Entartete Musik, eine Abrechnung von Staatsrat Dr. Hans Severus Ziegler. דפוס והוצאת Volkischer Verlag, דיסלדורף, [1938] גרמנית.
חוברת מלווה לתערוכה "מוזיקה מנוונת" (Entartete Musik) אשר נערכה בדיסלדורף בשנת 1938, והציגה יצירות מוזיקליות אשר הוגדרו על-ידי הנאצים כ"מנוונות" או "מזיקות". החוברת כוללת את נאום הפתיחה של מארגן התערוכה, ד"ר הנס סוורוס ציגלר, ציטוטים מדבריו של היטלר וכן תצלומים, קריקטורות וציורים, כפי שהופיעו בתערוכה.
התערוכה נערכה בעקבות הצלחתה וברוחה של התערוכה הנאצית "אמנות מנוונת" (Entartete Kunst) והיא עסקה בעיקר במוזיקה של מלחינים יהודים, בג'ז ובמוזיקה מודרנית אוונגרדית. בין המלחינים שיצירותיהם הוצגו בתערוכה נמנים פליקס מנדלסון, קורט וייל, גוסטב מאהלר, האנס אייזלר וארנסט קרנק [דימוי מתוך הפרסומים לאופרה המפורסמת "Jonny spielt auf" מאת קרנק שימש כבסיס לקריקטורה המופיעה על עטיפת החוברת שלפנינו].
התערוכה "מוזיקה מנוונת" סימנה את שיאו של המהפך שחוללו הנאצים בנוף המוזיקלי: אירופה התרוקנה ממלחיניה, נגניה, חוקריה ומוריה, שנרדפו והוגלו במסווה של מחקרים מדעיים; חלקם נאלצו להפסיק להלחין וחלקם נשלחו למחנות-ריכוז.
32 עמ', 21 ס"מ. מצב טוב. קו קפל אנכי (מינורי). קרעים קלים בשוליים הימניים של כמה מהדפים (קרע אחד באורך כ-1.5 ס"מ). מספר סימונים ורישומים בעפרון. כתמים קלים על העטיפה.

שני דרכונים שהונפקו מטעם קונסול ספרד ביוון, סבסטיאן רומרו רדיגאלס (Sebastián Romero Radigales), להצלת יהודי סלוניקי במהלך מלחמת העולם השנייה. אתונה, 1943.
הדרכונים שלפנינו מתעדים את סיפור הצלתם של בני משפחת משה כהן (Moche Cohen), אשר נמנים עם קבוצה של כ-367 מיהודי סלוניקי, שנשלחו אל מחנה הריכוז ברגן-בלזן ושוחררו הודות להיותם בעלי נתינות ספרדית. הדרכונים כוללים חותמות מעבר, ויזת כניסה לספרד ואישורים שונים, המלמדים על מאמציו של קונסול ספרד ביוון, סבסטיאן רומרו רדיגאלס, להצלת יהודים בתקופת שואה.
בשנת 1943, שנתיים לאחר כיבוש סלוניקי, החלו הגרמנים בשליחת יהודי העיר אל מחנות הריכוז וההשמדה. אותה העת נמצאו בסלוניקי כמה מאות יהודים שהיו בעלי אזרחות ספרדית (הודות לתקנה שחוּקקה בספרד עשרים שנים קודם לכן, ואיפשרה למגורשי ספרד לחדש את אזרחותם). הקונסול הספרדי ביוון, סבסטיאן רומרו רדיגאלס, ראה עצמו אחראי לגורלם, ופתח במאבק על מנת להבטיח את שלומם. במסגרת מאמציו, עלה בידו לעכב את שליחתם של בעלי הנתינות הספרדית, לשמור על זכויותיהם, ואף להנפיק להם דרכונים ספרדיים, שכללו אשרות כניסה לספרד וזכויות נוספות, שנועדו להבטיח את שלומם.
חרף מאמציו, איתרו הגרמנים בחודש יולי 1943 כ-367 נתינים ספרדים בסלוניקי, ומעט אחר-כך שלחו אותם אל מחנה הריכוז ברגן-בלזן. משך קרוב לשנה התנהל משא ומתן עיקש בין הדיפלומטים הספרדיים לבין השלטונות הגרמניים, אך לבסוף, בראשית שנת 1944, נשלחו היהודים הספרדים אל צרפת, חצו את הגבול בעיר סרבר (Cerbère), ונכנסו לספרד.
