מכירה מקוונת 38 - חב"ד
מכירת חב"ד מיוחדת לרגל יום הבהיר י"א ניסן - 120 שנה להולדת הרבי מליובאוויטש
שעון שולחן של רבי דוב בער, האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. לאחר הסתלקותו של האדמו"ר האמצעי (כסלו תקפ"ח) ירש חתנו הצמח צדק את השעון והעניקו לאחר שנים כמתנת כלולות לבנו המהר"ש.
שעון מטוטלת - כנראה פריז, העשורים הראשונים של המאה ה-19. עשוי עץ מהגוני ומעוטר בעיטורים מברונזה מוזהבת (Ormolu). ניצב על ארבע רגליים מסוגננות. המטוטלת מעוטרת באבני זכוכית דמויות יהלומים (מאוחרת?).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את שעון השולחן שזקני האדמו"ר האמצעי קיבל במתנה מהנסיך לובומירסקי. הצמח צדק העניק אותו לבנו המהר"ש כמתנת נישואין. סבתא רבא שלי, רבקה [אשת המהר"ש], העניקה לי אותו במתנה לרגל יום הולדתי העשירי". האישור מתוארך – 3 בדצמבר 1989. מצורפת קופסת עץ גדולה, שכנראה שימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם השעון שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
האדמו"ר האמצעי והנסיך לובומירסקי
רבי דוב בער - האדמו"ר האמצעי קבע את מקום מושבו בעיירה ליובאוויטש שברוסיה הלבנה ביום ח"י אלול תקע"ג (1813). היה זה חודשים ספורים לאחר הסתלקות אביו האדמו"ר הזקן בכ"ד טבת תקע"ג, במהלך בריחתו מפני צבא נפוליאון, ועלותו על כס אביו בראש חסידות חב"ד. מאחר שהעיירה ליאדי בה התגורר אביו האדמו"ר הזקן חרבה בזמן המלחמה, חיפש האדמו"ר האמצעי מקום מגורים קבוע לו ולחסידיו. באותה עת, הנסיך לובומירסקי, מבני משפחת האצולה הרוסית-פולנית הנודעת לובומירסקי (Lubomirski) ובעל אחוזות וקרקעות רבות ברוסיה, הציע לאדמו"ר האמצעי לבוא ולהתיישב בעיירה ליובאוויטש שהייתה בבעלות משפחתו. הנסיך, שהתייחס באהדה רבה ליהודים ורצה בפריחה הכלכלית שתביא עמה התיישבותו של רבי חסידי גדול בתחומו, אף הורה לספק עצים לבניית בתי מגורים לרבי ולמשפחתו ולהקמת מבני ציבור עבור מרכז החסידות. מאה ושתיים שנה (תקע"ג-תרע"ו, 1813-1915) שכנה חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש שברוסיה הלבנה.
תמיכתם של בני משפחת האצולה לובומירסקי באדמו"רי חב"ד החלה עוד בימי האדמו"ר הזקן, שהתיישב בליאדי בהשתדלותו של הנסיך לובומירסקי: "ארבעה ימים נסע הוד כ"ק אדמו"ר [הזקן]... לעיר ליאדי, במרכבה כבודה אשר התכבד הנסיך ליובאמירסקי לתת להוד כ"ק אדמו"ר, עם שני פרשים רוכבים בסוסים ללוותו והנוסעים עמו מהחסידים המקורבים בארבע מרכבות. וביום הששי ערב שבת נחמו, ארבעה עשר לחדש מנחם אב תקס"א בא לעיר ליאדי, פלך מאהליב" (רשימת הריי"ץ, דברי ימי חיי אדמו"ר הזקן. עמ' נו). גם בשעה שנאסר האדמו"ר האמצעי בשנת תקפ"ז השתדל הנסיך לובומירסקי להקל את תנאי מאסרו, והשיג לאדמו"ר היתר לקיים מניין בהשתתפות עשרים אנשים שלוש פעמים ביום ולומר דברי חסידות בפני חמישים מחסידיו פעמיים בשבוע (ספר התולדות לאדמו"ר האמצעי. עמ' 111). מסופר כי בשעה שפרצה שריפה בליובאוויטש בתקופת הצמח צדק וכלתה בתים רבים: "האדון ליובמירסקי הורה למנהל אחוזתו, לתת מהיער שלו כל הדרש לבנין בית הרבי, קורות וקרשים, והאכרים יובילו את הקורות והבנאים יבנו –בחנם" (ספר התולדות למהר"ש. עמ' 5).
על פי האישור המצורף, האדמו"ר האמצעי קיבל את השעון שלפנינו מהנסיך לובומירסקי, כנראה, בסמיכות לזמן התיישבותו בליובאוויטש בשנת תקע"ג (לכלי כסף נוספים שהעניק הנסיך לובומירסקי במתנה לאדמו"ר האמצעי, ראה "קדם": מכירה מקוונת 32, פריט מספר 1; מכירה מקוונת 34, פריט מספר 1; מכירה מקוונת 35, פריט מספר 1).
בהמשך האישור שלפנינו, מספרת הרבנית חנה גורארי' כיצד השעון הועבר בירושה ב"בית רבי" מדור לדור. בתחילה ירש אותו חתן האדמו"ר האמצעי ויורשו בכס נשיאות חב"ד, האדמו"ר הצמח צדק; בהמשך, בערך בשנת תר"ט, הצמח צדק העניקו לבנו האדמו"ר המהר"ש (נכד האדמו"ר האמצעי) לרגל נישואיו עם הרבנית רבקה; וכעבור שנים רבות, בערך בשנת תרס"ט, הרבנית רבקה העניקה את השעון לנינתה הרבנית חנה (בתו הבכורה של נכדה האדמו"ר הריי"ץ), לרגל יום הולדתה העשירי.
שעון: 45X9 ס"מ. מצב טוב. תקינות מנגנון השעון לא נבדקה. פגמים קלים. רגל אחת רופפת. ללא מפתח. פגמים וסימני הלחמה במטוטלת (כמה אבני זכוכית חסרים).
בספר הזכרונות של האדמו"ר הריי"ץ מתוארים בהרחבה סיפור התיישבותו של האדמו"ר האמצעי בליובאוויטש לאחר הסתלקות אביו האדמו"ר הזקן, והסיוע והתמיכה שהעניקו הנסיך לובומירסקי ואחיינו סעקרעט לרבי ולמשפחתו:
"לובומירסקי, אשר בנה את החצר בליאדי עבור האדמו"ר הזקן, נחלץ לעזרה בשנית. הוא רצה להשיב את הרבי החדש בחזרה לליאדי והיה נכון לבנות את החצר החרבה על חשבונו... אולם נגזר שעיירה אחרת תתפרסם - ליובאוויטש... הדבר לא היה מתאפשר ללא לובומירסקי, וליתר דיוק, ללא אחיינו של לובומירסקי, סעקרעט... ליובאוויטש הייתה שייכת לו.
