מכירה 58 - פריטים נדירים ומיוחדים
מציג 13 - 24 of 165
מכירה 58 - פריטים נדירים ומיוחדים
31.10.2017
פתיחה: $4,000
נמכר ב: $6,875
כולל עמלת קונה
ספר תקוני הזהר. מנטובה, [שי"ח 1557. דפוס מאיר בן אפרים מפדובה ויעקב בן נפתלי הכהן מגאזולו]. מהדורה ראשונה.
העותק של המקובל רבי יהודה פתיה, עם הקדשה מיוחדת בכתב-ידו וחתימתו, ומספר הגהות בכתב-ידו. חתימות והגהות רבות ממספר כותבים נוספים [בכתיבה מזרחית-בבלית].
בסוף הקדמת הספר - הקדשה ארוכה ומעניינת בכתב-יד קדשו של רבי יהודה פתיה. תחילה הוא כותב על חשיבותה של מהדורה זו של תיקוני הזוהר: "הוא דפוס הא' [=הראשון] הנדפס בעולם, כי הוא נדפס בש'[נת] ויש"ב... בעוד היות רבינו האר"י ז"ל בחור, ועל דפי תיקונים הזה הוא מציין בע"ח [=בעץ חיים] ובח' שערים...". לאחר מכן מספר רבי יהודה פתיה, כי שלח את הספר בידי בנו למסרו "בתורת דורון" ל"פקידי המכללה" בירושלים: "ולפי שהוא יקר הערך שלחתיו ביד בני עבד ה' ביום ה' בתשעה לחודש אדר ב' של שנת התרצ"ה בעת עלייתו לעיה"ק ירושת"ו לחונן את עפרה, למסרו בידי פקידי המכללה הי"ו בתורת דורון כדי לספח אותו עם שאר הספרים שמקבצים מבני ישראל, ונעשה בני שליח מצוה על זה, ושומר ישראל הוא ישמור בכללם את בני עבד ה' הי"ו ואת בני שאול הי"ו... הצעיר יאודה משה ישועה פתייא יצ"ו" [יתכן וכוונתו למוסד שהפך לימים ל"ספריה הלאומית"].
בדף הראשון מופיעה חתימת בנו הנזכר: "הצעיר עבדאלה יאודה משה פתייא יצ"ו". בדפי הספר רישומי בעלות וחתימות נוספות.
במספר מקומות (דף לג/2 ודפים קו-קז) הגהות בכתב-ידו של רבי יהודה פתיה.
תיקונים והגהות נוספות מכותבים אחרים, ביניהם הגהות קבליות ארוכות. שתיים מהן חתומות בחתימה מסולסלת ["עבדאללה/דוד? ...נוריאל?"]. אחת מההגהות פותחת במילים: "והנה שמעתי מפי אבא כמוהר"ר נוריאל זלה"ה...".
הגאון הקדוש רבי יהודה פתיה (תרי"ט-אב תש"ב), מגדולי המקובלים וחכמי בבל. תלמידו של ה"בן איש חי" בבגדאד. לאחר עלותו לירושלים בשנת תרצ"ד למד בישיבת המקובלים של הרב השד"ה יחד עם רעו רבי יעקב חיים סופר בעל "כף החיים". מורה הוראה ומקובל, עסק רבות בתיקונים ובקמיעות עפ"י הקבלה, ובמשך שנים טיפל בהוצאת "דיבוקים" ו"רוחות רעות", כפי שהוא מספר בעצמו בספרו "הרוחות מספרות". בתקופת מלחמת העולם השניה חיבר תפילות ותיקונים עפ"י הקבלה, וארגן טקסי תפילה של גדולי המקובלים להצלת יושבי ארץ ישראל מידי הצר הצורר. מחבר הספרים "בית לחם יהודה", "מתוק לנפש" וספרים נוספים.
א-טו, יז-קמו, [2] דף (במקור: [4], קמו, [2] דף). חסרים דף השער ו-[3] דפים שאחריו (עם "פסק" רבי משה בסולה), ודף טז (דף זה הושלם בכתב-יד מזרחי). 19 ס"מ. מצב משתנה בין הדפים, בינוני-טוב. כתמים. קרעים ובלאי במספר דפים, משוקמים בהדבקת נייר-חומצי (סלוטייפ). כריכה ישנה.
העותק של המקובל רבי יהודה פתיה, עם הקדשה מיוחדת בכתב-ידו וחתימתו, ומספר הגהות בכתב-ידו. חתימות והגהות רבות ממספר כותבים נוספים [בכתיבה מזרחית-בבלית].
בסוף הקדמת הספר - הקדשה ארוכה ומעניינת בכתב-יד קדשו של רבי יהודה פתיה. תחילה הוא כותב על חשיבותה של מהדורה זו של תיקוני הזוהר: "הוא דפוס הא' [=הראשון] הנדפס בעולם, כי הוא נדפס בש'[נת] ויש"ב... בעוד היות רבינו האר"י ז"ל בחור, ועל דפי תיקונים הזה הוא מציין בע"ח [=בעץ חיים] ובח' שערים...". לאחר מכן מספר רבי יהודה פתיה, כי שלח את הספר בידי בנו למסרו "בתורת דורון" ל"פקידי המכללה" בירושלים: "ולפי שהוא יקר הערך שלחתיו ביד בני עבד ה' ביום ה' בתשעה לחודש אדר ב' של שנת התרצ"ה בעת עלייתו לעיה"ק ירושת"ו לחונן את עפרה, למסרו בידי פקידי המכללה הי"ו בתורת דורון כדי לספח אותו עם שאר הספרים שמקבצים מבני ישראל, ונעשה בני שליח מצוה על זה, ושומר ישראל הוא ישמור בכללם את בני עבד ה' הי"ו ואת בני שאול הי"ו... הצעיר יאודה משה ישועה פתייא יצ"ו" [יתכן וכוונתו למוסד שהפך לימים ל"ספריה הלאומית"].
בדף הראשון מופיעה חתימת בנו הנזכר: "הצעיר עבדאלה יאודה משה פתייא יצ"ו". בדפי הספר רישומי בעלות וחתימות נוספות.
במספר מקומות (דף לג/2 ודפים קו-קז) הגהות בכתב-ידו של רבי יהודה פתיה.
תיקונים והגהות נוספות מכותבים אחרים, ביניהם הגהות קבליות ארוכות. שתיים מהן חתומות בחתימה מסולסלת ["עבדאללה/דוד? ...נוריאל?"]. אחת מההגהות פותחת במילים: "והנה שמעתי מפי אבא כמוהר"ר נוריאל זלה"ה...".
הגאון הקדוש רבי יהודה פתיה (תרי"ט-אב תש"ב), מגדולי המקובלים וחכמי בבל. תלמידו של ה"בן איש חי" בבגדאד. לאחר עלותו לירושלים בשנת תרצ"ד למד בישיבת המקובלים של הרב השד"ה יחד עם רעו רבי יעקב חיים סופר בעל "כף החיים". מורה הוראה ומקובל, עסק רבות בתיקונים ובקמיעות עפ"י הקבלה, ובמשך שנים טיפל בהוצאת "דיבוקים" ו"רוחות רעות", כפי שהוא מספר בעצמו בספרו "הרוחות מספרות". בתקופת מלחמת העולם השניה חיבר תפילות ותיקונים עפ"י הקבלה, וארגן טקסי תפילה של גדולי המקובלים להצלת יושבי ארץ ישראל מידי הצר הצורר. מחבר הספרים "בית לחם יהודה", "מתוק לנפש" וספרים נוספים.
א-טו, יז-קמו, [2] דף (במקור: [4], קמו, [2] דף). חסרים דף השער ו-[3] דפים שאחריו (עם "פסק" רבי משה בסולה), ודף טז (דף זה הושלם בכתב-יד מזרחי). 19 ס"מ. מצב משתנה בין הדפים, בינוני-טוב. כתמים. קרעים ובלאי במספר דפים, משוקמים בהדבקת נייר-חומצי (סלוטייפ). כריכה ישנה.
קָטָלוֹג
מכירה 58 - פריטים נדירים ומיוחדים
31.10.2017
פתיחה: $5,000
נמכר ב: $7,500
כולל עמלת קונה
כתב-יד, ספר אוצרות חיים לרבינו חיים ויטאל, עם הגהות רבי נתן שפירא ירושלמי - הרנ"ש. [איטליה, המאה ה-17].
כתב-יד שלם, כתיבה איטלקית רהוטה.
בראש הדף הראשון נכתב (פעמיים): "כמהר"ר סונינו". כתב-יד זה היה שייך למקובל רבי דוד סונינו, תלמידו של המקובל רבי נתן שפירא הירושלמי - הרנ"ש (נפטר תכ"ו או תכ"ז), בעל "מצת שמורים", "טוב הארץ", "יין המשומר" ועוד חיבורים, שידוע בהגהותיו ובעריכותיו לכתבי האר"י. בשולי הגליונות הגהות ארוכות בכתב-ידו של רבי דוד סונינו.
כתב-היד שלפנינו הוא מעריכה של המקובל רבי נתן שפירא (על עריכותיו של רבי נתן שפירא לכתבי האר"י ראה: אביב"י, קבלת האר"י, עמ' 701-711), ובתוך הטקסט משולבות (בסוגריים) הערות רבות ממנו, הפותחות במילים: "אמר הגאון הנשי"א" [=נתן שפירא ירושלמי], "מהרנ"ש" או "נלע"ד נתן". כתב-היד נכתב כנראה ע"י אחד ממקובלי איטליה.
בשולי הדפים עשרות הערות ארוכות בכתב-ידו של רבי דוד סונינו - תלמיד הרנ"ש, חלקן הערות עצמאיות וחלקן מובאות מרבו (בשתי כתיבות: כתיבה ספרדית וכתיבה איטלקית, נראה ששתיהן מרבי דוד סונינו). ברוב המקומות מוזכר הרנ"ש בברכת החיים (כמו לדוגמה בדף פ/1 "כתב נשי"א נר"ו מרי ורבי...", או בדף קנג/1: "כתב נשי"א נר"ו..."), למעט מקום אחד שבו הוא מוזכר בברכת המתים (דף קמז/1: "וברשות שמים וגם ממורי נשי"א זלה"ה נוכל לומר..."). שתי הגהות פותחות במילים: "נלע"ד הד"ס [=הצעיר דוד סונינו]..." (דפים קלו/2, קסט/1). למיטב ידיעתנו, הגהות אלה לא נדפסו.
המקובל רבי דוד סונינו (נולד שצ"ג), תלמידו של רבי נתן שפירא באיטליה, חתום בהגהותיו במספר כתבי-יד קבליים בראשי התיבות "הד"ס" [=הצעיר דוד סונינו], ראה: יעל אוקון, לזהותו של הד"ס, תלמידו של נתן שפירא, קרית ספר כרך סד (תשנ"ב-תשנ"ג), עמ' 1111-1112.
רב, [8] דף (ועוד דפים ריקים בסוף הכרך). 20.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. פגעי עש בשוליים הפנימיים. כתמים. כריכה מנותקת חלקית.
כתב-יד שלם, כתיבה איטלקית רהוטה.
בראש הדף הראשון נכתב (פעמיים): "כמהר"ר סונינו". כתב-יד זה היה שייך למקובל רבי דוד סונינו, תלמידו של המקובל רבי נתן שפירא הירושלמי - הרנ"ש (נפטר תכ"ו או תכ"ז), בעל "מצת שמורים", "טוב הארץ", "יין המשומר" ועוד חיבורים, שידוע בהגהותיו ובעריכותיו לכתבי האר"י. בשולי הגליונות הגהות ארוכות בכתב-ידו של רבי דוד סונינו.
כתב-היד שלפנינו הוא מעריכה של המקובל רבי נתן שפירא (על עריכותיו של רבי נתן שפירא לכתבי האר"י ראה: אביב"י, קבלת האר"י, עמ' 701-711), ובתוך הטקסט משולבות (בסוגריים) הערות רבות ממנו, הפותחות במילים: "אמר הגאון הנשי"א" [=נתן שפירא ירושלמי], "מהרנ"ש" או "נלע"ד נתן". כתב-היד נכתב כנראה ע"י אחד ממקובלי איטליה.
בשולי הדפים עשרות הערות ארוכות בכתב-ידו של רבי דוד סונינו - תלמיד הרנ"ש, חלקן הערות עצמאיות וחלקן מובאות מרבו (בשתי כתיבות: כתיבה ספרדית וכתיבה איטלקית, נראה ששתיהן מרבי דוד סונינו). ברוב המקומות מוזכר הרנ"ש בברכת החיים (כמו לדוגמה בדף פ/1 "כתב נשי"א נר"ו מרי ורבי...", או בדף קנג/1: "כתב נשי"א נר"ו..."), למעט מקום אחד שבו הוא מוזכר בברכת המתים (דף קמז/1: "וברשות שמים וגם ממורי נשי"א זלה"ה נוכל לומר..."). שתי הגהות פותחות במילים: "נלע"ד הד"ס [=הצעיר דוד סונינו]..." (דפים קלו/2, קסט/1). למיטב ידיעתנו, הגהות אלה לא נדפסו.
