מכתב בכתיבת ידי סופר ובחתימת יד קדשו המלאה של האדמו"ר הקדוש רבי אהרן מטשרנוביל, "נא'[ום] אהרן בהרב המפורסם מ"ה מרדכי זצוקללה"ה". [טשרנוביל, סוף שנות התר"כ בקירוב].
אגרת שלומים משפחתית שנשלחה לחתנו האדמו"ר רבי דוד משה מטשורטקוב ולבתו הרבנית פיגא, ולנכדיו רבי מנחם [נחום] מרדכי ואשתו "הבת קדושים" מרת שבע, ו"נכדי הרב ר' ישראל שי'". ברכות רפואה שלימה לבתו ולכלתם הזקוקים לרפואה. האדמו"ר מבקש ומתחנן שיודיעו לו "באר היטב מבריאותכם למע"ה [למען השם] ובבל ישונה, וה' ישלח רפואה שלימה לבת היקרה ומכלתם תחי' תומ"י [תיכף ומיד] ויחי'[ו] את נפשי ממש בזה...".
האדמו"ר רבי אהרן טברסקי מטשרנוביל (תקמ"ז-תרל"ב 1787-1871), מזקני וגדולי האדמו"רים בדורו, ומגדולי המנהיגים של העולם היהודי ועולם החסידות בתחילת שנות הת"ר [אמצע המאה ה-19]. בנו הבכור של האדמו"ר רבי מרדכי מטשרנוביל וממלא מקום אבותיו כאדמו"ר בעיר טשרנוביל. בילדותו התחנך אצל סבו האדמו"ר רבי מנחם נחום מטשרנוביל בעל "מאור עינים". עוד בחיי אביו הקדוש תפס רבי אהרן מקום מרכזי בעולם החסידות, ואביו כתב עליו כי הוא מגן על הדור בגודל קדושתו ("הרב הגדול במנין אשר יגן דור יתום ולא אלמן..."). לאחר פטירת האב בשנת תקצ"ח החלו שמונת בניו נוהגים אדמו"רות בערים שונות, אולם הבן הבכור רבי אהרן נשאר יושב על כס אביו בטשרנוביל, כאשר כל האחים נוהגים בו כבוד רב ומכירים בסמכותו גם בענייניהם הפרטיים [אחיו רבי אברהם המגיד מטריסק שהיה בעצמו אדמו"ר לאלפי חסידים, כותב על אחיו הגדול: "מר-מרנן ורב-רבנן, מבטן מקוּדָש, אחריו כל העם עונים עליו אומרים ברוך וקדוש... איש חי רב פעלים"]. רבי אהרן בעצמו הכיר בסמכותו ובפניותיו אל הציבור הוא כותב בתקיפות ובהחלטיות. מעניין לצטט את לשונו באחד ממכתביו בו הוא כותב: "הנני מודיעם לאמור אשר גם אם יחיו כימי מתושלח, לא יֵדְעוּ ולא יבינו גם אחד מאלף אשר היטבתי להם בימים ההם בעזר האל המושיע תשועת עולמים".
רבי אהרן האריך ימים וראה מצאצאיו אדמו"רים רבים שכן נהג להכתיר את נכדיו כאדמו"רים עוד בחייו. האדמו"ר החשוב מצאצאיו היה מקבל המכתב - חתנו הרב הקדוש רבי דוד משה מטשורטקוב (תקפ"ז-תרס"ד 1827-1903), שחותנו העריצו ביותר, כמו שהוא מתארו במכתב שלפנינו: "כבוד חתני ידיד נפשי ולבבי, הרב הק'[דוש] וחסיד מפורסם בוצינא קדישא, כבוד שם קדשו, הרב ר' דוד משה נ"י, וזוגתו בתי היקרה יראת ה' פייגא שתחי'...".
בתו הרבנית פיגא, היתה נכדה מצד אמה של הרב הקדוש רבי אהרן מטיטיוב, מצאצאי הבעל שם טוב. נכדו רבי מנחם נחום מרדכי המוזכר במכתב זה נפטר בקיצור ימים בשנת תר"ל, ואלמנתו הרבנית שבע נישאה בזיווג שני להאדמו"ר רבי ישראל מסדיגורא. נכדו הבחור ישראל המוזכר במכתב הוא האדמו"ר הקדוש רבי ישראל מטשורטקוב (תרי"ד-תרצ"ג), מגדולי האדמו"רים ומנהיגי היהדות החרדית בשנות התר"ס-תר"צ.
[1] דף. 11.5X21.5 ס"מ. מצב טוב מאד. כתמים וקמטים קלים.