מכירה 86 - חלק ב' - אוסף ר' אריה ליב (ליאו) רפפורט
המכתבים נשלחו אל ר' "צבי ארי ראפאפארט" [זו כנראה טעות, והכוונה היא לר' יהודה אריה ליב רפפורט], "מגזע משפחת בית אבי" [ריא"ל רפפורט היה מצאצאי רבינו חיים כהן רפפורט, שרבי חיים קרייזווירט היה מצאצאיו והוציא לאור את ספרו]. המכתבים עוסקים בעניין רכישת ספרים עתיקים וכתבי יד, שנשלחו אל רבי חיים לבדיקה ע"י סוחר ספרים מלונדון.
במכתב הראשון כותב לו רבי חיים כי הוא קיבל את חבילת הספרים מאנגליה, והוא מצא בה ספרים נדירים וחשובים מגדולי האחרונים והראשונים, שרובם "יקרי המציאות", לדוגמה: שו"ת אבני נזר במצב טוב, שו"ת בית יצחק, שני חלקי זית רענן שהראשון שבהם היה כבר בפולין יקר המציאות. הוא מזכיר גם כתבי-יד חשובים המצויים בחבילה זו, ביניהם: שני כתבי יד בקבלה; כתב-יד של החיבור קרן אורה על מסכת נזיר [שלדברי רבי חיים הוא כנראה אוטוגרף של המחבר עצמו. כתב-היד המדובר מופיע בקטלוג זה, פריט 123 – ראה שם אודות הזיהוי הנ"ל]; כתב-יד חשוב, שלדבריו הוא של תלמיד הגר"א, ומצורפת לו הסכמה של רבי לייבלי קצנלבוגן רבה של בריסק – שקרא חרם על החסידים [מדובר בכתב-יד של החיבור "צפירת תפארה" המופיע בקטלוג זה, פריט 122 – ראה שם]; כתב-יד מאמרי הצמח צדק, המצורפים למאמרים מרבי אהרן מסטרשעלע, גדול תלמידי בעל התניא [כתב-היד מופיע בקטלוג זה, פריט 125].
רבי חיים מסכם את השווי הראוי לכל הספרים וכתבי-היד בסך 1880 דולר, ומבקש ממנו שישלח את הסכום. בסיום המכתב הראשון הוא כותב שהוא מצר על עגמת הנפש ואי ההבנה שנפלה בעסקה קודמת של רכישת 30 ספרים. למכתב מצורפת רשימה מפורטת של כ-120 ספרים נוספים. לצד חלקם הוא רושם "יקר המציאות".
המכתב השני עוסק גם כן בעניין רכישת הספרים וכתבי-היד, ודרכי התשלום והמשלוח. רבי חיים מוסיף כי בנו דוב צבי לומד בבולטימור, ומבקש מריא"ל רפפורט שיזמין אותו פעם לשבת אצלו במונסי, אם הדבר אינו קשה עבורו.
רבי חיים קרייזווירט (תרע"ח-תשס"ב), גאון אדיר ועילוי מחונן. נולד בגליציה והיה מתלמידי ישיבת "חכמי לובלין". בתקופת השואה ניצל בניסים מידי הכובש הגרמני וגלה לווילנא, בה התוודע לרבי חיים עוזר גרודז'נסקי והתקרב לעולמם של גדולי ליטא. נשא לאשה את בת הגאון הצדיק רבי אברהם גרודז'ינסקי משגיח ישיבת סלבודקה. בשנת תש"א עלה לירושלים, ובבתי מדרשותיה נודע בשם "העילוי מקראקא". משנת תשי"ד כיהן כרבה של הקהילה החרדית באנטוורפן ("קהילת מחזיקי הדת"), ונודע ברחבי תבל כאחד מגאוני התורה המופלאים בדור האחרון. כגדולתו בתורה כך גדולתו בחסד ובעשייה עבור הזולת, התפרסם כאבי אלמנות ויתומים ועסק רבות בהכנסת כלה.
[5] דף (הכוללים: שני מכתבים ושלושה דפים עם רשימות ספרים וכתבי יד). נייר מכתבים רשמי של הרב קרייזווירט. 28 ס"מ בקירוב (דף המכתב השני חתוך בתחתיתו לאחר סיום המכתב). מצב טוב. כתמים קלים. קמטים וסימני קיפול.
כתב-יד, "צפירת תפארה", חיבור על הלכות תפילין, מאת רבי יהודא ליבוש ב"ר שמעון אייזנברג מדובנא. [טרנופול, תקפ"ח 1828].
חיבור שלא נדפס. הספר דן במחלוקות הידועות במצוות תפילין: סדר הנחת הפרשיות, כשיטת רש"י או כשיטת רבינו תם; ברכה אחת או שתי ברכות; וחיוב תפילין בחול המועד.
בראש כתב-היד שתי הסכמות מקוריות בחתימות ידיהם של גדולי גאוני ליטא בדורם: רבי אריה ליב קצנלבוגן אב"ד בריסק ורבי ירוחם אלטשולר אב"ד בודקי.
הסכמת רבי אריה ליב קצנלבוגן מתאריך י"ז שבט תקצ"ה (1835), בכתיבת ידי סופר, ובחתימת ידו: "ארי' ליב מבית קצנאלפוגין חפ"ק בריסק יצ"ו". בהסכמתו זו הוא כותב על המחבר: "...ידיד נעים נפש היפה באנשים הרב הגדול חריף ובקי זית רענן יפה פרי תואר משכיל ונבון מוהר"ר ליב אייזין בערג בה"מ מ' שמעון מק"ק דובנא...".
מעניינת במיוחד היא הסכמתו הארוכה של רבי ירוחם אלטשולר, מתאריך י' אדר תקצ"ה (שני עמודים בכתב ידו וחתימתו). בהסכמתו הוא משבח את המחבר ויצירתו: "כבוד הרב הגדול החריף ובקי, משנתו קב ונקי, חופש כל חדרי שכיות החמדה, לתורה ולתעודה, חכם חרשים מאוד נעלה, מ' יהודא ליב נ"י אייזען בערג מדובנא רבתי...". בדבריו מזכיר רבי ירוחם גם את הסכמת רא"ל קצנלבוגן: "...וכבר הסכים על ידו פאר דורינו כבוד הגאון החסיד המפורסם מ' ארי' ליב נ"י אב"ד בריסק דליטא להוציא הספר הנ"ל לאורה...". שני המסכימים מתייחסים בהסכמותיהם, למסקנותיו של המחבר שיש להניח לחומרה גם תפילין דרבנו תם [ראה להלן].
