ארבעה כרכי מסכתות מן התלמוד הבבלי, מהדורת וינה, דפוס אנטון שמיד, תקע"א 1811, שהיו שייכים להגאון רבי אלעזר לעוו בעל "שמן רוקח. עם כמאה הגהות בכתב-ידו, רובן לא נדפסו.
לפנינו המסכתות: מסכת ערכין, מסכת תמורה, מסכת כריתות ומסכת מעילה.
בדפי כל כרך מכרכי המסכתות עשרות הגהות בכתב-ידו של ה"שמן רוקח", רובן הגהות למדניות וחלקן ארוכות במיוחד. במסכת מעילה, באחת ההגהות שבדף יא, א, מזכיר ה"שמן רוקח" את ספרו: "עיין מה שכתבתי בס' תורת חסד כלל כ"ט...".
למיטב ידיעתנו, ההגהות שבמסכתות תמורה, כריתות ומעילה (כששים הגהות), לא נדפסו. ההגהות במסכת ערכין (כ-40) נדפסו מתוך הכרך שלפנינו בקובץ "כרם שלמה", גליון ר"ב (תשנ"ט).
4 כרכים (בכרך מסכת ערכין חסר דף השער). 38 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות גדולים במספר דפים. קרעים ובלאי. חותמות. כריכות חדשות.

הגאון רבי אלעזר לעוו (תקי"ח-תקצ"ז), מגאוני דורו המפורסמים, כיהן רוב שנותיו כאב"ד בכמה קהילות חשובות ברחבי אירופה. בשנת תקל"ח כיהן כאב"ד פילץ שבגלילות קראקא. בשנת תקס"א עבר לכהן כאב"ד טרישט בבוהמיה, ובהמשך השנים כיהן ברבנות ערים שונות במורביה והונגריה. רוב ימיו כיהן כראש ישיבה, והעמיד מעל אלף תלמידים, בהם מגדולי גאוני הדור. בנו היה הגאון המפורסם רבי בנימין וואלף לעוו, בעל "שערי תורה". רבי אלעזר היה ספרא-רבה, וחיבר 13 חיבורים גדולים שהוציאו לו שם עולם (12 מהם הדפיס בחייו). בחלק גדול מחיבוריו הוא עוסק בכללי ודרכי הש"ס. על פי המסופר, היה הוגה בתורה אף בשעות השינה, ובחלומותיו היו מתחדשים לו חידושים רבים. על גודל התמדתו וקדושתו מסופר עוד כי במוצאי יום כיפור היה שוקד על תלמודו כל הלילה, מבלי שטעם מאומה עם צאת הצום, והיה זוכה כל שנה בלילה זה לגילוי אליהו (זכרון אלעזר). כותבי תולדותיו מספרים גדולות על כוח תפילתו שהייתה נשמעת. בשנת תקצ"ג התעוור כתוצאה מפגיעת ברק. על אף זאת, המשיך ללמוד מאז ועד לפטירתו. בשנים אלו ראו את כוח זכרונו האדיר וכיצד סדורה כל התורה בפיו כנתינתה מסיני. דבר זה אף מוזכר בהספדו של בעל ה"חתם סופר", שכתב עליו: "היה סגי נהור כמה שנים, וטעמו לא נמר וריחו לא פג מבקיאותו הנפלא וחריפותו". ה"חתם סופר" מביא מספריו בכמה מקומות ומפלפל בהם, על אף שהיה מבני דורו. על ספרו "שערי חכמה – שב שמעתתא" התבטא רבי מרדכי בנט בהתפעלות רבה: "הספר הזה לא חברו ילוד אשה, אלא מלאך ה' צב-אות, כי לא נראה כבושם הזה בעולם". בהדפסת ספריו ראה את עיקר ייעודו משמיים, אך מעולם לא לקח עול חובות כדי להדפיסם – "לא הרשה לעצמו להדפיס בפעם אחת הרבה, כי ירא לנפשו שלא יוכל לשלם ההוצאות, כי מלאכת הדפוס היתה ביוקר. על כן הדפיס בכל פעם מקצת מחידושיו עד אשר שילם ההוצאות, ואת הריווח הקדיש תמיד להדפסת יתר חידושיו, כי זו היתה כל מגמתו להגדיל תורה ולהאדירה" (בית אשר אהל שרה, עמ' קג, בתחילת ספר מנוחת אשר, מהדורת ברוקלין, תשכ"ג). בצוואתו כתב שיחקקו על מצבתו את שמות כל ספריו.