מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
- (-) Remove חסידות filter חסידות
- (-) Remove chassid filter chassid
- (-) Remove letters, filter letters,
- letter (14) Apply letter filter
- ונדירות (9) Apply ונדירות filter
- מכתבים (9) Apply מכתבים filter
- מוקדמות (9) Apply מוקדמות filter
- כולל (9) Apply כולל filter
- חבד (9) Apply חבד filter
- חב (9) Apply חב filter
- וספרי (9) Apply וספרי filter
- מהדורות (9) Apply מהדורות filter
- דפוס (9) Apply דפוס filter
- חב"ד (9) Apply חב"ד filter
- book (9) Apply book filter
- chabad (9) Apply chabad filter
- earli (9) Apply earli filter
- edit (9) Apply edit filter
- includ (9) Apply includ filter
- print (9) Apply print filter
- rare (9) Apply rare filter
- וסיגט (5) Apply וסיגט filter
- מיוחסים (5) Apply מיוחסים filter
- כתבי (5) Apply כתבי filter
- יד (5) Apply יד filter
- חתימות (5) Apply חתימות filter
- ועותקים (5) Apply ועותקים filter
- סאטמר (5) Apply סאטמר filter
- ומכתבים, (5) Apply ומכתבים, filter
- ומכתבים (5) Apply ומכתבים filter
- import (5) Apply import filter
- manuscript (5) Apply manuscript filter
- ownership (5) Apply ownership filter
- satmar (5) Apply satmar filter
- sighet (5) Apply sighet filter
- signatur (5) Apply signatur filter
מציג 1 - 12 of 14
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $250,000
הערכה: $300,000 - $350,000
לא נמכר
כרך גדול בכתב-יד, פנקס תקנות "חבורת תלמוד תורה", עם מאות שמות של בני הקהילה. אוהעל, תקפ"ב-תרל"ד [1822-1874].
בסיום התקנות, רישום הסכמה בכתב ידו וחתימת יד-קדשו של רב העיר האדמו"ר רבי משה טייטלבוים בעל ה"ישמח משה". בין רשימות החברים מופיעים שמות רבי ירמיהו לעוו אב"ד אוהעל ובנו רבי אלעזר לעוו, ונכדי ה"ישמח משה" רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים [לימים אב"ד סיגט, בעל ה"ייטב לב"] ורבי יחזקאל הלברשטאם [לימים אב"ד שיניווא, בעל ה"דברי יחזקאל"].
"חברת תלמוד תורה" היתה חברה לחיזוק לימוד התורה בעיר, ולהשתתפות בתשלומי שכר לימוד עבור ילדי עניים שילמדו תורה ויראה אצל המלמדים בעיר. כל אחד מבני החבורה היה משתתף בכספו בהחזקת לימוד התורה בעיר, ובכך הוא נמנה כ"חבר" באגודה זו. כמו כל ה"חברות" בקהילות ישראל, היה זה גם חוג חברתי, בו מתאספים ה"חברים" ללמוד יחד ומשתתפים בשמחותיו ובאבלו של כל אחד מהחברים: לומדים עמו בלילות ה"וואך נאכט" שלפני ברית מילה, ולאחר אריכות ימיו לומדים ה"חברים" ומתפללים לעילוי נשמתו של ה"חבר" שהלך לבית עולמו. בחמשת העמודים הראשונים של הפנקס מופיעים מ"ח סעיפים של ה"תקנות" בעניינים כספיים ובעניינים רוחניים, המחייבים את המתנדבים להחזקת ה"תלמוד תורה" שבעיר. הפנקס מתחיל במילים: "הן היום באנו אנחנו כל החתומים, לחזק בדק חבורת ת"ת שבעירנו יע"א, אשר זה כמה שנים נפרצו גדרי' יעוו נתיבותי', ועלו על רעיוננו לנהוג בתקנות קבועות השנויות כאן ויהיו לאחדים בידינו...". לאחר פתיחה זו מופיעות מ"ח התקנות.
בדף [3/א], בסיום התקנות, מופיעות שלוש שורות בכתב-יד-קדשו של הגאון הקדוש רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל, הכותב: "מחמת אפיסת הפנאי לא יכולתי לעיין בתקנות ההם, אבל סמכתי על חמשה אנשים הנבחרים שמסתמא שפטו בשכלם כהוגן, ואני מסכים לכל הדברים הנאמרים באמת ובצדק, נאום הק' משה טייטלבוים מפרעמשלא החונה פ"ק אוהעל והגליל יצ"ו". אחריו באו על החתום עשרות בני "חבורת תלמוד תורה".
בין החתומים על התקנות מופיעות חתימותיהם של רבי אהרן גינצלער ובנו רבי משה יהודה ליב גינצלער [אביו של רבי שמואל גינצלער אב"ד ווישיווא, וחמיו של רבי אברהם יהודה שווארץ אב"ד מאד ובעל "קול אריה"]; רבי איצק פריעדליבר מסערעד [תלמיד ה"חתם סופר", החתם סופר ותלמידיו, עמ' רמה-רמו]; רבי צבי הירש אדלר מאבאניע [תלמיד ה"חתם סופר", החתם סופר ותלמידיו, עמ' תיב]; רבי ישעיה הלוי [מליסקא, כנראה דיין באוהעל בשנים תר"ז-תר"ח]; ועוד.
לאחר התקנות והחתימות, כמאה עמודים עם שמות החברים. בכל עמוד מופיע שם אחד או שני שמות, באותיות גדולות ובכתיבת סת"ם קליגרפית. בחלק מהעמודים מופיעים תאריכי פטירה של החברים ופרטי מידע הקשורים אליהם ואל עזבונותיהם. בדף י/1 מופיעה העתקת צוואתו של אחד החברים. בעשרות העמודים האחרונים מופיעים כעין פרוטוקולים, בהם תקנות נוספות, וכן שמותיהם של חברים חדשים שהצטרפו לחבורה זו במשך השנים, ותאריך הצטרפותם.
דף א/1 מוקדש לחבר הראשון, אב"ד העיר: "הרב הגאון מהור"ר משה טייטלבוים אב"ד דפה ק"ק אוהעל - תקפ"ב לפ"ק". מתחת לשמו נכתב: "שבק לן חיים ונפטר זקן ושבע ימים בהספד גדול כ"ח בחודש תמוז שנת תר"א לפ"ק".
בשני הדפים שאחריו (בנייר שונה וירקרק. נכרכו בתוך הפנקס עשרות שנים לאחר תחילת כתיבתו), נכתב שמו של רבי ירמיהו לעוו - הגאון הנודע רבי ירמיהו לעוו, מחבר ספרי "דברי ירמיהו", שכיהן כרב העיר משנת תרי"ב: "הרב הגאון מהור"ר ירמיהו לעוו נ"י אב"ד דק"ק אוהעל - תרי"ב לפ"ק". תחת שמו נוסף רישום: "הרב הגאון מהור"ר ירמיהו זצוק"ל נפטר והלך לעלמא דקשוט בשנת תרל"ד ביום א' דחוה"מ פסח לפ"ק, ובנו הגאון מלא מקומו, ה"ה הרב הגאון מהור"ר אלעזר לעוו נ"י אב"ד דק"ק אוהעל יע"א, תרל"ד לפ"ק".
בדף נג/1 נכתב שמו של החבר רבי יקותיאל יהודא טייטלבוים, נכדו של ה"ישמח משה", שהיה אז אברך בן 23 [לימים, אדמו"ר ואב"ד סיגעט, בעל ה"ייטב לב"]: "הרב החריף מהו' יקותיאל יהודא טייטלבוים - תקצ"א לפ"ק". עדות נוספת על תאריך הצטרפותו של ה"ייטב לב" לחבורתם, מופיעה בפרוטוקולים שבסוף הכרך (דף [קמט/2]): "יום ה' משפטים תקצ"א לפ"ק. נתקבל הרבני האברך מו"ה יקותיאל יהודא נכד הרב המה"ג [המאור הגדול], בעד ארבעה זה'[ובים] מ"כ [מעות כסף] ושלשה פגים בכל שבוע בשנה ראשונה, ואח"כ יתן שני פגים בכל שבוע, למען יה[יה] ב"ח [בן חורין] מהתקנ[ו]ת".
באותן רשימות שבסוף הפנקס, בעמוד האחרון, מופיע שמו של רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם, בנו הבכור של ה"דברי חיים" מצאנז, וחתן-חתנו של ה"ישמח משה" [לימים, אדמו"ר ואב"ד שיניווא, בעל ה"דברי יחזקאל"]: "היום יום דלמטה נתקבל לחברא הרבני המופ' האברך מו"ה יחזקאל האלבארשטאם בהסכמת הבוררים הח"מ בעד שמונה עשר זה'[ובים] שיין זאגע... ושני גדולים לשבוע בשנה ראשונה, ונתן מיד חמשה זה'[ובים] שיין זאגע... היום יום ד' ער"ח אדר שנתקצ"ו לפ"ק...".
בדף [2/ב] בסעיף ל"ו מופיעה תקנה מעניינת: "אם יולד למז"ט בן לא' מבני החבורה, בלילה שלפני המילה ישלחו הגבאים עשרה שכנים הקרובים כנ"ל מבני החברה, אל בית בעל הברית ויבאו שם קודם צאת הכוכבים להתפלל מעריב בזמנו, ואח"ז ישבו ללמוד משניות בלי הפסק עד אחר חצות לילה. ולא ישבו לאכול סעודת קבע, כאשר המנהג בגליל הזה. כי סעודה זו אין לה סמך כלל לסעודת מצוה, ולא איברי לילה אלא לגירסה, וגם רבים מפנין לבם לדברים בטלים ע"י זה. אך מה שנהגו בקהלות ישורון להעמיד לפניהם פירות ומיני תרגימא ושווארצין קאפע [קפה שחור] כדי להפיג שינתן, הוא מנהג נאה ומתקבל...".
בפנקס זה אצור מידע רב ויקר ערך על העיר אוהעל וראשי הקהילה במחצית הראשונה של המאה ה-19.
הגאון הקדוש רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל (תקי"ט-תר"א), מגדולי החסידות בהונגריה ובגליציה. גאון אדיר, ומקובל אלוקי, חריף ובקי בכל מכמני התורה, נגלה ונסתר. התפרסם בחייו כאיש אלוקים קדוש ונורא, כבעל רוח הקודש, ופועל ישועות בקרב הארץ. רבנותו הראשונה הייתה בשיניווא בין השנים תקמ"ה-תקס"ח. בשנת תקס"ח נבחר לרב אב"ד אוהעל והגליל. במחצית ימי-חייו הראשונה היה רבי משה מן ה"מתנגדים" לדרך החסידות, ובצעירותו נסע להקביל פני הגר"א בווילנא ולקבל תורה מפיו (ר"ב לנדוי, הגאון החסיד מווילנא, עמ' רצא, בשם רבי זלמן וובר. האדמו"ר מקלויזנבורג מביא עדות מעניינת מאותו ביקור, מה שסיפר סבו זקנו ה"ישמח משה" בעניני הנהגת הגר"א עם תלמידיו – שו"ת דברי יציב, ח"ד, יורה דעה, סימן קלא). במשך השנים התקרב רבי משה אל החסידות, בהשפעת חתנו הגאון רבי אריה ליב ליפשיץ מווישניצא, מחבר שו"ת "אריה דבי עילאי", ששכנעו לנסוע אל ה"חוזה מלובלין". אצל "החוזה" נוכח לראות גילויי רוח הקודש מובהקים, ומאז נהיה לתלמידו המובהק, התדבק בדרך החסידות והיה למפיצי תורתה בגלילותיו. מהפך זה חל אצלו בשנות רבנותו בשיניווא. כמו כן, נסע אל האדמו"ר ה"אוהב ישראל" הרב מאפטא. משנת תקע"ה החל לחלק קמיעות לנזקקים לישועה. "הפעולות והמופתים שנעשו ע"י הקמיעות מאתו, תלאה העט להעריך". לפי המסופר לבו היה מהסס בעניין הקמיעות האם להמשיך בכך, עד ששמע קול משמים שקרא לו בהקיץ: "אל תירא כי אתך אני" (תהלה למשה). עד היום מרבית הקמיעות וה"שמירות" בארצות אשכנז, מיוחסים לתיקוני הקמיעות של בעל ה"ישמח משה", ובהם הנוסח הנדפס של "שמירה לילד וליולדת" ו"שמירה למגפה". גם נוסח ה"קרעסטירר'ס קמיעות" המפורסמים, שנכתבו ע"י אדמו"רים כסגולה לשמירה על הבית והרכוש, מקורם מבעל ה"ישמח משה".
מכתביו נדפסו ספרי הדרוש הנודעים שלו "ישמח משה" על התורה והמגילות ועל אגדות הש"ס, "תפילה למשה" על תהלים, ותשובותיו נדפסו בספר "השיב משה", ועוד ספרים. בסידורים רבים נספח ספרו "מעין טהור" על הלכות נדה, שנכתב ביידיש עבור נשות ישראל.
הגאון רבי יוסף שאול נתנזון אב"ד למברג מספר בהסכמתו לשו"ת "השיב משה", שבנעוריו היה המחבר "בקי בעל פה ערך שמונה מאות עלים מש"ס, ערוכים ושמורים על פיו הקדוש. הוא היה תלמיד הגאון הקדוש בעל המחבר ספר דרישת ארי... ומשה קיבל תורה וקבלה מעשית מהגאון הצדיק הלז, ונוראות שמעתי עליו בעת היותו באוהל...". על אף שהיו לו כמה חילוקי דעות עם בעל ה"חתם סופר", שררה ביניהם ידידות נפש והערכה רבה, ובהתכתבויות ביניהם כותב לו החת"ס בתשובותיו בלשונות מופלגות של אהבה והערצה. באחת מתשובותיו כותב לו החת"ס, לאחר דין ודברים שהיה ביניהם: "...ינחני בדרך אמת ועל פני יוכיחני, יהלמני צדיק חסד, אני אשא ואני אסבול, ואקוה שיתפייס ויעלה זכרוני בתפלה זכה". פעם כשחלה מאד בנו של החת"ס, בעל ה"כתב סופר", התגלה החת"ס אל ה"ישמח משה" בעת תפילת יום כיפור וביקש ממנו שיפעל עבורו ישועה, ולמחרת יום כפור קיבל מכתב מהחת"ס שמבקש ממנו להתפלל על בנו (תהלה למשה).
ע"פ עדויות נכדו, האדמו"ר בעל ה"ייטב לב" מסיגעט (בכמה מקומות בספריו), זכה זקנו לחזיונות וגילויים שמימיים נשגבים. פעם כשסיים תפילת שמונה עשרה ביקש מהשי"ת שיזכה לראות את מה שכתב הרמ"ע מפאנו, בספרו "עשרה מאמרות", שבזמן שהמקדש חרב, אליהו הנביא עומד ומקריב קרבנות תמידין מידי יום ביומו, "ותיכף התפלל על זה, ומילא ה' שאלתו, וראה עין בעין את אליהו מלובש בבגדי כהונה, עומד ומקריב התמיד כסדרו, ודבריו הללו נודעו לרבים" (ייטב לב). נכדו ה"ייטב לב" מספר שפעם "ישב אתו כמה שעות אחר חצות לילה, וסיפר לו כמה כמה וכמה ענינים נוראים... תאמינו לי כי מלאכים ושרפים יתאספו לשמוע דיבורי ושיחי... גם אנכי שומע הכרוזים אשר יכריזו בכל פעם בהשמים... אין אב מנחיל שקר לבנו, על כן אספר לך שתדע כי רואים ושומעים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת". בספריו מביא ה"ישמח משה" במקומות רבים, חידושי תורה נשגבים שהתגלו לו בחלומותיו, ולעתים אף כותב את התאריך, כגון: "ביום ב' דראש חודש אדר תקנ"ו לפ"ק, נרדמתי על הספה ונתגלה לי..."; "על פי שנתגלה לי בחלום בענין הגן עדן של התנאים...". גם נשמות רבות של גדולי הצדיקים מהעולם העליון היו מתגלות לפניו בחדרו, בפרט בעת ההקפות בשמחת תורה (תהלה למשה).
[5], א, [2], ב-כג, כה-כז, ל-עז, [72] דף. מתוכם 106 עמודים כתובים (שני הדפים הכרוכים לאחר דף א, אינם מגוף הפנקס). 38 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. כריכת עור חדשה.
ספרות: הרב מא"ז קינסטליכר, עלי זכרון, גליון 28, כסלו תשע"ז, עמ' ב-יז - "תקנות חברת 'תלמוד תורה' בקהלת אוהעל – בשנת תקפ"ב – עם הסכמת מרן ה'ישמח משה'"; וראה עוד: עלי זכרון, גליון 29, עמ' צב-צג; החתם סופר ותלמידיו, עמ' רמה-רמו ועמ' תיב.
בסיום התקנות, רישום הסכמה בכתב ידו וחתימת יד-קדשו של רב העיר האדמו"ר רבי משה טייטלבוים בעל ה"ישמח משה". בין רשימות החברים מופיעים שמות רבי ירמיהו לעוו אב"ד אוהעל ובנו רבי אלעזר לעוו, ונכדי ה"ישמח משה" רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים [לימים אב"ד סיגט, בעל ה"ייטב לב"] ורבי יחזקאל הלברשטאם [לימים אב"ד שיניווא, בעל ה"דברי יחזקאל"].