בראש כתב היד נוסח שער על נייר כחלחל: "ספר שם משמעון, והוא שם כולל לשני מחברת // ועל שם שמעון לזאת נקראו / על כי ממעי יהודה בנו יצאו // והוא בן יכבד אב לתת לשמו מזכרת // ועל כי המחברות הללו שונים הם בעניניהם... לזאת גם בשם מיוחד קראתי לכל אחד ואחד; הראשון בשם צפירת תפארה נקרא / והשני בשם חושב קרוא מקרא. והא לך המחברת היקרא המכונה צפירת תפארה". החיבור השני אינו לפנינו.
ההסכמות הנ"ל מופיעות אחרי השער הכללי "ש"ם משמעון", ולפני החיבור עצמו מופיע שער נוסף, אף הוא על נייר כחלחל, המיוחד לחיבור "צפירת תפארה". בהסכמותיהם מתייחסים הרבנים לשני חיבורים – הם משבחים תחילה את ספרו של המחבר על טהרות (אולי הוא החיבור "חושב קרוא מקרא" הנזכר, שאינו לפנינו), ורק לאחר מכן כותבים אודות חיבורו על תפילין.
בסוף ההקדמה ("דבר על המעיין") חותם המחבר: "יהודא ליבוש בלא"א הר"ר שמעון אייזענבערג מדובנא המתגורר כעת בטארנאפאל בגאליציא".
בגליונות כתב-היד הגהות רבות של תוכן, בכתיבה שונה במעט. בכמה מקומות הודבקה פיסת נייר על הטקסט, לעתים על עמוד שלם, ועליה טקסט מתוקן. ייתכן שהספר עצמו נכתב על ידי סופר מומחה, וההגהות הן של המחבר. עם זאת, ישנן הגהות בכתיבה אחרת שבוודאות אינן של המחבר. הגהה אחת, המוסבת על פליאת המחבר אודות הרמ"ע מפאנו בשיטת השימושא רבא, משיגה על דברי המחבר: "אבל אנוכי הצעיר כתבתי בתשובה אחת שהשבתי להגאון מברזאן שהנכון כדברי הרב ז"ל וצדק כל אמרי פיהו, הגהות יוסף". בנוסף להגהה זו ישנן שתי הגהות נוספות החתומות באותו האופן: "הגהות יוסף".
רבי אריה ליב קצנלבויגן (קצנלפויגן) אב"ד בריסק דליטא (נפטר י"ב אב תקצ"ז), מגדולי הרבנים גאוני ליטא בדורו דור-דעה (דורו של רבי חיים מוולוז'ין ורבי אבלי פאסוולר מווילנא). חתן רבי מרדכי זאב אורנשטין אב"'ד לבוב, ובנו של רבי יוסף קצנלבויגן אב"ד ור"מ בריסק (בן רבי אברהם קצנלבויגן אב"ד בריסק בשנים תק"כ-תקנ"ד, מצאצאי בעל ה"כנסת יחזקאל" רבי יחזקאל קצנלבוגן אב"ד אה"ו – שנולד בבריסק דליטא לרבי אברהם קצנלפויגן מדייני העיר). כבר בימי נערותו, בשנת תקנ"ח, נתמנה לכהן כרבה של העיר בריסק, כממלא מקום אבותיו הגאונים שכיהנו ברבנות העיר בריסק דליטא כמה דורות (באותה תקופה שבריסק הייתה אחת מערי התורה המרכזיות באירופה, ורבניה היו מראשי "ועד ארבע ארצות"). על מצבתו נכתב: "...אדיר התורה... הרב הגאון המפורסם, בנן של קדושים... דור אחר דור מעולם אנשי השם, האב"ד ור"מ דק"ק בריסק והגליל..." (עיר תהלה, וורשא 1886, עמ' 226, וראה נוסח מצבות אבותיו, שם בעמ' 223-224). הוא כיהן ברבנות בריסק קרוב לארבעים שנה, ונודע בדורו כאחד מגדולי הדור, בגאונותו וצדקותו הרבה, ובתקיפותו בניהול עניני הציבור. בשנת תקפ"א חתם יחד עם רבי חיים מוולוז'ין על ה"חרם" לתקנת קופות ארץ ישראל, בו הם הזהירו: "כי ח"ו מלשנות מצדקה זו וכל הפושט יד ליגע במעות ארה"ק לטובת צדקה אחרת הרי הוא קובע נפשות עניי אה"ק ממש" (מתוך כרוז "גזרת עירין". נוסח מכתבם נדפס בדורם, ולאחר כשישים שנה נדפס בירושלים בכמה מהדורות בתקופת "פולמוס הקופות" בשנים תרמ"ז-תר"ן, ובשנים שלאחריהן). בפטירתו נישאו עליו הספדים רבים (וכפי שנכתב על מצבתו: "על העדרו, מכל עברים נשאו עליו קינה, בנפש מרה, באין עוד משען למחסה ומעוז בעת צרה"), אחד מהם נדפס בקונטרס "הוי אריאל" (מאת רבי חנוך זונדיל בעל ה"עץ יוסף", ווילנא, תקצ"ח). מעט מזעיר מתורתו מצוטט בכמה מקורות, אך לא ידוע לנו על כתבים שלו.