בין לובומירסקי ואחיינו פרצה מריבה בשל אי הבנה מסוימת. הדוד ואחיינו היו מסוכסכים, אך לאחר תקופת זמן, התפייסו השניים. סעקרעט הוזמן לטירתו של דודו לובומירסקי, והעניק לו מתנה – תכשיט יקר ערך שקנה בחוץ לארץ, לשם נהג לנסוע לעיתים תכופות. גם לי יש עבורך מתנה, אמר הדוד לאחיינו, המתנה היקרה ביותר שאני יכול להעניק לך. סעקרעט ודאי חשב שלובומירסקי יעניק לו חפץ יקר, כסף, חלקת אדמה או יער. ברם, ללובומירסקי הייתה מתנה מסוג שונה לגמרי עבורו. אני מעניק לך במתנה את הרבי, חשף בפני אחיינו את מתנתו. היה בדעתי להשיבו בחזרה לליאדי ושם לבנות עבורו את חצרו, אך ברצוני להציג בפניך את טוב ליבי ואת רצוני הטוב – אני רוצה להעניק לך את הרבי. הוא יתיישב בליובאוויטש ולך יהיה הכבוד הגדול לבנות עבורו חצר המתאימה לצרכיו ולקהל חסידיו הגדול.
לא הייתה זו מחווה פשוטה בלבד עבור לובומירסקי. אכן כן, הוא החשיב את הדבר לקרבן גדול מצדו, להניח לרבי לצאת מגבולות ארצו. לאמיתו של דבר, היה זה עבורו גם מקור רווח גדול. ישיבתו של האדמו"ר הזקן בליאדי הפריחה לא רק את העיר עצמה אלא את הסביבה כולה... יש לשער, שלובומירסקי אשר היה ידיד אמת של משפחת הרבי, ראה גם את הצורך של האדמו"ר האמצעי במקום חדש, בו יהיה מוגן יותר, ובלב היישוב היהודי, כפי שהיה הדבר בליאדי. ליובאוויטש הייתה מקום התיישבות אידיאלי לכך, ולכן הוא היה מוכן לוותר על הרבי ו'למסרו' לאחיינו. אולם, לשם כך צריך היה לקבל את הסכמתו של רבי דובער עצמו, אשר זה עתה ירש את כתר אדמו"רות חב"ד ושהה יחד עם משפחתו הרחק משם... לובומירסקי מיד שלח אגרת באמצעות שליח מיוחד:
- ליאדי עומדת לרשותך. הנך יכול לשוב לשם ואני אבנה עבורך את ביתך ואת בית מדרשך ואת כל אשר תדרוש – נכתב באגרתו של לובומירסקי – אך תחת זאת, אני מציע לך את ליובאוויטש, תחת חסותו של אחייני סעקרעט. שם תמצא מקום מנוחה חדש. אחייני יעשה עבורך כל אשר אני הייתי עושה, ונכון לעשות, למענך, אילו היית בא לליאדי.
האדמו"ר האמצעי איווה לו למושב את ליובאוויטש. היה זה מקום אידיאלי בכל המובנים. סעקרעט, בעזרתו של לובומירסקי, פנה מיד לעבודה: החלו לכרות יער ולהוביל קורות עץ אל העיירה, ועשרות איכרים תחת השגחתם של חסידים נודעים החלו בעבודת הבנייה. תוך זמן קצר נשלמה בליובאוויטש בנייתה של חצר רבי מפוארת – בית גדול עבור הרבי, בתים עבור ילדיו, ובתי מדרש, אכסניות ואפילו בית מרחץ חדש. באמצע חורף תקע"ד קבע האדמו"ר האמצעי את מושבו בליובאוויטש ובמשך 102 שנים, עד לשנת תרע"ז, הייתה ליובאוויטש משכנה של חסידות חב"ד, מושבה של שושלת האדמו"רים שנוסדה על ידי האדמו"ר הזקן" ("ליובאוויטשער רבינ'ס זכרונות", חלק ג, פרק טז, עמ' 90-95. ניו יורק, תשנ"ד. יידיש).
בספר "רשימות דברים", מאת הרב יהודה חיטריק, מובא הסיפור הבא בשם המשפיע ר' שמואל גרונם אסתרמן: "פעם באו ליו"ט חסידים, כאלפיים איש, לכ"ק אדמו"ר האמצעי, והביהכ"נ לא הכיל את כולם. בנו 'שאלאש' (היינו בנין מנסרים של עץ) שיכיל את כל אנ"ש. הנסיך ליובאמירסקי עם עוד אחד ממקורביו הלכו לצוד ציד, ועברו על פני ה'שאלאש', ושמעו שאחד מדבר ואנשים הרבה סובבים אותו, ושקט ודומי' שוררת. התפלא מאד, ונכנס גם הוא עם חברו. ועמדו כעשרה מינוטן [דקות], והתפלאו מאד שקהל גדול כזה עומד ושומע, ואינו נשמע קול של פיהוק או שיעול... עד שאפשר לשמוע קול זבוב הפורח. כשיצא [הנסיך לובומירסקי] הביט על שעונו, וראה שעמד עשרה רגעים בפנים ה'שאלאש'. ותמהונו עלה עוד יותר, שהי' לו שיעול, שלא עבר רגע שלא השתעל, ובמשך העשרה רגעים לא שיעל אף פעם" (עמ' 110).
גביע לקידוש של האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון, הצמח צדק מליובאוויטש.
כסף, חתום בחותמת העיר מוסקבה - 1853, ובחותמת יצרן - СГ (SG).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את הגביע ששימש את הצמח צדק בשנים האחרונות לחייו. סבתי שטערנא שרה [אשת הרש"ב] העניקה לי אותו במתנה במהלך שבוע השבע ברכות לאחר חתונתי". האישור מתוארך – 26 בנובמבר 1989. מצורפת קופסת עץ שייתכן ששימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם הגביע שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
בכמה ממאמריו עוסק הצמח צדק בהרחבה בסודות הקבליים הרמוזים בעניין גביע הכסף: "מענין גביע הכסף... שזהו ע"ד כוס ישועות אשא. כוס היינו כלי לקבל הישועות..." (ראה "ספר הליקוטים דא"ח צמח צדק", כרך י, אות כ, עמ' תרי ואילך).
כלי כסף על שולחן ה"סדר" של הצמח צדק
על שולחן ה"סדר" של אדמו"רי חב"ד הראשונים נהגו להעמיד את כל כלי הבית יקרי הערך, וכפי שמספר האדמו"ר הריי"ץ: "אדמו"ר הצמח-צדק אמר לזקנתי [הרבנית רבקה, זוגתו של המהר"ש]... שבליל הסדר יש להעמיד על השלחן – גלוי לכל – את כל כלי הכסף והזהב, זכר ל'רכוש גדול' שהיה ביציאת-מצרים. ושיהיו גלויים לכל – כי הוא ליל שימורים"; "אצל אדמו"ר הזקן, אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר מוהר"ש נהגו להניח על שולחן ה'סדר' את כל כלי הכסף" (אוצר מנהגי חב"ד - ניסן-אייר, עמ' קיג).