על פועלו להצלת יהודים במלחמה הוכר רדיגלס בשנת 2014 כ"חסיד אומות העולם".
לפנינו שניים מדרכוני החסות הספרדיים שניתנו ליהודי סלוניקי. הדרכונים הונפקו ביום 28 במאי 1943: דרכון אחד הונפק על שם אלי משה כהן (Elie Moche Cohen) ועל שם רעייתו Buena, ודרכון נוסף על שם בנם, דוד משה כהן (David Moche Cohen). בכל אחד מהדרכונים מופיעים: תמונות ופרטים אישיים; חתימת-ידו של הקונסול רדיגאלס; אישור כניסה לספרד, חתום בחתימת ידו של הקונסול רדיגאלס (הונפק ביום 6 ביולי 1943); פטור מתשלום מכס על מטלטלים, חתום בחתימת-ידו של הקונסול רדיגאלס; חותמות יציאה מצרפת דרך סרבר ביום 10.2.1944 וחותמת כניסה לספרד מפורטבואו Port-Bou מאותו יום; חותמות מברצלונה מחודשים פברואר ומרץ 1944; חותמת הקונסוליה הספרדית בירושלים, מיום 4.6.1945; וחותמות דיו נוספות.
שמותיהם של בני משפחת משה כהן (אלי, בואנה ודוד) מופיעים ברשימת אסירי מחנה ברגן-בלזן (ראה באתר האינטרנט של מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה).
אל הדרכונים מצורף לקט מסמכים, המתעדים את המשך דרכה של משפחת משה כהן בארץ ישראל, וכן את קורותיה של משפחה נוספת מיהודי סלוניקי, משפחת מסוט (Massot), שכפי הנראה באה עמה בקשרי נישואין. בין הפריטים המצורפים: שתי תעודות מעבר (Laissez-passer) משנת 1949 על שם בני משפחת מסוט; ארבע "תעודות אזרח" שהנפיקה שגרירות ספרד בירושלים, על שם אלי משה כהן, בואנה כהן, דוד משה כהן ואסתר מסוט (שנות ה-50 וה-60); כרטיס חבר של הקהילה היהודית באתונה על שם רפאל מסוט, משנת 1947; תעודת עולה לארץ ישראל; ופריטים נוספים (סה"כ 19 פריטים מצורפים).
דרכונים בגודל 15X11 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים וקמטים. קרעים ופגמים קלים (בעיקר בשוליים). עטיפות במצב טוב-בינוני, עם כיתוב דהוי, פגמים וקרעים (בעיקר בשוליים ובשדרה).
ספרות: .The History of the Jews of Thessaloniki and the Holocaust: An Exposé, Paul Isaac Hagouel תמליל הרצאה באוניברסיטת פנסילבניה, נובמבר 2016 (באינטרנט).

Notice sur l'examen du Bordereau [תזכיר על בחינת האיגרת], העתק בכתב-יד של דו"ח גרפולוגי הבוחן את כתב-יד האיגרת (Bordereau) אשר בכתיבתה הואשם אלפרד דרייפוס; מלווה צילומים של כתבי-ידו של דרייפוס ותרשימים לצרכי ניתוח כתב-היד, מתוך הדו"ח של אלפונס ברטיון (Bertillon). [צרפת, 1895 בקירוב?]. צרפתית.
שתי חוברות: בראשונה מופיע העתק בכתב-יד של דו"ח הקובע כי המסמך הנבדק (האיגרת) הנו זיוף, והיא מלווה צילומים מתוך הדו"ח הגרפולוגי של אלפונס ברטיון. החוברת השניה כוללת צילומים בלבד.
* מצורף דף עם רשימת שמות תומכים ומתנגדים לפסילתם של Theophile Crepon, Emile Leppelletier, ו-Charles Petit, שופטי בית המשפט לערעורים במהלך עתירתו של דרייפוס למשפט חוזר.
