מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
- (-) Remove החסידות filter החסידות
- גדולי (30) Apply גדולי filter
- וחתימות (30) Apply וחתימות filter
- יד (30) Apply יד filter
- יד, (30) Apply יד, filter
- כתבי (30) Apply כתבי filter
- מכתבים (30) Apply מכתבים filter
- chassid (30) Apply chassid filter
- letter (30) Apply letter filter
- luminari (30) Apply luminari filter
- manuscript (30) Apply manuscript filter
- manuscripts, (30) Apply manuscripts, filter
- signatur (30) Apply signatur filter
מציג 25 - 30 of 30
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $1,000
הערכה: $2,000 - $4,000
נמכר ב: $7,500
כולל עמלת קונה
צרור דפים ופתקאות (כ-27 דף) בכתב-יד קדשו של האדמו"ר רבי אליעזר הגר, בעל ה"דמשק אליעזר" מויזניץ. תל-אביב, תש"ו [1946].
מאמרים על פרשיות השבוע, רעיונות בעניני עבודת ה' על פי דרך החסידות. דפים אלו נכתבו ע"י האדמו"ר בקיץ תש"ו, בחודשים האחרונים לחייו (לפני פטירתו בב' באלול תש"ו). החידושים הם על פרשיות תזריע-בחוקותי מחומש ויקרא. המאמרים לא נדפסו בספריו "דמשק אליעזר", ולמיטב ידיעתנו לא ראו את אור הדפוס. רעיונותיו מתובלים בראשי תיבות וגימטריות, כדרכם של אדמו"רי וויזניץ, וכן נזכר בהם הספר "צמח צדיק" מאת זקנו האדמו"ר הראשון לבית ויזניץ.
בראש אחד הדפים נכתב: "קדושים, תש"ו", ובראש דף אחר נכתב: "בחוקותי, תל אביב". אחד הדפים נכתב על דף תלוש מלוח שנה לשנת תש"ד. חלק מהדפים על גבי ניירות מכתבים של ישיבת ויזניץ, שהאדמו"ר עמד בראשה, וחלק גדול מהמאמרים נכתבו על גבי פתקאות (קוויטלאך) שהביאו לו החסידים, ובהם שמות רבים להזכיר בתפילה.
האדמו"ר רבי אליעזר הגר בעל ה"דמשק אליעזר" מוויזניץ (תרנ"א-תש"ו). בנו של האדמו"ר ה"אהבת ישראל" מוויזניץ, וחתנו של האדמו"ר רבי יצחק מאיר העשיל מקופיטשניץ. נסמך להוראה ע"י המהרש"ם מבערז'אן והמהר"ש ענגיל. בשנת תרפ"ב נתמנה לאב"ד ויזניץ והקים בה את ישיבת "בית ישראל ודמשק אליעזר". לאחר פטירת אביו בשנת תרצ"ו התמנה לאדמו"ר בעיר ויזניץ, ואילו אחיו ה"אמרי חיים" התמנה לאדמו"ר בבית מדרשו של אביהם ה"אהבת ישראל" בגרוסוורדיין. פעל רבות בענייני ציבור והצלת יהודים מהשואה. בניסן תש"ד עלה לארץ ישראל, התגורר בתל אביב, בה כיהן כראש ישיבת "תורת בית ישראל" של חסידי וויזניץ. נפטר בגיל 55 ולא הותיר אחריו צאצאים.
אחיו האדמו"רים ה"אמרי חיים" וה"מקור ברוך" מתארים את דמותו במילים אלו: "...האיר פני תבל בתורתו וחכמתו והדר חן תפארת קדושתו, ואלפי ישראל התחממו לאורו, גם הרביץ תורה לעדרים עשרות בשנים, והשקיע כל כחותיו בישיבה הגדולה... בוויזניצא... והקים עולה של תורה במדינת בוקובינה ורומניא, שכמעט נשתכחה התורה שם אחרי מלחמת העולם הראשונה, והוא עשה אזניים לתורה, והעמיד תלמידים הרבה למאות ולאלפים שנתקרבו על ידו לאביהם שבשמים... וכבוד התורה נתרבה על ידו, כי בכל נפשו ולבו דאג לתלמידים, כאב רחמן לבניו... וכל מעשה תקפו וגבורתו באהבת ישראל והצלת שארית הפלטה בגולת טרנסניסטריה, ידועים ומפורסמים. כשפשטה מלכות הרשעה ימ"ש [השלטון הנאצי ימח שמם] וגורשו רבבות מישראל לשם לכלותם ברעב, התאזר עוז, על אף סכנת נפשות שבדבר, ואסף עזרה גדולה, והעביר לשם במסירת נפש מידי חודש בחדשו להחיות אלפים מישראל..." (מתוך ההקדמה לספרו "דמשק אליעזר").
ה"דמשק אליעזר" הרבה לכתוב במשך ימי חייו את חידושי תורתו בהלכה, אגדה וחסידות, אך רוב כתביו אבדו בשואה. משרידי כתבי ידו נדפסו שלשת כרכי הספר "דמשק אליעזר" על התורה ותהלים, וכן שרידי חידושיו בהלכה.
כ-27 דפים ופתקאות בגודל משתנה. חלקם כתובים משני צידיהם. מצב כללי טוב.
חלק מהדפים שעל גבם נכתבו המאמרים הנם ניירות מכתבים רשמיים של "ישיבת תורת בית ישראל - ע"ש כ"ק מרן אדמו"ר מוויזניץ זצלל"ה, ירושלים, עה"ק ת"ו, נוסדה בוויזניץ שנת תרס"ב". ישיבת "תורת בית ישראל – וויזניץ", נוסדה בירושלים בתחילת שנת תש"ד, ע"י חסידי וויזניץ. כאשר עלה האדמו"ר ה"דמשק אליעזר" לארץ ישראל בקיץ תש"ד, והתיישב בתל-אביב, מסרו חסידי וויזניץ את הנהלת הישיבה לידי האדמו"ר, ומאז עברה הישיבה לתל-אביב. ניירות המסמכים שלפנינו נשארו מהתקופה הראשונה (בת חצי שנה) כאשר ישיבת ויזניץ היתה עוד בירושלים.
