מכירה 76 - הגר"א ותלמידיו: ספרים וכתבי יד מאוסף ישעיהו וינוגרד ז"ל
דף בכתב-יד, כתוב משני צדיו – שני אישורים על קבלת חברים ל"חברת משניות" בעיר וולוז'ין, בחתימות חברי החברה וביניהן חתימות יד קדשו של הגאון רבי חיים מוולוז'ין בעל "נפש החיים" וחתימות אחיו הבכור רבי שמחה מוולוז'ין. וולוז'ין, תקכ"ד-תקכ"ה [1764].
לפנינו מסמך של חבורת לימוד תורה בוולוז'ין, בה פעל והשתתף בן העיר – רבי חיים מוולוז'ין. החתימות שלפנינו הן משנות בחרותו, בהיותו כבן 15. היה זה כעשר שנים קודם התמנותו לרב בוולוז'ין, ושנים רבות לפני שהקים את הישיבה המפורסמת בעיר.
בצדו האחד של הדף נכתב:
"עלה ונגמר במוסכם כולם לקבל את ה"ה הא' הר"ר שמואל ב"ה שמעון לח["ק] משניו'[ת] שלנו להיו'[ת] כאחד מאתנו לפי התיקון ומחויב ליתן לח"ק [לחברא קדישא] שלנו סך ארבעה ועשרים קש פריישסע ולראי' באנו על החתו'[ם], וסך הנ"ל מחויב לסלק בקינשבורג דהאי שתא תקכ"ד היו'[ם] יו'[ם] ה' ח' אי[יר]".
החתימה האחרונה היא: "חיים בלא"א מ"ו מוהר"ר יצחק יצ"ו" – חתימת יד קדשו של רבי חיים מוולוז'ין [לצד החתימה נוספה בכתיבה אחרת המילה "מוולוז'ין"].
חותמים האחרים הם:
"מרדכי בן מאיר זצ"ל", "ארי' ליב בהר"ר יצחק זצ"ל", "שמחה בא"א מ"ו מוהר"ר יצחק יצ"ו", משה במ' יעקב הכ"מ", "ישעי' בן לא"א כמ' חיים זכרי' זצ"ל", "אברהם בהר"ר אהרן זצ"ל", "שמשון בן לא"א כהר"ר משה זללה"ה".
בצדו השני של הדף נכתב:
"היו' יו' ג' י"א מרחשון תקכ"ה קבלנו את הר' התו' הרבני הה"א הקצין מוהר"ר אברהם דובער בהר"י ידל וחתנו ה"ה הרבני המופלג האברך מוהר"ר אבר[יל?] וכמוהר"ר יעקב בני ה"ה הרבני המופלג מוהר"ר ארי' ליב לח"ק משניות שלנו וכבר סלקו להרב כמוה"ר ארי' ליב בהרר"י יצחק מעדות על שני משניות --- והלא יהי' כאחד מאתנו כפי התיקון, ולראי' באנו עה"ח היו' יו' הנ"ל".
החתימה האחרונה היא: "חיים בלא"א מ"ו מוהר"ר יצחק יצ"ו" – חתימת יד קדשו של רבי חיים מוולוז'ין.
החותמים האחרים הם:
"צבי הירש בהרב ה'...", "שמחה בא"א מ"ו מוהר"ר יצחק יצ"ו", "משה באאמ"ו מוהר"ר יצחק זצ"ל", "אברהם בהר"ר אהרן זצ"ל".
כפי הנראה, החותם "שמחה בא"א מ"ו מוהר"ר יצחק יצ"ו" הוא הגאון רבי שמחה מוולוז'ין – אחיו הבכור של רבי חיים מוולוז'ין (ראה אודותיו להלן).
[1] דף (שני עמודים כתובים). 19.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, כתמים כהים ומריחת דיו. קרעים זעירים ובלאי בשוליים. סימני קיפול.
הגאון רבי חיים מוולוז'ין (תק"ט-תקפ"א), בעל "נפש החיים". מגדולי דורו, מנהיגה של יהדות ליטא ומקים עולה של תורה, תלמידו המובהק של הגר"א מווילנא, ומייסד ישיבת וולוז'ין שהיתה ל"אם הישיבות" בליטא. נולד בוולוז'ין לאביו רבי יצחק שהיה פרנס הקהילה. בצעירותו למד אצל רבי רפאל הכהן מהמבורג, בעל "תורת יקותיאל", בעת שכיהן כרב במינסק. בהמשך למד אצל הגאון בעל "שאגת אריה" בעת שכיהן ברבנות וולוז'ין. לאחר מכן החל להסתופף בצלו של הגר"א מווילנא, בו דבק במשך שנים ארוכות עד לפטירתו והיה לגדול תלמידיו. חברו ורעו רבי ישראל משקלוב כותב עליו בהקדמת חיבורו "תקלין חדתין": "...השמש בגבורתו... תלמידו המובהק [=של הגר"א], פאר הדור עטרת הזמן הגאון האמתי החסיד ועניו המפורסם הגדול בדורו בנגלה ובנסתר כקש"ת מוהר"ר חיים נ"י האב"ד ור"מ דק"ק וואלאזין... כד הוה בר תרתין ועשרין שנין הוה גמירא ליה לכולא ש"ס וכל אביזרייהו...".
בסביבות שנת תקל"ד, בעת היותו כבן כ"ה שנים, הוכתר רבי חיים לרבה של וולוז'ין – עיר הולדתו. הוא שימש ברבנות זו עד שנת תקמ"ט, אז עבר לכהן כרב העיר וילקומיר. בוילקומיר כיהן רק כשנה, ובעקבות התנגדות של כמה מבני העיר, חזר לכהן כרבה של וולוז'ין עד יום פטירתו. היה מנהיג פעיל בדורו, השיב תשובות בהלכה והכריע בשאלות הדור. "והרבה להשיב שו"ת מנעוריו ועד שיבה לכל גדולי רבני מדינתינו וגאוני זמנינו וכולם נקבעו הלכה למעשה" (הקדמה לשו"ת "חוט המשולש"). דאג רבות מירידת קרנו של לימוד התורה בדורו והחליט להקים ישיבה בעירו וולוז'ין, ישיבת "עץ חיים". תחת הנהגתו הפכה הישיבה לאבן שואבת לתלמידים מכל רחבי ליטא, והיתה עד מהרה לסמל ולדוגמה, ושימשה כדגם לישיבות אחרות שקמו בעקבותיה ברחבי ליטא. בניגוד לרבו הגר"א שהתנגד נמרצות לתנועת החסידות והחרים את החסידים, היתה עמדתו של רבי חיים ש"כוונתם רצויה" ויש להגיב ולהתמודד עם טענותיהם בדרך מושכלת. כחלק ממגמה זו כתב את חיבורו הנודע "נפש החיים", שבו התווה דרך הנהגה ועבודת ה' טהורה על פי תורת הנגלה והנסתר, לפי דרכם ושיטתם של הגר"א ותלמידיו.
הגאון רבי שמחה מוולוז'ין ונשוויז, אחיו הבכור של רבי חיים מוולוז'ין. גאון מופלג, שלמד יחד עם אחיו הצעיר אצל הגאון בעל "שאגת אריה". מימי נעוריו עסק בתורה יחד עם אחיו הצעיר רבי חיים בשקידה רבה ימים ולילות. כאשר היה נכבה נר השמן היו יוצאים לעסוק בתורה לאור הלבנה – כמו שמספר רבי איצל'ה מוולוז'ין בהקדמת ספר "נפש החיים", בתולדות חיי אביו: "מנעוריו נשא עול התורה בשקידה נפלאה, ובהיותו למעלה מגיל ארביסר קבע לימודו יחד עם אחיו הגדול הגאון מ' שמחה ז"ל, והיו גרסי יממא ולילי. וזקנינו ספרו לנו שכאשר לא היה להם אור הנר מצוי, אור הלבנה היה יפה להון לגירסא דלילא, וקבלו אז דרכה של תורה מרב רבנן גאון הגאונים... בעל שאגת אריה". רבי שמחה הדריך את אחיו בדרכי עמל התורה. רבי יוסף זונדל מסלנט מספר כי רבו רבינו חיים מוולוז'ין אמר שהוא מחזיק טובה לאחיו רבי שמחה "על שקבע בלבו אמונה מ"ח שנים שאדם צריך לידע הכל" (הצדיק רבי יוסף זונדל מסלנט ורבותיו, ירושלים תרפ"ו, עמ' קיג). לפי המסופר כיהן ברבנות באחת מערי ליטא (אולי בנישוויז בה התגורר שנים רבות). בגיל כ"ד חיבר ספר "קצור פסקי דינים" בתבנית דומה לספר "שמלה חדשה" של בעל "תבואות שור".
