מכירה 88 - חלק ב' - פריטים מיוחדים ודפוסים מוקדמים
פירושו של רבי בנימין הלוי על המחזור נדפס לראשונה בשאלוניקי ש"י, והובא במהדורה זו בהשמטות של חלק מהפיוטים. הדינים בראש המחזור שלפנינו, אותם חיבר רבי בנימין, קרויים "מעגלי צדק", ומשום כך נקרא המחזור בהוצאות הבאות "מחזור מעגלי צדק". במהדורות רבות של מחזורים כמנהג אשכנז וכמנהג פולין נדפסו הדינים לצד הטקסט.
חלקו הראשון של המחזור נדפס ע"י טוביה פואה בסביוניטה, אך ההדפסה נפסקה בעקבות סגירת בית דפוסו של פואה, ועברה לדפוס קונטי בקרימונה, שם הושלם המחזור. החלק השני נדפס פעמיים, ובין שתי ההדפסות ישנם שינויים טיפוגרפיים (ראה על כך בהרחבה: מ' בניהו, הדפוס העברי בקרימונה, ירושלים תשל"א, עמ' 141-178). כל הדפים בחלק השני שלפנינו תואמים לווריאנט שמכונה אצל בניהו "שלם", ולא לווריאנט המכונה אצלו "החצאיי".
מספר הגהות בכתיבה אשכנזית עתיקה. בסוף המחזור נכרכו דפים בכתיבה אשכנזית עתיקה, ובהם העתקת פיוטים שאינם מופיעים בתוך המחזור, וכן רשימת סדר סליחות לימים הנוראים.
שצב, [2] דף. 20 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים. בחלק מהדפים כתמים רבים, בהם כתמי רטיבות כהים. בלאי. קרעים חסרים בדף השער ובדפים נוספים, עם פגיעות במסגרת השער ובטקסט במספר מקומות, משוקמים במילוי נייר. קרעים חסרים סביב שולי שני הדפים האחרונים, עם פגיעות קלות בטקסט, משוקמים בהשלמות נייר (כפי הנראה דפים אלו הושלמו מעותק אחר). סימני עש עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. כריכה עתיקה מקורית, עשויה עץ מחופה בעור, מעוטרת; האבזמים המקוריים חסרים והושלמו ברצועות עור חדשות. פגמים בכריכה.
על אופן הדפסת הספר, שינויים טיפוגראפיים בטפסים שונים, טופס על נייר כחול, ועוד, עיין: י' ריבקינד, למאמרו של מר ישעיה זנה, קרית ספר, ה, תרפ"ח-תרפ"ט, עמ' 162-164; מ' בניהו, הדפוס העברי בקרימונה, ירושלים תשל"א, עמ' 141-178.
החיבור הפילוסופי-יהודי הראשון, ומספרי היסוד במחשבה היהודית שנתחברו בימי הביניים.
ספר "האמונות והדעות", או "הנבחר באמונות ודעות", נכתב במקור בערבית-יהודית (במקור הערבי: "כתאב אלאמאנאת ואלאעתקאדאת" או "כתאב אלמכ'תאר פי אלאמאנאת ואלאעתקאדאת"). החיבור תורגם לעברית בידי מחבר עלום-שם במאה ה-11 ולאחר מכן על ידי רבי יהודה אבן תבון. במהדורה שלפנינו נדפס תרגומו של אבן תבון.
הספר כולל עשרה מאמרים, העוסקים בנושאי יסוד שונים באמונה היהודית, בהם בריאת העולם, אחדות הבורא, שכר ועונש, תחיית המתים, ועוד. בחיבור זה מתפלמס רס"ג עם תפיסות פילוסופיות ודתיות שונות, הסותרות את עיקרי האמונה היהודית.
קולופון בדף אחרון: "תם ונשלם ספר האמונות... אשר חבר הגאון רבינו סעדיה ז"ל שנת תרל"ג בלשון הערב, והעתיקו החכם הגדול ר' יהודה ב"ר שאול ז"ל המכונה אבן תבון מרמון ספרד אל לשון הקודש שנת [ד']תתקמ"ו [1186]. בר"ח אייר שנת ישמחו וירננו [שכ"ב], על ידי צעיר המחוקקים שלמה יעבץ בכמהר"ר יצחק יעבץ זלה"ה בן הרב החסיד כמהר"ר יוסף יעבץ הדורש נצב"ה".
חתימה בדף השער: "נתן קורונל ס"ט" - הגאון המקובל רבי נחמן נתן קורונל (תק"ע-תר"ן), מגדולי חכמי ירושלים. תלמיד חכם ועסקן ציבורי, מו"ל ספרים ושד"ר. יליד אמשטרדם, אביו רבי דוד היה בן הקהילה הספרדית ואמו היתה מבנות העדה האשכנזית. חברו ורעו מנוער של רבי יהוסף שוורץ, עמו עסק בתורת הנסתר. הוציא לאור ספרים מכתבי יד קדמונים. חותנו של רבי הירש מיכל שפירא.
פז, [1] דף. 18 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש בדף השער ובדפים נוספים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים בחלקם במילוי נייר. קרע חסר בחלקו התחתון של דף השער, וקרעים קטנים חסרים בדפים האחרונים, ללא פגיעה בטקסט, משוקמים במילוי נייר. חיתוך דפים על גבול כותרות הדפים במספר מקומות (כותרת חסרה לגמרי באחד מהדפים). חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכת עור חדשה, עם פגמים קלים.
המדפיס שלמה יעבץ ואחיו יוסף יעבץ ייסדו בית דפוס עברי בשאלוניקי שפעל בשנים ש"ו-שי"א. משאלוניקי העבירו את בית דפוסם לאדריאנופולי, בה הדפיסו בשנים שי"ד-שט"ו ספרים בודדים. לאחר מכן פנה שלמה יעבץ לקושטא, בה ייסד בשנת ש"כ בית דפוס עברי, שפעל כשלושים ושלוש שנה, עד שנת שנ"ג בקירוב. ראה: א' יערי, הדפוס העברי בקושטא, ירושלים, תשכ"ז, עמ' 26-27; י' הקר, דפוסי קושטא במאה השש-עשרה, ארשת, ה', עמ' 469-470.
תורת העולה הוא חיבור פילוסופי-קבלי העוסק בענייני המקדש והקרבנות. הספר מחולק לשלושה חלקים: החלק הראשון (הנקרא "הר") עוסק בתבנית בית המקדש והכלים שבו; החלק השני (הנקרא "שדה") עוסק בטעמים כלליים לקרבנות ולענייני הכהנים; החלק השלישי (הנקרא "בית") עוסק בפרטי כל קרבן וקרבן.
