ספר הקאנון, תרגום עברי של ספר הרפואה, מאת הרופא והפילוסוף המוסלמי אבן סינא. [נאפולי, דפוס עזריאל בן יוסף אשכנזי גונצנהוזר, רנ"ב 1491-1492]. מהדורה יחידה בעברית. חמישה כרכים.
ספר הקאנון (או: הקאנון הגדול, במקור: אלקאנון פי אלטב) - אנציקלופדיה רפואית מונומנטאלית שנכתבה על יד הרופא והפילוסוף המוסלמי אבן סינא (Avicenna; 980-1037), במאה ה-11. החיבור מחולק לחמישה ספרים, וכולל התייחסות מעמיקה למבנה הגוף האנושי, לגורמי המחלות השונות, ולדרכי הטיפול האפשריות בהן (עם התייחסות נרחבת לתרופות).
הספר תורגם לשפות רבות, ובמשך מאות שנים שימש כמקור מרכזי ללימוד רפואה באירופה. את רובו של החיבור תרגם לעברית ר' נתן המאתי, אך את הספר הראשון וכפי הנראה מספר חלקים נוספים בספרים האחרים, תרגמו גם ר' זרחיה בן יצחק מברצלונה ור' יוסף בן יהושע הלורקי. לספר הקאנון נודעה השפעה על חכמי ישראל - ראה מסגרת.
הדפסה באותיות מרובעות, בשתי עמודות. תאריך ההדפסה הוא על פי הקולופון (החסר בעותק שלפנינו), שמופיע במקור בסוף הכרך השני.
הגהות רבות (חלקן קצוצות) בכתיבה ספרדית רהוטה, ממספר כותבים, ורישומים רבים, בכל הכרכים. תוכן ההגהות: ביאורים ותרגומים, תיקונים, הוספות וחידושים. בספר ד' מספר הגהות הפותחות בראשי התיבות "ד"ת".
חתימות הגאון רבי שמואל העליר [אב"ד צפת] בכרך השני, בשני דפים ([19], [40]).
חמישה כרכים. [438] דף סך הכל. במקור: [480] דף. חסרים 42 דף. פירוט הדפים בכל אחד מן הכרכים:
כרך ראשון (ספר א'): [57] דף. חסרים 13 דפים (במקור: [70] דף). הרכב הקונטרסים שלפנינו: ב-ח8 (חסר קונטרס [1] לא ממוספר בן 4 דפים, מהם דף ראשון חלק, וחסר קונטרס א בן 8 דפים), ט1 (חסר דף אחרון - דף חלק).
כרך שני (ספר ב'): [55] דף. חסרים 21 דפים (במקור: [76] דף). הרכב הקונטרסים שלפנינו: [1]1 (חסרים דפים ראשון, שני, רביעי וחמישי, ודף שישי - דף חלק), א7 (חסר דף אחרון), ב-ג8, ד7 (חסר דף שני), ה5 (חסרים דפים רביעי, חמישי ודף אחרון), ו6 (חסרים דף ראשון ודף אחרון), ז3 (חסרים דפים שני, שלישי, רביעי, חמישי ושישי), ח6 (חסרים דף שלישי ודף רביעי), ט4 (חסרים שני הדפים האחרונים).
כרך שלישי (ספר ג'): [188] דף. חסרים 6 דפים (במקור: [194] דף). הרכב הקונטרסים שלפנינו: [1]7 (חסר דף ראשון - דף חלק), א10, ב-ח8 (בקונטרס ג נכרך הדף הראשון שלא במקומו, לאחר הדף השביעי), ט4 (חסרים דפים שלישי, רביעי, חמישי ושישי), י-כב8 (דף ראשון של קונטרס יב, יתכן והושלם מעותק אחר), כג7 (חסר דף אחרון - דף חלק).
כרך רביעי (ספר ד'): [96] דף. ספר שלם. הרכב הקונטרסים שלפנינו: [1]6, א-י8, יא6, יב4. ארבעה דפים ראשונים ושני דפים אחרונים של הכרך יתכן והושלמו מעותק אחר.