מאמרים על פרשיות השבוע, רעיונות בעניני עבודת ה' על פי דרך החסידות. דפים אלו נכתבו ע"י האדמו"ר בקיץ תש"ו, בחודשים האחרונים לחייו (לפני פטירתו בב' באלול תש"ו). החידושים הם על פרשיות תזריע-בחוקותי מחומש ויקרא. המאמרים לא נדפסו בספריו "דמשק אליעזר", ולמיטב ידיעתנו לא ראו את אור הדפוס. רעיונותיו מתובלים בראשי תיבות וגימטריות, כדרכם של אדמו"רי וויזניץ, וכן נזכר בהם הספר "צמח צדיק" מאת זקנו האדמו"ר הראשון לבית ויזניץ.
בראש אחד הדפים נכתב: "קדושים, תש"ו", ובראש דף אחר נכתב: "בחוקותי, תל אביב". אחד הדפים נכתב על דף תלוש מלוח שנה לשנת תש"ד. חלק מהדפים על גבי ניירות מכתבים של ישיבת ויזניץ, שהאדמו"ר עמד בראשה, וחלק גדול מהמאמרים נכתבו על גבי פתקאות (קוויטלאך) שהביאו לו החסידים, ובהם שמות רבים להזכיר בתפילה.
האדמו"ר רבי אליעזר הגר בעל ה"דמשק אליעזר" מוויזניץ (תרנ"א-תש"ו). בנו של האדמו"ר ה"אהבת ישראל" מוויזניץ, וחתנו של האדמו"ר רבי יצחק מאיר העשיל מקופיטשניץ. נסמך להוראה ע"י המהרש"ם מבערז'אן והמהר"ש ענגיל. בשנת תרפ"ב נתמנה לאב"ד ויזניץ והקים בה את ישיבת "בית ישראל ודמשק אליעזר". לאחר פטירת אביו בשנת תרצ"ו התמנה לאדמו"ר בעיר ויזניץ, ואילו אחיו ה"אמרי חיים" התמנה לאדמו"ר בבית מדרשו של אביהם ה"אהבת ישראל" בגרוסוורדיין. פעל רבות בענייני ציבור והצלת יהודים מהשואה. בניסן תש"ד עלה לארץ ישראל, התגורר בתל אביב, בה כיהן כראש ישיבת "תורת בית ישראל" של חסידי וויזניץ. נפטר בגיל 55 ולא הותיר אחריו צאצאים.
אחיו האדמו"רים ה"אמרי חיים" וה"מקור ברוך" מתארים את דמותו במילים אלו: "...האיר פני תבל בתורתו וחכמתו והדר חן תפארת קדושתו, ואלפי ישראל התחממו לאורו, גם הרביץ תורה לעדרים עשרות בשנים, והשקיע כל כחותיו בישיבה הגדולה... בוויזניצא... והקים עולה של תורה במדינת בוקובינה ורומניא, שכמעט נשתכחה התורה שם אחרי מלחמת העולם הראשונה, והוא עשה אזניים לתורה, והעמיד תלמידים הרבה למאות ולאלפים שנתקרבו על ידו לאביהם שבשמים... וכבוד התורה נתרבה על ידו, כי בכל נפשו ולבו דאג לתלמידים, כאב רחמן לבניו... וכל מעשה תקפו וגבורתו באהבת ישראל והצלת שארית הפלטה בגולת טרנסניסטריה, ידועים ומפורסמים. כשפשטה מלכות הרשעה ימ"ש [השלטון הנאצי ימח שמם] וגורשו רבבות מישראל לשם לכלותם ברעב, התאזר עוז, על אף סכנת נפשות שבדבר, ואסף עזרה גדולה, והעביר לשם במסירת נפש מידי חודש בחדשו להחיות אלפים מישראל..." (מתוך ההקדמה לספרו "דמשק אליעזר").
ה"דמשק אליעזר" הרבה לכתוב במשך ימי חייו את חידושי תורתו בהלכה, אגדה וחסידות, אך רוב כתביו אבדו בשואה. משרידי כתבי ידו נדפסו שלשת כרכי הספר "דמשק אליעזר" על התורה ותהלים, וכן שרידי חידושיו בהלכה.
כ-27 דפים ופתקאות בגודל משתנה. חלקם כתובים משני צידיהם. מצב כללי טוב.
חלק מהדפים שעל גבם נכתבו המאמרים הנם ניירות מכתבים רשמיים של "ישיבת תורת בית ישראל - ע"ש כ"ק מרן אדמו"ר מוויזניץ זצלל"ה, ירושלים, עה"ק ת"ו, נוסדה בוויזניץ שנת תרס"ב". ישיבת "תורת בית ישראל – וויזניץ", נוסדה בירושלים בתחילת שנת תש"ד, ע"י חסידי וויזניץ. כאשר עלה האדמו"ר ה"דמשק אליעזר" לארץ ישראל בקיץ תש"ד, והתיישב בתל-אביב, מסרו חסידי וויזניץ את הנהלת הישיבה לידי האדמו"ר, ומאז עברה הישיבה לתל-אביב. ניירות המסמכים שלפנינו נשארו מהתקופה הראשונה (בת חצי שנה) כאשר ישיבת ויזניץ היתה עוד בירושלים.
קטגוריה
גדולי החסידות – כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $5,000
הערכה: $6,000 - $8,000
נמכר ב: $7,500
כולל עמלת קונה
תעודת ענק מעוטרת וצבעונית - "נזר נשיאות קודש - ואמרכלות אה"ק ת"ו" ל"נשיא אלוקים ואמרכל ארץ הקודש" האדמו"ר רבי ישראל פרידמן מטשורטקוב, מאת ישיבת "תפארת ישראל" בירושלים. [שבט תרס"ה 1905].
כתיבה קליגרפית מרובעת נאה במיוחד, בצבעים שונים, כיתובי פסוקים וכותרות בכתיבה מתעגלת ומסולסלת, עם עיטורי "כתר" מלכות, ומסגרת מעוטרת.
תעודה זו נכתבה למינוי "נשיא ארץ ישראל" להאדמו"ר רבי ישראל מטשורטקוב, שהוכתר כשנה קודם לכן כאדמו"ר על מקום אביו האדמו"ר רבי דוד משה (שנפטר בסוכות תרס"ד), והיה אחד מהאדמו"רים החשובים לממלכת בית רוז'ין.
הגאון הקדוש רבי ישראל פרידמן, האדמו"ר מטשורטקוב (תרי"ד - כסלו תרצ"ד 1933). בן הרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב וחתן הרה"ק רבי אברהם יעקב מסדיגורא – בניו הקדושים של רבינו ישראל מרוז'ין. מגדולי התורה והחסידות. ממייסדי אגודת ישראל ונשיא מועצת גדולי התורה.