"חברת תלמוד תורה" היתה חברה לחיזוק לימוד התורה בעיר, ולהשתתפות בתשלומי שכר לימוד עבור ילדי עניים שילמדו תורה ויראה אצל המלמדים בעיר. כל אחד מבני החבורה היה משתתף בכספו בהחזקת לימוד התורה בעיר, ובכך הוא נמנה כ"חבר" באגודה זו. כמו כל ה"חברות" בקהילות ישראל, היה זה גם חוג חברתי, בו מתאספים ה"חברים" ללמוד יחד ומשתתפים בשמחותיו ובאבלו של כל אחד מהחברים: לומדים עמו בלילות ה"וואך נאכט" שלפני ברית מילה, ולאחר אריכות ימיו לומדים ה"חברים" ומתפללים לעילוי נשמתו של ה"חבר" שהלך לבית עולמו. בחמשת העמודים הראשונים של הפנקס מופיעים מ"ח סעיפים של ה"תקנות" בעניינים כספיים ובעניינים רוחניים, המחייבים את המתנדבים להחזקת ה"תלמוד תורה" שבעיר. הפנקס מתחיל במילים: "הן היום באנו אנחנו כל החתומים, לחזק בדק חבורת ת"ת שבעירנו יע"א, אשר זה כמה שנים נפרצו גדרי' יעוו נתיבותי', ועלו על רעיוננו לנהוג בתקנות קבועות השנויות כאן ויהיו לאחדים בידינו...". לאחר פתיחה זו מופיעות מ"ח התקנות.
בדף [3/א], בסיום התקנות, מופיעות שלוש שורות בכתב-יד-קדשו של הגאון הקדוש רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל, הכותב: "מחמת אפיסת הפנאי לא יכולתי לעיין בתקנות ההם, אבל סמכתי על חמשה אנשים הנבחרים שמסתמא שפטו בשכלם כהוגן, ואני מסכים לכל הדברים הנאמרים באמת ובצדק, נאום הק' משה טייטלבוים מפרעמשלא החונה פ"ק אוהעל והגליל יצ"ו". אחריו באו על החתום עשרות בני "חבורת תלמוד תורה".
בין החתומים על התקנות מופיעות חתימותיהם של רבי אהרן גינצלער ובנו רבי משה יהודה ליב גינצלער [אביו של רבי שמואל גינצלער אב"ד ווישיווא, וחמיו של רבי אברהם יהודה שווארץ אב"ד מאד ובעל "קול אריה"]; רבי איצק פריעדליבר מסערעד [תלמיד ה"חתם סופר", החתם סופר ותלמידיו, עמ' רמה-רמו]; רבי צבי הירש אדלר מאבאניע [תלמיד ה"חתם סופר", החתם סופר ותלמידיו, עמ' תיב]; רבי ישעיה הלוי [מליסקא, כנראה דיין באוהעל בשנים תר"ז-תר"ח]; ועוד.
לאחר התקנות והחתימות, כמאה עמודים עם שמות החברים. בכל עמוד מופיע שם אחד או שני שמות, באותיות גדולות ובכתיבת סת"ם קליגרפית. בחלק מהעמודים מופיעים תאריכי פטירה של החברים ופרטי מידע הקשורים אליהם ואל עזבונותיהם. בדף י/1 מופיעה העתקת צוואתו של אחד החברים. בעשרות העמודים האחרונים מופיעים כעין פרוטוקולים, בהם תקנות נוספות, וכן שמותיהם של חברים חדשים שהצטרפו לחבורה זו במשך השנים, ותאריך הצטרפותם.
דף א/1 מוקדש לחבר הראשון, אב"ד העיר: "הרב הגאון מהור"ר משה טייטלבוים אב"ד דפה ק"ק אוהעל - תקפ"ב לפ"ק". מתחת לשמו נכתב: "שבק לן חיים ונפטר זקן ושבע ימים בהספד גדול כ"ח בחודש תמוז שנת תר"א לפ"ק".
בשני הדפים שאחריו (בנייר שונה וירקרק. נכרכו בתוך הפנקס עשרות שנים לאחר תחילת כתיבתו), נכתב שמו של רבי ירמיהו לעוו - הגאון הנודע רבי ירמיהו לעוו, מחבר ספרי "דברי ירמיהו", שכיהן כרב העיר משנת תרי"ב: "הרב הגאון מהור"ר ירמיהו לעוו נ"י אב"ד דק"ק אוהעל - תרי"ב לפ"ק". תחת שמו נוסף רישום: "הרב הגאון מהור"ר ירמיהו זצוק"ל נפטר והלך לעלמא דקשוט בשנת תרל"ד ביום א' דחוה"מ פסח לפ"ק, ובנו הגאון מלא מקומו, ה"ה הרב הגאון מהור"ר אלעזר לעוו נ"י אב"ד דק"ק אוהעל יע"א, תרל"ד לפ"ק".
בדף נג/1 נכתב שמו של החבר רבי יקותיאל יהודא טייטלבוים, נכדו של ה"ישמח משה", שהיה אז אברך בן 23 [לימים, אדמו"ר ואב"ד סיגעט, בעל ה"ייטב לב"]: "הרב החריף מהו' יקותיאל יהודא טייטלבוים - תקצ"א לפ"ק". עדות נוספת על תאריך הצטרפותו של ה"ייטב לב" לחבורתם, מופיעה בפרוטוקולים שבסוף הכרך (דף [קמט/2]): "יום ה' משפטים תקצ"א לפ"ק. נתקבל הרבני האברך מו"ה יקותיאל יהודא נכד הרב המה"ג [המאור הגדול], בעד ארבעה זה'[ובים] מ"כ [מעות כסף] ושלשה פגים בכל שבוע בשנה ראשונה, ואח"כ יתן שני פגים בכל שבוע, למען יה[יה] ב"ח [בן חורין] מהתקנ[ו]ת".
באותן רשימות שבסוף הפנקס, בעמוד האחרון, מופיע שמו של רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם, בנו הבכור של ה"דברי חיים" מצאנז, וחתן-חתנו של ה"ישמח משה" [לימים, אדמו"ר ואב"ד שיניווא, בעל ה"דברי יחזקאל"]: "היום יום דלמטה נתקבל לחברא הרבני המופ' האברך מו"ה יחזקאל האלבארשטאם בהסכמת הבוררים הח"מ בעד שמונה עשר זה'[ובים] שיין זאגע... ושני גדולים לשבוע בשנה ראשונה, ונתן מיד חמשה זה'[ובים] שיין זאגע... היום יום ד' ער"ח אדר שנתקצ"ו לפ"ק...".
בדף [2/ב] בסעיף ל"ו מופיעה תקנה מעניינת: "אם יולד למז"ט בן לא' מבני החבורה, בלילה שלפני המילה ישלחו הגבאים עשרה שכנים הקרובים כנ"ל מבני החברה, אל בית בעל הברית ויבאו שם קודם צאת הכוכבים להתפלל מעריב בזמנו, ואח"ז ישבו ללמוד משניות בלי הפסק עד אחר חצות לילה. ולא ישבו לאכול סעודת קבע, כאשר המנהג בגליל הזה. כי סעודה זו אין לה סמך כלל לסעודת מצוה, ולא איברי לילה אלא לגירסה, וגם רבים מפנין לבם לדברים בטלים ע"י זה. אך מה שנהגו בקהלות ישורון להעמיד לפניהם פירות ומיני תרגימא ושווארצין קאפע [קפה שחור] כדי להפיג שינתן, הוא מנהג נאה ומתקבל...".
בפנקס זה אצור מידע רב ויקר ערך על העיר אוהעל וראשי הקהילה במחצית הראשונה של המאה ה-19.
הגאון הקדוש רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל (תקי"ט-תר"א), מגדולי החסידות בהונגריה ובגליציה. גאון אדיר, ומקובל אלוקי, חריף ובקי בכל מכמני התורה, נגלה ונסתר. התפרסם בחייו כאיש אלוקים קדוש ונורא, כבעל רוח הקודש, ופועל ישועות בקרב הארץ. רבנותו הראשונה הייתה בשיניווא בין השנים תקמ"ה-תקס"ח. בשנת תקס"ח נבחר לרב אב"ד אוהעל והגליל. במחצית ימי-חייו הראשונה היה רבי משה מן ה"מתנגדים" לדרך החסידות, ובצעירותו נסע להקביל פני הגר"א בווילנא ולקבל תורה מפיו (ר"ב לנדוי, הגאון החסיד מווילנא, עמ' רצא, בשם רבי זלמן וובר. האדמו"ר מקלויזנבורג מביא עדות מעניינת מאותו ביקור, מה שסיפר סבו זקנו ה"ישמח משה" בעניני הנהגת הגר"א עם תלמידיו – שו"ת דברי יציב, ח"ד, יורה דעה, סימן קלא). במשך השנים התקרב רבי משה אל החסידות, בהשפעת חתנו הגאון רבי אריה ליב ליפשיץ מווישניצא, מחבר שו"ת "אריה דבי עילאי", ששכנעו לנסוע אל ה"חוזה מלובלין". אצל "החוזה" נוכח לראות גילויי רוח הקודש מובהקים, ומאז נהיה לתלמידו המובהק, התדבק בדרך החסידות והיה למפיצי תורתה בגלילותיו. מהפך זה חל אצלו בשנות רבנותו בשיניווא. כמו כן, נסע אל האדמו"ר ה"אוהב ישראל" הרב מאפטא. משנת תקע"ה החל לחלק קמיעות לנזקקים לישועה. "הפעולות והמופתים שנעשו ע"י הקמיעות מאתו, תלאה העט להעריך". לפי המסופר לבו היה מהסס בעניין הקמיעות האם להמשיך בכך, עד ששמע קול משמים שקרא לו בהקיץ: "אל תירא כי אתך אני" (תהלה למשה). עד היום מרבית הקמיעות וה"שמירות" בארצות אשכנז, מיוחסים לתיקוני הקמיעות של בעל ה"ישמח משה", ובהם הנוסח הנדפס של "שמירה לילד וליולדת" ו"שמירה למגפה". גם נוסח ה"קרעסטירר'ס קמיעות" המפורסמים, שנכתבו ע"י אדמו"רים כסגולה לשמירה על הבית והרכוש, מקורם מבעל ה"ישמח משה".
מכתביו נדפסו ספרי הדרוש הנודעים שלו "ישמח משה" על התורה והמגילות ועל אגדות הש"ס, "תפילה למשה" על תהלים, ותשובותיו נדפסו בספר "השיב משה", ועוד ספרים. בסידורים רבים נספח ספרו "מעין טהור" על הלכות נדה, שנכתב ביידיש עבור נשות ישראל.
הגאון רבי יוסף שאול נתנזון אב"ד למברג מספר בהסכמתו לשו"ת "השיב משה", שבנעוריו היה המחבר "בקי בעל פה ערך שמונה מאות עלים מש"ס, ערוכים ושמורים על פיו הקדוש. הוא היה תלמיד הגאון הקדוש בעל המחבר ספר דרישת ארי... ומשה קיבל תורה וקבלה מעשית מהגאון הצדיק הלז, ונוראות שמעתי עליו בעת היותו באוהל...". על אף שהיו לו כמה חילוקי דעות עם בעל ה"חתם סופר", שררה ביניהם ידידות נפש והערכה רבה, ובהתכתבויות ביניהם כותב לו החת"ס בתשובותיו בלשונות מופלגות של אהבה והערצה. באחת מתשובותיו כותב לו החת"ס, לאחר דין ודברים שהיה ביניהם: "...ינחני בדרך אמת ועל פני יוכיחני, יהלמני צדיק חסד, אני אשא ואני אסבול, ואקוה שיתפייס ויעלה זכרוני בתפלה זכה". פעם כשחלה מאד בנו של החת"ס, בעל ה"כתב סופר", התגלה החת"ס אל ה"ישמח משה" בעת תפילת יום כיפור וביקש ממנו שיפעל עבורו ישועה, ולמחרת יום כפור קיבל מכתב מהחת"ס שמבקש ממנו להתפלל על בנו (תהלה למשה).
ע"פ עדויות נכדו, האדמו"ר בעל ה"ייטב לב" מסיגעט (בכמה מקומות בספריו), זכה זקנו לחזיונות וגילויים שמימיים נשגבים. פעם כשסיים תפילת שמונה עשרה ביקש מהשי"ת שיזכה לראות את מה שכתב הרמ"ע מפאנו, בספרו "עשרה מאמרות", שבזמן שהמקדש חרב, אליהו הנביא עומד ומקריב קרבנות תמידין מידי יום ביומו, "ותיכף התפלל על זה, ומילא ה' שאלתו, וראה עין בעין את אליהו מלובש בבגדי כהונה, עומד ומקריב התמיד כסדרו, ודבריו הללו נודעו לרבים" (ייטב לב). נכדו ה"ייטב לב" מספר שפעם "ישב אתו כמה שעות אחר חצות לילה, וסיפר לו כמה כמה וכמה ענינים נוראים... תאמינו לי כי מלאכים ושרפים יתאספו לשמוע דיבורי ושיחי... גם אנכי שומע הכרוזים אשר יכריזו בכל פעם בהשמים... אין אב מנחיל שקר לבנו, על כן אספר לך שתדע כי רואים ושומעים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת". בספריו מביא ה"ישמח משה" במקומות רבים, חידושי תורה נשגבים שהתגלו לו בחלומותיו, ולעתים אף כותב את התאריך, כגון: "ביום ב' דראש חודש אדר תקנ"ו לפ"ק, נרדמתי על הספה ונתגלה לי..."; "על פי שנתגלה לי בחלום בענין הגן עדן של התנאים...". גם נשמות רבות של גדולי הצדיקים מהעולם העליון היו מתגלות לפניו בחדרו, בפרט בעת ההקפות בשמחת תורה (תהלה למשה).
[5], א, [2], ב-כג, כה-כז, ל-עז, [72] דף. מתוכם 106 עמודים כתובים (שני הדפים הכרוכים לאחר דף א, אינם מגוף הפנקס). 38 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. כריכת עור חדשה.
ספרות: הרב מא"ז קינסטליכר, עלי זכרון, גליון 28, כסלו תשע"ז, עמ' ב-יז - "תקנות חברת 'תלמוד תורה' בקהלת אוהעל – בשנת תקפ"ב – עם הסכמת מרן ה'ישמח משה'"; וראה עוד: עלי זכרון, גליון 29, עמ' צב-צג; החתם סופר ותלמידיו, עמ' רמה-רמו ועמ' תיב.
קטגוריה
חסידות סאטמר וסיגט – כתבי יד ומכתבים, חתימות ועותקים מיוחסים
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $4,000
הערכה: $6,000 - $8,000
נמכר ב: $7,500
כולל עמלת קונה
פסק דין בכתב יד, בחתימת ידם של הדיינים רבי "משה דוד אשכנזי פעה"ק צפת", ורבי "צבי ארי' בהמנוח ר' טובי' זללה"ה". [צפת], חשון תר"ט [1848].
נושא הפסק: התדיינות בין שני שכנים, בעניני גבולות חצרות בצפת, ובניית מדרגות לבית באותה חצר.
הרב הקדוש רבי משה דוד אשכנזי אב"ד טאלטשווא וצפת (תקל"ד-תרט"ז, אישים בתשובות החת"ס, עמ' ש), בעל "תולדות אדם" ו"באר שבע", חותנו של האדמו"ר בעל "ייטב לב" מסיגעט ואביו של רבי יואל אשכנזי אב"ד זלוטשוב. לגזעו הקדוש מתייחסים האדמו"רים מסאטמר ומקלויזנבורג. כבר בגיל צעיר נתקבל לאב"ד העיר טולטשווא, ובמשרה זו כיהן כארבעים שנה. עלה לצפת בשנת תר"ד והיה ממקימי הישוב החסידי בצפת שלאחר הרעש. זמן קצר לאחר עלייתו ארצה, הדפיס את ספרו "תולדות אדם" בדפוסו של רבי ישראל ב"ק בירושלים. את הספר חיבר בשנות השלושים לחייו, ורבי יעקב מליסא בעל "חוות דעת" כתב עליו בהסכמתו לספר: "הרב הגאון המפורסם מ' משה דוד... האי גברא לא צריך לדידי ולדכוותי, אך רצונו של אדם זהו כבודו ואין מסרבין לגדול". ביתו ובית מדרשו בצפת שוקמו ע"י נכדו האדמו"ר מקלויזנבורג, והיום שוכנים בהם מוסדות צאנז בעיה"ק צפת.
החותם השני: הגאון הצדיק רבי צבי אריה לודמיר (תקנ"ט-תרט"ו), אב"ד עיר מולדתו לודמיר. בשנת תקצ"ד עלה לארץ והתיישב בצפת כצדיק נסתר, כשהוא מסתיר את למדנותו ומתפרנס כשואב מים. רבי אברהם דב מאווריטש ורבי שמואל הלר עמדו על טיבו ועל גדולתו בתורה של רבי צבי אריה, ומינו אותו כחבר בית הדין של צפת. ניצל בנס ברעידת האדמה בשנת תקצ"ז ועשה רבות לשיקומה של העיר.
[1] דף. 13.5X20 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. קרעים ובלאי, משוקם ומודבק על דף לשימור.
נושא הפסק: התדיינות בין שני שכנים, בעניני גבולות חצרות בצפת, ובניית מדרגות לבית באותה חצר.
הרב הקדוש רבי משה דוד אשכנזי אב"ד טאלטשווא וצפת (תקל"ד-תרט"ז, אישים בתשובות החת"ס, עמ' ש), בעל "תולדות אדם" ו"באר שבע", חותנו של האדמו"ר בעל "ייטב לב" מסיגעט ואביו של רבי יואל אשכנזי אב"ד זלוטשוב. לגזעו הקדוש מתייחסים האדמו"רים מסאטמר ומקלויזנבורג. כבר בגיל צעיר נתקבל לאב"ד העיר טולטשווא, ובמשרה זו כיהן כארבעים שנה. עלה לצפת בשנת תר"ד והיה ממקימי הישוב החסידי בצפת שלאחר הרעש. זמן קצר לאחר עלייתו ארצה, הדפיס את ספרו "תולדות אדם" בדפוסו של רבי ישראל ב"ק בירושלים. את הספר חיבר בשנות השלושים לחייו, ורבי יעקב מליסא בעל "חוות דעת" כתב עליו בהסכמתו לספר: "הרב הגאון המפורסם מ' משה דוד... האי גברא לא צריך לדידי ולדכוותי, אך רצונו של אדם זהו כבודו ואין מסרבין לגדול". ביתו ובית מדרשו בצפת שוקמו ע"י נכדו האדמו"ר מקלויזנבורג, והיום שוכנים בהם מוסדות צאנז בעיה"ק צפת.
