קנקנן בו השתמש רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, בחג הפסח ת"ש.
קנקנן מתוצרת חברת הזכוכית Cambridge – אוהיו, ארה"ב, המחצית השנייה של שנות ה-30. עשוי קריסטל ומעוטר במדליונים ובפרחים (בעבודת חריטה שנודעה בשם Rose Point).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את קנקן הלימונדה בו השתמש אבי בחג הפסח שנת 1940". האישור מתוארך – 10 בדצמבר 1989. 

חג הפסח הראשון של האדמו"ר הריי"ץ על אדמת ארה"ב
בראשית שנת ת"ש, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שהו הריי"ץ, אמו הרבנית שטערנא שרה, רעייתו הרבנית נחמה דינה, בתו הרבנית חנה ובעלה הרב שמריהו גורארי', בוורשה הכבושה בידי הגרמנים וסכנה גדולה נשקפה לחייהם. לאחר מספר חודשים של תלאות ונדודים, ביום שלישי ט' אדר שני, הגיעו הריי"ץ ובני ביתו לחופי ארה"ב. באולם הנמל נערכה קבלת פנים קצרה, ולאחריה יצאו אל משכנם הזמני במלון "גרייסטון" (Greystone hotel), ברחוב ברודווי פינת רחוב 91 במנהטן, ניו יורק.
מיד עם בואם החלה "אגודת חסידי חב"ד" בארה"ב להשקיע מאמצים בחיפוש אחר מקום מגורים קבוע לרבי ולבני ביתו. למטרה זו אף הוקם ועד מיוחד – "ועד למען בניין בית חיינו שעל-ידי אגודת חב"ד", עליו נמנו הרב שמואל לויטין, הרב משה דובער רבקין, הרב אליהו סימפסון, הרב ישראל ג'ייקובסון והרב מנחם מענדל קונין. בראש הוועד עמד הרב שלמה אהרון קזרנובסקי.
את חג הפסח שנת ת"ש, הפסח הראשון לשהותו על אדמת ארה"ב, חגגו הריי"ץ ובני ביתו בעיירת הנופש לייקווד שבניו ג'רזי. הריי"ץ הגיע ללייקווד ביום ח' ניסן והתגורר בביתו של הנגיד ר' כלב פסטון: "אחד מגזע אנ"ש, בעל מדות טובות הציע לי בית דירה – כארבע עשרה חדרים עם כלי בית הדרושים... לדור שם בזמני המנוחה בקיץ ובחורף, ובאנו לפה ביום ג' העבר ונחוג כאן את חג הפסח הבע"ל" [אגרת ה'ער, מיום י' ניסן]; "הנה אחד מגזע החסידים ור' כלב פעסטאן שמו הציע לי בית דירה עם כלי בית בעיר לייקוואוד... לדור שם בזמן המנוחה, ומכיון שאין לי עדיין דירה בנויארק הנני דר עם ב"ב [בני ביתי] שי' בדירת ארעי זו" [אגרת ד'שפה, מיום י"ג ניסן]. ובאגרת המזכירות מיום כ"ט ניסן: "ביום ג' ח' ניסן העתיק כ"ק אדמו"ר שליט"א עם כל ב"ב שליט"א את מושבו לעיר לייקוואוד נאות דשא סמוך לניו-יארק ויהיו כאן עד יום ג' שבוע הבע"ל אשר אז יעתיקו מושבם חזרה לניויארק. ביום טוב וכן בש"ק בכל הסעודות ישב כ"ק אד"ש אל השלחן כשתי שעות ויותר, והיו שיחות מענינות" [בהמשך לאגרת ד'שפז].
על פי האישור המצורף, האדמו"ר הריי"ץ השתמש בקנקן שלפנינו בחג הפסח הראשון לשהותו על אדמת ארה"ב [הקנקן נרכש כנראה על ידי הרש"א קזרנובסקי, אשר לקראת חג הפסח ת"ש רכש עבור הריי"ץ מספר כלי קריסטל מתוצרת חברת הזכוכית Cambridge. לכלים נוספים שרכש הרש"א קזרנובסקי עבור הריי"ץ לרגל חג הפסח, ראה פריט קודם (זוג פמוטי קריסטל), וראה "קדם", מכירה מקוונת 35, פריטים מספר 8 ו-9 (זוג צלחות וזוג ספלים)].
כחודש ימים שהו הריי"ץ ובני ביתו בלייקווד, וביום ז' אייר ת"ש שבו לניו יורק. בי"ט אלול ת"ש, לאחר כחצי שנה של מגורים זמניים במלון "גרייסטון", עברו הריי"ץ ובני ביתו לביתם החדש - בניין מספר 770 בשדרת "איסטרן פרקווי", במרכזה של שכונת קראון הייטס שבברוקלין. שם ייסד הריי"ץ מחדש את חצר חסידות חב"ד ומוסדותיה והמשיך לפעול עשר שנים נוספות, עד להסתלקותו ביום י' שבט תש"י.

כלים נאים על שולחן ה"סדר"
על שולחן ה"סדר" של אדמו"רי חב"ד נהגו להעמיד את כל כלי הבית יקרי הערך: "אדמו"ר הצמח-צדק אמר לזקנתי [הרבנית רבקה, זוגתו של המהר"ש]... שבליל הסדר יש להעמיד על השלחן – גלוי לכל – את כל כלי הכסף והזהב, זכר ל'רכוש גדול' שהיה ביציאת-מצרים. ושיהיו גלויים לכל – כי הוא ליל שימורים" (אוצר מנהגי חב"ד - ניסן-אייר, עמ' קיג); "אצל אדמו"ר הזקן, אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר מוהר"ש נהגו להניח על שולחן ה'סדר' את כל כלי הכסף... ואצל אדמו"ר מוהר"ש היה בריבוי גדול. על שולחן מיוחד הניחו את כל כלי הכסף וכלי הזהב, וגם מורי-השעות. והיו שם 50-40 פמוטות, ובכולם דלקו נרות. גם היתה מנורה של כסף בת י"ג נרות, וכזאת היתה של עץ גם-כן שעשאה [המהר"ש] בעצמו, ועמדה על ספסלים והי' כגובה קומת איש" (שם).

גודל מירבי: 23X25X17 ס"מ בקירוב.