חסידות טשורטקוב היתה מן החסידויות הגדולות בעיר ירושלים, ורוב גבאי בית הכנסת "תפארת ישראל" (שהיה בית הכנסת הגדול והמרכזי לקהילות החסידיות בירושלים) היו מנאמני בית טשורטקוב ובית רוזין. בכתב הנשיאות שלפנינו מטעם "ישיבת תלמוד תורה תפארת ישראל בבהמ"ד בית דוד אוהל משה", ממנים את האדמו"ר לממונה על הגבאים "בכל המקומות אנ"ש המסתופפים בצילו.... להקים גבאים גובים ומאספים מידו הקדושה, ולהעמיד קופות... הר' מאיר בעל הנס... בכל אתר ואתר במדינות רוסיא וואהלין, בכל מקום אשר דבר קדשו מגיע...".
בכותרות הדף מופיעים פסוקים ואמרות שונות: "צהלי ורוני יושבת ציון – כי גדול בקרבך קדוש ישראל"; "יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח"; "כרועה עדר ירעה... עלות ינהל"; "כתר תורה וגדולה ושם טוב – לגאון ותפארת"; ועוד.
דף גדול, כ-82X56 ס"מ. נייר איכותי. מצב טוב, כתמים וסימני קיפול. בלאי וקרעים קלים בשולי הדף ובקפלי הנייר.
כתיבה קליגרפית מרובעת נאה במיוחד, בצבעים שונים, כיתובי פסוקים וכותרות בכתיבה מתעגלת ומסולסלת, עם עיטורי "כתר" מלכות, ומסגרת מעוטרת.
תעודה זו נכתבה למינוי "נשיא ארץ ישראל" להאדמו"ר רבי ישראל מטשורטקוב, שהוכתר כשנה קודם לכן כאדמו"ר על מקום אביו האדמו"ר רבי דוד משה (שנפטר בסוכות תרס"ד), והיה אחד מהאדמו"רים החשובים לממלכת בית רוז'ין.
הגאון הקדוש רבי ישראל פרידמן, האדמו"ר מטשורטקוב (תרי"ד - כסלו תרצ"ד 1933). בן הרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב וחתן הרה"ק רבי אברהם יעקב מסדיגורא – בניו הקדושים של רבינו ישראל מרוז'ין. מגדולי התורה והחסידות. ממייסדי אגודת ישראל ונשיא מועצת גדולי התורה.
חסידות טשורטקוב היתה מן החסידויות הגדולות בעיר ירושלים, ורוב גבאי בית הכנסת "תפארת ישראל" (שהיה בית הכנסת הגדול והמרכזי לקהילות החסידיות בירושלים) היו מנאמני בית טשורטקוב ובית רוזין. בכתב הנשיאות שלפנינו מטעם "ישיבת תלמוד תורה תפארת ישראל בבהמ"ד בית דוד אוהל משה", ממנים את האדמו"ר לממונה על הגבאים "בכל המקומות אנ"ש המסתופפים בצילו.... להקים גבאים גובים ומאספים מידו הקדושה, ולהעמיד קופות... הר' מאיר בעל הנס... בכל אתר ואתר במדינות רוסיא וואהלין, בכל מקום אשר דבר קדשו מגיע...".
בכותרות הדף מופיעים פסוקים ואמרות שונות: "צהלי ורוני יושבת ציון – כי גדול בקרבך קדוש ישראל"; "יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח"; "כרועה עדר ירעה... עלות ינהל"; "כתר תורה וגדולה ושם טוב – לגאון ותפארת"; ועוד.
דף גדול, כ-82X56 ס"מ. נייר איכותי. מצב טוב, כתמים וסימני קיפול. בלאי וקרעים קלים בשולי הדף ובקפלי הנייר.
קטגוריה
גדולי החסידות – כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $2,000
הערכה: $4,000 - $5,000
נמכר ב: $5,000
כולל עמלת קונה
מכתב (כ-16 שורות) בכתב יד-קדשו ובחתימתו של האדמו"ר רבי "ישראל במו"ה מרדכי פייביש" מהוסיאטין. וינה, [שנות התר"צ בקירוב].
נשלח לנכדו "ח"ח [חתן חתני] הרב היקר יקירי חביבי מו"ה יעקב יושע שליט"א" [רבי יעקב יהושע העשיל באומינגר]. האדמו"ר מספר בפרוטרוט על מצב בריאותו, מצב בריאות אשתו הרבנית, ומצב בריאות בתו הרבנית חוה הזקוקה לניתוח רפואי - "והשי"ת ברוב רחמיו שלח דברו ורפא אותה... ומעתה השם הטוב ברוב רחמיו וחסדים טובים יגן עלינו וישמרינו מכל מחלה ומכל מרעין בישין, אמן סלה". בהמשך המכתב מודיעהו האדמו"ר משלום "זוגתו היא נכדתי היקרה תחי' ועם בנה הנעים שליט"א, הם בבריאות ב"ה, כה יעזור ד' עד נצח". בסיום המכתב מעתיר האדמו"ר עבור "הרב הג' הר' שלמה בן מלכה שרה... ואני תפלה לאל ית'[ברך] שיהי'[ה] לו רפואה שלימה בקר[ו]ב וארוכתו מן השמים תצמח... דברי ח"ח [חותן-חותנו] הדו"ש [הדורש שלומו] באהבה – ישראל במו"ה מרדכי פייביש".
האדמו"ר הקדוש רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין, זקן אדמו”רי בית רוזין, נכדו האחרון של רבי ישראל מרוזין. נולד בשנת תרי”ח לאביו האדמו"ר רבי מרדכי פייביש מהוסיאטין. משנת תרנ”ד ממלא מקום אביו בהוסיאטין. מתרע”ד בוינה. בשנת תרצ”ז עלה לארץ ישראל לתל-אביב. ידוע הסיפור על תפילתו על קברו של ה”אור החיים” במעמד גדולי המקובלים [בזמן השואה כשהיה חשש כי הצבא הנאצי בפיקודו של רומל, ינצח בחזית מצרים ומשם יגיעו להשמדה של יושבי ארץ ישראל] ואמירתו המפורסמת באותו מעמד, כי הצורר לא ישלוט בארץ ישראל. נפטר בתל אביב בחנוכה תש”ט ומנוחתו בטבריה. חתנו האדמו"ר רבי יעקב פרידמן (תרל"ח-תשי"ז 1878-1956), בן האדמו"ר רבי יצחק מבוהוש, וממלא מקומו של חמיו באדמו"רות הוסיאטין.