פירוש רבינו הגר"א על מגילת אסתר – על דרך הסוד והפשט – נדפס לראשונה בברלין תרט"ז (ראה פריט 21). לאחר מכן נדפסו מהדורות נוספות של הפירוש בנוסחים שונים, על פי כתבי יד אחרים. אחת מהן היא מהדורת ירושלים תרל"ב, ובה הפירוש על דרך הפשט, שנדפסה על ידי רבי צבי הירש פרלמן מקאלשין. מהדורת ירושלים הפכה למהדורת-אב לכל המהדורות שבאו אחריה. רבי צבי הירש הדפיס את מהדורתו על פי שלושה כתבי-יד. בהקדמתו הוא כותב " זכיתי להשיג ג' העתקות מכוונות... והשלישי מהרב... מגיה מומחה סתו"מ מ' שכנא נ"י מסקידל". יש לשער כי כתב היד שלפנינו, שנכתב על ידי רבי שכנא ילין מסקידל, הוא כתב היד השלישי שנזכר בהקדמת רבי צבי הירש.
במהדורת פירוש הגר"א השלם (מהדורת ר' חנן דוד נובל, ירושלים, תשנ"ב), השתמשו בין היתר גם בכתב היד שלפנינו (והוא מכונה במהדורה זו בשם: "כתב יד ד'"). במבוא שם נכתב כי גרסת כתב היד קרובה מאד לדפוס ירושלים, אך יש בה חילופי גרסאות שאינן נמצאות במקור אחר (ראה שם בהרחבה).
הגאון רבי שלום שכנא יֶלִין (תק"ן-תרל"ד), "בעל מגיה" מסקידל שבמחוז גרודנא [אביו של הגאון רבי אריה ליב ילין בעל "יפה עינים" על הש"ס]. תלמיד רבי חיים מוולוז'ין. מומחה עולמי לנוסח התנ"ך וידיו רב לו בחכמת המסורה, כפי שעולה מכתביו ומכתבי השליחות שניתנו לו ע"י המהרי"ל דיסקין ועוד. עלה לארץ ישראל בסביבות שנת תרי"ח עם חלק ממשפחתו. זמן קצר לאחר מכן נשלח על ידי רבני ירושלים (רבי יוסף זונדל מסלנט וחתנו רבי שמואל סלנט, רבי חיים ניסים אבועלפיא ועוד) לארם צובה (חלב), לברר את הספיקות שהיו להם בנוסח התנ"ך על פי ה"כתר" המוגה של בן אשר (על ר' שכנא ועל שליחותו זאת – ראה: צפונות, גליונות ח' וי'; עמודי שש, ירושלים תרנ"א, ח"ב, בהקדמתו; יצחק יעקב ילין, אבותינו, ירושלים תשכ"ו, עמ' שנט-שסב).
[2] דף (4 עמ' כתובים בכת"י צפוף וזעיר), 21 ס"מ. מצב טוב. כתמים (כתמי רטיבות, עם פגיעה בטקסט). בלאי וקרעים בשוליים. כרוכים בכריכה חדשה.
מקור: אוסף ישעיהו וינוגרד ז"ל, ירושלים.
הפירוש למגילת איכה בדף שלפנינו הוא ה"פירוש על דרך הרמז" מהגר"א, שנדפס בספר "ברק השחר" (ווילנא, תרכ"ג). בכתב היד שלפנינו מספר שינויים קלים ביחס לנדפס. קטע אחד שנשמט מן הספר "ברק השחר" ומופיע בכתב היד שלפנינו (הפירוש על "רבתי בגוים") מופיע ב"לוח הטעות והשמטות מספר ברק השחר" בסוף הספר "אמונה והשגחה" שהוציא לאור רבי שמואל מאלצאן (קניגסברג תרכ"ד).
כפי הנראה, הכותב הוא רבי יוסף זונדל מסלנט (ראה: הרב דוד קמינצקי, תורת הגר"א, עמ' שסו. שם נרשם כתב היד שלפנינו).
בעמוד השני, לאחר ההעתקה, מופיע מכתב (בכתב שונה) מבן לאביו, הכותב לו: " הנני שולח לך עד"ר [=על דרך רמז] על מגילת איכה מהגר"א, וכן תשלח לי ג"כ מפשטי הכתובים מתנ"ך [אשר] אתך, כי מאד תשמחני במו... מהר נא לשלם מוצא שפתיך שהבטח[תני] להעתיק אלי מן הכתובים אשר אתך כי מאד אתענג עליהם. דברי בנך דו"ש יואל זוסמאן בלא"א כמוהרר"ש[?] היללעלאוויטש". לא ידוע לנו מיהם "יואל זוסמאן" ואביו, אשר נראה כי החזיקו בידיהם העתקות של כתבי הגר"א.
בשולי המכתב, מכתב קצר נוסף ביידיש (בכתב-יד שונה), בו מבקש הכותב מאחיו היקר ("ליבער ברודער!"), שימסור את מכתבו ל"ר' שלמה ערזוועליקער נ"י, בקלויז ר' בענדט בלאך".
[1] דף (שני עמודים כתובים). 21.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. סימני עש וקרעים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים בהשלמת נייר.
כתיבה נאה ורהוטה בשני טורים. כתב היד כולל שני פירושים על ספר דברי הימים: "ביאורי מוהרי"כ" – פירושו של רבי יהושע כ"ץ (ריינעס), ו"ביאורי הגר"א ז"ל". בנוסף לשני הפירושים הועתקו בכתב היד "הגהות הגאון מוהר"י פיק" ו"הגהות כת"י על רש"י ז"ל...". בסוף כתב היד הועתק "לוח סדר שנות השופטים והמלכים" על פי הגר"א, מאת נכדו רבי יעקב משה מסלונים.
שני הפירושים, ביאור רבי יהושע כ"ץ ריינס וביאור הגר"א על ספר דברי הימים, נדפסו במהדורת ארבעה ועשרים ווילנא והורודנא תק"פ (רבי יהושע כ"ץ ערך את פירוש הגר"א ולאחר פטירתו השלים את העריכה רבי יעקב משה מסלונים). בכתב היד שלפנינו מופיעים שני הפירושים בקיצורים ובשינויי לשון (יתכן ולפנינו העתקה מכתב-יד שקדם לדפוס). "הגהות הגאון מוהר"י פיק" הן ברובן ציוני מקורות ואף הן נדפסו במהדורת תק"פ, אם כי ללא ציון שמו של רבי ישעיה פיק. באותה מהדורה נדפס גם לוח סדר שנות השופטים והמלכים.
ההגהות על רש"י שהועתקו כאן, מופיעות בכתב היד תחת הכותרת: "הגהות כת"י על רש"י ז"ל מתלמיד תלמידיו מעתיקי כתבי קדשו ישן נושן על קלף". הגהות אלה נדפסו לראשונה במהדורת נביאים וכתובים שנדפסה בטשרנוביץ תקצ"ט-תר"ב. הגהות אלה חזרו ונדפסו בנביאים וכתובים מהדורת קרוטושין תר"ו-תר"ז, ולאחר מכן בספר המגיד, טשרנוביץ תרכ"ב (במהדורות אלו מיוחסות ההגהות לרש"י עצמו, אשר הוסיף והגיה על פירושו).
בסוף ביאור הגר"א על דברי הימים בכתב היד שלפנינו מופיע קטע עם הכותרת: "ליקוטים מהגר"א ז"ל – על השינוים דערי מגרש מיהושע לדה"י". בסוף קטע זה נכתב: "ויתר השינויים אשר בפי' הגר"א ז"ל הלא המה כתובים על ספר דברי הימים אשר להגאון מאוה"ג מוהמל"מ שליט"א איש על מקומו שלום" (כפי הנראה, כוונתו בראשי התיבות "מוהרמל"מ" לרבי מאיר ליבוש מלבי"ם).