כרך חמישי (ספר ה'): [42] דף. במקור: [44] דף. חסרים 2 דפים. הרכב הקונטרסים שלפנינו: [1]7 (חסר דף ראשון - דף חלק), א-ד8, ה3 (חסר דף אחרון).
דפי הטקסט החסרים בכל הכרכים הושלמו בצילום (הדף האחרון של הכרך החמישי הושלם גם בכתב-יד, על נייר מנותק). 28.5-29.5 ס"מ. שוליים רחבים בחלק מהכרכים. מצב משתנה בין הכרכים. כרך ראשון ושלישי במצב טוב-בינוני. כרך שני, רביעי וחמישי במצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בכרך הרביעי כתמי רטיבות רבים ועקבות רטיבות בדפים האחרונים. עקבות רטיבות עם סימני פטריה ועובש בחלק מהדפים בכרך השני ובכרך החמישי. בלאי. סימני עש עם פגיעות בטקסט, משוקמים ברובם במילוי נייר. סימני עש רבים בחלק מהדפים בכרך השלישי והרביעי. קרעים, בהם קרעים חסרים עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר (קרעים רבים חסרים בכרך השני, במספר דפים הושלם הטקסט החסר בצילום). במקומות שונים (במיוחד בכרך הרביעי אך גם במקומות נוספים) קרעים גדולים חסרים בשולי הדפים, משוקמים בהשלמות נייר (יתכן ודפים אלו הושלמו מעותקים אחרים). כריכות חדשות (אחידות). הכרכים נתונים בקופסה.

המדפיס יוסף גונצנהויזר ייסד בשנת רמ"ז לערך, בית דפוס עברי בעיר נאפולי, ובמשך חמש השנים הבאות, הדפיס שם יחד עם בנו עזריאל כ-13 ספרים. ראה: י' יודלוב, תעודה בדבר מכירת ספרי אינקונבולה בנאפולי במאה החמש עשרה, אסופות, י, ירושלים תשנ"ז, עמ' עד-פז.

ספר הקאנון - החיבור הרפואי המקיף של אבן סינא, שהשפעתו היתה גדולה על חכמי ישראל
ספר הקאנון (במקור: אלקאנון פי אלטב) - אנציקלופדיה רפואית מונומנטאלית שנכתבה על יד הרופא והפילוסוף המוסלמי אבן סינא (Avicenna; 980-1037), במאה ה-11.
אבן סינא (ובשמו המלא: אבו עלי אל-חוסיין אבן-עבדאללה אבן סינא) נולד למשפחה מוסלמית באיראן, בכפר ליד בוכרה, בשנת 980. בילדותו עבר לבוכרה, ומאז החל בלימודי דת, פילוסופיה ורפואה, עד שהגיע לשליטה בכל המדעים. שימש כרופא של שליט בוכרה ובהמשך של שליטים נוספים באיראן. מת בשנת 1037. בין מאות החיבורים שכתב בכל ענפי המדע, בולט חיבורו הגדול - "הקאנון", ובשמו המלא "אלקאנון פי אלטב" (חוקת הרפואה), המשמש כאנציקלופדיה מקיפה המלקטת מחכמת היוונים והערבים. החיבור מחולק לחמישה ספרים, וכולל התייחסות מעמיקה למבנה הגוף האנושי, לגורמי המחלות השונות, ולדרכי הטיפול והתרופות המתאימות להן. האיסוף המקיף, יחד עם סגנונו הבהיר וסידורו המופתי של הספר, הפכו אותו מיד לאחר הופעתו לספר השימושי הנפוץ ביותר בעולם הרפואה הערבי והאירופי עד למאה ה-18.
