מנורת חנוכה. איטליה, [כנראה המאה ה-18-19].
פליז יצוק, עבודת אזמל.
הדופן האחורית בעלת צורה משולשת וכוללת מוטיבים אשר מופיעים במנורות חנוכה איטלקיות מהמאות ה-16 וה-17: בחלקה התחתון שני מלאכים (פוטי) יושבים, אוחזים זר פרחים, וביניהם פני אישה (מדוזה?); בין כנפי המלאכים מדליון (חלק) ומעליו כד נושא פרחים, עם ידיות גדולות המעוצבות בצורת מסכות גרוטסקיות. שורת בזיכים מרובעים בעלי פיות צבוטות וארוכות – כנראה מאוחרת יותר וקצרה מן הדופן – קבועה באמצעות ברגים ואומים.
דגם לא מצוי.
למנורה זהה, ראו: סות'ביס, ניו יורק, אוסף שטיינהרדט, 29 באפריל 2013, פריט 203; מנורה דומה, בעלת עיטורים נוספים בצדדים, לפנים באוסף ש"מ סלומון, מצולמת ב-Hebraica, Documents d'Art Juif Orfèvrerie, Peinture, Préface de Henri Guttman, pl. XII, נמכרה בבונהמס סקינר, בוסטון, 21 במאי 2009, פריט 175.

גובה: 18.5 ס"מ, רוחב: 21.5 ס"מ. מצב כללי טוב. קולב וטבעת לתלייה. ללא שמש.

נרתיק לקמע. פירארה, איטליה, המחצית השנייה של המאה ה-18.
כסף יצוק, רקוע, מוחתם וחקוק.
חתום: · חותמת העיר פירארה (נשר דו-ראשי, בשימוש בשנים 1762-1776); · חותמת הצורף, "R[F[" - Francesco Rubini II, פעל בשנים 1744-1784.

נרתיק דו-צדדי איכותי לקמע, מעוטר ברוקיות ובדגמים צמחיים בסגנון הרוקוקו. בקצהו העליון עיטור דמוי חופה ומעליו מתלה תלתני, עם טבעת לתלייה. בקצהו התחתון עיטור בצורת אשכול ענבים, המסמל פוריות ושפע. בשני הצדדים מופיע במרכז קרטוש שבמרכזו שם ה'; באחד הצדדים מופיעים שני עיטורים נוספים: ארון העדות (מכונף) ומצנפת כהונה – שניהם נושאים את שם ה'. בתחתית פתח להכנסת הקמע, מכוסה במכסה נשלף המהודק בבורג עם אום בצורת פרח.

נרתיקים מסוג זה שימשו לנשיאת קמעות אשר קופלו ואוחסנו בחללם הפנימי. לעתים נכתבו הקמעות לכבוד אדם מסוים או למען מטרה ספציפית, ואלה הוחלפו כאשר הנרתיק עבר לרשותו של אדם אחר; במרוצת הימים, גם הנרתיקים עצמם החלו לשמש כקמעות.
לפריטים דומים מעשה ידי הצורף פרנצ'סקו רוביני II, ראו: המרכז לאמנות יהודית (CJA), פריט 5022; כריסטי'ס, 1 בינואר 1970, פריט 397.

גובה: 12.5 ס"מ, רוחב: 9 ס"מ, עובי: 3 ס"מ. מצב כללי טוב. שני עיטורים יצוקים חסרים. כיפופים קלים.

קערית שתייה ("ג'אמטאס"). [אפגניסטן או פרס (איראן), שנות ה-30-40 של המאה ה-20].
כסף חקוק; הזהבה חלקית.
קערית קטנה אשר שימשה בקרב יהודי אפגניסטן ופרס לשתייה בשמחות ובחגים. בחלקה הפנימי עיטורים עשירים וכתובות. במרכז עיטור מוזהב של מגן דוד ובתוכו הכתובת: "מ"ד" [מגן דוד]; מעליו רצועה היקפית של שמונה מסגרות מקושתות עם עיטורי דגים ועופות-מים, טווס ואיילה, שולחן ערוך בכלי שתיה, זרי פרחים ואגרטלים, ודגם סטראוטיפי של הכותל-המערבי ומבני הר-הבית (עם הכתובות: "כותל" / "מערבי"). כתובת הקדשה מעל המסגרות: "לחיים בשמחת ירושלים מזכרת אהבה לכבוד מ"ו אקאגאן יעקבאף בצל, מאתי אקאגאן פלטיאף". בקרב יהודי אפגניסטן ופרס היו נפוצים שמות המשפחה "יעקבוף" ו"בּצל", כמו גם כינוי הכבוד "אקאג'אן" (=מר/אדון בפרסית).
ראו: זהר הנגבי וברכה יניב, אפגניסתאן, בית הכנסת והבית היהודי. המרכז לאמנות יהודית והאוניברסיטה העברית בירושלים, 1991. עמ' לח, פריטים 72-74.