אלפרד דרייפוס (1859-1935) - קצין יהודי בצבא צרפת, הואשם בבגידה על לא עוול בכפו כשהמודיעין של הצבא הצרפתי חשף איגרת שנשלחה אל השגרירות הגרמנית בפריז ובה פירוט של מסמכים צבאיים צרפתיים חסויים. אחד העדים במשפטו של דרייפוס היה השוטר הצרפתי אלפונס ברטיון, אשר טען כי דרייפוס אשם בכתיבת האיגרת על אף שלא התמחה בניתוח כתבי-יד.
הדו"ח שלפנינו עוסק בניתוח הגרפולוגי של אגרת זו, המכונה Bordereau, ונכתב, כנראה, בתקופת "פרשת דרייפוס".
שתי חוברות, 32.5 ס"מ. כ-75 דף. מצב כללי טוב. מעט כתמים. קרעים בעטיפות הנייר של החוברות.

ארכיון גלויות משפחתיות שנשלחו אל הלן ליליין (לבית מגנוס), רעייתו של אפרים משה ליליין. מקומות שונים, ראשית המאה ה-20 עד שנות ה-40. גרמנית ומעט עברית.
הארכיון כולל גלויות רבות שכתב א"מ ליליין לרעייתו, חלקן עוד בטרם נישאו, וביניהן גלויות חשובות ששלח מביקורו הראשון בארץ ישראל בשנת 1906 וממקומות שונים בזמן שירותו בצבא האוסטרי בזמן מלחמת העולם הראשונה. אפרים משה ליליין (ליליאן, 1874-1925) - צייר, צלם ואמן-תחריט, ממייסדי "בצלאל", גדול המאיירים הציוניים בראשית המאה ה-20 וידידו הקרוב של תיאודור הרצל.
בשנת 1905, בזמן שהתגורר בברלין, התארח אצלו פרופ' בוריס שץ לצורך יציקת כמה מיצירותיו, שם הפגישו ליליין עם ד"ר פרנץ אופנהיימר ועם אוטו ורבורג, אשר נרתמו בשמחה ליוזמתו של שץ להקמת בית-ספר לאמנות בירושלים. בשנה זו החל ליליין גם להתכתב עם הלן מגנוס (השניים הכירו בשנת 1903), אשתו לעתיד, אז סטודנטית לגרפיקה באקדמיה לאמנות בברלין.
בינואר 1906 הגיע ליליין לארץ ישראל לראשונה, יחד עם פרופ' בוריס שץ, בכוונה להניח את היסודות לבית הספר לאמנות "בצלאל" (ואמנם, בית הספר התחיל לפעול כחודשיים לאחר מכן, בבניין בשכונת החבשים בירושלים), אולם כעבור שבעה חודשים, בסתיו של אותה שנה (אוקטובר 1906), חזר לברלין ונשא לאשה את הלן מגנוס.
בשנת 1915 - זמן מלחמת העולם הראשונה - התנדב ליליין לצבא האוסטרי (על אף היותו בן 41) ונשלח לחזית המזרח-אירופית. במהלך המלחמה שימש כצלם צבאי ובשנים 1917-1918 אף נשלח לפלשתינה ולסביבותיה (בגלויותיו הוא מזכיר, בין היתר, ביקורים באיזמיר ובחלב). לאחר המלחמה שב ליליין לברלין.
האוסף כולל:
1-11. אחת-עשרה גלויות ששלח א"מ ליליין אל הלן מגנוס במחצית הראשונה של שנת 1906, בזמן ביקורו הראשון בארץ ישראל.
קבוצת גלויות זו היא המעניינת ביותר והיא כוללת רשמי-מסע נלהבים של ליליין אודות ארץ ישראל ואתריה, כמו גם גלויות הנושאות מכתבים או חתימות מאישים שונים שהתלוו אל ליליין או שנפגש עמם במהלך ביקורו. כך, למשל, בגלויה מחודש יוני 1906, כתב ליליין "בעוד שעה ארחץ בנהר הירדן. אז, לאחר שאטבול, אהיה כמו גברת [חמדה] בן-יהודה: טריטוריאליסט!" ובתחתית הגלויה הוסיף: "5 שעות אחר-כך - טבלתי בירדן וגם בים המלח, ועדיין אינני טריטוריאליסט!"