ברשימות היומן תרצ"א (עמ' קצט) מסופר על גביע נוסף שהיה ברשותו של הצמח צדק, אותו קיבל בירושה מזקנו האדמו"ר הזקן: "אצל הצ"צ [הצמח צדק] הי' הגביע שעליו קידש אדמו"ר הזקן בשבת האחרונה בכפר פיענא, ובו גם שיורי היין מהקידוש (כמובן שהיין נקרש ונתייבש), והי' הצ"צ מעמידו על השלחן בשעת ה'סדר' בפסח. כן הי' עושה גם אדמו"ר מהר"ש נ"ע, ואח"כ - גם אשתו הרבנית רבקה נ"ע, עד שפעם בשגיאה הדיחתו המשרתת".
6X6 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כיפופים קלים.
שעון יד שענדה הרבנית חיה מושקא שניאורסון, אשת הרבי מליובאוויטש, בשנות החמישים.
שעון יד מכני לנשים מתוצרת חברת Dorset בשווייץ (הרצועות מתוצרת חברת Speidel).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי אחותה הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... שעון Dorset 17 jewels שאחותי ואני ענדנו בשנות החמישים". האישור מתוארך – 5 בנובמבר 1989.
גוף השעון: 2X1.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. תקינות המנגנון לא נבדקה (נראה שהשעון פועל). פגמים קלים.
"און פארניצן געזונטערהייט" - "להשתמש בבריאות"
בספר "בכל ביתי נאמן הוא" (עמ' 539-542), הפורס את מסכת חייו ופועלו של הגה"ח ר' שניאור זלמן גוראריה ע"ה - הגביר החב"די המפורסם, מאנשי סודו של הרבי מליובאוויטש, מסופר: "תחביב יוצא דופן היה לו לר' זלמן... באוצרותיו אסף ושימר... חפצים ופריטי לבוש של הרביים. הון רב ומאמצים בלתי נלאים השקיע ר' זלמן בתחביב נדיר זה... כל אימת שהזדמן לידיו חפץ נוסף מאוצרות הנשיאים היה קורן מאושר משל רשם זה עתה רווח אגדי בעסקיו". בפרט השקיע ר' זלמן באספנות של פריטי לבוש של האדמו"ר הריי"ץ שקיבל במשך השנים מהרבנית נחמה דינה.
בשנת תשמ"ה, כשאירעה "פרשת הספרים" הידועה, במהלכה נגנבו ספרים מספריית ליובאוויטש השייכים לבית הרבי ונמכרו ברחבי העולם, נשא הרבי מליובאוויטש מספר שיחות נרגשות בהם אמר שכל מי שמחזיק מן הספרים הגנובים, שידע שהוא מחזיק "פצצה מתקתקת" בביתו. ועל כך מסופר: "חשש רב מילא את ר' זלמן למשמע השיחה, היות וחלקים מהאוסף של חפצי רבותינו נשיאנו נרכשו על ידו ממשפחת בית רבי, שנהגו למכור לו חפצים שונים של הרבי הקודם [=הריי"ץ]. ר' זלמן כתב לרבי בפרטיות את רשימת החפצים שברשותו וממי וכיצד קיבל כל אחד מהם. רק כשהגיע אליו המענה, שבה אליו רוחו. הרבי השיב כי הוא רשאי להחזיק בכל הדברים המצויים תחת ידו, "און פארניצן געזונטערהייט" (ולהשתמש בבריאות).
מתשובה זו מובן, בפשטות, כי זעקתו של הרבי הייתה רק אודות הספרים הגנובים, שנלקחו באופן של גניבה ורמייה, ולא על פריטים שהושגו בדרכים ישרות וכשרות.
גביע לקידוש של רבי שמואל שניאורסון, האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש.
כסף, חתום בחותמת העיר מוסקבה - 1874, ובחותמת יצרן - пл (pl). מעוטר בניילו ובדגמים צמחיים.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי נינתו של האדמו"ר המהר"ש, הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את הגביע לקידוש של סבא רבא שלי המהר"ש. הוא השתמש בו בשבתות בשנים האחרונות לחייו. קיבלתי את הגביע במתנה מסבתי שטערנא שרה [אשת הרש"ב] זמן קצר לאחר נישואיי". האישור מתוארך – 5 בנובמבר 1989.
לגביע כסף נוסף (אף הוא חתום בחותמת העיר מוסקבה, 1876), שקיבל האדמו"ר המהר"ש (תקצ"ד - תשרי תרמ"ג) במתנה מאחד מחסידיו והשתמש בו בחג הפסח בשנים האחרונות לחייו, ראה "קדם", מכירה מקוונת 35, פריט מספר 2.
גובה: 6 ס"מ. מצב טוב.
גלגלת לחריצת מצות (מַקֵּדָה) של רבי שמואל שניאורסון, האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש.
עשויה בעבודת יד. עם ידית עץ.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי נינתו של האדמו"ר המהר"ש, הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את מחורר המצות בו השתמש סבא רבא שלי הרבי המהר"ש. הוא השתמש בו עד שחלה והתקשה לאחוז בו". האישור מתוארך – 12 בנובמבר 1989.
ברשימותיו של הרב יעקב לנדא מתוארת שיחה שניהל עם האדמו"ר הרש"ב לקראת חג פסח תרע"ט, בעניין סכינים העשויים מעץ או ממתכת המשמשים בעת אפיית מצות לפסח. בין הדברים אמר לו הרש"ב: "מכינים הרי גלגלות לחריצת מצות [שטופלען] לבד, שיכינו גם סכינים" (יידיש. אוצר מנהגי חב"ד, חלק שני, עמ' לב; "שמועות וסיפורים", א, עמ' 341).
האדמו"ר המהר"ש (תקצ"ד-תרמ"ג), הרבי הרביעי בשושלת חב"ד, סבל כידוע ממכאובים שונים ונזקק לנסוע מעת לעת למקומות מרפא ברוסיה ומחוצה לה. מפאת מצב בריאותו הירוד הורו לו רופאיו לעסוק במלאכת יד, ובעיקר בנגרות ובכתיבת סת"ם. בביתו היו מספר כלים שיצר במו ידיו – מנורה גדולה בעלת 12-13 קנים, שולחנות, ועוד. ייתכן שהגלגלת שלפנינו, העשויה בעבודת יד, נעשתה אף היא בידי המהר"ש עצמו.
לאחר חג השבועות תרמ"ב חלה המהר"ש במחלה ממאירה ושכב במשך מספר חודשים על ערש דווי. המר"ש הסתלק באור ליום שלישי, י"ג תשרי תרמ"ג, בהיותו כבן ארבעים ושמונה שנים בלבד. על פי האישור המצורף, האדמו"ר המהר"ש השתמש בגלגלת שלפנינו לצורך הכנת מצות לפסח, עד אשר הורע מצב בריאותו והתקשה לאחוז אותה בידיו (לגלגלת לחריצת מצות דומה, בה השתמשו בנו האדמו"ר הרש"ב ונכדו האדמו"ר הריי"ץ, ראו "קדם", מכירה מקוונת 34, פריט מספר 7).
13 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים קלים.
קערת ליל הסדר של רבי שלום דובער שניאורסון, האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש. הקערה שימשה אותו עד פסח תרס"ה (1905) בקירוב [ראה פריט הבא לקערת הסדר ששימשה את הרש"ב משנת תרס"ו (1906) ואילך].
