מכירה 89 - פריטים נדירים ומיוחדים
- (-) Remove letter filter letter
- ומכתבים (21) Apply ומכתבים filter
- יד (21) Apply יד filter
- כתבי (21) Apply כתבי filter
- manuscript (21) Apply manuscript filter
- מכתבים (14) Apply מכתבים filter
- חכמי (12) Apply חכמי filter
- אשכנז (12) Apply אשכנז filter
- ashkenazi (12) Apply ashkenazi filter
- rabbi (12) Apply rabbi filter
- אנשי (7) Apply אנשי filter
- סופרים (7) Apply סופרים filter
- חסידות (7) Apply חסידות filter
- ומנהיגים (7) Apply ומנהיגים filter
- ומדע, (7) Apply ומדע, filter
- ומדע (7) Apply ומדע filter
- וחתימות (7) Apply וחתימות filter
- רוח (7) Apply רוח filter
- author (7) Apply author filter
- autograph (7) Apply autograph filter
- chassidut (7) Apply chassidut filter
- intellectu (7) Apply intellectu filter
- intellectuals, (7) Apply intellectuals, filter
- leader (7) Apply leader filter
- scientist (7) Apply scientist filter
- scientists, (7) Apply scientists, filter
נכתב אל "יחידי סגולה שבק"ק עיר אנקונה יע"א גבירים אבירים...", בבקשה לעזרה כספית להדפסת ספר מתורת זקנו רבי יום טוב צהלון – המהריט"ץ. חתימתו המסולסלת בסוף, "הצעיר יום טוב צהלון, בתוככי ירושלם עה"ק תוב"ב כותב שנת ובבטח"ה (=[ת]ל"ב) תהיה גבורתכם... לפ"ק".
בגב המכתב רישום הנמענים: "...יחידי סגולה... שבעיר אנקונה...".
רבי יום טוב ב"ר עקיבא צהלון (נפטר תנ"ז), נכד המהריט"ץ, מחכמי צפת וירושלים, חבר בית דינם של רבי דוד יצחקי ורבי משה בן חביב. בצעירותו יצא לאירופה בשליחות צפת (בשנים תט"ו-תי"ח). לאחר מכן התגורר תקופה במצרים, שם היה ממתנגדיהם של שבתי צבי ונביאו נתן העזתי. רבי יעקב ששפורטש כותב עליו במכתבו אל רבי רפאל סופינו מליוורנו (בחודש אייר תכ"ז): "וחכמי מצרים... ובפרט החכם כמוהר"ר יום טוב צהלון שיש לי הכרה בו בחכמתו וביראתו...". לאחר מכן עלה לירושלים. שם שהה עד לפטירתו, כשהוא מכהן כאחד מדייני העיר. תשובה ארוכה ממנו נמצאת בשו"ת חוט המשולש לרבי יהודה דיוואן (קושטא תצ"ט, סימן יא). כמו כן, הוא חתום כחבר שני בבית דינו של רבי דוד יצחקי, על תקנת ירושלים מחודש סיון תנ"ד בעניין פרעון כתובת אלמנה (שם, סימן כו), וכן חתום (אף כאן כחבר שני בבית דינו של רבי דוד יצחקי) על אגרת בעניין צאתו של רבי משה חאגיז למצרים. מאוחר יותר חתום כחבר שני בבית דינו של רבי משה אבן חביב, לצד רבי יעקב מולכו (ראה שו"ת מהר"ם חביב, סימן קמב; שם גם נדפסה תשובה ממנו). בניהו כותב: "הידיעה הראשונה עליו מירושלים היא משנת תנ"ד ומסתבר שבאותה שנה עלה אליה" – אך מהמכתב שלפנינו עולה שכבר בשנת תל"ב הוא היה בירושלים. מאמציו להדפסת ספרו של זקנו, שו"ת מהריט"ץ, שניכרים במכתב שלפנינו, נשאו פרי לבסוף והספר נדפס בשנת תנ"ד בוונציה. בראש הספר הקדמה ארוכה מאת רבי יום טוב, בה מתאר את נדודיו ואת קורות קהילת צפת. ראה אודותיו: מ' בניהו, תעודות מאיטליה מזמן חורבנה של קהילת צפת, ארץ ישראל ג (תשי"ד), עמ' 244-246.
[1] דף כפול. 30 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים, עם פגיעה במספר אותיות. סימני קיפול.
כתיבה תימנית נאה עתיקה, אופיינית למאה ה-17, רובה עם ניקוד עליון. בתוך הטקסט שילב הסופר ב"חלונות" פסקאות (קצרות יחסית) של "פירושים". רוב הפירושים הם פירושי מהר"י ונה. בהגדה של פסח מופיע פירוש מלא, המיוחס לרבי יצחק (מהר"י) ונה, והוא נכתב סביב נוסח ההגדה (שנכתב במרכז הדף). בשולי הדפים מופיעות הגהות רבות, חלקן ארוכות, מכותבים אחרים, בכתיבה תימנית, ובהן פירושים נוספים ופסקי הלכות.