(על הגלויה הוסיפה חמדה בן-יהודה ברכת "לשנה הבאה ביריחו" והיא נושאת חותמת של מלון Jordan ביריחו); בגלויה אחרת ששלח ליליין בפסח 1906 מראשון לציון, הוסיף דוד יודילוביץ (איש ביל"ו, סופר ומחנך) ברכה משלו, "מארץ אבות רוב ברכות" לצד ברכת "שלום ונשיקה מחמדה בן-יהודה"; בגלויה שלישית, שנשלחה דרך רמלה באפריל 1906, כתבה בן-יהודה "שלום מאשה אשר אוהבת מאד את האדון ליליֶן"; שלוש גלויות אחרות נושאות גם את חתימתו של פרופ' בוריס שץ (אחת עם חותמת של הדואר הרוסי בירושלים), וגלויה נוספת, הייחודית מכולן, מציגה את מצבת "יד אבשלום", עליה הוסיף ליליין שלושה דגלי-דיו מצוירים: דגל עם מגן דוד (בראש המצבה), דגל עם הכיתוב Bezalel (שלשם ייסודו הגיע ליליין לארץ יחד עם בוריס שץ) ודגל נוסף עם הכיתוב Haschkafa (שם העתון שערך אליעזר בן-יהודה). בתחתית הגלויה מופיעות חתימותיהם של ליליין, אליעזר בן-יהודה, חמדה בן-יהודה ובוריס שץ.
12. גלויה ששלחה חמדה בן-יהודה אל הלן מגנוס בחודש ספטמבר 1906 - גלויה מצולמת, עם תמונתו של א"מ ליליין מצייר על רקע העיר העתיקה בירושלים.
13-20. שמונה גלויות ששלח א"מ ליליין אל רעייתו הלן בזמן שירותו בצבא האוסטרי בזמן מלחמת העולם הראשונה (בשלוש מהגלויות מופיעים מכתבים גם ממוענים נוספים).
21-54. שלושים וארבע גלויות שנשלחו אל הלן ליליין, שנות ה-20 עד שנות ה-40. ביניהן מספר גלויות ששלח אוטו ליליין לאמו, הלן, מספר גלויות שנשלחו אל הלן ליליין מאת אחיה, רודולף מגנוס, ומספר גלויות משפחתיות נוספות (לא נבדקו לעומק).
סה"כ 54 גלויות + שתי מעטפות ומכתב. גודל ממוצע: 9X14 ס"מ. מצב כללי טוב.
מקור: עזבון אוטו ליליין.

Altneuland, Roman von Theodor Herzl. הוצאת Hermann Seemann Nachfolger. לייפציג, [1902]. גרמנית. מהדורה רביעית.
רומן אוטופי. באמצעות העלילה מתאר הרצל את חזונו בנוגע למדינה היהודית העתידה לקום בארץ ישראל.
בדף הבטנה הקדמי מופיעה הקדשה בכתב ידו של תיאודור הרצל: "Der lieben Ella / der liebe theodor / 6 XI 902" [לאלה האהובה (מ)תיאודור האוהב, 6 נובמבר 1902].
אחות רעייתו של הרצל, יוליה (ג'וליה / ג'ולי) לבית נשאואר (Naschauer), נקראה אלה (1875-1940).
הרומן "אלטנוילנד" ראה אור מספר שנים לאחר שפורסם ספרו של הרצל "מדינת היהודים" ולאחר ביקורו בארץ ישראל. הרצל חיבר את הרומן בין השנים 1899-1902 והעניק לכתב היד את השם "ציון החדשה". מאוחר יותר, בהשראת "אלטנוישול" - שמו של בית הכנסת בפראג - שינה את שם כתב היד ל"אלטנוילנד". באותה שנה בה פורסם, תורגם הספר גם ליידיש ולעברית (בעברית נקרא "תל-אביב", לפי החלטתו של המתרגם נחום סוקולוב. שם זה, כידוע, אומץ כשמהּ של העיר העברית הראשונה) ותוך פחות משנה תורגם לשש שפות. בדף השער נדפס המוטו הידוע "Wenn Ihr wollt, Ist es kein Märchen " - "אם תרצו, אין זו אגדה".
[3], 343, [5] עמ', 18 ס"מ. מצב בינוני. דפי הבטנה והדפים הראשונים והאחרונים מודבקים בנייר דבק חומצי. מספר דפים מנותקים. כתמים. קרעים בשולי מספר דפים. כריכה מקורית, בלויה, עם קרעים בשדרה (מחוזקים בנייר דבק חומצי).