מכירה 89 - פריטים נדירים ומיוחדים
22.11.2022
מציג 1 - 7 of 7
מכירה 89 - פריטים נדירים ומיוחדים
22.11.2022
פתיחה: $4,000
הערכה: $6,000 - $8,000
נמכר ב: $6,875
כולל עמלת קונה
מכתב ארוך (5 עמודים) בכתב-יד קדשו וחתימתו של האדמו"ר הראשון מסלונים, רבי אברהם וינברג בעל "יסוד העבודה". [סלונים], "ל"ז למב"י שנת 'ברכות' לראש צדיק" [אייר תרכ"ח 1868].
מכתב שנכתב ל"מחותני ה"ה הרב החסיד המפורסם.... מוהר"ר יהושע שליט"א... ולגיסו היקר וכל אנ"ש המסתופפים בצילו הקודש לברכה שלימה, א"ס [אמן סלה]". עיקרו של המכתב (4 עמודים מתוכו) הוא מאמר חסידי-קבלי עמוק ועיוני, על ענייני קדושת שבת ו"התגלות האמונה" אצל "עם מקדשי שביעי". רוב תוכן המכתב נדפס, בשינויים קלים, בספרו "יסוד העבודה" (במדור "מכתבי קודש", מכתב לג) ובספרו "באר אברהם" (פרשת בהר). העמוד הראשון ובו פתיחת המכתב וקטעים מסיומו לא נדפסו שם, וכפי הנראה לא נדפסו עדיין.
בסיום המכתב, לפני חתימתו, מבקש האדמו"ר מידידו: " ...להיות הדיבור רגיל בינינו, אבקשהו נא ונא שלא לבוא עוד בריבוי שבחים... ידידו ואוהבו אברהם" (גם קטע זה לא נדפס).
נוסף על חמשת עמודי המכתב, מופיעים בעמוד נוסף רישומי טיוטה לפתיחת המכתב (כפי הנראה אף הם, או חלק מהם, בכתב-ידו של האדמו"ר).
האדמו"ר הראשון מסלונים – רבי אברהם וינברג בעל "יסוד העבודה" (תקס"ד-תרמ"ד), מקובל אלוקי, גאון וקדוש, עמקן מקורי ומחדש. תלמיד מובהק לרבותיו האדמו"רים רבי נח מלכוביץ' ורבי משה מקוברין. בשנות התק"צ עמד בראשות ישיבת "ענף עץ חיים" בעיר מגוריו סלונים, שהייתה מעין סניף של ישיבת "עץ חיים" המפורסמת שבוולוז'ין (משה צינוביץ, עץ חיים, עמ' 433; אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, א, עמ' קעז, קפג-קפו). יגיעתו בתורה בצעירותו הייתה מתוך דוחק ועניות גדולה. היה לומד כ-18 שעות ביממה עד לאפיסת כוחות. בזקנותו, כשאחד מתלמידיו אמר לו שרואים אצלו גילויי רוח הקודש, אמר לו: "רוח הקודש אינני יודע, אבל למדתי תורה מתוך הדחק, וחז"ל אמרו (סוטה דף מט) שהלומד תורה מתוך הדחק מַשְֹבִּיעין אותו מזיו שכינה". לאחר פטירת רבו מקוברין, בניסן תרי"ח, פתח את חצרו בסלונים, ורוב חסידי קוברין קבלו את מרותו ונסעו אליו. את שולחנותיו ("טישים") היה עורך לא רק בשבתות וחגים, אלא גם בימות החול. היה כמעיין המתגבר והרבה באמירת מאמרי חסידות עמוקים ביותר, וכן כתב חיבורים רבים בכל חלקי התורה (רובם אבדו בשואה). חלק מכתביו נדפסו לאחר פטירתו. ספריו המפורסמים הם: "חסד לאברהם" – ספר עמוק וקשה להבנה בקבלה ופילוסופיה; "יסוד העבודה" – בענייני "תורה לשמה" ויסודות עבודת ה' בדרך החסידות (בספרו זה הוא כותב ביקורת חריפה על ספר "נפש החיים" של רבי חיים מוולוז'ין, בעיקר על שיטתו בענייני "תורה לשמה". מסופר שבכתב היד המקורי של החיבור היה כתוב מספר פעמים "דלא כנפה"ח" [=דלא כנפש החיים]); "באר אברהם" על המכילתא. לאחר השואה נדפסו מכתביו ספרים נוספים בשמות "חסד לאברהם" ו"באר אברהם".
האדמו"ר עמד עם חסידיו (בעיקר עם אלו שעלו לארץ ישראל, לטבריה) בקשר מכתבים רציף בענייני חסידות ועבודת ה' עמוקים ועיוניים. חלק ממכתבים אלו (כדוגמת המכתב שלפנינו) נדפסו לאחר פטירתו בספרו "יסוד העבודה" (בחלק המכתבים) וכן בסוף ספר "באר אברהם" על התורה.
[1] דף גדול מקופל לארבע (6 עמ' כתובים). 21.5 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמים כהים. קרעים ובלאי, עם מעט פגיעות בטקסט. דהיית דיו. סימני קיפול (קרעים ובלאי בסימני הקיפול משוקמים בהדבקה).
מכתב שנכתב ל"מחותני ה"ה הרב החסיד המפורסם.... מוהר"ר יהושע שליט"א... ולגיסו היקר וכל אנ"ש המסתופפים בצילו הקודש לברכה שלימה, א"ס [אמן סלה]". עיקרו של המכתב (4 עמודים מתוכו) הוא מאמר חסידי-קבלי עמוק ועיוני, על ענייני קדושת שבת ו"התגלות האמונה" אצל "עם מקדשי שביעי". רוב תוכן המכתב נדפס, בשינויים קלים, בספרו "יסוד העבודה" (במדור "מכתבי קודש", מכתב לג) ובספרו "באר אברהם" (פרשת בהר). העמוד הראשון ובו פתיחת המכתב וקטעים מסיומו לא נדפסו שם, וכפי הנראה לא נדפסו עדיין.
בסיום המכתב, לפני חתימתו, מבקש האדמו"ר מידידו: " ...להיות הדיבור רגיל בינינו, אבקשהו נא ונא שלא לבוא עוד בריבוי שבחים... ידידו ואוהבו אברהם" (גם קטע זה לא נדפס).
נוסף על חמשת עמודי המכתב, מופיעים בעמוד נוסף רישומי טיוטה לפתיחת המכתב (כפי הנראה אף הם, או חלק מהם, בכתב-ידו של האדמו"ר).
האדמו"ר הראשון מסלונים – רבי אברהם וינברג בעל "יסוד העבודה" (תקס"ד-תרמ"ד), מקובל אלוקי, גאון וקדוש, עמקן מקורי ומחדש. תלמיד מובהק לרבותיו האדמו"רים רבי נח מלכוביץ' ורבי משה מקוברין. בשנות התק"צ עמד בראשות ישיבת "ענף עץ חיים" בעיר מגוריו סלונים, שהייתה מעין סניף של ישיבת "עץ חיים" המפורסמת שבוולוז'ין (משה צינוביץ, עץ חיים, עמ' 433; אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, א, עמ' קעז, קפג-קפו). יגיעתו בתורה בצעירותו הייתה מתוך דוחק ועניות גדולה. היה לומד כ-18 שעות ביממה עד לאפיסת כוחות. בזקנותו, כשאחד מתלמידיו אמר לו שרואים אצלו גילויי רוח הקודש, אמר לו: "רוח הקודש אינני יודע, אבל למדתי תורה מתוך הדחק, וחז"ל אמרו (סוטה דף מט) שהלומד תורה מתוך הדחק מַשְֹבִּיעין אותו מזיו שכינה". לאחר פטירת רבו מקוברין, בניסן תרי"ח, פתח את חצרו בסלונים, ורוב חסידי קוברין קבלו את מרותו ונסעו אליו. את שולחנותיו ("טישים") היה עורך לא רק בשבתות וחגים, אלא גם בימות החול. היה כמעיין המתגבר והרבה באמירת מאמרי חסידות עמוקים ביותר, וכן כתב חיבורים רבים בכל חלקי התורה (רובם אבדו בשואה). חלק מכתביו נדפסו לאחר פטירתו. ספריו המפורסמים הם: "חסד לאברהם" – ספר עמוק וקשה להבנה בקבלה ופילוסופיה; "יסוד העבודה" – בענייני "תורה לשמה" ויסודות עבודת ה' בדרך החסידות (בספרו זה הוא כותב ביקורת חריפה על ספר "נפש החיים" של רבי חיים מוולוז'ין, בעיקר על שיטתו בענייני "תורה לשמה". מסופר שבכתב היד המקורי של החיבור היה כתוב מספר פעמים "דלא כנפה"ח" [=דלא כנפש החיים]); "באר אברהם" על המכילתא. לאחר השואה נדפסו מכתביו ספרים נוספים בשמות "חסד לאברהם" ו"באר אברהם".