בהקדמת הספר מפרט הרמ"א את מגמת הספר ותועלותיו: "ולכן ננערתי אני משה בן לא"א מורי הפרנס הנדיב אשר נדבה רוחו לבנות מקדש מעט בניין מפואר בית אלקים אשר שם נהלך ברגש ישראל שלי"ט הנקרא משה איסרלש מקראקא לעמוד ולשרת לפני יי אלקי ולעסוק בתורת הקרבנות למצא להם טעם נכון קל להבינו כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בכל יום תמיד... ואף מזבח אבנה בשברון לבי ואשברה רוחי בקרבי לעסוק בתורת המקדש והמזבח ושאר הכלים ליתן טוב טעם ודעת בעניין בניינו ותמונתו ותבניתו כתבני' אשר מראה בהר רוצה לומר כמו שעשו חכמינו ז"ל הם ההרים הגדולים שכל אחד שם נפשו בכפו להראות תבנית המשכן ואולמיו כמו שנגלה בפירושיהן... ויצאו מזה שני תועלת: הראשון, להתאונן תמיד בחורבנו כשנדע גדול התועל' שנחסר לנו בעונותנו וכמו שנ' אם אשכחך ירושלים. והשני, להיות תמיד מוכן לפנינו להקריב בו תמיד קרבנות ברעיונינו כשנשים מגמתינו מול בית קדשנו ותפארתנו...".
את שם הספר בחר הרמ"א - "לפי שידוע שאמרו רבותינו ז"ל כי קרבן העולה היה בא לכפר על הרהור הלב... על כן אקרא לזה החיבור תורת העולה, כי זאת היא העולה על לבי להקריב קרבן ה' להיות לכפרה על חטאתי, ולזכרון לפני ה' לטהר רעיוני ולנקות מחשבותי, וישלמני ויחזקני לאהבו ולעבדו" (הקדמה, שם).
הספר מציע פרשנות פילוסופית להלכות בית המקדש, תוך שילוב עם יסודות הקבלה, שנראו בעיניו תואמים, וכפי שהוא כותב: "כי חכמת הקבלה היא חכמת הפילוסופיא, רק שבשני לשונות ידברו" (תורת העולה ח"ג פ"ד). באופן דומה הוא מתייחס באחת מתשובותיו לקשר בין הפילוסופיה לקבלה: "אלו ואלו דברי אלוקים חיים... כי שניהם כאחד טובים וצדיקים ילכו בם" (שו"ת רמ"א סי' ז). במכתב אחר כותב הרמ"א לאחר מתלמידיו: "והנה אחלה שתקנה לך אחד מספרי תורת העולה אשר לי בק"ק פוזנא ותראה בו דברים נפלאים בחכמת הפרד"ס" (שו"ת רמ"א סי' קכא).
הפילוסופיה של הספר מושפעת מאוד מתורת הרמב"ם, וכמעט בכל פרק הוא מזכירו. גם מבנה הספר, חלקיו ופרקיו, דומים לספר "מורה נבוכים" של הרמב"ם. את דעת הרמב"ם הוא מעדיף על פני אחרים - "ואע"פ שלפעמים יש מחלוקת בגמרא... לא אשגיח בזה ולא אבאר רק על פי דברי הרמב"ם שהן אליבא דהלכתא... וזאת התורה אשר שם לנו משה..." (ח"א פ"ב). הוא גם נוטה לעיון ולמחקר שכלי ברוח דברי הרמב"ם: "עדיף טפי לחקור על הדברים ולידע אותן במופתים ובמושכלות על ידי חקירה, וזהו תכלית האדם" (ח"ג פ"ז), וכן: "חכמת החכמים בכל הדורות היא להם במקום רוח הקודש" (שם).
מסגרת שער מאוירת נאה.
בדף שלפני ההקדמה שיר לכבוד המחבר מאת מאניש. בדף האחרון, שני שירים לכבוד המחבר והספר, מאת "שמואל בר ראובן זצ"ל הנקרא שמואל זעצער איש אשכנזי מק"ק ורנקבורט דמאיין".
בדף קעב, לאחר סיום החיבור, דברי סיום מאת הרמ"א, עם פירוש על ברכת "ברוך שאמר".
רישומי בעלות בשער, מחוקים בדיו וקשים לקריאה.
[6], קעג דף. 28 ס"מ. נייר כהה. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות גדולים, כתמים כהים וכתמי שעווה. קרעים וסימני עש, עם פגיעות קלות במסגרת השער המאוירת. קרעים עם פגיעות בטקסט במספר מקומות, וקרעים חסרים בדף האחרון ללא פגיעה בטקסט, משוקמים בהדבקות נייר. פגמים קלים (סימני שריפה). חותמת בשולי השער. כריכת עור חדשה.
מהדורה ראשונה של הגהותיו הנודעות של המהרש"ל, בהן קבע את הגרסאות הנכונות בתלמוד הבבלי. החיבור הועתק מגליונות כרכי הש"ס של המהרש"ל. בהמשך שולב חיבור זה בכל מהדורות הש"ס הנדפסות.
לפנינו כרך עבה הכולל את החיבור בשלמותו. כריכת עור מעוטרת מקורית, מתקופת ההדפסה.
בראש הספר, הקדמת המגיה הנודע רבי שמואל פיהם ("שמואל בן הק"ר רבי יצחק פיהם זלה"ה הי"ד מארץ לועז"), והקדמת בני המחבר, רבי וולף ורבי יחיאל.
הספר נדפס לאחר פטירתו של המהרש"ל על ידי בניו, אך בראשו נדפסו (לאחר הקדמת המגיה) שתי הסכמות שקיבל המהרש"ל עוד בחייו. האחת מהגאון רבי קלמן מוורמייזא והשניה מאת הרמ"א (שנפטר כשנתיים לפני המהרש"ל וכעשר שנים קודם להדפסת הספר). רבי נתן נטע רבינוביץ משער כי המהרש"ל נטל את ההסכמות האלה בכדי לחזק את עמדתו בפולמוס שניהל נגד שיטת הפלפול (ראה: מאמר על הדפסת התלמוד, ירושלים תשי"ב, עמ' סב-סג, הערה 5).
איורים רבים להמחשה נדפסו לאורך הספר, משולבים בגוף הטקסט, במיוחד במסכת עירובין וסוכה, אך גם במסכתות נוספות. בסוף מסכת שבת איור כדור הארץ וגלגל המזלות: "צורת הגלגל ומזלותיה, הארץ וכל אשר עליה" (מעל האיור נדפסה הערה: "צורה זו מצאנו מצויירת בסוף מסכתא זו של שבת בגמרת הרב הגאון ז"ל ולא ידענו אם הוא מדברי הרב ז"ל אם לא...").