מצופה כסף ומעוטרת בדגמים צמחיים. ניצבת על ארבע רגליים מסוגננות.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי נכדתו הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את קערת הסדר בה השתמש סבי [הרש"ב] בשנים הראשונות לאחר התמנותו לרבי, עד שנת 1905 בקירוב. סבתי [הרבנית שטערנא שרה, אשת הרש"ב] העניקה לי אותה במתנה כאשר התחתנתי". האישור מתוארך – 5 בנובמבר 1989.
קערת כסף על שולחן הסדר של אדמו"רי חב"ד
ב"הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים" מובא מנהגם של אדמו"רי חב"ד לסדר את המצות על קערה של כסף: "בבית הרב מסדרין המצות על מפה ולא על קערה, מלבד האדמו"ר המסדר את המצות על טס של כסף" (שם, עמ' ו).
ברשימות הרבי מליובאוויטש, ורשה פסח תרצ"ה, מובא כי המנהג לסדר את המצות על קערת כסף הוא עניין השייך לרבי בלבד: "[הריי"ץ] סידר המצות על טס של כסף. במענה על שאלתי [שאלת חתנו הרבי מליובאוויטש] (אם עניין זה שייך לכל א') – אמר לי [הריי"ץ]: פעם שאלתי על זה את [אבי] אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע, ואמר, ש'זהו – סידור המצות על קערה (על טס, ולא על מפה) – שייך לרבי'. [וסיים הריי"ץ]... ולכן גם אני מסדר על טס" ("תורת מנחם – רשימות היומן", עמ' שעא). הנהגת הריי"ץ להשתמש בקערת כסף בליל הסדר מתוארת גם ברשימת הרבי מיום ב' דחול המועד פסח תרצ"א: "בשנה זו סידר [הריי"ץ את] ה'מצות' – לסדר – על טס של כסף" (שם, עמ' קעח); וברשימת הרבי מיום כ' ניסן תרצ"ב: "[הריי"ץ] סידר הג' מצות שלו על טס של כסף" (שם, עמ' רכב).
וכך נהג גם הרבי מליובאוויטש. כמה ימים קודם פסח תש"י (לאחר הסתלקות חמיו הריי"ץ וקודם עלותו על כס הנשיאות), ביקש הרבי מאחד האברכים שירכוש עבורו לליל הסדר גביע גדול וקערת כסף, שהן מסממני האדמו"רות. באותה הזדמנות אף התבטא: "כאשר יבחינו בכך יהיה, שמח" ("התקשרות", 1250, עמ' 10).
בכל השנים בהן ערך הרבי סדר פסח בבית הריי"ץ, עמד מקומו של הריי"ץ באותו אופן כפי שהיה נהוג קודם הסתלקותו, בלי שום שינוי - בראש השולחן עמד כסאו ועל השולחן הונחו קערת הכסף וגביע הכסף שלו (אוצר מנהגי חב"ד, ניסן-סיון, עמ' קטו). קערת הכסף של הרבי הייתה מכוסה בנייר ולא היה ניתן להבחין בה (שם, עמ', קכז).
קוטר: 41.5 ס"מ. מצב טוב. ציפוי כסף שחוק. שברים קלים.
קערת ליל הסדר של רבי שלום דובער שניאורסון, האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש. הקערה שימשה אותו בליובאוויטש וברוסטוב, מפסח שנת תרס"ו (1906) עד פסח שנת תרע"ט (1919) [הרש"ב הסתלק בסמיכות לחג הפסח, ביום ב' ניסן תר"פ. ראה פריט קודם לקערת הסדר ששימשה את הרש"ב בשנים לפני כן, מעת עלותו על כס הנשיאות ועד לפסח תרס"ה].
קערת סדר סגלגלה גדולה, מצופה כסף ומעוטרת בדגמים צמחיים וגיאומטריים חקוקים. לשוליה עיטור בעבודת חסר. בעלת שתי ידיות מסוגננות בדגם צמחי.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי נכדתו הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את קערת הסדר המצופה כסף שסבי הרש"ב השתמש בה משנת 1906 ועד הסתלקותו [ניסן תר"פ]. סבתי [הרבנית שטערנא שרה, אשת הרש"ב] העניקה לי אותו בשבוע בו התחתנתי". האישור מתוארך – 5 בנובמבר 1989.
קערת כסף על שולחן הסדר של אדמו"רי חב"ד
ב"הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים" מובא מנהגם של אדמו"רי חב"ד לסדר את המצות על קערה של כסף: "בבית הרב מסדרין המצות על מפה ולא על קערה, מלבד האדמו"ר המסדר את המצות על טס של כסף" (שם, עמ' ו).
ברשימות הרבי מליובאוויטש, ורשה פסח תרצ"ה, מובא כי המנהג לסדר את המצות על קערת כסף הוא עניין השייך לרבי בלבד: "[הריי"ץ] סידר המצות על טס של כסף. במענה על שאלתי [שאלת חתנו הרבי מליובאוויטש] (אם עניין זה שייך לכל א') – אמר לי [הריי"ץ]: פעם שאלתי על זה את [אבי] אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע, ואמר, ש'זהו – סידור המצות על קערה (על טס, ולא על מפה) – שייך לרבי'. [וסיים הריי"ץ]... ולכן גם אני מסדר על טס" ("תורת מנחם – רשימות היומן", עמ' שעא). הנהגת הריי"ץ להשתמש בקערת כסף בליל הסדר מתוארת גם ברשימת הרבי מיום ב' דחול המועד פסח תרצ"א: "בשנה זו סידר [הריי"ץ את] ה'מצות' – לסדר – על טס של כסף" (שם, עמ' קעח); וברשימת הרבי מיום כ' ניסן תרצ"ב: "[הריי"ץ] סידר הג' מצות שלו על טס של כסף" (שם, עמ' רכב).
וכך נהג גם הרבי מליובאוויטש. כמה ימים קודם פסח תש"י (לאחר הסתלקות חמיו הריי"ץ וקודם עלותו על כס הנשיאות), ביקש הרבי מאחד האברכים שירכוש עבורו לליל הסדר גביע גדול וקערת כסף, שהן מסממני האדמו"רות. באותה הזדמנות אף התבטא: "כאשר יבחינו בכך יהיה, שמח" ("התקשרות", 1250, עמ' 10).
בכל השנים בהן ערך הרבי סדר פסח בבית הריי"ץ, עמד מקומו של הריי"ץ באותו אופן כפי שהיה נהוג קודם הסתלקותו, בלי שום שינוי - בראש השולחן עמד כסאו ועל השולחן הונחו קערת הכסף וגביע הכסף שלו (אוצר מנהגי חב"ד, ניסן-סיון, עמ' קטו). קערת הכסף של הרבי הייתה מכוסה בנייר ולא היה ניתן להבחין בה (שם, עמ', קכז).
רוחב מירבי: 73.5 ס"מ. מצב טוב. ציפוי כסף שחוק.
