מכתב ארוך (3 עמ' גדולים) בכתב יד קדשו של האדמו"ר הראשון מסלונים, רבי אברהם וינברג בעל "יסוד העבודה". [סלונים], יום ה' תענית אסתר [אחרי תרל"ה].
מכתב ל"ידידיי אהוביי" חסידי סלונים שעלו לארץ ישראל והתגוררו בעיר הקודש טבריה. האדמו"ר מציין בפתיחת המכתב שלפנינו שמות ארבעה מן החסידים: רבי צבי יחיאל [מקוידינוב], רבי שמואל שמעיה [הכהן כ"ץ], רבי מרדכי "הממונה" [מוילייקא], ורבי יהודה ליב [קסטילניץ]. רוב המכתב הוא מאמר חסידי-קבלי עמוק ועיוני, על עניני פורים ומחיית עמלק. בפתיחת המכתב ארבע שורות עם ברכות, ובסיום המכתב חמש שורות עם ברכות לרגל חג המצות המתקרב. המאמר החסידי שבמכתב נדפס [בשינויים קלים] בספרו "יסוד העבודה" (במדור "מכתבי קודש", מכתב ג). פתיחת המכתב וקטעים מסיומו לא נדפסו שם, וכפי הנראה לא נדפסו כלל.
האדמו"ר הראשון מסלונים - רבי אברהם וינברג בעל "יסוד העבודה" (תקס"ד-תרמ"ד), מקובל אלוקי, גאון וקדוש, עמקן מקורי ומחדש. תלמיד מובהק לרבותיו האדמו"רים רבי נח מלכוביץ' ורבי משה מקוברין. בשנות התק"צ עמד בראשות ישיבת "ענף עץ חיים" בעיר מגוריו סלונים, שהייתה מעין סניף של ישיבת "עץ חיים" המפורסמת שבוולוז'ין (משה צינוביץ, עץ חיים, עמ' 433; אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, א, עמ' קעז, קפג-קפו). יגיעתו בתורה בצעירותו הייתה מתוך דוחק ועניות גדולה. היה לומד כ-18 שעות ביממה עד לאפיסת כוחות. בזקנותו, כשאחד מתלמידיו אמר לו שרואים אצלו גילויי רוח הקודש, אמר לו: "רוח הקודש אינני יודע, אבל למדתי תורה מתוך הדחק, וחז"ל אמרו (סוטה דף מט) שהלומד תורה מתוך הדחק מַשְֹבִּיעין אותו מזיו שכינה". לאחר פטירת רבו מקוברין, בניסן תרי"ח, פתח את חצרו בסלונים, ורוב חסידי קוברין קבלו את מרותו ונסעו אליו. את שולחנותיו ("טישים") היה עורך לא רק בשבתות וחגים, אלא גם בימות החול. היה כמעיין המתגבר והרבה באמירת מאמרי חסידות עמוקים ביותר, וכן כתב חיבורים רבים בכל חלקי התורה (רובם אבדו בשואה). חלק מכתביו נדפסו לאחר פטירתו. ספריו המפורסמים הם: "חסד לאברהם" - ספר עמוק וקשה להבנה בקבלה ופילוסופיה; "יסוד העבודה" - בענייני "תורה לשמה" ויסודות עבודת ה' בדרך החסידות (בספרו זה הוא כותב ביקורת חריפה על ספר "נפש החיים" של רבי חיים מוולוז'ין, בעיקר על שיטתו בענייני "תורה לשמה". מסופר שבכתב היד המקורי של החיבור היה כתוב מספר פעמים "דלא כנפה"ח" [=דלא כנפש החיים]); "באר אברהם" על המכילתא. לאחר השואה נדפסו מכתביו ספרים נוספים בשמות "חסד לאברהם" ו"באר אברהם".
בשנים תרי"ט-תרל"ה שלח ה"יסוד העבודה" לטבריה קבוצות נבחרות של בני עליה מתלמידיו, שהתאחדו כקהילה מאורגנת של חסידי סלונים, תחת דגל "כולל רייסין". האדמו"ר אירגן בעבורם התרמות ומגביות שנתיות קבועות, ונסיעות שד"רים מידי שנה, כדי שיוכלו למלא את ייעודם לעסוק בתורה ובעבודת ה' בשלוה ומנוחה. עם קבוצה זו עמד האדמו"ר בקשר מכתבים רציף בענייני חסידות ועבודת ה' עמוקים ועיוניים. חלק ממכתבים אלו (כדוגמת המכתב שלפנינו) נדפסו לאחר פטירתו בספרו "יסוד העבודה" (בחלק המכתבים) וכן בסוף ספר "באר אברהם" על התורה.
[1] דף כפול (3 עמ' כתובים). כ-32 ס"מ. מצב בינוני. קרעים חסרים גדולים, עם פגיעות בטקסט ובחתימה, משוקמים במילוי נייר.
תארוך המכתב הוא אחרי שנת תרל"ה, שכן רבי יהודה ליב קסטלניץ המוזכר במכתב עלה לטבריה רק בשנת תרל"ה. בתקופה זו בחיי האדמו"ר חלה תענית אסתר ביום חמישי בשבוע בשנים תרל"ה-תרל"ו, תרל"ט, ותרמ"ב-תרמ"ג.