דף מודפס – "אישור הנשואין", מטעם "העדה החרדית, פרושים וחסידים – ועד העיר לקהלת האשכנזים" – עם מילוי בכתב יד לנישואין שנערכו בירושלים בחודש טבת תשל"ד ינואר 1974; עם חתימה בכתב-ידו של מסדר הקידושין: האדמו"ר מריבניץ, רבי "חיים זנוויל אברמוביטש".
האדמו"ר רבי חיים זנוויל אברהמוביץ – "הרבי מריבניץ" (תרנ"ח-תשנ"ו), נולד בבוטושאן שברומניה ונתייתם מאביו בגיל שנתיים וחצי. גאון עצום וצדיק בעל מופת, שכיהן במסירות נפש כאדמו"ר תחת השלטון הקומוניסטי ברומניה. כיתום צעיר גדל בבית האדמו"ר רבי יהודה אריה ליב פרנקל מבוטושאן ונסמך להוראה ע"י רבי יהודה לייב צירלסון, אך במיוחד הפך לבן-בית ותלמיד קרוב של האדמו"ר רבי אברהם מתתיהו פרידמן משטפנשט. מספרים כי הרבי משטפנשט, שלא היו לו ילדים, כינה אותו "בני היקר" ואמר עליו: "אתה החידוש שלי", והוא מצדו היה אומר על הרבי משטפנשט: "אני בן יחיד שלו". בפטירתו של הרבי משטפנשט אמר לו: "אני משאיר לך שלושה דברים: את רוח הקודש שלי, את הצורה ואת החן שלי". היה גאון ובקי מופלג והעיד על עצמו שכבר בהיותו בן 18 ידע את כל הש"ס. כבר בצעירותו נודע בהנהגות החסידות והפרישות שלו: נהג לסגף את עצמו, היה טובל בקרח, צם ימים ארוכים כשהוא עטוף בטלית ותפילין עד הלילה, ועורך "תיקון חצות" בדמעות שליש במשך שעות ארוכות כשהוא לבוש שק.
לאחר מלחמת העולם השניה עזבו רבנים רבים את אזור הכיבוש הרוסי, בשל הקושי לקיים אורח חיים דתי תחת השלטון הקומוניסטי, אך הוא נשאר בעיר ריבניצה (Râbniţa, כיום במולדובה), שם החל לכהן כאדמו"ר במסירות נפש. למרות איסור השלטונות, המשיך לקיים מצוות בגלוי, היה שוחט, עורך בריתות ליהודי האזור ומוסר שיעורי תורה. בזכותו השתמרו באורח פלא חיים חסידיים מלאים מאחורי מסך הברזל. הפקידים הקומוניסטים הכירו אותו וידעו על מעשיו, אך כיבדו אותו. מספרים כי פעם נעצר על פעילותו, אך שוחרר כשהבטיח לשופט כי אשתו תתרפא אם ישחררו.
בראשית שנות התש"ל, עלה מרוסיה לירושלים והתגורר בשכונת סנהדריה המורחבת. לאחר מכן היגר לארצות הברית, שם צבאו על דלתותיו המונים. היה ידוע כבעל רוח הקודש ואף הוא העיד על עצמו כי ביכולתו לראות "מקצה העולם ועד סופו". נתפרסם מאד כצדיק בעל מופת ופועל ישועות. רבבות באו להתייעץ עמו ולהתברך מפיו, וראו ישועות ומופתים מופלאים. היה מבטל מחלות של האנשים בברכתו, ורבים מצאו את זיווגם ונפקדו בילדים בזכותו. היה אוהב ישראל מופלג והיה מסוגל לבכות בכי תמרורים לשמע צרותיו של אדם אחר. נהג לומר כי הישועות שהוא פועל הן בזכות שמרגיש את צערו של השני, בוכה ומתפלל עליו. נפטר בגיל מופלג קרוב למאה שנים. קברו שבעיר מונסי הוא מוקד עליה לרגל, ואלפים באים להשתטח על ציונו מדי שנה. הזמר החסידי מרדכי בן-דוד (ורדיגר), שהיה קשור אליו בלב ובנפש, הקדיש לו את השיר "אוי רבי" באלבומו "אין עוד מלבדו".
[1] דף. כ-28 ס"מ. מצב טוב. נקבי תיוק. סימני קיפול.