המקובל רבי דוד סונינו (נולד שצ"ג), תלמידו של רבי נתן שפירא באיטליה, חתום בהגהותיו במספר כתבי-יד קבליים בראשי התיבות "הד"ס" [=הצעיר דוד סונינו], ראה: יעל אוקון, לזהותו של הד"ס, תלמידו של נתן שפירא, קרית ספר כרך סד (תשנ"ב-תשנ"ג), עמ' 1111-1112.
רב, [8] דף (ועוד דפים ריקים בסוף הכרך). 20.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. פגעי עש בשוליים הפנימיים. כתמים. כריכה מנותקת חלקית.
קָטָלוֹג
מכירה 58 - פריטים נדירים ומיוחדים
31.10.2017
פתיחה: $5,000
נמכר ב: $6,875
כולל עמלת קונה
כתב-יד, ספר אוצרות חיים, תורת האר"י מפי רבי חיים ויטאל, בעריכה "מערבית", עם הגהות שלא נדפסו מאת המקובלים רבי אברהם אזולאי ורבי אברהם אבן מוסא. [מרוקו, שנות הת"ק בקירוב].
כתיבה ספרדית-מערבית צפופה, עם הגהות רבות בשולי הדפים.
ספר אוצרות חיים נערך ע"י רבי יעקב צמח ובו סדר האצילות כפי ששמע רבי חיים ויטאל מרבו האריז"ל. מאחר והספר אינו כולל את סדר האצילות בשלמותו - ערכוהו מחדש המקובלים במרוקו ושילבו בו מספר שערים מספר מבוא שערים. לפנינו כתב-היד של החיבור בעריכה "מערבית" - הכוללת שילוב של ספר אוצרות חיים עם חלקים ממבוא שערים. נוסח זה מצוי רק בכתבי-יד שנעתקו בצפון אפריקה והוא נדפס לראשונה בליוורנו שנת הדר"ת.
בגליונות כתב-היד שלפנינו נכתבו הגהות גדולי המקובלים במרוקו בשנת הת', רבי אברהם אזולאי (נפטר תק"א) - שהיה מרבותיו של רבי שלום בוזאגלו בעל "מקדש מלך" על הזוהר, ורבי אברהם אבן מוסא (נפטר תצ"ג) - תלמידו של רבי יעקב מאראג'י. הגהותיהם חתומות בראשי התיבות "א"א" [אברהם אזולאי] ו"אב"מ" [אברהם בן מוסא].
החיד"א מספר על רבי אברהם אבן מוסא (שם הגדולים, בערכו) שהיה מתווכח "בקבלה עם הרב החסיד מהר"א אזולאי של מרוויקיס כנראה מהגהותיהם בספר אוצרות חיים". מדבריו נראה שהויכוח ביניהם ניכר בהגהותיהם של השניים. ואמנם, חלק מהגהותיהם נדפסו במהדורת ליוורנו הנזכרת, אך בהגהות הנדפסות לא ניכר שיש ביניהם ויכוח. לעומת זאת, בגנזי מאיר בניהו נמצא קונטרס שלם שבו הועתקו הגהות רבי אברהם אזולאי ורבי אברהם אבן מוסא. הגהות אלה הועתקו בנפרד - לא על גליונות ספר אוצרות חיים, שם מופיעות הגהות שלא נדפסו בדפוס ליוורנו, ואכן בהן מופיעים ויכוחים ומחלוקות בין שני החכמים (ראה: מ' בניהו, רבי אברהם אבן מוסא ובנו רבי משה: מראשי המדברים בקבלת האר"י בצפון אפריקה, ספר מיכאל ה, תל אביב תשל"ח, עמ' כב-כד). חלק מהגהות אלה נדפסו קודם למהדורת ליוורנו תר"ד כקונטרס עצמאי בתוך הספר מקום בינה, שאלוניקי תקע"ג, אך גם שם לא נדפסו ההגהות בשלמותן.
בכתב-היד שלפנינו מופיעות הגהות החכמים הנ"ל בשלמותן, אלא שכאן הן משולבות במקומן בגליונות הספר - כל הגהה במקומה, וכאן גם מופיעים הויכוחים עליהם כתב החיד"א. ר' יוסף אביב"י, מומחה לכתב-יד של קבלת האר"י, כותב על חשיבות כתב-היד שלפנינו: "אינני מכיר כתב-יד נוסף של אוצרות חיים שבו נכתבו הערותיהם של ר' אברהם אזולאי ור' אברהם אבן מוסא בשלימות ובגליונות הספר כל אחת במקומה".
כאמור, חלק מההגהות הנ"ל נדפסו בספר מקום בינה, שאלוניקי תקע"ג, וחלקן במהדורת ספר אוצרות חיים, ליוורנו תר"ד, אך חלקן לא נדפסו.
חתימות בעלים: "ע"ה שלמה בן מסעוד", "ע"ה מרדכי..." ו"מסעוד קרקוס".
[141] דף (ודפים רבים ריקים בראש הכרך). כתב היד אינו שלם. בראשי הדפים מופיע מספור דפים מקורי: כה-קסה. 23 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים, כתמי רטיבות. בלאי וקרעים. אחד הדפים מנותק. קרעים עם פגיעה בטקסט במספר מקומות. כריכת עור חדשה.
נכתב עפ"י חוות דעת (מצורפת) של ר' יוסף אביב"י - מומחה לכתבי-יד של קבלת האר"י.
כתיבה ספרדית-מערבית צפופה, עם הגהות רבות בשולי הדפים.
ספר אוצרות חיים נערך ע"י רבי יעקב צמח ובו סדר האצילות כפי ששמע רבי חיים ויטאל מרבו האריז"ל. מאחר והספר אינו כולל את סדר האצילות בשלמותו - ערכוהו מחדש המקובלים במרוקו ושילבו בו מספר שערים מספר מבוא שערים. לפנינו כתב-היד של החיבור בעריכה "מערבית" - הכוללת שילוב של ספר אוצרות חיים עם חלקים ממבוא שערים. נוסח זה מצוי רק בכתבי-יד שנעתקו בצפון אפריקה והוא נדפס לראשונה בליוורנו שנת הדר"ת.
בגליונות כתב-היד שלפנינו נכתבו הגהות גדולי המקובלים במרוקו בשנת הת', רבי אברהם אזולאי (נפטר תק"א) - שהיה מרבותיו של רבי שלום בוזאגלו בעל "מקדש מלך" על הזוהר, ורבי אברהם אבן מוסא (נפטר תצ"ג) - תלמידו של רבי יעקב מאראג'י. הגהותיהם חתומות בראשי התיבות "א"א" [אברהם אזולאי] ו"אב"מ" [אברהם בן מוסא].
החיד"א מספר על רבי אברהם אבן מוסא (שם הגדולים, בערכו) שהיה מתווכח "בקבלה עם הרב החסיד מהר"א אזולאי של מרוויקיס כנראה מהגהותיהם בספר אוצרות חיים". מדבריו נראה שהויכוח ביניהם ניכר בהגהותיהם של השניים. ואמנם, חלק מהגהותיהם נדפסו במהדורת ליוורנו הנזכרת, אך בהגהות הנדפסות לא ניכר שיש ביניהם ויכוח. לעומת זאת, בגנזי מאיר בניהו נמצא קונטרס שלם שבו הועתקו הגהות רבי אברהם אזולאי ורבי אברהם אבן מוסא. הגהות אלה הועתקו בנפרד - לא על גליונות ספר אוצרות חיים, שם מופיעות הגהות שלא נדפסו בדפוס ליוורנו, ואכן בהן מופיעים ויכוחים ומחלוקות בין שני החכמים (ראה: מ' בניהו, רבי אברהם אבן מוסא ובנו רבי משה: מראשי המדברים בקבלת האר"י בצפון אפריקה, ספר מיכאל ה, תל אביב תשל"ח, עמ' כב-כד). חלק מהגהות אלה נדפסו קודם למהדורת ליוורנו תר"ד כקונטרס עצמאי בתוך הספר מקום בינה, שאלוניקי תקע"ג, אך גם שם לא נדפסו ההגהות בשלמותן.
בכתב-היד שלפנינו מופיעות הגהות החכמים הנ"ל בשלמותן, אלא שכאן הן משולבות במקומן בגליונות הספר - כל הגהה במקומה, וכאן גם מופיעים הויכוחים עליהם כתב החיד"א. ר' יוסף אביב"י, מומחה לכתב-יד של קבלת האר"י, כותב על חשיבות כתב-היד שלפנינו: "אינני מכיר כתב-יד נוסף של אוצרות חיים שבו נכתבו הערותיהם של ר' אברהם אזולאי ור' אברהם אבן מוסא בשלימות ובגליונות הספר כל אחת במקומה".
כאמור, חלק מההגהות הנ"ל נדפסו בספר מקום בינה, שאלוניקי תקע"ג, וחלקן במהדורת ספר אוצרות חיים, ליוורנו תר"ד, אך חלקן לא נדפסו.
חתימות בעלים: "ע"ה שלמה בן מסעוד", "ע"ה מרדכי..." ו"מסעוד קרקוס".
[141] דף (ודפים רבים ריקים בראש הכרך). כתב היד אינו שלם. בראשי הדפים מופיע מספור דפים מקורי: כה-קסה. 23 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים, כתמי רטיבות. בלאי וקרעים. אחד הדפים מנותק. קרעים עם פגיעה בטקסט במספר מקומות. כריכת עור חדשה.
נכתב עפ"י חוות דעת (מצורפת) של ר' יוסף אביב"י - מומחה לכתבי-יד של קבלת האר"י.
קָטָלוֹג
מכירה 58 - פריטים נדירים ומיוחדים
31.10.2017
פתיחה: $30,000
לא נמכר
כתב-יד, חידושים וביאורים על הטור, מאת רבינו המהרנ"ש - רבי נתן ב"ר שמשון שפירא מהורודנא בעל "מבוא שערים" ו"אמרי שפר" [סבו של ה"מגלה עמוקות"]. [פולין, לפני שנת של"ז 1577].
כרך עבה, בכתיבה אשכנזית-בינונית עתיקה, ממספר כותבים. נכתב בחייו של המהרנ"ש. הכרך כולל חידושים וביאורים על טור יורה דעה, חושן משפט ואורח חיים. בראש הכרך מופיעה הכותרת: "חידושי מהרר"ן שפירא על הי"ד [יורה דעה]". בסופו של הכרך קולופון: "סליק הלכות פורים וסליק ביאורי מהר"ר נתן שליט"א, אני גרשם בן הקדוש ר' בנימין כ"ץ זצ"ל ממדינת מערהרין מק"ק אויסטרליץ".
כל תוכן כתב-היד שלפנינו לא נדפס. "חידושי וביאורי מהר"ן שפירא" שנדפסו כנספח לטור בהוצאת "אל המקורות" הם חיבור שונה שאינו דומה הן בתוכנו והן בהיקפו לחיבור שלפנינו (ראה להלן).
בראש הכרך מופיעים החידושים על יורה דעה (סימנים א-רצד). בסימנים קפט ו-רלא מובא המהר"ם מפדובה בברכת החיים: "מהר"ם מפאדווה נר"ו כתב...", "והקשה מהר"ר מאיר מפאדווה נר"ו בהגהותיו..." [רבי מאיר קצנלבוגן - מהר"ם פאדווה נפטר בשנת שכ"ה 1565].
לאחר החידושים על יורה דעה, נכתבו החידושים על חושן משפט. חלק זה הוא העיקרי בכרך שלפנינו, והוא רחב-היקף וכולל חידושים רבים (מסימן א עד סימן תכז). חלק זה נכתב ע"י מספר כותבים, והוא כולל תוספות רבות בהגהות ארוכות בשוליים ובין השורות, אף הן ממספר כותבים. חלק מהתוספות חתומות בסופן בראשי התיבות "מ"ו" [מורי ורבי]. יתכן והתוספות כאן נאמרו מפי רבי נתן שפירא עצמו בזמן אחר, ונכתבו כהשלמה בגליונות כתב-היד [ראה להלן על המהדורות השונות של חידושי מהרנ"ש], ואולי מדובר בחידושים מרב אחר מחכמי אותו דור. הגהות אלה מצריכות עוד חקירה ובדיקה, ויתכן שאחד מכותביהם הוא מגדולי אותו הדור.
החלק השלישי של כרך זה הוא החידושים על אורח חיים (מסימן ב [חסר כנראה דף אחד בראשו] עד סוף הלכות פורים - סוף החיבור). חלק זה נכתב כולו ע"י הכותב "גרשם בן הקדוש ר' בנימין כ"ץ זצ"ל ממדינת מערהרין מק"ק אויסטרליץ", החותם בקולופון שבסופו.