החותם השני: הגאון הצדיק רבי צבי אריה לודמיר (תקנ"ט-תרט"ו), אב"ד עיר מולדתו לודמיר. בשנת תקצ"ד עלה לארץ והתיישב בצפת כצדיק נסתר, כשהוא מסתיר את למדנותו ומתפרנס כשואב מים. רבי אברהם דב מאווריטש ורבי שמואל הלר עמדו על טיבו ועל גדולתו בתורה של רבי צבי אריה, ומינו אותו כחבר בית הדין של צפת. ניצל בנס ברעידת האדמה בשנת תקצ"ז ועשה רבות לשיקומה של העיר.
[1] דף. 13.5X20 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. קרעים ובלאי, משוקם ומודבק על דף לשימור.
קטגוריה
חסידות סאטמר וסיגט – כתבי יד ומכתבים, חתימות ועותקים מיוחסים
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $100,000
הערכה: $120,000 - $150,000
נמכר ב: $175,000
כולל עמלת קונה
"כתר הרבנות" - כתב ההכתרה של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסטמאר בעל "דברי יואל", לרבה של העיר סטמאר, בחתימת רבני ונכבדי העיר ומוסדות הקהילה. סטמאר, ב' דחול המועד סוכות תרפ"ט [1928].
תעודה גדולה בכתיבה קליגרפית מעוטרת על נייר איכותי דמוי-קלף, עם עשרות חתימות וחותמות משני צדדי הדף. בראש החותמים מופיעה חתימתו של רבי חיים פריינד ראש הקהל בעיר [נגיד ופרנס מפורסם ממשפחת רבי משה אריה פריינד, שהיה ראש הקהל בסיגט בזמן ה"ייטב לב" וה"קדושת יו"ט"]. לאחר חתימתו מופיעות עשרות חתימות וחותמות של גבאי בתי המדרשות בעיר, רבנים ונכבדי הקהל (תמלול מלא של כל החתימות והחותמות, ראה במסגרת).
בראש העמוד נכתבו בהגדלה ועיטור המילים "בעזה"י", "למזל טוב", "כתר הרבנות". כתב ההכתרה כתוב בסגנון מליצי ומסודר לפי ראשי התיבות של שם האדמו"ר ושם משפחתו (ראה תמלול מלא במסגרת נפרדת): כולל את כל תנאי הרבנות, התפקידים והסמכויות, השכר החודשי והשכר של אירועים מיוחדים [שכר רח"ש = רבנים חזנים שמשים] לסידור קידושין, ותשלום מיוחד לדרשות שבת הגדול ושבת תשובה וכיו"ב.
תעודה היסטורית! קבלתו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים לרבנות סאטמר היתה נקודת מפנה בכוח השפעתן של קהילות החרדים והחסידים על הציבוריות היהודית באזור מרמרוש וטרנסילבניה. רבנות העיר הגדולה סאטמר, היתה עמדת כח משמעותית, והאדמו"ר רבי יואל טיייטלבוים שהיה ראש וראשון לכל דבר שבקדושה, ניצל את עמדת הכח הזאת להקים באזור מעצמה של תורה וחסידות, ישיבה גדולה בת מאות תלמידים וקהילה חסידית תוססת.
הגאון הקדוש רבי יואל טייטלבוים (תרמ"ז-תשל"ט), משושלת רבני ואדמו"רי סיגט, איש קדוש וגדול בתורה ובחסידות, עילוי, גאון ופוסק הלכה, קנאי מופלג וחסיד לוהט. בחירתו לרבנות סאטמר לוותה בפולמוס חריף מצד חוגים אחרים, אשר התנגדו להשתלטות החוגים האולטרה-אורתודוקסיים על רבנות העיר והנהגת הקהילה. פולמוסים דומים התנהלו גם בקהילות ערים גדולות אחרות בטרנסילבניה, כגון קלויזנבורג (קלוז'ש), ברגסאס וקהילות אחרות, בין אנשי קהילות "אנשי ספרד" (חסידים המתפללים בנוסח ספרד) לבין חוגים אורתודוקסים מודרניים יותר (אנשי "המזרחי" והתנועות הציוניות, ואפילו אנשי "אגודת ישראל" ו"מחזיקי הדת", שהיו מחוץ לתחום אצל חוגי סאטמר). בקהילת סאטמר גבר כוחם של החוגים החרדים והחסידים, בעיקר בזכות דמותו הגדולה ופקחותו של רב העיר רבי יואל טייטלבוים.
[1] דף. 39.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים במספר מקומות, משוקמים באופן מקצועי.
תעודה גדולה בכתיבה קליגרפית מעוטרת על נייר איכותי דמוי-קלף, עם עשרות חתימות וחותמות משני צדדי הדף. בראש החותמים מופיעה חתימתו של רבי חיים פריינד ראש הקהל בעיר [נגיד ופרנס מפורסם ממשפחת רבי משה אריה פריינד, שהיה ראש הקהל בסיגט בזמן ה"ייטב לב" וה"קדושת יו"ט"]. לאחר חתימתו מופיעות עשרות חתימות וחותמות של גבאי בתי המדרשות בעיר, רבנים ונכבדי הקהל (תמלול מלא של כל החתימות והחותמות, ראה במסגרת).
בראש העמוד נכתבו בהגדלה ועיטור המילים "בעזה"י", "למזל טוב", "כתר הרבנות". כתב ההכתרה כתוב בסגנון מליצי ומסודר לפי ראשי התיבות של שם האדמו"ר ושם משפחתו (ראה תמלול מלא במסגרת נפרדת): כולל את כל תנאי הרבנות, התפקידים והסמכויות, השכר החודשי והשכר של אירועים מיוחדים [שכר רח"ש = רבנים חזנים שמשים] לסידור קידושין, ותשלום מיוחד לדרשות שבת הגדול ושבת תשובה וכיו"ב.
תעודה היסטורית! קבלתו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים לרבנות סאטמר היתה נקודת מפנה בכוח השפעתן של קהילות החרדים והחסידים על הציבוריות היהודית באזור מרמרוש וטרנסילבניה. רבנות העיר הגדולה סאטמר, היתה עמדת כח משמעותית, והאדמו"ר רבי יואל טיייטלבוים שהיה ראש וראשון לכל דבר שבקדושה, ניצל את עמדת הכח הזאת להקים באזור מעצמה של תורה וחסידות, ישיבה גדולה בת מאות תלמידים וקהילה חסידית תוססת.
הגאון הקדוש רבי יואל טייטלבוים (תרמ"ז-תשל"ט), משושלת רבני ואדמו"רי סיגט, איש קדוש וגדול בתורה ובחסידות, עילוי, גאון ופוסק הלכה, קנאי מופלג וחסיד לוהט. בחירתו לרבנות סאטמר לוותה בפולמוס חריף מצד חוגים אחרים, אשר התנגדו להשתלטות החוגים האולטרה-אורתודוקסיים על רבנות העיר והנהגת הקהילה. פולמוסים דומים התנהלו גם בקהילות ערים גדולות אחרות בטרנסילבניה, כגון קלויזנבורג (קלוז'ש), ברגסאס וקהילות אחרות, בין אנשי קהילות "אנשי ספרד" (חסידים המתפללים בנוסח ספרד) לבין חוגים אורתודוקסים מודרניים יותר (אנשי "המזרחי" והתנועות הציוניות, ואפילו אנשי "אגודת ישראל" ו"מחזיקי הדת", שהיו מחוץ לתחום אצל חוגי סאטמר). בקהילת סאטמר גבר כוחם של החוגים החרדים והחסידים, בעיקר בזכות דמותו הגדולה ופקחותו של רב העיר רבי יואל טייטלבוים.
[1] דף. 39.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים במספר מקומות, משוקמים באופן מקצועי.
קטגוריה
חסידות סאטמר וסיגט – כתבי יד ומכתבים, חתימות ועותקים מיוחסים
קָטָלוֹג
פריט 112 מכתב תשובה הלכתית בכתב ידו וחתימתו של האדמו"ר מסאטמר רבי יואל טייטלבוים – קרולי, שנות התר"צ
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $10,000
הערכה: $15,000 - $20,000
נמכר ב: $16,250
כולל עמלת קונה
מכתב ארוך (2 עמ', למעלה מ-42 שורות) בכתב ידו וחתימתו של הגאון הקדוש והטהור רבי יואל טייטלבוים [לימים האדמו"ר מסטמאר]. קראל (קרולי Nagykároly), [בין השנים תרצ"ב-תרצ"ד 1932-1934].
תשובה הלכתית בדיני קצב שמכר נבלות וטרפות, ואזהרה חמורה שלא לקנות בשר מאיטליז ללא השגחה רבנית על הכשרות. התשובה נשלחה אל רבי יחזקאל שרגא ציטרון אב"ד ענטש (Encs). תשובה זו נדפסה בספרו שו"ת דברי יואל, חלק ב', השמטות לחלק יורה דעה סימן קס"ד. [המכתב נכתב בין השנים תרצ"ב-תרצ"ד 1932-1934, שכן בשנת תרצ"ב התמנה רבי יחזקאל שרגא ציטרון לרבנות העיר ענטש, ובשנת תרצ"ד עבר רבי יואל טייטלבוים מקרולי, לכהן ברבנות העיר סאטמר].
האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים מסאטמר (תרמ"ז-תשל"ט), בנו הצעיר של האדמו"ר רבי חנניה יו"ט ליפא בעל ה"קדושת יו"ט" (תקצ"ו-תרס"ד), ונכדו של האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה בעל ה"ייטב לב" (תקס"ח-תרמ"ג), שכיהנו כרבני סיגט ומנהיגי היהדות החסידית באזור מרמרוש.
נודע מנעוריו כאחד מגדולי דורו, בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. בגיל צעיר נתמנה לכהן ברבנות העיר אורשיווא. בשנת תרפ"ה עבר לכהן ברבנות העיר קרָאלי (על מקומו של רבי שאול בראך שעבר לכהן ברבנות קאשוי), ובשנת תרצ"ד עבר לכהן ברבנות העיר סאטמר. בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי-מתפשרת באזור מרמרוש. מעמודי התווך של עולם החסידות בדור שלאחר השואה. לאחר הצלתו מהשואה הגיע לארה"ב וכונן בה את קהילת חסידי סאטמר - העדה החסידית הגדולה בעולם. נשיא "העדה החרדית" בירושלים, וממנהיגי היהדות החרדית בארה"ב וברחבי העולם. מחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" עה"ת, ועוד.
[1] דף כפול, נייר מכתבים רשמי. 2 עמ' כתובים, למעלה מ-42 שורות בכתב יד קדשו וחתימתו. כ-23.5 ס"מ. נייר איכותי. מצב טוב. סימני קיפול. פגמים קלים בשוליים התחתונים.
תשובה הלכתית בדיני קצב שמכר נבלות וטרפות, ואזהרה חמורה שלא לקנות בשר מאיטליז ללא השגחה רבנית על הכשרות. התשובה נשלחה אל רבי יחזקאל שרגא ציטרון אב"ד ענטש (Encs). תשובה זו נדפסה בספרו שו"ת דברי יואל, חלק ב', השמטות לחלק יורה דעה סימן קס"ד. [המכתב נכתב בין השנים תרצ"ב-תרצ"ד 1932-1934, שכן בשנת תרצ"ב התמנה רבי יחזקאל שרגא ציטרון לרבנות העיר ענטש, ובשנת תרצ"ד עבר רבי יואל טייטלבוים מקרולי, לכהן ברבנות העיר סאטמר].
האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים מסאטמר (תרמ"ז-תשל"ט), בנו הצעיר של האדמו"ר רבי חנניה יו"ט ליפא בעל ה"קדושת יו"ט" (תקצ"ו-תרס"ד), ונכדו של האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה בעל ה"ייטב לב" (תקס"ח-תרמ"ג), שכיהנו כרבני סיגט ומנהיגי היהדות החסידית באזור מרמרוש.
נודע מנעוריו כאחד מגדולי דורו, בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. בגיל צעיר נתמנה לכהן ברבנות העיר אורשיווא. בשנת תרפ"ה עבר לכהן ברבנות העיר קרָאלי (על מקומו של רבי שאול בראך שעבר לכהן ברבנות קאשוי), ובשנת תרצ"ד עבר לכהן ברבנות העיר סאטמר. בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי-מתפשרת באזור מרמרוש. מעמודי התווך של עולם החסידות בדור שלאחר השואה. לאחר הצלתו מהשואה הגיע לארה"ב וכונן בה את קהילת חסידי סאטמר - העדה החסידית הגדולה בעולם. נשיא "העדה החרדית" בירושלים, וממנהיגי היהדות החרדית בארה"ב וברחבי העולם. מחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" עה"ת, ועוד.
[1] דף כפול, נייר מכתבים רשמי. 2 עמ' כתובים, למעלה מ-42 שורות בכתב יד קדשו וחתימתו. כ-23.5 ס"מ. נייר איכותי. מצב טוב. סימני קיפול. פגמים קלים בשוליים התחתונים.
קטגוריה
חסידות סאטמר וסיגט – כתבי יד ומכתבים, חתימות ועותקים מיוחסים
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $8,000
הערכה: $20,000 - $40,000
נמכר ב: $15,000
כולל עמלת קונה
ספר הזהר על התורה - בראשית, שמות, ויקרא, במדבר ודברים. זיטומיר, [תרכ"ג] 1863. דפוס רבי חנינא ליפא ורבי יהושע העשיל שפירא, נכדי הרב מסלאוויטא. סט שלם בשלושה כרכים.
כרכי ספר הזוהר שהיו שייכים להאדמו"ר הקדוש בעל "דברי יואל" מסאטמר. בכל אחד מדפי השער מופיעה חותמתו: "יואל טייטלבוים אבד ק"ק סאטמאר והגלילות בעיה"ק ירושלים תובב"א". באחד מן הכרכים נוספה חותמת זו גם בדף האחרון. חותמות אלו הן מתקופת שהותו הקצרה של האדמו"ר מסאטמר בארץ ישראל, שאליה הגיע מאירופה לאחר השואה.
האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים (תרמ"ז-תשל"ט), מגדולי דורו, נשיא העדה החרדית וממנהיגי היהדות החרדית באמריקה, מעמודי התווך של עולם החסידות בדור שלאחר השואה.
נולד בעיר סיגט, בנו של האדמו"ר בעל ה"קדושת יו"ט" ונכדו של האדמו"ר בעל "ייטב לב", שכיהנו כרבני סיגט וכמנהיגי החסידות באזור מרמרוש. נודע מנעוריו בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. לאחר חתונתו עם בת האדמו"ר רא"ח הורביץ הרב מפאלאנטש, התיישב בסאטמר והרביץ שם תורה וחסידות לקבוצה נבחרת של תלמידים וחסידים. כיהן ברבנות בערים אורשיווא, קרָאלי (משנת תרפ"ה), וסאטמר (משנת תרצ"ד). בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי מתפשרת באזור מרמרוש. בשנות השואה ניצל ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, הגיע דרך ברגן בלזן וארץ ישראל לארצות הברית, בה כונן את העדה החסידית הגדולה בעולם - עדת חסידות סאטמר שהיא עד היום העדה הדומיננטית ביהדות האורתודוכסית בארה"ב, וכיהן כנשיא ה"עדה החרדית" בירושלים. עמד בראש המתנגדים לציונות ולהקמת מדינת ישראל, ועמד בראש המאבקים החשובים על צביון עם ישראל וקדושת ישראל. יחד עם קנאותו וחרדתו לכבוד התורה ועתיד היהדות הנאמנה. נודע כאיש חסד מופלג, דלתו היתה פתוחה לעניים ואזנו קשובה לכל נזקק מכל שדרות עם ישראל. היה גאון מופלג בתורה, השיב תשובות רבות בהלכה, ומחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" עה"ת, ועוד.
שלושה כרכים: [4], רנא, טז [צ"ל יז]; [1], א, ג-רפ (ספירה משובשת, ללא חסרון); שט, יא דף. 20 ס"מ. מצב טוב. כתמים, כתמי רטיבות. סימני עש קלים. פגמים קלים בשניים מדפי השער ובמספר דפים נוספים, משוקמים בהדבקות נייר. רישומי בעלות. כריכות עור נאות, חדשות.
כרכי ספר הזוהר שהיו שייכים להאדמו"ר הקדוש בעל "דברי יואל" מסאטמר. בכל אחד מדפי השער מופיעה חותמתו: "יואל טייטלבוים אבד ק"ק סאטמאר והגלילות בעיה"ק ירושלים תובב"א". באחד מן הכרכים נוספה חותמת זו גם בדף האחרון. חותמות אלו הן מתקופת שהותו הקצרה של האדמו"ר מסאטמר בארץ ישראל, שאליה הגיע מאירופה לאחר השואה.
האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים (תרמ"ז-תשל"ט), מגדולי דורו, נשיא העדה החרדית וממנהיגי היהדות החרדית באמריקה, מעמודי התווך של עולם החסידות בדור שלאחר השואה.