הסדר בו נכרכו המסכתות בכרך שלפנינו שונה מהנרשם במפעל הביבליוגרפיה (ישנם טפסים נוספים בהם סדר המסכתות שונה).
רבינו המהרש"ל - הגאון רבי שלמה לוריא (ר"ע בערך-של"ד 1510-1573), אב"ד ור"מ לובלין. מענקי הרוח של יהדות פולין בראשית התקופה המכונה "תקופת האחרונים". מגדולי פוסקי ההלכה ומפרשי התלמוד בכל הדורות. מחכמי דור דעה - דורם של מרן הבית יוסף, הרמ"א והאר"י הקדוש. לאחר פטירת הגאון רבי שלום שכנא אב"ד לובלין נתמנה לרב העיר ולראש הישיבה. בסמכותו התורנית הרחבה ובהעמדת מאות תלמידים הקים עוּלה של תורה וביסס את המרכז התורני הגדול בפולין וסביבתה. ייסד שיטה לימודית משלו ונאבק בשיטת הפלפול שרווחה באותם ימים. רבים מגדולי הדור ורבני הקהילות בפולין היו תלמידיו, ביניהם היו רבי יהושע פלק כ"ץ בעל הסמ"ע, רבי שלמה אפרים מלונטשיץ בעל "כלי יקר", רבי חיים מפרידברג אחי המהר"ל מפראג, רבי אליהו "בעל שם" מחלם, רבי בנימין סלניק בעל שו"ת "משאת בנימין", רבי משה מאט מפרמישלא בעל "מטה משה", והשל"ה הקדוש. מלבד חיבורו הפרשני הגדול "ים של שלמה", כתב חיבורים חשובים רבים, ביניהם גם ספר תשובותיו (שו"ת מהרש"ל), חיבורים בחכמת הקבלה, ועוד. חלק משיטתו הלימודית היה בירור וזיקוק נוסחאות הספרים. כמה מחיבוריו הם חיבורי הגהות, כשהנודע שבהם הוא החיבור שלפנינו.
רישום בעלות דהוי בדף השער ("--ה"ר וואלף אופנהיי--"). הגהה קצרה בכתב-יד במסכת גטין, דף כג/2, ותיקון טעות בדף כו/1. רישומים נוספים בכתב-יד בדף המגן האחורי.
עותק שלם, [595] דף. ספירת דפים נפרדת לכל מסכת. ברכות: יז דף. שבת: סא דף. עירובין: מד דף. פסחים: מ דף. ביצה: יב דף. סוכה: כב, [1] דף. בבא קמא: כז דף. בבא מציעא: לד דף. בבא בתרא: סט דף. כתובות: לג דף. קדושין: לד דף. גטין: כח דף. סנהדרין: לט דף. שבועות: יג דף. מכות: י דף. יבמות: נב דף. סוטה: יט דף. נדה: יו דף. חולין: כד דף. בין חלק מהמסכתות נכרכו דפים ריקים. 20.5 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. כתמים כהים וגדולים במספר דפים. בלאי. קרעים, בהם קרעים חסרים בשולי חלק מהדפים, ללא פגיעות בטקסט. סימני עש קלים בדפים האחרונים, ללא פגיעות בטקסט. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכת עור מקורית מעוטרת, עם פגמים, חסרה אבזמים.
ספר גבורות ה', על ענייני פסח ויציאת מצרים, עם פירוש על הגדה של פסח, מאת רבינו יהודה ליווא - המהר"ל מפראג. קראקא, דפוס יצחק בן אהרן מפרוסטיץ, שמ"ב [1582]. מהדורה ראשונה שנדפסה בחיי המהר"ל, אך בעילום שמו.
עב פרקים. בפרק נא-סה נכלל פירוש על הגדה של פסח. בשלושת הדפים האחרונים הלכות פסח בקצרה, הלכות יין נסך, ותיקוני טעויות.
צג, [3] דף. 28.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים חסרים בדף השער, עם פגיעות במסגרת השער, משוקמים במילוי נייר והשלמה בצילום. קרעים במספר דפים, בהם קרעים חסרים בשלושת הדפים האחרונים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. הדף האחרון הודבק על נייר לחיזוק. הדבקות נייר בשולי מספר דפים. סימני עש עם פגיעות מעטות בטקסט, משוקמים בחלקם במילוי נייר. חיתוך דפים על גבול כותרות הדפים במספר מקומות. רישומי בעלות, חתימות וחותמות. כריכת עור חדשה.
יערי 23; אוצר ההגדות 29.
רבינו המהר"ל - רבי יהודה ליווא בן בצלאל (רע"ב בערך-שס"ט), גאון ישראל וקדוש. כיהן ברבנות ובראשות ישיבה בניקלשבורג, פוזנא ופראג. מתלמידיו הנודעים היו רבי יו"ט ליפמן בעל "תוספות יו"ט", חתנו רבי יצחק כ"ץ ורבי אליהו לואנץ ה"בעל שם" מוורמייזא. מגדולי רבני דורו וגדולי הדורות ומגדולי הרוח והמחשבה, שהעניק לדורות את הגותו המקורית והעמוקה בביאוריו לאגדות חז"ל. ממנהיגי יהדות מורביה, נודע בקשריו עם מלכי אומות העולם ובמלחמתו נגד עלילות הדם. דמותו של המהר"ל חקוקה בלב העם, כדמות פלאים אפופה סיפורי מופת. נודעו האגדות על ה"גולם" שיצר המהר"ל בייחודים וכוונות עפ"י "ספר יצירה", ואשר נשלח על ידו לשליחויות מסתוריות לסיכול עלילות שונאי ישראל (ראה על כך בספר "נפלאות מהר"ל" ובסיפורים עממיים רבים שנדפסו על דמותו של "הגולם מפראג").
הגותו המקורית נודעה לדורות בחיבוריו המפורסמים, שהאירו את עומקן של אגדות חז"ל ואת מחשבת היהדות באור חדש. את רוב חיבוריו ההגותיים הדפיס כבר בימי חייו ובכך נשתמרו לדורות (חיבורים אחרים שלו בענייני הלכה וחידושים על הש"ס ועוד אבדו ברובם). הקטלוג זה שלושה מן הספרים שהדפיס בחייו (ספר גבורות ה', ספר באר הגולה וספר נצח ישראל). במשך תקופה ארוכה של כמאתיים שנה לא נדפסו הספרים שוב, ורק לאחר שהגותו זכתה לעדנה אצל צדיקי החסידות, ובמיוחד בעקבות המגיד מקוז'ניץ ובעידודו, נדפסו חיבורי המהר"ל בשנית בסוף המאה ה-18.
