כתב-יד, סידור כוונות הרש"ש, לסעודות שבת, קריאת שמע שעל המטה וברכות השחר, בכתיבת רבי מסעוד הכהן אלחדאד ורבי יחיא צארום. [ירושלים, המאה ה-19/20].
רוב כתב-היד נכתב בכתיבת ידו של רבי מסעוד הכהן אלחדאד, מלבד דפים 70א-80ב (וקטע קטן בדף 39ב) שנכתבו על ידי רבי יחיא צארום.
המקובל הקדוש רבי מסעוד הכהן אלחדאד (תק"פ-תרפ"ז), זקן המקובלים בירושלים בדורו, נולד במרוקו ובילדותו עלה לארץ ישראל עם הוריו, לאחר שמילא כרסו בש"ס ופוסקים התמסר ללימודי הקבלה ועסק בה כשישים שנה. בשנת תרס"ב נסע כשד"ר לתוניס ולטריפולי, ובהיותו שם נתפרסם במעשיו כפועל ישועות ועושה ניסים (ראו עדויות על כך בספר מאמר אסתר, ג'רבה תש"ו, דפים ז-ט) בשנת תרס"ג התמנה לראש ישיבת "בית אל" ועמד בראש הישיבה יותר מעשרים שנה. שנים רבות עבר לפני התיבה והתפלל על פי כוונות האר"י בסידור הרש"ש. נפטר בזקנה מופלגת בגיל 107.
רבי יחיא ב"ר יוסף צארום (תר"ג-תרע"ז), מראשי העולים מצנעא לירושלים בעליית "אעלה בתמ"ר" בשנת תרמ"ב, וממנהיגי העדה התימנית. זמן קצר לאחר עלייתו נבחר לראב"ד ורב העדה התימנית בירושלים.
בדפי כתב-היד מספר הגהות של שני החכמים.

82 דף. 22 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים במספר דפים. אחד הדפים מנותק. כריכה חדשה.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב,   EI.011.005.

כתבי-יד "סידור הרש"ש" באוסף משפחת גרוס
סידור הרש"ש הוא סידור של כוונות הקבלה על פי כתבי האר"י ומהאח"ו. הסידור נערך על ידי מקובלי ירושלים "המכוונים", חכמי ישיבת "בית אל", על פי סידור שנערך ע"י רבם הרש"ש הקדוש – המקובל רבי שלום מזרחי שרעבי, ראש ישיבת "בית אל" באמצע המאה ה-18. סידור הרש"ש הועתק במשך שנים מכתבי-יד מדויקים, שהוגהו על ידי המקובלים חכמי הישיבה.
התפילה בכתבי-יד של הסידור היתה נחלתם של המקובלים "המכוונים" בלבד. בדרך כלל היו אלה המקובלים עצמם שהכינו העתקות שונות מסידור הרש"ש לשימושם העצמי, או מסרום לחכמי הקבלה הנאמנים בלבד. כל אחד מכתבי-היד האלו הוטבע בחותמו של המקובל שהעתיק אותו, כשהוסיף בו תיקונים והוספות משלו.
הסידור נשמר באדיקות ובכוונה תחילה בכתבי-יד במשך שנים רבות ולא נדפס כלל. רק בשנים תרע"א-תרע"ב נדפסו חלקים א-ב של הסידור ביוזמתם של כמה מחכמי המקובלים האשכנזים בישיבת "שער השמים" בירושלים, וחלקים ג-ט נדפסו מאוחר יותר, כנראה בשנת תרע"ו.
ישיבת המקובלים "בית אל", המכונה גם "מדרש החסידים" או "קהל חסידים", נוסדה בירושלים בשנת תצ"ז (1737) על ידי רבי גדליה חיון, והיא נועדה לשמש כמקום לימוד לתורת הסוד. בין כותליה הסתופפו מאז חכמי המקובלים בירושלים, ובראשה עמדו גדולי המקובלים. מן המפורסמים שבהם הוא רבי שלום שרעבי (הרש"ש), שעמד בראשות הישיבה והמהרי"ט אלגאזי שנתמנה אחריו לראש הישיבה. לפי המסופר, היה רבי גרשון מקיטוב – גיסו של הבעש"ט – מן הלומדים בישיבה. לאחר פטירת ראש הישיבה הרב אג"ן (רבי חיים אברהם גאגין) בשנת תר"ח, נתמנה תחתיו רבי ידידיה רפאל אבולעפיה – שנודע בכינויו "הרב היר"א" (תקס"ז-תרכ"ט), ושימש כראש ישיבת המקובלים עד לפטירתו. בין תלמידיו של הרב היר"א היו האדמו"רים בני רבי משה מלעלוב, רבה של ירושלים בעל ה"אמרי בינה", רבי שמ"ח [שלום משה חי] גאגין, ששימש אחריו כראש ישיבת "בית אל", ועוד.
לפנינו מקבץ מיוחד של כתבי-יד סידור הרש"ש, מאוסף משפחת גרוס, המשקף את מסורת העברת סידורי הרש"ש בכתב-יד על ידי המקובלים. חלק מהסידורים שלפנינו נכתבו על ידי כמה מגדולי המקובלים ו"יחידי" ישיבת "בית אל" הנודעים, בהם רבי יוסף אדרעי (סופר הרש"ש), הרב היר"א, רבי נסים זרחיה אזולאי (נכד החיד"א), רבי יצחק משה פירירה, רבי מסעוד הכהן אלחדאד, ועוד.
על התפתחותו של סידור הרש"ש, כתיבתו ועריכתו בידי מקובלי "בית אל", ראו במאמרו של רבי משה הלל: The Rashash's meditation prayer books, between tradition and innovation, בתוך: Windows on Jewish Worlds, Essays in Honor of William Gross, ed. Shalom Sabar, Emile Schrijver, Falk Wiesemann, עמ' 205-239. בסוף מאמרו מופיע נספח שבו נרשמו כתבי-יד סידורי הרש"ש שבאוסף משפחת גרוס.