מערכות תכריכים לגבר ולאשה. [גרמניה, העשורים הראשונים של המאה ה-20].
אריגי פשתן וכותנה.
· מערכת התכריכים לגבר כוללת: כובע, כותונת גדולה (sargenes), שקיות לרגליים, שקית לעפר מארץ ישראל, ופיסת בד נוספת.
· מערכת התכריכים לאשה כוללת: פיסת אריג מלבנית לכיסוי הפנים, כותונת גדולה, אפוד הנלבש על הכתפיים, סינר גדול (נכרך כעין חצאית-מעטפת סביב הגוף ונסגר בצד), סינר קטן מעוטר (מונח מעל הסינר הגדול, במרכזו), שקיות לרגליים, צעיף משולש, ושתי פיסות בד נוספות.
גודל משתנה. מצב טוב מאד.
בקהילות ישראל שבמדינות הסן, באדן-וירטמברג ובוואריה (גרמניה), במחוז אלזאס (צרפת) ובשוויץ, היתה נהוגה מערכת תכריכים מיוחדת ואופיינית. התכריכים הוכנו על ידי נשות החברה קדישא, אך את התחרה המקשטת חלקים מסוימים במערכת זו הכינו בעלות התכריכים בעצמן. בעבר נהוג היה להכין את התכריכים לגבר ולאשה לקראת חתונתם, אולם בהמשך נהגו באלזאס להשלים את תכריכי הגברים במשך השנה הראשונה שאחרי החתונה, ואילו האשה הזמינה את תכריכיה בהיותה בת ארבעים בערך. מרגע קבלת התכריכים הם נעשו לחלק מקניינו של האדם וליוו אותו במהלך חייו. חלקים ממערכת התכריכים נלבשו גם בהזדמנויות טקסיות אחרות, כגון ביום הכיפורים. עצם קבלת התכריכים בראשית חייו כמבוגר נועדה להזכיר לאדם שהוא בן-תמותה וכי עליו לכלכל את מעשיו נכונה. (ראה: קורין זאבי-וייל, מערכת תכריכים מאלזאס. בתוך: יהדות אלזאס, קהילה כפרית בין מסורת לאמנציפציה, בעריכת אסתר מוצ'בסקי-שנפר, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1991, עמ' 41-45; אוסף מוזיאון ישראל, פריטים B87.1066, B91.0671).