מכתב בכתב-ידו וחתימתו של רבי שם טוב ב"ר יצחק צבי אב"ד סאראיי (סרייבו, בוסניה), אל רבי אברהם דוד ב"ר שמואל שמעיה פאפו אב"ד ראגוזה. [סאראיי, ניסן ת"צ 1730].
כותב המכתב הוא רבי שם טוב צבי, שלפי השערתו של פרופ' מאיר בניהו היה נכדו של משיח השקר שבתי צבי. לפי בניהו, היה אביו, רבי יצחק צבי, בנו של שבתי צבי, שנולד לאחר התאסלמותו ונקרא בתחילה ישמעאל, אך לאחר מכן החליף את שמו ליצחק. רבי יצחק צבי ובנו רבי שם טוב כיהנו כרבנים בעיר סאראיי, נודעו כפוסקי הלכה והיו מוערכים מאד על ידי רבני האזור. ראה על כך להלן בהרחבה.
במכתב שלפנינו מנסה רבי שם טוב צבי להפיס דעתו של רבי אברהם דוד פאפו (אב"ד ראגוזה, חתן רבי משה זכות - הרמ"ז), לאחר שהאחרון כעס עליו. במכתב לא מובאת סיבת המריבה ביניהם ומתוך הדברים עולה כי אף רבי שם טוב עצמו לא הבין על מה יצא הקצף ("כיון דלא נח רוגזיה דמור יאמר מה פעלתי און..."). לאורך המכתב הוא מתנצל מספר פעמים ומבקש את סליחתו של הרב פאפו. הוא כותב כי לא התכוון לחלוק עליו בהלכה ואיננו נוקט בדרך של גאוה. הוא מוסיף כי הוא מצרף למכתב המלצה "מאחד המיוחד ברבני שאלוניקי" המעיד כי הוא מוערך אצלו ואצל רבים מחכמי הסביבה. הוא מסיים את המכתב בברכות וחותם בענווה: "..אורך ימים ושנות חיים ינוחו על ראשו יגיל וישמח בשרירי בטנו לנינו ולנכדו כנפשו הרמתה תבנית אשר ממעל וכרצון צב"י מודח, שם טוב נקלה ועבד לו".
בשולי המכתב הוסיף רבי שם טוב קטע נוסף בו כותב על מנהג הקהילה בקניית אתרוג ("ידיע להוי למור שכך הוא מנהגינו שאתרוג"א נקנה בכסף כוללות הק"ק ובו יוצאים חובת המצוה"), מספר על מה שאירע בחג הסוכות האחרון ("...שהאתרוגים אשר שלחו בתחלה אבדו ושם ישבנו גם בכינו איך נגרעה נחלתנו עד כי האיר ממזרח שמש והגיעו ממש ביום השני בפרק הנשיא"ה סמוך לנטיל"ת ברכה הודו לה' כי טוב"), ומגיב לטענה מסוימת הקשורה לנושא זה.
בצדו השני של המכתב כתובת הנמען: "...החכם השלם ועצום כמוהר"ר אברהם דוד בכמה"ר שמואל פאפו", עם חותמת שעוה של "שם טוב בכמהר"ר יצחק צבי".
רבי יצחק צבי ובנו רבי שם טוב צבי שימשו כרבנים בסאראיי, והיו מוערכים על ידי רבני הסביבה, בהם חכמי שאלוניקי. תשובות בהלכה שנשלחו אליהם נדפסו בספרי בני דורם, ובהם נכתבו עליהם שבחים מופלגים. ההיסטוריון שלמה רוזאניס העלה הצעה שרבי יצחק צבי היה למעשה בנו של רבי צבי אשכנזי - ה"חכם צבי". רוזאניס כתב זאת תחילה בפסקנות (בערך 'בוסניא' באנציקלופדיה 'אוצר ישראל', חלק ג'), אך לאחר מכן מיתן את דבריו וכתב את הדברים בתור השערה (בספרו "קורות היהודים בתורקיה וארצות הקדם", חלק ד', סופיה תרצ"ה, עמוד 256).
אלא שמאוחר יותר פירסם פרופ' מאיר בניהו מאמר מקיף בספונות יד (ירושלים תשל"א-תשל"ח), תחת השם: "רבי יצחק צבי רבה של סאראי בנו של שבתי צבי?", ובו אסף וניתח חומר מגוון של מקורות, המוכיח לפי דעתו שרבי יצחק צבי היה לא אחר מאשר ישמעאל צבי - בנו של משיח השקר שבתי צבי, שנולד לו לאחר התאסלמותו. ממאמרו של בניהו התברר במפתיע כי ההיסטוריוגרפיה הרשמית של השבתאים על מותו של ישמעאל בגיל צעיר איננה נכונה, ולמעשה הוא התחנך בישיבות שאלוניקי, הפך לתלמיד חכם, ולבסוף היה לרב בישראל (כשבשלב מסוים הוא משנה את שמו ל"יצחק"). בניהו כותב על כך בראש דבריו: "עלומות הן דרכי ההיסטוריה. פרשיות שגם סופר שדמיונו פורה ביותר לא יכול לציירן, מתגלות כאמת היסטורית... הידיעות על חיי ישמעאל בנו של שבתי צבי הן לכאורה ברורות ומוסכמות... ברם, צירוף הפרטים... מבקיעים בקעים בחומה שהקיפוה בה את פרשת חייו. אכן, אף מפריחי השמועות ובעלי האגדה השבתאית שלא היה גבול לדמיונם לא דימו בנפשם מה שעלה לו לבנו של ש"צ בגורלו, שהיה לרב ופוסק ידוע בזמנו...".
בנו של רבי יצחק צבי - רבי שם טוב צבי, שמכתבו מופיע לפנינו, מילא את מקום אביו כרבה של סאראיי. כאביו החליף אף הוא תשובות בהלכה עם חכמי דורו (ראה בניהו, שם, עמ' קעז-קעח). ידוע כי נפטר לפני שנת תק"ח, שכן שמו מופיע בברכת המתים בספר מטה אשר שנדפס בשנה זו בשאלוניקי.
בניהו חותם את מאמרו הנ"ל במילים הבאות: "אכן מופלא הדבר ביותר שהאיש שהיה רב בצעירותו, הפך ל'משיח', ויצא והוציא עמו מאות מכלל ישראל, אעפ"כ חזרה התורה לאכסניה שלו, ובנו ובן בנו היו רבנים בישראל והרביצו תורה. אין ספק שגם כאן היתה מוצאת ה'קבלה' עניין לענות בו".
[1] דף כפול. 29 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים גסים חסרים, עם פגיעה בטקסט. סימני קיפול ובלאי.