כה דף. 22.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים וסימני עש בודדים. כריכה חדשה.
מקור: אוסף ישעיהו וינוגרד ז"ל, ירושלים.
כתב יד, ספר אוקלידוס, יסודות חכמת הגאומטריה מאת החכם היווני אוקלידס, בתרגומו של רבי ברוך שיק משקלוב, שנעשה על פי עצת הגר"א מווילנא. [ליטא?], שנת "י'ה'יב' ח'כ'מ'ת'א' ל'ח'כי'מין ומנדע ליוד'עי ב'ינה" [=תק"מ 1780].
כתיבה אשכנזית רהוטה נאה. שער מאוייר. חסר בסופו (לפנינו פרקים א-ג וחלק מפרק רביעי).
פרט השנה שבשער עולה לשנת ההדפסה של הספר על ידי המחבר בעיר האג. בהקדמה שלפנינו מספר שינויים לעומת נוסח הדפוס. לא התברר לנו היחס בין כתב היד שלפנינו למהדורת הדפוס.
מספר משפטים המופיעים לפנינו אינם מופיעים בדפוס. קטע שלם המופיע בדפוס (המתחיל "ובפרט המבולבלים…") אינו מופיע בנוסח שלפנינו (הקטע הושלם לאחר סיום ההקדמה ע"י כותב אחר).
ספר אוקלידוס תורגם לעברית ע"י רבי ברוך שיק משקלוב, שהיה דיין במינסק, על פי הוראתו של הגר"א, כפי שמספר בהקדמתו לספר (המשפטים שנוספו בכתב היד ואינם מופיעים בדפוס מסומנים להלן בקו-תחתון): "והנה בהיותי בק"ק ווילנא המעטירה אצל הרב המאור הגאון הגדול מורינו ורבינו מאור עיני הגולה החסיד המפורסם כמוה"ר אלי' נר"י כ"ה [נרו יאיר כאור היום] עד ביאת ינון ושם צדיק כתמר יפרח בחודש טבת תקל"ח, שמעתי מפי קדוש [בכתב היד: מפיו[!] קדשו] כי כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משארי החכמות, לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה, כי התורה והחכמה נצמדים יחד, ואמר משל... וציוה לי להעתיק מה שאפשר ללשונינו הקדוש מחכמות... ותרבה הדעת בין עמינו ישראל, ולא יצטרכו לעם אחר ללמוד מהם ולא יתערבו בגויים, ותוסר גאון עוזם וגאות עריצים...". מרבית ההבדלים בין כתב היד לנוסח הדפוס מופיעים בקטע זה (סומנו לעיל).
באחת ההוספות שלפנינו מופיע הסבר חדש להוראת הגר"א לתרגם את ספרי מדעים לעברית, והוא: כדי להתרחק ולהתבדל מן הגויים, ולמנוע את ההשפעה הנכרית על מי שלומד את חכמות העולם. ד"ר אריה מורגנשטרן התייחס לכתב היד שלפנינו בספרו "דוחקי הקץ" וטען כי לפנינו תגלית על צינזור מכוון שעשה רבי ברוך שיק לדברי הגר"א, בשל תפיסותיו המשכיליות. לדבריו, בעוד מגמתו של הגר"א היתה השלמת תורת ישראל באמצעות חכמות העולם, מגמתו של רבי ברוך שיק היתה הפוכה ומתוך תפיסה אוניברסליסטית שיש צורך ללמוד מן הגוים ואין להירתע מהתחברות עמהם (ראה: אריה מורגנשטרן, דוחקי הקץ, ירושלים תשע"ה, פרק ששי, עמ' 232-240).
בשער כתב היד נוסף משפט אחד שאינו מופיע בנוסח השער שבדפוס ובו מתואר החכם אוקלידס כאחד מ"סבי דבי אתונא" (המוזכרים במסכת בכורות ח, ב): "ספר אוקלידוס – מבאר כל חכמת המדידה... והוא היה אחד מסבא דבי אתונא".
[2], כא דף (חסר בסופו). 20 ס"מ. נייר איכותי. מצב טוב. כתמים. כריכה חדשה עם שדרת עור.
מקור: אוסף ישעיהו וינוגרד ז"ל, ירושלים.
יחסו של הגר"א לחכמות העולם
תלמידי הגר"א והנמנים על בית מדרשו ראו בעין יפה את הבקיאות בחכמות העולם והחשיבו זאת כדבר נצרך וחיוני ללימוד התורה. על יחסו של הגר"א ל"שבע החכמות" ועל מידת בקיאותו בהן העידו גדולי תלמידיו במספר מקומות.
תלמידו הגאון רבי ישראל משקלוב כותב בהקדמתו לספרו "פאת השולחן": "...כה אמר [הגר"א] כל החכמות נצרכים לתורתינו הק'[דושה] וכלולים בה, וידעם כולם לתכליתם והזכירם, חכמת אלגעבר"ע ומשולשים והנדס"ה וחכמות מוסיק"א, ושיבחה הרבה. הוא היה אומר אז כי רוב טעמי תורה וסודות שירי הלוים וסודות תיקוני הזוהר אי אפשר לידע בלעדה ועל ידה יכולים בני אדם למות בכלות נפשם מנעימותיה ויכולים להחיות מתים בסודותיה הגנוזים בתורה. הוא אמר כמה ניגונים וכמה מדות הביא משה רבינו עליו השלום מהר סיני והשאר מורכבים, וביאר איכות כל החכמות ואמר שהשיגם לתכליתם. רק חכמת הרפואה ידע חכמת הניתוח והשייך אליה אך מעשה הסמים ומלאכתן למעשה רצה ללמדה מרופאי הזמן וגזר עליו אביו הצדיק שלא ילמדנה כדי שלא יבטל מתורתו כשיצטרך ללכת להציל נפשות כשידע לגמרה, וכן חכמת הכישוף אשר ידעוה הסנהדרין והתנאים… ידעה, רק היה חסר לו מעשה העשבין וכל גמר מעשיה מפני שהם ביד הגוים הכפריים… ועל חכמת פילוסופיה אמר שלמדה לתכליתה ולא הוציא ממנה רק שני דברים טובים…".
רבי אברהם בן הגר"א כותב בהקדמתו לספר "אדרת אליהו": "...לא היתה חכמה אשר שגבה ממנו, בהיותו בן י"ב שנה לא נודע כי באו כל שבע החכמות בקרבו בתכלית הדקות והאמת…", ומאריך לספר על בקיאותו בחכמת האסטרונומיה, וכי "זקנים שבאותו דור" באו ללמוד מפיו: "...ואמרו הוא יתן חכמה מפיו… כל החכמות אליו ידרושו ספחנו נא לרקחות ולטבחות…".
תלמידו רבי מנחם משקלוב מספר אף הוא על בקיאותו בחכמות, בהקדמתו לביאור הגר"א על מסכת אבות:
"האומנם מי יוכל למלל ולספר קצות ידיעותיו ופלאות חכמותיו, איך שידע כולם על בוריים, כמו חכמת המוסיקא, שמביא רבינו הגאון נ"ע בפירושו על התיקונים, וכן שארי חכמות, שנשארו ממנו חיבורים עליהם, כולם היו לרקחות ולטבחות לחכמת תורתינו הקדושה…".
רבי מנחם מנדל מספר שם כי פעם אחת, ביושבו לפני הגר"א, התגלגל השיחה על החכם היווני אריסטו. הגר"א אמר לו אז: "שודאי הוא שהיה אריסט"ו כופר מתחלה ועד סוף, שאלו היה בא לפני, הייתי מראה לו סיבוב החמה והלבנה עם כוכביהם מאירים על השלחן הזה כאשר יאירו ברקיע השמים, ואיך היה מכחיש בדעתו לומר שהעולם מתנהג ע"פ הטבע…".