כתב היד כולל: תפילות לימות החול, תפילות לשבתות השנה, פרקי אבות, זמירות לשבת ולמוצאי שבת, תפילות לראש חודש, תפילות לחג הפסח, הגדה של פסח עם פירוש ארוך, תפילה לחג השבועות, אזהרות רבי שלמה אבן גבירול, תפילת התעניות, מגילת איכה וקינות, תפילות לימים נוראים, תפילות לחג הסוכות ולשמיני עצרת, הושענות, תיקון הגשם, הקפות ופיוטים לשמחת תורה, סדר ימי החנוכה, תקון פורים ופזמונים לפורים, מגילת אסתר (עם תפסיר), מספדות, סליחות, "מרנות" ו"אל מלך" [פיוטי סליחות הפותחים במילים "מרן די בשמיא" ו"אל מלך"], סדר עבודה ליום הכפורים (לרבי אברהם אבן עזרא), ברכות, עבור השנים ולוחות תקופה, נוסחי כתובות, ונוסחי גיטין ושטרות. פיוטי שירות ותשבחות.
לוחות התקופה שבסוף כתב-היד מתחילים משנת תי"ד [1653-1654], ומכאן תארוך כתב-היד לתקופה זו.
הסידור נמצא לפנינו כמעט במלואו, למעט דף או מספר דפים באמצע (אחרי דף [150]). יתכן שאף חסרים מספר דפים בסופו. כתב-היד פותח בתחילת הסידור: "בשם י"א אל עולם ...בכל עת תמיד תהלתו בפי. שאו ידיכם קדש וברכו את ה' – סידור גאמע".
בעמוד הריק בדף הראשון – רישומי תפילה ורישומי בעלות ארוכים (בחלקם מחוקים וקצוצים).
[159] דף. 30 ס"מ בקירוב. מצב משתנה, טוב-בינוני עד בינוני. כתמים רבים. בלאי רב וקרעים. קרעים חסרים בשולי דפים רבים (משוקמים במילוי נייר), עם פגיעות רבות בטקסט. כריכה לא מקורית.
כתב-יד, סדר תרי"ג מצוות, מאת רבי יעקב שמשון שבתי סיניגאליה בעל "שבת של מי". [איטליה, המאה ה-19].
כתיבה איטלקית מרובעת נאה, יתכן שהיא כתיבת ידו של המחבר.
בשער כתב היד: "תרי"ג מצות שסידר בעל מדבר צין". "מדבר צין" הוא אחד מחיבוריו של רבי יעקב שמשון שבתי סיניגאליאה שלא נדפסו, והוא מזכירו בספריו שנדפסו.
לאחר השער מופיעה "הקדמת המחבר – של חשקן בתורה יעקב שמשון שבתי בלא"א רפאל מסיניגאליא ס"ט זיע"א".
החיבור מונה את תרי"ג המצוות מן התורה ושבע המצוות מדרבנן, כשהן מחולקות לסוגים: "תדירי", "לעת שיזדמן", "כשיבנה בית קדשנו". בהקדמתו כותב המחבר שראה הגהה בספר של"ה (דף רסד ע"ב) בשם "מגילת סתרים", בה יש מניינים ורמזים לסוגים השונים של תרי"ג המצוות, "ואנכי תולעת יעקב אחשבה לדעת מהו הם, בין אותן המצות שצריך לקיימם בכל עת וזמן, ובין אותן לעת שיזדמן, וכן אותן הנשארים לכשיבנה בית קדשנו ותפארתנו, ואמרתי אספרה אחת אחת למצוא חשבון...".
למיטב ידיעתנו, החיבור לא נדפס.
רבי יעקב שמשון שבתי סיניגאליה (שנות הת"ק-סביבות ת"ר), מגדולי חכמי איטליה ומחבר ספרים רבים, שחלקם לא נדפסו. נודע בחיבורו "שבת של מי" על מסכת שבת, שנדפס במספר מהדורות והתקבל בקרב הלומדים כאחד מספרי היסוד למסכת זו. היה מוערך מאד על חכמי דורו. החיד"א, שקיים איתו קשרי ידידות, כותב באחד ממכתביו אליו: "ידידינו ואהובנו חכם לב איש חסיד כמה"ר יעקב שמשון סיניגאליה יצ"ו... מעיד אני עלי שמים וארץ כי ברוב הימים אני מברך שמו..." (אגרות חיד"א, מהדורת רוזנברג, סימן ז). כמו כן, עמד בקשרי ידידות ומכתבים עם רבי דוד זינצהיים, המפליג בשבחו וכותב עליו בהסכמה לספרו "מתת אלוקים": "ומתת אלקים היא להרב המובהק מאיר כברק חובר חיבורים מחוכם עצום ורב כמוהר"ר יעקב שמשון שבתי סינגאליא נר"ו מעיר אנקונא יע"א אשר כבר יצא מוניטין שלו בעולם בכמה ספרים חשובים שיצאו לאויר הדפוס ונתפשטו בקרב ישראל", ובהסכמה לספרו "נזיר שמשון": "הנה מרחוק יד שלוחה אלי יד הגדולה מהחכם השלם והכולל זה סיני רב ועצום מפורסם לשבח שקדן בתורה וזו היא אומנתו... אשר חיבורים הללו עיני ראתה ושמח וגם הכרתי הרב הנ"ל ע"י כמה שו"ת שהריץ אלי...".