ספר באר הגולה, ביאורים על אגדות חז"ל, מאת רבינו יהודה ליווא - המהר"ל מפראג. פראג, [ללא שם מדפיס, שנ"ח 1598]. מהדורה ראשונה שנדפסה בחיי המהר"ל, אך בעילום שמו.
שם המחבר נרמז בדף ב/2: "שם החבור הזה נקרא באר הגולה... ולבעל ההודאות תודה כי מצאנו מים בבאר שבע אשר ליהודה". וכן באקרוסטיכון המופיע בדף יד/2: יהודה בן בצלאל.
מו דף. 28.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות קלים. סימני עש עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. קרעים חסרים בשולי כ-13 דפים, על גבול הטקסט, עם פגיעות קלות בטקסט במספר דפים, משוקמים במילוי נייר. קרע זעיר בדף השער, עם פגיעה קלה במסגרת השער. קרע חסר גדול בדף האחרון, ללא פגיעה בטקסט, משוקם במילוי נייר. שרידי חותמות (מחוקות). כריכת עור חדשה.
רבינו המהר"ל - רבי יהודה ליווא בן בצלאל (רע"ב בערך-שס"ט), גאון ישראל וקדוש. כיהן ברבנות ובראשות ישיבה בניקלשבורג, פוזנא ופראג. מתלמידיו הנודעים היו רבי יו"ט ליפמן בעל "תוספות יו"ט", חתנו רבי יצחק כ"ץ ורבי אליהו לואנץ ה"בעל שם" מוורמייזא. מגדולי רבני דורו וגדולי הדורות ומגדולי הרוח והמחשבה, שהעניק לדורות את הגותו המקורית והעמוקה בביאוריו לאגדות חז"ל. ממנהיגי יהדות מורביה, נודע בקשריו עם מלכי אומות העולם ובמלחמתו נגד עלילות הדם. דמותו של המהר"ל חקוקה בלב העם, כדמות פלאים אפופה סיפורי מופת. נודעו האגדות על ה"גולם" שיצר המהר"ל בייחודים וכוונות עפ"י "ספר יצירה", ואשר נשלח על ידו לשליחויות מסתוריות לסיכול עלילות שונאי ישראל (ראה על כך בספר "נפלאות מהר"ל" ובסיפורים עממיים רבים שנדפסו על דמותו של "הגולם מפראג").
הגותו המקורית נודעה לדורות בחיבוריו המפורסמים, שהאירו את עומקן של אגדות חז"ל ואת מחשבת היהדות באור חדש. את רוב חיבוריו ההגותיים הדפיס כבר בימי חייו ובכך נשתמרו לדורות (חיבורים אחרים שלו בענייני הלכה וחידושים על הש"ס ועוד אבדו ברובם). בקטלוג זה שלושה מן הספרים שהדפיס בחייו (ספר גבורות ה', ספר באר הגולה וספר נצח ישראל). במשך תקופה ארוכה של כמאתיים שנה לא נדפסו הספרים שוב, ורק לאחר שהגותו זכתה לעדנה אצל צדיקי החסידות, ובמיוחד בעקבות המגיד מקוז'ניץ ובעידודו, נדפסו חיבורי המהר"ל בשנית בסוף המאה ה-18.
ספר נצח ישראל, על עניני משיח וגאולת ישראל, מאת רבינו יהודה ליווא - המהר"ל מפראג. פראג, דפוס משה בן מהרר"י [ר' יוסף] בצלאל כ"ץ, [שנ"ט-ש"ס, 1599]. מהדורה ראשונה.
בדפי הספר מאות רבות של הגהות ארוכות במיוחד, מכותב לא מזוהה, בכתיבה אשכנזית רהוטה (גרמניה?, המאה ה-19 בקירוב). ההגהות ממלאות לעתים עמודים שלמים, ויש בהן כדי חיבור שלם, שככל הנראה גם לא נדפס. הכותב עוסק בדברי המחבר, מבאר את דבריו ומרחיב אותם בחידושים וביאורים משלו. בחלק מההגהות ביאורים ותרגומים ל"לשון אשכנז" (גרמנית באותיות עבריות). ניכר שהכותב היה תלמיד חכם מופלג ובקי בקבלה ופילוסופיה. הכותב הוסיף סימונים רבים וקווים להדגשה תחת חלק מהשורות.
סג [צ"ל סד] דף. ספירת דפים משובשת. 29 ס"מ. נייר כהה בחלקו. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. חיתוך דפים על גבול הטקסט במספר דפים. חותמות. כריכת עור חדשה.
רבינו המהר"ל - רבי יהודה ליווא בן בצלאל (רע"ב בערך-שס"ט), גאון ישראל וקדוש. כיהן ברבנות ובראשות ישיבה בניקלשבורג, פוזנא ופראג. מתלמידיו הנודעים היו רבי יו"ט ליפמן בעל "תוספות יו"ט", חתנו רבי יצחק כ"ץ ורבי אליהו לואנץ ה"בעל שם" מוורמייזא. מגדולי רבני דורו וגדולי הדורות ומגדולי הרוח והמחשבה, שהעניק לדורות את הגותו המקורית והעמוקה בביאוריו לאגדות חז"ל. ממנהיגי יהדות מורביה, נודע בקשריו עם מלכי אומות העולם ובמלחמתו נגד עלילות הדם. דמותו של המהר"ל חקוקה בלב העם, כדמות פלאים אפופה סיפורי מופת. נודעו האגדות על ה"גולם" שיצר המהר"ל בייחודים וכוונות עפ"י "ספר יצירה", ואשר נשלח על ידו לשליחויות מסתוריות לסיכול עלילות שונאי ישראל (ראה על כך בספר "נפלאות מהר"ל" ובסיפורים עממיים רבים שנדפסו על דמותו של "הגולם מפראג").
הגותו המקורית נודעה לדורות בחיבוריו המפורסמים, שהאירו את עומקן של אגדות חז"ל ואת מחשבת היהדות באור חדש. את רוב חיבוריו ההגותיים הדפיס כבר בימי חייו ובכך נשתמרו לדורות (חיבורים אחרים שלו בענייני הלכה וחידושים על הש"ס ועוד אבדו ברובם). בקטלוג זה שלושה מן הספרים שהדפיס בחייו (ספר גבורות ה', ספר באר הגולה וספר נצח ישראל). במשך תקופה ארוכה של כמאתיים שנה לא נדפסו הספרים שוב, ורק לאחר שהגותו זכתה לעדנה אצל צדיקי החסידות, ובמיוחד בעקבות המגיד מקוז'ניץ ובעידודו, נדפסו חיבורי המהר"ל בשנית בסוף המאה ה-18.
