כתב-יד על קלף, "ברכת הלבנה", נכתב ע"י הסופר אליעזר זוסמן מעזריטש כמתנה לחתן בר המצוה וולפגנג בן ר' איצק שפייאר. פרנקפורט דמיין, תקצ"ו [1836].
פורמט כיס. כתיבה אשכנזית מרובעת, מנוקדת. הקדמה והוראות בכתב "רש"י". שער מעוטר בכתב-יד, עם פרטי הכותב, המקום והשנה. במרכז השער הקדשה לחתן בר המצוה: "אזכרה להבן יקיר ונעים, נטע שעשועים, הולך תמים, כ' וואלפגאנג שפייאר, בן התורני יקר רוח השלם כ"ה איצק שפייאר יצ"ו, ביום בר מצוה שלו, יום שבת קדש ח' ניסן תקצ"ויו לפ"ק, יזכו הוריו להכניסו תחת כליל חופתו, כי ילך דרך עקבות אבותיו ושמר מצות ד' ותורתו אמן".
בעמוד שאחרי השער: "דיני קידוש הלבנה".
[4] דף. 11 ס"מ. מצב טוב. כתמים. כריכה מקורית, פגמים בכריכה.

שלושה דפים בכתב-יד, שהוצאו מ"גניזת כריכות". פירוש המשניות לרבי עובדיה מברטנורא. [המאה ה-16/15].
כתיבה ספרדית בינונית, עם כותרות ותיבות פתיחה באותיות מוגדלות. צורת הכתיבה וכן סימן המים בנייר מתאימים לתקופת חייו של המחבר רבינו עובדיה מברטנורא (שלהי המאה ה-15 או ראשית המאה ה-16).
הפירוש למסכת עירובין - מפרק י, אמצע משנה ט', עד סוף המסכת; ולמסכת פסחים - מראש המסכת עד פרק א', אמצע משנה ה'. נוסח המשניות נוסף בשולי הגליונות, בכתיבה אחרת.
בסוף מסכת עירובין קולופון מחורז של הסופר: "סליק פרקא וסליקא לה מסכת עירובין / שבח ותהלה למי שנתן לשכוי בינה להבין / ובשם מי שצוה על הכנסת אורחים / אתחיל בעזרתו לכתוב מסכת פסחים".
רבינו עובדיה ירא מברטנורא (נולד בסביבות שנת ר"י, נפטר בסביבות שנת ר"פ), גדול מפרשי המשנה ומגדולי חכמי דורו. נולד באיטליה בעיר ברטנורה (Bertinoro), והיה תלמידו של המהרי"ק. בשנת רמ"ח עלה לירושלים ונתמנה שם לרבה של העיר. כבר בדורו זכה להערכה רבה, וכפי שכותב עליו הרדב"ז: "האיש הזה היה מפורסם בחכמה וראש לכל רבני ירושלים", "כל חכמי צרפת וספרד ואשכנז שבירושלם היו יושבים לפניו כפופים לו" (שו"ת הרדב"ז חלק רביעי, סימן אלף קפ [קח]). רבי עובדיה מברטנורא כתב מספר חיבורים, אך גולת הכותרת שבחיבוריו הוא פירושו הידוע למשנה, שהפך (בדומה לפירוש רש"י לתלמוד) לפירוש היסודי והנלמד ביותר, ונדפס באלפי מהדורות המשנה מאז דורו ועד ימינו.
[3] דף. 30 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. הדפים שרדו כמעט בשלמותם. כתמים כהים. קרעים עם פגיעה בטקסט בדרגות שונות, כתוצאה מהכריכה. הדפים שוקמו באופן מקצועי.

כתב-יד, חמשה חומשי תורה, עם פירוש רש"י, תרגום אונקלוס, תפסיר רס"ג [תרגום בערבית-יהודית], עם המסורה הגדולה והמסורה הקטנה, ההפטרות, ומחברת התיג'אן. [תימן, כנראה צנעא], שנת ויושיענו לפ"ק [תנ"ח 1698].