האדמו"ר עמד עם חסידיו (בעיקר עם אלו שעלו לארץ ישראל, לטבריה) בקשר מכתבים רציף בענייני חסידות ועבודת ה' עמוקים ועיוניים. חלק ממכתבים אלו (כדוגמת המכתב שלפנינו) נדפסו לאחר פטירתו בספרו "יסוד העבודה" (בחלק המכתבים) וכן בסוף ספר "באר אברהם" על התורה.
[1] דף גדול מקופל לארבע (6 עמ' כתובים). 21.5 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמים כהים. קרעים ובלאי, עם מעט פגיעות בטקסט. דהיית דיו. סימני קיפול (קרעים ובלאי בסימני הקיפול משוקמים בהדבקה).
קטגוריה
מכתבים - חסידות
קָטָלוֹג
מכירה 89 - פריטים נדירים ומיוחדים
22.11.2022
פתיחה: $3,000
הערכה: $5,000 - $7,000
נמכר ב: $4,500
כולל עמלת קונה
שני מכתבים מאדמו"רי בית סלונים:
• מכתב בכתב-ידו ובחתימתו של האדמו"ר רבי שמואל ויינברג מסלונים, בעל ה"דברי שמואל", אל אנשי שלומו בטבריה, ואל החסיד הנודע רבי אליעזר הכהן. מיר, [שנות התר"נ בקירוב].
• מכתב בכתב ידו וחתימתו של רבי אברהם וינברג בנו של האדמו"ר מסלונים [לימים, האדמו"ר בעל "בית אברהם" ברנוביץ], אל החסיד הנודע רבי אליעזר הכהן. בצדו השני של הדף תוספת (כשבע שורות), בכתב ידו וחתימתו של אחיו – רבי ישכר ליב וינברג. [סלונים, שנות התר"ס בקירוב].
המכתב מהאדמו"ר בעל ה"דברי שמואל" נכתב בעיירה מיר, בעת מסעו לליטא לגיוס כספים עבור "כולל רייסין" שבטבריה.
המכתב מהאדמו"רים רבי אברהם ורבי ישכר ליב נכתב עוד בחיי אביהם האדמו"ר בעל "דברי שמואל", והוא עוסק בענייני שידוכים, רכישת בית [כנראה, בטבריה], ובענייני כספי "כולל רייסין". בתוך הדברים מברך רבי אברהם את הישיש הזקן מקבל המכתב, כי יזכה לאריכות ימים ויזכה להשיא את בן-זקוניו ולראות ממנו דור ישרים: "...ומצפים אנו להשי"ת שיאריך ימיו ושנותיו, ויזכה אי"ה להשיאו בעצמו להזווג הנכון והנרצה לפניו ית', ויזכה לראות ממנו עוד דור ישרים יבורך, ולהיות עוד סנדק אצל בנו הנולד לו מבנו היקר שיחי'...".
האדמו"ר רבי שמואל וינברג מסלונים, בעל ה"דברי שמואל" (תר"י-תרע"ו), נכדו ותלמידו המובהק של ה"יסוד העבודה". החל להנהיג את עדתו בשנת תרמ"ד לערך. הנהגתו הייתה מתוך אהבה והתמסרות עצומה לצאן מרעיתו. עסק באופן אישי בחינוך ובהדרכה רוחנית בקרב צעירים ובני נוער והציל רבים מהם מרדת שחת. עסק מרבית ימיו בגיוס כספים עבור בני העליה שב"כולל רייסין" בטבריה. מפעל חייו הגדול של ה"דברי שמואל" היה הקמתה של ישיבת "אור תורה" בטבריה. היה ממייסדי ומקימי "אגודת ישראל" בשנת תרע"ב.
בנו האדמו"ר רבי אברהם ויינברג מסלונים (השני), בעל "בית אברהם" (תרמ"ד-תרצ"ג), חסידא ופרישא. החל להנהיג את חסידות סלונים בשנת תרע"ו. לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה החל לקומם את הריסות החסידות מחדש. בשנת תרע"ח ייסד בברנוביץ, יחד עם ידיד נפשו הגה"צ רבי משה מידנר, את ישיבתו החשובה "תורת חסד", ישיבה שמיזגה שיטת לימוד ליטאית יחד עם עבודת ה' בלהט הנפש בדרך החסידית. עד לשנת תרפ"ט התגורר בביאליסטוק, ומשנת תרפ"ט עבר להתגורר בברנוביץ.
נמען המכתבים הוא החסיד המפורסם רבי אליעזר הכהן רוזובסקי (ר' לייז'א יאלובקער) מחסידי סלונים בטבריה (תקפ"ב-תרע"ה) עובד ה' מופלג, מהאריות שבחבורת תלמידי אדמו"רי קוברין וסלונים. נודע בתפילותיו הבוערות והמעוררות. רבו ה"יסוד העבודה" הגדירו כעובד ה' בשמחה. הרמ"ח מסלונים הפליג בשבחו ואמר שמאחל לעצמו שיזכה פעם אחת בחייו להתפלל כמו תפילת "השכיבנו" של ר' לייז'א בתפילת מעריב ביום רגיל (ראה אודותיו: א' סורסקי, יסוד המעלה, חלק א', בני ברק תש"ס, עמ' רסג-רסד).
שני מכתבים. מכתב ראשון: דף כפול, שני עמודים כתובים. 21.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרע חסר בשולי הדף הראשון, עם הדבקה של נייר להסתרת הקרע [יתכן שקרע זה נעשה במכוון, אולי על ידי המקבל, כדי להשמיט עניין פרטי]. מכתב שני: [1] דף, כתוב משני צדיו, נייר מכתבים רשמי. 28 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, עקבות רטיבות ובלאי.
• מכתב בכתב-ידו ובחתימתו של האדמו"ר רבי שמואל ויינברג מסלונים, בעל ה"דברי שמואל", אל אנשי שלומו בטבריה, ואל החסיד הנודע רבי אליעזר הכהן. מיר, [שנות התר"נ בקירוב].
• מכתב בכתב ידו וחתימתו של רבי אברהם וינברג בנו של האדמו"ר מסלונים [לימים, האדמו"ר בעל "בית אברהם" ברנוביץ], אל החסיד הנודע רבי אליעזר הכהן. בצדו השני של הדף תוספת (כשבע שורות), בכתב ידו וחתימתו של אחיו – רבי ישכר ליב וינברג. [סלונים, שנות התר"ס בקירוב].
המכתב מהאדמו"ר בעל ה"דברי שמואל" נכתב בעיירה מיר, בעת מסעו לליטא לגיוס כספים עבור "כולל רייסין" שבטבריה.
המכתב מהאדמו"רים רבי אברהם ורבי ישכר ליב נכתב עוד בחיי אביהם האדמו"ר בעל "דברי שמואל", והוא עוסק בענייני שידוכים, רכישת בית [כנראה, בטבריה], ובענייני כספי "כולל רייסין". בתוך הדברים מברך רבי אברהם את הישיש הזקן מקבל המכתב, כי יזכה לאריכות ימים ויזכה להשיא את בן-זקוניו ולראות ממנו דור ישרים: "...ומצפים אנו להשי"ת שיאריך ימיו ושנותיו, ויזכה אי"ה להשיאו בעצמו להזווג הנכון והנרצה לפניו ית', ויזכה לראות ממנו עוד דור ישרים יבורך, ולהיות עוד סנדק אצל בנו הנולד לו מבנו היקר שיחי'...".