רבי ירוחם אלטשולר (נפטר בערך תרי"ט) אב"ד בודקי (Boćki), מחכמי דורו, התכתב בהלכה עם רבי יחיאל הלר בעל "עמודי אור" המתארו (עמודי אור, סי' יא): "רב רחימאי הרב המאור הגדול המפורסם החריף ובקי, סיני ועוקר הרים, אושר השלמים, כליל המדעים, איש חמודות". בהספד שאמר עליו רבי שמואל שלמה זלמן הוא מתואר כ"מפורסם במעשיו הטובים ובחכמתו הישרה, בעל תבונה ועצה", ונראה מתוך הדברים כי התקבל לרב ואב"ד כבר בילדותו (יגון לב, וורשה תר"כ). חיבר את הספרים "אורות מאופל" על נוסח התלמוד, חידושים על משניות, חידושים על הירושלמי ושו"ת עם חכמי דורו. החיבורים לא נדפסו בשלמותם, ומעט מהם הופיעו בבמות תורניות (עפ"י רי"ל פישמן בקובץ "אזכרה" לזכר הראי"ה קוק, ירושלים תרצ"ז, חלק ג, עמ' נ). הגהות הנוסח שלו לתלמוד נדפסו בהמשכים בקובץ סיני, ונראה כי היה הראשון שהתייחס בשיטתיות לחילופי נוסח (ראה י"ש שפיגל, עמודים בתולדות הספר העברי: הגהות ומגיהים, רמת גן תשס"ה, עמ' 474-475).
[3]; [45] דף (סה"כ כ-48 דף; דף השער של "צפירת תפארה" מודבק על גבי דף נוסף ומסתיר טקסט קודם). 23 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי דיו. בלאי. קרעים וקרעים חסרים, ללא פגיעה בטקסט. דפים מנותקים. כריכה מקורית פגומה ומנותקת.
התייחסות גאוני ליטא לנושא הנחת תפילין דרבינו תם
החיבור בכתב-היד שלפנינו עוסק רבות בבירור השיטות במחלוקתם הידועה של רש"י ורבינו תם בסדר הנחת הפרשיות, והמחבר מצדד להחמיר להניח גם תפילין העשויות כדעת רבינו תם.
כידוע, דעת הגר"א מווילנא היתה שאין צריך להניח תפילין דרבינו תם, ואין צורך לחוש לשיטות שונות של הראשונים, שלא נפסקו להלכה, וכמו שסיפר תלמידו רבי חיים מוולוז'ין ששאל את רבו הגר"א: "מורי ורבי אינו מניח תפלין דרבינו תם כדי שלא לבטל אף רגע מתפילין, ושל רש"י עיקר. אבל אני שבלאו הכי אני מבטל כמה שעות מתפילין, מה בכך אם אניח איזה שעות ביום, ואצא חובת תפילין לכל הדעות". השיבו הגר"א: "כשתרצה לצאת כל הדעות תצטרך להניח כ"ד זוגות..." (כתר ראש, אות יג – וראה שם ובמהדורות אחרות של הנהגות הגר"ח, המשך הדברים שדנו הגר"א ותלמידו, בפירוש דברי הזוהר על כך).
מעניינות במיוחד הן ההסכמות לספר שלפנינו, שנכתבו ע"י שני הגאונים הליטאים, בדור הראשון שלאחר פטירת הגר"א, בהן הם מתייחסים לנושא בדרכים שונות. רבי אריה ליב קצנלבוגן, רבה של בריסק דליטא, אינו מבטל את דעת המחמירים להניח גם תפילין דרבינו תם, אך מסתייג מעט ואומר: "...אולם בפסק מקור הדין בענין הנחת תפילין... תען לשוני לזכותו במשפט הזה, בעמדו להתפלל ככה ינהג, בתחילה יברך על הנחת תפילין של רש"י והרשות בידו לחלצם ולהניח תיכף תפילין של ר"ת על סמך ברכת תפילין של רש"י ויברך ק"ש קטנה [=הנאמרת בברכת "המקדש שמו ברבים"], ועכ"פ מברוך שאמר עד אחר התפילה יהא הנחתו בתפילין של רש"י...".
רבי ירוחם אלטשולר מתייחס לכך באופן שונה, וכותב כי באמת מן הראוי להניח גם תפילין העשויות כדעת רבנו תם: "כי מן הראוי ונכון מאד שידפיס... חיבורו הנעים הנ"ל, מאחר כי רובא דרובא גם מיודעי תורה לא ישימו לב בענין הנחת תפילין לצאת י"ח שיטת ר"ת... לא יחושו לצאת י"ח [ידי חובתם]... והגם כי נודע בעליל מספרי הקבלה הקדושים החיוב להניח גם תפילין אלו של ר"ת... והמה יביטו יתבוננו כי עוד בימי קדם בזמן הגאונים... היו נהוגים תפילין כשיטת ר"ת ז"ל, ורבינו תם ז"ל לא הגה מלבו, כי אם בא לחזק דעת קדמוני הקדמונים ז"ל, ופשטות הסוגיות מַטִין הרבה לשיטה זו, כפי אשר כבוד הרב הגדול הנ"ל בחבורו הנחמד יעיר אזן לנבונים, ישמעו חכמים ויוסיפו לקח וישובו יודעי עדותיו החרדים לדבר ה' במצוה תדירית וחובת הגוף, לצאת ידי שניהם בהצנע לכת...".
ספר זה נדפס בווילנא בשנת תרכ"ט [1868], כ-17 שנה לאחר פטירת המחבר (בחודש חשון תרי"ב 1851). מאז הופעתו הפך "קרן אורה" לספר היסוד והפירוש המרכזי ללומדי מסכת נזיר, מסכת עמוקה שמעטים מפרשיה. הדפסת הספר נעשתה מתוך כתב היד שלפנינו – ראה להלן.
בדף הבטנה הקדמי – רישום חתום בכתב-ידו של הגאון רבי חיים קרייזווירט אב"ד אנטוורפן, המייחס את כתב היד למחבר הספר: "הכת"י של הגאון הנורא בעהמח"ס קרן אורה, וזהו הכתב יד של הקרן אורה לנזיר, חיים קרייסווירטה". גם במכתבו אל ר' יהודה אריה ליב רפפורט (אשר רכש את כתב היד) מתייחס רבי חיים אל כתב היד שלפנינו כאוטוגרף "ממש" של המחבר (המכתב מופיע בקטלוג זה, פריט 121). בבדיקתנו לא מצאנו את כתב-ידו של המחבר היוצא ממקום אחר, אולם לעניות דעתנו, כתב-היד אינו אוטוגרף המחבר, אלא העתקה בכתיבה מסודרת של סופר. השיבושים והטעויות הקלות בהעתקה אופייניים לסופר מעתיק, ופחות מצויים בכתיבת מחבר המעורה בתוכן הדברים.