רבי יעקב שמשון שבתי סירב ליטול על עצמו עול רבנות, והיה יושב ושוקד בתורה וכותב את חיבוריו. על מצבתו ביקש שלא יכתבו שום תואר מלבד "חשקן בתורה" [כינוי זה מופיע גם בראש ההקדמה בכתב-יד שלפנינו: "הקדמת המחבר של חשקן בתורה יעקב שמשון שבתי בלא"א רפאל מסיניגאליא ס"ט זיע"א"]. הוא היה מחבר פורה במיוחד וכתב חיבורים רבים. למעלה מעשרה חיבורים שלו נדפסו, בהם ספר "שבת של מי" – על מסכת שבת; ספר "אביר יעקב" – על מסכת כריתות, ספר "נזיר שמשון" – על המשניות, ספר "מתת אלהים" (עם "לקט שכחה") – על מסכתות הש"ס, ועוד. מלבד זאת נותרו כמה מחיבוריו בכתב-יד, בהם החיבור שלפנינו (על-ידי "מכון ירושלים" נדפסו לאחרונה חיבוריו "מטה עז" על מסכתות ערכין וזבחים ו"פיסת בר" על מסכתות מנחות ובכורות).
החיבור שלפנינו תואר על ידי רבי חיים רוזנברג, רבה של אנקונה, ברשימת החיבורים בכת"י של רבי יעקב שמשון שבתי סיניגאליה (בספר "אגרות דרב חיים יוסף דוד אזולאי", וואץ תרפ"ז, עמ' 11-12, הערה 3), שם הוא מכנהו "קונטריס סדר המצות, על תרי"ג מצות".
[31] דף (ועוד מספר דפים ריקים). 16.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים. סימני עש, עם פגיעה בטקסט. כריכה מקורית, פגומה.
ברכת המחבר למי שידפיס את ספרו
בכתב היד של חיבורו "מטה עז" (שיצא לאור על ידי "מכון ירושלים"), מברך רבי יעקב שמשון שבתי סיניגאליה את מי שיתנדב להדפיס את ספרו, במילים הבאות: "ונהפוך הוא לאיש חסד אם יתנדב לבו להדפיסו לי ולשמי, מפי עליון יבורך, כל חותמי ברכות שבמקדש יחול על ראשו, לו זרוע עם גבורה, שנות חיים יוסיפו לו, סגי ומסגי בטיבותא, ויזכה לראות בנחמה בביאת משיח צדקנו...".
כתיבת סופר, עם הוספות בכתב-יד בשני מקומות, כפי הנראה בכתיבת ידו של רבי חיים אבולעפיה. בסיום התשובה חתימתו המסולסלת: "אחד מילדי העברי והעבריה – חיים בכמהור"ר דוד אבואלעפייא זלה"ה".
תשובה ארוכה בעניין פסק דין קודם של רבי חיים אבולעפיה שניתן ל"יורשי המנוח הר"י בורלא ע"ד [על דבר] הצוואה העשוייה ממורישם... דאין לצוואה זו מקום לחול והייתה לבער". בעקבות פסק דינו הלכו בעלי הדין היריבים לבית הדין בשאלוניקי ושם נפסק לזכותם. בתשובה שלפנינו מגיב רבי חיים אבולעפיה לפסק של בית הדין בשאלוניקי, ומגן על פסקו הראשון. בראש כתב-היד הועתק פסק הדין של רבני שאלוניקי, רבי יצחק הלוי (נפטר תקי"ח) ורבי שמואל פלורינטין (נפטר תקי"ד), עם העתקת חתימותיהם.
למיטב ידיעתנו התשובה לא נדפסה.