מטרת החיבור שלפנינו היא תיקון טעויות שנפלו בפירוש רש"י לתורה, תוך כדי הרחבות ונימוקים על הגרסה הנכונה בדברי רש"י, ולעתים בתוספת ביאורים וחידושים מקוריים מאת המחבר ומרבותיו. המחבר כותב בהקדמתו (דף ב/2), כי מצא בלובלין "רש"י קלף ישן נושן לערך שלש מאות שנה ויותר", וכן השתמש "בחומשים הישנים דפוס לובלין ודפוס פראג", כדי להגיה בהם את פירוש רש"י. בנוסף, השתמש במקורות שונים לתיקון הגרסאות. מקורות אלו מצוינים בדפוס בשולי העמודים, לאורך הספר, וביניהם מוזכרים גם רבותיו חכמי פראג - המהר"ל מפראג, רבי מרדכי יפה בעל ה"לבושים", רבי אפרים מלונטשיץ בעל "כלי יקר", ועוד.
הספר מלווה באיורים רבים (חיתוכי עץ) שנעשו לתועלת המלמדים - "צורת התמונו' ודמיונות אשר חקקתי בו תמונות (י"ד) כמורה באצבע למקרי דרדקי". בהקדמתו מונה המחבר את תוכן האיורים.
בין האיורים שבספר:
בדף כה/2: איור סולם יעקב (עם שמות י"ב השבטים, המקבילים לי"ב שלבי הסולם, ושמות המקומות בהם חנה יעקב במסעו).
בדף נח/2: איור מפורט של מנורת המקדש.
לאחר דף ס: [1] לוח מקופל, עם איור גדול של האפוד והחושן.
בדף עג/2: איור הר הבית והמקדש.
בפרשת מסעי, בדף קכח/1: איור מפת ארץ ישראל והמקומות בהם חנו בני ישראל במדבר. בתוך המפה הכיתוב: "הציור הזה הנה הוא דוגמת ציור של אדוני מ"ו המובהק הגאון הגדול מהר"ר מרדכי יפה נר"ו, והוא דעת אמיתית בלי שום פקפוק לדברי רש"י ז"ל".
איורים נוספים הם: צורת "כתף", "נטף" ו"עוללות" בכרם; צורות אשכול הענבים שנשאו המרגלים, ועוד.
בהקדמה מוזכרים גם חלקיו הנוספים של החיבור; החלק השני, על המגילות, נביאים וכתובים, והחלק השלישי, על תרגום אונקלוס, תרגום יהונתן ותרגום ירושלמי. חלקים אלו לא נדפסו.
רבי יוסף בן רבי "יששכר המכונה בעריל מיקליש פראג" (ש"מ בערך-תי"ד), מחכמי פראג. תלמידם של המהר"ל מפראג, רבי אפרים מלונטשיץ בעל "כלי יקר" ורבי מרדכי יפה בעל ה"לבושים" (בעמוד שאחרי השער נזכרו כמסכימים על הספר: המהר"ל מפראג, בעל ה"כלי יקר" ורבי יצחק חתן המהר"ל). בהקדמתו הארוכה לספר שלפנינו מוזכרים מספר פרטים ביוגרפיים הנוגעים לחייו, ביניהם מגפה קשה שפקדה את פראג (בה נפטר אחיו). בנוסף, הוא מתאר שריפה שפרצה בלובלין בי"ב סיון שס"ז, וכותב כי חיבר עליה קינה.
רישום בעלות בדף השער: "הספר הזה שייך לכמ"ר יעקוב כ"ץ מבאווירום אצל באטין בערק".
בדף קג/2 הגהה בכתיבה אשכנזית עתיקה, חתומה: "הק' תנחום".
ס, [1] לוח מקופל, סה-קנב דף. 19.5 ס"מ. נייר כהה. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים חסרים בשוליים העליונים של דף השער ובשולי דפים נוספים (עם פגיעה קלה בטקסט בדף האחרון), משוקמים בהשלמות נייר. קרעים בשולי הלוח המקופל, בהם קרעים חסרים עם פגיעות בטקסט ופגיעות בשולי איורי האפוד והחושן (האיורים הושלמו ביד). קרע קטן עם פגיעה קלה באיור סולם יעקב, ללא חיסרון. סימני עש בדף השער ובדפים נוספים, עם פגיעה במסגרת השער ועם פגיעות בטקסט, משוקמים בחלקם במילוי נייר. חותמת ורישום צנזורה. כריכת עור חדשה.
מהדורה ראשונה של אחד מספרי הקבלה החשובים והמוקדמים שנדפסו בפולין.
בראש הספר הקדמות בני המחבר, רבי שלמה (עורך הספר) ורבי משה. בהקדמתו הארוכה והמליצית (בה פותחות הפסקאות בשם "נתן" ומסתיימות בשם "שלמה", כשם אביו של רבי נתן נטע שפירא), מספר רבי שלמה פרטים רבים על חיי אביו ועל כתביו הנוספים, ובין היתר כותב כי אביו תכנן מלכתחילה לחבר אלף פירושים על תפלת "ואתחנן", אך משמים נגזר שלא יגלה יותר מרנ"ב הפירושים שכתב (כמנין "רב לך").