רבינו המהרנ"ש - רבי נתן ב"ר שמשון שפירא (ר"נ בערך-של"ז), בעל "מבוא שערים" ו"אמרי שפר", מגדולי ומאורי דור דעה - חכמי פולין הראשונים, חברו ובן דורו של רבי שכנא מלובלין רבם של הרמ"א והמהרש"ל [נכדו, הקרוי על שמו, הוא רבי נתן שפירא בעל "מגלה עמוקות", שמ"ה-שצ"ג]. נודע לדורות כאחד מגדולי הפוסקים בחיבורו "מבוא שערים" על ה"שערי דורא" (לובלין של"ד), חיבור שהפך לאבן יסוד בהלכות יורה דעה בכל ארצות אשכנז. הגהותיו לרי"ף ולמרדכי נדפסו בש"ס ווילנא בשם "הגהות מהרנ"ש". בין חיבוריו האחרים נמנים ספר "אמרי שפר" - פירוש על התורה, ופירוש ידוע על ברכת המזון. כיהן כרבה של הורודנא (ועל שמה נקרא "רבי נתן שפירא מהורודנא") בשו"ת ב"ח החדשות (סימן עה) נדפסה תשובה שכתב להתרת עגונה בעת שבתו על כס הרבנות בהורודנא. בסוף ימיו נתמנה לאב"ד פוזנה והמדינה ("פולין גדול") ובמשרה זו כיהן עד לפטירתו. קרובו רבי דוד גאנז (תלמיד הרמ"א) כתב עליו בספר "צמח דוד": "ר' נתן מהוראדנא בן דודי ר' שמשון שפירא ז"ל הוא החסיד השלם אשר גם הוא האיר את עיני ישראל בפירושיו, פי' על רש"י ז"ל ופי' על ר"י מדורא...". בין תלמידיו נמנה הגאון רבי בנימין אהרן סולניק בעל "משאת בנימין".
הביאורים והחידושים על הטור: חידושי מהרנ"ש על הטור ידועים ממספר כתבי-יד. בשנת תשי"ח נדפסו בהוצאת "אל המקורות" חידושים המיוחסים למהרנ"ש תחת השם "חידושי וביאורי מהר"ן שפירא" בקובץ מפרשים שנספח אל הטור שבהוצאתם. חידושים אלה נדפסו על ידם מכתבי-יד שהיו בספריית אוקספורד-בודליאנה (מאוספו של רבי דוד אופנהיים). כמות החידושים שנדפסו במהדורת "אל המקורות" קטנה באופן יחסי, ושונה מחידושים אחרים על הטור, בעלי היקף רחב יותר ובעלי תוכן שונה, מאת רבי נתן שפירא, המופיעים בכתבי-יד אחרים, מוקדמים יותר (כדוגמת: כת"י לונדון-מונטיפיורי 177, ורשה - המכון להיסטוריה יהודית 484, כת"י אוקספורד-בודליאנה 269, וכת"י אוקספורד-בודליאנה 256. כתב-היד האחרון נכתב בחיי מהרנ"ש, כמו זה שלפנינו). נראה כי מהרנ"ש אמר חידושים שונים בכל מחזור לימוד של הטור בישיבתו, החידושים נרשמו מפיו על ידי התלמידים וכך נוצרו שני סוגי החיבורים. נציין כי מצאנו (בכת"י ספריית וורשה הנ"ל) סוג שלישי של ביאורי מהרנ"ש על הטור (יורה דעה), כנראה אף הם ממחזור נוסף של לימוד בישיבה. גם בכתב-היד שלפנינו אנו מוצאים סוג שלישי של חידושים על טור חושן משפט במספר דפים שנוספו לאחר החידושים על חושן משפט (דפים [146-147], [155ב-157]; סימנים ו-יט, כב-מו). בדפים אלה מופיעים חידושים שאינם מקבילים לחידושים על אותם סימנים בחטיבת החידושים שקודמת להם וכן לא נדפסו במהדורת "אל המקורות".
כאמור לעיל, החידושים שלפנינו על שלושת החלקים (יורה דעה, חושן משפט ואורח חיים) לא נדפסו במהדורת "אל המקורות". החלקים על אורח חיים ויורה דעה מופיעים בכתבי-יד נוספים, אך למיטב בדיקתנו, חלק חושן משפט שלפנינו אינו מופיע בכתבי-יד אחרים הידועים לנו.
בחיבורים "דרישה" ו"פרישה" (לבעל הסמ"ע) על טור אורח חיים ויורה דעה, מביא מספר פעמים חידושים בשמו של מהרנ"ש. חידושים אלה מופיעים בכתב-היד שלפנינו (בראש כתב-היד ובסופו מופיעים רישומים בכתיבה אשכנזית מאוחרת [גליציה? המאה ה-19?] עם ציוני המקומות הנ"ל ב"דרישה" וב"פרישה").
[236] דף. 20 ס"מ. מצב טוב. כתמים. מעט קרעים ובלאי. כריכת עור, עם פגמים.
תיארוך כתב-היד לפני שנת של"ז (1577) הוא ברור על פי הקולופון המופיע בסוף הכרך, בו מוזכר מהרנ"ש בברכת החיים. בחלקו הראשון של כתב-היד מופיעים האזכורים של מהר"ם פאדווה בברכת החיים ("נר"ו"), וסביר להניח שהועתק עוד בחייו, לפני פטירתו בשנת שכ"ה (1565).
כרך עבה, בכתיבה אשכנזית-בינונית עתיקה, ממספר כותבים. נכתב בחייו של המהרנ"ש. הכרך כולל חידושים וביאורים על טור יורה דעה, חושן משפט ואורח חיים. בראש הכרך מופיעה הכותרת: "חידושי מהרר"ן שפירא על הי"ד [יורה דעה]". בסופו של הכרך קולופון: "סליק הלכות פורים וסליק ביאורי מהר"ר נתן שליט"א, אני גרשם בן הקדוש ר' בנימין כ"ץ זצ"ל ממדינת מערהרין מק"ק אויסטרליץ".
כל תוכן כתב-היד שלפנינו לא נדפס. "חידושי וביאורי מהר"ן שפירא" שנדפסו כנספח לטור בהוצאת "אל המקורות" הם חיבור שונה שאינו דומה הן בתוכנו והן בהיקפו לחיבור שלפנינו (ראה להלן).
בראש הכרך מופיעים החידושים על יורה דעה (סימנים א-רצד). בסימנים קפט ו-רלא מובא המהר"ם מפדובה בברכת החיים: "מהר"ם מפאדווה נר"ו כתב...", "והקשה מהר"ר מאיר מפאדווה נר"ו בהגהותיו..." [רבי מאיר קצנלבוגן - מהר"ם פאדווה נפטר בשנת שכ"ה 1565].
לאחר החידושים על יורה דעה, נכתבו החידושים על חושן משפט. חלק זה הוא העיקרי בכרך שלפנינו, והוא רחב-היקף וכולל חידושים רבים (מסימן א עד סימן תכז). חלק זה נכתב ע"י מספר כותבים, והוא כולל תוספות רבות בהגהות ארוכות בשוליים ובין השורות, אף הן ממספר כותבים. חלק מהתוספות חתומות בסופן בראשי התיבות "מ"ו" [מורי ורבי]. יתכן והתוספות כאן נאמרו מפי רבי נתן שפירא עצמו בזמן אחר, ונכתבו כהשלמה בגליונות כתב-היד [ראה להלן על המהדורות השונות של חידושי מהרנ"ש], ואולי מדובר בחידושים מרב אחר מחכמי אותו דור. הגהות אלה מצריכות עוד חקירה ובדיקה, ויתכן שאחד מכותביהם הוא מגדולי אותו הדור.
החלק השלישי של כרך זה הוא החידושים על אורח חיים (מסימן ב [חסר כנראה דף אחד בראשו] עד סוף הלכות פורים - סוף החיבור). חלק זה נכתב כולו ע"י הכותב "גרשם בן הקדוש ר' בנימין כ"ץ זצ"ל ממדינת מערהרין מק"ק אויסטרליץ", החותם בקולופון שבסופו.
רבינו המהרנ"ש - רבי נתן ב"ר שמשון שפירא (ר"נ בערך-של"ז), בעל "מבוא שערים" ו"אמרי שפר", מגדולי ומאורי דור דעה - חכמי פולין הראשונים, חברו ובן דורו של רבי שכנא מלובלין רבם של הרמ"א והמהרש"ל [נכדו, הקרוי על שמו, הוא רבי נתן שפירא בעל "מגלה עמוקות", שמ"ה-שצ"ג]. נודע לדורות כאחד מגדולי הפוסקים בחיבורו "מבוא שערים" על ה"שערי דורא" (לובלין של"ד), חיבור שהפך לאבן יסוד בהלכות יורה דעה בכל ארצות אשכנז. הגהותיו לרי"ף ולמרדכי נדפסו בש"ס ווילנא בשם "הגהות מהרנ"ש". בין חיבוריו האחרים נמנים ספר "אמרי שפר" - פירוש על התורה, ופירוש ידוע על ברכת המזון. כיהן כרבה של הורודנא (ועל שמה נקרא "רבי נתן שפירא מהורודנא") בשו"ת ב"ח החדשות (סימן עה) נדפסה תשובה שכתב להתרת עגונה בעת שבתו על כס הרבנות בהורודנא. בסוף ימיו נתמנה לאב"ד פוזנה והמדינה ("פולין גדול") ובמשרה זו כיהן עד לפטירתו. קרובו רבי דוד גאנז (תלמיד הרמ"א) כתב עליו בספר "צמח דוד": "ר' נתן מהוראדנא בן דודי ר' שמשון שפירא ז"ל הוא החסיד השלם אשר גם הוא האיר את עיני ישראל בפירושיו, פי' על רש"י ז"ל ופי' על ר"י מדורא...". בין תלמידיו נמנה הגאון רבי בנימין אהרן סולניק בעל "משאת בנימין".
הביאורים והחידושים על הטור: חידושי מהרנ"ש על הטור ידועים ממספר כתבי-יד. בשנת תשי"ח נדפסו בהוצאת "אל המקורות" חידושים המיוחסים למהרנ"ש תחת השם "חידושי וביאורי מהר"ן שפירא" בקובץ מפרשים שנספח אל הטור שבהוצאתם. חידושים אלה נדפסו על ידם מכתבי-יד שהיו בספריית אוקספורד-בודליאנה (מאוספו של רבי דוד אופנהיים). כמות החידושים שנדפסו במהדורת "אל המקורות" קטנה באופן יחסי, ושונה מחידושים אחרים על הטור, בעלי היקף רחב יותר ובעלי תוכן שונה, מאת רבי נתן שפירא, המופיעים בכתבי-יד אחרים, מוקדמים יותר (כדוגמת: כת"י לונדון-מונטיפיורי 177, ורשה - המכון להיסטוריה יהודית 484, כת"י אוקספורד-בודליאנה 269, וכת"י אוקספורד-בודליאנה 256. כתב-היד האחרון נכתב בחיי מהרנ"ש, כמו זה שלפנינו). נראה כי מהרנ"ש אמר חידושים שונים בכל מחזור לימוד של הטור בישיבתו, החידושים נרשמו מפיו על ידי התלמידים וכך נוצרו שני סוגי החיבורים. נציין כי מצאנו (בכת"י ספריית וורשה הנ"ל) סוג שלישי של ביאורי מהרנ"ש על הטור (יורה דעה), כנראה אף הם ממחזור נוסף של לימוד בישיבה. גם בכתב-היד שלפנינו אנו מוצאים סוג שלישי של חידושים על טור חושן משפט במספר דפים שנוספו לאחר החידושים על חושן משפט (דפים [146-147], [155ב-157]; סימנים ו-יט, כב-מו). בדפים אלה מופיעים חידושים שאינם מקבילים לחידושים על אותם סימנים בחטיבת החידושים שקודמת להם וכן לא נדפסו במהדורת "אל המקורות".
כאמור לעיל, החידושים שלפנינו על שלושת החלקים (יורה דעה, חושן משפט ואורח חיים) לא נדפסו במהדורת "אל המקורות". החלקים על אורח חיים ויורה דעה מופיעים בכתבי-יד נוספים, אך למיטב בדיקתנו, חלק חושן משפט שלפנינו אינו מופיע בכתבי-יד אחרים הידועים לנו.
בחיבורים "דרישה" ו"פרישה" (לבעל הסמ"ע) על טור אורח חיים ויורה דעה, מביא מספר פעמים חידושים בשמו של מהרנ"ש. חידושים אלה מופיעים בכתב-היד שלפנינו (בראש כתב-היד ובסופו מופיעים רישומים בכתיבה אשכנזית מאוחרת [גליציה? המאה ה-19?] עם ציוני המקומות הנ"ל ב"דרישה" וב"פרישה").
[236] דף. 20 ס"מ. מצב טוב. כתמים. מעט קרעים ובלאי. כריכת עור, עם פגמים.
תיארוך כתב-היד לפני שנת של"ז (1577) הוא ברור על פי הקולופון המופיע בסוף הכרך, בו מוזכר מהרנ"ש בברכת החיים. בחלקו הראשון של כתב-היד מופיעים האזכורים של מהר"ם פאדווה בברכת החיים ("נר"ו"), וסביר להניח שהועתק עוד בחייו, לפני פטירתו בשנת שכ"ה (1565).