נולד בעיר סיגט, בנו של האדמו"ר בעל ה"קדושת יו"ט" ונכדו של האדמו"ר בעל "ייטב לב", שכיהנו כרבני סיגט וכמנהיגי החסידות באזור מרמרוש. נודע מנעוריו בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. לאחר חתונתו עם בת האדמו"ר רא"ח הורביץ הרב מפאלאנטש, התיישב בסאטמר והרביץ שם תורה וחסידות לקבוצה נבחרת של תלמידים וחסידים. כיהן ברבנות בערים אורשיווא, קרָאלי (משנת תרפ"ה), וסאטמר (משנת תרצ"ד). בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי מתפשרת באזור מרמרוש. בשנות השואה ניצל ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, הגיע דרך ברגן בלזן וארץ ישראל לארצות הברית, בה כונן את העדה החסידית הגדולה בעולם - עדת חסידות סאטמר שהיא עד היום העדה הדומיננטית ביהדות האורתודוכסית בארה"ב, וכיהן כנשיא ה"עדה החרדית" בירושלים. עמד בראש המתנגדים לציונות ולהקמת מדינת ישראל, ועמד בראש המאבקים החשובים על צביון עם ישראל וקדושת ישראל. יחד עם קנאותו וחרדתו לכבוד התורה ועתיד היהדות הנאמנה. נודע כאיש חסד מופלג, דלתו היתה פתוחה לעניים ואזנו קשובה לכל נזקק מכל שדרות עם ישראל. היה גאון מופלג בתורה, השיב תשובות רבות בהלכה, ומחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" עה"ת, ועוד.
שלושה כרכים: [4], רנא, טז [צ"ל יז]; [1], א, ג-רפ (ספירה משובשת, ללא חסרון); שט, יא דף. 20 ס"מ. מצב טוב. כתמים, כתמי רטיבות. סימני עש קלים. פגמים קלים בשניים מדפי השער ובמספר דפים נוספים, משוקמים בהדבקות נייר. רישומי בעלות. כריכות עור נאות, חדשות.
קטגוריה
חסידות סאטמר וסיגט – כתבי יד ומכתבים, חתימות ועותקים מיוחסים
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $50,000
הערכה: $80,000 - $100,000
נמכר ב: $62,500
כולל עמלת קונה
לקוטי אמרים [תניא], "ספר של בינונים" - "שער היחוד והאמונה", מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי. סלאוויטא, [תקנ"ו-תקנ"ז 1796. דפוס רבי משה שפירא אב"ד סלאוויטא]. מהדורה ראשונה. הסכמת רבי משולם זושא מאניפולי ורבי יהודה ליב הכהן.
הספר מחולק לשני חלקים: "חלק ראשון, הנקרא בשם ספר של בינונים... מיוסד על פסוק כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. לבאר היטב איך הוא קרוב מאד, בדרך ארוכה וקצרה..." - ביאור יסודות עבודת ה'; "חלק שני... מיוסד על פרשה ראשונה של קריאת שמע" - ביאור יסודות האמונה ביחוד ה' ע"פ שיטת הבעש"ט.
מעלה מיוחדת למהדורה זו, שלא נגעה בה כלל יד הצנזורה, ששלטה ברוב המהדורות שלאחריה עד לימינו.
הרקע לכתיבת הספר: בשנות התק"נ היה האדמו"ר הזקן המנהיג החסידי היחיד ברוסיה הלבנה. בשנים ההן היו בה, על פי מסמכי השלטון הרוסי, עשרות אלפי חסידים. בשנים אלו התגברה הנהירה לחצרו בזרם אדיר של פונים שהגיעו לשאול בעצתו בענייני עבודת ה', דבר שלקח ממנו זמן רב. לעתים היו ממתינים שבועות מספר כדי להיכנס לחדרו ל"יחידות" [כינוי חב"די למפגש פרטי של הדרכה מהאדמו"ר לחסיד, ולא במסגרת הדרכה כללית לציבור]. דבר זה היה למורת רוחו. בשנים ההן כתב האדמו"ר שלשה מכתבים, בהם מבקש להגביל מעט את הכניסה לאלו שכבר היו אצלו פעם אחת, כדי שתתאפשר ביותר קלות כניסתם של אלו שעדיין לא היו אצלו. על רקע זה כתב האדמו"ר הזקן קונטרסי הדרכה לחסידים בענייני עבודת ה', כדי שיהוו כתחליף למפגש הפרטי אתו. מקונטרסים אלה נוצר בהמשך ספר התניא. במכתב לחסידים (שהפך לאחר מכן להקדמת הספר) כותב האדמו"ר הזקן: "בקונטרסים אלו הנקראים בשם ליקוטי אמרים... וכולם הן תשובות על שאלות רבות אשר שואלין בעצה כל אנ"ש דמדינתנו תמיד... לשית עצות בנפשם בעבודת ה'. להיות כי אין הזמן גרמא עוד להשיב לכל אחד ואחד על שאלתו בפרטות, וגם השכחה מצויה. על כן רשמתי כל התשובות על כל השאלות, למשמרת לאות, להיות לכל אחד ואחד לזכרון בין עיניו, ולא ידחוק עוד ליכנס לדבר עמי ביחידות, כי בהן ימצא מרגוע לנפשו ועצה נכונה לכל דבר הקשה עליו בעבודת ה'".
את המכתב הנ"ל כתב בעל התניא לציבור בשנת תקנ"ה כשמסר את קונטרסיו להעתקה בכתבי-יד, אך לאחר שהתפשטו העתקות לא מדוייקות, החליט האדמו"ר הזקן להביא את הדברים לבית הדפוס. הדפסת הספר החלה בשלהי שנת תקנ"ו ונשלמה בכ' כסלו תקנ"ז.
האדמו"ר הזקן כתב את ספרו בעומק העיון במשך כמה שנים. תלמידו האדמו"ר רבי אהרן מסטרשלה כותב: "לי גלוי וידוע ועיני ראו גודל היגיעה שהיה לו בעת אשר חיבר ספרו הקדוש, אשר בעומק חכמתו ובינתו היה מברר מכל הדברים הקדושים המבוארים בעץ חיים ובפרי עץ חיים, וע"פ הדברים האלו חיבר חיבורו הקדוש". האדמו"ר הזקן ליטש בדייקנותו כל מילה וכל אות, ואין בספרו מילים מיותרות וכפל לשון. על נקודה זו כותב נכדו האדמו"ר ה"צמח צדק": "מה שכתב בתניא לשון 'אור' ו'כח' ו'חיות', שמעתי שבכוונה כפל הלשונות, ובדקדוק גדול כתב כן". לפי המקובל, לעתים התעכב כמה שבועות על כתיבת אות אחת בספרו.
ע"פ מסורת חסידית שנמסרה ע"י המשפיע רש"ג אסתרמן, נהג האדמו"ר הזקן להעניק את ספרו זה בעצמו לחסידים: "אשר מכירת התניא, או הנתינה, היה ע"י כ"ק רבינו בעצמו. וכשבאו משלחות מעיירות שונות, היה הוא בעצמו מעריך כמה [ספרי] תניא נחוץ לעיר זו...".
האדמו"ר הזקן התבטא על ספרו: "מהתניא אפשר להיות חסיד כמו אברהם אבינו". גם ה"אוהב ישראל" מאפטא אמר ש"גם אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב הלכו בדרך העבודה הכתוב בליקוטי אמרים". כשהגיע הספר לידיו של מחותנו רבי לוי יצחק מברדיטשוב, התפעל ואמר: "פלא עצום הוא, איך אפשר להכניס אלוקים כה גדול ונורא בתוך ספר כזה קטן...".
הספר התקבל בהערכה עצומה אצל רוב גדולי החסידות. אצל רבים מהם הוא מצוטט בספריהם. מסופר על המגיד מקוז'ניץ שהיה לומד כל יום פרק בתניא והוא מעוטר בתפילין דרבנו תם, ואף התבטא לפני רבי אשר מסטולין שספר התניא הוא ספר מגן עדן. המגיד מקוז'ניץ מביא בכמה מקומות בספריו דברים מספר התניא, אף שהיה מבוגר מהאדמו"ר הזקן במספר שנים. האדמו"ר מויז'ניץ בעל "אהבת ישראל" אמר שצריך למשכן את השטריימל כדי לקנות את ספר התניא.
מאז ועד השואה נדפס הספר יותר מארבעים מהדורות, ומאז ועד לימינו נדפס באלפי מהדורות. הספר נלמד ע"י רוב החוגים, כספר יסוד באמונה ועבודת ה'.
סגולות רבות נאמרו ונכתבו מאדמו"רי חב"ד על הלימוד בספר, ואף על החזקתו בלבד, לאמונה טהורה, למניעת מחשבות זרות, לתיקון על חטאים, ולכל תחלואי הגוף והנפש, לשפע ברכה והצלחה, להצלה וישועה. הרבי רמ"מ מליובאוויטש הורה שהספר צריך להימצא בכל בית ורכב, כסגולה לשמירה.
רישומים [מטושטשים] בדף השער ובמספר מקומות נוספים. רישום וחותמת צנזור מעבר לדף השער.
[3], ד-פו דף. 15.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים ובלאי. כתמים כהים במספר מקומות. דף השער, ודפים [2]-יא, עז-פו, היו מנותקים, שוקמו והודבקו בשוליהם הפנימיים. פגיעה בטקסט בשוליים הפנימיים של דף השער, עם שיקום במילוי נייר והשלמה בצילום. קרעים ופגמים עם חסרון בשלושת הדפים האחרונים, עם פגיעה בטקסט במספר מקומות, משוקמים במילוי נייר והשלמה בצילום. שיבוש הדפסה קל בדף פ שנגרם מקמט בנייר. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 622.
הספר מחולק לשני חלקים: "חלק ראשון, הנקרא בשם ספר של בינונים... מיוסד על פסוק כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. לבאר היטב איך הוא קרוב מאד, בדרך ארוכה וקצרה..." - ביאור יסודות עבודת ה'; "חלק שני... מיוסד על פרשה ראשונה של קריאת שמע" - ביאור יסודות האמונה ביחוד ה' ע"פ שיטת הבעש"ט.
מעלה מיוחדת למהדורה זו, שלא נגעה בה כלל יד הצנזורה, ששלטה ברוב המהדורות שלאחריה עד לימינו.
הרקע לכתיבת הספר: בשנות התק"נ היה האדמו"ר הזקן המנהיג החסידי היחיד ברוסיה הלבנה. בשנים ההן היו בה, על פי מסמכי השלטון הרוסי, עשרות אלפי חסידים. בשנים אלו התגברה הנהירה לחצרו בזרם אדיר של פונים שהגיעו לשאול בעצתו בענייני עבודת ה', דבר שלקח ממנו זמן רב. לעתים היו ממתינים שבועות מספר כדי להיכנס לחדרו ל"יחידות" [כינוי חב"די למפגש פרטי של הדרכה מהאדמו"ר לחסיד, ולא במסגרת הדרכה כללית לציבור]. דבר זה היה למורת רוחו. בשנים ההן כתב האדמו"ר שלשה מכתבים, בהם מבקש להגביל מעט את הכניסה לאלו שכבר היו אצלו פעם אחת, כדי שתתאפשר ביותר קלות כניסתם של אלו שעדיין לא היו אצלו. על רקע זה כתב האדמו"ר הזקן קונטרסי הדרכה לחסידים בענייני עבודת ה', כדי שיהוו כתחליף למפגש הפרטי אתו. מקונטרסים אלה נוצר בהמשך ספר התניא. במכתב לחסידים (שהפך לאחר מכן להקדמת הספר) כותב האדמו"ר הזקן: "בקונטרסים אלו הנקראים בשם ליקוטי אמרים... וכולם הן תשובות על שאלות רבות אשר שואלין בעצה כל אנ"ש דמדינתנו תמיד... לשית עצות בנפשם בעבודת ה'. להיות כי אין הזמן גרמא עוד להשיב לכל אחד ואחד על שאלתו בפרטות, וגם השכחה מצויה. על כן רשמתי כל התשובות על כל השאלות, למשמרת לאות, להיות לכל אחד ואחד לזכרון בין עיניו, ולא ידחוק עוד ליכנס לדבר עמי ביחידות, כי בהן ימצא מרגוע לנפשו ועצה נכונה לכל דבר הקשה עליו בעבודת ה'".
את המכתב הנ"ל כתב בעל התניא לציבור בשנת תקנ"ה כשמסר את קונטרסיו להעתקה בכתבי-יד, אך לאחר שהתפשטו העתקות לא מדוייקות, החליט האדמו"ר הזקן להביא את הדברים לבית הדפוס. הדפסת הספר החלה בשלהי שנת תקנ"ו ונשלמה בכ' כסלו תקנ"ז.
האדמו"ר הזקן כתב את ספרו בעומק העיון במשך כמה שנים. תלמידו האדמו"ר רבי אהרן מסטרשלה כותב: "לי גלוי וידוע ועיני ראו גודל היגיעה שהיה לו בעת אשר חיבר ספרו הקדוש, אשר בעומק חכמתו ובינתו היה מברר מכל הדברים הקדושים המבוארים בעץ חיים ובפרי עץ חיים, וע"פ הדברים האלו חיבר חיבורו הקדוש". האדמו"ר הזקן ליטש בדייקנותו כל מילה וכל אות, ואין בספרו מילים מיותרות וכפל לשון. על נקודה זו כותב נכדו האדמו"ר ה"צמח צדק": "מה שכתב בתניא לשון 'אור' ו'כח' ו'חיות', שמעתי שבכוונה כפל הלשונות, ובדקדוק גדול כתב כן". לפי המקובל, לעתים התעכב כמה שבועות על כתיבת אות אחת בספרו.
ע"פ מסורת חסידית שנמסרה ע"י המשפיע רש"ג אסתרמן, נהג האדמו"ר הזקן להעניק את ספרו זה בעצמו לחסידים: "אשר מכירת התניא, או הנתינה, היה ע"י כ"ק רבינו בעצמו. וכשבאו משלחות מעיירות שונות, היה הוא בעצמו מעריך כמה [ספרי] תניא נחוץ לעיר זו...".
האדמו"ר הזקן התבטא על ספרו: "מהתניא אפשר להיות חסיד כמו אברהם אבינו". גם ה"אוהב ישראל" מאפטא אמר ש"גם אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב הלכו בדרך העבודה הכתוב בליקוטי אמרים". כשהגיע הספר לידיו של מחותנו רבי לוי יצחק מברדיטשוב, התפעל ואמר: "פלא עצום הוא, איך אפשר להכניס אלוקים כה גדול ונורא בתוך ספר כזה קטן...".
הספר התקבל בהערכה עצומה אצל רוב גדולי החסידות. אצל רבים מהם הוא מצוטט בספריהם. מסופר על המגיד מקוז'ניץ שהיה לומד כל יום פרק בתניא והוא מעוטר בתפילין דרבנו תם, ואף התבטא לפני רבי אשר מסטולין שספר התניא הוא ספר מגן עדן. המגיד מקוז'ניץ מביא בכמה מקומות בספריו דברים מספר התניא, אף שהיה מבוגר מהאדמו"ר הזקן במספר שנים. האדמו"ר מויז'ניץ בעל "אהבת ישראל" אמר שצריך למשכן את השטריימל כדי לקנות את ספר התניא.
מאז ועד השואה נדפס הספר יותר מארבעים מהדורות, ומאז ועד לימינו נדפס באלפי מהדורות. הספר נלמד ע"י רוב החוגים, כספר יסוד באמונה ועבודת ה'.
סגולות רבות נאמרו ונכתבו מאדמו"רי חב"ד על הלימוד בספר, ואף על החזקתו בלבד, לאמונה טהורה, למניעת מחשבות זרות, לתיקון על חטאים, ולכל תחלואי הגוף והנפש, לשפע ברכה והצלחה, להצלה וישועה. הרבי רמ"מ מליובאוויטש הורה שהספר צריך להימצא בכל בית ורכב, כסגולה לשמירה.
רישומים [מטושטשים] בדף השער ובמספר מקומות נוספים. רישום וחותמת צנזור מעבר לדף השער.
[3], ד-פו דף. 15.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים ובלאי. כתמים כהים במספר מקומות. דף השער, ודפים [2]-יא, עז-פו, היו מנותקים, שוקמו והודבקו בשוליהם הפנימיים. פגיעה בטקסט בשוליים הפנימיים של דף השער, עם שיקום במילוי נייר והשלמה בצילום. קרעים ופגמים עם חסרון בשלושת הדפים האחרונים, עם פגיעה בטקסט במספר מקומות, משוקמים במילוי נייר והשלמה בצילום. שיבוש הדפסה קל בדף פ שנגרם מקמט בנייר. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 622.
קטגוריה
חסידות חב"ד – מכתבים וספרי דפוס כולל מהדורות מוקדמות ונדירות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $6,000
הערכה: $8,000 - $10,000
לא נמכר
ספר ליקוטי-אמרים תניא, מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי. זולקווא, [תקנ"ט 1798].
בשער הספר: "תניא והוא ספר ליקוטי אמרים... והוספנו בו נופך... מהגאון... הרב המחבר נר"ו, והוא לבאר מהות התשובה וענינה, והוא חלק שלישי אשר לא היה בראשוני' הנדפס בסלאוויטא..." [המילה "סלאוויטא" מודגשת בשער].
מהדורה זו היא הדפסה שניה של ספר התניא בחיי המחבר, וכנראה נדפסה ללא ידיעתו. מהדורה זו היא הראשונה שנדפסה מחוץ לגבולות רוסיה. בהוצאה זו נדפסו לראשונה בסוף הספר פרקי "אגרת התשובה" – מהדורה קמא (בשקלוב תקס"ו הדפיס המחבר את "אגרת התשובה" מהדורה בתרא).
בסוף הספר כותב המביא לבית הדפוס רבי יעקב מבראד: "...יד שלוחה אלי מרבים וכן שלמים, ונפשם בשאלתם ממני להתעסק בספר הק' הזה אשר נדפס במדינה אחרת ודלתותיה נעולות... ולסבה זו לא הובאו הספרים ההם למדינתנו" (גליציה-פולין).
לפני אגרת התשובה [דף סז/1] נדפס: "אמר המתעסק: מרגלית טובה היתה בידי מהגאון המחבר נר"ו, קונטרס בכ"י מדבר מעניני תשובה, ולזכות את הרבים העליתיו על מזבח הדפוס".