האדמו"ר רבי שמואל וינברג מסלונים, בעל ה"דברי שמואל" (תר"י-תרע"ו), נכדו ותלמידו המובהק של ה"יסוד העבודה". החל להנהיג את עדתו בשנת תרמ"ד לערך. הנהגתו הייתה מתוך אהבה והתמסרות עצומה לצאן מרעיתו. עסק באופן אישי בחינוך ובהדרכה רוחנית בקרב צעירים ובני נוער והציל רבים מהם מרדת שחת. עסק מרבית ימיו בגיוס כספים עבור בני העליה שב"כולל רייסין" בטבריה. מפעל חייו הגדול של ה"דברי שמואל" היה הקמתה של ישיבת "אור תורה" בטבריה. היה ממייסדי ומקימי "אגודת ישראל" בשנת תרע"ב.
בנו האדמו"ר רבי אברהם ויינברג מסלונים (השני), בעל "בית אברהם" (תרמ"ד-תרצ"ג), חסידא ופרישא. החל להנהיג את חסידות סלונים בשנת תרע"ו. לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה החל לקומם את הריסות החסידות מחדש. בשנת תרע"ח ייסד בברנוביץ, יחד עם ידיד נפשו הגה"צ רבי משה מידנר, את ישיבתו החשובה "תורת חסד", ישיבה שמיזגה שיטת לימוד ליטאית יחד עם עבודת ה' בלהט הנפש בדרך החסידית. עד לשנת תרפ"ט התגורר בביאליסטוק, ומשנת תרפ"ט עבר להתגורר בברנוביץ.
נמען המכתבים הוא החסיד המפורסם רבי אליעזר הכהן רוזובסקי (ר' לייז'א יאלובקער) מחסידי סלונים בטבריה (תקפ"ב-תרע"ה) עובד ה' מופלג, מהאריות שבחבורת תלמידי אדמו"רי קוברין וסלונים. נודע בתפילותיו הבוערות והמעוררות. רבו ה"יסוד העבודה" הגדירו כעובד ה' בשמחה. הרמ"ח מסלונים הפליג בשבחו ואמר שמאחל לעצמו שיזכה פעם אחת בחייו להתפלל כמו תפילת "השכיבנו" של ר' לייז'א בתפילת מעריב ביום רגיל (ראה אודותיו: א' סורסקי, יסוד המעלה, חלק א', בני ברק תש"ס, עמ' רסג-רסד).
שני מכתבים. מכתב ראשון: דף כפול, שני עמודים כתובים. 21.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרע חסר בשולי הדף הראשון, עם הדבקה של נייר להסתרת הקרע [יתכן שקרע זה נעשה במכוון, אולי על ידי המקבל, כדי להשמיט עניין פרטי]. מכתב שני: [1] דף, כתוב משני צדיו, נייר מכתבים רשמי. 28 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, עקבות רטיבות ובלאי.
קטגוריה
מכתבים - חסידות
קָטָלוֹג
מכירה 89 - פריטים נדירים ומיוחדים
22.11.2022
פתיחה: $10,000
הערכה: $30,000 - $50,000
נמכר ב: $52,500
כולל עמלת קונה
דף גדול בכתב-יד – כתב הכתרה של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים, לגאב"ד "העדה החרדית" בירושלים, על מקומו של הרב בענגיס זצ"ל, עם 64 חתימות של חכמי ירושלים, בהם ראשי הישיבות ואדמו"רים, מורי הוראה ומנהיגי הציבור. בשולי הדף מכתב בכתב-ידו וחתימתו של רבי פנחס עפשטיין, ראב"ד העדה החרדית. ירושלים, סיון תשי"ג [1953].
דף בכתיבה קליגרפית מרובעת. מעוטר במסגרת צבעונית מאוירת. חלק מהמילים נכתבו בצבעי נחושת וזהב. בראש הדף כותרת, באותיות מוגדלות: "כתר תורה" ופסוקי ברכה. גם שמו של האדמו"ר מופיע באותיות מוגדלות בצבעי זהב ואדום.
" ...בהתאסף יחד ראשי עם אלופי עדתינו וטובי הקהלה, ובסוד שיח גדולי התורה אדירי ישראל בארה"ק ת"ו, כולנו כאיש אחד הסכמנו להגיש לפני כסא תורתו וצדקתו הנעלה, את נזר הקודש ועטרת הרבנות... ומעתה בשם רב ואב בית דין לכל מקהלות האשכנזים בעיר הקודש ירושלים ת"ו יקרא... ירעה צאן מרעיתנו... הוא ידין, הוא יורה לנו דרך ה', ובעצתו ינהלנו עד כי יבא שילה... 'ויואל משה' לשבת על כסא הרבנות בירושלם קרתא דשופרייא...".
על כתב הרבנות שלפנינו באו חתימות-ידם של גדולי הרבנים בירושלים, ראשי ישיבות, אדמו"רים, חכמי ורבני ירושלים, ואנשים מפורסמים ממנהיגי הציבור החרדי, בהם: הגאון רבי איסר זלמן מלצר (ראש ישיבת "עץ חיים", החתום בפינה הימנית של הדף); רבי מרדכי דוד לוין (בעל ה"דרכי דוד"); רבי ישראל גרוסמן; רבי מנחם מענדל גפנר ("בן דינה"); רבי ישראל טויסיג (הרב ממטרסדורף); רבי מרדכי חיים סלונים (האדמו"ר מסלונים); רבי ישראל יצחק הלוי רייזעמאן (מחברי הבד"צ); רבי "משה אריה בן שרה" פריינד (לימים, גאב"ד העדה החרדית); רבי יהודא הורביץ (האדמו"ר מדז'יקוב); רבי דוד הלוי יונגרייז (חבר הבד"צ); רבי ישראל משה דושינסקי (לימים גאב"ד העדה החרדית); רבי שלום הלוי אייזען; רבי אברהם יצחק קאהן (האדמו"ר מ"תולדות אהרן"); רבי חנוך דוב פדווא (מגדולי המו"צים ירושלים, לימים מרבני לונדון); רבי אלי' זלאטניק (מחברי הבד"צ); רבי נטע פריינד; רבי שלמה זלמן בריזל; רבי אברהם מרדכי ברייטשטיין; רבי יוסף שיינבערגער; רבי אליהו צבי קרויזר; רבי דוב סוקולובסקי; ועוד.
בראש החותמים, ראשי "ועד העיר" ["שבעת טוּבֵי הָעִיר", אנשי ציבור וממוני ה"כוללים"], בהם: רבי אלי' נחום פרוש גליקמן; רבי עמרם ברש"י בלויא (מראשי "נטורי קרתא"); רבי יונה יצחק לעפקוויטש (מראשי "כולל שומרי החומות"); רבי ברוך גרינפעלד; רבי יונה זאב צוועבנער; רבי אברהם יוחנן בלומנטהל; רבי ישעי' שיינבערגער; רבי אברהם כהן ראטה; רבי יעקב מאיר שכטר; ועוד.
בשולי הדף מופיע מכתב מעניין בכתב-ידו וחתימתו של הרב עפשטיין, שכיהן בפועל כראב"ד בית הדין של "העדה החרדית" בירושלים, אשר "מאשר ומסכים לכל הנ"ל בלב שלם" להעניק לאדמו"ר מסאטמר את עטרת הרבנות של "העדה החרדית", ומברך על המינוי: "לס"ט ומז"ט [לסימן טוב ומזל טוב] ויאריך ימים על כסאו כבוד ירושלם עה"ק ת"ו לחַזֵק בִּדְקה... פנחס בהגר"י ז"ל עפשטיין, ראב"ד פה עה"ק העדה החרדית יכב"ץ".
האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים (תרמ"ז-תשל"ט), מגדולי דורו, נשיא "העדה החרדית" בירושלים, וממנהיגי היהדות החרדית באמריקה. מעמודי התווך של היהדות החסידית בדור שלאחר השואה. נולד בעיר סיגט, בנו של האדמו"ר בעל ה"קדושת יו"ט" ונכדו של האדמו"ר בעל "ייטב לב", שכיהנו כרבני סיגט והיו ממנהיגי החסידות באזור מרמרוש. נודע מנעוריו בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. לאחר חתונתו עם בת האדמו"ר רא"ח הורביץ הרב מפאלאנטש, התיישב בסאטמר והרביץ שם תורה וחסידות לקבוצה נבחרת של תלמידים וחסידים. כיהן ברבנות בערים אורשיווא, קרָאלי (משנת תרפ"ה) וסאטמר (משנת תרצ"ד). בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי מתפשרת באזור מרמרוש. בשנות השואה ניצל ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, הגיע דרך ברגן בלזן, שוויץ וארץ ישראל לארצות הברית, בה כונן את העדה החסידית הגדולה בעולם – עדת חסידות סאטמר שהיא עד היום העדה הדומיננטית ביהדות האורתודוכסית בארה"ב.
בשנת תשי"א הוכתר לנשיא ה"עדה החרדית" בירושלים, ובשנת תשי"ג, לאחר פטירת הרב בענגיס הישיש, הוכתר האדמו"ר מסאטמר לתפקיד "רב ואב"ד לכל מקהלות האשכנזים – העדה החרדית בירושלים", על מקומו של הרב בענגיס. האדמו"ר הוכתר לתפקיד זה למרות שהתגורר בארה"ב, ובירושלים עצמה הוכתר הרב פנחס עפשטיין לתפקיד ראב"ד (ראש בית הדין). [ב"עדה החרדית" מפוצלים עד היום התפקידים לשניים, ה"גאב"ד" וה"ראב"ד". לדוגמא, לאחר פטירת הרב עפשטיין והרב דוד יונגרייז, מונה הרב יצחק יעקב ווייס בעל ה"מנחת יצחק" לראב"ד העדה החרדית, ולאחר פטירת האדמו"ר מסאטמר הוא מונה לתפקיד ה"גאב"ד", שהוא למעשה תפקיד הרב הראשי של "העדה החרדית"].
עמד בראש המתנגדים לציונות ולהקמת מדינת ישראל, ועמד בראש המאבקים החשובים על צביון עם ישראל וקדושת ישראל. יחד עם קנאותו וחרדתו לכבוד התורה ועתיד היהדות הנאמנה, נודע כאיש חסד מופלג. דלתו היתה פתוחה לעניים ואזנו קשובה לכל נזקק מכל שדרות עם ישראל. היה גאון מופלג בתורה, השיב תשובות רבות בהלכה, ומחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" עה"ת, ועוד.
[1] דף גדול, 70X40 ס"מ. נייר בריסטול עבה. מצב טוב-בינוני. כתמים. קמטים. קרעים (משוקמים) בשוליים.
דף בכתיבה קליגרפית מרובעת. מעוטר במסגרת צבעונית מאוירת. חלק מהמילים נכתבו בצבעי נחושת וזהב. בראש הדף כותרת, באותיות מוגדלות: "כתר תורה" ופסוקי ברכה. גם שמו של האדמו"ר מופיע באותיות מוגדלות בצבעי זהב ואדום.
" ...בהתאסף יחד ראשי עם אלופי עדתינו וטובי הקהלה, ובסוד שיח גדולי התורה אדירי ישראל בארה"ק ת"ו, כולנו כאיש אחד הסכמנו להגיש לפני כסא תורתו וצדקתו הנעלה, את נזר הקודש ועטרת הרבנות... ומעתה בשם רב ואב בית דין לכל מקהלות האשכנזים בעיר הקודש ירושלים ת"ו יקרא... ירעה צאן מרעיתנו... הוא ידין, הוא יורה לנו דרך ה', ובעצתו ינהלנו עד כי יבא שילה... 'ויואל משה' לשבת על כסא הרבנות בירושלם קרתא דשופרייא...".
על כתב הרבנות שלפנינו באו חתימות-ידם של גדולי הרבנים בירושלים, ראשי ישיבות, אדמו"רים, חכמי ורבני ירושלים, ואנשים מפורסמים ממנהיגי הציבור החרדי, בהם: הגאון רבי איסר זלמן מלצר (ראש ישיבת "עץ חיים", החתום בפינה הימנית של הדף); רבי מרדכי דוד לוין (בעל ה"דרכי דוד"); רבי ישראל גרוסמן; רבי מנחם מענדל גפנר ("בן דינה"); רבי ישראל טויסיג (הרב ממטרסדורף); רבי מרדכי חיים סלונים (האדמו"ר מסלונים); רבי ישראל יצחק הלוי רייזעמאן (מחברי הבד"צ); רבי "משה אריה בן שרה" פריינד (לימים, גאב"ד העדה החרדית); רבי יהודא הורביץ (האדמו"ר מדז'יקוב); רבי דוד הלוי יונגרייז (חבר הבד"צ); רבי ישראל משה דושינסקי (לימים גאב"ד העדה החרדית); רבי שלום הלוי אייזען; רבי אברהם יצחק קאהן (האדמו"ר מ"תולדות אהרן"); רבי חנוך דוב פדווא (מגדולי המו"צים ירושלים, לימים מרבני לונדון); רבי אלי' זלאטניק (מחברי הבד"צ); רבי נטע פריינד; רבי שלמה זלמן בריזל; רבי אברהם מרדכי ברייטשטיין; רבי יוסף שיינבערגער; רבי אליהו צבי קרויזר; רבי דוב סוקולובסקי; ועוד.
בראש החותמים, ראשי "ועד העיר" ["שבעת טוּבֵי הָעִיר", אנשי ציבור וממוני ה"כוללים"], בהם: רבי אלי' נחום פרוש גליקמן; רבי עמרם ברש"י בלויא (מראשי "נטורי קרתא"); רבי יונה יצחק לעפקוויטש (מראשי "כולל שומרי החומות"); רבי ברוך גרינפעלד; רבי יונה זאב צוועבנער; רבי אברהם יוחנן בלומנטהל; רבי ישעי' שיינבערגער; רבי אברהם כהן ראטה; רבי יעקב מאיר שכטר; ועוד.
בשולי הדף מופיע מכתב מעניין בכתב-ידו וחתימתו של הרב עפשטיין, שכיהן בפועל כראב"ד בית הדין של "העדה החרדית" בירושלים, אשר "מאשר ומסכים לכל הנ"ל בלב שלם" להעניק לאדמו"ר מסאטמר את עטרת הרבנות של "העדה החרדית", ומברך על המינוי: "לס"ט ומז"ט [לסימן טוב ומזל טוב] ויאריך ימים על כסאו כבוד ירושלם עה"ק ת"ו לחַזֵק בִּדְקה... פנחס בהגר"י ז"ל עפשטיין, ראב"ד פה עה"ק העדה החרדית יכב"ץ".
האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים (תרמ"ז-תשל"ט), מגדולי דורו, נשיא "העדה החרדית" בירושלים, וממנהיגי היהדות החרדית באמריקה. מעמודי התווך של היהדות החסידית בדור שלאחר השואה. נולד בעיר סיגט, בנו של האדמו"ר בעל ה"קדושת יו"ט" ונכדו של האדמו"ר בעל "ייטב לב", שכיהנו כרבני סיגט והיו ממנהיגי החסידות באזור מרמרוש. נודע מנעוריו בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. לאחר חתונתו עם בת האדמו"ר רא"ח הורביץ הרב מפאלאנטש, התיישב בסאטמר והרביץ שם תורה וחסידות לקבוצה נבחרת של תלמידים וחסידים. כיהן ברבנות בערים אורשיווא, קרָאלי (משנת תרפ"ה) וסאטמר (משנת תרצ"ד). בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי מתפשרת באזור מרמרוש. בשנות השואה ניצל ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, הגיע דרך ברגן בלזן, שוויץ וארץ ישראל לארצות הברית, בה כונן את העדה החסידית הגדולה בעולם – עדת חסידות סאטמר שהיא עד היום העדה הדומיננטית ביהדות האורתודוכסית בארה"ב.