קָטָלוֹג
מכירה 58 - פריטים נדירים ומיוחדים
31.10.2017
פתיחה: $3,000
נמכר ב: $35,000
כולל עמלת קונה
ספר הארוך מש"ך חלק שני, על טור יורה דעה (סימנים קיב-קפט). מאת רבינו שבתי כ"ץ בעל הש"ך. ארבעה גליונות דפוס לא חתוכים (32 עמ') של ספר שלא נשלם בדפוס, כפי הנראה מאחד מדפוסי הונגריה-טרנסילבניה. [גרוסוורדיין?, שנות התר"פ-ת"ש בקירוב?].
גליונות אלו נמצאו על-ידינו בסוף הכרך של ספר הארוך מש"ך - חלק ראשון (סימנים א'-ק"י), וינה תקס"ט (מהדורה שניה). בגליונות אלה נדפסו סימני החלק השני של הארוך מש"ך, שנחשבו כאבודים עד כה.
ספר "הארוך מש"ך" הוא חיבורו של בעל הש"ך על ספר הטור חלק יורה דעה. תחילתו של חיבור זה קדמה לחיבורו "שפתי כהן" על שלחן ערוך יורה דעה. חלקו הראשון של החיבור נדפס לראשונה בברלין תקכ"ז, ע"י בעל "מנחת אהרן" (רבי אהרן מגזע צבי נכד-בתו של הש"ך) שהוסיף את חידושיו בתוך הספר. לאחר מכן נדפס הספר במספר מהדורות נוספות (וינה תקס"ט, רוסיה-פולין תק"פ בערך). במהדורות רבות של "ארבעה טורים" הוסיפו את החיבור בסוף כרך יורה דעה חלק ראשון.
חלקו השני של החיבור לא נדפס בשעתו, והוא נחשב ל"חיבור אבוד". בבדיקה מול רשומות ביבליוגרפיות וקטלוגים של ספריות שונות, לא נמצאה כל ידיעה על הדפסתו בפועל של החלק השני.
לפי הידוע, כתב היד של החלק השני עבר בירושה אל בנו של בעל "מנחת אהרן", הגאון רבי אליעזר משוואבך בעל "חידושי בני אהרן". ממנו עבר כתב-היד אל צאצאיו, משפחות ברלינגר ולעווי. מאז ימי שואת יהודי אירופה נעלמו עקבותיו, וכנראה שאבד בשואה.
איזכור ראשון להימצאותו של כתב היד של החלק השני, נמצא בשנת תרכ"ח 1867, במאמר בשבועון "דער איזראליט" (Der Israelit - 1867, No. 51, 18 December, עמ' 885), שם נכתב כי כתב היד נמצא בידי רבי נפתלי הירש ברלינגר (ממשפחת צאצאיהם של הש"ך ושל בעל "מנחת אהרן" שהוציא את החלק הראשון), והוא רוצה להדפיסו. לאחר מכן עבר כתב היד לרבי שמעון (שנדור) לעווי מפיורדא, שהיה בעל-נכדתו של רבי נפתלי הירש ברלינגר. בשנת תרס"ז הדפיס רבי שמעון לעווי את הספר "חידושי בני אהרן" (מונקאטש, תרס"ז) מתורתו של רבי אליעזר משוואבך. בהקדמת המו"ל הוא כותב כי הוא מקווה להביא תחת מכבש הדפוס חיבורים נוספים הנמצאים תחת ידו ולא נדפסו "ובפרט חלק שני ארוך מש"ך מרבינו הגאון בעל הש"ך ז"ל - כי לא נגה עליהם עדיין אור הדפוס".
בספר "מגילת משפחתנו - ליקוטים למגילת היוחסין של המשפחות לוי-ברלינגר-אלינגר מגזע צבי" (יצחק ריש, הוצאת המחבר, חיפה תשל"ד, עמ' 29) מסופר על גלגולי כתב היד עד לימי השואה. שם מצויין כי הספר לא נדפס: "כתב יד אחד מפרי עטו של הש"ך עבר בירושה למשפחת ברלינגר, אך אבד כנראה בשואה... חלק ב' של אותו ספר עבר לידי ר' נפתלי הירש ברלינגר. השבועון 'דר אישראלית' פנה במאמר שהזכרנו למעלה (בשנת 1867) אל הציבור בבקשה לעזור למחזיק בכתב היד, ר' נפתלי הירש, להוציא לאור את חלק ב' של הארוך מש"ך... כתב היד עבר לר' שמעון שנדור לעווי, אישהּ של מרת קרסלה בת ר' אליעזר בנו של ר' נפתלי הירש... ר' שמעון שנדור לעווי לא זכה להוציא לאור את הארוך מש"ך חלק ב'. הוא נפטר בקהילת פיורדא (פירט) בשנת 1933, כעשר שנים אחרי פטירת אשתו קרסלה. מאז הוחזק הכתב יד בידי מרת הרמינה, אשתו השניה של ר' שמעון שנדור. קמו בני אוריין מתוך המשפחה ובקשו לקבל לידיהם את כתב היד, כדי לקיים בו מצוות אביהם זקנם הש"ך. היה זה זמן קצר לפני השואה. מאז לא נודע דבר אודות כתב היד של הארוך מש"ך חלק ב'...". במאסף "ישורון" (כרך יג, אלול תשס"ג, עמ' תשמא-תשמב, הערה 146) כותב על כך הרב שלמה אנגלארד (האדמו"ר מראדזין שליט"א): "...החלק השני נשמר בכת"י והיה בידי בני המשפחה עד סמוך לתקופת השואה, ומני אז נעלמו עקבותיו (השווה מגלת משפחתינו ע' 29). לפי שמועה בלתי בדוקה מסתובבים עדיין דפים של כתה"י בין אספני עתיקות וכת"י, אך הדבר טעון עדיין בדיקה ואימות. מכל מקום, היודע דבר אודות הימצאות הכת"י או חלקו - חסד גדול יעשה עם עולם התורה וזכות הרבים תהיה תלויה בו".
רבי שמעון לעווי מפיורדא עסק רבות בההדרת הספר "הארוך מש"ך", וכנראה בתכניתו היה להוציא את שני החלקים של הספר במהדורה מוערת ומוגהת מחדש. בקבצי "וילקט יוסף" (בעריכת ידידו ורעו רבי יוסף הכהן שוורץ מגרוסוורדיין - שנת תרע"א סימן י"ד ושנת תרע"ב סימן כ"ג וסימן קי"ד) נדפסו חידושים והערות מכתב ידו של רבי יצחק גריסהבר, על גליון חלק ראשון של ספר הארוך מש"ך, כשבשולי המאמרים מופיעות הערות על הדברים, תחת הכותרת: "הגהות שם משמעון - מכבוד הרבני החו"ב וכו' מו"ה שמעון סג"ל לעוויא נ"י מק"ק פיורדא יצ"ו". גם בחיבור שלפנינו מופיעה הערה מהמו"ל בשולי עמוד ל"א תחת הכותרת "הערות שם משמעון". בהערה זו מופיעה הפנייה לסימן ס"ה - מהחלק הראשון, שכנראה היה אמור להיערך מחדש, במסגרת מהדורה זו.
בסוף החיבור שלפנינו (עמ' [32]) מופיעה העתקה של קולופון מכתב היד המקורי. מן הקולופון מתברר כי כתב-היד שממנו נדפסו הגליונות שלפנינו הוא אותו כתב יד שממנו הודפס החלק הראשון בברלין (תקכ"ז). שמו של הכותב החתום בקולופון הוא רבי דוב בער כ"ץ, בנו של רבי יצחק (המו"ל של ספר "גבורת אנשים", דעסוי, תנ"ז), בנו של רבי משה כ"ץ, בן המחבר רבינו שבתי כ"ץ. רבי דוב בער כ"ץ הנ"ל מוזכר בהקדמת בעל "מנחת אהרן" לספר הארוך מש"ך חלק ראשון, הכותב בזה הלשון: "...אשר אִנָה לידי הספר הזה ע"י נכד דודי הרב הגאון המפורסם מו"ה דוב בער זצ"ל מגיד מישרים דק"ק אפטא".
לאחר הקולופון נדפסה תשובה שהיתה בין כתבי היד של המו"ל (כפי שכותב: "שוב אנה אלקי' לידי תשובה א' שמצאתי באמתחת המכתבים שתחת ידי..."). לפנינו מופיע רק חלקה הראשון של התשובה ולא ברור מי הוא מחברה.
הגליונות שלפנינו נמצאו (במהלך בדיקתנו) בתוך כרך החלק הראשון, שבשערו חותמות בעלות של הרב ישראל וועלץ ראב"ד בודפסט [מגדולי רבני בודפסט לאחר השואה. רבי ישראל וועלץ היה הרב הראשון מרבני בודפסט שלאחר המהפכה הקומוניסטית בהונגריה עלה לארץ ישראל, ואת רוב ספריו השאיר בידי רעיו הרבנים שנותרו בהונגריה]. לפי צורת האותיות והטיפוגרפיה של הספר שלפנינו, נראה כי הוא נדפס באחד מדפוסי הונגריה-טרנסילבניה בתקופה שלפני השואה [בסיום החיבור בעמ' ל"א מופיע קישוט, אשר נמצא כדוגמתו בספרים אחרים שנדפסו בשנות התר"ץ ע"י רבי יוסף הכהן שוורץ בעיר גרוסוורדיין (אורדיאה). הדפוס העברי בגרוסוורדיין פעל גם בשנות המלחמה, עד סוף חורף תש"ד 1944]. לא ידוע לנו מתי נדפסו הגליונות שלפנינו, האם יצאו לאור בשנות התר"פ-תר"צ, על ידי רבי שמעון בעצמו [שנפטר בשנת 1933], או שמדובר בהדפסה מאוחרת יותר, של קרובי משפחתו - שקיבלו מאלמנתו את כתב היד הערוך לדפוס.
לפנינו ספר שלא נשלם בדפוס, אינו ידוע ביבליוגרפית - ואף יתכן כי הוא עותק יחידי בעולם. תגלית מפתיעה של החיבור האבוד "הארוך מש"ך - חלק שני". ככל הידוע, כתב היד שממנו הועתק החיבור אבדו עקבותיו בתקופת השואה, ולא נותר מחיבור זה כי אם ההעתק המודפס שלפנינו - שלמיטב ידיעתנו הוא העותק היחידי ששרד מהדפסה זו. חשיבותו של ספר זה שלפנינו היא כחשיבות כתב יד - שכן הוא המקור היחידי הנמצא מחיבור שלם מרבינו שבתי כ"ץ בעל הש"ך, חלק שני לחיבור חשוב, שחלקו הראשון מצורף כיום לרוב מהדורות הטור.
[1], ב-לא, [1] עמ'. 34 ס"מ. 4 גליונות דפוס 2° שלא נחתכו בדפוס. מצב טוב.
+ חלק ראשון: [2], ג-ע דף. 35 ס"מ. מצב טוב.
גליונות אלו נמצאו על-ידינו בסוף הכרך של ספר הארוך מש"ך - חלק ראשון (סימנים א'-ק"י), וינה תקס"ט (מהדורה שניה). בגליונות אלה נדפסו סימני החלק השני של הארוך מש"ך, שנחשבו כאבודים עד כה.
ספר "הארוך מש"ך" הוא חיבורו של בעל הש"ך על ספר הטור חלק יורה דעה. תחילתו של חיבור זה קדמה לחיבורו "שפתי כהן" על שלחן ערוך יורה דעה. חלקו הראשון של החיבור נדפס לראשונה בברלין תקכ"ז, ע"י בעל "מנחת אהרן" (רבי אהרן מגזע צבי נכד-בתו של הש"ך) שהוסיף את חידושיו בתוך הספר. לאחר מכן נדפס הספר במספר מהדורות נוספות (וינה תקס"ט, רוסיה-פולין תק"פ בערך). במהדורות רבות של "ארבעה טורים" הוסיפו את החיבור בסוף כרך יורה דעה חלק ראשון.
חלקו השני של החיבור לא נדפס בשעתו, והוא נחשב ל"חיבור אבוד". בבדיקה מול רשומות ביבליוגרפיות וקטלוגים של ספריות שונות, לא נמצאה כל ידיעה על הדפסתו בפועל של החלק השני.
לפי הידוע, כתב היד של החלק השני עבר בירושה אל בנו של בעל "מנחת אהרן", הגאון רבי אליעזר משוואבך בעל "חידושי בני אהרן". ממנו עבר כתב-היד אל צאצאיו, משפחות ברלינגר ולעווי. מאז ימי שואת יהודי אירופה נעלמו עקבותיו, וכנראה שאבד בשואה.