הגאון הקדוש רבי נתן נטע שפירא (שמ"ה-שצ"ג), מגדולי גאוני דורו ומאבות תורת הקבלה בארצות אשכנז ("פה שלישי להאריז"ל"). נכדו של המהרנ"ש (רבי נתן שפירא בעל "אמרי שפר" ו"מבוא שערים"). נודע בקדושתו הרבה, וסיפורי מופת רבים על גילויי רוח הקודש התפרסמו עליו במשך הדורות. בנו הגאון רבי שלמה אב"ד סאטנוב כותב בהקדמתו לספר "מגלה עמוקות" כי אביו זכה לגילוי אליהו; גם הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות מציין זאת בהקדמה ל"מגלה עמוקות" דפוס לבוב. רבי ישעיהו באסאן, רבו של הרמח"ל, במכתבו המפורסם לחכמי ונציה מונה את ה"מגלה עמוקות" בין יחידי סגולה שזכו למלאכים מגידים מן השמים. תלמידו המפורסם הוא רבי שבתי כ"ץ בעל הש"ך. רבי שלמה בן ה"מגלה עמוקות" כותב בהסכמה לספר "שפתי כהן" כי אביו "הגאון המפורסם איש האלהי מהר"ר נתן שפירא ז"ל היה משתעשע עם האלוף... מהר"ר שבתי כ"ץ... והיה לו כבן גדל וילד על ברכיו". לאחר פטירתו התוודע בחלום לרבי שמשון מאוסטרופולי ללמדו רזי תורה, כמו שכתב רבי שמשון במכתבו: "הנה בשבועה חי עולמים ית' וית', כי בלילה הזה פרשת וארא שעבר ראיתי להגאון הגדול מוהר"ר נטע מקראקא בעל ספר מגלה עמוקות בחלומי בחזיון לילה, ואמר לי שפירוש החרוז הזה... יש לו רזין עילאין". ספריו וכתביו היו חביבים ביותר אצל גדולי הקבלה והחסידות.
רבים מגדולי הדורות ציינו את ייחוסם כצאצאים לבעל "מגלה עמוקות": רבי יהונתן אייבשיץ (הכותב עליו "זקני הגאון המקובל האלקי, איש אלוקים קדוש בעל מגלה עמוקות ז"ל, פה שלישי להאר"י ז"ל"), ה"כנסת יחזקאל", האדמו"ר רבי פנחס שפירא מקוריץ, האדמו"ר רבי מרדכי מנסכיז (הכותב בהסכמה למהדורת לבוב: "איש אשר רוח ד' דיבר בו... רב רבנן גאון הגאונים המפורסם הגדול בכל ערי הגולה, מרן זקני מוהר"ר נתן נטע אב"ד מק"ק קראקא והגליל, בעל המחבר ספר מגלה עמוקות"), ה"תפארת שלמה" מרדומסק, ה"חידושי הרי"ם", רבי מאיר שפירא מלובלין, ועוד רבים.
חתימות ורישומים בדף השער, חלקם מחוקים.
[5], קסו; טז, [8] דף. 18.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים בדף השער, בהם קרעים חסרים עם פגיעה קלה במסגרת השער ופגיעות בטקסט מצדו השני של הדף, משוקמים בהשלמת נייר (חלק מהאותיות מצדו השני של השער הושלמו בכתב-יד). קרעים במספר מקומות נוספים, בהם קרע עם פגיעה בטקסט בדף האחרון. סימני עש בדף השער ובדפים נוספים, עם פגיעות במסגרת השער ובטקסט, משוקמים בחלקם במילוי ובהדבקות נייר. הדבקות רצועות נייר לשיקום בשולי מספר דפים, על גבול הטקסט. חותמות. רישומים בכתב-יד. כריכת עור חדשה.
Psalterium hebraeum, graecum, arabicum & chaldaeum cum tribus latinis interpretationibus & glossis, "ספר תהילים עברי, יוואני, ערבי עם תרגום ושלשה תרגומים מלטין עם פרושן" - מהדורה רב לשונית של ספר תהלים, בעריכתו של אגוסטינו ג'וסטיניאני (Agostino Giustiniani). [ג'נובה (Genova, מכונה גם: גנואה, צפון איטליה),
דפוס Petrus Paulus Porrus בבית Nicolai Iustiniani Pauli, רע"ז 1516].
מהדורת פוליגלוטה ראשונה של ספר תהלים. זהו התרגום הראשון בדפוס של ספר תהלים לארמית (המכונה כאן Chaldaeum), והספר השני בתולדות הדפוס בו מופיעות אותיות ערביות (הספר הנחשב לספר הראשון בו מופיעות אותיות ערביות הוא ספר תפילות נוצרי, שנדפס באיטליה כשנתיים קודם לכן, בשנת 1514).
הטקסט שבדף השער נדפס בחמש שפות: לטינית, עברית, יוונית, ערבית וארמית. נוסחי הטקסט הלטיני, היווני והארמי נדפסו בדיו אדומה. סביב הטקסט מסגרת מעוטרת נאה.
גוף הספר נדפס משמאל לימין, בשמונה עמודות על פני שני עמודים מקבילים. בעמודה הראשונה משמאל המקור העברי, אחריה תרגום מילולי ללטינית, התרגום הלטיני המקובל, תרגום יווני, תרגום ערבי, תרגום ארמי (עם ניקוד וטעמים), תרגום לטיני של התרגום הארמי, ובעמודה האחרונה הערות ופרושים בלטינית (בתוכם מצוטטים לעיתים באריכות מקורות עבריים, בשפת המקור).
בכפולת העמודים הראשונה של תהלים נדפסו הכותרות ומספר שורות בדיו אדומה. אותיות פתיחה מעוטרות בפרק הראשון בתהלים, בכל השפות.
קולופון בדף [199] (תורגם ליתר השפות באותה התבנית של הספר): "מחוקק בתושיאה נפלאה בעיר גינובא, על יד פיטרוש פבלוש פורוש בבית ניקולאו גושטיניין בן פבלוש, בהיות נגיד ומצוה מצד הדרת וגדולת מלך צרפת י"ה [ירום הודו] השר אוטאניאנו פראגושו, שנת... אלף ת"ק י"ו חודש כסליו". לצד התרגומים, בעמודה הימנית האחרונה, מופיע דגל המדפיס של Porrus (עם משלבת האותיות P - ראשי התיבות של שמו).
בעמודת ההערות והפירושים הלטיניים לפרק יט, פסוק ה', "בכל הארץ יצא קוום ובקצה תבל מליהם, לשמש שם אהל בהם", מופיעה הערה ארוכה במיוחד (בלטינית), המתייחסת לגילויה של יבשת אמריקה בידי קולומבוס (יליד העיר ג'נובה), וכוללת פרטים רבים אודות חייו של קולומבוס, מוצאו מג'נובה ומסעו השני (בשנים 1493-1494), שלא נדפסו קודם לכן.
העורך, אגוסטינו ג'וסטיניאני (1470-1536), היה בישוף קתדרלת נביו שבקורסיקה (Diocese of Nebbio), ופרופסור ללשון עברית וערבית באוניברסיטת פריס. העבודה על המהדורה שלפנינו החלה בשנת 1514, מתוך מטרה להכין מהדורה רב לשונית של התנ"ך כולו. ג'וסטיניאני, שהיה הרוח החיה מאחורי הדפסת הספר, שכנע את המדפיס Porrus לעבור מהעיר טורינו לג'נובה לצורך ההדפסה (שכללה לבסוף מהדורה רב לשונית של ספר תהלים בלבד), והדפיס על חשבונו 2000 עותקים על נייר ו-50 עותקים מהודרים על קלף.