כתב-יד מרשים, בכתיבה תימנית נאה, הכולל את חמשת חומשי התורה. נכרך בארבעה כרכים. כתיבת סופר ברמה אמנותית גבוהה. העמודים מסודרים בטיפוגרפיה נאה, במרווחים קבועים בין הטורים: נוסח התורה נכתב במרכז, בכתיבה מרובעת, מנוקדת ומוטעמת; סביבו נכתבו [בכתיבה בינונית] התרגום הארמי של אונקלוס והתרגום הערבי - תפסיר רס"ג [תרגום ותפסיר פסוק אחרי פסוק. תרגום אונקלוס עם ניקוד עליון]. במסגרת חיצונית - סביב התרגומים - נכתב פירוש רש"י, באותיות קטנות יותר. ציוני "המסורה הקטנה" נכתבו ברווח שבין נוסח התורה לתרגומים. במרווח זה מופיע איור מגן דוד בראש כל אחת מ-54 הפרשיות. טקסט "המסורה הגדולה" נכתב בשוליים העליונות או התחתונות.
בראש הכרך הראשון חיבור "מחברת התיג'אן" [על דקדוק לשון הקודש]. חסר בחלקו הראשון.
בראש הכרך השלישי - שני עמודים מעוטרים ב"שטיחים" באמנות מיקרוגרפיה, מפסוקי תהלים. אחריהם מופיע חיבור בערבית-יהודית על דקדוק וטעמי המקרא. כפי הנראה, המיקום המקורי של דפים אלה היה בראש הכרך הראשון, לפני "מחברת התיג'אן".
בסוף הכרך השני ובסוף הכרך הרביעי, נכרכו ההפטרות, עם תרגום ארמי, לכל השבתות ומועדי השנה. מקור ותרגום פסוק אחרי פסוק. המקור בניקוד תחתון והתרגום בניקוד עליון.
בכרך הרביעי, בסיום ספר דברים, קולופון הסופר: "נשלמה זאת התורה התמימה הטהורה... שנת הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענ"ו [=תנ"ח] לפ"ק... נכתבה לתשוקת החבר הטוב, גם ה' יתן לו הטוב, יוסף ן' אברהם ן' כמהר"ר יוסף הכהן אלעראקי נר"ו.... והכותב הצעיר משה ן' לאדוני אבי סעדיא ן' יהודה אלקטיעי יש"ל [ינון שמו לעולם]...".
הכותב, רבי משה (מוסא) בן סעדיה בן יהודה קטיעי (או: אלקטיעי), מגדולי חכמי תימן, דיין וסופר ידוע. נולד בצנעא בשנת ת'. שימש כדיין בצנעא וחתום על פסקי הדין החל משנת תנ"ח (ראה: אנצי' לחכמי תימן, שם). נפטר בשנת תע"ה. ממנהיגי הגולים בגלות מַוְזַע, שמו מופיע ברשימת החכמים המתקנים תקנות לאחר הגלות, ובהמשך נבחר לדיין ולראב"ד בבית הדין בצנעא. היה סופר פורה וידועים ממנו 11 כתבי-יד שהעתיק משנת תל"ז עד שנת תס"ו (ראה פירוט מלא באנציקלופדיה לחכמי תימן, עמ' 569), זאת מלבד כתב-היד שלפנינו (שלא נרשם שם). בגלות מַוְזַע היה עם הגולים בשנת תל"ט (1679), ואז תקן תקנות שונות יחד עם הראב"ד מרי שלמה מנזלי, והדיינים מרי יחיא-זכריה הלוי ומרי שלום טוילי. המהרי"ץ מזכיר בשמו תקנה בעניין הושענות ששמע מסבו מרי צאלח הדיין.
4 כרכים. כרך בראשית: [103] דף. כרך שמות: [125] דף (מתוכם דף אחד ריק). כרך ויקרא-במדבר: [128] דף. כרך דברים: [114] דף. 28 ס"מ. נייר איכותי אירופאי שעבר עיבוד במשיחה. מצב משתנה בין הדפים. רובם במצב טוב או טוב-בינוני, ומספר דפים במצב בינוני. במספר דפים קרעים עם חסרון משמעותי ופגיעה בטקסט, וכארבעה דפים שנמצאים באופן חלקי (חסר כמחצית הדף או יותר). כתמים. קרעים ופגמים (שוקמו באופן מקצועי). כריכות עור נאות חדשות.