כתב-היד נכתב בשני טורים. הגהות בכתיבות שונות מופיעות על שולי הדפים ובין השורות: 1. תיקונים והוספת השמטות [של "טעויות הדומות" וכדומה], בכתב ידו של המעתיק, סופר כתב היד. 2. תיקוני טעויות וסימני מדפיס, שנעשו כנראה בעת הדפסת הספר מתוך כתב היד שלפנינו [בהם גם סימונים להתחלת עמוד חדש במהדורת הדפוס]. 3. הגהות תוכן והוספות בכתיבה נוספת [של המחבר עצמו? או אולי תיקון על פי כתב-יד המחבר?], שנדפסו במהדורת ווילנא תרכ"ט. 4. הגהות למדניות ארוכות [בכתיבה אשכנזית, האופיינית לשנות התר"י-תר"מ בערך], שלא נדפסו בספר. הן נכתבו כנראה ע"י תלמיד חכם מובהק, שעסק והגה בחיבור זה, מתוך כתב היד שלפנינו.
הגאון רבי יצחק מינקובסקי בעל "קרן אורה" (תקמ"ח-תרי"ב), מגדולי גאוני דורו. נולד במינסק לאביו רבי אהרן (בנו של תלמיד הגר"א, רבי ברוך דוקטור משקלוב, שכיהן כדיין בעיר מינסק, ובסוף ימיו בסלוצק, בה נפטר בשנת תקס"ח). למד שנים רבות בצוותא חדא עם אחיו הגדול רבי יעקב ברוכין בעל "משכנות יעקב" (תקמ"א-כסלו תר"ה), שהיה מגדולי תלמידי רבי חיים מוולוז'ין. רבי יצחק ישב בעיר שרשוב ועסק בתורה בהצנע לכת ובעמל רב, וסירב לקבל עול רבנות. בשנת תק"צ בערך עבר להתגורר בעיר קרלין, בה כיהן אחיו רבי יעקב ברבנות. בעיר זאת ישב רבי יצחק בשלווה וסיים את חיבורו הגדול "קרן אורה". כבר בשבתו בעיר שרשוב החל לחבר את סדרת ספריו על מסכת יבמות ומסכתות הש"ס, ובעיר קרלין המשיך וסיים את חיבורו על סדר קדשים ועל מסכתות נדרים, נזיר וסוטה. בשנת תר"ה נפטר אחיו בעל ה"משכנות יעקב", ויהודי העיר קרלין אילצו את רבי יצחק לקבל עליו את עול רבנות העיר.
כל סדרת חיבוריו הוכנה לדפוס על ידו, אך הוא לא זכה להדפיסה בחייו. החיבורים נדפסו בין השנים תרי"ב-תרמ"ד. בהקדמה לספר קרן אורה על זבחים ומעילה, שנדפס בשנת תרי"ז, מספרים בני המחבר על קורות חיי אביהם והנהגותיו בקודש, ומפרטים את סדר יומו: השכים קודם אור היום ללימוד ספר הזהר וספרי חכמת האמת, וכאשר כילה סדר לימודיו הקבוע בספרי קבלה, למד משניות עד תפילת שחרית. לאחר התפילה אמר שיעור בגמרא לבני ישיבתו. לאחר השיעור ישב רוב היום לבדו, מעוטר בתפילין דרבנו תם, ועסק בתלמוד ובתנ"ך – "...כה נהג כל הימים, ויומם ולילה לא משה תורת ה' מפיו ומלבו, ולא הסיר דעתו גם רגע מחוקי אלוה, וכל אשר העלה לבבו הטהור דבר חדוש בתורת ה', כתב הכל לזכרון בכתב ידו הקדושה, וכל מחשבותיו נכתבים בספר ושמורים בידינו לעולם".
בסוף ההקדמה מתואר תהליך הכנת ספריו לדפוס, שכלל העתקה בידי מעתיקים, ולאחר מכן עריכה בידי מומחים: "ועל טוב יזכר שם בעהמ"ג [בעל המגיה] הרב וכו' ר' יוסף תנחום בר"ד ז"ל מאנטאקאלי', אשר יגע ועמל בשקידה נפלאה במלאכת הקודש, להסיר המכשולים והשבושים שנפלו מהמעתיקים את כ"י המחבר ז"ל....".
[83] דף (רוב הדפים כתובים משני צידיהם בארבעה טורים). 37 ס"מ. מספורי דפים שונים (כנראה חלק מהדפים נכרכו שלא במקומם). מצב משתנה. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בחלק מהדפים כתמים כהים. בלאי ועקבות פטריה. בחלק מהדפים, קרעים חסרים, עם פגיעות בקצה הטקסט (משוקמים במילויי נייר ישנים). כריכת בד לא-מקורית, בלויה.
קונטרס שלם, בן עשרה דפים, בכתב-ידו של רבינו הגאון בעל "חתם סופר", דרשות בהלכה וחידושי סוגיות, שנאמרו בשבת הגדול תקע"א וביום טוב אחרון של פסח באותה שנה. פרשבורג, תקע"א [1811].
כולל שלושה חלקים. שני החלקים הראשונים (על סוגיות "תודוס איש רומי" ו"ריחא מילתא") נאמרו בדרשת שבת הגדול תקע"א, והחלק השלישי (על דרשת חז"ל לפסוק "ופנית בבוקר והלכת לאהליך"), נאמר בימים טובים אחרונים של פסח של אותה השנה.
בראש הקונטרס "דף שער" בו רשם החתם סופר: "דרשה לשבת הגדול תקע"א לפ"ק פה ק' פ"ב [=קהילת פרשבורג], פתיחה בסוגי' תודוס איש רומי, דרשה סוגי' דריחא מילתא, עוד ענינים בדרשת חז"ל על פסוק ופנית בבקר והלכת לאהליך, בענין תחומין בי"ט דאורי'[תא]...". בדף א/1 כותרת: "מה שחנני הי"ת דרוש לשבת הגדול תקע"א לפ"ק פה ק"ק פ"ב...". בדף ג/1 כותרת: "בעזה"י דרשה סוגי' ריחא מילתא". בדף ז/2 כותרת: "בעזה"י ימ"ט אחרוני'[ם] של פסח תקע"א לפ"ק פה ק' פ"ב איזה חי' בדרוש ופנית בבקר והלכת לאהליך".