רבי חיים ב"ר דוד אבולעפיה (השלישי; נפטר תקל"ה), אב"ד אזמיר ומגדולי הפוסקים בדורו. בן אחיו של רבי חיים אבולעפיה, ממחדשי היישוב היהודי בטבריה. נולד בירושלים, ובין רבותיו נמנה רבי יצחק הכהן רפפורט בעל "בתי כהונה". בגיל צעיר התקבל לדיין בעיר צפת, וסמוך לשנת ת"ק התמנה לרב בעיר לאריסה שביוון. בשנת תקט"ו סבלה קהילת לאריסה גזרות שונות, ורבי חיים אבולעפיה נאלץ לעזוב את העיר עם חלק מבני עירו. הוא התיישב בשאלוניקי, ובה ישב עד שנת תקכ"א, אז התמנה לרב הראשי – ה"חכם באשי" של אזמיר. רבי חיים היה פוסק גדול בדורו. חבר בית דינו – רבי אליקים גאטינייו – כותב: "...בימי הרב המופלא מ"ו מהרח"א, ב"ד היו נוהגים על פיו". חלק מתשובותיו ופסקיו נדפסו בספרי חכמי דורו. חבורו הגדול והחשוב על הסמ"ג נשרף בשריפה הגדולה באזמיר בשנת תקל"ב. חלק קטן מפסקיו ודרשותיו ושרידים מספרו על הסמ"ג נדפסו בספרו "נשמת חיים", שאלוניקי תקס"ו. שרידים נוספים מכתביו נדפסו בסוף הספר "אשדת הפסגה", מאת תלמידו רבי יוסף נחמולי (שאלוניקי תק"נ), בהם כמה מתשובותיו בהלכה, דרושים ופירוש להגדה של פסח.
[5] דף. 20.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים. סימני עש, עם פגיעה בטקסט. נתון בכריכה חדשה.
כתיבה מערבית רהוטה.
כתב-היד כולל ליקוטים שונים של פסקים ותשובות, רובם בענייני חושן משפט, מכתביהם של חכמי מרוקו, ביניהם: רבי יעקב אבן צור (היעב"ץ) ובנו רבי רפאל, רבי משה בירדוגו (המשבי"ר), רבי מרדכי בירדוגו (המרבי"ץ), אבי הכותב "הרב א"א זלה"ה" רבי יעקב טולידאנו (מהרי"ט), דוד הכותב "אדוני דודי מהר"ח זלה"ה" רבי חיים טולידאנו (מהרח"ט), רבי משה טולידאנו – "תלמידו של הרב א"א [אדוני אבי] זלה"ה", רבי וידאל הצרפתי, רבי מנחם סירירו, רבי יעקב אבן דאנאן, רבי משה מאימרן, ועוד.
במספר מקומות הוסיף הכותב על דבריהם (בכתב קטן יותר), כשהוא חותם: "יהודה", "יהודה טולידאנו", וכדומה. מן הדברים עולה כי מדובר ברבי יהודה ב"ר יעקב טולידאנו ממכנאס.
כאמור, רובו של כתב-היד עוסק בענייני חושן משפט, אך יש בו גם ליקוטים בנושאים אחרים וכן תיעוד רב של מנהגי הקהילות במרוקו.
כותרת בדף לז/2: "קיצור דיני מתנת ש"מ [שכיב מרע] מכ"י אדוני דודי מהר"ח זלה"ה", בעמוד הבא: "ע"כ מא"ד מהר"ח זלה"ה ומכאן ואילך מא"א זלה"ה".
כותרת בדף סג/2: "פס"ד [פסקי דינים] מלוקטים מח"מ [מחושן משפט] של הרב הגדול כמוהר"ר יעקב טולידאנו ז"ל" (נקטע בהמשך וחסר).
למיטב ידיעתנו רובו של התוכן בכתב-יד זה לא נדפס.
כתב-היד חסר בראשו ובסופו (מתחיל בדף כג באמצע עניין ומסיים בדף פב באמצע משפט). בראש כתב-היד נכרך כתב-יד אחר, עם תוכן דומה, מתקופה מאוחרת יותר. רישומי בעלות רבים בדפים הריקים (כולל של רבי מרדכי בן ג'ו Bengio אב"ד טנג'יר ובני משפחתו).
[31] דף; כג-סג, סח-פב דף (חסרים דפים בתחילה, באמצע ובסוף), ועוד דפים רבים ריקים. 15 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ובלאי. קרעים וסימני עש, עם פגיעה בטקסט. דפים מנותקים. כריכה פגומה ומנותקת חלקית.
מצורף אישור מומחה.
ליקוטים שונים, רובם על התורה, עם ליקוטים על נביאים, מסכת אבות, ועוד. חלק מהדברים לוקטו מספרי דפוס, אך יתכן שיש בכתב-היד גם חידושים מקוריים (כתב-היד לא נבדק בצורה יסודית). הכותב הוא כפי הנראה רבי חייא בוטיש הלוי, אשר שמו מופיע ברישום באחד הדפים: "היום עש"ק מ"א למטמונים [ת]קצ"ו פה עה"ק טבריא תוב"ב הצעיר חייא בוטיש הלוי". במספר מקומות מופיעה (בסוף קטעים) החתימה "חייא". לא ברור מי הכותב, כפי הנראה הוא אחד מחכמי אר"ץ. יתכן והוא נכדו של רבי חייא בוטיש הלוי שכיהן כרב בקילז הסמוכה לארם צובה בשנת תקכ"ד, ומוזכר בספר "זכור ליצחק" של חתנו רבי יצחק הררי (ליוורנו תקע"ח, סימן עט, דף קיז).