למהדורה זו ניתנו שתי הסכמות חשובות מאת גדולי הרבנים. הראשונה מאת רבי משה צבי הירש מייזליש אב"ד זולקווא, והשניה מאת רבי יצחק הלוי מלבוב אב"ד קראקא [מזקני רבני דורו, חתנו של רבי אריה ליב אב"ד אמשטרדם וגיסו של רבי שאול אב"ד אמשטרדם].
על האופן שבו נכתבה ההסכמה הראשונה מספר רבי יצחק שמשון מייזליש אב"ד טשרנוביץ, נכדו של רבי משה צבי הירש, בהסכמה לסידור האדמו"ר הזקן (טשרנוביץ תרי"ג): "נהירנא כד הוינא טליא בחצרות קדש, על ברכי כבוד אאזמו"ר הנשר הגדול תפארת ישראל הרב הגאון האמיתי... מו"ה משה צבי הירש מייזליש זצוקללה"ה אבד"ק זאלקווא והגליל, הייתי שם בעת ניתן מהודו הסכמה על ס' התניא אשר נדפס אז בק"ק זאלקווא, בהיותו חי אותו צדיק תמים הגאון האמיתי הקדוש הנ"ל המחבר ס' התניא, כי נשא תהלתו למשגב מאד".
ההסכמה השניה נתנה מאת רבי יצחק הלוי מלבוב אב"ד קראקא, מגדולי המתנגדים לחסידות. רבי יצחק הלוי היה מראשי החותמים על חרם נגד החסידים בקראקא בשנת תקמ"ו, ובהוראתו נשרף ספר צוואת הריב"ש (חסידים ומתנגדים, מרדכי וילנסקי, א' עמ' 139; ב', עמ' 135), ואילו בספר זה יצא מגדרו בהסכמתו, והוא מפליג בשבח המחבר וספרו, ואלו דבריו: "...ראו דבר ה'... דברים נפלאים אשר יצאו מפי עיר וקדיש, מלין לצד עילאה ימלל, יהב חכמה לחכימין, הפליא עצה הגדיל תושיה... בכרך הגדול והנורא הזה, ס' לקוטי אמרים אשר פי השם יקבנו תניא קדישא. ומגודל ענוותו לא נודע שם המחבר, אמנם מכותלי דבריו הצצתי שהמחבר הוא איש אלקים קדוש, ובקראי שנים ושלשה דלתות, בינותי בדבריו הקדושים שהמה מאירים עיני השכל באור צח ומצוחצח, חכו ממתקים...".
[3], ב-עד דף. 17 ס"מ. מצב טוב. כתמים, כתמי רטיבות. מעט נקבי עש. קרעים בדף השער עם פגיעה במסגרת, משוקמים במילוי והדבקת נייר. בדפים [2]-ז קרעים בפינות הדפים, עם פגיעה קלה בטקסט בחלקם, משוקמים במילוי נייר. שיקומים קלים בשולי מספר דפים נוספים. קרע בדף עד/2 עם פגיעה קלה בטקסט. בדף מה/1 שיבוש בהדפסה בשולי העמוד מחמת קמט בנייר. חותמות ספריה. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 623.
בשער הספר: "תניא והוא ספר ליקוטי אמרים... והוספנו בו נופך... מהגאון... הרב המחבר נר"ו, והוא לבאר מהות התשובה וענינה, והוא חלק שלישי אשר לא היה בראשוני' הנדפס בסלאוויטא..." [המילה "סלאוויטא" מודגשת בשער].
מהדורה זו היא הדפסה שניה של ספר התניא בחיי המחבר, וכנראה נדפסה ללא ידיעתו. מהדורה זו היא הראשונה שנדפסה מחוץ לגבולות רוסיה. בהוצאה זו נדפסו לראשונה בסוף הספר פרקי "אגרת התשובה" – מהדורה קמא (בשקלוב תקס"ו הדפיס המחבר את "אגרת התשובה" מהדורה בתרא).
בסוף הספר כותב המביא לבית הדפוס רבי יעקב מבראד: "...יד שלוחה אלי מרבים וכן שלמים, ונפשם בשאלתם ממני להתעסק בספר הק' הזה אשר נדפס במדינה אחרת ודלתותיה נעולות... ולסבה זו לא הובאו הספרים ההם למדינתנו" (גליציה-פולין).
לפני אגרת התשובה [דף סז/1] נדפס: "אמר המתעסק: מרגלית טובה היתה בידי מהגאון המחבר נר"ו, קונטרס בכ"י מדבר מעניני תשובה, ולזכות את הרבים העליתיו על מזבח הדפוס".
למהדורה זו ניתנו שתי הסכמות חשובות מאת גדולי הרבנים. הראשונה מאת רבי משה צבי הירש מייזליש אב"ד זולקווא, והשניה מאת רבי יצחק הלוי מלבוב אב"ד קראקא [מזקני רבני דורו, חתנו של רבי אריה ליב אב"ד אמשטרדם וגיסו של רבי שאול אב"ד אמשטרדם].
על האופן שבו נכתבה ההסכמה הראשונה מספר רבי יצחק שמשון מייזליש אב"ד טשרנוביץ, נכדו של רבי משה צבי הירש, בהסכמה לסידור האדמו"ר הזקן (טשרנוביץ תרי"ג): "נהירנא כד הוינא טליא בחצרות קדש, על ברכי כבוד אאזמו"ר הנשר הגדול תפארת ישראל הרב הגאון האמיתי... מו"ה משה צבי הירש מייזליש זצוקללה"ה אבד"ק זאלקווא והגליל, הייתי שם בעת ניתן מהודו הסכמה על ס' התניא אשר נדפס אז בק"ק זאלקווא, בהיותו חי אותו צדיק תמים הגאון האמיתי הקדוש הנ"ל המחבר ס' התניא, כי נשא תהלתו למשגב מאד".
ההסכמה השניה נתנה מאת רבי יצחק הלוי מלבוב אב"ד קראקא, מגדולי המתנגדים לחסידות. רבי יצחק הלוי היה מראשי החותמים על חרם נגד החסידים בקראקא בשנת תקמ"ו, ובהוראתו נשרף ספר צוואת הריב"ש (חסידים ומתנגדים, מרדכי וילנסקי, א' עמ' 139; ב', עמ' 135), ואילו בספר זה יצא מגדרו בהסכמתו, והוא מפליג בשבח המחבר וספרו, ואלו דבריו: "...ראו דבר ה'... דברים נפלאים אשר יצאו מפי עיר וקדיש, מלין לצד עילאה ימלל, יהב חכמה לחכימין, הפליא עצה הגדיל תושיה... בכרך הגדול והנורא הזה, ס' לקוטי אמרים אשר פי השם יקבנו תניא קדישא. ומגודל ענוותו לא נודע שם המחבר, אמנם מכותלי דבריו הצצתי שהמחבר הוא איש אלקים קדוש, ובקראי שנים ושלשה דלתות, בינותי בדבריו הקדושים שהמה מאירים עיני השכל באור צח ומצוחצח, חכו ממתקים...".
[3], ב-עד דף. 17 ס"מ. מצב טוב. כתמים, כתמי רטיבות. מעט נקבי עש. קרעים בדף השער עם פגיעה במסגרת, משוקמים במילוי והדבקת נייר. בדפים [2]-ז קרעים בפינות הדפים, עם פגיעה קלה בטקסט בחלקם, משוקמים במילוי נייר. שיקומים קלים בשולי מספר דפים נוספים. קרע בדף עד/2 עם פגיעה קלה בטקסט. בדף מה/1 שיבוש בהדפסה בשולי העמוד מחמת קמט בנייר. חותמות ספריה. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 623.
קטגוריה
חסידות חב"ד – מכתבים וספרי דפוס כולל מהדורות מוקדמות ונדירות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $10,000
הערכה: $20,000 - $30,000
נמכר ב: $50,000
כולל עמלת קונה
"סדר תפילות מכל השנה עפ"י נוסח האריז"ל", עם "פירוש המלות... עפ"י כוונת האריז"ל", שני חלקים, מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי בעל התניא. קאפוסט, תקע"ו. מהדורה ראשונה של מאמרי הסידור (סידור עם דא"ח). דפוס רבי ישראל יפה, מחשובי תלמידיו של האדמו"ר הזקן.
נוסח התפילה שבסידור זה, וקובצי ההלכות שבו, וכן שני מאמרי חסידות ("הקול קול יעקב", ו"הערה לתיקון חצות"), נכתבו על ידי האדמו"ר הזקן, ונדפסו בחייו במספר מהדורות (ראה מסגרת). במהדורה שלפנינו נדפסו לראשונה מאמריו בפירוש מילות התפלה על פי קבלה וחסידות, שלא הופיעו במהדורות שקדמו לה. מאמרים אלו נאמרו רובם בליל שבת, לפני בניו וכמה מבחירי תלמידיו, ונכתבו והובאו לדפוס ע"י בנו רבי דובער שניאוריו [שניער], המכונה "האדמו"ר האמצעי" מליובאוויטש. סידור זה מכונה אצל חסידי חב"ד בשם "סידור עם דא"ח" [דברי אלוקים חיים].
חלק מהמאמרים נכתבו ונערכו ע"י רבי דובער בסגנונו בתוספת הסברים והרחבות, וחלק מהמאמרים נכתבו כלשונו המדויקת של אביו, ללא תוספות משלו, "דברים כהוויתן בלי תוספת ומגרעת". בהקדמתו מפרט רבי דובער על צורת הכתיבה של מאמרי אביו. הוא כותב על המאמרים שערך והרחיב: "...לא היה דבר וחצי דבר, שלא חזרנו עליו כמה פעמים בעיון ועומק היותר אפשרי, ובפרט להביאו בכתב ולשון מדברת שיהיה מובן לגדולים וקטנים, ובפנים מסבירות ומאירות לכל עיני רואה..."; ואילו על המאמרים שבאו כלשון אמירתם כותב: "קונטרסים... בפירוש המלות בתפלה מהשמים מספרים וכו', עד ויברך דוד, שאאמו"ר נ"ע הגיהם בכבודו ובעצמו, והוטבו בעיניו מאד (בהיותם דברים כהוויתן בלי תוספת ומגרעת) ומועטים הם מחזיקים המרובים למבינים".
חלק גדול מהמאמרים שנדפסו בסידור, הם מאמרים על הזהר שנאמרו על ידי הרב בעל התניא בקביעות בליל שבת. על מאמרים אלו כותב בנו: "אשר נראה בעליל לכל עיני ישראל, אשר רוח הקודש הופיע עליו בהגלות נגלות אורו בסתרי סודות ורזין דאורייתא" (הקדמה לביאורי הזהר, קאפוסט, תקע"ו).
בשער החלק הראשון נדפס: "סדר תפילות מכל השנה, עפ"י נוסח האריז"ל... כפי אשר נדפס מקודם, בתוספת הגהה מדויקת בדקדוק היטב, ובתוספות מרובה דבר חדש אשר לא היה מעולם, פירוש המלות על פסוקי דזמרה, משוכלל ומיוסד עפ"י כוונת האריז"ל... וכוונת ק[ריאת] ש[מע] בכללה, ועניני התפלה בכלל, וענין ציצית ותפילין ובר[כת] המז[ון] ומילה וחתונה...".
בשער חלק שני נדפס: "... פירוש המלות מהשמי[ם] מספרים עד נשמת... וכוונת המקו[ה], ועניני שבת... ר[אש] ח[ודש]... מועדים...".
המדפיס והמגיה רבי ישראל יפה (ת"ק?-תקפ"ח), מחשובי תלמידיו של האדמו"ר הזקן. התכתב עם רבו בענייני עבודת ה' בעמקות גדולה. בערוב ימיו עלה לארץ ישראל והתיישב בחברון. נכדו רבי חיים יוסף דוד אזולאי (מתלמידי ה"צמח צדק") כתב עליו: "אדם גדול בתורה, חסיד גדול, מהחסידים הראשונים המקורבים של אדמו"ר בעל התניא".
האדמו"ר הזקן מסר את אחת ממהדורות הסידור להדפסה בידי רבי ישראל יפה, עם הוראות בעל פה ובכתב. אחיו של האדמו"ר הזקן, מהרי"ל מיאנוביץ, בעל "שארית יהודה", כתב אליו בעניין הדפסת הסידור: "...אתו החכמה והמדע, והוא שמע בעצמו מכבוד רבינו נ"ע כמה דברים, וגם יש בידו חבילות חבילות הגהות מכתיבת יד קדש אשר כתב אליו". מתוך כך, מובנת החשיבות של נוסח הסידור במהדורה שלפנינו, שעל אודותיה כתב רבי ישראל יפה בשער: "בתוספת הגהה מדויקת בדקדוק היטב".
שני כרכים. חלק ראשון: [2], קד; נד דף. 23 ס"מ. חלק שני: סח; צט דף. 24 ס"מ. עותק נאה, שוליים רחבים. נדפס ברובו על נייר תכלכל. רוב הדפים במצב טוב. מספר דפים במצב בינוני. כתמים. כתמים כהים במספר דפים. קרעים בשולי דף השער של חלק א', עם חסרון ופגיעה קלה בטקסט בפינה העליונה, משוקמים באופן מקצועי. קרעים בשולי דף השער של חלק ב', משוקמים באופן מקצועי. נקבים או קרעים קלים במספר דפים, משוקמים בחלקם (במקום אחד פגיעה קלה בטקסט). קרעים משוקמים בדפים נוספים. כריכות עור חדשות.
סטפנסקי חסידות, מס' 409.
נוסח התפילה שבסידור זה, וקובצי ההלכות שבו, וכן שני מאמרי חסידות ("הקול קול יעקב", ו"הערה לתיקון חצות"), נכתבו על ידי האדמו"ר הזקן, ונדפסו בחייו במספר מהדורות (ראה מסגרת). במהדורה שלפנינו נדפסו לראשונה מאמריו בפירוש מילות התפלה על פי קבלה וחסידות, שלא הופיעו במהדורות שקדמו לה. מאמרים אלו נאמרו רובם בליל שבת, לפני בניו וכמה מבחירי תלמידיו, ונכתבו והובאו לדפוס ע"י בנו רבי דובער שניאוריו [שניער], המכונה "האדמו"ר האמצעי" מליובאוויטש. סידור זה מכונה אצל חסידי חב"ד בשם "סידור עם דא"ח" [דברי אלוקים חיים].
חלק מהמאמרים נכתבו ונערכו ע"י רבי דובער בסגנונו בתוספת הסברים והרחבות, וחלק מהמאמרים נכתבו כלשונו המדויקת של אביו, ללא תוספות משלו, "דברים כהוויתן בלי תוספת ומגרעת". בהקדמתו מפרט רבי דובער על צורת הכתיבה של מאמרי אביו. הוא כותב על המאמרים שערך והרחיב: "...לא היה דבר וחצי דבר, שלא חזרנו עליו כמה פעמים בעיון ועומק היותר אפשרי, ובפרט להביאו בכתב ולשון מדברת שיהיה מובן לגדולים וקטנים, ובפנים מסבירות ומאירות לכל עיני רואה..."; ואילו על המאמרים שבאו כלשון אמירתם כותב: "קונטרסים... בפירוש המלות בתפלה מהשמים מספרים וכו', עד ויברך דוד, שאאמו"ר נ"ע הגיהם בכבודו ובעצמו, והוטבו בעיניו מאד (בהיותם דברים כהוויתן בלי תוספת ומגרעת) ומועטים הם מחזיקים המרובים למבינים".
חלק גדול מהמאמרים שנדפסו בסידור, הם מאמרים על הזהר שנאמרו על ידי הרב בעל התניא בקביעות בליל שבת. על מאמרים אלו כותב בנו: "אשר נראה בעליל לכל עיני ישראל, אשר רוח הקודש הופיע עליו בהגלות נגלות אורו בסתרי סודות ורזין דאורייתא" (הקדמה לביאורי הזהר, קאפוסט, תקע"ו).
בשער החלק הראשון נדפס: "סדר תפילות מכל השנה, עפ"י נוסח האריז"ל... כפי אשר נדפס מקודם, בתוספת הגהה מדויקת בדקדוק היטב, ובתוספות מרובה דבר חדש אשר לא היה מעולם, פירוש המלות על פסוקי דזמרה, משוכלל ומיוסד עפ"י כוונת האריז"ל... וכוונת ק[ריאת] ש[מע] בכללה, ועניני התפלה בכלל, וענין ציצית ותפילין ובר[כת] המז[ון] ומילה וחתונה...".
בשער חלק שני נדפס: "... פירוש המלות מהשמי[ם] מספרים עד נשמת... וכוונת המקו[ה], ועניני שבת... ר[אש] ח[ודש]... מועדים...".
המדפיס והמגיה רבי ישראל יפה (ת"ק?-תקפ"ח), מחשובי תלמידיו של האדמו"ר הזקן. התכתב עם רבו בענייני עבודת ה' בעמקות גדולה. בערוב ימיו עלה לארץ ישראל והתיישב בחברון. נכדו רבי חיים יוסף דוד אזולאי (מתלמידי ה"צמח צדק") כתב עליו: "אדם גדול בתורה, חסיד גדול, מהחסידים הראשונים המקורבים של אדמו"ר בעל התניא".
האדמו"ר הזקן מסר את אחת ממהדורות הסידור להדפסה בידי רבי ישראל יפה, עם הוראות בעל פה ובכתב. אחיו של האדמו"ר הזקן, מהרי"ל מיאנוביץ, בעל "שארית יהודה", כתב אליו בעניין הדפסת הסידור: "...אתו החכמה והמדע, והוא שמע בעצמו מכבוד רבינו נ"ע כמה דברים, וגם יש בידו חבילות חבילות הגהות מכתיבת יד קדש אשר כתב אליו". מתוך כך, מובנת החשיבות של נוסח הסידור במהדורה שלפנינו, שעל אודותיה כתב רבי ישראל יפה בשער: "בתוספת הגהה מדויקת בדקדוק היטב".