מקבל המכתב: רבי יעקב יהושע העשיל באומינגר (תרנ"ג-תשי"ג), חתן האדמו"ר רבי יעקב מבוהוש-הוסיאטין, ובנו של רבי יצחק באומינגר ראש הקהל בקראקא וחבר הסנאט הפולני מטעם אגודת ישראל. רבי יעקב יהושע כיהן לימים כמזכיר מערכת בתי הדין הרבניים בתל אביב.
[1] דף. 20 ס"מ. 16 שורות בכתב יד קדשו וחתימתו. מצב טוב מאד. נקבי תיוק.
נשלח לנכדו "ח"ח [חתן חתני] הרב היקר יקירי חביבי מו"ה יעקב יושע שליט"א" [רבי יעקב יהושע העשיל באומינגר]. האדמו"ר מספר בפרוטרוט על מצב בריאותו, מצב בריאות אשתו הרבנית, ומצב בריאות בתו הרבנית חוה הזקוקה לניתוח רפואי - "והשי"ת ברוב רחמיו שלח דברו ורפא אותה... ומעתה השם הטוב ברוב רחמיו וחסדים טובים יגן עלינו וישמרינו מכל מחלה ומכל מרעין בישין, אמן סלה". בהמשך המכתב מודיעהו האדמו"ר משלום "זוגתו היא נכדתי היקרה תחי' ועם בנה הנעים שליט"א, הם בבריאות ב"ה, כה יעזור ד' עד נצח". בסיום המכתב מעתיר האדמו"ר עבור "הרב הג' הר' שלמה בן מלכה שרה... ואני תפלה לאל ית'[ברך] שיהי'[ה] לו רפואה שלימה בקר[ו]ב וארוכתו מן השמים תצמח... דברי ח"ח [חותן-חותנו] הדו"ש [הדורש שלומו] באהבה – ישראל במו"ה מרדכי פייביש".
האדמו"ר הקדוש רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין, זקן אדמו”רי בית רוזין, נכדו האחרון של רבי ישראל מרוזין. נולד בשנת תרי”ח לאביו האדמו"ר רבי מרדכי פייביש מהוסיאטין. משנת תרנ”ד ממלא מקום אביו בהוסיאטין. מתרע”ד בוינה. בשנת תרצ”ז עלה לארץ ישראל לתל-אביב. ידוע הסיפור על תפילתו על קברו של ה”אור החיים” במעמד גדולי המקובלים [בזמן השואה כשהיה חשש כי הצבא הנאצי בפיקודו של רומל, ינצח בחזית מצרים ומשם יגיעו להשמדה של יושבי ארץ ישראל] ואמירתו המפורסמת באותו מעמד, כי הצורר לא ישלוט בארץ ישראל. נפטר בתל אביב בחנוכה תש”ט ומנוחתו בטבריה. חתנו האדמו"ר רבי יעקב פרידמן (תרל"ח-תשי"ז 1878-1956), בן האדמו"ר רבי יצחק מבוהוש, וממלא מקומו של חמיו באדמו"רות הוסיאטין.
מקבל המכתב: רבי יעקב יהושע העשיל באומינגר (תרנ"ג-תשי"ג), חתן האדמו"ר רבי יעקב מבוהוש-הוסיאטין, ובנו של רבי יצחק באומינגר ראש הקהל בקראקא וחבר הסנאט הפולני מטעם אגודת ישראל. רבי יעקב יהושע כיהן לימים כמזכיר מערכת בתי הדין הרבניים בתל אביב.
[1] דף. 20 ס"מ. 16 שורות בכתב יד קדשו וחתימתו. מצב טוב מאד. נקבי תיוק.
קטגוריה
גדולי החסידות – כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $1,000
הערכה: $3,000 - $5,000
נמכר ב: $1,875
כולל עמלת קונה
מכתב ארוך (4 עמ', למעלה מ-90 שורות) בכתב יד קדשו וחתימתו של האדמו"ר הקדוש רבי "אהרן ראטה" בעל "שומר אמונים". "סאקמאר" [סאטמר, חשון תרצ"ב 1931].
מכתב מעניין של דברי חיזוק והדרכה שנכתב אל בני חבורתו בירושלים, בו כותב להם האדמו"ר בפרוטרוט על תכניות עלייתו לארץ ישראל, על תכניות הדפסת ספריו "שולחן הטהור" ו"טהרת הקודש", ואודות פעולותיו לארגון חבורות נוספות בעיר סאטמר, לקרב מאות נפשות לעבודת השם יתברך. האדמו"ר מספר על הרדיפות שעברו הוא ובני חבורתו בעיר סאטמר, ועל כך שהוא מקבל עליו את רצון השי"ת באהבה.
המכתב פונה אל "אהוביי ידידיי בני חבורתי, אשר חביבים עלי כבבת נפשי... היושבים בקרתא קדישא דירושלים...", ובתחילת דבריו מתנצל האדמו"ר על כי הוא עונה להם במכתב כללי ולא במכתבים פרטיים "מפני חולשת כוחי".
האדמו"ר כותב על תכניות חזרתו לארץ ישראל: "...והנה ראיתי השתוקקות שלכם שאחזור לארצנו קדושה, מי יתן והיה שיעזרנו השי"ת לזה, אבל כעת אי אפשר עוד מפני כמה טעמים, ועיקר הטעמים שאני עוסק בחיבורי, ובדעתי היה ליסע לאיזה חדשים לארצנו קדושה, אבל חשבתי כי לא טוב זו הדרך, כי רק אמתין שיעזרנו השי"ת ליסע לשם לחלוטין... ועתה בניי אם תחפצו באמת שאשוב לארצנו הקדושה ונזכה לעבוד את השי"ת שכם אחד, תקיימו אלו התנאים: ראשית כל תתמידו לבקש רחמים מה' שיזכינו השם ברוב רחמיו לחזור מתוך חיים בריאות ושלום. ושנית שתראו שיהיה לכם מנין ותתקבצו בליל שבת ובשלש סעודות כמו בקארלינער, ואמת אגיד לכם כי גלוי לכם גודל צערי מה שהיה מההתנגדויות... ולא ארצה לעשות חדשות ולהמשיך קטרוגים חדשים... כי גם כאן משעה שעשינו המנין רבו המקטריגים ושונאים מכל צד, רק אנחנו עשינו את שלנו בע"ה ואין אנחנו משגיחים... ואם יזכה אותכם השם לזה שיהיה לכם מנין, זה יהי הכנה אם יעזור השם שאזכה לחזור לדור לעירנו הקדושה לחיים ולשלום...".