איזכור ראשון להימצאותו של כתב היד של החלק השני, נמצא בשנת תרכ"ח 1867, במאמר בשבועון "דער איזראליט" (Der Israelit - 1867, No. 51, 18 December, עמ' 885), שם נכתב כי כתב היד נמצא בידי רבי נפתלי הירש ברלינגר (ממשפחת צאצאיהם של הש"ך ושל בעל "מנחת אהרן" שהוציא את החלק הראשון), והוא רוצה להדפיסו. לאחר מכן עבר כתב היד לרבי שמעון (שנדור) לעווי מפיורדא, שהיה בעל-נכדתו של רבי נפתלי הירש ברלינגר. בשנת תרס"ז הדפיס רבי שמעון לעווי את הספר "חידושי בני אהרן" (מונקאטש, תרס"ז) מתורתו של רבי אליעזר משוואבך. בהקדמת המו"ל הוא כותב כי הוא מקווה להביא תחת מכבש הדפוס חיבורים נוספים הנמצאים תחת ידו ולא נדפסו "ובפרט חלק שני ארוך מש"ך מרבינו הגאון בעל הש"ך ז"ל - כי לא נגה עליהם עדיין אור הדפוס".
בספר "מגילת משפחתנו - ליקוטים למגילת היוחסין של המשפחות לוי-ברלינגר-אלינגר מגזע צבי" (יצחק ריש, הוצאת המחבר, חיפה תשל"ד, עמ' 29) מסופר על גלגולי כתב היד עד לימי השואה. שם מצויין כי הספר לא נדפס: "כתב יד אחד מפרי עטו של הש"ך עבר בירושה למשפחת ברלינגר, אך אבד כנראה בשואה... חלק ב' של אותו ספר עבר לידי ר' נפתלי הירש ברלינגר. השבועון 'דר אישראלית' פנה במאמר שהזכרנו למעלה (בשנת 1867) אל הציבור בבקשה לעזור למחזיק בכתב היד, ר' נפתלי הירש, להוציא לאור את חלק ב' של הארוך מש"ך... כתב היד עבר לר' שמעון שנדור לעווי, אישהּ של מרת קרסלה בת ר' אליעזר בנו של ר' נפתלי הירש... ר' שמעון שנדור לעווי לא זכה להוציא לאור את הארוך מש"ך חלק ב'. הוא נפטר בקהילת פיורדא (פירט) בשנת 1933, כעשר שנים אחרי פטירת אשתו קרסלה. מאז הוחזק הכתב יד בידי מרת הרמינה, אשתו השניה של ר' שמעון שנדור. קמו בני אוריין מתוך המשפחה ובקשו לקבל לידיהם את כתב היד, כדי לקיים בו מצוות אביהם זקנם הש"ך. היה זה זמן קצר לפני השואה. מאז לא נודע דבר אודות כתב היד של הארוך מש"ך חלק ב'...". במאסף "ישורון" (כרך יג, אלול תשס"ג, עמ' תשמא-תשמב, הערה 146) כותב על כך הרב שלמה אנגלארד (האדמו"ר מראדזין שליט"א): "...החלק השני נשמר בכת"י והיה בידי בני המשפחה עד סמוך לתקופת השואה, ומני אז נעלמו עקבותיו (השווה מגלת משפחתינו ע' 29). לפי שמועה בלתי בדוקה מסתובבים עדיין דפים של כתה"י בין אספני עתיקות וכת"י, אך הדבר טעון עדיין בדיקה ואימות. מכל מקום, היודע דבר אודות הימצאות הכת"י או חלקו - חסד גדול יעשה עם עולם התורה וזכות הרבים תהיה תלויה בו".
רבי שמעון לעווי מפיורדא עסק רבות בההדרת הספר "הארוך מש"ך", וכנראה בתכניתו היה להוציא את שני החלקים של הספר במהדורה מוערת ומוגהת מחדש. בקבצי "וילקט יוסף" (בעריכת ידידו ורעו רבי יוסף הכהן שוורץ מגרוסוורדיין - שנת תרע"א סימן י"ד ושנת תרע"ב סימן כ"ג וסימן קי"ד) נדפסו חידושים והערות מכתב ידו של רבי יצחק גריסהבר, על גליון חלק ראשון של ספר הארוך מש"ך, כשבשולי המאמרים מופיעות הערות על הדברים, תחת הכותרת: "הגהות שם משמעון - מכבוד הרבני החו"ב וכו' מו"ה שמעון סג"ל לעוויא נ"י מק"ק פיורדא יצ"ו". גם בחיבור שלפנינו מופיעה הערה מהמו"ל בשולי עמוד ל"א תחת הכותרת "הערות שם משמעון". בהערה זו מופיעה הפנייה לסימן ס"ה - מהחלק הראשון, שכנראה היה אמור להיערך מחדש, במסגרת מהדורה זו.
בסוף החיבור שלפנינו (עמ' [32]) מופיעה העתקה של קולופון מכתב היד המקורי. מן הקולופון מתברר כי כתב-היד שממנו נדפסו הגליונות שלפנינו הוא אותו כתב יד שממנו הודפס החלק הראשון בברלין (תקכ"ז). שמו של הכותב החתום בקולופון הוא רבי דוב בער כ"ץ, בנו של רבי יצחק (המו"ל של ספר "גבורת אנשים", דעסוי, תנ"ז), בנו של רבי משה כ"ץ, בן המחבר רבינו שבתי כ"ץ. רבי דוב בער כ"ץ הנ"ל מוזכר בהקדמת בעל "מנחת אהרן" לספר הארוך מש"ך חלק ראשון, הכותב בזה הלשון: "...אשר אִנָה לידי הספר הזה ע"י נכד דודי הרב הגאון המפורסם מו"ה דוב בער זצ"ל מגיד מישרים דק"ק אפטא".
לאחר הקולופון נדפסה תשובה שהיתה בין כתבי היד של המו"ל (כפי שכותב: "שוב אנה אלקי' לידי תשובה א' שמצאתי באמתחת המכתבים שתחת ידי..."). לפנינו מופיע רק חלקה הראשון של התשובה ולא ברור מי הוא מחברה.
הגליונות שלפנינו נמצאו (במהלך בדיקתנו) בתוך כרך החלק הראשון, שבשערו חותמות בעלות של הרב ישראל וועלץ ראב"ד בודפסט [מגדולי רבני בודפסט לאחר השואה. רבי ישראל וועלץ היה הרב הראשון מרבני בודפסט שלאחר המהפכה הקומוניסטית בהונגריה עלה לארץ ישראל, ואת רוב ספריו השאיר בידי רעיו הרבנים שנותרו בהונגריה]. לפי צורת האותיות והטיפוגרפיה של הספר שלפנינו, נראה כי הוא נדפס באחד מדפוסי הונגריה-טרנסילבניה בתקופה שלפני השואה [בסיום החיבור בעמ' ל"א מופיע קישוט, אשר נמצא כדוגמתו בספרים אחרים שנדפסו בשנות התר"ץ ע"י רבי יוסף הכהן שוורץ בעיר גרוסוורדיין (אורדיאה). הדפוס העברי בגרוסוורדיין פעל גם בשנות המלחמה, עד סוף חורף תש"ד 1944]. לא ידוע לנו מתי נדפסו הגליונות שלפנינו, האם יצאו לאור בשנות התר"פ-תר"צ, על ידי רבי שמעון בעצמו [שנפטר בשנת 1933], או שמדובר בהדפסה מאוחרת יותר, של קרובי משפחתו - שקיבלו מאלמנתו את כתב היד הערוך לדפוס.
לפנינו ספר שלא נשלם בדפוס, אינו ידוע ביבליוגרפית - ואף יתכן כי הוא עותק יחידי בעולם. תגלית מפתיעה של החיבור האבוד "הארוך מש"ך - חלק שני". ככל הידוע, כתב היד שממנו הועתק החיבור אבדו עקבותיו בתקופת השואה, ולא נותר מחיבור זה כי אם ההעתק המודפס שלפנינו - שלמיטב ידיעתנו הוא העותק היחידי ששרד מהדפסה זו. חשיבותו של ספר זה שלפנינו היא כחשיבות כתב יד - שכן הוא המקור היחידי הנמצא מחיבור שלם מרבינו שבתי כ"ץ בעל הש"ך, חלק שני לחיבור חשוב, שחלקו הראשון מצורף כיום לרוב מהדורות הטור.
[1], ב-לא, [1] עמ'. 34 ס"מ. 4 גליונות דפוס 2° שלא נחתכו בדפוס. מצב טוב.
+ חלק ראשון: [2], ג-ע דף. 35 ס"מ. מצב טוב.
קָטָלוֹג
מכירה 58 - פריטים נדירים ומיוחדים
31.10.2017
פתיחה: $40,000
נמכר ב: $81,250
כולל עמלת קונה
דף (2 עמודים כתובים) בכתב יד, עם הכותרות בראשי העמודים: "דרוש נאה - פרשת אמור". כתיבת-יד קדשו של המחבר, רבי יהודה ליווא בן בצלאל - המהר"ל מפראג. [מורביה, המאה ה-16 בקירוב].
דף בודד מתוך כרך בכת"י (שאינו ידוע לנו כיום). לפנינו קטע (לא שלם) מהחידושים לפרשת אמור. קטע זה לא נדפס. השם "דרוש נאה", המופיע ככותרת בראשי העמודים, מוכר מדרשותיו של המהר"ל שנדפסו עוד בחייו: דרשה ל"שבת תשובה" שנת שד"מ ("דרוש נאה", פראג, שד"מ 1584), דרשה ל"שבת הגדול" שנת שמ"ט ("דרוש נאה", פראג, שמ"ט 1589). דרשה נוספת שנדפסה בחייו היא הדרשה לחג "מתן תורה" שנת שנ"ב ("דרוש דרש", פראג, שנ"ג 1593).
תוכן כתב היד שלפנינו: דרוש הלכתי לפרשת אמור בדיני טומאת כהן לקרוביו. סגנון הלשון אופייני לכתביו האחרים של המהר"ל. מופיע בו פעמיים הביטוי "אומר אני", המצוי בספרי המהר"ל - "אומר אני שרצתה התורה לדרוש קל וחומר... ונקט אשתו קודם לאמו, דאשתו יותר קל מאמו, דאמו יש לה יותר שייכות בקורבה אמו מאשתו, שזו היא מבטן ולידה, ואשתו אינו מבטן ולידה...".
רבינו המהר"ל - רבי יהודה ליווא בן בצלאל (רע"ב-שס"ט), גאון ישראל וקדושו. נולד בוורמייזא בליל חג הפסח רע"ב [יש אומרים בשנת רפ"ב]. כיהן ברבנות ובראשות ישיבה בניקלשבורג, פוזנא ופראג. מתלמידיו הנודעים רבי יו"ט ליפמן בעל "תוספות יו"ט", חתנו רבי יצחק כ"ץ ורבי אליהו לואנץ ה"בעל שם" מוורמייזא. מגדולי רבני דורו וגדולי הדורות ומגדולי הרוח והמחשבה, שהעניק לדורות את המקוריות המיוחדת בהגותו ובביאוריו לאגדות חז"ל. ממנהיגי יהדות מורביה, נודע בקשריו עם מלכי אומות העולם ובמלחמתו נגד עלילות הדם. דמותו של המהר"ל חקוקה בלב העם, כדמות פלאים אפופה ספורי מופת. נודעו האגדות על ה"גולם" שיצר המהר"ל בייחודים וכוונות עפ"י "ספר יצירה", ואשר נשלח על ידו לשליחויות מסתוריות לסיכול עלילות שונאי ישראל [ראה אודות כך בספר "נפלאות מהר"ל" ובסיפורים עממיים רבים שנדפסו על דמותו של "הגולם מפראג"].
מחיבוריו הרבים: "גבורות ה'", "דרך חיים", "נתיבות עולם", "באר הגולה", "תפארת ישראל", "נצח ישראל", "אור חדש", "נר מצוה", "גור אריה" על פירוש רש"י לתורה, "חדושי מהר"ל" לאגדות הש"ס, ודרשות. מחשבת המהר"ל בספריו הרבים היא אחת מאבני היסוד של תורת תנועת החסידות לדורותיה, ושמו נערץ בפי גדולי החסידות עוד מתקופת הבעל שם טוב. כמה מספריו הקדושים נדפסו במהדורות חוזרות ע"י המגיד מקוזניץ ורבי לוי יצחק מברדיטשוב.
דף כתוב משני צידיו. 19 ס"מ בקירוב. כ-46 שורות בכתב-יד קדשו. מצב בינוני. קרעים גסים עם חסרון בטקסט, משוקמים באופן מקצועי. כתמים כהים.
מצורף אישור חוות דעת מומחה לכתבי יד רבניים, על זיהוי הדף כאוטוגרף המהר"ל, וחשיבות תוכנו כחלק שלא נדפס מתוך ספר דרשותיו.
דף בודד מתוך כרך בכת"י (שאינו ידוע לנו כיום). לפנינו קטע (לא שלם) מהחידושים לפרשת אמור. קטע זה לא נדפס. השם "דרוש נאה", המופיע ככותרת בראשי העמודים, מוכר מדרשותיו של המהר"ל שנדפסו עוד בחייו: דרשה ל"שבת תשובה" שנת שד"מ ("דרוש נאה", פראג, שד"מ 1584), דרשה ל"שבת הגדול" שנת שמ"ט ("דרוש נאה", פראג, שמ"ט 1589). דרשה נוספת שנדפסה בחייו היא הדרשה לחג "מתן תורה" שנת שנ"ב ("דרוש דרש", פראג, שנ"ג 1593).
