גביע כסף עליו אמר רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, את הברכות תחת החופה של בתו הרבנית חנה וחתנו הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג).  

כסף, חתום בחותמות רוסיות (כנראה, קייב, ראשית המאה ה-20) ובחותמת יצרן – ИЕЗ (IEZ - Israel Eseevich Zakhoder).

מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את גביע הכסף שאבי אמר עליו את הברכות תחת החופה בחתונה שלנו". האישור מתוארך – 3 בדצמבר 1989.

חתונת הרבנית חנה והרב שמריהו גורארי' (הרש"ג)
בראשית שנת תרע"ו, במהלך מלחמת העולם הראשונה, בשעה שהאויב הגרמני התקרב לעיר סמולנסק הסמוכה לליובאוויטש, נאלץ האדמו"ר הרש"ב לעזוב יחד עם בני ביתו את העיירה בה התיישב אבי-זקנו האדמו"ר האמצעי בשנת תקע"ג, ולאחר כעשרה ימי נדודים התיישב בעיר רוסטוב שעל שפת נהר הדון, בדרום-מערב רוסיה.
קודם להסתלקותו (ב' בניסן תר"פ), בשעה שמצב בריאותו הלך והחמיר, בחר הרש"ב לחתן עבור נכדתו הבכורה הרבנית חנה את הרב שמריהו ב"ר מנחם מענדל, לבית משפחת גורארי' הנודעת מקרמנצ'וג, ששימש אז כמנהל ישיבת תומכי תמימים. קישורי התנאים נערכו שלושה חודשים לאחר הסתלקות הרש"ב, ברוסטוב ע"נ דון ביום י"ב תמוז תר"פ. כפי שמספר בנו הריי"ץ: "בחודש תמוז [תר"פ] עשינו שידוך עבור בתנו מרת חנה... ולקחנו את... מר שמרי' שי' כי ידענו אשר בו בחר הוד כ"ק אאמו"ר [הרש"ב]... מכל סגולת הצעירים..." (אגה"ק הריי"ץ, כרך א, אגרת קנג).
חתונת הזוג נערכה כשנה מאוחר יותר, ביום י"א סיון תרפ"א. בשל התנאים הקשים ששררו ברוסיה באותם הימים, התקיימה החתונה בחצר בית הרבי הריי"ץ ברוסטוב, בצורה צנועה ומצומצמת, וקרואים בודדים בלבד הוזמנו אליה. כפי שמספר הריי"ץ באגרת הנ"ל: "בחודש סיון י"א בו, היתה חתונת בתנו מ' חנה תחי' ומצבנו הי' אז ל"ע דחוק מאד עד כי הכרחנו למעט בהוצאה, באופן היותר מצומצם". ובאגרת אחרת: "ביום י"א סיון תרפ"א היתה ת"ל חתונת בתי הבכירה מ' חנה תחי' עם האברך היקר מר שמרי' ב"ר מנחם מענדל שי' גורארי', יברכם השי"ת בגו"ר, הוא אברך יקר למדן ויודע הרבה חסידות ולמד באותו הסדר שלומדים בישיבת תו"ת, ועוסק במסחר ויש לו שם בין הסוחרים הידועים" (כרך י"ג, אגרת ד'תרסב).
זמן קצר קודם לחתונה נאסר החתן הרב שמריהו גורארי' על ידי השלטונות, כפי שמספר מזכיר הריי"ץ, הרב אלחנן דב (חוני'ע) מרוזוב: "ויעריכו משפט... וילשינו אותה לפני הממשלה בעלילות שוא ושקר... ובאחד הימים באו למעון [הריי"ץ]... ויקחו כל אשר לו בבגדים... כלי כסף שהי' להם בירושה מדור דור, בגדי כבוד הרבנית תי' וכלי הבית... הנפות והמזלגים והבגדים... של קיץ ושל חורף... של כל בני הבית... ויאסרו שלשה תלמידים ואת החתן (אז) ר' שמרי' [הרש"ג] שי' כי הוא הי' מנהל הישיבה, ויושיבום במאסר מקום שם נאסרים גנבים כו' וישבו ל"ע משך חמשה ימים, עד כי הלך בן רבינו [הריי"ץ]... אל החוקר דין, ויוכיח לו כי שקר ענו בו... ולאחר ריבוי הדברים והטענות והראיות חופשה ניתן להאסירים, אמנם כל רכוש שנשדד לוקח" (ספר התולדות, חלק ג, ע' 370).

