מכתב עם שלש שורות בכתב יד-קדשו וחתימתו של האדמו"ר רבי "ישכר דוב מבעלזא". בעלז, [ללא תאריך].
מכתב אישור על קבלת כספים "לצורכי ביהמ"ד", השורות הראשונות נכתבו בכתב יד אחד ממשמשי האדמו"ר, ושלשת שורות הסיום בעצם כתב-יד-קדשו של האדמו"ר הכותב ומברך: "דברי ידידו המצפה שהשי"ת במהרה ירום קרנו בכל עניניו, ומברכו בכ"ט [בכל טוב]. הק' ישכר דוב מבעלזא".
האדמו"ר רבי ישכר דוב רוקח – המהרי"ד (תרי"ד-חשון תרפ"ז 1854-1926), מגדולי מנהיגי החסידות בדורו, ומנהיגה של היהדות החרדית בגליציה. האדמו"ר השלישי לשושלת אדמו"רי בעלז. בנו של האדמו"ר רבי יהושע רוקח מבעלז, וחתן האדמו"ר רבי זושא טברסקי (בנו של האדמו"ר רבי אהרן מטשרנוביל). לאחר נישואיו ישב בטשרנוביל ועסק בתורה. נודע כגאון מופלג, וגדולי הפוסקים בדורו העריכוהו מאד (ראה למשל בשו"ת "בית יצחק" לרבי יצחק שמלקיס מלבוב). בשנת תרל"ח חזר מטשרנוביל לבלז והיה ליד ימינו של אביו, ובשנת תרנ"ד נתמנה לממלא מקום אביו כאשר אלפי חסידי בעלז קיבלו את מרותו.
בתקופת הנהגתו שנמשכה למעלה משלושים שנה, נוספו רבבות חסידים לקהל אנשי שלומו. חסידות בעלז התרחבה גם לצ'כוסלובקיה, הונגריה וטרנסילבניה, מלבד אלפים רבים של חסידים שנהרו אליו מכל גליציה ופולין. חסידות בעלז התייחדה בקהל של מאות "יושבים" - גדולי תורה, שישבו בקביעות בבית המדרש בעיר בעלז ועסקו בתורה ובחסידות. השפעתו היתה רבה על חיי יהודי פולין ועמד בראש המערכות הציבוריות של היהדות החרדית ובראש ארגון "מחזיקי הדת". לחם בחריפות כנגד כל תנועות ההשכלה והתנועות הציוניות, ואף התנגד ל"אגודת ישראל". התנגד לכל שינוי בסדרי הקהילות ובסדרי הלימוד בתלמודי התורה ובתי המדרש.
בשנת תרע"ד בפרוץ מלחמת העולם הראשונה נמלט לרצפרט שבהונגריה, ואח"כ קבע מושבו בעיר מונקאטש. בשנת תרפ"א חזר לגאליציה, בתחילה התיישב בעיר הולשיץ הסמוכה ליארוסלב, מאחר שהעיר בעלז היתה חרבה והרוסה מפגעי המלחמה, ורק בשנת תרפ"ה חזר לעירו בעלז, עם גמר השיפוצים בביתו ובבית מדרשו. המכתב שלפנינו נכתב בבעלז, אך לא צוין בו תאריך [יתכן שהוא נכתב בתקופת השנים תרנ"ד-תרע"ד, או בשנת תרפ"ה-תרפ"ו, לאחר חזרתו לבית מדרשו בעיר בעלז].
[1] דף. כ-15 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. קרעים גסים בשולי הנייר, ללא פגיעה בטקסט. משוקם באופן מקצועי, ומודבק על נייר לשימור.
נדירים המכתבים בחתימות ידם של אדמו"רי בעלז.