היסודות והטעמים של כל הלכה.
בהקדמה לכרך הראשון של "שלחן ערוך הרב", הלכות פסח, שנדפס בשקלוב תקע"ד, מספרים בניו של האדמו"ר הזקן כי היוזמה לכתיבת החיבור הגיעה מרבו המובהק המגיד ממזריטש: "...ובעודו עומד לפני ה' שם [במזריטש] נתעורר רוח קדשו של מורו ורבו סבא קדישא [המגיד ממזריטש]... לחפש בחפש מחופש בתלמידיו למצוא איש אשר רוח אלהים בו להבין ולהורות הלכה ברורה, מתון ומסיק אליבא דהלכתא הלכות בטעמיהן, לעשות מלאכה זו על סדר השלחן ערוך אורח חיים ויורה דעה שהן הדינים הנצרכים, שלהן מצוות קדימה על השאר, ולסדר כל פסקי דינים הבאים בשלחן ערוך ובכל האחרונים בלשון צח ומילתא בטעמא. ויבחר בכבוד אדונינו אבינו מורינו ורבינו ז"ל, אשר בו בזמנו היה מלא וגדוש מים התלמוד והפוסקים, והפציר בו עד בוש, ואמר לו: אין נבון וחכם כמוך לירד לעומקה של הלכה לעשות מלאכה זו מלאכת הקודש להוציא לאור תמצית ופנימיות טעמי ההלכות הנזכרים בכל דברי הראשונים והאחרונים זקוקים שבעתיים כל דבר על אופניו, בלי בלבול ותערובות, ופסק ההלכה המתברר ויוצא מדברי כל הפוסקים עד חכמי זמנינו".
את חיבורו על חלק "אורח חיים", כולל ה"קונטרס אחרון" (עיונים ופלפולים עמוקים במקורות ההלכה), כתב האדמו"ר הזקן במשך שנתיים, בשנים תקל"א-תקל"ב, בתקופת שבתו אצל רבו במזריטש ובראוונא. בראשית שנת תקל"ב היו מוכנים אצלו הסימנים על כל הלכות פסח והלכות ציצית. באותה עת, כשהגיעו בעל ה"הפלאה" ואחיו רבי שמעלקא מניקלשבורג אל המגיד ממזריטש, הראה להם האדמו"ר הזקן את מה שכתב בהלכות פסח וציצית, "וקלסוהו ושבחוהו עד למאד מאד, ואמרו לו: חזק והתחזק לברך על המוגמר, לך נאה ויאה, וזכות התורה יעמוד לך ולזרעך ולכל ישראל".
במשך שנים רבות לאחר שסיים לכתוב את חלק "אורח חיים" המשיך האדמו"ר הזקן לערוך את הדברים ולהגיהם. במהלך השנים חזר בו מכמה ממסקנותיו בהלכות שבת, ועל כן כתב את אותם סימנים מחדש ב"מהדורה בתרא" (אך את סימני ה"מהדורה בתרא" הוא כתב בסגנון כתיבתו העמוק שב"קונטרס אחרון", ולא בסגנון השווה לכל נפש כבפנים הספר).
בשנים מאוחרות יותר המשיך לכתוב האדמו"ר הזקן את חיבורו על חלק מההלכות ביורה דעה ובחושן משפט.
בהלכות שחיטה ובהלכות נדה שינה האדמו"ר הזקן את דרך כתיבתו, ובעוד שבחלק "אורח חיים", וכן בהלכות רבית ובמספר סימנים בחלק "חושן משפט", כתב ועיבד האדמו"ר הזקן את ההלכות מחדש בסגנון משלו, בהלכות אלו העתיק באמצע העמוד את לשונות "המחבר" והרמ"א, וכתב סביב לדבריהם שני פירושים: הראשון הוא מעין "משנה ברורה", בו מסביר בכל "סעיף קטן" את דברי המחבר והרמ"א, ואת חידושי גדולי הפוסקים בהבנת דבריהם, והשני הוא "קונטרס אחרון", בו מברר ומלבן את כל שורשי שיטות הראשונים במהלך כל סוגיה בעמקות ובחריפות גדולה.