קוטר: 9 ס"מ. מצב טוב. כיפופים קלים.

דף קלף עם "ברכות המגילה" הנאמרות בפורים עם קריאת המגילה. מסגרת תחריט איכותית, צבועה ביד, מעשה ידי החרט אנדראה מרלי (Andrea Marelli). [רומא, 1570-1572 בקירוב].
דף קלף עם "ברכות המגילה", כתובות בכתב יד נאה במיוחד. המסגרת נעשתה בידי הצייר והחרט האיטלקי אנדראה מרלי, אשר פעל ברומא בשנים 1567-1572 בקירוב. המסגרת מעוטרת בתחריט עדין ואיכותי בו מופיעות שתי דמויות חשופות חזה, שתי דמויות ילדים (פוטי) שרועות ושתי דמויות פוטי האוחזות בידיהן ארנבות. בין הדמויות משולבות מסגרת ארכיטקטונית, וילונות, זרי פרחים ופירות ומסכות גרוטסקיות, בסגנונו האופייני של מרלי.
זיהויה הוודאי של המסגרת כעבודתו של מרלי מתבסס על השוואה למסגרת מעשה ידיו, המופיעה בספר "Il perfetto scrittore" שנדפס ברומא בשנת 1570 (ראו חומר מצורף, וכן ראו מאמרה של פרוימוביץ, להלן).
ידועות שלוש מגילות אסתר בלבד שבהן מסגרות תחריט מאוירות בידי מרלי, והן נחשבות למגילות אסתר המוקדמות ביותר המעוטרות בתחריט: אחת באוסף היברו יוניון קולג' באוהיו, השנייה באוסף הספרייה הבריטית, לונדון, והשלישית באוסף ד"ר דוד וימימה יסלזון בציריך. מבין שלוש המגילות הללו, רק השלישית כוללת גם דף-ברכות תואם. דף ברכות נוסף מתועד ב-Jüdisches Lexikon (ברלין, 1930), אך מיקומו העכשווי אינו ידוע.
דף הברכות שלפנינו מצטרף אפוא לשני דפי-הברכות האחרים הידועים, אך הוא נבדל מהם בעיצובו, ומהווה דוגמה חדשה ובלתי-מוכרת לדף-ברכות של מרלי. לפי עיצובו (ולפי סגנון צביעתו) ייתכן כי במקור ליווה את המגילה השמורה באוסף הספרייה הבריטית.
דף קלף עם "ברכות המגילה" הנאמרות בפורים עם קריאת המגילה. מסגרת תחריט איכותית, צבועה ביד, מעשה ידי החרט אנדראה מרלי (Andrea Marelli). [רומא, 1570-1572 בקירוב].

דף: 17X24.5 ס"מ. תחריט: 16X21.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים. קרעים בשוליים ושני נקבים. קמטים. שאריות דבק בצדו האחורי של הדף (כתוצאה ממסגור ישן).

ספרות:
1. Mendel Metzger, the Earliest Engraved Italian Megilloth. Bulletin of the John Rylands Library, Vol. 48, no. 2, 1966, pp. 381-432.
2. Eva Frojmovic, The "Perfect Scribe" and an early engraved Esther scroll. The British Library Journal, Vol. 23, no. 1, Spring 1997, pp. 68-80.
להשוואה: המרכז לאמנות יהודית, פריט 39632; אוסף הספרייה הבריטית, פריט Or 13028; Hebrew Union College, Cincinnati, Klau Library, item no. IX. 6; כריסטי'ס אמשטרדם, מכירה 2537, 18 ביוני 2022, פריט 389.

מקור: אוסף ריצ'רד לוי (1930-2019), פלורידה.