בשנת תשי"א הוכתר לנשיא ה"עדה החרדית" בירושלים, ובשנת תשי"ג, לאחר פטירת הרב בענגיס הישיש, הוכתר האדמו"ר מסאטמר לתפקיד "רב ואב"ד לכל מקהלות האשכנזים – העדה החרדית בירושלים", על מקומו של הרב בענגיס. האדמו"ר הוכתר לתפקיד זה למרות שהתגורר בארה"ב, ובירושלים עצמה הוכתר הרב פנחס עפשטיין לתפקיד ראב"ד (ראש בית הדין). [ב"עדה החרדית" מפוצלים עד היום התפקידים לשניים, ה"גאב"ד" וה"ראב"ד". לדוגמא, לאחר פטירת הרב עפשטיין והרב דוד יונגרייז, מונה הרב יצחק יעקב ווייס בעל ה"מנחת יצחק" לראב"ד העדה החרדית, ולאחר פטירת האדמו"ר מסאטמר הוא מונה לתפקיד ה"גאב"ד", שהוא למעשה תפקיד הרב הראשי של "העדה החרדית"].
עמד בראש המתנגדים לציונות ולהקמת מדינת ישראל, ועמד בראש המאבקים החשובים על צביון עם ישראל וקדושת ישראל. יחד עם קנאותו וחרדתו לכבוד התורה ועתיד היהדות הנאמנה, נודע כאיש חסד מופלג. דלתו היתה פתוחה לעניים ואזנו קשובה לכל נזקק מכל שדרות עם ישראל. היה גאון מופלג בתורה, השיב תשובות רבות בהלכה, ומחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" עה"ת, ועוד.
[1] דף גדול, 70X40 ס"מ. נייר בריסטול עבה. מצב טוב-בינוני. כתמים. קמטים. קרעים (משוקמים) בשוליים.
קטגוריה
מכתבים - חסידות
קָטָלוֹג
מכירה 89 - פריטים נדירים ומיוחדים
22.11.2022
פתיחה: $3,000
הערכה: $6,000 - $8,000
נמכר ב: $8,125
כולל עמלת קונה
מכתב (10 שורות) בכתב-ידו וחתימתו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. [ירושלים?, תש"ו (1945-1946) בקירוב].
נכתב אל הנגיד רבי פישל פלדמן, בעניין עזרה לקרוב משפחתו של האדמו"ר – הרב אב"ד לִימֶנוֹב. האדמו"ר כותב לו: "כי זו'[גתי] הרבנית תחי'[ה] תדבר עמו כעת לטובת ש"ב הרב המאוה"ג בנש"ק [שאר בשרי הרב המאור הגדול, בנם של קדושים] אילים ותרשישים האבדק"ק לימנאוו שליט"א, כאשר תספר עמו פא"פ [פנים אל פנים], ואקוה כי בטח ימלא המבוקש".
בחתימת המכתב מברך האדמו"ר: "...והשי"ת ירומם קרנו ומזלו למעלה למעלה בכל עניני'[ו] כאשר עם לבבו וכלו"נ ידידו דו"ש באה"ר [וכלב ונפש ידידו דורש שלומו באהבה רבה] הק' יואל טייטלבוים".
האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים (תרמ"ז-תשל"ט), מגדולי דורו, נשיא "העדה החרדית" בירושלים וממנהיגי היהדות החרדית באמריקה, מעמודי התווך של היהדות החסידית בדור שלאחר השואה. נולד בעיר סיגט, בנו של האדמו"ר בעל ה"קדושת יו"ט" ונכדו של האדמו"ר בעל "ייטב לב", שכיהנו כרבני סיגט והיו ממנהיגי החסידות באזור מרמרוש. נודע מנעוריו בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. לאחר חתונתו עם בת האדמו"ר רא"ח הורביץ הרב מפלאנטש, התיישב בסאטמר והרביץ תורה וחסידות לקבוצה נבחרת של תלמידים וחסידים. כיהן ברבנות בערים אורשיווא, קרָאלי (משנת תרפ"ה), וסאטמר (משנת תרצ"ד). בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי מתפשרת באזור מרמרוש. בשנות השואה ניצל ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, והגיע דרך ברגן בלזן, שוויץ וארץ ישראל לארצות הברית, בה כונן את העדה החסידית הגדולה בעולם – חסידות סאטמר שהיא עד היום העדה הדומיננטית ביהדות האורתודוקסית בארה"ב. כיהן כנשיא ה"עדה החרדית" בירושלים. עמד בראש המתנגדים לציונות ומדינת ישראל, והנהיג כמה מהמאבקים על צביון עם ישראל וקדושת ישראל, מתוך קנאות וחרדה לכבוד התורה ועתיד היהדות הנאמנה. נודע כאיש חסד מופלג. דלתו היתה פתוחה לעניים ואזנו קשובה לכל נזקק מכל שדרות עם ישראל. היה גאון מופלג בתורה, השיב תשובות רבות בהלכה, ומחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" על התורה, ועוד.
בכותרת המודפסת בראש המכתב שלפנינו נכתב: "אבדק"ק סאטמר והגלילות – בעיה"ק ירושלים ת"ו – ת. ד. 5105". כנראה שהמכתב נכתב בשנת תש"ו בקירוב, אז התגורר רבי יואל בירושלים [האניה עם קבוצת ניצולי "רכבת קסטנר", הגיעה לחיפה בשבוע שלפני ראש השנה תש"ו, ואילו בראש השנה תש"ז כבר הגיע רבי יואל לארה"ב].
הרב הנזכר במכתב הוא כנראה הרה"צ רבי יחזקאל שרגא טייטלבוים-הלברשטאם אב"ד לימנוב (תר"ס בערך-נפטר טבת תשמ"ד 1983), שאיבד את משפחתו בשואה, והגיע בהמשך לארה"ב. בנם של קדושים – נינו של האדמו"ר מסיגט בעל ה"ייטב לב", ובן-בתו של האדמו"ר מבובוב רבי שלמה הלברשטאם (הראשון). אביו רבי חיים יעקב טייטלבוים אב"ד לִימֶנוֹב (תרל"ח-חשון תרצ"ד) היה חתן האדמו"ר רבי שלמה מבובוב, ובנו של רבי משה יוסף טייטלבוים אב"ד אוהעל (דודו של רבי יואל טייטלבוים מסאטמר). רבי יחזקאל שרגא נשא בשנת תרפ"ב את בתו של הרה"צ רבי מנחם אונגר מדומברובה, ובחתונה שנערכה בדומברובה השתתף דודו האדמו"ר בעל ה"קדושת ציון" מבובוב. בסוף ימיו התגורר בירושלים ומנוחתו כבוד בהר הזיתים (ראה חומר מצורף).
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. כ-22.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. בלאי. סימני קיפול. הדבקת נייר דבק לחיזוק מצדו האחורי של הדף. נקבי תיוק.
נכתב אל הנגיד רבי פישל פלדמן, בעניין עזרה לקרוב משפחתו של האדמו"ר – הרב אב"ד לִימֶנוֹב. האדמו"ר כותב לו: "כי זו'[גתי] הרבנית תחי'[ה] תדבר עמו כעת לטובת ש"ב הרב המאוה"ג בנש"ק [שאר בשרי הרב המאור הגדול, בנם של קדושים] אילים ותרשישים האבדק"ק לימנאוו שליט"א, כאשר תספר עמו פא"פ [פנים אל פנים], ואקוה כי בטח ימלא המבוקש".
בחתימת המכתב מברך האדמו"ר: "...והשי"ת ירומם קרנו ומזלו למעלה למעלה בכל עניני'[ו] כאשר עם לבבו וכלו"נ ידידו דו"ש באה"ר [וכלב ונפש ידידו דורש שלומו באהבה רבה] הק' יואל טייטלבוים".
האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים (תרמ"ז-תשל"ט), מגדולי דורו, נשיא "העדה החרדית" בירושלים וממנהיגי היהדות החרדית באמריקה, מעמודי התווך של היהדות החסידית בדור שלאחר השואה. נולד בעיר סיגט, בנו של האדמו"ר בעל ה"קדושת יו"ט" ונכדו של האדמו"ר בעל "ייטב לב", שכיהנו כרבני סיגט והיו ממנהיגי החסידות באזור מרמרוש. נודע מנעוריו בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. לאחר חתונתו עם בת האדמו"ר רא"ח הורביץ הרב מפלאנטש, התיישב בסאטמר והרביץ תורה וחסידות לקבוצה נבחרת של תלמידים וחסידים. כיהן ברבנות בערים אורשיווא, קרָאלי (משנת תרפ"ה), וסאטמר (משנת תרצ"ד). בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי מתפשרת באזור מרמרוש. בשנות השואה ניצל ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, והגיע דרך ברגן בלזן, שוויץ וארץ ישראל לארצות הברית, בה כונן את העדה החסידית הגדולה בעולם – חסידות סאטמר שהיא עד היום העדה הדומיננטית ביהדות האורתודוקסית בארה"ב. כיהן כנשיא ה"עדה החרדית" בירושלים. עמד בראש המתנגדים לציונות ומדינת ישראל, והנהיג כמה מהמאבקים על צביון עם ישראל וקדושת ישראל, מתוך קנאות וחרדה לכבוד התורה ועתיד היהדות הנאמנה. נודע כאיש חסד מופלג. דלתו היתה פתוחה לעניים ואזנו קשובה לכל נזקק מכל שדרות עם ישראל. היה גאון מופלג בתורה, השיב תשובות רבות בהלכה, ומחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" על התורה, ועוד.
בכותרת המודפסת בראש המכתב שלפנינו נכתב: "אבדק"ק סאטמר והגלילות – בעיה"ק ירושלים ת"ו – ת. ד. 5105". כנראה שהמכתב נכתב בשנת תש"ו בקירוב, אז התגורר רבי יואל בירושלים [האניה עם קבוצת ניצולי "רכבת קסטנר", הגיעה לחיפה בשבוע שלפני ראש השנה תש"ו, ואילו בראש השנה תש"ז כבר הגיע רבי יואל לארה"ב].
הרב הנזכר במכתב הוא כנראה הרה"צ רבי יחזקאל שרגא טייטלבוים-הלברשטאם אב"ד לימנוב (תר"ס בערך-נפטר טבת תשמ"ד 1983), שאיבד את משפחתו בשואה, והגיע בהמשך לארה"ב. בנם של קדושים – נינו של האדמו"ר מסיגט בעל ה"ייטב לב", ובן-בתו של האדמו"ר מבובוב רבי שלמה הלברשטאם (הראשון). אביו רבי חיים יעקב טייטלבוים אב"ד לִימֶנוֹב (תרל"ח-חשון תרצ"ד) היה חתן האדמו"ר רבי שלמה מבובוב, ובנו של רבי משה יוסף טייטלבוים אב"ד אוהעל (דודו של רבי יואל טייטלבוים מסאטמר). רבי יחזקאל שרגא נשא בשנת תרפ"ב את בתו של הרה"צ רבי מנחם אונגר מדומברובה, ובחתונה שנערכה בדומברובה השתתף דודו האדמו"ר בעל ה"קדושת ציון" מבובוב. בסוף ימיו התגורר בירושלים ומנוחתו כבוד בהר הזיתים (ראה חומר מצורף).
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. כ-22.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. בלאי. סימני קיפול. הדבקת נייר דבק לחיזוק מצדו האחורי של הדף. נקבי תיוק.
קטגוריה
מכתבים - חסידות
קָטָלוֹג
מכירה 89 - פריטים נדירים ומיוחדים
22.11.2022
פתיחה: $3,000
הערכה: $5,000 - $8,000
נמכר ב: $15,000
כולל עמלת קונה
טיוטת מכתב בכתב ידו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים אב"ד סאטמר. [ניו יורק?, ט"ו בשבט תשכ"ח].
נכתבה תחת טיוטה נוספת (שונה) לאותו מכתב, מודפסת במכונת כתיבה, מיום ט"ו בשבט תשכ"ח. כשבוע לאחר מכן, בערב שבת פרשת שקלים תשכ"ח, לקה האדמו"ר בשיתוק, מאז הפסיק לכתוב מכתבים ורק היה חותם עליהם. לפי הידוע זהו המכתב האחרון בכתב-יד קדשו. המכתב פונה אל בן-אחיו האדמו"ר רבי משה טייטלבוים אב"ד סיגט, ששהה באותו הזמן בסאן פאולו שבברזיל. האדמו"ר כותב על "פירוד הלבבות וחילוקי הדעות" במחלוקת שהתעוררה בקהילת סאן פאולו בין הרבנים לבין אנשי הקהילה, אשר עלולים לדבריו להביא "נזק רב לכל עניני היהדות שמה". האדמו"ר מבקש "לנסות לפשר את הצדדים", וכן "למסור בשמי לידידינו אנ"ש [אנשי שלומנו], שמאד נחוץ.... להביא את השלו'[ם] שם, וגדול השלו'[ם] שעי"ז יוכלו לעבוד ולעסוק ביחד לטובת חיזוק הדת בכל הפרטים, ובזכות זה יתברכו בהצלחה ובכל מילי דמיטב...".
האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים (תרמ"ז-תשל"ט), מגדולי דורו, נשיא נשיא "העדה החרדית" בירושלים וממנהיגי היהדות החרדית באמריקה, מעמודי התווך של היהדות החסידית בדור שלאחר השואה. כיהן ברבנות בערים אורשיווא, קרָאלי (משנת תרפ"ה), וסאטמר (משנת תרצ"ד). בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי מתפשרת באזור מרמרוש. בשנות השואה ניצל ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, והגיע דרך ברגן בלזן, שוויץ וארץ ישראל לארצות הברית, בה כונן את העדה החסידית הגדולה בעולם – חסידות סאטמר שהיא עד היום העדה הדומיננטית ביהדות האורתודוקסית בארה"ב. כיהן כנשיא ה"עדה החרדית" בירושלים. עמד בראש המתנגדים לציונות ומדינת ישראל, והנהיג כמה מהמאבקים על צביון עם ישראל וקדושת ישראל, מתוך קנאות וחרדה לכבוד התורה ועתיד היהדות הנאמנה.
נמען המכתב: האדמו"ר מסיגט-סאטמר רבי משה טייטלבוים בעל ה"ברך משה" (חשון תרע"ה-תשס"ו), בנו של האדמו"ר רבי חיים צבי אב"ד סיגט בעל ה"עצי חיים". כיהן ברבנות בזנטה (יוגוסלביה), ולאחר השואה כיהן ברבנות בעיר מולדתו סיגט. לאחר שהתגברו רדיפות השלטון הקומוניסטי ברומניה, היגר לארה"ב והקים בבורו-פארק את בית המדרש "עצי חיים – סיגט". היה מגדולי הרבנים של "התאחדות הרבנים" ומנאמניו של דודו האדמו"ר רבי יואל מסאטמר. בשנת תשל"ט עלה לכהן על כס אדמו"רות סאטמר, כממלא-מקום דודו האדמו"ר רבי יואל [ששלושת בנותיו נפטרו בחייו וללא צאצאים]. בניו הם האדמו"רים הגדולים מסאטמר, האחים רבי אהרן טייטלבוים שליט"א ורבי יקותיאל יהודה (זלמן ליב) טייטלבוים שליט"א, שמנהיגים ברמה את שתי הקהילות החסידיות הגדולות של חסידות סאטמר בארה"ב וברחבי העולם.
[1] דף. 28 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול ומעט קמטים.