נתפרסמה במיוחד עדותו של רבי ברוך משקלוב, בהקדמתו לספר "אוקלידוס", המספר שהגר"א עודדו לתרגם את ספרי חכמות העולם לעברית: "שמעתי מפי קדוש כי כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משארי החכמות, לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה, כי התורה והחכמה נצמדים יחד... וציוה לי להעתיק מה שאפשר ללשונינו הקדוש מחכמות... ותרבה הדעת בין עמינו ישראל".
וכך כתב רבי אברהם שמחה מאמציסלב בהקדמתו לספר "מלחמות היהודים עם הרומאים" בתרגומו של קלמן שולמאן (ווילנא תרמ"ד): "קושטא קאי… שרבינו הגדול קדוש ה' הגאון החסיד… מרנא ורבנא אליהו ז"ל מווילנא השתוקק שספרי החכמות הנצרכים להבנת דברי קדשם של נביאינו הקדושים ודברי קדשם של רביתינו הקדושים חכמי התלמוד ז"ל וחידותם במקומות רבים, יועתקו לשפת קדשנו, והפציר את הרב החכם היקר והמפורסם מוהר"ר ברוך שקלאווער ז"ל שיעתיקם ככל אשר תשיג ידו, וכן שמעתי מפורש מפה קדוש דודי הגאון החסיד מוהר"ר חיים ז"ל מוולאזאין שרבינו ז"ל הנ"ל אמר לבנו הרב הגדול מוהר"ר אברהם ז"ל, שהוא משתוקק להעתקת החכמות מלשונות אחרות ללשון הקודש…".
רבות נכתב על שיטתו, מטרתו ומגמתו של הגר"א בעניין זה, ונטענו טענות שונות, ראה בין השאר: ישראל א' שפירא, אסכולות חלוקות בשאלת תורה ומדעים בבית מדרשו של הגר"א, בדד, חוברת 13 (תשס"ג), עמ' 5-53; הרב דוד קמינצקי, תורת הגר"א, ירושלים תשע"ח, פרק י, עמ' תקלז-תקמו.
כתב היד שלפנינו חסר בתחילתו. הוא מתחיל בפרק ח' של מסכת כלים ומסתיים בסוף סדר טהרות. חיבור זה נדפס תחת השם "אליהו רבה" בשנת תקס"ב (ראה פריט 28). יתכן וההעתקה שלפנינו קדמה להדפסה.
בעמוד האחרון קולופון הכותב: " ברוך ה' אשר עזרני לסיים מכתב הלזה, כן יזכני ללמוד אותו ויאר עיני בו, כ"ד הק' יצחק איצק בן כהר"ר משה נ"י מק"ק ליסא. פה עיר באנאווע" [עיר סמוכה לליסא].
יא-נג, נה-ס, סג-סז, [1], סח-פט דף (חסרים 10 דפים בתחילת החיבור, וכנראה חסרים גם מספר דפים באמצעו). כ-21 ס"מ. מצב טוב-בינוני. בלאי במספר דפים. כריכה חדשה.
מקור: אוסף ישעיהו וינוגרד ז"ל, ירושלים.
כתב היד כולל חיבור ובו עשרה כללים בסדר האצילות מאת הגר"א. בכתב היד נמצאות שתי העתקות, מכותב אחד. בדף הראשון של כתב היד מופיעה העתקה של שלושה כללים ותחילתו של הכלל הרביעי. אחריה מופיע דף ריק ואחריו (דפים [3]-[8]) העתקה נוספת שבה כל עשרת הכללים. בראש ההעתקה הראשונה מופיעה הכותרת: "מה שמצאתי בקונטרס הגר"א ז"ל", ובראש ההעתקה השניה: "מה שמצאתי בקונטרס הגר"א".
חיבור זה מתורת הגר"א לא היה ידוע עד לגילויו בדור האחרון. הוא נדפס לראשונה מכתב היד שלפנינו, שהגיע לאוספו של מר ישעיהו וינוגרד. החיבור נדפס ביוזמתו של וינוגרד, תחת השם "עשרה כללים", בההדרת הרב יוסף אביב"י שצירף לו מבוא נרחב על מהותו של החיבור ועל קבלת הגר"א (נדפס תחת הכותר "קבלת הגר"א", והוא כולל: "גילוי אליהו – מבוא לקבלת הגר"א" מאת ר"י אביב"י, ו"עשרה כללים מאת הגר"א מווילנא" – מתוך כתב היד שלפנינו. ירושלים, תשנ"ג, בהוצאת מכון "כרם אליהו" מיסודו של מר ישעיהו וינוגרד).
על מציאתו וגילויו של כתב-יד זה סיפר וינוגרד בהקדמה לספר. הוא פותח וכותב: "לפני כעשר שנים החלטתי, מתוך חיבת הקודש, לאסוף את חיבוריו של הגאון רבי אליהו מווילנא. בע"ה עלה בידי להגיע לאוסף ראוי לשמו ובו מאות פריטים של חיבורי הגר"א ושל ספרים העוסקים בתורתו ובתולדותיו של הגר"א. פריטים רבים באוסף הם טפסים יחידים שלא נודעו עד כה כלל". לאחר מכן מספר על מפעלו החשוב ברישום ביבליוגרפי מקיף של כל ספרי הגר"א (שיצא לאור בספרו "אוצר ספרי הגר"א"), ומוסיף וכותב:
" בעודני טורח בהכנת הביבליוגרפיה של הגר"א הובא לפני כתב יד אשר שמו של הגר"א נרשם בראשו. כתב היד התגלה בגניזה ירושלמית, אליה הושלך ככלי אין חפץ בו. המוצא לא ידע מה העלה בידו, וביקשני לברר את טיבו של כתב היד. הראיתי אותו לידידי ר' יוסף אביב"י, אשר קנה לו שם טוב בידיעותיו ובחבוריו בחכמת האמת, וכאשר שמעתי מפיו כי בכתב היד נעתק חיבור חשוב ביותר בקבלת הגר"א ובלתי ידוע עד כה, החלטתי לרכוש את כתב היד ולהוציאו לאור עולם...".
בדף [8/א], בסיום ההעתקה, נכתב: "עד כאן מצאתי ואח"כ נכתב הקדמה להבין הצמצום, שנכתב בספר הדרת קודש כ"י המיוחס לרבינו הגר"א אשר סידר הרב ר' מנחם מענדיל, ושם הכל לשון הגר"א בעצמו, והקדמה הנ"ל לא נכתבו שם" (על משמעות דברים אלו ראה במבוא של ר"י אביב"י שם, וכן אצל: הרב דוד קמינצקי, תורת הגר"א, עמ' תרח).
הרב דוד קמינצקי (שם, עמ' תרכה-תרכו) משער כי החיבור שלפנינו נכתב על ידי רבי מנחם מנדל משקלוב, על פי הדברים שקיבל מרבו הגר"א. ר"ד קמינצקי אף הדפיס חיבור זה בשנית, על פי כתב-יד אחר (ראה שם, עמ' רעט ואילך).
[8] דף. מצב בינוני-גרוע. כתמים. קרעים, פגעי רטיבות וסימני עובש ופטריה, עם פגיעה בטקסט. דיו דהויה וקשה לקריאה. כריכת עור חדשה.
כרך עבה, בראשו נכרכה מהדורה מודפסת של הספר מעשה רב, וורשא, תרי"ח 1858 (וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 815), ואחריה נכרך כתב היד.
כתב היד כולל: ביאור הגר"א על מסכת אבות; ליקוטים שונים מהגר"א; סיפורים על המקומות הקדושים בארץ ישראל (רובם מלוקטים מהספר "שערי ירושלים" מאת רבי משה ריישר, שער י', פרק מעשה הארץ, הכולל "מעשיות מימי קדם") וסיפורים שונים על הגר"א (מלוקטים מהספר "עליות אליהו").
בדף המגן הקדמי ובדף המגן האחורי רישומי בעלות המעידים שהספר שייך ל"הבחור ישראל יצחק ב"ר אפרים שוחט זאגר חדש תרל"ד", "האברך המופלג והמשכיל מהור"ר ישראל ב"ר אפרים שוחט פז"ח [פה זאגער חדש] שנת תרל"ד לפ"ק ז"ח [זאגער חדש]" (הרישום שבראש הכרך דומה לכתב ידו של רבי שלמה אלישיב בעל ה"לשם" שהיה מילידי העיר זאגער).