אבן סינא, שהיה גם פילוסוף והוגה גדול, השפיע על יהודים רבים בהגותו, אך לא פחות מכך גם בתחום הרפואה. בתחום ההגות אמנם הסתייג ממנו הרמב"ם, אך בתחום הרפואה הזכיר אותו בשמו כמה פעמים בספריו הרפואיים. בדומה לכך, רבי שם טוב אבן פלקירה, בן המאה ה-13, שחיבר בעצמו ספרי רפואה, כותב לתלמיד המבקש ללמוד רפואה: "ספרי אבוקראט טובים מאד... וספרי בן סינא מדוקדקים ומחכימים פתאים, ולא יבינום אלא החכמים אשר בזאת החכמה ובחכמת ההגיון בקיאים" (ראה כתבים רפואיים, א, עמ' 13-14). כך גם רבי ידעיה הפניני הבדרשי (בעל "בחינת עולם"), שהתפרסם כרופא, כתב פירוש והערות לספר הקאנון של אבן סינא, אשר הועתקו כמה פעמים, ונשמרו בכמה כתבי-יד.
מרבית המחברים היהודים בספרד ובפרובנס למדו את הספר במקורו הערבי, אך רופאי איטליה נתקלו בקשיי שפה ועל כן נזקקו לתרגום הספר לעברית. הראשון שתרגם את הספר הוא ככל הנראה ר' נתן (גד) בן אליעזר המאתי (כלומר מהעיר Cento = מאה), שנולד בסוריה ואחר כך עבר לרומא (1283), אשר תרגם כמה ספרי רפואה חשובים, ביניהם גם את הקאנון עם המפתח שלו. במקביל אליו, וכמשלים את תרגומו, פעל גם ר' זרחיה בן יצחק בן שאלתיאל חן מברצלונה, שחי אז ברומא (1283), ותרגם או תיקן את תרגום המאתי, אך כנראה לא הספיק לתרגם מעבר לשני הספרים הראשונים של הקאנון. מאה שנים מאוחר יותר (לפני 1402), עם ירידת ידיעת הערבית גם בספרד, תרגם ר' יוסף אבן ביבאש הלורקי מחדש את הקאנון (ויש אומרים שעיבד את תרגום המאתי) וכתב עליו פירוש, אך גם הוא הספיק לתרגם רק את הספר הראשון ואת חלקו הראשון של הספר השני. [יצוין כי רבי משה אבן תיבון בנו של רבי שמואל הנודע, שתרגם כמה מספרי הרפואה של הרמב"ם, תרגם את 'קיצור הקאנון' לאבן סינא הנקרא בפיו "הסדר הקטן"].
מאה שנים נוספות לאחר מכן, בשנת רנ"ב (1491) ראה הספר את מכבש הדפוס, אצל המדפיס עזריאל בן יוסף בנאפולי שבאיטליה. העובדה שניגשו למפעל הדפסה כה גדול, יחסית לשאר האינקונבולות העבריות, מלמד על חשיבותו של הספר בעיני הציבור היהודי. במחקר נכתב בדרך כלל שהספר הנדפס מבוסס על תרגומו של הלורקי, אך לדברי חיים רבין, שערך מחקר השוואתי, נוסח הדפוס מבוסס בעיקר על נוסח המאתי, ורק לעתים הוא בוחר בנוסח זרחיה או הלורקי. לדבריו, לעתים הוא גם סוטה משלושת הנוסחים, מסיבות שאינן ברורות. למעשה נוצרה כאן כעין מהדורה בפני עצמה, ואיננו יודעים מי המלומדים שביצעו עבודה זו (במפעל הביבליוגרפיה, לעומת זאת, נרשם כי התרגום הוא מאת נתן המאתי, אך לפחות ספר א ומאמר א של ספר ב הם בתרגומו של יוסף בן יהושע הלורקי).
(להרחבה ראה: א' אליהו, 'פילוסופיה', האסלאם: היסטוריה, דת, תרבות, ירושלים תשע"ח, עמ' 459-461; ז' מונטנר, כתבים רפואיים, א-ב; הנ"ל, 'לקורות הלשון העברית כשפת הלימוד בחכמת הרפואה', לשוננו, י, ב-ג, תרצ"ט; ח' רבין, 'תולדות תרגום ספר הקאנון לעברית', מלילה, 4-3 (תש"י), עמ' 132-147).