משקפיים של רבי שלום דובער שניאורסון, האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש. המשקפיים שלפנינו שימשו את הרש"ב במהלך נסיעותיו מחוץ למקום מושבו בליובאוויטש [לזוג משקפיים נוסף של האדמו"ר הרש"ב, אותם הרכיב בשעה שהיה בביתו, ראו "קדם", מכירה מקוונת 30, פריט מספר 6].
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ ונכדתו של הרש"ב: "אני מעניקה בזאת במתנה... את זוג המשקפיים לנסיעות של סבי הרש"ב. זוג משקפיים אחד הוא שמר תמיד בביתו. אלו היו המשקפיים ששימשו אותו בנסיעותיו. בשעה שערך נסיעה, משקפיים אלו תמיד היו עמו". האישור מתוארך – 3 בדצמבר 1989. מצורפת קופסת עץ שייתכן ששימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם המשקפיים שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
על משקפיים שהרכיב האדמו"ר הרש"ב מספר ר' רפאל נחמן (פאלע) כהן בספרו "ליובאוויטש וחייליה": "אדמונ"ע [הרש"ב] לא הי' מטלטל בר"ה ברשות הרבים, וכשהלך לתשליך הי' מוסר את הסידור ואת המשקפיים למישהו מהבחורים. פעם אחת מסר לי [לר' פאלע כהן] את הסידור והמשקפיים וכשהגיע לנהר רציתי למסור לו, והבחורים שמסביבו בקשו ממני שהם ימסרו להרבי ולא רציתי, ונדחקתי ומסרתי בעצמי" (עמ' 29, הערה 9).
עדות נוספת לכך מובאת בספר "אשכבתא דרבי" להרב ר' משה דובער רבקין. בתארו את הימים האחרונים קודם להסתלקותו של הרש"ב ביום ב' ניסן תר"פ [ימים בהם: "לא משתי ממטתו וממנו כמעט על רגע, עד כי נגנז ארון הקודש... וכל משך ימי מחלתו הייתי מסייע לו לישב או גם לעמוד כשהי' מוכרח... וכן הייתי יוצק מים על ידיו כשהי' נצרך לטול ידיו"], הרמ"ד ריבקין מספר על משקפיים להם נזקק הרש"ב בשעת התפילה בסידור: "אח"כ אמר שרוצה להתפלל ולבשתי לו האבנט הנ"ל והמשקפיים, ואחזתי לפניו הסדור כמו שהוא שוכב" (עמ' 78); "הייתי מלביש לו את המשקפיים בכל פעם שהי' מתפלל מתוך הסידור (לבד ביום א' שלבש בעצמו המשקפיים)" (52).
מצב טוב-בינוני. פגמים קלים.
גביע כסף עליו אמר רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, את הברכות תחת החופה של בתו הרבנית חנה וחתנו הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג).
כסף, חתום בחותמות רוסיות (כנראה, קייב, ראשית המאה ה-20) ובחותמת יצרן – ИЕЗ (IEZ - Israel Eseevich Zakhoder).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את גביע הכסף שאבי אמר עליו את הברכות תחת החופה בחתונה שלנו". האישור מתוארך – 3 בדצמבר 1989.
חתונת הרבנית חנה והרב שמריהו גורארי' (הרש"ג)
בראשית שנת תרע"ו, במהלך מלחמת העולם הראשונה, בשעה שהאויב הגרמני התקרב לעיר סמולנסק הסמוכה לליובאוויטש, נאלץ האדמו"ר הרש"ב לעזוב יחד עם בני ביתו את העיירה בה התיישב אבי-זקנו האדמו"ר האמצעי בשנת תקע"ג, ולאחר כעשרה ימי נדודים התיישב בעיר רוסטוב שעל שפת נהר הדון, בדרום-מערב רוסיה.
קודם להסתלקותו (ב' בניסן תר"פ), בשעה שמצב בריאותו הלך והחמיר, בחר הרש"ב לחתן עבור נכדתו הבכורה הרבנית חנה את הרב שמריהו ב"ר מנחם מענדל, לבית משפחת גורארי' הנודעת מקרמנצ'וג, ששימש אז כמנהל ישיבת תומכי תמימים. קישורי התנאים נערכו שלושה חודשים לאחר הסתלקות הרש"ב, ברוסטוב ע"נ דון ביום י"ב תמוז תר"פ. כפי שמספר בנו הריי"ץ: "בחודש תמוז [תר"פ] עשינו שידוך עבור בתנו מרת חנה... ולקחנו את... מר שמרי' שי' כי ידענו אשר בו בחר הוד כ"ק אאמו"ר [הרש"ב]... מכל סגולת הצעירים..." (אגה"ק הריי"ץ, כרך א, אגרת קנג).
חתונת הזוג נערכה כשנה מאוחר יותר, ביום י"א סיון תרפ"א. בשל התנאים הקשים ששררו ברוסיה באותם הימים, התקיימה החתונה בחצר בית הרבי הריי"ץ ברוסטוב, בצורה צנועה ומצומצמת, וקרואים בודדים בלבד הוזמנו אליה. כפי שמספר הריי"ץ באגרת הנ"ל: "בחודש סיון י"א בו, היתה חתונת בתנו מ' חנה תחי' ומצבנו הי' אז ל"ע דחוק מאד עד כי הכרחנו למעט בהוצאה, באופן היותר מצומצם". ובאגרת אחרת: "ביום י"א סיון תרפ"א היתה ת"ל חתונת בתי הבכירה מ' חנה תחי' עם האברך היקר מר שמרי' ב"ר מנחם מענדל שי' גורארי', יברכם השי"ת בגו"ר, הוא אברך יקר למדן ויודע הרבה חסידות ולמד באותו הסדר שלומדים בישיבת תו"ת, ועוסק במסחר ויש לו שם בין הסוחרים הידועים" (כרך י"ג, אגרת ד'תרסב).
זמן קצר קודם לחתונה נאסר החתן הרב שמריהו גורארי' על ידי השלטונות, כפי שמספר מזכיר הריי"ץ, הרב אלחנן דב (חוני'ע) מרוזוב: "ויעריכו משפט... וילשינו אותה לפני הממשלה בעלילות שוא ושקר... ובאחד הימים באו למעון [הריי"ץ]... ויקחו כל אשר לו בבגדים... כלי כסף שהי' להם בירושה מדור דור, בגדי כבוד הרבנית תי' וכלי הבית... הנפות והמזלגים והבגדים... של קיץ ושל חורף... של כל בני הבית... ויאסרו שלשה תלמידים ואת החתן (אז) ר' שמרי' [הרש"ג] שי' כי הוא הי' מנהל הישיבה, ויושיבום במאסר מקום שם נאסרים גנבים כו' וישבו ל"ע משך חמשה ימים, עד כי הלך בן רבינו [הריי"ץ]... אל החוקר דין, ויוכיח לו כי שקר ענו בו... ולאחר ריבוי הדברים והטענות והראיות חופשה ניתן להאסירים, אמנם כל רכוש שנשדד לוקח" (ספר התולדות, חלק ג, ע' 370).