תוכן כתב היד שלפנינו: דרוש הלכתי לפרשת אמור בדיני טומאת כהן לקרוביו. סגנון הלשון אופייני לכתביו האחרים של המהר"ל. מופיע בו פעמיים הביטוי "אומר אני", המצוי בספרי המהר"ל - "אומר אני שרצתה התורה לדרוש קל וחומר... ונקט אשתו קודם לאמו, דאשתו יותר קל מאמו, דאמו יש לה יותר שייכות בקורבה אמו מאשתו, שזו היא מבטן ולידה, ואשתו אינו מבטן ולידה...".
רבינו המהר"ל - רבי יהודה ליווא בן בצלאל (רע"ב-שס"ט), גאון ישראל וקדושו. נולד בוורמייזא בליל חג הפסח רע"ב [יש אומרים בשנת רפ"ב]. כיהן ברבנות ובראשות ישיבה בניקלשבורג, פוזנא ופראג. מתלמידיו הנודעים רבי יו"ט ליפמן בעל "תוספות יו"ט", חתנו רבי יצחק כ"ץ ורבי אליהו לואנץ ה"בעל שם" מוורמייזא. מגדולי רבני דורו וגדולי הדורות ומגדולי הרוח והמחשבה, שהעניק לדורות את המקוריות המיוחדת בהגותו ובביאוריו לאגדות חז"ל. ממנהיגי יהדות מורביה, נודע בקשריו עם מלכי אומות העולם ובמלחמתו נגד עלילות הדם. דמותו של המהר"ל חקוקה בלב העם, כדמות פלאים אפופה ספורי מופת. נודעו האגדות על ה"גולם" שיצר המהר"ל בייחודים וכוונות עפ"י "ספר יצירה", ואשר נשלח על ידו לשליחויות מסתוריות לסיכול עלילות שונאי ישראל [ראה אודות כך בספר "נפלאות מהר"ל" ובסיפורים עממיים רבים שנדפסו על דמותו של "הגולם מפראג"].
מחיבוריו הרבים: "גבורות ה'", "דרך חיים", "נתיבות עולם", "באר הגולה", "תפארת ישראל", "נצח ישראל", "אור חדש", "נר מצוה", "גור אריה" על פירוש רש"י לתורה, "חדושי מהר"ל" לאגדות הש"ס, ודרשות. מחשבת המהר"ל בספריו הרבים היא אחת מאבני היסוד של תורת תנועת החסידות לדורותיה, ושמו נערץ בפי גדולי החסידות עוד מתקופת הבעל שם טוב. כמה מספריו הקדושים נדפסו במהדורות חוזרות ע"י המגיד מקוזניץ ורבי לוי יצחק מברדיטשוב.
דף כתוב משני צידיו. 19 ס"מ בקירוב. כ-46 שורות בכתב-יד קדשו. מצב בינוני. קרעים גסים עם חסרון בטקסט, משוקמים באופן מקצועי. כתמים כהים.
מצורף אישור חוות דעת מומחה לכתבי יד רבניים, על זיהוי הדף כאוטוגרף המהר"ל, וחשיבות תוכנו כחלק שלא נדפס מתוך ספר דרשותיו.
קָטָלוֹג
מכירה 58 - פריטים נדירים ומיוחדים
31.10.2017
פתיחה: $3,000
נמכר ב: $5,000
כולל עמלת קונה
דף בכתב-יד, תקנת רבני וראשי הקהילה בעיר אנקונה האוסרת על ריקודים מעורבים של גברים ונשים, בחתימת רבני ונכבדי המקום ובחתימת רבי ידידיה ב"ר משה גלאנטי שליח צפת. [אנקונה (איטליה), שע"ה 1615].
"לעשות רצון אבינו שבשמים ולעשות גדר וסייג לתורה... נמנו וגמרו מעלת החכמים והרבנים נר"ו ומעלת אנשי הוועד של ק"ק איטאליאני וק"ק ליואנטיני יצ"ו... שלא יוכל שום יהודי... לרקד היינו בלאר"י עם שום אשה בשום זמן בעולם...".
בתקנה מופיעים חרמות, אזהרות וקללות שיחולו על ראשו של מי שיעבור על הדברים, ונכתב כי הדבר נעשה ברשות "מעלת הויקאריאו של מעלת החשמן יר"ה".
בסוף התקנה נוספה הסתייגות, בכתיבה אחרת, כי לנשים מותר לרקוד עם מורים גברים בשעה שהן מקבלות מהם שיעורי ריקוד: "וראוי לבאר שהמלמדים את הנשים לרקוד היינו המאיסטרי די באלאר יוכלו לרקוד עמהן בשעה שמלמדים אותן לבד...".
על התקנה חתומים רבני ונכבדי הקהילה ולצדם חתימת החכם הנודע רבי ידידיה גלאנטי שליח צפת, ששהה אז באנקונה, החותם במליצה: "אורח נטה ללון - ידידיה בכמהר"ר משה גלאנטי זלה"ה". החתומים האחרים הם: "דוד בכמהר"ר יצחק פראנקו", "אלימלך לא"א יוסף צרפתי יז"ל", "אליה הלליה מקאליי", "יעקב בכ"ר ישמעאל", "רפאל פינצו", "שם טוב ן' חביב", "משה רפאל... ן' חביב".
מעבר לדף ובעמודים שאחריו רישומים על תוכן התקנה באיטלקית. בנוסח העברי לא מופיעים שם העיר והשנה, אך הם מופיעים בנוסח האיטלקי.
הגאון רבי ידידיה גלאנטי בעל "חידושי גלאנטי", בנו של רבי משה גלאנטי (הראשון) מצפת (תלמיד מרן רבי יוסף קארו, ורבה של צפת). החל משנת שס"ז שהה בערי איטליה בשליחות העיר צפת. בחודש שבט שס"ז כתב שם בעיר קוני תשובה בענין ירושה, בשנת שס"ח הביא לדפוס בוונציה את ספר השו"ת של אביו, אליו צירף חידושי ראשונים שהדפיס מכתבי-יד. רבי יהודה אריה ממודינה כותב על המפגש עמו בוונציה, ומספר כי חכמי וונציה שמעו מפיו על גדולתו של האר"י: "הגיע פה החכם ר' ידידיה גאלאנטי ז"ל שליח מארץ ישראל, וסמוך לביאתו היה מוטל על ערש דוי החכם המופלא הרופא ר' אליהו מונטאלטו... והלכו רבים מבעלי תורה לבקרו... ועודנו שם התחיל הגאלאנטי לספר ממעשה נסים ונפלאות האר"י ז"ל..." (ארי נוהם, ירושלים תרפ"ט, עמ' פ). אברהם יערי (שלוחי ארץ ישראל, עמ' 247) כותב כי שליחותו של רבי ידידיה גלאנטי באיטליה הסתיימה בשנת שע"ד אך לפנינו תקנה בחתימתו מתקופה מעט יותר מאוחרת. חידושיו ופסקיו נדפסו בספרו "חידושי גלאנטי" ובסוף ספר השו"ת של אביו.
דף מקופל (4 עמ'). 27.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. קרע במרכז הדף עם פגיעה קלה בטקסט. סימני קיפול ובלאי.
"לעשות רצון אבינו שבשמים ולעשות גדר וסייג לתורה... נמנו וגמרו מעלת החכמים והרבנים נר"ו ומעלת אנשי הוועד של ק"ק איטאליאני וק"ק ליואנטיני יצ"ו... שלא יוכל שום יהודי... לרקד היינו בלאר"י עם שום אשה בשום זמן בעולם...".
בתקנה מופיעים חרמות, אזהרות וקללות שיחולו על ראשו של מי שיעבור על הדברים, ונכתב כי הדבר נעשה ברשות "מעלת הויקאריאו של מעלת החשמן יר"ה".
בסוף התקנה נוספה הסתייגות, בכתיבה אחרת, כי לנשים מותר לרקוד עם מורים גברים בשעה שהן מקבלות מהם שיעורי ריקוד: "וראוי לבאר שהמלמדים את הנשים לרקוד היינו המאיסטרי די באלאר יוכלו לרקוד עמהן בשעה שמלמדים אותן לבד...".
על התקנה חתומים רבני ונכבדי הקהילה ולצדם חתימת החכם הנודע רבי ידידיה גלאנטי שליח צפת, ששהה אז באנקונה, החותם במליצה: "אורח נטה ללון - ידידיה בכמהר"ר משה גלאנטי זלה"ה". החתומים האחרים הם: "דוד בכמהר"ר יצחק פראנקו", "אלימלך לא"א יוסף צרפתי יז"ל", "אליה הלליה מקאליי", "יעקב בכ"ר ישמעאל", "רפאל פינצו", "שם טוב ן' חביב", "משה רפאל... ן' חביב".
מעבר לדף ובעמודים שאחריו רישומים על תוכן התקנה באיטלקית. בנוסח העברי לא מופיעים שם העיר והשנה, אך הם מופיעים בנוסח האיטלקי.
הגאון רבי ידידיה גלאנטי בעל "חידושי גלאנטי", בנו של רבי משה גלאנטי (הראשון) מצפת (תלמיד מרן רבי יוסף קארו, ורבה של צפת). החל משנת שס"ז שהה בערי איטליה בשליחות העיר צפת. בחודש שבט שס"ז כתב שם בעיר קוני תשובה בענין ירושה, בשנת שס"ח הביא לדפוס בוונציה את ספר השו"ת של אביו, אליו צירף חידושי ראשונים שהדפיס מכתבי-יד. רבי יהודה אריה ממודינה כותב על המפגש עמו בוונציה, ומספר כי חכמי וונציה שמעו מפיו על גדולתו של האר"י: "הגיע פה החכם ר' ידידיה גאלאנטי ז"ל שליח מארץ ישראל, וסמוך לביאתו היה מוטל על ערש דוי החכם המופלא הרופא ר' אליהו מונטאלטו... והלכו רבים מבעלי תורה לבקרו... ועודנו שם התחיל הגאלאנטי לספר ממעשה נסים ונפלאות האר"י ז"ל..." (ארי נוהם, ירושלים תרפ"ט, עמ' פ). אברהם יערי (שלוחי ארץ ישראל, עמ' 247) כותב כי שליחותו של רבי ידידיה גלאנטי באיטליה הסתיימה בשנת שע"ד אך לפנינו תקנה בחתימתו מתקופה מעט יותר מאוחרת. חידושיו ופסקיו נדפסו בספרו "חידושי גלאנטי" ובסוף ספר השו"ת של אביו.
דף מקופל (4 עמ'). 27.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. קרע במרכז הדף עם פגיעה קלה בטקסט. סימני קיפול ובלאי.
קָטָלוֹג
מכירה 58 - פריטים נדירים ומיוחדים
31.10.2017
פתיחה: $2,000
לא נמכר
כתב-יד, דף בודד מתוך ספר דבש האריה, חיבור בקבלה מאת רבי גור אריה הלוי, מרבני מנטובה. אוטוגרף בכתב-יד המחבר, כל קטע חתום בחתימתו "גאל"י". [מנטובה, המאה ה-17].
דף ב' מתוך חיבור קבלי שכנראה לא נשלם. חידושים על פסוקי התנ"ך בנגלה ובנסתר [דף א' של חיבור זה היה בעבר באוסף מהלמן (כת"י 123), וצילום שלו נמצא בספרייה הלאומית (בטעות תחת השם "דבר אריה"). בדף א' הנ"ל מופיעה כותרת בכתב יד המחבר: "ספר דבש האריה, כי מגויית גור אריה הלוי בכמהר"ר משה הושעיה זלה"ה ירד הדבש כפי כח המקבל על איזה פסוק או מאמר מרבותינו, ה' יאיר עיני בתורתו אמן"].
"המקובל האלקי" רבי גור אריה ב"ר משה הושעיה הלוי [פינצי], רב במנטובה במחצית השניה של המאה ה-17. חיבר פירוש לשולחן ערוך, שנדפס עם השולחן ערוך במנטובה תפ"ב-תפ"ג ע"י בן אחיו רבי גור אריה (השני) ב"ר בנימין הלוי פינצי. חיבורים נוספים ממנו נשארו בכתב-יד, חלקם בתורת הקבלה. היה חברו של רבי משה זכות - הרמ"ז (שפ"ה-תנ"ח 1625-1697), והוא עצמו העיד כי שמע מלאך "מגיד" מדבר עם הרמ"ז, כמו שכתב החיד"א בספר שם הגדולים (ערך רבי משה זכות): "והרב גור אריה שחיבר הגהות על השולחן ערוך... העיד ששמע המלאך הדובר בו".
[1] דף, כתוב מצדו האחד. 32 שורות בכתב יד. 20.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים בשוליים. בשורות התחתונות מספר חורים קטנים של חריכת דיו, עם פגיעה בטקסט. מעבר לדף שאריות הדבקה.