שני כרכים. חלק ראשון: [2], קד; נד דף. 23 ס"מ. חלק שני: סח; צט דף. 24 ס"מ. עותק נאה, שוליים רחבים. נדפס ברובו על נייר תכלכל. רוב הדפים במצב טוב. מספר דפים במצב בינוני. כתמים. כתמים כהים במספר דפים. קרעים בשולי דף השער של חלק א', עם חסרון ופגיעה קלה בטקסט בפינה העליונה, משוקמים באופן מקצועי. קרעים בשולי דף השער של חלק ב', משוקמים באופן מקצועי. נקבים או קרעים קלים במספר דפים, משוקמים בחלקם (במקום אחד פגיעה קלה בטקסט). קרעים משוקמים בדפים נוספים. כריכות עור חדשות.
סטפנסקי חסידות, מס' 409.
קטגוריה
חסידות חב"ד – מכתבים וספרי דפוס כולל מהדורות מוקדמות ונדירות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $75,000
הערכה: $80,000 - $100,000
לא נמכר
"סדר תפלה מכל השנה, מסודר על פי נוסח האר"י זלה"ה", מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי בעל התניא. סלאוויטא, תקפ"ז [1827]. דפוס האדמו"ר רבי שמואל אברהם שפירא, בן הרב מסלאוויטא.
בשער הסידור נדפס: "...נתעלה במעלות מכל הסדורים אשר היו לפנים מדפוסים שונים, הן בעניין יופי ההדפסה, והן בעניין ההג"ה מדוייקת...".
מהדורת סלאוויטא ידועה כאחת המהדורות המדויקות ביותר של סידור אדמו"ר הזקן. הסידור נדפס בסלאוויטא פעמיים, בתקפ"ז ובתקצ"ו (ההבדלים בין מהדורת תקפ"ז לתקצ"ו הם מזעריים, בענייני ניקוד בלבד ובמקומות בודדים). על פי עדות הרב לאוואוט בספרו "שער הכולל" היה האדמו"ר ה"צמח צדק" מתפלל מסידור מהדורת סלאוויטא (כנראה מזו שנדפסה שוב בתקצ"ו) ועליה כתב את תיקוניו והגהותיו.
המהדורה הראשונה שנדפסה בסלאוויטא נחשבה עד עכשיו למהדורה שאבדה. על קיומה נודע רק מאזכור בדרך אגב מהסכמה שניתנה לסידור שנדפס בטשרנוביץ בשנת תרי"ג, שם נכתב שאותו סידור נדפס "כתבנית הסידורים שנדפסו בק"ק סלאוויטא בשנת תקפ"ז". אך כאמור, מאז נתעלם סידור זה מהעין.
בסידור זה נכתבו בכתב-יד מספר תיקונים בניקוד ופיסוק. ההגהות תואמות את הגהותיו של האדמו"ר ה"צמח צדק" בגליונות סידורו (הגהות אלה מופיעות בסוף סידורי תורה אור).
המדפיס האדמו"ר רבי שמואל אברהם שפירא (תקמ"ד-תרכ"ד), בנו של האדמו"ר רבי משה שפירא, הרב מסלאוויטא. זקנו רבי פנחס מקוריץ התבטא עליו טרם לידתו ששוכנת בקרבו נשמה גבוהה. הסתופף בצל גדולי החסידות: רבי זושא מאניפולי, רבי ברוך ממעז'יבוז' והסבא משפולי. בשנת תקצ"ו, עקב העלילה המפורסמת, נסגר בית הדפוס שלו, ובשנת תקצ"ט נאסר יחד עם אחיו, עד לשנת תרט"ז. לאחר צאתו מהמאסר הוכתר לאדמו"ר. מסופר על האדמו"ר ה"בית אהרן" מקארלין, שהגיש לו פתקה, לאחר צאתו מהמאסר, ובה בקשה לפעול ישועה עבור חתנו האדמו"ר רבי אברהם יעקב מסדיגורה.
חלק מהאותיות בדף השער בדיו אדומה.
א-צב, [2], צג-קעב דף. חסרים דפים יג, סב-סג. סך הכל חסרים 3 דפים. 18 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים ובלאי. כתמי יין בדפי ההגדה של פסח. קרעים ופגמים בדף השער, בעיקר בשוליים הפנימיים, משוקמים באופן מקצועי בהשלמת נייר, עם פגיעה קלה בטקסט. בדפים רבים קרעים ופגמים, בעיקר בשוליים הפנימיים, משוקמים באופן מקצועי, ללא פגיעה בטקסט. בדפים יב, כא, לג, מט-נ, עד, ודף [1] שלאחר דף צב, קרעים עם חסרון משוקמים במילוי נייר והשלמת הטקסט בכתב-יד באותיות דפוס. לאחר הסידור כרוכים ארבעה דפים מסידורים אחרים (מהדורות לא מזוהות). רישומי בעלות. כריכת עור חדשה מהודרת.
נדיר ביותר. הספר לא נרשם במפעל הביבליוגרפיה ובתקליטור וינוגרד-רוזנפלד. אינו מופיע בקטלוג הספרייה הלאומית, ובקטלוג ספריית חב"ד בברוקלין.
בשער הסידור נדפס: "...נתעלה במעלות מכל הסדורים אשר היו לפנים מדפוסים שונים, הן בעניין יופי ההדפסה, והן בעניין ההג"ה מדוייקת...".
מהדורת סלאוויטא ידועה כאחת המהדורות המדויקות ביותר של סידור אדמו"ר הזקן. הסידור נדפס בסלאוויטא פעמיים, בתקפ"ז ובתקצ"ו (ההבדלים בין מהדורת תקפ"ז לתקצ"ו הם מזעריים, בענייני ניקוד בלבד ובמקומות בודדים). על פי עדות הרב לאוואוט בספרו "שער הכולל" היה האדמו"ר ה"צמח צדק" מתפלל מסידור מהדורת סלאוויטא (כנראה מזו שנדפסה שוב בתקצ"ו) ועליה כתב את תיקוניו והגהותיו.
המהדורה הראשונה שנדפסה בסלאוויטא נחשבה עד עכשיו למהדורה שאבדה. על קיומה נודע רק מאזכור בדרך אגב מהסכמה שניתנה לסידור שנדפס בטשרנוביץ בשנת תרי"ג, שם נכתב שאותו סידור נדפס "כתבנית הסידורים שנדפסו בק"ק סלאוויטא בשנת תקפ"ז". אך כאמור, מאז נתעלם סידור זה מהעין.
בסידור זה נכתבו בכתב-יד מספר תיקונים בניקוד ופיסוק. ההגהות תואמות את הגהותיו של האדמו"ר ה"צמח צדק" בגליונות סידורו (הגהות אלה מופיעות בסוף סידורי תורה אור).
המדפיס האדמו"ר רבי שמואל אברהם שפירא (תקמ"ד-תרכ"ד), בנו של האדמו"ר רבי משה שפירא, הרב מסלאוויטא. זקנו רבי פנחס מקוריץ התבטא עליו טרם לידתו ששוכנת בקרבו נשמה גבוהה. הסתופף בצל גדולי החסידות: רבי זושא מאניפולי, רבי ברוך ממעז'יבוז' והסבא משפולי. בשנת תקצ"ו, עקב העלילה המפורסמת, נסגר בית הדפוס שלו, ובשנת תקצ"ט נאסר יחד עם אחיו, עד לשנת תרט"ז. לאחר צאתו מהמאסר הוכתר לאדמו"ר. מסופר על האדמו"ר ה"בית אהרן" מקארלין, שהגיש לו פתקה, לאחר צאתו מהמאסר, ובה בקשה לפעול ישועה עבור חתנו האדמו"ר רבי אברהם יעקב מסדיגורה.
חלק מהאותיות בדף השער בדיו אדומה.
א-צב, [2], צג-קעב דף. חסרים דפים יג, סב-סג. סך הכל חסרים 3 דפים. 18 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים ובלאי. כתמי יין בדפי ההגדה של פסח. קרעים ופגמים בדף השער, בעיקר בשוליים הפנימיים, משוקמים באופן מקצועי בהשלמת נייר, עם פגיעה קלה בטקסט. בדפים רבים קרעים ופגמים, בעיקר בשוליים הפנימיים, משוקמים באופן מקצועי, ללא פגיעה בטקסט. בדפים יב, כא, לג, מט-נ, עד, ודף [1] שלאחר דף צב, קרעים עם חסרון משוקמים במילוי נייר והשלמת הטקסט בכתב-יד באותיות דפוס. לאחר הסידור כרוכים ארבעה דפים מסידורים אחרים (מהדורות לא מזוהות). רישומי בעלות. כריכת עור חדשה מהודרת.
נדיר ביותר. הספר לא נרשם במפעל הביבליוגרפיה ובתקליטור וינוגרד-רוזנפלד. אינו מופיע בקטלוג הספרייה הלאומית, ובקטלוג ספריית חב"ד בברוקלין.
קטגוריה
חסידות חב"ד – מכתבים וספרי דפוס כולל מהדורות מוקדמות ונדירות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $6,000
הערכה: $8,000 - $12,000
נמכר ב: $8,125
כולל עמלת קונה
"סדר התפלה עפ"י נוסח האר"י ז"ל", שני חלקים בכרך אחד, לשבת וחול, מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי. זיטומיר, תרכ"ג 1863. דפוס רבי חנינא ליפא, ורבי יהושע העשיל שפירא. חלק מאותיות השער בדיו אדומה.
נוסח הסידור, ההלכות ושני מאמרי חסידות נכתבו ונערכו ע"י האדמו"ר הזקן, ואף נדפסו בחייו מספר פעמים (המאמרים: "הקול קול יעקב", ו"הערה לתיקון חצות"). מאמרי החסידות האחרים (בפירוש התפלה), נאמרו על ידי האדמו"ר הזקן ונכתבו ע"י בנו האדמו"ר "האמצעי" מליובאוויטש רבי דובער שניאוריו [שניער] (נדפסו לראשונה בקאפוסט תקע"ו - ראה פריט מס' 116). סידורים אלו מכונים בפי חסידי חב"ד "סידור עם דא"ח" [דברי אלוקים חיים]. מהדורה זו כוללת את מאמרי דא"ח הנוספים שנדפסו לראשונה במהדורת ברדיטשוב תקע"ח, ולא נדפסו במהדורה הראשונה בקאפוסט תקע"ו.
במהדורה זו נוקדו השמות הקדושים בפסוקי דזמרה ובמקומות נוספים, בניקוד ע"פ הקבלה. רבי אברהם דוד לאוואט מעיד כי האדמו"ר בעל ה"צמח צדק" מליובאוויטש, מתח בקורת על המדפיסים אשר "שינו מאשר יסד אדמו"ר הזקן, באופן שהסדור יוכשר גם למי שאין לו יד בחכמת הקבלה, וגם לנערים" (שער הכולל, ו, אות ט).
[4], 308 עמ'; 124-3 עמ'; 188 עמ'. חסר דף השער של החלק השני. 27 ס"מ. נייר בהיר ואיכותי. מצב טוב-בינוני. כתמים. נקבי עש רבים (חלקם משוקמים במילוי נייר). קרעים משוקמים בדף השער ובמספר דפים נוספים. כריכת עור חדשה ומהודרת.
נוסח הסידור, ההלכות ושני מאמרי חסידות נכתבו ונערכו ע"י האדמו"ר הזקן, ואף נדפסו בחייו מספר פעמים (המאמרים: "הקול קול יעקב", ו"הערה לתיקון חצות"). מאמרי החסידות האחרים (בפירוש התפלה), נאמרו על ידי האדמו"ר הזקן ונכתבו ע"י בנו האדמו"ר "האמצעי" מליובאוויטש רבי דובער שניאוריו [שניער] (נדפסו לראשונה בקאפוסט תקע"ו - ראה פריט מס' 116). סידורים אלו מכונים בפי חסידי חב"ד "סידור עם דא"ח" [דברי אלוקים חיים]. מהדורה זו כוללת את מאמרי דא"ח הנוספים שנדפסו לראשונה במהדורת ברדיטשוב תקע"ח, ולא נדפסו במהדורה הראשונה בקאפוסט תקע"ו.
במהדורה זו נוקדו השמות הקדושים בפסוקי דזמרה ובמקומות נוספים, בניקוד ע"פ הקבלה. רבי אברהם דוד לאוואט מעיד כי האדמו"ר בעל ה"צמח צדק" מליובאוויטש, מתח בקורת על המדפיסים אשר "שינו מאשר יסד אדמו"ר הזקן, באופן שהסדור יוכשר גם למי שאין לו יד בחכמת הקבלה, וגם לנערים" (שער הכולל, ו, אות ט).
[4], 308 עמ'; 124-3 עמ'; 188 עמ'. חסר דף השער של החלק השני. 27 ס"מ. נייר בהיר ואיכותי. מצב טוב-בינוני. כתמים. נקבי עש רבים (חלקם משוקמים במילוי נייר). קרעים משוקמים בדף השער ובמספר דפים נוספים. כריכת עור חדשה ומהודרת.
קטגוריה
חסידות חב"ד – מכתבים וספרי דפוס כולל מהדורות מוקדמות ונדירות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $10,000
הערכה: $20,000 - $40,000
נמכר ב: $16,250
כולל עמלת קונה
שני מסמכים הקשורים ברבי משולם זלמן ניימרק אב"ד הורקי:
· מכתב פסק דין בעניין רבנותו של רבי משולם זלמן ניימרק אב"ד הורקי, מאושר בחתימת ידי האדמו"רים רבי יהודה ליב מקאפוסט, רבי חיים שניאור זלמן מלאדי ורבי ישראל נח מניעז'ין. ליובאוויטש, אלול תרט"ז - הארקי, תשרי תרי"ז [1856].
בשולי פסק הדין חתומים הרבנים הדיינים: "נפתלי הירש", "יחזקאל הכהן" ו"נח ב"ר אברהם גינזבורג". אין בידינו פרטים אודות חותמים אלה וכנראה היו מתלמידי האדמו"ר בעל "צמח צדק" שגרו בליובאוויטש או שהו שם לרגל הימים הנוראים.
מעבר לדף אישור בחתימות יד קדשם של שלושה מבני האדמו"ר בעל "צמח צדק" - האדמו"רים מהרי"ל מקאפוסט, מהרחש"ז מלאדי ומהרי"נ מניעז'ין - המאשרים את פסק הדין: "ע"ד הפסק שמעל"ד, דעתינו מסכמת לזה. והשי"ת ישים שלום בשעריכם, ולא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום. נאום יהודא ליב, ונאום חיים ש' זלמן באאמו"ר שי', ונאום ישראל נח".
מתחת לחתימתם מאשרים עשרה מראשי קהילת הורקי את הפשרה: "אנחנו הח"מ אנשי מחנינו הארקי הח"מ משני הצדדים, עלינו לאשר ולקיים ככל אשר יצא מפי המבוררים מעל"ד, ומפי בני אדמו"ר שי'. ולתוקף עוז באנו עה"ח אור ליום ב' ער"ס [ערב סוכות] שנת תרי"ז, פה הארקי".
· מכתב סמיכה לרבנות עבור רבי משולם זלמן ניימרק, מאת רבי "נפתלי הירש". נשלח לראשי הקהל בהורקי. [ללא שם מקום ותאריך - כפי הנראה נכתב ביחד עם פסק הדין הנ"ל בליובאוויטש, אלול-תשרי תרט"ז-תרי"ז 1856].
כתב סמיכה לרבנות ששלח רבי נפתלי הירש לראשי הקהל בהורקי: "לראשי עם ועדת ישורון דק' הארקי... מכתבם ע"י ידיד' הרב השנון מוהרמ"ז [רבי משולם זלמן] המוכ"[ז] הגיעני, והועמס עלי חובה למלאות רצונם לתהות את הרב הנ"ל אקנקני'... ונשתהה בביתי כמה ימים... וגם בעת לימודי הי' יושב ודן בהלכה בפילפולא חריפתא, ומצאתיו זך וישר שכלו... בבקיאות, לדון ולהורות הלכה למעשה, וכל מן דין סמוכין לנא, וראוי הוא לישב על כסא הוראה, ולסמוך עליו בכל המקומות אשר דבר המלך ודתו מגיע...". בהמשך המכתב מתייחס הכותב לתשובה הלכתית שכתב רבי משולם זלמן ניימרק: "בענין התשובה הרשומה אצלו בעובדא שהגיע לידו, ועם היות שלא עיינתי בה מאפס הפנאי, עכ"ז בהשקפה הראשונה נראה לענ"ד...".
הרקע למכתב: בעיירה הורקי (פלך מוהילוב, בלרוס. עיירה חב"דית, סמוכה לשקלוב ולליובאוויטש, שרוב בניה נמנו על חסידי חב"ד) כיהן ברבנות, בין השנים תרט"ז-תרכ"ב בקירוב, רבי משולם זלמן ניימרק, חתנו של הרב הקודם - רבי יהושע אליהו. חלק מראשי הקהל בהורקי התנגדו לכך שיכהן כרב יחיד, וביקשו לצרף אליו לרבנות מו"ץ נוסף בשם רבי דובער. רבי משולם זלמן סירב לכך והדבר הובא לבוררות בפני הדיינים החתומים לפנינו. על כך השיבו הדיינים בהצעת פשרה: "ע"ד המחלוקת שבק' הארקי, שיש שרוצים לצרף עוד א' להרב ר"ש זלמן... יצא מאתנו הח"מ, לצרף את הרב דובער בהרב מו"ה יהושע, על משך שלושה שנים... ויותן לו שכירות א' רוכ"ס [רובל כסף] וחצי, כל שבוע, ג"כ מקופת הקהל. ועכ"ז לא יוגרע חוק שכירות הקצוב להרב מוהר"ש זלמן, מן ארבעה רוכ"ס, כ"א חצי רוכ"ס, ושיותן לו הסך שלושה רוכ"ס וחצי בכל שבוע ג"כ מקופת הקהל, לו ולחמותו אלמנת הרב המנוח מוהרר"י [יהושע] אלי' ז"ל [רבה הקודם של הורקי, מחסידי הצ"צ מליובאוויטש, נפטר בסביבות שנת תרט"ז]. ואחרי כלות השלושה שנים אינם מחוייבי' ליתן להרב ר' דובער הנ"ל שכירות, גם אם לא יאבו הצד של ר' דובער הנ"ל לסמוך על הרב ר' זלמן הנ"ל לבדו... ולראיה באנו עה"ח אור ליום א' י"ד אלול שנת תרט"ז לפ"ק, פ"ק ליובאוויטש. נאום נפתלי הירש, ונאום יחזקאל הכהן, ונאום נח ב"ר אברהם גינזבורג".