רישומים בכתב-יד (לטינית) מעבר לשער, ובמספר דפים נוספים.
[200] דף. 33 ס"מ.
הרכב הקונטרסים: A10, B-Z8, &8, C6.
מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות בדפים רבים. קרעים קטנים חסרים בשולי דף השער ומספר דפים נוספים. תו-ספר. חותמות ספריה. כריכה חדשה.
ספר זה הוא הראשון שנדפס בג'נובה, והיחיד שנדפס שם ברבע הראשון של המאה ה-16.
על ייחודיותה של מהדורה זו, ראה: B. Sabin Hill, Hebraica from the Valmadonna Trust, The Piermont Morgan Library (1989), no. 18.
Darlow & Moule, 1411.
המחבר, רבי שמשון חיים נחמני (תס"ו-תקל"ט), מחכמי ומקובלי איטליה. הרביץ תורה במודנה ומנטובה והעמיד תלמידים ששירתו בקודש בכמה מקהילות איטליה. חיבר גם את ספר תולדות שמשון, על מסכת אבות. החיד"א כותב כי היה בקי בקבלה מעשית וצוה לגנוז את חיבוריו בקבלה בקברו (שם הגדולים, מערכת ספרים, אות מו).
בהקדמה לספר מפציר המחבר ב"עשר לשונות של תפילה" שילמדו בספרו, ומברך את העושה זאת ש"בעל הגמול ישלם בזכות זה שכר טוב לגומלי חסד של אמת במותב תלתא, בני חיי ומזוני טבי". בהמשך ההקדמה כותב המחבר כי מאחר שבנו היחיד נפטר והוא נותר ללא ילדים, קרא לספרו "זרע שמשון", ומבטיח "ועיניכם תראינה בנים בני בנים כשתילי זיתים סביב לשלחנכם חכמים ונבונים ובתים מלאים כל טוב גם עשר וגם כבוד לא יסופו מזרעכם עד יתקיים בכם המה יראו כבוד ה'...".
בשנים האחרונות חלה התעוררות רבה סביב הספר שלפנינו, והתפרסמו סיפורים רבים על זוגות שנפקדו בזרע של קיימא בזכות הספר, בין היתר בגליונות העלון "נפלאות שמשון", ולאחר מכן ב"קובץ סיפורי ישועות" שנדפס בסוף המהדורה החדשה של הספר (בהוצאת ה"אגודה להפצת תורת רבינו ה'זרע שמשון'", ערד תשע"ה).
קד, קח-קיה, [2], קיז-[ק]סב; כא, [1] דף. 35.5 ס"מ. עותק נאה. נייר בהיר. מצב טוב. כתמים. קרעים קטנים חסרים וסימני עש קלים בשולי חלק מהדפים, ללא פגיעות בטקסט. הדבקות נייר דבק כהה בשולי מספר דפים. חותמות. כריכה חדשה.
תפילין אלו מיוחסות להגאון הקדוש רבי יהושע ליב דיסקין אב"ד בריסק (תקע"ט-תרנ"ח 1818-1898), אשר השתמש בהן במשך כל היום בעת לימודו. תפילין אלו נעשו עבורו על פי הוראותיו המפורטות, על ידי תלמידו הסופר הנודע רבי נתנאל סופר מאנשי ירושלים, שכתב את הפרשיות וייצר את הבתים, בהידורים רבים.
את התפילין האלו מסר המהרי"ל דיסקין במתנה לתלמידו הגאון הקדוש רבי יצחק זאב יַדְלֶר בעל ה"תפארת ציון", כאות תודה על התאמצותו ועמלו במשך כמה שנים לחבר את סדרת ספריו "תפארת ציון" על מדרש רבה. לאחר מכן, עברו תפילין אלו בירושה מדור לדור במשפחת ידלר-גולדברג: בתחילה עברו לידי בנו "המגיד הירושלמי" רבי בן ציון ידלר-גולדברג, ולאחר מכן עברו לידי נכדו רבי יצחק זאב ידלר-גולדברג, המעיד במכתב שלפנינו, כי מרן המהרי"ל דיסקין קנה את התפילין האלו בדמים יקרים מאת הסופר רבי נתנאל, ו"הלך אתם במשך כל היום". הוא כותב כי לאחר מכן המהרי"ל דיסקין "נתן זאת למתנה להרה"צ מרן בעל התפארת ציון זצ"ל, כדי שיוכל ללכת אתם במשך כל היום כולו, והלך אתם במשך ימי חייו, ואחרי פטירתו בשנת תרע"ז קיבל אמו"ר רב"צ ידלר זצ"ל המגיד הירושלמי את התפילין האלו בירושה מאביו זצ"ל, והוא ג"כ היה מניח אותם כל היום עד סוף שנות חייו..." (מצורפים: מכתב האישור מבנו של רבי בן ציון ידלר ומכתב נוסף מבן-בנו, בהם הם מעידים על מקוריותן של התפילין, על העברת הבעלות אליהם ועל מכירת התפילין לבעלים הנוכחי).
"תפילין של רבי נתנאל סופר" היו לשם דבר. מכל רחבי תבל הגיעו לירושלים פניות להשגת תפילין קדושים אלו שכתב הסופר הצדיק רבי נתנאל סופר תפילינסקי. רבים מגדולי ישראל בתקופתו השתדלו לרכוש תפילין ומזוזות מעשה ידיו, ביניהם: הגאון רבי שמואל סלנט, הגאון המהרי"ל דיסקין, הגאון רבי חיים ברלין, בעל ה"לשם", "הסבא מסלבודקה", הגאון ראי"ה קוק, ועוד. ידוע כי ה"חפץ חיים" עשה השתדלויות רבות להשיג תפילין כאלו, וכשהגיעו לידיו שמח שמחה גדולה.