נכתבה תחת טיוטה נוספת (שונה) לאותו מכתב, מודפסת במכונת כתיבה, מיום ט"ו בשבט תשכ"ח. כשבוע לאחר מכן, בערב שבת פרשת שקלים תשכ"ח, לקה האדמו"ר בשיתוק, מאז הפסיק לכתוב מכתבים ורק היה חותם עליהם. לפי הידוע זהו המכתב האחרון בכתב-יד קדשו. המכתב פונה אל בן-אחיו האדמו"ר רבי משה טייטלבוים אב"ד סיגט, ששהה באותו הזמן בסאן פאולו שבברזיל. האדמו"ר כותב על "פירוד הלבבות וחילוקי הדעות" במחלוקת שהתעוררה בקהילת סאן פאולו בין הרבנים לבין אנשי הקהילה, אשר עלולים לדבריו להביא "נזק רב לכל עניני היהדות שמה". האדמו"ר מבקש "לנסות לפשר את הצדדים", וכן "למסור בשמי לידידינו אנ"ש [אנשי שלומנו], שמאד נחוץ.... להביא את השלו'[ם] שם, וגדול השלו'[ם] שעי"ז יוכלו לעבוד ולעסוק ביחד לטובת חיזוק הדת בכל הפרטים, ובזכות זה יתברכו בהצלחה ובכל מילי דמיטב...".
האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים (תרמ"ז-תשל"ט), מגדולי דורו, נשיא נשיא "העדה החרדית" בירושלים וממנהיגי היהדות החרדית באמריקה, מעמודי התווך של היהדות החסידית בדור שלאחר השואה. כיהן ברבנות בערים אורשיווא, קרָאלי (משנת תרפ"ה), וסאטמר (משנת תרצ"ד). בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי מתפשרת באזור מרמרוש. בשנות השואה ניצל ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, והגיע דרך ברגן בלזן, שוויץ וארץ ישראל לארצות הברית, בה כונן את העדה החסידית הגדולה בעולם – חסידות סאטמר שהיא עד היום העדה הדומיננטית ביהדות האורתודוקסית בארה"ב. כיהן כנשיא ה"עדה החרדית" בירושלים. עמד בראש המתנגדים לציונות ומדינת ישראל, והנהיג כמה מהמאבקים על צביון עם ישראל וקדושת ישראל, מתוך קנאות וחרדה לכבוד התורה ועתיד היהדות הנאמנה.
נמען המכתב: האדמו"ר מסיגט-סאטמר רבי משה טייטלבוים בעל ה"ברך משה" (חשון תרע"ה-תשס"ו), בנו של האדמו"ר רבי חיים צבי אב"ד סיגט בעל ה"עצי חיים". כיהן ברבנות בזנטה (יוגוסלביה), ולאחר השואה כיהן ברבנות בעיר מולדתו סיגט. לאחר שהתגברו רדיפות השלטון הקומוניסטי ברומניה, היגר לארה"ב והקים בבורו-פארק את בית המדרש "עצי חיים – סיגט". היה מגדולי הרבנים של "התאחדות הרבנים" ומנאמניו של דודו האדמו"ר רבי יואל מסאטמר. בשנת תשל"ט עלה לכהן על כס אדמו"רות סאטמר, כממלא-מקום דודו האדמו"ר רבי יואל [ששלושת בנותיו נפטרו בחייו וללא צאצאים]. בניו הם האדמו"רים הגדולים מסאטמר, האחים רבי אהרן טייטלבוים שליט"א ורבי יקותיאל יהודה (זלמן ליב) טייטלבוים שליט"א, שמנהיגים ברמה את שתי הקהילות החסידיות הגדולות של חסידות סאטמר בארה"ב וברחבי העולם.
[1] דף. 28 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול ומעט קמטים.
קטגוריה
מכתבים - חסידות
קָטָלוֹג
מכירה 89 - פריטים נדירים ומיוחדים
22.11.2022
פתיחה: $2,000
הערכה: $3,000 - $4,000
נמכר ב: $2,500
כולל עמלת קונה
שני מכתבים, עם כארבע שורות (בכל אחד מהם) בכתב ידו וחתימתו של האדמו"ר מויז'ניץ, רבי חיים מאיר הגר. ברוקלין, סתיו תש"י [1949]; [תל אביב?, תש"י בקירוב].
המכתבים נשלחו לאנגליה, אל החסיד רבי מנחם מנדל שנייבלג [לימים, רב קהילת "מחזיקי הדת" במנצ'סטר במשך כשישים שנה]. המכתבים בכתיבת סופר, ובסופם הוסיף האדמו"ר מספר שורות וחתימה בעצם כתב יד קדשו.
מכתבים עם ברכות ועצות בעניינים פרטיים ומשפחתיים, וברכות להרב שנייבלג לרגל קבלת משרת רבנות בעירו. במכתב שנכתב בברוקלין (ארה"ב), מספר האדמו"ר גם על תוכניתו לנסוע חזרה לארץ ישראל, בנסיעה ישירה, ללא תחנת ביניים בגרמניה.
האדמו"ר רבי חיים מאיר הגר בעל "אמרי חיים" (תרמ"ח-תשל"ב), בנו השני וממלא מקומו של ה"אהבת ישראל" מויז'ניץ. בשנת תש"ד נמלט מגיא ההריגה, ולאחר השואה שב לגרוסוורדיין. באלול תש"ז עלה לארץ והתגורר בתל אביב. הקים את קרית ויז'ניץ בבני ברק, ולאחר תקופה אף עבר לגור בבני ברק. שיקם מחדש את חסידות ויז'ניץ ובנה את מוסדותיה. ממנהיגי היהדות החרדית בארץ וחבר מועצת גדולי התורה של "אגודת ישראל". דברי תורתו נאספו בסדרת הספרים "אמרי חיים".
[2] מכתבים, אחד מהם על נייר מכתבים רשמי. גודל משתנה. מצב טוב. כתמים ובלאי. סימני קיפול.
המכתבים נשלחו לאנגליה, אל החסיד רבי מנחם מנדל שנייבלג [לימים, רב קהילת "מחזיקי הדת" במנצ'סטר במשך כשישים שנה]. המכתבים בכתיבת סופר, ובסופם הוסיף האדמו"ר מספר שורות וחתימה בעצם כתב יד קדשו.
מכתבים עם ברכות ועצות בעניינים פרטיים ומשפחתיים, וברכות להרב שנייבלג לרגל קבלת משרת רבנות בעירו. במכתב שנכתב בברוקלין (ארה"ב), מספר האדמו"ר גם על תוכניתו לנסוע חזרה לארץ ישראל, בנסיעה ישירה, ללא תחנת ביניים בגרמניה.
האדמו"ר רבי חיים מאיר הגר בעל "אמרי חיים" (תרמ"ח-תשל"ב), בנו השני וממלא מקומו של ה"אהבת ישראל" מויז'ניץ. בשנת תש"ד נמלט מגיא ההריגה, ולאחר השואה שב לגרוסוורדיין. באלול תש"ז עלה לארץ והתגורר בתל אביב. הקים את קרית ויז'ניץ בבני ברק, ולאחר תקופה אף עבר לגור בבני ברק. שיקם מחדש את חסידות ויז'ניץ ובנה את מוסדותיה. ממנהיגי היהדות החרדית בארץ וחבר מועצת גדולי התורה של "אגודת ישראל". דברי תורתו נאספו בסדרת הספרים "אמרי חיים".
[2] מכתבים, אחד מהם על נייר מכתבים רשמי. גודל משתנה. מצב טוב. כתמים ובלאי. סימני קיפול.
קטגוריה
מכתבים - חסידות
קָטָלוֹג
מכירה 89 - פריטים נדירים ומיוחדים
22.11.2022
פתיחה: $10,000
הערכה: $12,000 - $15,000
נמכר ב: $23,750
כולל עמלת קונה
דף מודפס – "אישור הנשואין", מטעם "העדה החרדית, פרושים וחסידים – ועד העיר לקהלת האשכנזים" – עם מילוי בכתב יד לנישואין שנערכו בירושלים בחודש טבת תשל"ד ינואר 1974; עם חתימה בכתב-ידו של מסדר הקידושין: האדמו"ר מריבניץ, רבי "חיים זנוויל אברמוביטש".
