מכתב ארוך (6 עמודים, למעלה מ-102 שורות) בכתב-ידו ובחתימתו של האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש, אל המשפיע רבי שלמה זלמן הבלין, עם הוראות להנהלת ישיבת "תורת אמת" בעיר חברון. כסלו, תרע"ד [1913].
בזמן כתיבת מכתב זה היה הריי"ץ יד ימינו של אביו אדמו"ר הרש"ב בניהול ישיבות חב"ד [בצעירותו בגיל 33, בחיי אביו האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש]. במכתב זה מתווה הריי"ץ בקווים כלליים, כיצד צריך רש"ז הבלין לנהל את הישיבה במישור הגשמי ובמישור הרוחני, מבלי להזדקק להוראות מפורטות על כל צעד ושעל.
בתחילת המכתב כותב האדמו"ר: "...לאו בכל עת ביכולתי לענות על הכל... אנחנו משיבים אנשים ומוסרים להם ההנהגה, והם אחראים בעד הפעולות הנמסרות לידם. אין כח בנו לבקר כל דבר בפרט ובפרטי פרטיות...". בהמשך המכתב הוא כותב באריכות כיצד צריכה להיות צורת החינוך החב"דית, וזאת בשונה מהחינוך הפולני והחינוך הליטאי, ומשתמש בביטויים חריפים ביותר.
חציו הראשון של מכתב זה נדפס בקובץ אגרותיו (נדפס לראשונה בספר "המשפיע", עמ' עב-עד, ומשם הועתק לספר אגרותיו, כרך א, עמ' פט-צא), שם נדפסו רק ארבעת העמודים הראשונים, אך שני העמודים האחרונים עדיין לא נדפסו [מכיון שהדף השני לא היה לעיני המדפיסים]. המכתב הנדפס חסר ומסתיים באמצע משפט, ובמכתב שלפנינו נמצא המשך המשפט בעמ' החמישי [סוף העמוד הרביעי בו הוא כותב על אלו המגשימים את תורת החסידות, מסתיים במילים: "אשר עשוה למגידות ומליצות או חכמה" – ובמכתב שלפנינו מופיע ההמשך: "מחקרית והדומה, אשר רחוק הוא מן האמת לגמרי מכל וכל..."].
הריי"ץ מחזק אותו "להרים קרן התורה עפ"י חינוך תורת החסידות, בכל הפרטים, בלימוד התורה ובעבודת התפילה...", לא להיות כמו איזה "מתנגד" שאחרי שהוא זולל כמה דפי גמרא, הוא מתגאה עד שזה מריח ממנו למרחק 400 פרסאות, ולא להיות כמו חסיד פולני ההולך עסיסי ועליז כמו יורש העצר של הפריץ (תרגום חופשי מיידיש). אלא ללמדם ללכת בדרכי חסידי רייסין, "אשר רחקו עצם מההגשמה של המתנגדים וההתפעלות הריקנית של חסידי פולין, רק שמו לבם ופניהם בשקידת עסק תורת החסידות...".
בהמשך המכתב כותב לו הריי"ץ: "ועתה ידידי אחרי ההקדמה הנזכרת... לא אכחד כי אין אתי יודע עד מה מכל עניניו שם. תמיד הוא כותב חצאי דיבורים... וידיעות ג"כ מרעיבים אותנו, מדוע ולמה לא אדע. לזאת יראו לתקן זאת בהקדם האפשרי...".
בסיום המכתב הוא מבקש מרש"ז הבלין סיוע בקניית ספרים עתיקים: "...שמעתי כי בחברון אפשר לקנות ספרים עתיקים מן הישיבות או ישיבה שלימה... והעיקר לקנות במקח זול, ואז אשלח למו רשימה מפורטה עם מקחים כמה ישלם עבורם...".
הרקע למכתב: בתחילת שנת תרע"ב פתח האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש ישיבה בחברון בשם "תורת אמת". לשם כך שלח הרש"ב את תלמידו רבי שלמה זלמן הבלין, לשמש כמשפיע ומנהל רוחני וגשמי כאחד, כשאליו נלווים שבעה מתלמידיו של הרש"ב, מבחירי ישיבת "תומכי תמימים" שבליובאוויטש. מנהלי ונשיאי הישיבה היו האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, ובנו הריי"ץ. הם אלו שנשאו בעולה הגשמי ודאגו לכלכלתה. ממכתב זה אנו למדים שבשנת תרע"ד היה לישיבה סניף נוסף בירושלים.
האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש (תר"מ-תש"י), הנהיג את ישיבות חב"ד, עוד בחיי אביו - האדמו"ר הרש"ב, והיה יד ימינו של אביו בהנהגת הציבור והפצת החסידות. לאחר פטירת אביו בשנת תר"פ נתמנה הריי"ץ לאדמו"ר ונשיא חסידות חב"ד. ראה עוד אודותיו בפריט הבא. עניני החינוך והישיבות היוו נקודה מרכזית בעולמו של האדמו"ר הריי"ץ, שמלבד היותו עסקן נמרץ, הוא היה מחנך דגול המבין לנפשות התלמידים. בכתביו הרבים הוא מלבן בעמקות סוגיות חינוכיות שונות (ראה קונטרסו: כללי החינוך וההדרכה).
2 דפים כפולים של נייר מכתבים רשמי, 6 עמודים כתובים, למעלה מ-102 שורות בכתב יד האדמו"ר וחתימתו. 18 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. סימני קיפול.
לדפי המכתב מצורפת המעטפה בה נשלח המכתב, ועליה חותמת שעווה אדומה של האדמו"ר. על גביה כתוב, כנראה בכתב-ידו של המשפיע רש"ז הבלין: "מג' כסלו ע"ד, מכתב מופלא, מבואר ג' כתות: חב"ד, פרושים, פולנים".