מכתב זה נדפס באופן חלקי ומצונזר בספר "תולדות אהרן" (חלק ג', ירושלים תשנ"ז, עמ' ריג-ריד), בהשמטת ושינוי כל הקטעים המספרים אודות העיכובים והרדיפות בעיר סאטמר, שמספר עליהם האדמו"ר במכתב שלפנינו.
האדמו"ר הקדוש רבי אהרן (ר' אהרל'ע) ראטה (רוט) - (תרנ"ד-תש"ז), למד בבחרותו בישיבת רבי ישעיה זילברשטיין בווייטצן, והתקרב לחסידות אצל רבותיו האדמו"ר רבי צבי אלימלך מבלוזוב והאדמו"ר רבי ישכר דוב מבעלז. עובד ה' מנעוריו במסירות נפש. ייסד חבורות לעבודת ה' במסירות נפש בבודפשט ובסאטמר וקרא שמן "שומר אמונים". בשנת תרפ"ה עלה לירושלים וגם בה הקים חבורת חסידים ותלמידים לעבודת ה' בדרכי החסידות. בשנים תר"ץ-תרצ"ט חזר לחבורת חסידיו בסאטמר ואח"כ עבר לבערעגסאס. כל אותה התקופה עמד בקשר מכתבים עם חסידיו מארץ הקודש - מכתב זה שלפנינו הוא מראשית אותה התקופה.
בשנת תרצ"ט חזר לירושלים, וארגן מחדש את חבורתו הקדושה, שממשיכה עד ימינו את דרכו, בקהילות החסידיות "תולדות אהרן", "שומרי אמונים", "תולדות אברהם יצחק", "מבקשי אמונה" ועוד. עד היום מכונים בני חסידויות אלו בכינוי "ר' אהרל'ך", על שם רבם הראשון "ר' אהרל'ע", שמכוחו הגדול בוערת אש החסידות והיראה בהם עד היום הזה. ספריו הרבים יצאו במהדורות רבות, והם מספרי היסוד של ההולכים בדרכי החסידות והיראה: "טהרת הקודש", "שולחן הטהור", "שומר אמונים", "מבקש אמונה" ועוד.
דף כפול. 23 ס"מ. 4 עמ' כתובים (למעלה מ-90 שורות בכתב יד קדשו וחתימתו). מצב טוב-בינוני. כתמי רטיבות ובלאי.
מכתב מעניין של דברי חיזוק והדרכה שנכתב אל בני חבורתו בירושלים, בו כותב להם האדמו"ר בפרוטרוט על תכניות עלייתו לארץ ישראל, על תכניות הדפסת ספריו "שולחן הטהור" ו"טהרת הקודש", ואודות פעולותיו לארגון חבורות נוספות בעיר סאטמר, לקרב מאות נפשות לעבודת השם יתברך. האדמו"ר מספר על הרדיפות שעברו הוא ובני חבורתו בעיר סאטמר, ועל כך שהוא מקבל עליו את רצון השי"ת באהבה.
המכתב פונה אל "אהוביי ידידיי בני חבורתי, אשר חביבים עלי כבבת נפשי... היושבים בקרתא קדישא דירושלים...", ובתחילת דבריו מתנצל האדמו"ר על כי הוא עונה להם במכתב כללי ולא במכתבים פרטיים "מפני חולשת כוחי".
האדמו"ר כותב על תכניות חזרתו לארץ ישראל: "...והנה ראיתי השתוקקות שלכם שאחזור לארצנו קדושה, מי יתן והיה שיעזרנו השי"ת לזה, אבל כעת אי אפשר עוד מפני כמה טעמים, ועיקר הטעמים שאני עוסק בחיבורי, ובדעתי היה ליסע לאיזה חדשים לארצנו קדושה, אבל חשבתי כי לא טוב זו הדרך, כי רק אמתין שיעזרנו השי"ת ליסע לשם לחלוטין... ועתה בניי אם תחפצו באמת שאשוב לארצנו הקדושה ונזכה לעבוד את השי"ת שכם אחד, תקיימו אלו התנאים: ראשית כל תתמידו לבקש רחמים מה' שיזכינו השם ברוב רחמיו לחזור מתוך חיים בריאות ושלום. ושנית שתראו שיהיה לכם מנין ותתקבצו בליל שבת ובשלש סעודות כמו בקארלינער, ואמת אגיד לכם כי גלוי לכם גודל צערי מה שהיה מההתנגדויות... ולא ארצה לעשות חדשות ולהמשיך קטרוגים חדשים... כי גם כאן משעה שעשינו המנין רבו המקטריגים ושונאים מכל צד, רק אנחנו עשינו את שלנו בע"ה ואין אנחנו משגיחים... ואם יזכה אותכם השם לזה שיהיה לכם מנין, זה יהי הכנה אם יעזור השם שאזכה לחזור לדור לעירנו הקדושה לחיים ולשלום...".
מכתב זה נדפס באופן חלקי ומצונזר בספר "תולדות אהרן" (חלק ג', ירושלים תשנ"ז, עמ' ריג-ריד), בהשמטת ושינוי כל הקטעים המספרים אודות העיכובים והרדיפות בעיר סאטמר, שמספר עליהם האדמו"ר במכתב שלפנינו.
האדמו"ר הקדוש רבי אהרן (ר' אהרל'ע) ראטה (רוט) - (תרנ"ד-תש"ז), למד בבחרותו בישיבת רבי ישעיה זילברשטיין בווייטצן, והתקרב לחסידות אצל רבותיו האדמו"ר רבי צבי אלימלך מבלוזוב והאדמו"ר רבי ישכר דוב מבעלז. עובד ה' מנעוריו במסירות נפש. ייסד חבורות לעבודת ה' במסירות נפש בבודפשט ובסאטמר וקרא שמן "שומר אמונים". בשנת תרפ"ה עלה לירושלים וגם בה הקים חבורת חסידים ותלמידים לעבודת ה' בדרכי החסידות. בשנים תר"ץ-תרצ"ט חזר לחבורת חסידיו בסאטמר ואח"כ עבר לבערעגסאס. כל אותה התקופה עמד בקשר מכתבים עם חסידיו מארץ הקודש - מכתב זה שלפנינו הוא מראשית אותה התקופה.
