מכתב קצר, שתי שורות בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ בעל ה"חזון איש". [בני ברק, תש"ז 1947].
נשלח אל רבי יעקב לנדא - רבה של בני ברק. ה"חזון איש" מבקש במכתבו כי ישאיל לו ספר חב"די מספרייתו: "...אתכבד לבקש מאת מעכ"ת שליט"א להשאילני ס'[פר] 'שארית יהודה' מאחיו של הגרש"ז [=הגאון רבי שניאור זלמן, בעל התניא] זצוק"ל. אם נמצא תח"י [=תחת ידו] ימסרו נא להמוכ"ז [=לשליח המוסר כתב זה]... א"י" [=אברהם ישעיה].
בשולי המכתב רישום בכתב-יד [של המקבל?] "כ"ז סיון תש"ז".
ככל הנראה נזקק ה"חזון איש" לספר הנ"ל בשל עיסוקו באותם ימים בסוגיית ה"שיעורים", והפולמוס שניהל בנדון עם הרב החב"די רבי חיים נאה מירושלים (ראה מסגרת).
[1] דף. 7X21 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול.

פולמוס השיעורים, ובירור דעת בעל התניא בשיעור ה"גריס"
בשנת תש"ז פרצה המחלוקת הנודעת בין ה"חזון איש" לרבי חיים נאה בעניין "השיעורים" שנתנו חז"ל - האם חל בהם שינוי והם קטנו במשך הדורות, או שמא נותרו בעינם.
באותה שנה הדפיס ה"חזון איש" את "קונטרס השיעורים" שלו בסוף חלק ב' של ספרו על "קדשים". בקונטרס הוא מבסס את שיטתו באריכות, וחולק בתוקף על רבי חיים נאה. בסעיף טו שבקונטרס זה, ה"חזון איש" דן בשיעור הגריס שנאמר בהלכות כתמים. הוא כותב כי דעת בעל התניא בשלחן ערוך שחיבר (יורה דעה, סימן קצ, סעיף קטן יא ויג) היא ששיעור הגריס הוא כ-18 מ"מ, וכדעת רוב הפוסקים, אך מוסיף כי "בספר שארית יהודה כתב דהגרש"ז ז"ל [=בעל התניא] חזר בו", וכי בערוב ימיו החמיר להקטין את שיעור הגריס (ל-16.5 מ"מ). בהמשך הסעיף מקשה החזו"א על דברי ה"שארית יהודה", ולא מקבל אותם להלכה.
כפי הנראה, הספר "שארית יהודה" לא היה מונח בפני ה"חזון איש", ודבריו הגיעו אליו מ"כלי שני" (הדבר ניכר מדברי ה"חזון איש". בין היתר בהתייחסותו לבדיקה שערך בעל התניא לקביעת שיעור הגריס. ה"חזון איש" מעלה השערות כיצד ערך בעל התניא את הבדיקה, ואינו יודע שה"שארית יהודה" מפרט את אופן הבדיקה בהמשך דבריו. רבי חיים נאה הבחין בדבר וכותב על כך בספרו "שיעור מקוה" בעמ' פב: "החז"א כ'[תב] דבריו בלי עיון בס'[פר] שאר"י [שארית יהודה]". אחריו העירו על כך חכמים נוספים).
למעשה, זהו המקום היחיד מכל חיבוריו של ה"חזון איש" שבו הוא מזכיר את הספר "שארית יהודה". כמו כן, יש לציין שהמהדורה היחידה של הספר "שארית יהודה" בזמנו של החזו"א הייתה המהדורה שנדפסה בווילנא בשנת תר"א (הספר נדפס בשנית רק בשנת תשי"ז, לאחר פטירת החזו"א בשנת תשי"ד).
המכתב שלפנינו נכתב ככל הנראה על רקע זה, והוא מתעד את מאמציו של ה"חזון איש" להשגת הספר "שארית יהודה", שהיה אז די נדיר, על מנת לראות את הדברים במקורם.