דף ב' מתוך חיבור קבלי שכנראה לא נשלם. חידושים על פסוקי התנ"ך בנגלה ובנסתר [דף א' של חיבור זה היה בעבר באוסף מהלמן (כת"י 123), וצילום שלו נמצא בספרייה הלאומית (בטעות תחת השם "דבר אריה"). בדף א' הנ"ל מופיעה כותרת בכתב יד המחבר: "ספר דבש האריה, כי מגויית גור אריה הלוי בכמהר"ר משה הושעיה זלה"ה ירד הדבש כפי כח המקבל על איזה פסוק או מאמר מרבותינו, ה' יאיר עיני בתורתו אמן"].
"המקובל האלקי" רבי גור אריה ב"ר משה הושעיה הלוי [פינצי], רב במנטובה במחצית השניה של המאה ה-17. חיבר פירוש לשולחן ערוך, שנדפס עם השולחן ערוך במנטובה תפ"ב-תפ"ג ע"י בן אחיו רבי גור אריה (השני) ב"ר בנימין הלוי פינצי. חיבורים נוספים ממנו נשארו בכתב-יד, חלקם בתורת הקבלה. היה חברו של רבי משה זכות - הרמ"ז (שפ"ה-תנ"ח 1625-1697), והוא עצמו העיד כי שמע מלאך "מגיד" מדבר עם הרמ"ז, כמו שכתב החיד"א בספר שם הגדולים (ערך רבי משה זכות): "והרב גור אריה שחיבר הגהות על השולחן ערוך... העיד ששמע המלאך הדובר בו".
[1] דף, כתוב מצדו האחד. 32 שורות בכתב יד. 20.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים בשוליים. בשורות התחתונות מספר חורים קטנים של חריכת דיו, עם פגיעה בטקסט. מעבר לדף שאריות הדבקה.
קָטָלוֹג
מכירה 58 - פריטים נדירים ומיוחדים
31.10.2017
פתיחה: $1,000
נמכר ב: $1,875
כולל עמלת קונה
כתב-יד, "סדר הגט לארוסה"; מאת רבי ישמעאל הכהן אב"ד מודינה בעל "זרע אמת". [איטליה, המאה ה-18 או ראשית המאה ה-19].
כתב היד מכיל קל"ח סעיפים מפורטים עם כל הצעדים המעשיים וההלכות לכתיבת גט לארוסה, כולל הנהגת הבעל, הסופר והעדים וסדר מסירת הגט לידי האישה. כתיבה איטלקית רהוטה ומסודרת, עם הוספות-מחבר רבות בכתב-יד. בהוספות אלו מזכיר המחבר מספר פעמים את סדר הגט "מכתב לחזקיהו" לרבי חזקיה מרדכי באסאן ("פני יצחק", מנטובה, תק"ד 1743), ואת סדר הגט הנמצא בשו"ת "שמש צדקה" לרבי שמשון מורפרגו (ונציה, תק"ג 1743).
כתב היד מיוחס לרבי ישמעאל הכהן ממודינה ע"י רבי דוד ששון ("אהל דוד", כת"י מס' 927). מאופן הכתיבה נראה כי היא אוטוגרף מחבר, עם תיקונים והוספות. הכתב דומה למסמך אחר בכתב-ידו של רבי ישמעאל הכהן בו הוא חותם כ"מכתיב וחותם" (ספר "שנות דור ודור", א', עמ' שכח-שכט - ראה צילום מצורף).
הגאון רבי ישמעאל הכהן רבה של מודינה (תפ"ד-תקע"א 1724-1810), גדול חכמי איטליה בדורו ומגדולי הפוסקים. בשנת תקמ"ב (1782) החל לכהן כרבה של מודינה, לאחר פטירת אחיו רבי דוד הכהן רבה של העיר מודינה, שהייתה אחד ממרכזי התורה הגדולים באיטליה במאה ה-18. עשרות שנים שימש רבי ישמעאל כרב ומנהיג העיר מודינה, ולמעשה שימש כרבה ומנהיגה של כל יהדות איטליה. במשך תקופה זו היה רבי ישמעאל הכהן המכריע העיקרי בפסקי ההלכה, בהנהגת הקהילות ובכל עניני החיים היהודיים באיטליה. "פסקיו נתקבלו ללא עוררין, ושמו יצא לפניו כגאון-הפסק ואחרון המכריעים" (תולדות המחבר, בראש ספר "שבח פסח", ירושלים, תשנ"ז). בזמן כינון ה"סנהדרין" היהודי ע"י נפוליאון בשנת 1806, כתב מכתב תשובה מפורט ל-12 השאלות שנשאלו ע"י נפוליאון, בעניני היחס בין חוקי המדינות לחוקי ההלכה [הדיון בשאלת האפשרות "לתאם את אמונתם" של היהודים עם "חובותיהם כצרפתים", היה הסיבה העיקרית של נפוליאון להקמת ה"סנהדרין"]. באותו הזמן היה רבי ישמעאל הכהן זקן-מופלג בן 83 ונמנע ממנו לנסוע להשתתף במושב ה"סנהדרין", אך דבריו שנכתבו בחכמה וללא חת, היוו את הבסיס ההלכתי לדבריהם ב"סנהדרין" של חכמי-ישראל נציגי המחוזות האיטלקיים. שלשת חלקי ספרו שו"ת "זרע אמת" (ליוורנו, תקמ"ג-תקע"ב) הם על חלקי אורח חיים ויורה דעה בלבד, ואילו חיבוריו על אבן העזר וחושן משפט נותרו בכתבי-יד. לפנינו שריד לתורתו של אותו פוסק הלכות מפורסם, על חלק אבן העזר, ובו חידושים רבים להלכה ולמעשה בדיני כתיבת ומסירת גיטין.
סדרי-גט רבים נכתבו ע"י גדולי הפוסקים, ראשונים ואחרונים. שינויים מסויימים ישנם בסדר גט ל"ארוסה" [אשה שקבלה טבעת-קידושין ועדיין לא נכנסה לחופה], השונים מסדרי הגט הרגילים לאשה נשואה, וברוב סדרי הגט הנפוצים אין התייחסות ל"סדר הגט לארוסה", עקב נדירות המנהג להפריד בין זמן הקידושין לבין זמן החופה והנישואין [המנהג הקדום של הפרדת קידושין מן הנישואין התבטל ברוב קהילות ישראל, ונהג בזמן כתיבת החיבור שלפנינו, רק באזורים מסוימים בצפון-איטליה ובארצות-המזרח. על חילוקי מנהגי האירוסין והנישואין, ראה במאמרו של דוד ששון, "אגרות פרס ותימן", הצופה לחכמת ישראל, ט', בודפסט תרפ"ה, עמ' 211-212].
5 עמ'. 29 ס"מ. מצב טוב. כריכה חדשה.
מקור: אוסף משפחת ששון. "אהל דוד", כת"י מס' 927.
כתב היד מכיל קל"ח סעיפים מפורטים עם כל הצעדים המעשיים וההלכות לכתיבת גט לארוסה, כולל הנהגת הבעל, הסופר והעדים וסדר מסירת הגט לידי האישה. כתיבה איטלקית רהוטה ומסודרת, עם הוספות-מחבר רבות בכתב-יד. בהוספות אלו מזכיר המחבר מספר פעמים את סדר הגט "מכתב לחזקיהו" לרבי חזקיה מרדכי באסאן ("פני יצחק", מנטובה, תק"ד 1743), ואת סדר הגט הנמצא בשו"ת "שמש צדקה" לרבי שמשון מורפרגו (ונציה, תק"ג 1743).
כתב היד מיוחס לרבי ישמעאל הכהן ממודינה ע"י רבי דוד ששון ("אהל דוד", כת"י מס' 927). מאופן הכתיבה נראה כי היא אוטוגרף מחבר, עם תיקונים והוספות. הכתב דומה למסמך אחר בכתב-ידו של רבי ישמעאל הכהן בו הוא חותם כ"מכתיב וחותם" (ספר "שנות דור ודור", א', עמ' שכח-שכט - ראה צילום מצורף).
הגאון רבי ישמעאל הכהן רבה של מודינה (תפ"ד-תקע"א 1724-1810), גדול חכמי איטליה בדורו ומגדולי הפוסקים. בשנת תקמ"ב (1782) החל לכהן כרבה של מודינה, לאחר פטירת אחיו רבי דוד הכהן רבה של העיר מודינה, שהייתה אחד ממרכזי התורה הגדולים באיטליה במאה ה-18. עשרות שנים שימש רבי ישמעאל כרב ומנהיג העיר מודינה, ולמעשה שימש כרבה ומנהיגה של כל יהדות איטליה. במשך תקופה זו היה רבי ישמעאל הכהן המכריע העיקרי בפסקי ההלכה, בהנהגת הקהילות ובכל עניני החיים היהודיים באיטליה. "פסקיו נתקבלו ללא עוררין, ושמו יצא לפניו כגאון-הפסק ואחרון המכריעים" (תולדות המחבר, בראש ספר "שבח פסח", ירושלים, תשנ"ז). בזמן כינון ה"סנהדרין" היהודי ע"י נפוליאון בשנת 1806, כתב מכתב תשובה מפורט ל-12 השאלות שנשאלו ע"י נפוליאון, בעניני היחס בין חוקי המדינות לחוקי ההלכה [הדיון בשאלת האפשרות "לתאם את אמונתם" של היהודים עם "חובותיהם כצרפתים", היה הסיבה העיקרית של נפוליאון להקמת ה"סנהדרין"]. באותו הזמן היה רבי ישמעאל הכהן זקן-מופלג בן 83 ונמנע ממנו לנסוע להשתתף במושב ה"סנהדרין", אך דבריו שנכתבו בחכמה וללא חת, היוו את הבסיס ההלכתי לדבריהם ב"סנהדרין" של חכמי-ישראל נציגי המחוזות האיטלקיים. שלשת חלקי ספרו שו"ת "זרע אמת" (ליוורנו, תקמ"ג-תקע"ב) הם על חלקי אורח חיים ויורה דעה בלבד, ואילו חיבוריו על אבן העזר וחושן משפט נותרו בכתבי-יד. לפנינו שריד לתורתו של אותו פוסק הלכות מפורסם, על חלק אבן העזר, ובו חידושים רבים להלכה ולמעשה בדיני כתיבת ומסירת גיטין.
סדרי-גט רבים נכתבו ע"י גדולי הפוסקים, ראשונים ואחרונים. שינויים מסויימים ישנם בסדר גט ל"ארוסה" [אשה שקבלה טבעת-קידושין ועדיין לא נכנסה לחופה], השונים מסדרי הגט הרגילים לאשה נשואה, וברוב סדרי הגט הנפוצים אין התייחסות ל"סדר הגט לארוסה", עקב נדירות המנהג להפריד בין זמן הקידושין לבין זמן החופה והנישואין [המנהג הקדום של הפרדת קידושין מן הנישואין התבטל ברוב קהילות ישראל, ונהג בזמן כתיבת החיבור שלפנינו, רק באזורים מסוימים בצפון-איטליה ובארצות-המזרח. על חילוקי מנהגי האירוסין והנישואין, ראה במאמרו של דוד ששון, "אגרות פרס ותימן", הצופה לחכמת ישראל, ט', בודפסט תרפ"ה, עמ' 211-212].
5 עמ'. 29 ס"מ. מצב טוב. כריכה חדשה.
מקור: אוסף משפחת ששון. "אהל דוד", כת"י מס' 927.
קָטָלוֹג
מכירה 58 - פריטים נדירים ומיוחדים
31.10.2017
פתיחה: $1,000
נמכר ב: $2,250
כולל עמלת קונה
כתב-יד, "סדר שפר התקון שנוהגים לומר יחידי סגולה בליל יום הכפורים אחר תפלת ערבית". [איטליה], שנת "הוא מוחה פשעיך" [תקנ"א 1791].
כתב-יד על נייר עבה ואיכותי. כתיבה מרובעת מנוקדת. שער מאויר. בתחתיתו מופיע הכיתוב: "הספר הלז קנין כספו של הי"ה הו"ה כ' מרדכי יוסף מלארוקא יצ"ו, נכתב בשנת אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני לפ"ק". בנוסח השער נכתב כי מקור התיקון הוא מספר "אוצר נחמד" (המבוסס על ספר "חמדת ימים"), "ונסדר ממעלת הרב כמוהר"ר מבית עומרון זצוק"ל", אך הנוסח שונה מהמובא בספר הנ"ל. בראש התיקון נכתב: "סדר הלמוד שעושים בליל יום הכפורים אחר תפלת ערבית בכנ'[סת] קאטאלאנא יע"א". לאחר מכן מופיעה מסכת יומא בשלמותה ולאחריה מובאת "תפלה על הפרנסה". בחלקו האחרון של כתב היד מופיעים קטעים שונים לתפילה ואמירה "באשמורת הבוקר" של יום הכפורים. בסיום העמוד האחרון: "ואומרים הקדישים על הנפטרים שהתקינו חברה הזאת...".
