דף בכתב-יד, שתי דרשות לתקיעת שופר, בכתב ידו של מרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב. [ירושלים, אלול תש"ו 1946].
הדרשות נאמרו לפני תקיעת שופר בראש השנה תש"ז, בשנים הראשונות לכהונתו כרב ב"חברת תפארת בחורים". תוכחת מוסר והתעוררות לתשובה עם התייחסות למאורעות הזמן, בשפה מליצית וברורה. הוא מדבר על "הכרוז שיש בהשופר לסדר את חיינו, מראשית השנה ועד אחרית שנה, עפ"י השקפת התורה", ולקיים את התורה במסירות נפש.
בין הדברים הוא קורא תגר על הזלזול בקיום מצוות התורה שפשתה בקרב חלק גדול מהנוער, ומאשים את ההורים שאינם דואגים לחינוך תורני, עד שהם בכלל "מי שרואה בנו יוצא לתרבות רעה ואינו מוחה בידו". מעניינת במיוחד היא התייחסותו לעוברים על הדת: "יש לנו תורה עמוקה מני ים, עם תרי"ג מצוות, וכשאנו מביטים על הנוער חלק גדול של דור העתיד, מה נשאר להם מהתורה הזאת, לא מועד ולא שמירת שבת, לא תורה ולא תפילין, לא טבילה ולא טהרת משפחה, רק דבר אחד נשאר להם: בבוא פורענות על ישראל, סובלים גם הם, עבור כי מזרע ישראל המה... - יש שאחד ממיר את דתו והכל יודעים שדבר אין לו עם הכלל וכעכו"ם הוא לכל דבר, ואם אחד חילל שבת בפרהסיא, גם דינו הוא כמומר לכל דבר, אם נגע ביין אסור לישראל לשתותו, ואעפי"כ גם אנחנו הורגלנו בזה, שאין אנו מרגישים בזה ליוצא מן הכלל...".
דף כ-21 ס"מ, 2 עמ' כתובים בצפיפות, 90 שורות בכת"י. מצב טוב.