בשנות הנהגתו של האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש (תקמ"ט-תרכ"ו), משנת תקפ"ח בה הוכתר לאדמו"ר, הלכו לאורו חלק נכבד מיהודי רוסיה הלבנה. בשנות הת"ר, כשנחלש מעט, צירף אליו את בניו הקדושים שיסייעו לו בהנהגת הקודש, שיקבלו קהל ויתנו עצות ושיחזרו על מאמרי חסידות ברבים. מידי פעם שלח אותם לעיירות רחוקות להלהיב את הלבבות. כך היו בניו למעין "שרי אלפים" לרבבות חסידי חב"ד. הם היו מפשרים בסכסוכים, ועל פיהם הוכרעו מחלוקות ופרשיות ציבוריות בקרב קהילות חב"ד, וכל דבר הקשה הביאו להכרעת אביהם הגדול. לכל אחד מהם (למעט הבן הבכור) היה בליובאוויטש, בחיי אביהם, בית מדרש ומנין משלו עם מקורבים ומעריצים. גם חלק מהעיירות היו מתחלקות לפי הנאמנות שלהן לאחד האחים. מאותה תקופה שרדו מספר מכתבים בהם חתומים שלשת האחים, ביניהם גם המכתב שלפנינו המתעד את פעילותם בהנהגת קהל חסידי חב"ד באותם ימים (מכתב נוסף משלושה בני ה"צמח צדק", בעניין רבנותו של רבי משולם זלמן בהורקי, משנת תר"כ, לאחר תום שלש השנים המדוברות, נדפס באגרות קודש של האדמו"ר ה"צמח צדק", מהדורת תשע"ג, עמ' רג).
האדמו"ר רבי יהודה ליב - מהרי"ל מקאפוסט (תקע"א-תרכ"ז), "כולם עונים אחריו מקודש... לבד לימודו בתורה הנגלית, נכספה... נפשו ללימוד הקבלה והחסידות, והיה הולך לשמוע... מזקנו הקדוש אדמו"ר האמצעי נ"ע... והיה יקר מאד בעיני אביו רבינו (הצ"צ), ורוב עניניו היה על ידו. גם פקד עליו לחזור ד"ח [דרושי חסידות] לפני אנ"ש ולהשיב להם עצות... אופן עבודתו היה מבהיל מאד, ומהוויות העולם היה מופשט לגמרי... רוב אנ"ש לא משו מאהלו... בסוף ימי אביו... שלחו רבינו על המדינה...והרעיש העולם בנסיעתו, ובכל מקום בואו היה אומר ד"ח בריבוי מאד, והיו מגישים לו פדיונות ובקשות, וכל אשר יצא מפיו הקדוש לא שב ריקם, ופעל ישועות בקרב הארץ...". לאחר פטירת אביו בניסן תרכ"ו "עקר דירתו לקאפוסט... ובראש השנה ההוא שנת תרכ"ז היה שם קיבוץ נורא מאד... והתחיל להפיץ מעיינותיו באופן נורא ומבהיל, ודבריו הקדושים היו מלהיבים לב השומע, ובדעתו היה להרים קרן החסידות באופן נעלה מאד, אך נטרפה השעה... ושבק חיים לכל חי" (בית רבי). נפטר ג' חשון תרכ"ז, חצי שנה בלבד לאחר פטירת אביו.
רבי יהודה ליב - המהרי"ל היה הדומיננטי מבין בניו של ה"צמח צדק", והמפורסם ביותר ברחבי בלרוס בחיי אביו. על פיו יישק כל דבר בחצר אביו. בשנות חייו האחרונות של אביו היה כאדמו"ר לכל דבר, הוא קיבל פדיונות, דרש ברבים ופעל ישועות. עשירים מחסידיו שרצו שרבם יוכל לשבת על התורה והעבודה בלי טרדות פרנסה, קנו והעמידו לרשותו ספינת קיטור שהייתה בבעלותו, ששימשה כאחת מספינות הנוסעים שחצו את נהר הדנייפר לאורכו. ההכנסות מדמי הנסיעות היו מוקדשות לכלכלת רבם. שם האדמו"ר היה כתוב - ברוסית - על דופן הספינה, באותיות מוזהבות ענקיות. חסידי חב"ד העדיפו ספינה זו על פני ספינות הממשלה הרוסית, על מנת לפרנס את רבם.
האדמו"ר רבי חיים שניאור זלמן - מהרחש"ז מלאדי (תקע"ד-תר"מ), "עבודתו היה נפלא מאד ברעש והתפעלות, עד שהיה שובר לב השומעים, וגם לב האבן המס ימס... באמצע השמונה עשרה... פניו היו פני להבים... חכמתו היה נפלא מאד, וטוב מזגו היה גם כן עד להפליא, כי ממש היה איש החסד... שנת תרכ"ט קבע דירתו בלאדי... ולשם נסעו אליו חלק גדול מאנ"ש לשתות בצמא דברי קדשו ולדרוש ממנו עצות... היה מקבל את כל אחד ואחד בסבר פנים יפות ומסבירות... וכל אשר יצא מפיו הקדוש, היה כאשר ישאל איש בדבר האלקים..." (בית רבי). הסופר אז"ר (אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ, יליד לאדי), הקדיש בזכרונותיו מספר פרקים לתיאור דמותו האצילית כפי שנחקקה בזכרונו מימי ילדותו, ובין היתר כתב: "...פעמים רבות ראיתיו הוגה בתלמוד, ועל שלחנו היו תמיד ספרי התלמוד ושו"ת רבים בין ספרי הקבלה. אוצר ספריו היה רב למאד, כי הרבה ירש מאבותיו, ועוד הוסיף עליהם מאשר קנה בכספו"; "ניגון מיוחד היה לו לדביקות בימים הנוראים. קולו היה ערב, ונשמע מניגונו ערגה ממש עד כלות הנפש". הוא מתאר כיצד חזר מ"תשליך" בראש השנה ברוב עם: "כבוד גדול כזה לא נחל כל איש ישראל מעת אשר חדלו ראשי הגולה והנשיאים..."
האדמו"ר רבי ישראל נח – מהרי"נ מניעז'ין (תקע"ז-תרמ"ג), גאון אדיר בש"ס ופוסקים. חלק מתשובותיו נדפסו בספרי חכמי דורו. תשובותיו ערוכות בטוב טעם ובבהירות, בלי ספקות וצריך עיון. בתשובותיו ניכר כוחא דהיתרא. בימי אביו, בעיקר בשנותיו אחרונות, היה הוא המוציא ומביא את השאלות והתשובות מאביו, לעתים היה משיב בכתב מה ששמע מאביו, ולעתים היה הוא עצמו כותב את התשובה, ואביו היה עובר ומגיה את התשובה טרם שנשלחה. ע"פ דברי רבי חיים נאה: "מהרי"נ ז"ל התרעם מאד על המו"ל ספרי שו"ת צמח צדק, שכמה תשובות הם שלו ולא הזכירו שמו עליהם" (קונטרס השלחן, עמ' טו). "היה עניו ושפל ברך מאד... דרך עבודתו בתפלתו היה במרירות ובכי" (בית רבי). בכתביו הוא מספר ברגש על חלום - חזיון שמימי שנגלה אליו, לאחר שהתבונן במחזה מרגש שראה בעיניו, הכנסת ספר תורה שהכניסו יהודים פשוטים ועמי ארצות, יוצאי צבא מהקנטוניסטים: "אשר עיני ראו החדוה בטף ונשים שלהם בכלל, ומחבבים בנשיקות פיהם ובכבוד בלתי ישוער מלספר... ובהביטי בזה רעיוני על משכבי סליקו, קרו לי בחלמא לאמור: אל תתפלא מדוע יבער הסנה והסנה איננו אוכל..." (היכל הבעש"ט, יט).
רבי נפתלי הירש - החתום על כתב הסמיכה, הוא החתום על פסק הדין בראש שלושת הדיינים. לא נתבררו לנו כל פרטים אודותיו. כנראה שהיה רב חשוב בדורו, שכן בני ה"צמח צדק" הושיבוהו בראש בית הדין המיוחד שהקימו בעיר ליובאוויטש לדון בענין הרבנות של קהילת הורקי, ואף הוא כותב כתב סמיכה לרבי משולם זלמן ניימרק [שכנראה החל לכהן ברבנות הורקי, עוד לפני שהוסמך לרבנות ע"י רב מוסמך].
נשוא המכתב: רבי משולם זלמן ניימרק (נפטר תרנ"ג), מחשובי רבני חב"ד, מתלמידי ה"צמח צדק" ומהר"ש מליובאוויטש. כיהן ברבנות בערים הורקי, סטרדוב, ויטבסק ונעוויל. עסק בהצלת יהודים מלקיחתם לצבא הרוסי ועל "עוון" זה ישב במעצר שנתיים בשנים תרמ"א-תרמ"ג. האדמו"ר מהרי"ל מקאפוסט כותב אודותיו: "מ"ץ מפורסם הן בהוראה והן בידיעת דא"ח [חסידות] יקר הוא בעתים הללו".
[2] דף. [3] עמ' כתובים. 23 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. סימני קיפול. בלאי וקרעים, בשוליים ובסימני הקיפול, ללא פגיעה בטקסט.
למיטב ידיעתנו, המכתבים שלפנינו לא נדפסו.
· מכתב פסק דין בעניין רבנותו של רבי משולם זלמן ניימרק אב"ד הורקי, מאושר בחתימת ידי האדמו"רים רבי יהודה ליב מקאפוסט, רבי חיים שניאור זלמן מלאדי ורבי ישראל נח מניעז'ין. ליובאוויטש, אלול תרט"ז - הארקי, תשרי תרי"ז [1856].
בשולי פסק הדין חתומים הרבנים הדיינים: "נפתלי הירש", "יחזקאל הכהן" ו"נח ב"ר אברהם גינזבורג". אין בידינו פרטים אודות חותמים אלה וכנראה היו מתלמידי האדמו"ר בעל "צמח צדק" שגרו בליובאוויטש או שהו שם לרגל הימים הנוראים.
מעבר לדף אישור בחתימות יד קדשם של שלושה מבני האדמו"ר בעל "צמח צדק" - האדמו"רים מהרי"ל מקאפוסט, מהרחש"ז מלאדי ומהרי"נ מניעז'ין - המאשרים את פסק הדין: "ע"ד הפסק שמעל"ד, דעתינו מסכמת לזה. והשי"ת ישים שלום בשעריכם, ולא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום. נאום יהודא ליב, ונאום חיים ש' זלמן באאמו"ר שי', ונאום ישראל נח".
מתחת לחתימתם מאשרים עשרה מראשי קהילת הורקי את הפשרה: "אנחנו הח"מ אנשי מחנינו הארקי הח"מ משני הצדדים, עלינו לאשר ולקיים ככל אשר יצא מפי המבוררים מעל"ד, ומפי בני אדמו"ר שי'. ולתוקף עוז באנו עה"ח אור ליום ב' ער"ס [ערב סוכות] שנת תרי"ז, פה הארקי".
· מכתב סמיכה לרבנות עבור רבי משולם זלמן ניימרק, מאת רבי "נפתלי הירש". נשלח לראשי הקהל בהורקי. [ללא שם מקום ותאריך - כפי הנראה נכתב ביחד עם פסק הדין הנ"ל בליובאוויטש, אלול-תשרי תרט"ז-תרי"ז 1856].
כתב סמיכה לרבנות ששלח רבי נפתלי הירש לראשי הקהל בהורקי: "לראשי עם ועדת ישורון דק' הארקי... מכתבם ע"י ידיד' הרב השנון מוהרמ"ז [רבי משולם זלמן] המוכ"[ז] הגיעני, והועמס עלי חובה למלאות רצונם לתהות את הרב הנ"ל אקנקני'... ונשתהה בביתי כמה ימים... וגם בעת לימודי הי' יושב ודן בהלכה בפילפולא חריפתא, ומצאתיו זך וישר שכלו... בבקיאות, לדון ולהורות הלכה למעשה, וכל מן דין סמוכין לנא, וראוי הוא לישב על כסא הוראה, ולסמוך עליו בכל המקומות אשר דבר המלך ודתו מגיע...". בהמשך המכתב מתייחס הכותב לתשובה הלכתית שכתב רבי משולם זלמן ניימרק: "בענין התשובה הרשומה אצלו בעובדא שהגיע לידו, ועם היות שלא עיינתי בה מאפס הפנאי, עכ"ז בהשקפה הראשונה נראה לענ"ד...".
הרקע למכתב: בעיירה הורקי (פלך מוהילוב, בלרוס. עיירה חב"דית, סמוכה לשקלוב ולליובאוויטש, שרוב בניה נמנו על חסידי חב"ד) כיהן ברבנות, בין השנים תרט"ז-תרכ"ב בקירוב, רבי משולם זלמן ניימרק, חתנו של הרב הקודם - רבי יהושע אליהו. חלק מראשי הקהל בהורקי התנגדו לכך שיכהן כרב יחיד, וביקשו לצרף אליו לרבנות מו"ץ נוסף בשם רבי דובער. רבי משולם זלמן סירב לכך והדבר הובא לבוררות בפני הדיינים החתומים לפנינו. על כך השיבו הדיינים בהצעת פשרה: "ע"ד המחלוקת שבק' הארקי, שיש שרוצים לצרף עוד א' להרב ר"ש זלמן... יצא מאתנו הח"מ, לצרף את הרב דובער בהרב מו"ה יהושע, על משך שלושה שנים... ויותן לו שכירות א' רוכ"ס [רובל כסף] וחצי, כל שבוע, ג"כ מקופת הקהל. ועכ"ז לא יוגרע חוק שכירות הקצוב להרב מוהר"ש זלמן, מן ארבעה רוכ"ס, כ"א חצי רוכ"ס, ושיותן לו הסך שלושה רוכ"ס וחצי בכל שבוע ג"כ מקופת הקהל, לו ולחמותו אלמנת הרב המנוח מוהרר"י [יהושע] אלי' ז"ל [רבה הקודם של הורקי, מחסידי הצ"צ מליובאוויטש, נפטר בסביבות שנת תרט"ז]. ואחרי כלות השלושה שנים אינם מחוייבי' ליתן להרב ר' דובער הנ"ל שכירות, גם אם לא יאבו הצד של ר' דובער הנ"ל לסמוך על הרב ר' זלמן הנ"ל לבדו... ולראיה באנו עה"ח אור ליום א' י"ד אלול שנת תרט"ז לפ"ק, פ"ק ליובאוויטש. נאום נפתלי הירש, ונאום יחזקאל הכהן, ונאום נח ב"ר אברהם גינזבורג".
בשנות הנהגתו של האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש (תקמ"ט-תרכ"ו), משנת תקפ"ח בה הוכתר לאדמו"ר, הלכו לאורו חלק נכבד מיהודי רוסיה הלבנה. בשנות הת"ר, כשנחלש מעט, צירף אליו את בניו הקדושים שיסייעו לו בהנהגת הקודש, שיקבלו קהל ויתנו עצות ושיחזרו על מאמרי חסידות ברבים. מידי פעם שלח אותם לעיירות רחוקות להלהיב את הלבבות. כך היו בניו למעין "שרי אלפים" לרבבות חסידי חב"ד. הם היו מפשרים בסכסוכים, ועל פיהם הוכרעו מחלוקות ופרשיות ציבוריות בקרב קהילות חב"ד, וכל דבר הקשה הביאו להכרעת אביהם הגדול. לכל אחד מהם (למעט הבן הבכור) היה בליובאוויטש, בחיי אביהם, בית מדרש ומנין משלו עם מקורבים ומעריצים. גם חלק מהעיירות היו מתחלקות לפי הנאמנות שלהן לאחד האחים. מאותה תקופה שרדו מספר מכתבים בהם חתומים שלשת האחים, ביניהם גם המכתב שלפנינו המתעד את פעילותם בהנהגת קהל חסידי חב"ד באותם ימים (מכתב נוסף משלושה בני ה"צמח צדק", בעניין רבנותו של רבי משולם זלמן בהורקי, משנת תר"כ, לאחר תום שלש השנים המדוברות, נדפס באגרות קודש של האדמו"ר ה"צמח צדק", מהדורת תשע"ג, עמ' רג).
האדמו"ר רבי יהודה ליב - מהרי"ל מקאפוסט (תקע"א-תרכ"ז), "כולם עונים אחריו מקודש... לבד לימודו בתורה הנגלית, נכספה... נפשו ללימוד הקבלה והחסידות, והיה הולך לשמוע... מזקנו הקדוש אדמו"ר האמצעי נ"ע... והיה יקר מאד בעיני אביו רבינו (הצ"צ), ורוב עניניו היה על ידו. גם פקד עליו לחזור ד"ח [דרושי חסידות] לפני אנ"ש ולהשיב להם עצות... אופן עבודתו היה מבהיל מאד, ומהוויות העולם היה מופשט לגמרי... רוב אנ"ש לא משו מאהלו... בסוף ימי אביו... שלחו רבינו על המדינה...והרעיש העולם בנסיעתו, ובכל מקום בואו היה אומר ד"ח בריבוי מאד, והיו מגישים לו פדיונות ובקשות, וכל אשר יצא מפיו הקדוש לא שב ריקם, ופעל ישועות בקרב הארץ...". לאחר פטירת אביו בניסן תרכ"ו "עקר דירתו לקאפוסט... ובראש השנה ההוא שנת תרכ"ז היה שם קיבוץ נורא מאד... והתחיל להפיץ מעיינותיו באופן נורא ומבהיל, ודבריו הקדושים היו מלהיבים לב השומע, ובדעתו היה להרים קרן החסידות באופן נעלה מאד, אך נטרפה השעה... ושבק חיים לכל חי" (בית רבי). נפטר ג' חשון תרכ"ז, חצי שנה בלבד לאחר פטירת אביו.