[62] דף. 20.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. כריכה עם שדרת עור, עם פגמים קלים.
כתב-יד על נייר עבה ואיכותי. כתיבה מרובעת מנוקדת. שער מאויר. בתחתיתו מופיע הכיתוב: "הספר הלז קנין כספו של הי"ה הו"ה כ' מרדכי יוסף מלארוקא יצ"ו, נכתב בשנת אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני לפ"ק". בנוסח השער נכתב כי מקור התיקון הוא מספר "אוצר נחמד" (המבוסס על ספר "חמדת ימים"), "ונסדר ממעלת הרב כמוהר"ר מבית עומרון זצוק"ל", אך הנוסח שונה מהמובא בספר הנ"ל. בראש התיקון נכתב: "סדר הלמוד שעושים בליל יום הכפורים אחר תפלת ערבית בכנ'[סת] קאטאלאנא יע"א". לאחר מכן מופיעה מסכת יומא בשלמותה ולאחריה מובאת "תפלה על הפרנסה". בחלקו האחרון של כתב היד מופיעים קטעים שונים לתפילה ואמירה "באשמורת הבוקר" של יום הכפורים. בסיום העמוד האחרון: "ואומרים הקדישים על הנפטרים שהתקינו חברה הזאת...".
[62] דף. 20.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. כריכה עם שדרת עור, עם פגמים קלים.
קָטָלוֹג
מכירה 58 - פריטים נדירים ומיוחדים
31.10.2017
פתיחה: $2,000
נמכר ב: $11,250
כולל עמלת קונה
דף בכתב-יד, בכתיבת יד קדשו של רבינו החיד"א - חידושים על מסכת מגילה.
12 שורות בכת"י החיד"א. חידושים בעניין סעודת פורים שעשאה בלילה (בסוגיית "קם רבה ושחטיה לרב זירא"). תוכן הדברים נדפס בספרו של החיד"א "פתח עינים" (מסכת מגילה ז, ב), בשינוי לשון ובעריכה מאוחרת.
רבינו החיד"א - רבי חיים יוסף דוד אזולאי (תפ"ד-תקס"ו), מגדולי הפוסקים, מקובל אלוקי, גאון מופלג, מחבר פורה ושד"ר מפורסם. נולד בירושלים לרבי רפאל יצחק זרחיה אזולאי, מחכמי ירושלים ונינו של המקובל רבי אברהם אזולאי בעל "חסד לאברהם". מנערותו יצק מים על ידיהם של גדולי החכמים והמקובלים בירושלים, ביניהם רבינו חיים בן עטר - ה"אור החיים" הקדוש. את לימודיו בחכמת הסוד החל בישיבת המקובלים "בית אל", אצל רבי שלום מזרחי שרעבי - הרש"ש הקדוש. יחד עם החיד"א למד אז אצל הרש"ש חברו המהרי"ט אלגאזי.
בשנת תקי"ג יצא במסע שליחות ראשון כשד"ר [=שלוחא דרבנן] מטעם קהילת חברון, מסע שנמשך כחמש שנים בהן עבר בערי איטליה, גרמניה, הולנד, אנגליה וצרפת. בשליחות זו החל שמו להתפרסם. הופעתו עוררה תשומת לב רבה, ובמקומות רבים הכירו בגדולתו. בשנת תקל"ג יצא החיד"א לשליחות נוספת מטעם קהילת חברון. שליחותו השניה הטביעה חותם עמוק בכל המקומות בהם ביקר. בסוף מסע זה השתקע בליוורנו שבאיטליה. בה כיהן ברבנות והוציא את רוב ספריו.
החיד"א היה מגדולי מחברי הספרים בכל הדורות. הוא כתב למעלה מ-80 חיבורים בכל מקצועות התורה, ביניהם חיבורו "ברכי יוסף" - פירוש לשולחן ערוך שהשפעתו רבה בתחום פסיקת ההלכה. ספריו התקבלו בכל תפוצות ישראל וזכו להערכה רבה. את רוב חיבוריו כתב תוך כדי טרדותיו ומסעותיו, כשבידיו ספרים מועטים, ומתוך כך משתקפת גאונותו האדירה וכוח זכרונו הבלתי מצוי. בכל מקום אליו הגיע נהג החיד"א לבדוק את אוצרות הספרים והספריות המקומיות, וחקר אחרי כתבי יד וחיבורים של גדולי ישראל שלא נודעו. בזכות הכבוד וההערצה להם זכה, קיבל אישורי כניסה לספריות גדולות ומוזיאונים, כדוגמת הספריה הלאומית בפריז, בה ישב שעות רבות והעתיק כתבי יד חשובים. גילוייו וידיעותיו הרבות בענייני ספרים, שרכש בביקורים אלה, משוקעים בכל ספריו, אך במיוחד בספרו הביבליוגרפי החשוב "שם הגדולים".
דף, 10X14.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול.
מצורף אישור מומחה על זיהוי כתב-היד ככתיבת ידו של רבינו החיד"א.
12 שורות בכת"י החיד"א. חידושים בעניין סעודת פורים שעשאה בלילה (בסוגיית "קם רבה ושחטיה לרב זירא"). תוכן הדברים נדפס בספרו של החיד"א "פתח עינים" (מסכת מגילה ז, ב), בשינוי לשון ובעריכה מאוחרת.
רבינו החיד"א - רבי חיים יוסף דוד אזולאי (תפ"ד-תקס"ו), מגדולי הפוסקים, מקובל אלוקי, גאון מופלג, מחבר פורה ושד"ר מפורסם. נולד בירושלים לרבי רפאל יצחק זרחיה אזולאי, מחכמי ירושלים ונינו של המקובל רבי אברהם אזולאי בעל "חסד לאברהם". מנערותו יצק מים על ידיהם של גדולי החכמים והמקובלים בירושלים, ביניהם רבינו חיים בן עטר - ה"אור החיים" הקדוש. את לימודיו בחכמת הסוד החל בישיבת המקובלים "בית אל", אצל רבי שלום מזרחי שרעבי - הרש"ש הקדוש. יחד עם החיד"א למד אז אצל הרש"ש חברו המהרי"ט אלגאזי.
בשנת תקי"ג יצא במסע שליחות ראשון כשד"ר [=שלוחא דרבנן] מטעם קהילת חברון, מסע שנמשך כחמש שנים בהן עבר בערי איטליה, גרמניה, הולנד, אנגליה וצרפת. בשליחות זו החל שמו להתפרסם. הופעתו עוררה תשומת לב רבה, ובמקומות רבים הכירו בגדולתו. בשנת תקל"ג יצא החיד"א לשליחות נוספת מטעם קהילת חברון. שליחותו השניה הטביעה חותם עמוק בכל המקומות בהם ביקר. בסוף מסע זה השתקע בליוורנו שבאיטליה. בה כיהן ברבנות והוציא את רוב ספריו.
החיד"א היה מגדולי מחברי הספרים בכל הדורות. הוא כתב למעלה מ-80 חיבורים בכל מקצועות התורה, ביניהם חיבורו "ברכי יוסף" - פירוש לשולחן ערוך שהשפעתו רבה בתחום פסיקת ההלכה. ספריו התקבלו בכל תפוצות ישראל וזכו להערכה רבה. את רוב חיבוריו כתב תוך כדי טרדותיו ומסעותיו, כשבידיו ספרים מועטים, ומתוך כך משתקפת גאונותו האדירה וכוח זכרונו הבלתי מצוי. בכל מקום אליו הגיע נהג החיד"א לבדוק את אוצרות הספרים והספריות המקומיות, וחקר אחרי כתבי יד וחיבורים של גדולי ישראל שלא נודעו. בזכות הכבוד וההערצה להם זכה, קיבל אישורי כניסה לספריות גדולות ומוזיאונים, כדוגמת הספריה הלאומית בפריז, בה ישב שעות רבות והעתיק כתבי יד חשובים. גילוייו וידיעותיו הרבות בענייני ספרים, שרכש בביקורים אלה, משוקעים בכל ספריו, אך במיוחד בספרו הביבליוגרפי החשוב "שם הגדולים".
דף, 10X14.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול.
מצורף אישור מומחה על זיהוי כתב-היד ככתיבת ידו של רבינו החיד"א.
קָטָלוֹג
מכירה 58 - פריטים נדירים ומיוחדים
31.10.2017
פתיחה: $1,500
לא נמכר
מכתב מאת רבי שמואל שמעיה ב"ר אד"ף [אברהם דוד פאפו] אל רבי חיים יוסף דוד אזולאי - החיד"א. אנקונה, [תקל"ז 1777].
בראש המכתב תוארי כבוד מופלגים ודברי שבח (חמש שורות) לרבינו החיד"א. לאחר מכן מתפלא הכותב במכתבו על כי החיד"א לא כתב לו מכתב מזה זמן רב: "למה ולמה נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אובד... שעבר זמן זמנם זמנהם ועדיין לא זכינא לאותיותיו הנעימים כמו שהיה בשליחותו הראשונה דהוינא חשיב בעיני דמר כאחד מן האמהות...", בהמשך כותב על התגלות החיד"א אליו בחלום: "ופעמים שלש בחלום חזיון לילה זכיתי לדבר עמו פה אל פה ולהנות מפניו המאירים... ואמרתי בלבי על השנות החלום...".
מעבר לדף, בכתיבה אחרת, העתקת מכתב המופנה אל "המקובל האלקי כמוהר"ר פרץ הלוי...", ללא חתימה.
רבי שמואל שמעיה פאפו, בן רבי אברהם דוד פאפו אב"ד ראגוזה ואנקונה. אביו, רבי אברהם דוד, היה חתנו של רבי המקובל משה זכות - הרמ"ז. רבי שמואל שמעיה היה מחכמי העיר אנקונה, ובבוא החיד"א לשם במסע שליחותו נפגש עמו ולאחר מכן עמדו בקשרי מכתבים (ראה חומר מצורף). בספר מסעותיו "מעגל טוב" (עמ' 6) כותב החיד"א על פגישתו עם רבי שמואל שמעיה: "...ובאנו לעיר אנקונא בו ביום... וקצת מחכמי הישיבה ובתוכם שני המאורות כמהר"ש פאפו וכמהר"י פרץ...". בעותק של הספר "תפתה ערוך" של מהר"ם זכות שקיבל מאת רבי שמואל שמעיה פאפו, כתב החיד"א: "ספרא... היה למנה מאת צדיק תמים חוטר מגזע הרב המחבר... החכם השלם הדיין כמוה"ר שמואל שמעיה בן הרב כמוה"ר אברהם בן הרב הגדול כמוה"ר שמואל חתנו ותלמידו של הרב המחבר... פה אנקונה..." (ראה חומר מצורף).
[1] דף. 26.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי וקרעים בשוליים.
בראש המכתב תוארי כבוד מופלגים ודברי שבח (חמש שורות) לרבינו החיד"א. לאחר מכן מתפלא הכותב במכתבו על כי החיד"א לא כתב לו מכתב מזה זמן רב: "למה ולמה נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אובד... שעבר זמן זמנם זמנהם ועדיין לא זכינא לאותיותיו הנעימים כמו שהיה בשליחותו הראשונה דהוינא חשיב בעיני דמר כאחד מן האמהות...", בהמשך כותב על התגלות החיד"א אליו בחלום: "ופעמים שלש בחלום חזיון לילה זכיתי לדבר עמו פה אל פה ולהנות מפניו המאירים... ואמרתי בלבי על השנות החלום...".
מעבר לדף, בכתיבה אחרת, העתקת מכתב המופנה אל "המקובל האלקי כמוהר"ר פרץ הלוי...", ללא חתימה.
רבי שמואל שמעיה פאפו, בן רבי אברהם דוד פאפו אב"ד ראגוזה ואנקונה. אביו, רבי אברהם דוד, היה חתנו של רבי המקובל משה זכות - הרמ"ז. רבי שמואל שמעיה היה מחכמי העיר אנקונה, ובבוא החיד"א לשם במסע שליחותו נפגש עמו ולאחר מכן עמדו בקשרי מכתבים (ראה חומר מצורף). בספר מסעותיו "מעגל טוב" (עמ' 6) כותב החיד"א על פגישתו עם רבי שמואל שמעיה: "...ובאנו לעיר אנקונא בו ביום... וקצת מחכמי הישיבה ובתוכם שני המאורות כמהר"ש פאפו וכמהר"י פרץ...". בעותק של הספר "תפתה ערוך" של מהר"ם זכות שקיבל מאת רבי שמואל שמעיה פאפו, כתב החיד"א: "ספרא... היה למנה מאת צדיק תמים חוטר מגזע הרב המחבר... החכם השלם הדיין כמוה"ר שמואל שמעיה בן הרב כמוה"ר אברהם בן הרב הגדול כמוה"ר שמואל חתנו ותלמידו של הרב המחבר... פה אנקונה..." (ראה חומר מצורף).
[1] דף. 26.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי וקרעים בשוליים.
קָטָלוֹג