בדף הראשון בכתב-היד שלפנינו, נכתב בין היתר: "מו"ר הראב"ע נר"ו בספרו הבהיר יושב אהלים..." – הכוונה היא לרבי אברהם ענתיבי אב"ד ארם צובה שנפטר בשנת תרי"ח, והדברים מופיעים בראש ספרו שנדפס בשנת תקפ"ה.
במספר מקומות בכתב-היד רישומים של עשיית גורל החול, עם רישומי שמות אנשים.
כ-170 דפים כתובים. 14.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים. קרעים ובלאי. במספר דפים קרעים חסרים גדולים עם פגיעה בטקסט. מספר דפים מנותקים. שיקומים בנייר דבק. דהיית דיו במספר דפים. כריכה ישנה, מנותקת ופגומה.
תשובה בכתב-יד אודות "שליח שקנה חפץ במעותיו". תשובה זו נדפסה בשו"ת אמת מאר"ץ מאת רבי שאול דוויך הכהן (הראשון), שיצא לאור על ידי נכדו רבי שאול דוויך הכהן ("הרב השד"ה") לאחר פטירת המחבר, בירושלים תר"ע. בדף שלפנינו קרעים חסרים עם פגיעות בטקסט, עובדה התואמת את דברי הרב השד"ה בהקדמת הספר הנדפס: "וכל ימי הייתי מצטער מתי יבוא לידי ענין זה ואקיימנו להוציא לאור מכתיבות הרב המחבר... מרוב התלאות... נאבדו רוב כתיבותיו... וזה השאיר לי ה' לפליטה איזה עלין מקוטעים אשר מרוב הזמן נטשטשו ועש אכלם, ואני בעוניי מדוכא ביסורין... לא יכולתי להגיהם ולהעתיקם כראוי... וע"כ באשר המצא תמצא לפעמים אחת מהתשובות ענין חסר... ח"ו לנגוע בכבוד הרב המחבר". תיאור זה תואם את הדף שלפנינו: בנוסח הנדפס מופיעים סימונים המציינים דילוג על מילים, באופן שתואם את הקרעים וחסרון המילים בדף שלפנינו. לפנינו אם כן אוטוגרף המחבר, אשר עמד כבר במצב זה לפני הרב השד"ה בהכנתו את התשובה לדפוס.
בראש הדף רישום מאוחר: "סי' ל"ז (שייך לחו"מ סי' קפ"ג)". שני תיקונים מאותו כותב בשורה הראשונה של התשובה. רישום מאוחר נוסף מעבר לדף "ענין שליח שקנה חפץ במעותיו". יתכן ורישומים אלה הם בכתיבת ידו של הרב השד"ה.
רבי שאול דוויך הכהן, מתלמידיו המובהקים של רבי אברהם ענתיבי, רבה הראשי של חלב שבסוריה. כיהן כרבה של חלב לאחר שנת תרכ"ט. נפטר בד' שבט תרל"ד. בסביבות שנות ת"ר נדפסה הסכמתו לפסק של רבי אברהם ענתבי בשו"ת של רבי אברהם "מר ואהלות" (אה"ע סי' יב, ליוורנו תר"ב, דף נח/א). אודות חייו כמעט לא ידוע לנו מאומה. מתוך כתביו נדפס השו"ת "אמת מאר"ץ" על ידי נכדו – הנושא את שמו – רבי שאול דוויק הכהן (תרי"ח-תרצ"ג), דיין מקובל וראש ישיבה בארם צובא ובירושלים – הידוע בכינויו "הרב השד"ה".
[1] דף. 31 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. כתמים ועקבות עובש ופטריה. קרעים וקרעים חסרים, עם פגיעות בטקסט. קרע החוצה את הדף לרחבו. הדבקת נייר לשיקום במקום אחד. סימני קיפול ובלאי.
בדפים שלפנינו דורש ה"בן איש חי" את הפסוק "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון", ועוסק בשפע הברכה שמגיע מן הקב"ה. בתוך הדברים הוא כותב: "...ובזה יובן פותח את ידיך שתי ידים שהם מילוי ומלוי המלוי ובזה אתה משפיע לכל חי רצון", ובהמשך: "וז"ש פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו, פירוש זה דרכך יתברך להיות משפיע בתמידות בלתי הפסק... כי הפתח פתוח תמיד והשפע נמשך ובא מתמול שלשום להחיות את הכל".