החידושים שלפנינו נדפסו בספר חתם סופר על סוגיות הש"ס, חלק א', ירושלים תרנ"א (בתחילת הספר).
הקונטרס נתון בתיקיית קרטון, עליה מופיעים רישומים של רבי זכריהו עלעפאנט (אלפנט), המתעדים את השתלשלות הבעלות על כתב-היד שלפנינו: "קונטרס כי"ק ממרן חתם סופר זצוק"ל, קבלתי במתנה יום עש"ק... תש"ז לפ"ק מידידי הרבני... ר' אהרן שמחה בלומענטהאל... הק' זכרי' עלעפאנט, נכד זקני הרה"ג ר' משה אברהם אייזענבערגער זצ"ל שהיה תלמיד מרן ובן משק ביתו"; "י"ב אדר תשט"ו, הנה הגביר הנדיב וירא ד' מוה"ר יהודה ליב הכהן ראפאפארט נ"י... נתן לי בנדבת לבו... נדבה הגונה להדפסת הכתבים הקדושים של הגאון בעל שערי תורה זצ"ל... ולמזכרת ידידות ואהבה נתתי לו במתנה גמורה הכי"ק של מרן הח"ס זצ"ל הרצוף פה, ואני בטוח כי הקונטרס הוא עצם כי"ק בעל חתם סופר זצוק"ל, הק' זכריהו עלעפאנט עוסק במצות הדפסת כי"ק בעל שערי תורה זצ"ל".
[1], ט דף (17 עמודים כתובים בכתב-יד קדשו של החת"ס + עמוד "שער" בכתב-ידו; למעלה מ-500 שורות בכת"י קדשו). 23 ס"מ. מצב טוב-בינוני. רוב הדפים שלמים, מלבד קרעים קלים בשוליים ובלאי. קרעים חסרים בדף א, עם פגיעה בטקסט. קרעים חסרים בדף השער ובדף נוסף ללא פגיעה בטקסט. דף השער ודף א מנותקים. כתמים. רצועות נייר דבק חומצי (סלוטייפ), וכתמים כהים שהותיר דבק זה, בדף השער ובדף האחרון.
לחביבות קדושת חידושי תורתו נהגו צאצאיו ותלמידיו לשמור את כתבי יד קדשו כסגולה ליראת שמים ולישועה (ראה להלן).
כתב ידו של החתם סופר – סגולה ליראת שמים
מפורסמים דבריו של הגאון רבי מרדכי בנעט, כי עצם ההבטה בכתב ידו של החתם סופר מסוגלת ליראת שמים. סיפור זה מובא ע"י רבי יוסף נפתלי שטרן, בשם חמיו רבי שמואל אלכסנדרי סופר, אשר שמע אותו מאביו ה"כתב סופר". לפי המסופר, לעת זקנתו של מהר"ם בנעט, עמדה על שולחנו שאלה מסובכת בעניני עגונה. חברי בית דינו בניקלשבורג כתבו קונטרס גדול בעניין, ושלחוהו אל החתם סופר שיחווה את דעתו. כאשר הגיע הקונטרס אל החתם סופר, עיין בו מעט זמן לאחר מנוחת הצהרים והשיב את תשובתו באותו היום. בית הדין בניקלשבורג התפלאו על מהירות תשובתו והחלו לעיין בתשובה. המהר"ם בנעט לקח את המכתב מידם, ומיד לאחר שראה כי מסקנת החתם סופר להיתר, פקד על בית דינו לתת פסק שיתיר את נישואי העגונה. לאחר מכן, חזר המהר"ם בנעט ולקח את תשובת החתם סופר, והחל לעיין בה בשנית. חברי בית הדין סברו כי הוא מסתפק עדיין בעניין ההיתר, אך המהר"ם בנעט אמר להם, שימשיכו בכתיבת ההיתר, שכן הוא מביט בתשובה רק משום שההסתכלות בכתב ידו של החתם סופר היא סגולה ליראת שמים.
סיפור זה על המהר"ם בנעט היה רגיל לספר הגאון רבי אהרן קוטלר – שתורתו של החתם סופר היתה חביבה עליו במיוחד.
בספר "חיים שיש בהם" (מהדורא קמא, פרשת שמיני, עמ' ר-רא) מובא הסיפור בשינויים בשם האדמו"ר מסאטמר: באחת הפעמים הביא אחד מחסידי סאטמר מתנה לרבו, מכתב כתוב בכתב-ידו של מרן החתם סופר ז"ל. בתחילה, סירב הרבי לקבלו ממנו באמרו שמכתב מהחתם סופר בודאי נמכר בדמים יקרים ושוה כסף רב. אילו היית מביא לי את שוויו של המכתב, טען האדמו"ר, בודאי לא הייתי לוקח זאת ממך, ועל כן אין רצוני לקבל ממך גם את כתב-היד ששוה הון תועפות. לאחר שהחסיד הפציר מאוד ברבו, ניאות הרבי מסאטמר לקבל ממנו את המכתב. מכתבו של החתם סופר הסב לאדמו"ר הנאה יתירה והוא קרא בו כמה פעמים. באותו מעמד סיפר הרבי את הסיפור על המהר"ם בנעט, שאמר בעת אחזו בתשובת החתם סופר, כי על אף שירד לעומק דבריו תכף ומיד בפעם הראשונה, אך "אני חוזר וקורא את הדברים מפני שהקריאה בכתב ידו של החתם סופר מסוגלת ליראת שמים".
סיפור מעניין מסופר על הגרא"מ שך ראש ישיבת פוניבז', שהגיע לניחום אבלים בבית אחד הרבנים החשובים בבני ברק. רב זה היה מצאצאי החתם סופר וכאשר סיפרו לו הבנים כי בידם דף בכתב ידו של מרן החתם סופר, ביקש לראותו. כשהביאו לו את הדף, ביקש הרב שך להוציאו מן הניילונית, באומרו שעצם הנגיעה בכתב יד קדשו של החתם סופר מביאה ליראת שמים.