ספר מעשה רב: [16] דף. כתב היד: כ-123 עמ' כתובים + דפים רבים ריקים. 17 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים ובלאי. דפים וקונטרסים מנותקים. כריכה מקורית, קרועה ומנותקת. כריכה אחורית חסרה.
מקור: אוסף ישעיהו וינוגרד ז"ל, ירושלים.
חמשה דפים (9 עמודים) בכתב-ידו של רבי אלעזר לנדא נין הגר"א - דפים מיומן המכתבים שלו, עם העתקות מכתבים ממנו ומכתבים שנשלחו אליו, בהם חומר היסטורי רב ערך לתולדותיו, לתולדות הדפסת פירוש הגר"א לירושלמי סדר זרעים, ועוד.
ביומן המכתבים שלפנינו מתגלים פרטים לא ידועים על תולדות חייו של הכותב - רבי אלעזר לנדא, מצאצאיו החשובים של הגר"א שעלה לארץ ישראל בזקנותו. במכתבים משתקפת דמותו כאיש רב פעלים ששימש כמגיד מישרים, חיזק את לימוד התורה בעיירות רוסיה ופעל כעסקן ותומך נלהב של ישיבת וולוז'ין. כמו כן, חושפים המכתבים פרטים חדשים על תולדות הדפסת פירוש הגר"א לירושלמי סדר זרעים (ראה להלן). המכתבים שהועתקו ביומן שלפנינו הם מהשנים תרכ"ו-תרכ"ט. רוב מכתביו של רבי אלעזר נכתבו בעת שבתו באומן (לאחר שעזב את רבנות סלונים) ושניים מהם נכתבו לאחר עלייתו לארץ ישראל.
פרטים חדשים על תולדות חייו של רבי אלעזר לנדא
ביומן המכתבים שלפנינו מתגלים פרטים חדשים על תולדות חייו של רבי אלעזר לנדא. מתברר כי לאחר פטירת אשתו הראשונה (פטירתה בשביעי של פסח שנת תרכ"ו מתועדת במכתבים שלפנינו) נשא רבי אלעזר אשה שניה בעיר שערשאב. כפי הנראה, אשתו זו לא הסכימה לעלות עמו לארץ ישראל ולכן עלה רבי אלעזר בגפו. לפנינו מכתב משנת תרכ"ט ששלח רבי אלעזר לנדא אל רבי בן ציון שטרנפלד, שכיהן אז כרב בשערשאב, וביקש שידבר על לב אשתו שתקבל ממנו גט: "כאשר באתי לפה עה"ק ירושלים... ואני גלמוד פה, אבקש את מעכת"ה [מעלת כבוד תורתו הרמה] לרחם עלי, ולקרוא את אשתי חוה שיינע ולדבר על לבה שתתרצה לקבל ג"פ [גט פיטורין], כי מה בצע לה שתעגן אותי...". אל מכתב זה צורף מכתב מ"הגאונים הרבנים" בירושלים אל רבי בן ציון שטרנפלד, בו מבקשים ממנו לטפל בעניין הזה: "הננו להעתיר בעד האי גברא יקירא הרב ר' אלעזר לנדא בן הרב הג' הצדיק ר' יעקב משה מסלאנים זצ"ל נכד הגר"א זצ"ל אשר בא לשכון כבוד בארצינו הק' ואשתו נשארה בחו"ל...".
במכתבים אף מתגלה פעילותו של רבי אלעזר לחיזוק התורה באומן ובסביבתה. במכתב מאת רבי אברהם ב"ר מאיר ממינסק, שבא למלא את מקומו של רבי אלעזר כמגיד מישרים ור"מ באומן, כותב לו רבי אברהם: "אשר כבודו יסד אבן הראשה ונטע כרם ד' צבאות ת"ת דרבים בק"ק אומען...". רבי אלעזר משיב לו על כך: "...יכלה הדיו והקולמוס והנייר, כי זה כל מגמתי וכל חפצי, יומם לא אנוח ולילה לא אשקוט, מלהתודע בהענין הנכבד אשר זכיתי לעשות באומען, והיה לי ב"ה מסירת נפש ע"ז ובכל לבבי ובכל נפשי ובכל מאודי עבדתי לחדש הענין הגדול והנורא ת"ת דרבים באומען...".
פרטים חדשים על פעילותו למען ישיבת וולוז'ין
כמו כן, מתגלית בהעתקות המכתבים שלפנינו פעילותו של רבי אלעזר לנדא לטובת ישיבת וולוז'ין בסביבות העיר אומן שבאוקראינה, בשיתוף ה"משולח" של וולוז'ין - רבי דוד הויפענבערג ששהה אז בקייב (ובהמשך נעשה חתנו).
באחד ממכתביו לרבי דוד הויפענבערג מבקש רבי אלעזר "למחול לבקש ע"י מכתבים לכל השבעה עיירות שכתבתי עליהם ע"ד [=על דבר] החזקת ת"ת דוולאזין המעטירה, שיעתיקו את מכתביי בפנקס שלהם אות באות, למען יזכרו ויעשו כבקשתי ולמען יעמדו ימים רבים...". במכתב אחר הוא מבשר לרבי דוד כי "מנהיגי אנשי ליטא" בעיר באלטע כתבו לו "שכבר עשו פושקעס [=קופות] הרבה על וולאז'ין וחילקו אותם ביניהם...". במכתבו אל הנצי"ב מוולוז'ין הוא כותב כי על אף פטירת אשתו ימשיך להתמסר לפעילותו לטובת הישיבה: "והנה אף כי ד' ענה בי וגו' אעפ"כ על משמרתי אעמודה להתחיל בעסק אה"ק ולעשות מקומות חדשות לעסק וואלאזין ג"כ, במקורות אשר לא דרך עדיין כף רגל משולחו מוהר"ד [=רבי דוד הויפענבערג] ולחזק המקומות הישנים...". במכתב אחר לרבי דוד הויפענבערג הוא כותב: "...ת"ל אשר מכתבי לב"ד [=לברדיטשוב] עשה ב"ה פעולה גדולה לטובת וואלאזין...".
פירוט העתקות המכתבים ביומן שלפנינו:
• ארבעה מכתבים שכתב רבי אלעזר לרבי דוד הויפענבערג (לימים חתנו), שהיה משולח מטעם ישיבת וולוז'ין ושהה בקייב. המכתבים נכתבו בשנת תרכ"ו והם עוסקים בנושאים שונים, בהם העמדת קופות מיוחדות לישיבת וולוז'ין בעיירות שונות ברחבי אוקראינה ועוד.
• מכתב מ"מנהיגי אנשי ליטא" בעיר באלטע (באלטה, כיום באוקראינה; חותמים: "חברא חיי אדם דפה ק"ק באלטע") המבקשים מרבי אלעזר שימצא להם רב ומורה דרך לקהילתם.
• מכתב מרבי נפתלי צבי יהודה ברלין - הנצי"ב מוולוז'ין, המודה לרבי אלעזר על פעילותו בעיר באלטע לטובת ישיבת וולוז'ין. אדר תרכ"ו.?• מכתב הנצי"ב לאנשי באלטע.
• מכתב מאת רבי אלעזר אל הנצי"ב. אייר תרכ"ו.
• מכתב מאת רבי גרשון אמשטרדם מווילנא המבקש מרבי אלעזר לטפל בעניין עגונה.
• מכתב מאת רבי גרשון אמשטרדם לבעל המעגן הנ"ל.
• מכתב ששלח רבי אלעזר בעניין העגונה הנ"ל לעיר וויניץ.
• מכתב מאת רבי אלעזר אל בת דודתו מרת מירל, אשת הגביר רבי שמריה צוקרמן (מרת מירל מוזכרת גם במכתבים אל רבי דוד הויפענבערג).
• מכתב מאת רבי אלעזר אל רבי העשיל שפירא המדפיס מזיטומיר, מיום י' סיון תרכ"ז, בעניין הדפסת פירוש הגר"א על תלמוד ירושלמי סדר זרעים (ראה על כך להלן).
