שני תזכירים מטעם וועדים עירוניים, האחד חיפאי והשני ירושלמי, הקוראים לקבוע את מקום קברו של בנימין זאב הרצל בעירם; נשלחו אל חברי הקונגרס הציוני ה-19 בעיר לוצרן. חיפה וירושלים, 1935.
• תזכיר מטעם "הועדה החיפאית להעלאת עצמות ד"ר בנימין זאב הרצל ז"ל לארץ ישראל", הקורא לקבוע את מקום קבורתו של הרצל בהר הכרמל. ממוען אל נשיא ההסתדרות הציונית (נחום סוקולוב), וחתום בדפוס "שטרוק" (הרמן שטרוק), "קפלנסקי" (מנהל הטכניון שלמה קפלנסקי?), "סולוביטשיק" (מקס סולובייצ'יק?) ו"פלאי". כ' תמוז תרצ"ה (21.7.1935).
[3] דף + פתקית משודכת ("כל החומר הזה הוא אך ורק לשם אינפורמציה פרטית, ובהחלט לא לשם פרסום!"), 26.5 ס"מ.
• תזכיר מטעם "ועד הקהלה העברית ירושלם", הקורא לקבוע את מקום קבורתו של הרצל בירושלים. חתום בכתב-ידו של אליהו הכרמלי (לולו) ונציגים נוספים; שני עותקים, אחד מהם ממוען בכתב-יד אל הרב משה המאירי (אוסטרובסקי). 4.8.1935. מצורפים שני נספחים – חוות דעת מטעם ד"ר אלכס בין וקטע מהדו"ח של הועדה להעברת עצמות הרצל בשנת 1935.
[1] דף + [2] נספחים (1 דף כל נספח), 28 ס"מ.

הרצל לא ציין בכתביו היכן רצה להיקבר; בצוואתו כתב רק "משאלתי להקבר בארון מתכת על יד אבי, ולשכב שם עד שהעם היהודי יעלה את עצמותי לארץ ישראל". לאחר פטירתו קמה מחלוקת חריפה בקרב התנועה הציונית באשר למקום הקבורה – ירושלים, העתידה לשמש כבירת המדינה היהודית, או חיפה, שעל פי עדויות שונות ביקש הרצל להיקבר בה (גיבורו של הספר 'אלטנוילנד' אף מביע מפורשות את רצונו להיקבר על הר הכרמל – "המקום אשר ממנו אוכל להשקיף על ארצי האהובה ועל ימי האהוב"). רק בשנת 1948, בוועדה משותפת של הכנסת, ההנהלה הציונית, הקק"ל, קרן היסוד וחברי הקונגרס הציוני הראשון נקבעה לבסוף העיר ירושלים כמקום הקבורה.

מצב כללי טוב. מעט כתמים, קמטים וקרעים קלים בשוליים. סימני קיפול.