כתבי ידו של החתם סופר מקובלים גם כסגולה ל"שמירה" ולישועות שונות. מסופר כי כאשר היה הגאון רבי שמעון סופר אב"ד קראקא יוצא לדרך, היה נוטל עמו כסגולה ל"שמירה" כרכים מכתבי היד של אביו החתם סופר. עד ימינו אלה, תולים אנשים רבים את נס הצלתם מן השואה בכתבי ידו הקדושים של החתם סופר, שלקחו בידם בעת נדודיהם, ובזכותם ניצלו מן ההרג והמלחמות. גם הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א מבני ברק מביא תמיד בדרשותיו, כי החזקת כתבי החתם סופר בבית היא סגולה גדולה לרפואה ולישועות.
מכיל ברובו העתקות מאמרי האדמו"ר ה"צמח צדק", שהועתקו כפי הנראה בחייו; ומיעוטו העתקות מאמרי האדמו"ר הזקן (ראה לדוגמה דף תמד/1: "זאת נמצא בכי"ק רש"ז..."), והעתקת מאמרי האדמו"ר רבי אהרן מסטרשלה (ראה לדוגמה דף תח/2: "כ"י זה הוא מתורת מו"ר הררא"ה [מורינו ורבינו הרב רבי אהרן הלוי] ונדפס מחדש בס' בית הלוי" [כוונתו לספר עבודת הלוי תחילת פרשת חיי שרה]).
[110] דף (ממוספרים: שנח-תסז). 24 ס"מ בקירוב (מספר דפים קטנים יותר). מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קרעים במספר דפים, עם פגיעה בטקסט. שיקומים בהדבקה בשוליים הפנימיים. סימני עש במספר דפים, עם פגיעה בטקסט. כריכה ישנה.
הדרשה מסתיימת בדברי ברכה: ". ..וזה ואתם הדבקים בהוי', כלומר גם במצוות מעשיות – חיים כולכם היום, כן יה"ר או"א [יהי רצון אמן ואמן]". בשולי הדרשה מפנה הרב משאמלוי לדברים שכתב בספרו "טיול בפרדס".
בגב הדף נרשם מכתב בכתב-יד וחתימת רבי מרדכי זאב אהרנרייך [מניו יורק, ארה"ב] אל הנדיב ר' יהודה אריה ליב רפפורט: "...הנני למלאות מבוקשתו לשלוח כת"י מאא"ז הגה"ק מרן שלמה זלמן עהרענרייך זצ"ל האבדק"ק שאמלויא, מאת נכדו הק' מ.ז. עהרענרייך".
דרשה זו נדפסה בספר אבן שלמה על התורה שנדפס בשנת תשל"ד.
הגאון הקדוש רבי שלמה זלמן ארנרייך הי"ד אב"ד טשאבה ושאמלוי (תרכ"ג-תש"ד), נכד רבי אברהם יהודה שוורץ בעל ה"קול אריה" אב"ד מאד. גאון מקובל וחסיד, מגדולי הפוסקים ומגדולי הרבנים האורתודוקסיים בהונגריה. תלמיד מובהק של האדמו"ר בעל "קדושת יו"ט" מסיגט, ומידידיו וממעריציו של בנו האדמו"ר רבי יואל מסאטמר. נערץ בגדלותו בתורה וביראה ע"י רבני ואדמו"רי דורו. רבי שלום אליעזר מרצפרט אמר עליו שאין בדור הזה משיב בהלכה כהרב משאמלוי. הגה"ק רבי אברהם יהושע פריינד מנאסויד, שהנהיג אלפי חסידים, היה עומד לפניו בהכנעה רבה, וה"דרכי תשובה" הגדירו כ"שאגת אריה השני". מספריו: שו"ת לחם שלמה, טיול בפרדס, רחמי האב ועוד.
דף כפול (שני עמודים כתובים). 21 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי וקרעים קלים בשולי הדף.
מצורף דף נוסף עם מכתב נכד המחבר רבי מרדכי זאב אהרנרייך (שכפול של כתב-ידו וחתימתו, עם הוספת שורה בכתב-ידו), משנת תשכ"ד, הפונה לר' יהודה אריה ליב רפפורט בבקשת עזרה והשתתפות בהוצאות הדפסת כתבי היד של סבו הגדול. בתוך הדברים הוא כותב: " וגם רצפתי כתב-יד אא"ז הגה"ק המחבר זצ"ל".
נשלח אל הנדיב ר' יהודה אריה ליב רפפורט, עם ברכות ודברי תודה על נדבתו להקמת בנין הישיבה בירושלים. המכתב בכתיבת ידי סופר, ובסופו חתימת יד קדשו: "הק' אהרן מבעלזא", עם חותמתו: "הרב אהרן רוקח מבעלזא – Grand Rabbi A. Rokach from Belz".
האדמו"ר משבח את נדיבות לבו: "כי השגתי ידיעה מהעסקן... אשר כמ"ה הבטיח אותו, ליתן סכום הגון ולקנות חדר בבנין ישיבתינו הקדושה בעיה"ק ירושלים...". האדמו"ר מברך אותו: " ובזכות זה אברך אותו לבריאות הגוף, גם כל בני ביתו, ולהצלחה בכל ענינים, ולפרנסה בניקל, ושיכול [ושיוכל] לעשות מצוות ומעשים טובים כרצונו, ולהתברך בכל משאלות לבו לטובה, ולנחת וכל טוב. וגם הנני מבקש מכמ"ר... להשתדל אצל מכיריו ולסייע להעסקן... ולמצוה גדולה יחשב לו – הק' אהרן מבעלזא"
האדמו"ר הקדוש רבי אהרן רוקח מבעלז (תר"מ-תשי"ז), איש מופת נערץ, שנודע בהנהגתו בקודש, עד שכונה בפי העם "אהרן קְדוֹש השם". מגדולי האדמו"רים מנהיגי היהדות באירופה לפני השואה, וממקימי עולם החסידות בדור שלאחר השואה. בנו של האדמו"ר רבי יששכר דוב (המהרי"ד) מבעלז ונכדו של האדמו"ר רבי יהושע מבעלז. מילדותו נודע בקדושתו הרבה ועמלו בתורה ובחסידות, מתוך פרישות מופלגת ובמיעוט אכילה ושינה. נודע כאיש מופת הצופה ברוח הקודש, ומעודד בברכותיו את רבבות אלפי ישראל, אשר נהרו לביתו בבקשת ברכות, עצות וישועות.