הגאון רבינו יוסף חיים מבגדאד (תקצ"ג-תרס"ט), בעל "בן איש חי" ועוד עשרות ספרים חשובים. בנו של רבי אליהו חיים בן רבי משה חיים רבה של בגדאד. תלמידו של רבינו עבדאללה סומך. מנערותו נודע בגאונותו ובצדקותו. לאחר פטירת אביו בשנת תרי"ט, כשהיה רק בן כ"ו שנה, עלה על מקומו לדרוש בבית הכנסת הגדול, ומאז דרש שם מדי שבת כחמישים שנה. בדרשותיו בשבתות המיוחדות כשבת תשובה ושבת הגדול היו מתאספים למעלה מארבעת אלפים אנשים, והיה דורש לפניהם ומרתק את הקהל כארבע וחמש שעות, כשהוא מתבל את דבריו במשלים נעימים. דרשותיו היו בלולות בהלכה ובאגדה, פסקי הלכות ופירושי פסוקים ואגדות חז"ל, על דרך הפשט, על דרך הרמז ועל דרך חכמת הסוד.
רבינו ה"בן איש חי" היה גדול חכמי עירו וארצו, כל הרבנים והדיינים בבגדאד נכנעו למוצא שפתיו והוא היה המנהיג הבלתי מעורער של יהדות בבל. עסק ב"תורה לשמה". גדולתו כ"חד בדרא" בנגלה ובנסתר התפרסמה בכל קצוי תבל, והוא נודע בקדושתו הרבה. בשנת תרכ"ט נסע לארץ ישראל להשתטח על קברות הצדיקים, ואז נתגלה אליו מן השמים שהוא משורש נשמת בניהו בן יהוידע ולכן קרא לרבים מחיבוריו: בן איש חי, בן איש חיל, בן יהוידע, רב פעלים, עוד יוסף חי, ועוד. מספריו: לשון חכמים, אדרת אליהו, שו"ת תורה לשמה (שהדפיס בעילום שם), חסדי אבות, ברכת אבות, ועוד.
[2] דף (4 עמ'). 13.5 ס"מ. מצב טוב. נתונים בכריכה חדשה מהודרת.
קונטרס בכתב-ידו וחתימתו של המחבר, המקובל הקדוש רבי יהודה פתייה. בעמוד הראשון נוסח שער: "מ חברת אסירי התקוה – סדר האמור במחברת זו הוא מה שעשינו לדאבון נפשינו בעיר הקודש ירושלם תובב"א בשנת תקע בשופר גדול 'לחרותנו', אשר היתה עת צרה ליעקב ובאו מים עד נפש, והוכרחנו להדפיסו כדי שיהיה מצוי ביד הכל וכולנו נתחכם ביחד כאיש אחד להרבות בתפלה ובתחנונים לפני המקום ברוך הוא אולי יחנן ה' צבאו'ת על שארית עמו וצאן מרעיתו שלא יהיה דמם נשפך כמים... הצעיר יאודה משה ישועה פתייא יצ"ו". בדף השני כותרת: "ס דר בקשת רחמים בעת צרה שלא תבוא – שהיה בשנת ת"ש".
קונטרס זה נדפס ע"י רבי יהודה פתייה בירושלים בשנת ת"ש, כפי הנראה, על פי כתב היד שלפנינו (עם מעט תוספות); ובמהדורות חוזרות בשנים ת"ש-תש"א, תחת השמות "סדר ההקפות" ו"ספר ההקפות".
הגאון הקדוש רבי יהודה פתיה (תרי"ט-אב תש"ב), מגדולי המקובלים בבבל ובירושלים. תלמידו של ה"בן איש חי" בבגדאד. לאחר עלותו לירושלים בשנת תרצ"ד למד בישיבת המקובלים של הרב השד"ה יחד עם רעו רבי יעקב חיים סופר בעל "כף החיים". מורה הוראה ומקובל, עסק רבות בתיקונים ובקמיעות עפ"י הקבלה, ובמשך שנים טיפל בהוצאת "דיבוקים" ו"רוחות רעות", כפי שהוא מספר בעצמו בספרו "הרוחות מספרות". בתקופת מלחמת העולם השניה חיבר תפילות ותיקונים עפ"י הקבלה, וארגן טקסי תפילה של גדולי המקובלים להצלת יושבי ארץ-ישראל מידי הצר הצורר. מחבר הספרים "בית לחם יהודה", "מתוק לנפש" וספרים נוספים.
[1], ה דף (הכוללים 10 עמודים בכתב-ידו של הרב פתיה – בעיפרון). 20 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קרעים בשוליים. סימני עש. דפים מנותקים. לא כרוך.
בראש כתב-היד, שער מעוטר, בו הועתק נוסח הספר המודפס, עם תוספת פרטים על המעתיק: "העתקת ספר לוחת עדות... והעתקתי מספר מודפס בק"ק אלטונא ליוקר מציאותו ויהיו לאות לבני מרי הצעיר באלפי ישראל פאלק מהאג... תקט"ו לפרט הקטן מהאלף הששי למנין האמיתי".
כתיבה אשכנזית נאה ומסודרת. בראש כתב-היד שער גיאומטרי, צבוע ביד. לפנינו העתקה שנעשתה בשנת ההדפסה של המהדורה הראשונה, שנת תקט"ו, ובחיי רבי יהונתן אייבשיץ. כפי שמעיד הכותב, כבר באותה שנה הפך הספר ל"יקר המציאות".