בשנת תרצ"ט חזר לירושלים, וארגן מחדש את חבורתו הקדושה, שממשיכה עד ימינו את דרכו, בקהילות החסידיות "תולדות אהרן", "שומרי אמונים", "תולדות אברהם יצחק", "מבקשי אמונה" ועוד. עד היום מכונים בני חסידויות אלו בכינוי "ר' אהרל'ך", על שם רבם הראשון "ר' אהרל'ע", שמכוחו הגדול בוערת אש החסידות והיראה בהם עד היום הזה. ספריו הרבים יצאו במהדורות רבות, והם מספרי היסוד של ההולכים בדרכי החסידות והיראה: "טהרת הקודש", "שולחן הטהור", "שומר אמונים", "מבקש אמונה" ועוד.
דף כפול. 23 ס"מ. 4 עמ' כתובים (למעלה מ-90 שורות בכתב יד קדשו וחתימתו). מצב טוב-בינוני. כתמי רטיבות ובלאי.
קטגוריה
גדולי החסידות – כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $15,000
הערכה: $30,000 - $40,000
נמכר ב: $20,000
כולל עמלת קונה
פסק דין (3 עמ' גדולים), "היתר מאה רבנים" - עם חתימות 115 רבנים, המתירים להאדמו"ר רבי מרדכי רוקח לשאת אשה שניה, לאחר שאבדו עקבותיה של אשתו הראשונה בשואת יהודי אירופה. כ"ב אייר תש"ו [מאי 1946].
בראש פסק הדין, סיפור היעלמותה של הרבנית בת שבע רוקח (בת האדמו"ר ר' משה אהרן רבינוביץ מקוברין), לאחר שנסעה בשנת תש"א (1941) יחד עם בתם הילדה, לעיר קוברין לבקר את אמה החולנית, "ובנתיים פרצה המלחמה הנוראה של הגרמנים עם הרוסים". בקיץ תש"ב כבר התפרסם שהגרמנים עשו כליה ביהודי קוברין, ועפ"י הידיעות שהגיעו לארגון יוצאי קוברין - מתוך אלפי היהודים שהיו אז בקוברין, נשארו בחיים רק נפשות בודדות שניצלו מִגֵיא-הַהַרֵיגָה.
בראש החותמים – דייני בית הדין של ה"חסידים" בירושלים: רבי ירוחם פישל ברינשטיין, רבי נפתלי צבי שמרלר ורבי ישראל יצחק הלוי רייזמן, כשאחריהם (משני צידי הדף) עוד עשרות חתימות - מרבנים, אדמו"רים, ותלמידי חכמים צעירים מירושלים. בין החותמים: רבי יוסף מאיר כהנא (האדמו"ר מספינקא); רבי חנוך דוב פדווא (לימים: גאב"ד התאחדות החרדים בלונדון); רבי שלמה שרייבר (מראשי ישיבת "חיי עולם"); רבי משה חסקין (הרב מפרילוקי); רבי שמואל קיפניס (מראשי "אוצר הפוסקים"); רבי יואל אשכנזי אב"ד יאס; רבי מאיר סטלביץ (רבה של "זכרון משה", הרב מחסלוביץ); רבי בנימין ראבינאוויטץ (לימים חבר בד"צ עדה החרדית ואדמו"ר קהילת "משכנות הרועים"); רבי יהושע מרדכי פייגנבוים (הרב מסובראנץ); רבי אברהם יצחק קאהן (לימים: האדמו"ר מ"תולדות אהרן"); רבי אברהם חיים ראטה (לימים, האדמו"ר משומרי אמונים); רבי שלום סאפרין (האדמו"ר מקומרנא); רבי אלעזר מאיר ביין; רבי יוסף בנימין רובין; רבי חיים ישראל הלטובסקי; ועוד.
הרב הקדוש מבילגורייא רבי מרדכי רוקח (תרס"א-תש"י, אנצ' לחסידות ג', רכד-רכה), בן האדמו"ר רבי ישכר דוב מבעלזא. לאחר פטירת אביו נתמנה לרב ואב"ד בבילגורייא והתבטל לפני אחיו הגדול ששימש באדמו"רות. בתקופת השואה ברח בנדודים רבים אל אחיו האדמו"ר, ויחדיו גלו ממקום למקום עד שהצליחו להימלט להונגריה ומשם לארץ ישראל. עם עלותו ארצה היה לאחת הדמויות הבולטות בארץ ישראל וסייע ביד אחיו לקומם מחדש את חסידות בעלזא. בשנת תש"ו, לאחר שנודע לו כי אשתו וילדיו נרצחו בשואה, פנה לקבל "היתר מאה רבנים" לשאת אשה שניה (הידיעות על הרצחה של אשתו בעיר קוברין לא היו מבוססות על עדויות גמורות, שכן מקוברין כמעט ולא נותרו ניצולים עדי-ראיה, והאדמו"ר חשש לאיסור "חרם דרבינו גרשום"). נישא בשנית להרבנית מרים (לבית משפחת גליק מהעיר סאטמר) ונפטר כעבור זמן קצר בגיל צעיר. בנו היחיד מנישואין אלה הוא האדמו"ר מבעלזא שליט"א, שנולד בחודש שבט תש"ח (ינואר 1948).
3 עמ', 32.5 ס"מ. [2] עמ' במכונת כתיבה, ועמוד וחצי עם חתימות ידם של 115 רבנים ואדמו"רים. מצב טוב-בינוני. נזקי רטיבות.
בראש פסק הדין, סיפור היעלמותה של הרבנית בת שבע רוקח (בת האדמו"ר ר' משה אהרן רבינוביץ מקוברין), לאחר שנסעה בשנת תש"א (1941) יחד עם בתם הילדה, לעיר קוברין לבקר את אמה החולנית, "ובנתיים פרצה המלחמה הנוראה של הגרמנים עם הרוסים". בקיץ תש"ב כבר התפרסם שהגרמנים עשו כליה ביהודי קוברין, ועפ"י הידיעות שהגיעו לארגון יוצאי קוברין - מתוך אלפי היהודים שהיו אז בקוברין, נשארו בחיים רק נפשות בודדות שניצלו מִגֵיא-הַהַרֵיגָה.