• מכתב מאת רבי אברהם ממינסק "ראש ישיבה דשם בקלויז של קצבים", הנוסע לכהן כמגיד מישרים במקומו של רבי אלעזר בעיר אומן. נשלח אל רבי אלעזר לשערשאב. ר"ח חשון תרכ"ח.
• מכתב תשובה של רבי אלעזר אל רבי אברהם הנ"ל.
• מכתב מאת רבי אלעזר, לאחר עלייתו לארץ ישראל, אל רבי בן ציון [שטרנפלד] משערשאב. מבקש שישכנעו את אשתו לקבל ממנו גט.
• מכתב מרבני ירושלים אל רבי בן ציון בעניין הנ"ל. ר"ח חשוון תרכ"ט.
רבי אלעזר לנדא
הגאון רבי אלעזר לנדא (תקע"ב-תרל"ד), בן רבי יעקב משה מסלונים (תק"מ-תר"ט), בן רבי אברהם בן הגר"א מווילנא (שם משפחתו היה לנדא על שם משפחת אמו). רוב שנותיו כיהן על מקום אביו כרב בסלונים והמשיך במפעלו של אביו בהפצה והדפסה של חיבורי הגר"א מכתבי-יד. הוא העתיק וערך חיבורים מתורת הגר"א, ובין היתר עשה מאמצים גדולים להדפסת ביאור הגר"א על ירושלמי זרעים (ראה להלן). בסביבות שנת תר"כ עזב את סלונים ונסע לאומן שבאוקראינה (על פועלו שם ראה לעיל). בשלהי שנת תרכ"ח עלה לארץ ישראל, שם זכה לכבוד גדול והיה לאחד מנכבדי קהילת תלמידי הגר"א בירושלים.
בספר "בטוב ירושלים", זכרונותיו של המגיד הירושלמי רבי בן ציון יאדלר, מסופר על נסיעתו של אביו לארץ ישראל: "ביצאו מעיר זו [=אודסה] הזמין לו הקב"ה אנשים מכובדים, שדרכם גם היתה לא"י, ובתוכם הישיש ר' אליעזר[!] לנדא בן ר' יעקב משה בנו של רבי אברהם בן אדמו"ר הגר"א מוילנא זיע"א, והיה אאמו"ר שמח שמחה גדולה, ונתן תודה להקב"ה שהזמין לו לעלות לא"י יחד עם נכד הגר"א, שהיה הראש והראשון שעורר לעלות לא"י... אנשי ירושלים קבלו פניהם בשמחה רבה ועצומה ובמגדנות לרוב, וגבאי בית המדרש 'מנחם ציון' שבחורבת רבי יהודה החסיד מינו את הישר ר' אליעזר לנדא למגיד שעורים ומלמד מוסר, כי היה נודע לבעל כח גדול בדרוש והקב"ה ברך אותו בבן-זקונים לעת זקנותו, והיה הדבר לשמחת כל הישוב בירושלים...".
במכירת קדם מס' 4 (אפריל 2009) הוצע למכירה דף בכתב-ידו של רבי אלעזר לנדא, שהיה, ככל הנראה, חלק מהיומן שלפנינו. בדף זה הופיע קטע ממכתב ובו זכרונות שכתב רבי אלעזר מעלייתו לארץ ישראל ("סדר נסיעתי לאה"ק"): "...בבואי ליאפו שהוא התחלת ארצינו הקדושה נשקתי את אבני ועפרות המקום ההוא, לקיים מה שנאמר כי רצו עבדיך את אבניה". בהמשך הוא מתאר את הגעתו לירושלים וכותב בין היתר: "...באו אלי לקבל פני גדולי ירושלים כמו רבי שמואל סאלאנט, ור' אהרן משה מסלאנים, ור' מאיר לוצינער ממינסק ור' דניאל מהורודנא ור' יאשע בונע מסלאנים... וקבלו אותי לבהמ"ד הנקרא מנחם ציון שמה מתנהגים כל מנהגי אא"ז הגר"א ז"ל, ונתנו לי מקום במזרח... והנה בבואי סמוך לעיר הקודש קרעתי את בגדי כדין ואח"כ בבואי סמוך למקום המקדש הוספתי לקרוע בהבגד כדין וכנהוג...". על הכותל המערבי הוא כותב: "שם מצאתי אנשים ונשים וטף המתפללים שמה מקירות לבם מאוד, ושמה מתפללים ומבקשים רחומים כאו"א [כל אחד ואחד] בבכיות גדולות...". בהמשך כותב על הכותל המערבי: "שמתפללים שמה כל היום, וממש אין רגע אשר לא נשמע בשם קדושה, או ברכו, או אמן יהא שמיה רבא, כללו של דבר שמו הגדול מתקדש שם תמיד...". לאחר מכן כותב: "ביום א' צום גדליהו תיכף אחר תפלת שחרית התחלתי לקבוע שיעור פרשה חומש ברבים בבהמ"ד מנחם ציון...".
בירושלים נישא רבי אלעזר (ביומן המכתבים שלפנינו מתברר שהיו אלה נישואיו השלישיים) לבתיה בריינה בת רבי זאב וולפנזון (מחשובי קהילת תלמידי הגר"א בירושלים). בשנת תרל"ד נפטר לפתע רבי אלעזר, כשהוא מותיר אחריו את אשתו ואת בנו רבי אליהו לנדא, שהתייתם בגיל חצי שנה (על רבי אליהו לנדא ופועלו, ראה פריט 65).
בכתב-יד של תולדות צאצאי הגר"א שכתב רבי אליהו לנדא, המוצג במכירה זו (ראה פריט 65), בערך על רבי יעקב משה סלונים וצאצאיו, כותב רבי אליהו על אביו: "...רוב שנותיו היה בסלאנים ומשם נסע לעיר אומען אוקערינע ערך 8 שנים, ולזקנותו בח' מנ"א תרכ"ח שם פעמיו ללכת ירושלימה, ובא בחודש אלול תרכ"ח ירושלימה. כבוד גדול נעשה לו בבואו, ונשא אשה הדורה מיו"ח של הגח' ר' סעדי' תלמיד הגר"א צעירה לימים בת ערך כ"ה שנים בליל מוצאי יוהכ"פ תרל"ג, וביום ב' דר"ח אדר תרל"ד נלב"ע [נפטר לבית עולמו] פתאום בהיותו בבית ש"ב הר' נתן גרינגאהרט מיו"ח של מהר"א אחי הגר"א על סעודת מצוה, ובתוך הזמן ביום כ"ד תמוז תרל"ג נולדתי ונשארתי עזוב ויונק על שדי כבן ז' חדשים שלוקח עט"ר אבי המנוח... ואמי מורתי ע"ה אלמנת ישרה על עטרת בעלה ולא נשאה לשום איש באמרה 'כלי שהשתמשה בקודש אל תשתמש בחול'...".
פנחס גראייבסקי מספר על פטירתו של רבי אלעזר לנדא (זכרון לחובבים הראשונים ו, עמ' 22-23):
"ביום הרביעי ר"ח אדר תרל"ד גוע וימת לפתע פתאום, ויגדל המספד בירושלים על מות האיש היקר הזה, אחד השרידים בפליטת ישראל אשר בירושלים, ויקוננו עליו "הוי חסיד! הוי עניו! מתלמידיו של אברהם אבינו ע"ה שבמדתו אחז ויהי מכניס אורחים בתוך ביתו ודאג למחסורם. כבוד גדול עשו לו במותו, אהלי המסחר סוגרו, עובדי עבודה שבתו מעבודתם ולא שלחו יד במלאכה. כולם נהרו אחרי מטתו וילוהו לבית עולמו, לרבים מהם היה אב ופטרון ואח לצרה...".
[5] דף (9 עמודים כתובים). 34 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים ובלאי. סימני עש, עם פגיעה קלה במספר אותיות.