בשנת תרפ"ז הוכתר כאדמו"ר לחסידות בעלז, ונעשה מנהיג לאלפי חסידים, ולאחד מגדולי המנהיגים של היהדות החרדית במזרח אירופה. בשנות השואה נרדף ע"י הנאצים בשל היותו אחד ממנהיגי היהדות העולמית. חסידיו העלימוהו והבריחוהו, כשהוא נס על נפשו ונמלט מגטו לגטו, עד שבנסי ניסים הוברח לבודפשט שבהונגריה, שם שהה תקופה קצרה. משדרשו הנאצים את הסגרתו, הוברח לארץ ישראל במסע נדודים מפרך, דרך רומניה, בולגריה, יון, טורקיה וסוריה. הגיע לארץ ישראל, אך בניו ונכדיו אשר נשארו בגיא ההריגה נרצחו ע"י הנאצים, הי"ד. במהלך בריחתו נתלווה אליו אחיו הצעיר הגאון הקדוש רבי מרדכי רוקח הרב מבילגוריי (אשר איבד אף הוא את כל בני משפחתו בשואה, הי"ד, ונותר ממנו לפליטה בנו האדמו"ר מבעלז רבי יששכר דוב שליט"א, אשר נולד לו מזיווגו השני בארץ ישראל). עם בואו לארץ ישראל קבע האדמו"ר רבי אהרן רוקח את מושבו בתל אביב, שם פעל לעודד את פליטי החרב, והקים יחד עם אחיו הרב מבילגוריי את מוסדות חסידות בעלז בארץ ישראל ובחו"ל – בתל אביב, ירושלים, בני ברק ומקומות אחרים.
[1] דף. 22 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים. דיו דהויה (בגוף המכתב ובחתימת האדמו"ר). סימני קיפול. קרעים בסימני הקיפול ובשוליים, ללא פגיעה בטקסט.
מכתבים בחתימת ידו של רבי אהרן מבעלז נדירים מאד, ובפרט מכתבים משנותיו האחרונות לאחר שעלה לארץ ישראל.
עברית באותיות לטיניות. על החתום "Rabbi Aron Rokach MiBelz". האדמו"ר מבקש לתמוך בהקמת בניין הישיבה, ומברכו "ובזכות זה יבורך בבריאות הגוף ובהצלחה גדולה וזכותו יהיה גדול".
21 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני קיפול. קרע חסר בפינה הימנית-תחתונה. רישומים וחותמות.
מכתב מודפס במכונת כתיבה, עם חתימת ידו של האדמו"ר.
דברי תודה וברכות לנדיב ר' יהודה אריה ליב רפפורט, על תרומת בנין "בית רפפורט" עבור מוסדות סאטמר בשכונת קטמון בירושלים.
האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים (תרמ"ז-תשל"ט), מגדולי דורו, נשיא העדה החרדית וממנהיגי היהדות החרדית באמריקה, מעמודי התווך של היהדות החסידית בדור שלאחר השואה. נולד בעיר סיגט, בנו של האדמו"ר בעל ה"קדושת יו"ט" ונכדו של האדמו"ר בעל "ייטב לב", שכיהנו כרבני סיגט והיו ממנהיגי החסידות באזור מרמרוש. נודע מנעוריו בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. לאחר חתונתו עם בת האדמו"ר רא"ח הורביץ הרב מפלאנטש, התיישב בסאטמר והרביץ תורה וחסידות לקבוצה נבחרת של תלמידים וחסידים. כיהן ברבנות בערים אורשיווא, קרָאלי (משנת תרפ"ה), וסאטמר (משנת תרצ"ד). בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי מתפשרת באזור מרמרוש. בשנות השואה ניצל ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, והגיע דרך ברגן בלזן וארץ ישראל לארצות הברית, בה כונן את העדה החסידית הגדולה בעולם – חסידות סאטמר שהיא עד היום העדה הדומיננטית ביהדות האורתודוקסית בארה"ב. כיהן כנשיא ה"עדה החרדית" בירושלים. עמד בראש המתנגדים לציונות ומדינת ישראל, והנהיג כמה מהמאבקים על צביון עם ישראל וקדושת ישראל, מתוך קנאות וחרדה לכבוד התורה ועתיד היהדות הנאמנה. נודע כאיש חסד מופלג. דלתו היתה פתוחה לעניים ואזנו קשובה לכל נזקק מכל שדרות עם ישראל. היה גאון מופלג בתורה, השיב תשובות רבות בהלכה, ומחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" על התורה, ועוד.
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. כ-21 ס"מ. מצב בינוני. קרעים חסרים גדולים בשולי הדף, מכל צדיו, עם פגיעות קלות בטקסט.
• מכתב ברכת שנה טובה (11 שורות בכתב-ידו). אלול תשכ"ב [1962].
האדמו"ר כותב: "היות שימי הרחמים והסליחות באים לקראתינו לשלום... להביא לו את ברכתי, ברכת כתיבה וחתימה טובה ושנה טובה ומבורכת, שימלא ה' כל משאלות לבו לטובה ולברכה, ישועה ורחמים, ויזכה לחיי נחת ומנוחה, ולראות רוב נחת מיוצ"ח היקרים... אך טוב וחסד בביתו מעתה ועד עולם...".
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. כ-21.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים. בלאי וקרעים, ללא פגיעה בטקסט.
• מכתב (8 שורות בכתב-ידו). [קרית ישמח משה, כסלו תשכ"ה – דצמבר 1964].
מכתב מעניין, נכתב לאחר התאוששות ממחלה (הדבר ניכר בשינוי הכתב): "...תודה לה' שהביאני עד הלום, שאוכל לתת למעלתו תודה על שהתענין כל כך אודותי בזמן חלישותי ל"ע, וכעת הנני להודיעו כי ב"ה מצבי הולך ומשתפר מיום ליום....". בהמשך המכתב הוא מספר על ההתיישבות בשכונת "קרית ישמח משה": "הקרי'[ה] הולכת ומתישבת ב"ה והוא ממש קידוש השם... אשר הוד מעלתו יראה במו עיניו את הוד יפיה אשר... הוא ממש יחיד במינה בכל ארץ ישראל...".
אגרת אויר. 21 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים וקמטים. קרעים בקפלי הנייר, עם פגיעות קלות בטקסט.