כתובה מאוירת על קלף לנישואי החתן יוסף כליפא מעתוק, עם הכלה כתון בת ראובן ששון. סינגפור, ה' תמוז תרנ"ט [13 ביוני 1899].
דיו וצבע על קלף.
יריעת קלף, עם איורים בצבעים עזים בגוני ירוק, אדום, ורוד וכחול, ומסגרות מעוטרות בזהב, ערוכה ומעוצבת בדומה לכתובות של עדת הבגדאדים בכלכותה (קולקטה), הודו. המסגרת העליונה מעוצבת כמשולש בעל פינות קטומות וכתובים בה פסוקי ברכה באותיות מרובעות. המסגרת התחתונה מלבנית ומופיע בה נוסח הכתובה, בכתיבה ספרדית (השמות והמספרים באותיות מרובעות). שוליים רחבים מעוטרים בדגם צמחי הכולל פרחי שושנים וביניהם ציפורי שיר צבעוניות; בשוליים התחתונים צמד דגים השוחים זה לקראת זה (מוטיב האופייני אף הוא לכתובות של עדת הבגדאדים מכלכותה).
בתחתית נוסח הכתובה מופיעות חתימות החתן והעדים: "הצעיר עזרא מאיר אברהם שלום סלימאן", "הצעיר אהרן שלמה יוסף אלייאו". תחת החתימות מופיע אישור בכתב-ידו וחתימתו של "אלייאו יוסף שרידא" – רב בסינגפור, עם חותמתו וחותמת רשמית של "ק"ק סינגאפור יע"א – מגן אבות". לצד אישורו של הרב שרידא נוסף אישור באנגלית, על מקוריות חתימתו של הרב, משנת 1921, חתום בכתב-יד, עם חותמת מוטבעת של ה-Colonial Secretary הבריטי. בשוליים השמאליים בול וחותמת מס.

ראשוני היהודים אשר הגיעו לסינגפור בעשורים הראשונים של המאה ה-19 היו סוחרים ממוצא בגדאדי, אשר הגיעו בעיקר מהודו, מעיראק ומאיראן. בשנת 1840 נרשמו כ-22 תושבים יהודים באי. בית הכנסת "מגן אבות" נחנך בשנת 1878 ונחשב לבית הכנסת הוותיק ביותר בדרום-מזרח אסיה; בתקופה בה נחנך מנתה הקהילה היהודית כ-172 חברים.
ידועות כתובות אחדות מסינגפור, בהן שתיים באוסף מוזיאון ישראל (מהשנים תר"ם ותרצ"ח, פריטים B05695 ו-B00.0652 בהתאמה) ושלישית לפנים באוסף ששון (משנת תרל"ט, אהל דוד, מס' 432, עמ' 383).

47X30 ס"מ. מצב כללי טוב. מעט כתמים. קמטים וקפלים.

· אל הכתובה מצורף:
דף נייר גדול, מודפס במכונת כתיבה, עם הוספות בכתב-יד – Abstract of Marriage Document [תקציר חוזה נישואין], מסמך רשמי שהונפק עבור הרשויות הבריטיות בסינגפור, הכולל תרגום מקוצר של הכתובה הנ"ל. סינגפור, [1899]. אנגלית.
לפי המסמך, נישואיהם של בני הזוג (Joseph Khaliffa ו-Khatoon Reuben Sassoon), נערכו ב-13 ביוני 1898 [צ"ל 1899], בבית הכנסת "מגן אבות" ברחוב ווטרלו, סינגפור.
במסמך מצוטטים דבריו של החתן לכלה במהלך טקס הנישואין, בהם פירוט התחייבויותיו כלפיה על פי ההלכה היהודית. כן, מצוטטת התחייבותה של הכלה כלפי החתן למלא אחר הדרישות ההלכתיות מאישה נשואה. על פי המסמך, טקס החתונה נערך על ידי הרב שרידא, ומצוינים בו שמות העדים הנ"ל. בשולי מסמך זה מופיעה חתימת הרב (בעברית: "אלייאו יוסף שרידא"), חותמתו (באנגלית), וחותמת בית הכנסת "מגן אבות" בסינגפור (בעברית).
בראש הדף ובתחתיתו הודבקו שני בולי מס (בהם נקובים הערכים 1 דולר ו-5 דולרים), ומופיעות שתי חותמות רשמיות (בהטבעה ודיו).
בצד חתימת הרב נוספו מספר שורות ובהן אישור על נכונות הדברים, חתום בידי שופט שלום בריטי מקומי (Justice of Peace).
בתחתית הדף אישור בכתב-יד על מקוריות חתימתו של הרב שרידא, משנת 1921, חתום בכתב יד, עם חותמת הטבעה של ה-Colonial Secretary הבריטי.
בגב הדף, חותמת דיו עם מילוי בכתב יד (הולנדית), ולצדה חותמת רשמית של הקונסוליה ההולנדית בסינגפור (אישור על רישום הנישואין?).

33.5X40 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים. קמטים וסימני קיפול. קרעים וקרעים חסרים קטנים בשולי הדף.