בראש החותמים – דייני בית הדין של ה"חסידים" בירושלים: רבי ירוחם פישל ברינשטיין, רבי נפתלי צבי שמרלר ורבי ישראל יצחק הלוי רייזמן, כשאחריהם (משני צידי הדף) עוד עשרות חתימות - מרבנים, אדמו"רים, ותלמידי חכמים צעירים מירושלים. בין החותמים: רבי יוסף מאיר כהנא (האדמו"ר מספינקא); רבי חנוך דוב פדווא (לימים: גאב"ד התאחדות החרדים בלונדון); רבי שלמה שרייבר (מראשי ישיבת "חיי עולם"); רבי משה חסקין (הרב מפרילוקי); רבי שמואל קיפניס (מראשי "אוצר הפוסקים"); רבי יואל אשכנזי אב"ד יאס; רבי מאיר סטלביץ (רבה של "זכרון משה", הרב מחסלוביץ); רבי בנימין ראבינאוויטץ (לימים חבר בד"צ עדה החרדית ואדמו"ר קהילת "משכנות הרועים"); רבי יהושע מרדכי פייגנבוים (הרב מסובראנץ); רבי אברהם יצחק קאהן (לימים: האדמו"ר מ"תולדות אהרן"); רבי אברהם חיים ראטה (לימים, האדמו"ר משומרי אמונים); רבי שלום סאפרין (האדמו"ר מקומרנא); רבי אלעזר מאיר ביין; רבי יוסף בנימין רובין; רבי חיים ישראל הלטובסקי; ועוד.
הרב הקדוש מבילגורייא רבי מרדכי רוקח (תרס"א-תש"י, אנצ' לחסידות ג', רכד-רכה), בן האדמו"ר רבי ישכר דוב מבעלזא. לאחר פטירת אביו נתמנה לרב ואב"ד בבילגורייא והתבטל לפני אחיו הגדול ששימש באדמו"רות. בתקופת השואה ברח בנדודים רבים אל אחיו האדמו"ר, ויחדיו גלו ממקום למקום עד שהצליחו להימלט להונגריה ומשם לארץ ישראל. עם עלותו ארצה היה לאחת הדמויות הבולטות בארץ ישראל וסייע ביד אחיו לקומם מחדש את חסידות בעלזא. בשנת תש"ו, לאחר שנודע לו כי אשתו וילדיו נרצחו בשואה, פנה לקבל "היתר מאה רבנים" לשאת אשה שניה (הידיעות על הרצחה של אשתו בעיר קוברין לא היו מבוססות על עדויות גמורות, שכן מקוברין כמעט ולא נותרו ניצולים עדי-ראיה, והאדמו"ר חשש לאיסור "חרם דרבינו גרשום"). נישא בשנית להרבנית מרים (לבית משפחת גליק מהעיר סאטמר) ונפטר כעבור זמן קצר בגיל צעיר. בנו היחיד מנישואין אלה הוא האדמו"ר מבעלזא שליט"א, שנולד בחודש שבט תש"ח (ינואר 1948).
3 עמ', 32.5 ס"מ. [2] עמ' במכונת כתיבה, ועמוד וחצי עם חתימות ידם של 115 רבנים ואדמו"רים. מצב טוב-בינוני. נזקי רטיבות.
קטגוריה
גדולי החסידות – כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $30,000
הערכה: $40,000 - $60,000
נמכר ב: $47,500
כולל עמלת קונה
תעודת פספורט פולנית של האדמו"ר רבי אהרן רוקח מבעלזא, עם תמונתו וחתימת יד קדשו. [ארץ ישראל, 1948].
הפספורט הונפק בתל אביב ע"י הקונסוליה הפולנית ב-10 למרץ 1948. בדף השני הודבקה תמונת האדמו"ר (רפרודוקציה של תמונה מפורסמת משנת תרצ"ד, כשהוא נשען על אדן חלון רכבת), ועליה הטבעות חותמות-הבלטה של הקונסוליה. מתחת לתמונה חתימה בכתב-יד קדשו של האדמו"ר "הק' אהרן רוקח".
בפספורט חותמות, עם מילוי בכתב-יד של אשרות כניסה (ויזות) לצ'כוסלובקיה ושוויץ.
פספורט זה הוכן כחלק מתוכניתו של האדמו"ר לעזוב את ארץ ישראל בעיצומה של מלחמת השחרור, וזאת לאחר הפצרת חסידיו באירופה. תוכנית זו לא יצאה לבסוף אל הפועל והאדמו"ר נשאר בארץ ישראל. כך מסופר על פרשה זו בספר "בקדושתו של אהרן" (חלק ב', עמ' צו-צז):
"בימי מלחמת תש"ח הפצירו החסידים שרבנו ז"ל יעבור להתגורר באירופה. רבנו קיבל את דבריהם וציוה לר' משה [גרוס] מקורבו, שינפיק לו דרכון... וגם שיזמין לו מקום על המטוס... אח"כ שאל רבנו את ר' משה 'למתי הזמנת את הטיסה?', השיב ר' משה: 'ליום חמישי', שנפל אז ביום כ"א אדר. אמר לו רבנו: 'יום זה הוא יום היארצייט של אמי הרבנית ע"ה, אין א טאג פון א יארצייט בין איך נאך קיינמאל נישט געפאהרן [וביום של יארצייט מעולם לא נסעתי]'. רבנו דחה את הנסיעה למועד מאוחר יותר, וככה מספר פעמים. משנתוודע הדבר להרב אונטרמן, רבה הראשי של תל אביב, שלח משלחת אל בית רבנו לבקשו שלא יסע. ענה לו רבנו: שבעצם אין בדעתו לנסוע, רק שיש לו קבלה מאביו רבי ישכר דוב זי"ע שבזמן כזה צריכים להתכונן לנסיעה".
האדמו"ר הקדוש רבי אהרן רוקח מבעלז (תר"מ-תשי"ז), איש מופת נערץ, שנודע בהנהגתו בקודש, עד שכונה בפי העם "אהרן קְדוֹש השם". מגדולי האדמו"רים מנהיגי היהדות באירופה לפני השואה, וממקימי עולם החסידות בדור שלאחר השואה. בנו של האדמו"ר רבי יששכר דוב (המהרי"ד) מבעלז ונכדו של האדמו"ר רבי יהושע מבעלז. מילדותו נודע בקדושתו הרבה ועמלו בתורה ובחסידות, מתוך פרישות מופלגת במיעוט אכילה ומיעוט שינה. נודע כסנגורם של ישראל וכאיש מופת פלאי הצופה ברוח הקודש, ומעודד בברכותיו את רבבות אלפי ישראל, אשר נהרו לביתו בבקשת ברכות, עצות וישועות.