מעמד החופה והחתונה - י"א סיון תרפ"א
החופה נערכה בחצר הרבי ברוסטוב. הריי"ץ היה המסדר קידושין ואמר את כל הברכות מתחת לחופה: "ביום עש"ק י"א סיון היתה חתונת בתו הבכירה חנה תחי' עם ב"ג התמים הרה"ח ר"ש שי' גורארי'. כק"ש [הריי"ץ] אמר כל הברכות תחת החופה באריכות ודביקות נפלאה, ובמשך השבוע הי' כמה מסיבות דשבע ברכות, ואמר הרבה דא"ח [חסידות] ושיחות נפלאות" ("אשכבתא דרבי", עמ' 129).
בספר "שמועות וסיפורים" לה"ר רפאל (פאלע) נחמן כהן מתוארת האווירה הקודרת בעת החתונה, בתקופה שלאחר הסתלקות הרש"ב: "ביום ו' עש"ק י"א בסיון תרפ"א, היתה חתונת בתו [של הריי"ץ] עם הרש"ג, החתונה היתה באוירה עצובה מאד. בעת שניגנו את ניגונו של אדמו"ר הזקן, בן ארבע הבבות, בכה מאד הרבי, והוא היכה חזק בידו על השולחן. כסאו של כ"ק הרש"ב היה בראש השולחן כבימי חייו, אף אחד לא נגע בו. ומצב הרוח היה מדוכא עד כדי כך שאפילו לא רקדו. רק ר' אברהם פראדקין רקד עם בנו קז'צקה בניגון הופ קוזק" (חלק א, עמ' 201).
במהלך החתונה הסתובב הריי"ץ עם כוס בידו האחת ועוגה בידו השנייה, וחילק לכל המשתתפים "לחיים" וביקש מהם לאחל מזל טוב לחתן ולכלה. בזכרונותיו מתאר ה"ר יהודה חיטריק את המעמד: "ערב ש"ק אחרי שבועות נתקיימה החתונה של חתן כ"ק, הרב התמים ר' שמרי' גורארי', עם חנה בת כ"ק אדמו"ר [הריי"ץ]. המסדר קידושין הי' כ"ק אדמו"ר. אחרי החופה נקראו כל קהל הנוכחים למעלה, בחדר הגדול של כ"ק אדמו"ר הרש"ב זצוקלל"ה נבג"מ זי"ע, לאחל מז"ט ולברך את כ"ק ואת החתן.
לא היתה סעודה, ויי"ש לא הי' במציאות במדינה. רק אצל בית מרקחת רפואות אפשר הי' להשיג, ועלה ביוקר גדול. ואחרי הפאגראם של ה'טשעקא' [צֶ'קַה, המשטרה החשאית הסובייטית] והעושק והגזילה, הדוחק שרר בבית חיינו, ופרוטה לא הי' בכיס לקנות, ולא חפשו להשיג איזה משקה.
הרבנית [נחמה דינה, אשת הריי"ץ] אפתה 'טארט' מזונות גדולה, ומחותני [מחותן המחבר הרב חיטריק] התמים הרב ר' חיים אליעזר קאראסיק ע"ה עסק אז בעשיית משקה 'לימאנאד', היינו מים מתוקים, והכין כמה צלוחיות משקה 'לימאנאד' לצורך החתונה.
כ"ק אדמו"ר [הריי"ץ] הלך בעצמו בהאולם, עם הצלוחית וכוס בידו, ו'טארט' ביד אחד, וחילק לכל אחד חלק 'טארט' וכוס 'לימאנאד', וכיבד את כל אחד לומר 'לחיים' ולברך את החתן ואת הכלה ואת המחותנים. גם אלי קרב כ"ק, והייתי בהול שכ"ק בעצמו מגיש לי כוס עם 'לימאנאד', ועיכבתי בעצמי לקחת, ואמר כ"ק: אין זה משקה יי"ש, זהו 'לימאנאד', ועש ברכה לאחל מז"ט לחתן וכלה" ("רשימות דברים", הוצאה חדשה, עמ' 407-408).
בספר "לב הארי" מובא סיפור הכנת היי"ש בגרסה שונה מעט: "לקראת חתונת הרש"ג עם בתו של הרבי הריי"צ ייצר הרב"ש [ר' ברוך שלום כהן, אביו של ר' פאלע כהן] וודקה מיוחדת בטעם לימונדה. העוני בבית הרבי היה אז גדול מאוד, וזה היה היי"ש היחידי שחולק בחתונה" ("לב הארי", עמ' 31).
6 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כיפופים ופגמים.
קנקן יין (דקנטר; מַשְׁפֶּה) שעמד על שולחן סדר פסח של רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש.
עשוי זכוכית ומעוטר בדגם צמחי בחזיתו.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את קנקן היין מזכוכית שאבי [הריי"ץ] השתמש בו בפסח בשנת 1940, לפני שעברנו להתגורר ב-770". האישור מתוארך – 3 בספטמבר 1989.
חג הפסח הראשון של האדמו"ר הריי"ץ על אדמת ארה"ב
בראשית שנת ת"ש, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שהו הריי"ץ, אמו הרבנית שטערנא שרה, רעייתו הרבנית נחמה דינה, בתו הרבנית חנה ובעלה הרב שמריהו גורארי', בוורשה הכבושה בידי הגרמנים וסכנה גדולה נשקפה לחייהם. לאחר מספר חודשים של תלאות ונדודים, ביום שלישי ט' אדר שני, הגיעו לחופי ארה"ב. באולם הנמל נערכה קבלת פנים קצרה, ולאחריה יצאו אל משכנם הזמני במלון "גרייסטון" (Greystone hotel), ברחוב ברודווי פינת רחוב 91 במנהטן, ניו יורק.
את חג הפסח שנת ת"ש, הפסח הראשון לשהותם על אדמת ארה"ב, חגגו הריי"ץ ובני ביתו בעיירת הנופש לייקווד שבניו ג'רזי. הריי"ץ הגיע ללייקווד ביום ח' ניסן והתגורר בביתו של הנגיד ר' כלב פסטון: "אחד מגזע אנ"ש, בעל מדות טובות הציע לי בית דירה – כארבע עשרה חדרים עם כלי בית הדרושים... לדור שם בזמני המנוחה בקיץ ובחורף, ובאנו לפה ביום ג' העבר ונחוג כאן את חג הפסח הבע"ל" [אגרת ה'ער, מיום י' ניסן]; "הנה אחד מגזע החסידים ור' כלב פעסטאן שמו הציע לי בית דירה עם כלי בית בעיר לייקוואוד... לדור שם בזמן המנוחה, ומכיון שאין לי עדיין דירה בנויארק הנני דר עם ב"ב [בני ביתי] שי' בדירת ארעי זו" [אגרת ד'שפה, מיום י"ג ניסן]. ובאגרת המזכירות מיום כ"ט ניסן: "ביום ג' ח' ניסן העתיק כ"ק אדמו"ר שליט"א עם כל ב"ב שליט"א את מושבו לעיר לייקוואוד נאות דשא סמוך לניו-יארק ויהיו כאן עד יום ג' שבוע הבע"ל אשר אז יעתיקו מושבם חזרה לניויארק. ביום טוב וכן בש"ק בכל הסעודות ישב כ"ק אד"ש אל השלחן כשתי שעות ויותר, והיו שיחות מענינות" [בהמשך לאגרת ד'שפז].
