מכתב ארוך (2 עמ'; לא חתום) בכתב-יד קדשו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים אב"ד סאטמר. [סאטמר, שנות התר"צ בקירוב].
כפי הנראה נכתב אל אחד מאדמו"רי דורו, אך זהותו לא התבררה לנו. רבי יואל כותב אודות אברך תלמיד חכם מהעיר סאטמר היושב במאסר בבית הכלא בעיר קראקא. האדמו"ר מאריך לכתוב על הצורך הגדול לתמוך כלכלית באברך ובמשפחתו האומללה, הן להוצאות המחיה והן להוצאות הכספיות הכרוכות בניסיון לחלצו ממאסר. בנוסף, רבי יואל מבקש ממקבל המכתב: "להתפלל עליו ולעורר רחמים עבורו... ולאשר שהמה סמוכים ונראים אצלי, ידעתי את מכאוביהם וצר לי בצערם, באתי גם אנכי להזכירם לפני כ"ק שליט"א". רבי יואל מבקש ממנו: "גם אולי יוכל להשתדל... שיעמדו לימינו בכל אופן ואופן יוכל להיות שיצמח לו טובה מזה".
האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים (תרמ"ז-תשל"ט), מגדולי דורו, נשיא העדה החרדית וממנהיגי היהדות החרדית באמריקה, מעמודי התווך של היהדות החסידית בדור שלאחר השואה. נולד בעיר סיגט, בנו של האדמו"ר בעל ה"קדושת יו"ט" ונכדו של האדמו"ר בעל "ייטב לב", שכיהנו כרבני סיגט והיו ממנהיגי החסידות באזור מרמרוש. נודע מנעוריו בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. לאחר חתונתו עם בת האדמו"ר רא"ח הורביץ הרב מפלאנטש, התיישב בסאטמר והרביץ תורה וחסידות לקבוצה נבחרת של תלמידים וחסידים. כיהן ברבנות בערים אורשיווא, קרָאלי (משנת תרפ"ה), וסאטמר (משנת תרצ"ד). בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי מתפשרת באזור מרמרוש. בשנות השואה ניצל ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, והגיע דרך ברגן בלזן, שוויץ וארץ ישראל לארצות הברית, בה כונן את העדה החסידית הגדולה בעולם - חסידות סאטמר שהיא עד היום העדה הדומיננטית ביהדות האורתודוקסית בארה"ב. כיהן כנשיא ה"עדה החרדית" בירושלים. עמד בראש המתנגדים לציונות ומדינת ישראל, והנהיג כמה מהמאבקים על צביון עם ישראל וקדושת ישראל, מתוך קנאות וחרדה לכבוד התורה ועתיד היהדות הנאמנה. נודע כאיש חסד מופלג. דלתו היתה פתוחה לעניים ואזנו קשובה לכל נזקק מכל שדרות עם ישראל. היה גאון מופלג בתורה, השיב תשובות רבות בהלכה, ומחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" על התורה, ועוד.
[1] דף (כתוב משני צדיו). 23.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמי רטיבות וקמטים.