בשנת תרפ"ז הוכתר כאדמו"ר לחסידות בעלז, מנהיג לאלפי חסידים, ואחד מגדולי המנהיגים של היהדות החרדית במזרח אירופה. בשנות השואה נרדף ע"י הנאצים שחיפשו אחריו בתור אחד ממנהיגי היהדות העולמית. חסידיו העלימוהו והבריחוהו, כשהוא נס על נפשו בבריחה מגטו לגטו, עד שבניסי ניסים הוברח לבודפשט שבהונגריה, שם שהה תקופה קצרה, ומשדרשו הנאצים את הסגרתו, הוברח לארץ ישראל במסע נדודים מפרך, דרך רומניה, בולגריה, יון, טורקיה וסוריה. הגיע לארץ ישראל בודד ויחידי מכל משפחתו, בניו ונכדיו אשר נשארו בגיא ההריגה ונרצחו ע"י הנאצים, הי"ד. בכל מהלך בריחתו נתלווה אליו אחיו הצעיר הגאון הקדוש רבי מרדכי רוקח הרב מבילגורייא (תרס"א-תש"י - אשר איבד אף הוא את כל בני משפחתו בשואה, הי"ד, ונותר ממנו לפליטה בנו האדמו"ר מבעלז רבי יששכר דוב שליט"א, אשר נולד לו מזיווגו השני בארץ ישראל). עם בואו לארץ ישראל קבע האדמו"ר רבי אהרן רוקח את מושבו בתל אביב, שם פעל לעודד את פליטי החרב, והקים יחד עם אחיו הרב מבילגורייא את מוסדות חסידות בעלז בארץ ישראל ובחו"ל - בתל אביב, ירושלים, בני ברק ומקומות אחרים.
פספורט. 14 ס"מ. מצב טוב. כתמים. בלאי קל בכריכה.
הפספורט הונפק בתל אביב ע"י הקונסוליה הפולנית ב-10 למרץ 1948. בדף השני הודבקה תמונת האדמו"ר (רפרודוקציה של תמונה מפורסמת משנת תרצ"ד, כשהוא נשען על אדן חלון רכבת), ועליה הטבעות חותמות-הבלטה של הקונסוליה. מתחת לתמונה חתימה בכתב-יד קדשו של האדמו"ר "הק' אהרן רוקח".
בפספורט חותמות, עם מילוי בכתב-יד של אשרות כניסה (ויזות) לצ'כוסלובקיה ושוויץ.
פספורט זה הוכן כחלק מתוכניתו של האדמו"ר לעזוב את ארץ ישראל בעיצומה של מלחמת השחרור, וזאת לאחר הפצרת חסידיו באירופה. תוכנית זו לא יצאה לבסוף אל הפועל והאדמו"ר נשאר בארץ ישראל. כך מסופר על פרשה זו בספר "בקדושתו של אהרן" (חלק ב', עמ' צו-צז):
"בימי מלחמת תש"ח הפצירו החסידים שרבנו ז"ל יעבור להתגורר באירופה. רבנו קיבל את דבריהם וציוה לר' משה [גרוס] מקורבו, שינפיק לו דרכון... וגם שיזמין לו מקום על המטוס... אח"כ שאל רבנו את ר' משה 'למתי הזמנת את הטיסה?', השיב ר' משה: 'ליום חמישי', שנפל אז ביום כ"א אדר. אמר לו רבנו: 'יום זה הוא יום היארצייט של אמי הרבנית ע"ה, אין א טאג פון א יארצייט בין איך נאך קיינמאל נישט געפאהרן [וביום של יארצייט מעולם לא נסעתי]'. רבנו דחה את הנסיעה למועד מאוחר יותר, וככה מספר פעמים. משנתוודע הדבר להרב אונטרמן, רבה הראשי של תל אביב, שלח משלחת אל בית רבנו לבקשו שלא יסע. ענה לו רבנו: שבעצם אין בדעתו לנסוע, רק שיש לו קבלה מאביו רבי ישכר דוב זי"ע שבזמן כזה צריכים להתכונן לנסיעה".
האדמו"ר הקדוש רבי אהרן רוקח מבעלז (תר"מ-תשי"ז), איש מופת נערץ, שנודע בהנהגתו בקודש, עד שכונה בפי העם "אהרן קְדוֹש השם". מגדולי האדמו"רים מנהיגי היהדות באירופה לפני השואה, וממקימי עולם החסידות בדור שלאחר השואה. בנו של האדמו"ר רבי יששכר דוב (המהרי"ד) מבעלז ונכדו של האדמו"ר רבי יהושע מבעלז. מילדותו נודע בקדושתו הרבה ועמלו בתורה ובחסידות, מתוך פרישות מופלגת במיעוט אכילה ומיעוט שינה. נודע כסנגורם של ישראל וכאיש מופת פלאי הצופה ברוח הקודש, ומעודד בברכותיו את רבבות אלפי ישראל, אשר נהרו לביתו בבקשת ברכות, עצות וישועות.
בשנת תרפ"ז הוכתר כאדמו"ר לחסידות בעלז, מנהיג לאלפי חסידים, ואחד מגדולי המנהיגים של היהדות החרדית במזרח אירופה. בשנות השואה נרדף ע"י הנאצים שחיפשו אחריו בתור אחד ממנהיגי היהדות העולמית. חסידיו העלימוהו והבריחוהו, כשהוא נס על נפשו בבריחה מגטו לגטו, עד שבניסי ניסים הוברח לבודפשט שבהונגריה, שם שהה תקופה קצרה, ומשדרשו הנאצים את הסגרתו, הוברח לארץ ישראל במסע נדודים מפרך, דרך רומניה, בולגריה, יון, טורקיה וסוריה. הגיע לארץ ישראל בודד ויחידי מכל משפחתו, בניו ונכדיו אשר נשארו בגיא ההריגה ונרצחו ע"י הנאצים, הי"ד. בכל מהלך בריחתו נתלווה אליו אחיו הצעיר הגאון הקדוש רבי מרדכי רוקח הרב מבילגורייא (תרס"א-תש"י - אשר איבד אף הוא את כל בני משפחתו בשואה, הי"ד, ונותר ממנו לפליטה בנו האדמו"ר מבעלז רבי יששכר דוב שליט"א, אשר נולד לו מזיווגו השני בארץ ישראל). עם בואו לארץ ישראל קבע האדמו"ר רבי אהרן רוקח את מושבו בתל אביב, שם פעל לעודד את פליטי החרב, והקים יחד עם אחיו הרב מבילגורייא את מוסדות חסידות בעלז בארץ ישראל ובחו"ל - בתל אביב, ירושלים, בני ברק ומקומות אחרים.
פספורט. 14 ס"מ. מצב טוב. כתמים. בלאי קל בכריכה.
קטגוריה
גדולי החסידות – כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג