מכתב תנחומים ארוך בכתב-ידו וחתימתו של האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש-חב"ד (האדמו"ר הריי"ץ), אל מרת רחל שניאורסון [אמה של המשוררת זלדה], על פטירת בעלה רבי שלום שלמה שניאורסון. לנינגרד, תרפ"ו [1926].
בפתח מכתבו כותב האדמו"ר: "נבהלתי לשמוע מהבשורה המעציבה מפטירת בעלה ש"ב הרה"ג הנודע...", ולאחר מכן מנחם ומברך אותה ואת בתה: "...והוא יתעלה יזמין להם פרנסתם בריוח ובכבוד, ויחזק את בריאותה לגדל את בתה תי' לתורה ומעשים טובים מתוך הרחבה". בסוף המכתב כותב הרבי הריי"ץ כי החליט שלא להעביר את מכתבה של האלמנה לאמו, הרבנית שטערנא שרה - אשת האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, מחשש שהצער על האסון ישפיע על בריאותה בשל גילה המבוגר.
רבי שלום שלמה שניאורסון, בן רבי ברוך שניאור שניאורסון, ממשפחת אדמו"רי ליובאוויטש-חב"ד (אבי רבי לוי יצחק שניאורסון - אביו של הרבי האחרון מחב"ד), חתן הגאון רבי דוד צבי (רד"צ) חן, אב"ד צ'רניגוב (רוסיה) ומחשובי רבני חב"ד. שימש תחילה כרב בשירוקייה, מושבת חקלאים יהודיים בפלך חרסון (רוסיה). בעקבות המהפכה הבולשביקית עזב את המקום, ובסיון תרפ"ה עלה לארץ ישראל יחד עם חותנו הרד"צ חן ועם אשתו ובתו היחידה זלדה. פחות משנה לאחר עלייתם ארצה והתיישבותם בירושלים, נפטר הרד"צ חן, וכעבור ששה שבועות נפטר בחטף גם חתנו - רבי שלום שלמה, לאחר שלקה בדלקת ריאות. בתו, המוזכרת במכתב האדמו"ר הריי"ץ שלפנינו, היא המשוררת הידועה זלדה, שהיתה בת אחת עשרה בזמן פטירת אביה. זלדה היתומה קיבלה אישור מיוחד לומר קדיש בבית הכנסת הגרוזיני, ובמשך שנת האבל היתה אומרת שם מדי יום קדיש על אביה ועל סבה.
זלדה כתבה בשירה על אותם ימים: "...בְּהִתְנוֹצֵץ הַזְּרִיחָה... נָטַשׁ סָבִי אוֹתָנוּ כִּי כָּלְתָה נַפְשׁוֹ / אֶל בְּנוֹ שֶׁבְּגַן עֵדֶן / וּבְעוֹד אִמִּי יוֹשֶׁבֶת עַל שְׁרַפְרַף הָאֲבֵלִים / בּטֶרֶם רָחַצְנוּ אֶת פָּנֵינוּ מִן הַדְּמָעוֹת / חָלָה אָבִי וְלֹא קָם מֵחָלְיוֹ" ('בתור הילדות פרי חדש', מתוך 'הכרמל האי נראה').
15 שורות בכתב-יד וחתימת האדמו"ר הריי"ץ. 21.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. כתמים.