ספר משנה תורה להרמב"ם, כרך ב', חלקים הפלאה-שופטים (תשעה חלקים מתוך 14 חלקי "הי"ד החזקה"). [ונציה, רפ"ד 1524. דפוס דניאל בומברג].
"עותק מוגה" - אלפי הגהות של תיקונים והשמטות, בכתב יד עתיק [מתקופת ההדפסה, המאה ה-16 בקירוב]. הגהות נוסח שמקורן ב"ספר המוגה" עם חתימת הרמב"ם. חלק מן ההגהות יחידאיות ואינן ידועות מ"ספרים מוגהים" אחרים.
בסוף הספר (דף תשסג/2) קולופון חשוב בכתב-ידו של המגיה, הכותב כי העתיק את הגהותיו מ"ספר מוגה" של רבי נסים ביבאש, אשר הגיה את ספרו מכתב-יד ארם צובה - העותק המוגה שעליו העיד הרמב"ם בחתימת ידו "הוגה מספרי": "בהיות שמצאתי אני אברהם ן' ראובן ביד החכם השלם כה"ר נסים ביבאש יצ"ו ספר רבינו משה מוגה, שהגיה אותו החכם הנזכר מהספר שנמצא היום במדינת חלב מכתיבת יד רבינו משה עצמו, כפי מה שהוא מקובל לאנשי הארץ ההיא, לכן חליתי פניו שיתן לי הספר שהגיה, והגהתי זה הספר עליו כפי האפשר לי בכל יכלתי, ומה שהוקשה לי בענינים שהיו מוגהים לא כתבתי אותם עד שנתישבו לי מפי החכם הנזכר".
ההגהות בכתב יד שבספר שלפנינו נעתקו בדייקנות מהגהות רבי נסים ביבאש, שהגיה את ספרו עפ"י כתב-יד ארם צובה. העתקה זאת נעשתה בחיי רבי נסים ביבאש, והכותב מציין בקולופון שעשה זאת תוך כדי לימוד וליבון הנוסחאות יחד עם רבי "נסים ביבאש יצ"ו", בעצמו.
מקורן של ההגהות שלפנינו, בנוסח כתב-היד שהיה בארם צובה (חַלֶבּ), שהרמב"ם עצמו חתם עליו שהוגה מהעותק האישי שלו ("הוגה מספרי"). כתב-יד ארם צובה היה מפורסם במאה ה-16 ככתב-היד המוסמך ביותר לנוסחאות ספרי הרמב"ם, והוא מוזכר בספרי גדולי האחרונים: הרדב"ז, המבי"ט ומהר"י קורקוס - ראה הרחבה במסגרת נפרדת. אחד המעתיקים המפורסמים של נוסח ארם צובה הוא רבי נסים ביבאש, שכותב ההגהות שלפנינו העתיק מספרו ונעזר בו בבירור הנוסחאות (העותק עם הגהותיו המקוריות של רבי נסים ביבאש אינו ידוע כיום). ידוע כי נעשו העתקות נוספות לנוסח ארם צובה, ביניהן העתקותיו של רבי ברכות בן יוסף הכהן (ראה מסגרת).
בדורנו נעשו עבודות ההדרה של ספרי הרמב"ם תוך מחקר ובדיקה בשרידי ה"ספרים המוגהים" של גדולי הדורות, שהוגהו עפ"י כתב-יד ארם צובה והגהות חכמי מצרים. המהדורות הידועות יותר הן מהדורת רבי שבתי פרנקל ומהדורת "רמב"ם מדויק" של הרב יצחק שילת. במהדורות אלו נעשה שימוש רב בנוסח "כתב-יד ארם צובה", הן משרידי כתב-היד עצמו [הנמצאים בספריית אוקספורד] והן מההעתקות האחרות שנעשו על פי אותו כתב-יד.