השתלשלות הדפסת ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי סדר זרעים
מיד לאחר פטירת הגר"א פרסמו רבני ווילנא כרוז האוסר על הדפסה של דברים בשם הגר"א ללא אישור מפורש. בראשית חודש אדר תקנ"ט אשרו בתי הדין בווילנא את הדפסתם של שבעה חיבורים מאת הגר"א, ביניהם נמנה "פירוש ירושלמי זרעים" (ראה הקדמה לקטלוג). ארבעה מתוך שבעת החיבורים נדפסו בין השנים תקנ"ט-תק"פ, שניים נוספים נדפסו מעט מאוחר יותר, ואילו הדפסתו של החיבור האחרון – ביאור הגר"א על ירושלמי זרעים – התעכבה במשך חמשה דורות. כתב היד התגלגל במשך שנים רבות וכמעט שנאבד מן העולם, ורק בשנת תרפ"ב, כמאה ועשרים שנה אחרי פטירת הגר"א, נדפס ביאור הגר"א במהדורת תלמוד ירושלמי של "האלמנה והאחים ראם" בווילנא.
כתב היד של החיבור היה תחילה בידי רבי אברהם בן הגר"א, וממנו עבר לבנו – רבי יעקב משה מסלונים, וממנו – אל בנו רבי אלעזר לנדא. כשנדפס החיבור בווילנא כבר לא היה רבי אלעזר בין החיים, אך בראש הביאור נדפסה הקדמה ממנו, שכתב בשנת תרכ"ח, ובה מתאר רבי אלעזר את נסיונו להדפיס את החיבור קודם לכן כחלק ממהדורת תלמוד ירושלמי שהדפיסו בני משפחת שפירא מסלאוויטא בדפוסם בזיטומיר: "והנה החיבור הלז בא לידי מכבוד אא"מ הרב המאוה"ג מו"ה יעקב משה זצלל"ה מסלאנים והנה זה כבר נכספה וגם כלתה נפש בני עמינו... שיצא הכת"י הלז לאור הדפוס, וכשמעי שמדפיסים בזיטאמיר תלמוד ירושלמי עם כמה פירושים, אמרתי עת לעשות לד' להוציאו במשבחת הדפוס, ומסרתי הכתי"ק הנ"ל להמדפיסים דשם, אבל לא עלתה בידי להדפיס שמה מטעם הכמוס עמדי" (בספריה הלאומית נמצא כתב היד המקורי שמסר רבי אלעזר למדפיסי זיטומיר [כת"י ירושלים 5893] והעתק שלו שנעשה בזיטומיר עבור המדפיסים שם [כת"י ירושלים 5900]. בהעתק זה מופיעה הקדמתו של רבי אלעזר בנוסח מלא יותר. ראה: הרב דוד קמינצקי, כתב יד קדשו של רבנו הגר"א [ג], ישורון יז, עמ' תשס, הערות 15-16).
כאמור, רבי אלעזר כותב כי ביאור הגר"א לא נדפס בזיטומיר "מטעם הכמוס עמדי". היו שניסו להעלות השערות שונות בעניין (ראה ישורון, שם, הערה 17). היומן שלפנינו חושף לראשונה פיסת מידע חשובה ששופכת אור על הסיפור. לפנינו מופיעה העתקת מכתב שכתב רבי אלעזר לנדא אל רבי יהושע העשיל שפירא, המדפיס מזיטומיר, ביום י' סיון תרכ"ז, ובו מתברר כי רבי אלעזר הופתע מכך שהמדפיסים בזיטומיר החליטו שלא להדפיס את ביאור הגר"א. במכתבו זה הוא כותב בין היתר: "הן בעת שמכרתי לכ"ה את הכת"י של אא"ז הגר"א ז"ל אשר על הירושלמי סדר זרעים בזמן כ"א תמוז שנת תרכ"א, והתחייב א"ע... ואמר אשר בשנה ההוא יודפס, ועתה עברו זה ששה שנים אשר הוחלתי עד אשר יודפס הירושלמי חלק זרעים – ועתה כאשר נדפס ויצא לאור עולם גם החלק הזה, למה לא הדפיס את ביאורי הגר"א ז"ל הנ"ל, האם מכרתי לו על אופן שלא יודפס חלילה...".
במכתב אחר ביומן שלפנינו – שנכתב אל רבי דוד הויפענבערג (מיום ו' סדר משפטים תרכ"ו) – כותב רבי אלעזר: "...גם להודיעני מה היתה תשובת ר' ליב בעל מגיה מזיטאמיר...". על מעורבותו של רבי דוד בעניין הדפסת ביאור הגר"א אנו למדים גם מרישום המופיע בהעתקת כתב היד שנמסרה למדפיסי זיטומיר (ונמצאת כיום בספריה הלאומית): "לעדות ואות אמת הנני להעיד אשר בהיותי בבית המדפיסים מזיטאמיר העתקתי את ההעתק הזאת וגוף כתב היד הנ"ל הנמצא בידי הנוכחי ה"ה המופ' מוהר"ר דוד האפענבערג והכתב יד הנ"ל נמסר להמדפיסים מיד הרב ה"ר אלעזר נכד הגר"א זצ"ל..." (ישורון, שם, הערה 16).
לאחר שנכשל ניסיון ההדפסה בזיטומיר וקודם עלייתו של רבי אלעזר לנדא לארץ ישראל מסר רבי אלעזר את כתב היד של החיבור לרבי דוד הויפענבערג, שבאותה תקופה נעשה חתנו, על מנת שישתדל בהדפסתו. בראש העתקת כתב היד הנ"ל כתב רבי אליעזר: "הנה המדפיסים דזיטאמיר לא הדפיסו החיבור הלז בדפוס שלהם כידוע לכל, והחזירו הכת"י קודש הנ"ל לידי בחודש תמוז תרכזיין [תרכ"ז] לפ"ק, ועתה בהיותי בק"ק בריסק בנסעי לאה"ק למז"ט ובא לפה חתני הרבני המופלג היקר כ"ש מו"ה דוד נ"י הויפענבערג מסרתי הכי"ק הנ"ל לידו להדפיסו בקרוב אי"ה, וידו כידי לכל דבר...".
בספריה הלאומית השתמר פנקס "פרענומעראנטן" שהיה ברשותו של רבי דוד הויפענבערג (כת"י ירושלים 735) ובו החתים רבנים ונדבנים מרוסיה כמנויים-מראש על הוצאת ביאור הגר"א לירושלמי זרעים. בפנקס זה מופיעות חתימות מהשנים תרכ"ח-תרמ"ו, וחתומים בו גדולי רבני ליטא, כדוגמת רבי צבי הירש אורנשטיין אב"ד בריסק, רבי שמואל שטראשון – הרש"ש, רבי בצלאל הכהן מווילנא, רבי יצחק אלחנן ספקטור, רבי ישראל סלנטר ואחרים (ראה: הרב דוד קמינצקי, הערכה והשתוקקות לביאורי הגר"א בדורות האחרונים, ישורון ו, עמ' תשעב-תשפ). משום מה, על אף שרבי דוד הויפענבערג אסף חותמים במשך שנים רבות, הוא לא הצליח להביא את החיבור לדפוס.
כאמור, ביאור הגר"א נדפס לבסוף רק בשנת תרפ"ב, בדפוס האלמנה והאחים ראם בווילנא. בהקדמה לביאור הגר"א במהדורה זו כותבים מדפיסי ווילנא: "האור הגנוז הזה נתגלגל כמה גלגולים זה חמשה דורות, וכמה הרפתקאות עדו עליה! נתגלגל מיד ליד וממקום למקום, אף שֻׁדד על ידי שודד מאלדואני בעלוֹת השודדים על כמה ערי ישראל בשנת תרמ"ב-מ"ג ובזכות רבינו החסיד נעשה לו נס ונפדה על ידי איש ישראל, אבל לא בא גם אז אל המנוחה ואל ההדפסה ויתגולל עוד ימים רבים, ולמרבה הפלא, כי מכל שבעת החיבורים שנתבררו לפני בי דינא רבא שהמה סולת נקי... כבר יצאו לאור ששה חבורים ורק החבור הגדול והנפלא הזה לא נדפס עד כה...".