האדמו"ר רבי חיים זנוויל אברהמוביץ – "הרבי מריבניץ" (תרנ"ח-תשנ"ו), נולד בבוטושאן שברומניה ונתייתם מאביו בגיל שנתיים וחצי. גאון עצום וצדיק בעל מופת, שכיהן במסירות נפש כאדמו"ר תחת השלטון הקומוניסטי ברומניה. כיתום צעיר גדל בבית האדמו"ר רבי יהודה אריה ליב פרנקל מבוטושאן ונסמך להוראה ע"י רבי יהודה לייב צירלסון, אך במיוחד הפך לבן-בית ותלמיד קרוב של האדמו"ר רבי אברהם מתתיהו פרידמן משטפנשט. מספרים כי הרבי משטפנשט, שלא היו לו ילדים, כינה אותו "בני היקר" ואמר עליו: "אתה החידוש שלי", והוא מצדו היה אומר על הרבי משטפנשט: "אני בן יחיד שלו". בפטירתו של הרבי משטפנשט אמר לו: "אני משאיר לך שלושה דברים: את רוח הקודש שלי, את הצורה ואת החן שלי". היה גאון ובקי מופלג והעיד על עצמו שכבר בהיותו בן 18 ידע את כל הש"ס. כבר בצעירותו נודע בהנהגות החסידות והפרישות שלו: נהג לסגף את עצמו, היה טובל בקרח, צם ימים ארוכים כשהוא עטוף בטלית ותפילין עד הלילה, ועורך "תיקון חצות" בדמעות שליש במשך שעות ארוכות כשהוא לבוש שק.
לאחר מלחמת העולם השניה עזבו רבנים רבים את אזור הכיבוש הרוסי, בשל הקושי לקיים אורח חיים דתי תחת השלטון הקומוניסטי, אך הוא נשאר בעיר ריבניצה (Râbniţa, כיום במולדובה), שם החל לכהן כאדמו"ר במסירות נפש. למרות איסור השלטונות, המשיך לקיים מצוות בגלוי, היה שוחט, עורך בריתות ליהודי האזור ומוסר שיעורי תורה. בזכותו השתמרו באורח פלא חיים חסידיים מלאים מאחורי מסך הברזל. הפקידים הקומוניסטים הכירו אותו וידעו על מעשיו, אך כיבדו אותו. מספרים כי פעם נעצר על פעילותו, אך שוחרר כשהבטיח לשופט כי אשתו תתרפא אם ישחררו.
בראשית שנות התש"ל, עלה מרוסיה לירושלים והתגורר בשכונת סנהדריה המורחבת. לאחר מכן היגר לארצות הברית, שם צבאו על דלתותיו המונים. היה ידוע כבעל רוח הקודש ואף הוא העיד על עצמו כי ביכולתו לראות "מקצה העולם ועד סופו". נתפרסם מאד כצדיק בעל מופת ופועל ישועות. רבבות באו להתייעץ עמו ולהתברך מפיו, וראו ישועות ומופתים מופלאים. היה מבטל מחלות של האנשים בברכתו, ורבים מצאו את זיווגם ונפקדו בילדים בזכותו. היה אוהב ישראל מופלג והיה מסוגל לבכות בכי תמרורים לשמע צרותיו של אדם אחר. נהג לומר כי הישועות שהוא פועל הן בזכות שמרגיש את צערו של השני, בוכה ומתפלל עליו. נפטר בגיל מופלג קרוב למאה שנים. קברו שבעיר מונסי הוא מוקד עליה לרגל, ואלפים באים להשתטח על ציונו מדי שנה. הזמר החסידי מרדכי בן-דוד (ורדיגר), שהיה קשור אליו בלב ובנפש, הקדיש לו את השיר "אוי רבי" באלבומו "אין עוד מלבדו".
[1] דף. כ-28 ס"מ. מצב טוב. נקבי תיוק. סימני קיפול.
האדמו"ר רבי חיים זנוויל אברהמוביץ – "הרבי מריבניץ" (תרנ"ח-תשנ"ו), נולד בבוטושאן שברומניה ונתייתם מאביו בגיל שנתיים וחצי. גאון עצום וצדיק בעל מופת, שכיהן במסירות נפש כאדמו"ר תחת השלטון הקומוניסטי ברומניה. כיתום צעיר גדל בבית האדמו"ר רבי יהודה אריה ליב פרנקל מבוטושאן ונסמך להוראה ע"י רבי יהודה לייב צירלסון, אך במיוחד הפך לבן-בית ותלמיד קרוב של האדמו"ר רבי אברהם מתתיהו פרידמן משטפנשט. מספרים כי הרבי משטפנשט, שלא היו לו ילדים, כינה אותו "בני היקר" ואמר עליו: "אתה החידוש שלי", והוא מצדו היה אומר על הרבי משטפנשט: "אני בן יחיד שלו". בפטירתו של הרבי משטפנשט אמר לו: "אני משאיר לך שלושה דברים: את רוח הקודש שלי, את הצורה ואת החן שלי". היה גאון ובקי מופלג והעיד על עצמו שכבר בהיותו בן 18 ידע את כל הש"ס. כבר בצעירותו נודע בהנהגות החסידות והפרישות שלו: נהג לסגף את עצמו, היה טובל בקרח, צם ימים ארוכים כשהוא עטוף בטלית ותפילין עד הלילה, ועורך "תיקון חצות" בדמעות שליש במשך שעות ארוכות כשהוא לבוש שק.
לאחר מלחמת העולם השניה עזבו רבנים רבים את אזור הכיבוש הרוסי, בשל הקושי לקיים אורח חיים דתי תחת השלטון הקומוניסטי, אך הוא נשאר בעיר ריבניצה (Râbniţa, כיום במולדובה), שם החל לכהן כאדמו"ר במסירות נפש. למרות איסור השלטונות, המשיך לקיים מצוות בגלוי, היה שוחט, עורך בריתות ליהודי האזור ומוסר שיעורי תורה. בזכותו השתמרו באורח פלא חיים חסידיים מלאים מאחורי מסך הברזל. הפקידים הקומוניסטים הכירו אותו וידעו על מעשיו, אך כיבדו אותו. מספרים כי פעם נעצר על פעילותו, אך שוחרר כשהבטיח לשופט כי אשתו תתרפא אם ישחררו.
בראשית שנות התש"ל, עלה מרוסיה לירושלים והתגורר בשכונת סנהדריה המורחבת. לאחר מכן היגר לארצות הברית, שם צבאו על דלתותיו המונים. היה ידוע כבעל רוח הקודש ואף הוא העיד על עצמו כי ביכולתו לראות "מקצה העולם ועד סופו". נתפרסם מאד כצדיק בעל מופת ופועל ישועות. רבבות באו להתייעץ עמו ולהתברך מפיו, וראו ישועות ומופתים מופלאים. היה מבטל מחלות של האנשים בברכתו, ורבים מצאו את זיווגם ונפקדו בילדים בזכותו. היה אוהב ישראל מופלג והיה מסוגל לבכות בכי תמרורים לשמע צרותיו של אדם אחר. נהג לומר כי הישועות שהוא פועל הן בזכות שמרגיש את צערו של השני, בוכה ומתפלל עליו. נפטר בגיל מופלג קרוב למאה שנים. קברו שבעיר מונסי הוא מוקד עליה לרגל, ואלפים באים להשתטח על ציונו מדי שנה. הזמר החסידי מרדכי בן-דוד (ורדיגר), שהיה קשור אליו בלב ובנפש, הקדיש לו את השיר "אוי רבי" באלבומו "אין עוד מלבדו".
[1] דף. כ-28 ס"מ. מצב טוב. נקבי תיוק. סימני קיפול.
קטגוריה
מכתבים - חסידות
קָטָלוֹג