על פי האישור המצורף, הריי"ץ השתמש בדקנטר שלפנינו בחג הפסח ת"ש, בבית הנגיד ר' כלב פסטון בעיירת הנופש לייקווד.
כחודש ימים שהו הריי"ץ ובני ביתו בלייקווד, וביום ז' אייר ת"ש שבו לניו יורק. בי"ט אלול ת"ש, לאחר כחצי שנה של מגורים זמניים במלון "גרייסטון", עברו הריי"ץ ובני ביתו לביתם החדש - בניין מספר 770 בשדרת "איסטרן פרקווי", במרכזה של שכונת קראון הייטס שבברוקלין. שם ייסד הריי"ץ מחדש את חצר חסידות חב"ד ומוסדותיה והמשיך לפעול עשר שנים נוספות, עד להסתלקותו ביום י' שבט תש"י.
גובה מרבי (עם הסוגר): 39 ס"מ. מצב טוב.
זוג פמוטים וארבעה נרות שעיטרו את שולחן סדר פסח של רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש.
זוג פמוטים מתוצרת חברת הזכוכית Cambridge (פמוטים לשני נרות, עשויים קריסטל ומעוטרים במדליונים ובפרחים בעבודת חריטה שנודעה בשם Rose Point, עם הזהבה), וארבעה "נרות נוי", ככל כנראה מתוצרת חברת Georgia Copper (הנרות עשויים זכוכית אקרילית [Lucite Candles] ועלים מוזהבים, ומיועדים לקישוט בלבד) – ארה"ב, סוף שנות ה-30 בקירוב.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את הפמוטים בעיצוב "רוז פוינט" שהוריי העמידו על שולחן הסדר בשנת 1940. אבי הורה להעמיד על השולחן דברים נאים, גם אם הם אינם הכרחיים, כדי לייפות את שולחן הסדר". האישור מתוארך – 10 בדצמבר 1989.
חג הפסח הראשון של האדמו"ר הריי"ץ על אדמת ארה"ב
בראשית שנת ת"ש, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שהו הריי"ץ, אמו הרבנית שטערנא שרה, רעייתו הרבנית נחמה דינה, בתו הרבנית חנה ובעלה הרב שמריהו גורארי', בוורשה הכבושה בידי הגרמנים וסכנה גדולה נשקפה לחייהם. לאחר מספר חודשים של תלאות ונדודים, ביום שלישי ט' אדר שני, הגיעו הריי"ץ ובני ביתו לחופי ארה"ב. באולם הנמל נערכה קבלת פנים קצרה, ולאחריה יצאו אל משכנם הזמני במלון "גרייסטון" (Greystone hotel), ברחוב ברודווי פינת רחוב 91 במנהטן, ניו יורק.
מיד עם בואם החלה "אגודת חסידי חב"ד" בארה"ב להשקיע מאמצים בחיפוש אחר מקום מגורים קבוע לרבי ולבני ביתו. למטרה זו אף הוקם ועד מיוחד – "ועד למען בניין בית חיינו שעל-ידי אגודת חב"ד", עליו נמנו הרב שמואל לויטין, הרב משה דובער רבקין, הרב אליהו סימפסון, הרב ישראל ג'ייקובסון והרב מנחם מענדל קונין. בראש הוועד עמד הרב שלמה אהרון קזרנובסקי.
את חג הפסח שנת ת"ש, הפסח הראשון לשהותו על אדמת ארה"ב, חגגו הריי"ץ ובני ביתו בעיירת הנופש לייקווד שבניו ג'רזי. הריי"ץ הגיע ללייקווד ביום ח' ניסן והתגורר בביתו של הנגיד ר' כלב פסטון: "אחד מגזע אנ"ש, בעל מדות טובות הציע לי בית דירה – כארבע עשרה חדרים עם כלי בית הדרושים... לדור שם בזמני המנוחה בקיץ ובחורף, ובאנו לפה ביום ג' העבר ונחוג כאן את חג הפסח הבע"ל" [אגרת ה'ער, מיום י' ניסן]; "הנה אחד מגזע החסידים ור' כלב פעסטאן שמו הציע לי בית דירה עם כלי בית בעיר לייקוואוד... לדור שם בזמן המנוחה, ומכיון שאין לי עדיין דירה בנויארק הנני דר עם ב"ב [בני ביתי] שי' בדירת ארעי זו" [אגרת ד'שפה, מיום י"ג ניסן]. ובאגרת המזכירות מיום כ"ט ניסן: "ביום ג' ח' ניסן העתיק כ"ק אדמו"ר שליט"א עם כל ב"ב שליט"א את מושבו לעיר לייקוואוד נאות דשא סמוך לניו-יארק ויהיו כאן עד יום ג' שבוע הבע"ל אשר אז יעתיקו מושבם חזרה לניויארק. ביום טוב וכן בש"ק בכל הסעודות ישב כ"ק אד"ש אל השלחן כשתי שעות ויותר, והיו שיחות מענינות" [בהמשך לאגרת ד'שפז].
על פי האישור המצורף, העמיד האדמו"ר הריי"ץ את הפמוטים שלפנינו על שולחן סדר פסח ת"ש, בבית הנגיד ר' כלב פסטון בעיירת הנופש לייקווד.
[הפמוטים נרכשו כנראה על ידי הרש"א קזרנובסקי, אשר לקראת חג הפסח ת"ש רכש עבור הריי"ץ מספר כלי קריסטל מתוצרת חברת הזכוכית Cambridge. לכלים נוספים שרכש הרש"א קזרנובסקי עבור הריי"ץ לרגל חג הפסח, ראה פריט הבא (קנקן קריסטל), וראה "קדם", מכירה מקוונת 35, פריטים מספר 8 ו-9 (זוג צלחות וזוג ספלים)].
כחודש ימים שהו הריי"ץ ובני ביתו בלייקווד, וביום ז' אייר ת"ש שבו לניו יורק. בי"ט אלול ת"ש, לאחר כחצי שנה של מגורים זמניים במלון "גרייסטון", עברו הריי"ץ ובני ביתו לביתם החדש - בניין מספר 770 בשדרת "איסטרן פרקווי", במרכזה של שכונת קראון הייטס שבברוקלין. שם ייסד הריי"ץ מחדש את חצר חסידות חב"ד ומוסדותיה והמשיך לפעול עשר שנים נוספות, עד להסתלקותו ביום י' שבט תש"י.