ההגהות שלפנינו בחלקן הינן המקור היחיד לנוסחאות הספר המוגה של ארם צובה (הרב שילת מציין בהקדמתו את קיומן של ההגהות שלפנינו, אך הוא מיצר על כך שלא הספיק להשתמש בהן בספרו - ראה חומר מצורף). לפנינו עדות-נוסח מקורית של נוסחאות כתב-היד שהיה בארם צובה, שחלקן יחידאיות ואינן ידועות ממקור אחר [לספרים עבודה וקרבנות (וחלק גדול מספר הפלאה) לא ידועה עדות-נוסח ממקור אחר של כתב-יד ארם צובה (אם כי קיימים עדי נוסח מכתבי-יד אחרים שחתם עליהם הרמב"ם - ראה מסגרת), ואילו לספרים טהרה ונזיקין (שטרם יצאו לאור ע"י הרב שילת) אין כלל עדי-נוסח מאף אחד מכתבי-היד שהרמב"ם חתם עליהם "הוגה מספרי"]. בבדיקות מדגמיות שערכנו לנוסח ההגהות שב"ספר מוגה" זה לספר משפטים, הן נמצאו תואמות ומקבילות לנוסח כתב-היד של רבי ברכות הכהן [שכאמור, גם הוא נעתק או הוגה מתוך כתב-יד ארם צובה].
תיאור ההגהות בכת"י בספר שלפנינו: מספר ההגהות בו רב. אלפי תיקונים (כולל מחיקות. בדף תקיג/2 מחיקת שורה וחצי בנוסח הרמב"ם הלכות שאר אבות הטומאות סוף פרק ששי) בגליונות ובין השורות. למעשה, כמעט אין דף מנוסח הרמב"ם ללא תיקונים (במספר מקומות מופיעים תיקונים בהגהות ארוכות, עם הוספת קטעים שלמים שנשמטו בדפוס, למשל בדפים תצא/2, תקט/2). חלק מההגהות הארוכות נקצצו בשוליים.
בכמה מקומות שמוזכר ברמב"ם "וכך היא צורתה", מופיעים ציורים בכתב ידו של המגיה [כפי הנראה זו העתקה מוקדמת של הציורים שעמדו לפניו בכתבי-היד המוסמכים], ראה: דף תכט/1, דף תנג/1, דף תנג/2, דף תצד/1.
בדף תו/1 ובדף תיו/2 הגהות ארוכות בכת"י: "שאלה י"א ששאלו חכמי לוניל" ו"שאלה י"ב... חכמי לוניל לרבינו" [תשובות הרמב"ם לשאלות חכמי לוניל נדפסו לראשונה רק במאה ה-18 וה-19, בספרים פאר הדור, קובץ תשובות הרמב"ם, מעשה רוקח ועוד. לפנינו העתקה מוקדמת מהמאה ה-16].
רישומים נוספים: בדף תקפא/1 שני רישומים עתיקים ומתוארכים: "בסמן טוב והצלחה אני יוסף בכה"ר יהודה טלי נשאתי בת כה"ר יפת ידיע אבו שערה יום ראשון ראש חודש ניסן שינת חמשת אלפים ושלש מאות ושמונה עשר ליצרה [שי"ח 1558] ממצרים"; "נפטרו השני אחים... הנכבדים אשר לא... כמוהם מיותר ענ... הוא הנבון כמה"ה... כמיש נ"ע נפטר יום שני... הקטון הוא המעול... כחמין כמיש נ"ע נ[פטר...] ימים פי חודש [=בחודש] תש[רי...] חמשת אלפים ושל[ש מאות] ותשעה עשר ליצר[ה]...".
בדף תקמו/1: הגהה בכתב יד אחר, הערה למדנית על דברי המגיד משנה. גם בדף תשנז/1 מופיעה הגהה בכתב יד אחר [תימן?, המאה ה-17?].
תא-תשסד דף, [דף תשסו]. (במקור: [1], שצד-תשסז דף. חסרים 10 דפים: דף השער ודפים שצד-ת, תשסה, תשסז). מצב בינוני משתנה. דפים מנותקים, ללא כריכה ונתונים בקלסר וניילוניות. כתמים ובלאי. מעט נזקי עש. מספר דפים בתחילה ובסוף עם שיקומי נייר.