ספר לוחות עדות כולל מאמרים, איגרות וכרוזים מרבנים, פרנסים וראשי-קהילות, שעמדו לימין רבי יהונתן אייבשיץ, לאחר שהואשם בשבתאות על ידי רבי יעקב עמדין, בעקבות הקמיעות שכתב. בראש הספר הקדמת רבי יהונתן ובה השתלשלות סיפור הפולמוס.
המעתיק שלפנינו העתיק עד דף מז בספר (הספר במקור: [12], ב-עח דף).
רישום בראש דף השער: "אהרן".
[1], מז דף. 23 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני עש, עם פגיעה קלה בטקסט. חותמות. כריכה מקורית, פגומה.
דף (שני עמודים, כ-50 שורות) בכתב-יד קדשו של רבינו הגאון רבי משה סופר, בעל ה"חתם סופר", חידושים על התורה, בפרשיות ויגש, ויחי, שמות. [דרעזניץ? תקנ"ז? 1797?].
בדף שלפנינו שלושה קטעים. בעמוד הראשון חציו של קטע מפרשת ויגש (נדפס בספר חתם סופר על התורה, בראשית, ירושלים תשי"ח, עמ' רכו). אחריו קטע מפרשת ויחי, על הפסוק "אביך צוה לפני מותו". קטע זה מופיע בדף שלפנינו בשלמותו, ובראשו הכיתוב: "מה שחנני הי"ת לפ' ויחי תקנ"ז" (נדפס בחתם סופר על התורה, שם, עמ' רמד-רמה). בעמוד השני חציו הראשון של קטע על פרשת שמות, המתחיל "מס' זבחים..." (נדפס בחתם סופר על התורה, ספר שמות, עמ' טו-טז).
החידושים שלפנינו הם מתקופה מוקדמת בחייו של רבינו ה"חתם סופר". שני הקטעים שאינם מתוארכים, אף הם נכתבו (או נאמרו) על ידו בשנת תקנ"ז (ראה ספר חתם סופר על התורה, שם; לצד הקטע השלישי בדף שלפנינו, רישום בכתיבה מאוחרת: "לפ' שמות תקנ"ז לפ"ק"). בשנה זו שימש עדיין ה"חתם סופר" כרב בעיר דרעזניץ (שנה לאחר מכן, בשנת תקנ"ח, התמנה לרב במטרסדורף, ובשנת תקס"ז התמנה לרבה של פרשבורג).
[1] דף. 24 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. קרעים חסרים, עם פגיעות בטקסט. נייר דבק לשיקום בראש הדף. רישומים.
לחביבות קדושת חידושי תורתו נהגו צאצאיו ותלמידיו לשמור את כתבי יד קדשו כסגולה ליראת שמים ולישועה (ראה להלן).
כתב ידו של החתם סופר – סגולה ליראת שמים
מפורסמים דבריו של הגאון רבי מרדכי בנעט, כי עצם ההבטה בכתב ידו של החתם סופר מסוגלת ליראת שמים. סיפור זה מובא ע"י רבי יוסף נפתלי שטרן, בשם חמיו רבי שמואל אלכסנדרי סופר, אשר שמע אותו מאביו ה"כתב סופר". לפי המסופר, לעת זקנתו של מהר"ם בנעט, עמדה על שולחנו שאלה מסובכת בענייני עגונה. חברי בית דינו בניקלשבורג כתבו קונטרס גדול בעניין, ושלחוהו אל החתם סופר שיחווה את דעתו. כאשר הגיע הקונטרס אל החתם סופר, עיין בו מעט זמן לאחר מנוחת הצהרים והשיב את תשובתו באותו היום. בית הדין בניקלשבורג התפלאו על מהירות תשובתו והחלו לעיין בתשובה. המהר"ם בנעט לקח את המכתב מידם, ומיד לאחר שראה כי מסקנת החתם סופר להיתר, פקד על בית דינו לתת פסק שיתיר את נישואי העגונה. לאחר מכן, חזר המהר"ם בנעט ולקח את תשובת החתם סופר, והחל לעיין בה בשנית. חברי בית הדין סברו כי הוא מסתפק עדיין בעניין ההיתר, אך המהר"ם בנעט אמר להם שימשיכו בכתיבת ההיתר, שכן הוא מביט בתשובה רק משום שההסתכלות בכתב ידו של החתם סופר היא סגולה ליראת שמים.
סיפור זה על המהר"ם בנעט היה רגיל לספר הגאון רבי אהרן קוטלר – שתורתו של החתם סופר היתה חביבה עליו במיוחד.