פרטים נוספים על הנס שנעשה לכתב היד מספר שמואל שרגא פייגנזון, המכונה "שפ"ן הסופר", מי שהיה מנהלו של דפוס ראם בווילנא במשך עשרות שנים, ואשר היה אחראי בין היתר על הדפסת מהדורת תלמוד ירושלמי שבה נדפס ביאור הגר"א. במאמרו "לתולדות דפוס ראם" (יהדות ליטא, כרך א', תל אביב 1959, עמ' 291) כותב שפ"ן הסופר:
"והנה נקרה מקרה נפלא: כי שודדים שדדו בבאסאראביע בית עברי אחד ממשפחת הגר"א ז"ל ויקרא אחד מהם ליהודי אשר עבר עליו: 'קנה נא מידי שני הספרים העברים האלה במחיר רובל אחד, ולא – אשליכם לאשפה'. וירא האיש כי המה כתובים עברית ויתן לו רובל להצילם מבזיון אבל לא ידע מה המה והמה היו באור הגר"א בכתב-יד ישן והעתקתו בכתב-יד חדש ונתגלגלו מיד ליד עד אשר נקרו לפני אחד המבינים והוא קרא את הודעתנו כי הננו קרבים להדפסת ירושלמי, ויקנם במחיר מועט ויסע ויביאם אלינו, ונקנם מידו במחיר רב בשמחה רבה וברכנו את ה' כי מצאנו את האבדה היקרה הזאת ותתגלגל הזכות על ידנו לזכות בה את הרבים ולעטרה עטרת תפארת לספרותנו הקדושה...".
בראש העמוד הראשון, דרוש על הפסוק "ויהי בימי שפוט השופטים" (רות א, א), עם הכותרת: " מה ששמעתי מא"א [מאדוני אבי]... ע"ד הלצה". בעמוד השני "ביאור על פסוק אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו" (תהלים מט, כא). הכותב מביא שלושה פירושים על פסוק זה. האחד בשם אביו, ששמע מרבי יהודה ליב עדל (המגיד מסלונים) בעל "אפיקי יהודה": " ...שמעתי מא"א הרבני... אשר שמע מפי הרב הגדול בעל אפיקי יהודא...". השני, בשם המגיד מדובנא, והשלישי "שמעתי מא"א הרבני...".
מתוכן הדברים נראה כי הכותב היה מאנשי ליטא או סביבותיה (ואולי הוא מאנשי ליטא שעלו לירושלים), אשר היה קשור לבית המדרש של תלמידי הגר"א.
כתב היד היה שייך לרבי אליהו לנדא, מצאצאי הגר"א. בראש הקונטרס (על מחצית הדף הריק) מופיעה חתימתו: " אלי' לאנדא נכד הגר"א זצוק"ל מווילנא".
[5] עמ' כתובים (ועוד דפים ריקים). 20.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני עש. דפים מנותקים. ללא כריכה.
מקור: עזבון רבי אליהו לנדא נכד הגר"א, ירושלים ותל אביב; אוסף ישעיהו וינוגרד ז"ל, ירושלים.
אוסף מחברות ודפים בכתב ידו של רבי אליהו לנדא, מצאצאי הגר"א מווילנא, מחקר היסטורי וגניאולוגי לתולדות הגר"א וצאצאיו לדורותיהם, ולתולדות תלמידיו וחכמי בית מדרשו. [ארץ ישראל, ראשית המאה ה-20 בקירוב].
האוסף כולל:
• שתי מחברות וגליונות נייר גדולים ובהם רשימות שמיות (בסדר הא"ב) של צאצאי משפחת הגר"א לדורותיה (גברים ונשים) וכן תלמידי הגר"א ותלמידי תלמידיו. ברשימות אלה מופיעים פרטים רבים, כגון תאריכי לידה ופטירה, פרטים ביוגרפיים שונים והפניות לספרי התולדות (עיר ווילנא, קריה נאמנה, ועוד).
• מחברת ובה אילנות יוחסין של בני ונכדי הגר"א.
• שתי מחברות, באחת נוסחי מצבות ובשניה ביוגרפיות של אישים שונים, הגר"א וצאצאיו, תלמידי הגר"א וחכמי ליטא.
• רשימות וטיוטות נוספות הקשורות למחקר זה.
כפי הנראה, המחברות והדפים שלפנינו נכתבו כהכנה לספר על תולדות משפחת הגר"א ותלמידיו. חיבור כזה לא נדפס בסופו של דבר.
החומר ההיסטורי שלפנינו מכיל פרטים לא ידועים לתולדות הגר"א ובני משפחתו ולתולדות הדפסת ספרי הגר"א (פרטים מכתב-יד זה הביא הרב שלמה גאטעסמאן, במאמרו "תולדות רבי יעקב משה מסלאנים ז"ל", ישורון, ה, תשנ"ט, עמ' קיח-קלו, ראה שם הערה 5 ולאורך המאמר). ראה פריט 63.
מחברות, דפים ופתקאות בגדלים שונים, הכוללים יחד כ-100 עמ' כתובים. גודל ומצב משתנים. כתמים, קרעים ובלאי.
מקור: אוסף ישעיהו וינוגרד ז"ל, ירושלים.
רבי אליהו לנדא
רבי אליהו לנדא "נכד הגר"א" (תרל"ג-תש"ו), מצאצאי הגר"א. בן-זקוניו של הגאון רבי אלעזר לנדא מסלונים (תקע"ח-תרל"ד), שעלה לירושלים בשנת תרכ"ח, בנו של הגאון רבי יעקב משה לנדא מסלונים (תק"מ-תר"ט) בן רבי אברהם בן הגר"א. הקים בירושלים מוסדות תורה וחסד ("מדרש אליהו", גמ"ח "עושה חסד", "למען ציון" ועוד). עסק רבות בהדפסת והפצת ספרי הגר"א ומשפחתו. במשך ימי חייו הוציא והדפיס למעלה מחמישים ספרים. אחד ממפעליו הרבים היתה הוצאת ספר תנ"ך מוגה, כתחליף למהדורת המסיון שהיתה אז בשימושם של אנשי ירושלים. הרב חרל"פ כינהו בשל כך: "גואל התנ"ך". עיסוקו במסחר בספרים, תשמישי קדושה ואתרוגים הביא אותו לארה"ב, שם ייסד את "בית המדרש אליהו" ע"ש זקנו הגר"א, אך הוא סירב להשתקע שם וחזר לארץ ישראל. בשנותיה הראשונות של תל אביב ייסד את "בית הכנסת הגר"א" ברחוב הירקון 42 בעיר, בו נהגו כפי מנהגי הגר"א ותלמידיו (ראה אודותיו: וסרמן, מיקירי ירושלים, תל אביב תשל"ג, עמ' 78-80).
האוסף כולל:
• פריטי נייר מטעם "בית מדרש אליהו" בירושלים: מכתבים רשמיים מטעם "בית מדרש אליהו" עם בקשות לסיוע; שני דפים מודפסים בדפוס ליטוגרפי (עם איורים צבעוניים); חוברת "ספר התקנות והתעודות לבית מדרש אליהו…" [ירושלים, תר"ע 1910 בקירוב]; מכתב אל רבי אליהו לנדא מניו יורק בעניין "בית מדרש אליהו"; קבלות וגלויה מודפסת עם מפת ארץ ישראל בגבה.
• פריטי נייר הקשורים לבית הכנסת הגר"א בתל אביב: שלושה חוזי מכירה למקומות בבית הכנסת הגר"א (אחד מהם עם מילוי בכת"י על שמו של ר' בצלאל דבילצקי); מודעה של בית הכנסת בעברית ובאנגלית; דף מודפס עם תקנות בית הכנסת, כסליו תש"ו.
• דף מודפס, עם המלצות רבני ירושלים וליטא על פעילותו של רבי אליהו לנדא להדפסת ספרי הגר"א, עם צילום של כתב-יד הגר"א ורשימת חיבורי הגר"א; מכתב מודפס של רבי אליהו לנדא הנוגע להדפסת ספרי הגר"א; דף מודפס, "פתרון לחידתו של הגר"א", שהדפיס רבי אליהו לנדא.
• מודעה על דרשה שישא רבי אליהו לנדא בבית הכנסת בשכונת רחביה, בשבת פרשת בהר, י"ג אייר תרצ"ח.
• ועוד.
25 פריטי נייר. גודל ומצב משתנים.
מקור: אוסף ישעיהו וינוגרד ז"ל, ירושלים.