כלים נאים על שולחן ה"סדר"
על שולחן ה"סדר" של אדמו"רי חב"ד נהגו להעמיד את כל כלי הבית יקרי הערך: "אדמו"ר הצמח-צדק אמר לזקנתי [הרבנית רבקה, זוגתו של המהר"ש]... שבליל הסדר יש להעמיד על השלחן – גלוי לכל – את כל כלי הכסף והזהב, זכר ל'רכוש גדול' שהיה ביציאת-מצרים. ושיהיו גלויים לכל – כי הוא ליל שימורים" (אוצר מנהגי חב"ד - ניסן-אייר, עמ' קיג); "אצל אדמו"ר הזקן, אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר מוהר"ש נהגו להניח על שולחן ה'סדר' את כל כלי הכסף... ואצל אדמו"ר מוהר"ש היה בריבוי גדול. על שולחן מיוחד הניחו את כל כלי הכסף וכלי הזהב, וגם מורי-השעות. והיו שם 50-40 פמוטות, ובכולם דלקו נרות. גם היתה מנורה של כסף בת י"ג נרות, וכזאת היתה של עץ גם-כן שעשאה [המהר"ש] בעצמו, ועמדה על ספסלים והי' כגובה קומת איש" (שם). על פי האישור המצורף, בחג הפסח הראשון לשהותו על אדמת ארה"ב העמיד האדמו"ר הריי"ץ את הפמוטים שלפנינו על שולחן הסדר, כדי לעטרו ולקשטו בדברים נאים.
גובה הנרות: 29 ס"מ בקירוב. גובה הפמוטים: 14 ס"מ. מצב טוב.
קנקנן בו השתמש רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, בחג הפסח ת"ש.
קנקנן מתוצרת חברת הזכוכית Cambridge – אוהיו, ארה"ב, המחצית השנייה של שנות ה-30. עשוי קריסטל ומעוטר במדליונים ובפרחים (בעבודת חריטה שנודעה בשם Rose Point).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את קנקן הלימונדה בו השתמש אבי בחג הפסח שנת 1940". האישור מתוארך – 10 בדצמבר 1989.
חג הפסח הראשון של האדמו"ר הריי"ץ על אדמת ארה"ב
בראשית שנת ת"ש, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שהו הריי"ץ, אמו הרבנית שטערנא שרה, רעייתו הרבנית נחמה דינה, בתו הרבנית חנה ובעלה הרב שמריהו גורארי', בוורשה הכבושה בידי הגרמנים וסכנה גדולה נשקפה לחייהם. לאחר מספר חודשים של תלאות ונדודים, ביום שלישי ט' אדר שני, הגיעו הריי"ץ ובני ביתו לחופי ארה"ב. באולם הנמל נערכה קבלת פנים קצרה, ולאחריה יצאו אל משכנם הזמני במלון "גרייסטון" (Greystone hotel), ברחוב ברודווי פינת רחוב 91 במנהטן, ניו יורק.
מיד עם בואם החלה "אגודת חסידי חב"ד" בארה"ב להשקיע מאמצים בחיפוש אחר מקום מגורים קבוע לרבי ולבני ביתו. למטרה זו אף הוקם ועד מיוחד – "ועד למען בניין בית חיינו שעל-ידי אגודת חב"ד", עליו נמנו הרב שמואל לויטין, הרב משה דובער רבקין, הרב אליהו סימפסון, הרב ישראל ג'ייקובסון והרב מנחם מענדל קונין. בראש הוועד עמד הרב שלמה אהרון קזרנובסקי.
את חג הפסח שנת ת"ש, הפסח הראשון לשהותו על אדמת ארה"ב, חגגו הריי"ץ ובני ביתו בעיירת הנופש לייקווד שבניו ג'רזי. הריי"ץ הגיע ללייקווד ביום ח' ניסן והתגורר בביתו של הנגיד ר' כלב פסטון: "אחד מגזע אנ"ש, בעל מדות טובות הציע לי בית דירה – כארבע עשרה חדרים עם כלי בית הדרושים... לדור שם בזמני המנוחה בקיץ ובחורף, ובאנו לפה ביום ג' העבר ונחוג כאן את חג הפסח הבע"ל" [אגרת ה'ער, מיום י' ניסן]; "הנה אחד מגזע החסידים ור' כלב פעסטאן שמו הציע לי בית דירה עם כלי בית בעיר לייקוואוד... לדור שם בזמן המנוחה, ומכיון שאין לי עדיין דירה בנויארק הנני דר עם ב"ב [בני ביתי] שי' בדירת ארעי זו" [אגרת ד'שפה, מיום י"ג ניסן]. ובאגרת המזכירות מיום כ"ט ניסן: "ביום ג' ח' ניסן העתיק כ"ק אדמו"ר שליט"א עם כל ב"ב שליט"א את מושבו לעיר לייקוואוד נאות דשא סמוך לניו-יארק ויהיו כאן עד יום ג' שבוע הבע"ל אשר אז יעתיקו מושבם חזרה לניויארק. ביום טוב וכן בש"ק בכל הסעודות ישב כ"ק אד"ש אל השלחן כשתי שעות ויותר, והיו שיחות מענינות" [בהמשך לאגרת ד'שפז].
על פי האישור המצורף, האדמו"ר הריי"ץ השתמש בקנקן שלפנינו בחג הפסח הראשון לשהותו על אדמת ארה"ב [הקנקן נרכש כנראה על ידי הרש"א קזרנובסקי, אשר לקראת חג הפסח ת"ש רכש עבור הריי"ץ מספר כלי קריסטל מתוצרת חברת הזכוכית Cambridge. לכלים נוספים שרכש הרש"א קזרנובסקי עבור הריי"ץ לרגל חג הפסח, ראה פריט קודם (זוג פמוטי קריסטל), וראה "קדם", מכירה מקוונת 35, פריטים מספר 8 ו-9 (זוג צלחות וזוג ספלים)].
כחודש ימים שהו הריי"ץ ובני ביתו בלייקווד, וביום ז' אייר ת"ש שבו לניו יורק. בי"ט אלול ת"ש, לאחר כחצי שנה של מגורים זמניים במלון "גרייסטון", עברו הריי"ץ ובני ביתו לביתם החדש - בניין מספר 770 בשדרת "איסטרן פרקווי", במרכזה של שכונת קראון הייטס שבברוקלין. שם ייסד הריי"ץ מחדש את חצר חסידות חב"ד ומוסדותיה והמשיך לפעול עשר שנים נוספות, עד להסתלקותו ביום י' שבט תש"י.
כלים נאים על שולחן ה"סדר"
על שולחן ה"סדר" של אדמו"רי חב"ד נהגו להעמיד את כל כלי הבית יקרי הערך: "אדמו"ר הצמח-צדק אמר לזקנתי [הרבנית רבקה, זוגתו של המהר"ש]... שבליל הסדר יש להעמיד על השלחן – גלוי לכל – את כל כלי הכסף והזהב, זכר ל'רכוש גדול' שהיה ביציאת-מצרים. ושיהיו גלויים לכל – כי הוא ליל שימורים" (אוצר מנהגי חב"ד - ניסן-אייר, עמ' קיג); "אצל אדמו"ר הזקן, אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר מוהר"ש נהגו להניח על שולחן ה'סדר' את כל כלי הכסף... ואצל אדמו"ר מוהר"ש היה בריבוי גדול. על שולחן מיוחד הניחו את כל כלי הכסף וכלי הזהב, וגם מורי-השעות. והיו שם 50-40 פמוטות, ובכולם דלקו נרות. גם היתה מנורה של כסף בת י"ג נרות, וכזאת היתה של עץ גם-כן שעשאה [המהר"ש] בעצמו, ועמדה על ספסלים והי' כגובה קומת איש" (שם).
גודל מירבי: 23X25X17 ס"מ בקירוב.