רבי נתנאל סופר תפילינסקי-ליפשיץ (תרכ"ו-תרע"ח), איש קודש וצדיק יסוד עולם, מגדולי חכמי ישיבת "עץ חיים" בירושלים, שהתברך בכשרון טכני מיוחד וכושר המצאה. הוא היה עושה בעצמו את מלאכת התפילין מראשיתה ועד סופה: עיבוד הקלף לפרשיות ועיבוד עור הבתים והרצועות, עשיית הדיו ועיבוד הגידין, הכתיבה, עשיית הבתים, חיתוך הרצועות, ועוד. כתיבת הפרשיות אצל רבי נתנאל היתה מלאכה בפני עצמה - היה מייצר לבד את הקלף המהודר ואת הדיו המיוחד בשחרותו ובעמידותו. היה כותב כל אות וכל תג בקדושה ובטהרה, כשהוא עטוף בטלית ובתפילין, ולא היה מפסיק בדיבור בעת הכתיבה. לפי המקובל אצל אנשי ירושלים, היה כותב רבי נתנאל את הפרשיות בימות החורף, ואילו את עיבוד העורות, הכנת הקלף וייצור הבתים, היה עושה בימות הקיץ. עוד בחייו הקצרים של רבי נתנאל סופר (נפטר בגיל 52), היו "תפילין של רבי נתנאל" מצרך נדיר, באשר לרוב דקדוקיו היו יוצאים מתחת ידיו מספר מועט של זוגות-תפילין; וכך סיפר במכתב האדמו"ר בעל "מנחת אלעזר" ממונקטש על השתדלותו של אביו האדמו"ר בעל ה"דרכי תשובה" להשיג תפילין של רבי נתנאל: "בירושלים עיה"ק תובב"א יש אומן מופלא כזה וראיתי מלאכתו הנפלאה, ועוד בימי כ"ק אאמו"ר רבן של ישראל זי"ע בקשנוהו על ידי צירים לעשות בעדנו בתים כאלה שהם יוצאים ידי שניהם בזה ועוד מעלות רבות מלבד היופי שלהם, אך הוא עשה מלאכתו לאט לאט, להבאים אליו מקודם כסדרן, ולא אלמן ישראל המדקדקים במצוות, ועל ידי זה לא יוכל לעשות בעדנו...".
עד ימינו נותרו מספר מזוזות ופרשיות תפילין שכתב רבי נתנאל סופר, והן ניכרות בדקדוקים המיוחדים בהלכות צורת האותיות ובכתיבתו הנאה במיוחד. הדיו המיוחד שייצר רבי נתנאל נשאר בשחרותו, והוא בוהק ונאה גם לאחר כמאה שנה.
לפי השמועה יצאו תחת ידיו של רבי נתנאל כ-30 זוגות תפילין בלבד, ורובם נעשו בגודל רגיל ולא מיניאטורי. התפילין שלפנינו הן התפילין המיניאטוריות היחידות שידועות כיום שיצאו מתחת ידיו. יודעי דבר ציינו שבפרשיות תפילין אלו ישנו הידור מיוחד שלא נמצא בתפילין אחרות של רבי נתנאל - הפרשיות נכתבו בארבע שיטין (שורות) בלבד, ולא בשבע שורות כמו בשאר הפרשיות שנכתבו על ידי רבי נתנאל [יש לציין כי בהידור זה גם נהג מרן הגרי"ז סולובייצ'יק מבריסק, אשר ביקש שיכתבו עבורו פרשיות תפילין בארבע שיטין בלבד, ולא בשבע כמקובל]. (יתד נאמן, מוסף שבת קודש, פרשת ויקרא, כ"ט אדר תשע"ח, עמ' 32).
רבי נתנאל הדפיס דפים (אותם היה רגיל להדביק בתוך ה"שיידעלאך" - קופסאות התפילין) ובהם הסבר על אופן הכנת התפילין, ורשימת ההידורים, הן לגבי הדיו, הן לגבי הקלף והן לגבי הכתיבה, עם הבטחה שהדיו יתקיים לזמן רב: "האותיות ספורים ומדודים בתחילה שלא להרחיבם או לקצרם... ולא הונף הסכין על שום אות לתקנו אף בעת הכתיבה... בתחלת הפרשיות גליון כדי לגול ההיקף... הדיו נעשה באופן הכשר ומתקיים הרבה ולא יתאדם ולא יקפוץ אף קוצו של יו"ד". עוד כתב באותם דפים, כי ההידורים נעשו "על פי הסכמת גאוני ארץ". מקובל כי כוונתו בזה לרבותיו גדולי ירושלים "גאוני ארץ" - רבי שמואל סלאנט והמהרי"ל דיסקין, אשר אצלם היה מברר את כל פרטי ההלכות וההידורים הראויים להיעשות בתפילין (אדרת שמואל, ירושלים תשע"ד, עמ' יז-יח).
את התפילין שלפנינו העניק המהרי"ל דיסקין למקורבו הגאון הצדיק רבי יצחק זאב ידלר [המהרי"ל דיסקין הוקיר אותו מאוד, ובהסכמה ל"תפארת ציון" הוא מכנהו: "ידיד השם וידיד נפשי". המהרי"ל מציין בהסכמתו שהוא רגיל למנוע עצמו מלתת הסכמות, אבל כאן הוא יוצא מגדרו "אך למען חביבותיה דכת"ר..."]. יקירי ירושלים של מעלה וגדולי ישראל השתוקקו להניח את התפילין שלפנינו שחבש המהרי"ל דיסקין בעת לימודו. הם ראו בכך סגולה גדולה, והשקיעו מאמצים רבים כדי לזכות להניחם אפילו פעם אחת (יתד נאמן, מוסף שבת קודש, פרשת ויקרא, כ"ט אדר תשע"ח, עמ' 32).
תפילין של יד: ריבוע הבית 17.5X17.5 מ"מ בקירוב. ריבוע התיתורא 28.5X28.7 מ"מ בקירוב. ריבוע התיתורא כולל מעברתא 45.8X28.7 מ"מ בקירוב. גובה 26.5 מ"מ.
תפילין של ראש: ריבוע הבית 18.5X18.5 מ"מ בקירוב. ריבוע התיתורא 29.3X29.5 מ"מ בקירוב. ריבוע התיתורא כולל מעברתא 45.1X29.5 מ"מ בקירוב. גובה 27.1 מ"מ.
רצועות תפילין לא מקוריות קשורות כהלכתן. מצורפות בנפרד רצועות בלויות (יתכן שאלו רצועות מקוריות של ר' נתנאל). קופסאות "שיידעלאך" חדשות ולא מקוריות, נתונות בתיק תפילין חדש מעור.
התפילין במצב טוב. נבדקו במשך השנים ע"י מגיהים ומומחי סת"ם, שאישרו כי הם אכן בכתב-ידו האופייני של רבי נתנאל סופר, ומעידים גם על כשרותם והידורם של התפילין (ראה אישורים מצורפים). התפילין תפורות וסגורות, ופרשיות התפילין לא נבדקו על ידינו; תצלומי הפרשיות נמצאים בחומר מצורף ובמכון "פאר ירושלים", תחת הקוד 1466 TPBB.