מעמד החופה והחתונה - י"א סיון תרפ"א
החופה נערכה בחצר הרבי ברוסטוב. הריי"ץ היה המסדר קידושין ואמר את כל הברכות מתחת לחופה: "ביום עש"ק י"א סיון היתה חתונת בתו הבכירה חנה תחי' עם ב"ג התמים הרה"ח ר"ש שי' גורארי'. כק"ש [הריי"ץ] אמר כל הברכות תחת החופה באריכות ודביקות נפלאה, ובמשך השבוע הי' כמה מסיבות דשבע ברכות, ואמר הרבה דא"ח [חסידות] ושיחות נפלאות" ("אשכבתא דרבי", עמ' 129).
בספר "שמועות וסיפורים" לה"ר רפאל (פאלע) נחמן כהן מתוארת האווירה הקודרת בעת החתונה, בתקופה שלאחר הסתלקות הרש"ב: "ביום ו' עש"ק י"א בסיון תרפ"א, היתה חתונת בתו [של הריי"ץ] עם הרש"ג, החתונה היתה באוירה עצובה מאד. בעת שניגנו את ניגונו של אדמו"ר הזקן, בן ארבע הבבות, בכה מאד הרבי, והוא היכה חזק בידו על השולחן. כסאו של כ"ק הרש"ב היה בראש השולחן כבימי חייו, אף אחד לא נגע בו. ומצב הרוח היה מדוכא עד כדי כך שאפילו לא רקדו. רק ר' אברהם פראדקין רקד עם בנו קז'צקה בניגון הופ קוזק" (חלק א, עמ' 201).
במהלך החתונה הסתובב הריי"ץ עם כוס בידו האחת ועוגה בידו השנייה, וחילק לכל המשתתפים "לחיים" וביקש מהם לאחל מזל טוב לחתן ולכלה. בזכרונותיו מתאר ה"ר יהודה חיטריק את המעמד: "ערב ש"ק אחרי שבועות נתקיימה החתונה של חתן כ"ק, הרב התמים ר' שמרי' גורארי', עם חנה בת כ"ק אדמו"ר [הריי"ץ]. המסדר קידושין הי' כ"ק אדמו"ר. אחרי החופה נקראו כל קהל הנוכחים למעלה, בחדר הגדול של כ"ק אדמו"ר הרש"ב זצוקלל"ה נבג"מ זי"ע, לאחל מז"ט ולברך את כ"ק ואת החתן.
לא היתה סעודה, ויי"ש לא הי' במציאות במדינה. רק אצל בית מרקחת רפואות אפשר הי' להשיג, ועלה ביוקר גדול. ואחרי הפאגראם של ה'טשעקא' [צֶ'קַה, המשטרה החשאית הסובייטית] והעושק והגזילה, הדוחק שרר בבית חיינו, ופרוטה לא הי' בכיס לקנות, ולא חפשו להשיג איזה משקה.
הרבנית [נחמה דינה, אשת הריי"ץ] אפתה 'טארט' מזונות גדולה, ומחותני [מחותן המחבר הרב חיטריק] התמים הרב ר' חיים אליעזר קאראסיק ע"ה עסק אז בעשיית משקה 'לימאנאד', היינו מים מתוקים, והכין כמה צלוחיות משקה 'לימאנאד' לצורך החתונה.
כ"ק אדמו"ר [הריי"ץ] הלך בעצמו בהאולם, עם הצלוחית וכוס בידו, ו'טארט' ביד אחד, וחילק לכל אחד חלק 'טארט' וכוס 'לימאנאד', וכיבד את כל אחד לומר 'לחיים' ולברך את החתן ואת הכלה ואת המחותנים. גם אלי קרב כ"ק, והייתי בהול שכ"ק בעצמו מגיש לי כוס עם 'לימאנאד', ועיכבתי בעצמי לקחת, ואמר כ"ק: אין זה משקה יי"ש, זהו 'לימאנאד', ועש ברכה לאחל מז"ט לחתן וכלה" ("רשימות דברים", הוצאה חדשה, עמ' 407-408).
בספר "לב הארי" מובא סיפור הכנת היי"ש בגרסה שונה מעט: "לקראת חתונת הרש"ג עם בתו של הרבי הריי"צ ייצר הרב"ש [ר' ברוך שלום כהן, אביו של ר' פאלע כהן] וודקה מיוחדת בטעם לימונדה. העוני בבית הרבי היה אז גדול מאוד, וזה היה היי"ש היחידי שחולק בחתונה" ("לב הארי", עמ' 31).

6 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כיפופים ופגמים.