תלמוד ירושלמי סדר קדשים, חלק ב' חולין-בכורות, עם הגהות המהרש"ם מבערזן וביאור המלות זרות והערות מאת שלמה באבער. פירוש חשק שלמה, מהמו"ל שלמה יאודה ס"ט בהגאון מהר"ם זצ"ל הספרדי, מכונה פריעדלענדער. ס. - וואראהל (סאיני), תרס"ז (1907).
הסכמות: רבי שלום מרדכי הכהן [שוואדרון], ברעזאן; רבי אריה ליבש הלוי איש הורוויץ, סטאניסלאב; רבי אליעזר דייטש, באניהאד; רבי יודא גרינוואלד, סאטמאר; רבי אברהם בנימין קלוגער, בראדי; רבי יצחק ליב סופר, דרהאביטש.
בעמוד לפני השער הקדשה והערות למדניות בכת"י מרבי [דוד צבי?] מרגליות.
תלמוד ירושלמי על סדר קדשים אבד בתקופת הראשונים ולא הובא מעולם בדפוס, בתחילת המאה העשרים קם שלמה פרידלנדר (שגם אימץ לעצמו זהות בדויה של צאצא למשפחת אלגזי הספרדית) העתיק ברוב כשרון את כל מאמרי הירושלמי קדשים שהובאו בספרי הראשונים בשילוב מאמרי ירושלמי מסדרים אחרים, ופרסם ברבים כי הוא מצא בכתב יד ישן נושן את הירושלמי האבוד.
מעשה זיוף זה הכשיל את רוב הרבנים והחוקרים כדוגמת המהרש"ם שאף כתב הגהות לספר שנתפרסמו בכל חלקיו, ה"חפץ חיים" שהתחיל להניח תפילין דרבנו תם עפ"י הנכתב בספר ועוד. מאידך היו חדי עין כבעל ה"כלי חמדה", הגאון מרוגאטשוב שגילו את הזיוף ופרסמו על כך ברבים. פולמוס הירושלמי ארך מספר שנים בו התפרסמו ספרים לכאן ולכאן, (רוב הפרסומים בעד הירושלמי היו מעשי ידיו של פרידלנדר שפרסם תחת שמות בדויים שונים קונטרסים להצדיק את ה"ירושלמי קדשים"). לאחר שהתברר הזיוף נגנזו רוב העותקים.
אודות פולמוס זה נכתבו מאמרים רבים, נציין מעט מהם: ש' הכהן וינגרטן, סיני, סב, תשכ"ח, עמ' רפא-רפז; ב' אוברלנדר, אור ישראל, שנה ב, תשנ"ז, חוברת ד; שנה ג, תשנ"ח, חוברות ג-ד; ושנה ד, תשנ"ט, חוברת א; ר' מרגליות, ציונים ביבליוגראפיים, ארשת, ב, תש"ך, עמ' 356 מס' 1382; שם, ג, תשכ"ו, עמ' 507 מס' 1382 ועוד.
[9], עח; [1], מז דף. 35 ס"מ. נייר יבש, מצב טוב-בינוני, פגיעות משוקמות בשולי חלק מהדפים. כריכה חדשה עם גב עור.