בספר "חיים שיש בהם" (מהדורא קמא, פרשת שמיני, עמ' ר-רא) מובא הסיפור בשינויים בשם האדמו"ר מסאטמר: באחת הפעמים הביא אחד מחסידי סאטמר מתנה לרבו, מכתב כתוב בכתב-ידו של מרן החתם סופר ז"ל. בתחילה, סירב הרבי לקבלו ממנו באמרו שמכתב מהחתם סופר בודאי נמכר בדמים יקרים ושוה כסף רב. אילו היית מביא לי את שוויו של המכתב, טען האדמו"ר, בודאי לא הייתי לוקח זאת ממך, ועל כן אין רצוני לקבל ממך גם את כתב-היד ששוה הון תועפות. לאחר שהחסיד הפציר מאוד ברבו, ניאות הרבי מסאטמר לקבל ממנו את המכתב. מכתבו של החתם סופר הסב לאדמו"ר הנאה יתירה והוא קרא בו כמה פעמים. באותו מעמד סיפר הרבי את הסיפור על המהר"ם בנעט, שאמר בעת אחזו בתשובת החתם סופר, כי על אף שירד לעומק דבריו תכף ומיד בפעם הראשונה, אך "אני חוזר וקורא את הדברים מפני שהקריאה בכתב ידו של החתם סופר מסוגלת ליראת שמים".
סיפור מעניין מסופר על הגרא"מ שך ראש ישיבת פוניבז', שהגיע לניחום אבלים בבית אחד הרבנים החשובים בבני ברק. רב זה היה מצאצאי החתם סופר וכאשר סיפרו לו הבנים כי בידם דף בכתב ידו של מרן החתם סופר, ביקש לראותו. כשהביאו לו את הדף, ביקש הרב שך להוציאו מן הניילונית, באומרו שעצם הנגיעה בכתב יד קדשו של החתם סופר מביאה ליראת שמים.
כתבי ידו של החתם סופר מקובלים גם כסגולה ל"שמירה" ולישועות שונות. מסופר כי כאשר היה הגאון רבי שמעון סופר אב"ד קראקא יוצא לדרך, היה נוטל עמו כסגולה ל"שמירה" כרכים מכתבי היד של אביו החתם סופר. עד ימינו אלה, תולים אנשים רבים את נס הצלתם מן השואה בכתבי ידו הקדושים של החתם סופר, שלקחו בידם בעת נדודיהם, ובזכותם ניצלו מן ההרג והמלחמות. גם הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א מבני ברק מביא תמיד בדרשותיו, כי החזקת כתבי החתם סופר בבית היא סגולה גדולה לרפואה ולישועות.
כתיבה אוטוגרפית של הגאון המחבר. הדף כולל קטע שלם על סוגיה בפרק רביעי בסנהדרין (דף לג, עמוד א). קטע זה נדפס בספרו "פני שלמה" על מסכת סנהדרין. שם צוין מקורו: "קונטרס השונות". בתוך קטע זה, בעמוד השני, משולב קטע קצר, עם הכיתוב "ב"ק" [בבא קמא] בסוגריים, על תוספות במסכת בבא קמא (דף ק, עמוד א). קטע זה נדפס בספר "פני שלמה" על בבא קמא, אלא ששם נדפס בהשמטת מספר מילים (ההשמטות מצוינות שם בשלוש נקודות), וכפי הנראה היתה לעיני המדפיסים העתקה לא שלמה.
הגאון רבי שלמה גנצפריד (תקס"ד-תרמ"ו), בן רבי יוסף (שהיה דיין ומו"ץ באונגוואר). בהיותו בן שמונה שנים מת עליו אביו, וחינוכו עבר לידי הרב צבי הירש הלר [ר' הירשלי חריף] מחבר הספר הידוע "טיב גיטין". ספרו הראשון "קסת הסופר" על הלכות כתיבת סת"ם יצא לאור בשנת תקצ"ד בעיר אפען, הספר זכה להסכמת מרן ה"חתם סופר" אשר כתב כי לא יתנו קבלת סופר לתלמידים עד שיהיו בקיאים בספר הזה ואף עיטרו בהגהותיו. כיהן כראב"ד אונגוואר משנת תר"י עד פטירתו בשנת תרמ"ו. עמד בראש מערכות הרבנות האורתודוקסית בהונגריה.
חיבר עשרות חיבורים חשובים, אך עיקר פרסומו בא בשל ספרו "קיצור שולחן ערוך", אשר זכה למהדורות רבות מאז שיצא לראשונה באונגוואר שנת תרכ"ד. [ב"אוצר ישראל" ניו יורק תרס"ט מובא שעד זמנו יצאו לאור כחצי מיליון טפסים מספר קיצור שו"ע, ועל פי ד"ר יצחק ריבקינד הופיעו ממנו עד שנת תש"כ למעלה ממיליון טפסים].
[1] דף. שני עמודים כתובים (למעלה מ-80 שורות בכת"י רבי שלמה גנצפריד). 31 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים ובלאי. קרעים חסרים בשוליים. סימני חותמת שעווה. כרוך בכריכת עור מהודרת.