כתב היד של החיבור היה במקור גדול בהרבה. הוא כלל סימנים נוספים רבים בחלקים אורח חיים ויורה דעה שלא הגיעו לידינו. חלק מהחיבור אבד בשריפה גדולה שפרצה בשנת תק"ע (בימים בהם נסע האדמו"ר הזקן לאוקראינה, ולא היה בביתו). שריפה זו כילתה את ביתו של האדמו"ר הזקן ואת כל רכושו, כולל כתבי יד קדשו, בהם כתב היד המלא של "שלחן ערוך הרב". הסימנים שהובאו לדפוס הם רק אלו שנמסרו להעתקה לפני אותה שריפה (מתוך הקדמת בניו להלכות פסח, שקלוב תקע"ד; אגרות קודש מאת האדמו"ר האמצעי, מהדורת ברוקלין תשע"ג, עמ' ז; הרב יהושע מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן, כפר חב"ד תשמ"ד, עמ' כח-ל; מסע ברדיטשוב, מהדורת ירושלים תשע"ז, עמ' 118-119).
תולדות הדפסת חלקי "שלחן ערוך הרב"
את "שלחן ערוך הרב" לא הספיק האדמו"ר הזקן להדפיס בחייו. החיבור נדפס לאחר הסתלקות המחבר (בתקע"ג), בשקלוב ובקאפוסט, בשנים תקע"ד ותקע"ו, בששה כרכים. כרך ראשון – הלכות פסח (סימנים תכט-תצד), נדפס בשקלוב, בשנת תקע"ד. בתחילת הכרך נדפסה ההקדמה המפורסמת והחשובה של בני המחבר. כרך שני – חלק מהלכות נדה, שחיטה וטריפות, ובסופו שמונה עשרה תשובות מהמחבר, נדפס בקאפוסט בשנת תקע"ד. כרך שלישי – הלכות רבית, ו"הלכות הצריכות מלוקטות מטור חושן משפט" ו"הלכות תלמוד תורה" , נדפס בקאפוסט, בשנת תקע"ד. שלושת כרכי חלק "אורח חיים" נדפסו בקאפוסט בשנת תקע"ו (למעט הלכות פסח שנדפסו, כאמור, בשקלוב בתקע"ד). בכרך הראשון נדפסו סימנים א-רטו, בכרך השני נדפסו הלכות שבת (סימנים רמב-שמד), ובכרך השלישי נדפסו הלכות עירובין (סימנים שמה-תח), הלכות יום טוב (סימנים תצה-תקכט), והלכות ראש השנה, יום כיפור, סוכה ולולב (סימנים תקפב-תרנא). ישנם עותקים בהם כרך זה נחלק לשניים, בכרך אחד נדפסו רק הלכות עירובין, ובשני נדפסו רק הלכות יום טוב ומועדי תשרי.
כאן המקום לציין שבכל חלקי "אורח חיים" של המהדורה הראשונה, היכן שישנם שינויים בין מה שפסק האדמו"ר הזקן בשולחנו לבין מה שהכריע מאוחר יותר בסידורו, ציינו העורכים, או המדפיסים, בשולי הגליון את הכרעתו המאוחרת בסידור.
במהדורות הבאות נדפסו הוספות רבות וחשובות על פי העתקות מכתב-יד המחבר, שלא היו בידי המדפיסים של המהדורה הראשונה. במהדורת סדילקוב תקפ"ו נדפסו לראשונה סימנים קעה וקעו של חלק "אורח חיים". במהדורת ז'יטומיר תר"ז נדפסו לראשונה ה"קונטרס אחרון" על סימן תמז מהלכות פסח, תשובה בעניין הדלקת נרות שבת בסימן רסא, מראי מקומות על שישים סימנים בהלכות שבת שהיו חסרים אחרי סימן רסח, ועשרים ושלוש תשובות חדשות מאת המחבר (חלק השו"ת במהדורה זו נדפס גם בכרך נפרד). במהדורת ז'יטומיר תרט"ז נדפסו לראשונה סימנים קנה וקנו מחלק או"ח.
(על כל זה ראה בהרחבה בספרו של הרב יהושע מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן, ביבליוגרפיה, כפר חב"ד, תשמ"ד).