רבי יהודה ליב - המהרי"ל היה הדומיננטי מבין בניו של ה"צמח צדק", והמפורסם ביותר ברחבי בלרוס בחיי אביו. על פיו יישק כל דבר בחצר אביו. בשנות חייו האחרונות של אביו היה כאדמו"ר לכל דבר, הוא קיבל פדיונות, דרש ברבים ופעל ישועות. עשירים מחסידיו שרצו שרבם יוכל לשבת על התורה והעבודה בלי טרדות פרנסה, קנו והעמידו לרשותו ספינת קיטור שהייתה בבעלותו, ששימשה כאחת מספינות הנוסעים שחצו את נהר הדנייפר לאורכו. ההכנסות מדמי הנסיעות היו מוקדשות לכלכלת רבם. שם האדמו"ר היה כתוב - ברוסית - על דופן הספינה, באותיות מוזהבות ענקיות. חסידי חב"ד העדיפו ספינה זו על פני ספינות הממשלה הרוסית, על מנת לפרנס את רבם.
האדמו"ר רבי חיים שניאור זלמן - מהרחש"ז מלאדי (תקע"ד-תר"מ), "עבודתו היה נפלא מאד ברעש והתפעלות, עד שהיה שובר לב השומעים, וגם לב האבן המס ימס... באמצע השמונה עשרה... פניו היו פני להבים... חכמתו היה נפלא מאד, וטוב מזגו היה גם כן עד להפליא, כי ממש היה איש החסד... שנת תרכ"ט קבע דירתו בלאדי... ולשם נסעו אליו חלק גדול מאנ"ש לשתות בצמא דברי קדשו ולדרוש ממנו עצות... היה מקבל את כל אחד ואחד בסבר פנים יפות ומסבירות... וכל אשר יצא מפיו הקדוש, היה כאשר ישאל איש בדבר האלקים..." (בית רבי). הסופר אז"ר (אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ, יליד לאדי), הקדיש בזכרונותיו מספר פרקים לתיאור דמותו האצילית כפי שנחקקה בזכרונו מימי ילדותו, ובין היתר כתב: "...פעמים רבות ראיתיו הוגה בתלמוד, ועל שלחנו היו תמיד ספרי התלמוד ושו"ת רבים בין ספרי הקבלה. אוצר ספריו היה רב למאד, כי הרבה ירש מאבותיו, ועוד הוסיף עליהם מאשר קנה בכספו"; "ניגון מיוחד היה לו לדביקות בימים הנוראים. קולו היה ערב, ונשמע מניגונו ערגה ממש עד כלות הנפש". הוא מתאר כיצד חזר מ"תשליך" בראש השנה ברוב עם: "כבוד גדול כזה לא נחל כל איש ישראל מעת אשר חדלו ראשי הגולה והנשיאים..."
האדמו"ר רבי ישראל נח – מהרי"נ מניעז'ין (תקע"ז-תרמ"ג), גאון אדיר בש"ס ופוסקים. חלק מתשובותיו נדפסו בספרי חכמי דורו. תשובותיו ערוכות בטוב טעם ובבהירות, בלי ספקות וצריך עיון. בתשובותיו ניכר כוחא דהיתרא. בימי אביו, בעיקר בשנותיו אחרונות, היה הוא המוציא ומביא את השאלות והתשובות מאביו, לעתים היה משיב בכתב מה ששמע מאביו, ולעתים היה הוא עצמו כותב את התשובה, ואביו היה עובר ומגיה את התשובה טרם שנשלחה. ע"פ דברי רבי חיים נאה: "מהרי"נ ז"ל התרעם מאד על המו"ל ספרי שו"ת צמח צדק, שכמה תשובות הם שלו ולא הזכירו שמו עליהם" (קונטרס השלחן, עמ' טו). "היה עניו ושפל ברך מאד... דרך עבודתו בתפלתו היה במרירות ובכי" (בית רבי). בכתביו הוא מספר ברגש על חלום - חזיון שמימי שנגלה אליו, לאחר שהתבונן במחזה מרגש שראה בעיניו, הכנסת ספר תורה שהכניסו יהודים פשוטים ועמי ארצות, יוצאי צבא מהקנטוניסטים: "אשר עיני ראו החדוה בטף ונשים שלהם בכלל, ומחבבים בנשיקות פיהם ובכבוד בלתי ישוער מלספר... ובהביטי בזה רעיוני על משכבי סליקו, קרו לי בחלמא לאמור: אל תתפלא מדוע יבער הסנה והסנה איננו אוכל..." (היכל הבעש"ט, יט).
רבי נפתלי הירש - החתום על כתב הסמיכה, הוא החתום על פסק הדין בראש שלושת הדיינים. לא נתבררו לנו כל פרטים אודותיו. כנראה שהיה רב חשוב בדורו, שכן בני ה"צמח צדק" הושיבוהו בראש בית הדין המיוחד שהקימו בעיר ליובאוויטש לדון בענין הרבנות של קהילת הורקי, ואף הוא כותב כתב סמיכה לרבי משולם זלמן ניימרק [שכנראה החל לכהן ברבנות הורקי, עוד לפני שהוסמך לרבנות ע"י רב מוסמך].
נשוא המכתב: רבי משולם זלמן ניימרק (נפטר תרנ"ג), מחשובי רבני חב"ד, מתלמידי ה"צמח צדק" ומהר"ש מליובאוויטש. כיהן ברבנות בערים הורקי, סטרדוב, ויטבסק ונעוויל. עסק בהצלת יהודים מלקיחתם לצבא הרוסי ועל "עוון" זה ישב במעצר שנתיים בשנים תרמ"א-תרמ"ג. האדמו"ר מהרי"ל מקאפוסט כותב אודותיו: "מ"ץ מפורסם הן בהוראה והן בידיעת דא"ח [חסידות] יקר הוא בעתים הללו".
[2] דף. [3] עמ' כתובים. 23 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. סימני קיפול. בלאי וקרעים, בשוליים ובסימני הקיפול, ללא פגיעה בטקסט.
למיטב ידיעתנו, המכתבים שלפנינו לא נדפסו.
קטגוריה
חסידות חב"ד – מכתבים וספרי דפוס כולל מהדורות מוקדמות ונדירות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $2,000
הערכה: $3,000 - $5,000
נמכר ב: $8,125
כולל עמלת קונה
מכתב ארוך (6 עמודים, למעלה מ-102 שורות) בכתב-ידו ובחתימתו של האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש, אל המשפיע רבי שלמה זלמן הבלין, עם הוראות להנהלת ישיבת "תורת אמת" בעיר חברון. כסלו, תרע"ד [1913].
בזמן כתיבת מכתב זה היה הריי"ץ יד ימינו של אביו אדמו"ר הרש"ב בניהול ישיבות חב"ד [בצעירותו בגיל 33, בחיי אביו האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש]. במכתב זה מתווה הריי"ץ בקווים כלליים, כיצד צריך רש"ז הבלין לנהל את הישיבה במישור הגשמי ובמישור הרוחני, מבלי להזדקק להוראות מפורטות על כל צעד ושעל.
בתחילת המכתב כותב האדמו"ר: "...לאו בכל עת ביכולתי לענות על הכל... אנחנו משיבים אנשים ומוסרים להם ההנהגה, והם אחראים בעד הפעולות הנמסרות לידם. אין כח בנו לבקר כל דבר בפרט ובפרטי פרטיות...". בהמשך המכתב הוא כותב באריכות כיצד צריכה להיות צורת החינוך החב"דית, וזאת בשונה מהחינוך הפולני והחינוך הליטאי, ומשתמש בביטויים חריפים ביותר.
חציו הראשון של מכתב זה נדפס בקובץ אגרותיו (נדפס לראשונה בספר "המשפיע", עמ' עב-עד, ומשם הועתק לספר אגרותיו, כרך א, עמ' פט-צא), שם נדפסו רק ארבעת העמודים הראשונים, אך שני העמודים האחרונים עדיין לא נדפסו [מכיון שהדף השני לא היה לעיני המדפיסים]. המכתב הנדפס חסר ומסתיים באמצע משפט, ובמכתב שלפנינו נמצא המשך המשפט בעמ' החמישי [סוף העמוד הרביעי בו הוא כותב על אלו המגשימים את תורת החסידות, מסתיים במילים: "אשר עשוה למגידות ומליצות או חכמה" – ובמכתב שלפנינו מופיע ההמשך: "מחקרית והדומה, אשר רחוק הוא מן האמת לגמרי מכל וכל..."].
הריי"ץ מחזק אותו "להרים קרן התורה עפ"י חינוך תורת החסידות, בכל הפרטים, בלימוד התורה ובעבודת התפילה...", לא להיות כמו איזה "מתנגד" שאחרי שהוא זולל כמה דפי גמרא, הוא מתגאה עד שזה מריח ממנו למרחק 400 פרסאות, ולא להיות כמו חסיד פולני ההולך עסיסי ועליז כמו יורש העצר של הפריץ (תרגום חופשי מיידיש). אלא ללמדם ללכת בדרכי חסידי רייסין, "אשר רחקו עצם מההגשמה של המתנגדים וההתפעלות הריקנית של חסידי פולין, רק שמו לבם ופניהם בשקידת עסק תורת החסידות...".
בהמשך המכתב כותב לו הריי"ץ: "ועתה ידידי אחרי ההקדמה הנזכרת... לא אכחד כי אין אתי יודע עד מה מכל עניניו שם. תמיד הוא כותב חצאי דיבורים... וידיעות ג"כ מרעיבים אותנו, מדוע ולמה לא אדע. לזאת יראו לתקן זאת בהקדם האפשרי...".
בסיום המכתב הוא מבקש מרש"ז הבלין סיוע בקניית ספרים עתיקים: "...שמעתי כי בחברון אפשר לקנות ספרים עתיקים מן הישיבות או ישיבה שלימה... והעיקר לקנות במקח זול, ואז אשלח למו רשימה מפורטה עם מקחים כמה ישלם עבורם...".
הרקע למכתב: בתחילת שנת תרע"ב פתח האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש ישיבה בחברון בשם "תורת אמת". לשם כך שלח הרש"ב את תלמידו רבי שלמה זלמן הבלין, לשמש כמשפיע ומנהל רוחני וגשמי כאחד, כשאליו נלווים שבעה מתלמידיו של הרש"ב, מבחירי ישיבת "תומכי תמימים" שבליובאוויטש. מנהלי ונשיאי הישיבה היו האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, ובנו הריי"ץ. הם אלו שנשאו בעולה הגשמי ודאגו לכלכלתה. ממכתב זה אנו למדים שבשנת תרע"ד היה לישיבה סניף נוסף בירושלים.
האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש (תר"מ-תש"י), הנהיג את ישיבות חב"ד, עוד בחיי אביו - האדמו"ר הרש"ב, והיה יד ימינו של אביו בהנהגת הציבור והפצת החסידות. לאחר פטירת אביו בשנת תר"פ נתמנה הריי"ץ לאדמו"ר ונשיא חסידות חב"ד. ראה עוד אודותיו בפריט הבא. עניני החינוך והישיבות היוו נקודה מרכזית בעולמו של האדמו"ר הריי"ץ, שמלבד היותו עסקן נמרץ, הוא היה מחנך דגול המבין לנפשות התלמידים. בכתביו הרבים הוא מלבן בעמקות סוגיות חינוכיות שונות (ראה קונטרסו: כללי החינוך וההדרכה).
2 דפים כפולים של נייר מכתבים רשמי, 6 עמודים כתובים, למעלה מ-102 שורות בכתב יד האדמו"ר וחתימתו. 18 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. סימני קיפול.
לדפי המכתב מצורפת המעטפה בה נשלח המכתב, ועליה חותמת שעווה אדומה של האדמו"ר. על גביה כתוב, כנראה בכתב-ידו של המשפיע רש"ז הבלין: "מג' כסלו ע"ד, מכתב מופלא, מבואר ג' כתות: חב"ד, פרושים, פולנים".
בזמן כתיבת מכתב זה היה הריי"ץ יד ימינו של אביו אדמו"ר הרש"ב בניהול ישיבות חב"ד [בצעירותו בגיל 33, בחיי אביו האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש]. במכתב זה מתווה הריי"ץ בקווים כלליים, כיצד צריך רש"ז הבלין לנהל את הישיבה במישור הגשמי ובמישור הרוחני, מבלי להזדקק להוראות מפורטות על כל צעד ושעל.
בתחילת המכתב כותב האדמו"ר: "...לאו בכל עת ביכולתי לענות על הכל... אנחנו משיבים אנשים ומוסרים להם ההנהגה, והם אחראים בעד הפעולות הנמסרות לידם. אין כח בנו לבקר כל דבר בפרט ובפרטי פרטיות...". בהמשך המכתב הוא כותב באריכות כיצד צריכה להיות צורת החינוך החב"דית, וזאת בשונה מהחינוך הפולני והחינוך הליטאי, ומשתמש בביטויים חריפים ביותר.
חציו הראשון של מכתב זה נדפס בקובץ אגרותיו (נדפס לראשונה בספר "המשפיע", עמ' עב-עד, ומשם הועתק לספר אגרותיו, כרך א, עמ' פט-צא), שם נדפסו רק ארבעת העמודים הראשונים, אך שני העמודים האחרונים עדיין לא נדפסו [מכיון שהדף השני לא היה לעיני המדפיסים]. המכתב הנדפס חסר ומסתיים באמצע משפט, ובמכתב שלפנינו נמצא המשך המשפט בעמ' החמישי [סוף העמוד הרביעי בו הוא כותב על אלו המגשימים את תורת החסידות, מסתיים במילים: "אשר עשוה למגידות ומליצות או חכמה" – ובמכתב שלפנינו מופיע ההמשך: "מחקרית והדומה, אשר רחוק הוא מן האמת לגמרי מכל וכל..."].
הריי"ץ מחזק אותו "להרים קרן התורה עפ"י חינוך תורת החסידות, בכל הפרטים, בלימוד התורה ובעבודת התפילה...", לא להיות כמו איזה "מתנגד" שאחרי שהוא זולל כמה דפי גמרא, הוא מתגאה עד שזה מריח ממנו למרחק 400 פרסאות, ולא להיות כמו חסיד פולני ההולך עסיסי ועליז כמו יורש העצר של הפריץ (תרגום חופשי מיידיש). אלא ללמדם ללכת בדרכי חסידי רייסין, "אשר רחקו עצם מההגשמה של המתנגדים וההתפעלות הריקנית של חסידי פולין, רק שמו לבם ופניהם בשקידת עסק תורת החסידות...".
בהמשך המכתב כותב לו הריי"ץ: "ועתה ידידי אחרי ההקדמה הנזכרת... לא אכחד כי אין אתי יודע עד מה מכל עניניו שם. תמיד הוא כותב חצאי דיבורים... וידיעות ג"כ מרעיבים אותנו, מדוע ולמה לא אדע. לזאת יראו לתקן זאת בהקדם האפשרי...".
בסיום המכתב הוא מבקש מרש"ז הבלין סיוע בקניית ספרים עתיקים: "...שמעתי כי בחברון אפשר לקנות ספרים עתיקים מן הישיבות או ישיבה שלימה... והעיקר לקנות במקח זול, ואז אשלח למו רשימה מפורטה עם מקחים כמה ישלם עבורם...".
הרקע למכתב: בתחילת שנת תרע"ב פתח האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש ישיבה בחברון בשם "תורת אמת". לשם כך שלח הרש"ב את תלמידו רבי שלמה זלמן הבלין, לשמש כמשפיע ומנהל רוחני וגשמי כאחד, כשאליו נלווים שבעה מתלמידיו של הרש"ב, מבחירי ישיבת "תומכי תמימים" שבליובאוויטש. מנהלי ונשיאי הישיבה היו האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, ובנו הריי"ץ. הם אלו שנשאו בעולה הגשמי ודאגו לכלכלתה. ממכתב זה אנו למדים שבשנת תרע"ד היה לישיבה סניף נוסף בירושלים.
האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש (תר"מ-תש"י), הנהיג את ישיבות חב"ד, עוד בחיי אביו - האדמו"ר הרש"ב, והיה יד ימינו של אביו בהנהגת הציבור והפצת החסידות. לאחר פטירת אביו בשנת תר"פ נתמנה הריי"ץ לאדמו"ר ונשיא חסידות חב"ד. ראה עוד אודותיו בפריט הבא. עניני החינוך והישיבות היוו נקודה מרכזית בעולמו של האדמו"ר הריי"ץ, שמלבד היותו עסקן נמרץ, הוא היה מחנך דגול המבין לנפשות התלמידים. בכתביו הרבים הוא מלבן בעמקות סוגיות חינוכיות שונות (ראה קונטרסו: כללי החינוך וההדרכה).
2 דפים כפולים של נייר מכתבים רשמי, 6 עמודים כתובים, למעלה מ-102 שורות בכתב יד האדמו"ר וחתימתו. 18 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. סימני קיפול.
לדפי המכתב מצורפת המעטפה בה נשלח המכתב, ועליה חותמת שעווה אדומה של האדמו"ר. על גביה כתוב, כנראה בכתב-ידו של המשפיע רש"ז הבלין: "מג' כסלו ע"ד, מכתב מופלא, מבואר ג' כתות: חב"ד, פרושים, פולנים".
קטגוריה
חסידות חב"ד – מכתבים וספרי דפוס כולל מהדורות מוקדמות ונדירות
קָטָלוֹג