האדמו"ר מסאסוב – רבי חנניה יום טוב ליפא מייער-טייטלבוים (תרס"ו-תשכ"ו, אנצי' לחסידות, א, עמ' תרמא), בנו של האדמו"ר רבי חנוך העניך מסאסוב בעל "עיר חנוך", ומצאצאי האדמו"ר רבי שלמה מייער מסאסוב (בנו של רבי חנוך העניך מאלסק). מצד אמו היה מצאצאי האדמו"רים מסיגט בעל ה"קדושת יום טוב" ובעל ה"ייטב לב". בזיווג ראשון היה חתן דודו האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר וניהל את הישיבה של חותנו בקראלי. אח"כ כיהן כאב"ד סמיהאלי וכראב"ד סאטמר. לאחר השואה הקים את חסידות סאסוב בארה"ב ובשנות התש"כ הקים בארץ ישראל את שכונת "קרית ישמח משה" (במערב גני תקוה, סמוך לקרית אונו).
• מכתב תשובה הלכתית, שנשלח אל הנדיב ר' יהודה אריה ליב רפפורט. ברוקלין, ניו יורק, תשכ"ג [1963]. מודפס במכונת כתיבה (בשני צדי הדף), על נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר, עם תיקונים וחתימה בכתב-ידו.
• "כתובה דאירכסא" – דף מודפס, עם מילוי בכתב-יד של נוסח "כתובה דאירכסא" של ר' יהודה אריה ליב רפפורט, לנישואיו עם אשתו שרה שנעשו מקדמת דנא בעיר גרוסוורדיין. עם חתימות העדים: האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים – "יואל בהרב חנוך העניך זצלה"ה" ורבי "יוסף מרדכי בן יעקב סגל"; ועם חתימות הבעל והאשה (בעפרון).
• כרטיס ביקור של רבי יואל טייטלבוים, מודפס באנגלית, עם תיקון מספר הטלפון בכתב-יד.
האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים (מייער) מקירלהאזע (תרע"ג-תשמ"ו; אנציקלופדיה לחסידות, כרך ב, עמ' פח) בן האדמו"ר רבי חנוך הניך מסאסוב ובן-אחותו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. שינה את שם משפחתו מהשם מייער לשם אמו טייטלבוים. חתן רבי יוסף לעווי אב"ד קירלהאזע. מילא את מקום חותנו ברבנות קירלהאזע ועמד בראשות הישיבה שם. לאחר השואה היה רב בסאטמר, ובשנת תש"ז הגיע לניו יורק וכיהן שם כרב. הוציא לאור את ספרי אביו "עיר חנוך". אחיו הם האדמו"ר מסאסוב רבי חנניה יום טוב ליפא מייער-טייטלבוים [מייסד "קרית ישמח משה"] והאדמו"ר רבי יצחק מאיר מאייר מקרצקי.
3 פריטי נייר. גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב.
נשלח לנדיב ר' יהודה אריה ליב רפפורט, עם ברכות מעומק הלב, תוך ביטויי ענווה מופלגים: "ישלח ד' עזרו בקודש וטובו יחדש לידידי החסיד, מופלג בתוי"ר [בתורה ויראה] ונדיבות לב... מוה"ר ארי' יהודא נ"י לאויט"א [נרו יאיר לאורך ימים טובים ארוכים]... ויה"ר שאזכה להתבשר בבשורת שמחה, ותרועת מלך בו, וד' יגמור בעדו לטוב... ויעלה מעלה על במתי ברכה והצלחה ושום יד לא ישלוט להרע לו חו"ש [חס ושלום]... כנפש ונפש עומד לשרתו רנה ותפלה בעדו בזכות אבותי, חותם בברוך א'[לוקי] אבי יהי בעזרו – אלעזר".
בתחילת המכתב כותב האדמו"ר תאריך: "יום ד' לס'[דר] בכל קראנו אליו – עי'[ין] תרגום". תאריך פרשה זו חל תמיד בחודש אב, אך לפי ביטויי הלשון בהמשך המכתב יתכן שהוא נכתב בעשרת ימי תשובה: "ותרועת מלך בו, וד' יגמור בעדו לטוב" – ואולי כוונת האדמו"ר לרמוז באופן מליצי על דברי תרגום אונקלוס שם (דברים ד, ז) "בְּכָל עִדָּן דַּאֲנַחְנָא מְצַלַּן קֳדָמוֹהִי" [=בכל זמן שאנחנו מתפללים אליו. כלומר, שבכל זמן שאנחנו מתפללים כראוי לפני השי"ת, הננו נמצאים בסדר "בכל קראנו אליו"].
האדמו"ר הראשון מפאלטישאן, רבי אלעזר טברסקי, בעל "פקודת אלעזר" (תרנ"ג-תשל"ו), מגדולי האדמו"רים בארה"ב, משושלת אדמו"רי סקווירא ובעלז. בנו של האדמו"ר רבי שלמה מסקווירא, שהיה בנו של האדמו"ר רבי דוד טברסקי מסקווירא וחתנו של האדמו"ר רבי אריה לייבוש רוקח אב"ד מאגרוב (בנו של האדמו"ר רבי יהושע מבעלז). עוד בינקותו זכה להיות אצל זקנו הגדול מהר"י מבעלז שאמר עליו כי נועד לגדולות. בבחרותו נתגדל בחצר דודו זקנו האדמו"ר רבי יששכר דוב מבעלז, והיה נחשב כאחד מנכדי הרבי מהרי"ד, אשר חיבבו ביותר וציין תמיד את גדלותו בתורה ובחסידות. בחודש אלול תר"ע נשא את בתו של האדמו"ר רבי מאיר משאץ-פרימישלן, ובביתו היה לומד בחברותא יחד עם גיסו הגדול רבי שלום משאץ. בשנת תר"פ (1920) עבר לעיר פאלטישאן, בה כיהן כאדמו"ר וכרב העיר והנהיג אלפי חסידים שנהרו לקבל את עצותיו וברכותיו. בשנות השואה עבר לבוקרשט, ולאחר מכן עבר לארה"ב, שם נודע בשם האדמו"ר מפאלטישאן, ועסק יומם ולילה בתורה ובתפילות לישועתן של ישראל.
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 21.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים וסימני קיפול.