כתב-יד, "צפירת תפארה", חיבור על הלכות תפילין, מאת רבי יהודא ליבוש ב"ר שמעון אייזנברג מדובנא. [טרנופול, תקפ"ח 1828].
חיבור שלא נדפס. הספר דן במחלוקות הידועות במצוות תפילין: סדר הנחת הפרשיות, כשיטת רש"י או כשיטת רבינו תם; ברכה אחת או שתי ברכות; וחיוב תפילין בחול המועד.
בראש כתב-היד שתי הסכמות מקוריות בחתימות ידיהם של גדולי גאוני ליטא בדורם: רבי אריה ליב קצנלבוגן אב"ד בריסק ורבי ירוחם אלטשולר אב"ד בודקי.
הסכמת רבי אריה ליב קצנלבוגן מתאריך י"ז שבט תקצ"ה (1835), בכתיבת ידי סופר, ובחתימת ידו: "ארי' ליב מבית קצנאלפוגין חפ"ק בריסק יצ"ו". בהסכמתו זו הוא כותב על המחבר: "...ידיד נעים נפש היפה באנשים הרב הגדול חריף ובקי זית רענן יפה פרי תואר משכיל ונבון מוהר"ר ליב אייזין בערג בה"מ מ' שמעון מק"ק דובנא...".
מעניינת במיוחד היא הסכמתו הארוכה של רבי ירוחם אלטשולר, מתאריך י' אדר תקצ"ה (שני עמודים בכתב ידו וחתימתו). בהסכמתו הוא משבח את המחבר ויצירתו: "כבוד הרב הגדול החריף ובקי, משנתו קב ונקי, חופש כל חדרי שכיות החמדה, לתורה ולתעודה, חכם חרשים מאוד נעלה, מ' יהודא ליב נ"י אייזען בערג מדובנא רבתי...". בדבריו מזכיר רבי ירוחם גם את הסכמת רא"ל קצנלבוגן: "...וכבר הסכים על ידו פאר דורינו כבוד הגאון החסיד המפורסם מ' ארי' ליב נ"י אב"ד בריסק דליטא להוציא הספר הנ"ל לאורה...". שני המסכימים מתייחסים בהסכמותיהם, למסקנותיו של המחבר שיש להניח לחומרה גם תפילין דרבנו תם [ראה להלן].
בראש כתב היד נוסח שער על נייר כחלחל: "ספר שם משמעון, והוא שם כולל לשני מחברת // ועל שם שמעון לזאת נקראו / על כי ממעי יהודה בנו יצאו // והוא בן יכבד אב לתת לשמו מזכרת // ועל כי המחברות הללו שונים הם בעניניהם... לזאת גם בשם מיוחד קראתי לכל אחד ואחד; הראשון בשם צפירת תפארה נקרא / והשני בשם חושב קרוא מקרא. והא לך המחברת היקרא המכונה צפירת תפארה". החיבור השני אינו לפנינו.
ההסכמות הנ"ל מופיעות אחרי השער הכללי "ש"ם משמעון", ולפני החיבור עצמו מופיע שער נוסף, אף הוא על נייר כחלחל, המיוחד לחיבור "צפירת תפארה". בהסכמותיהם מתייחסים הרבנים לשני חיבורים – הם משבחים תחילה את ספרו של המחבר על טהרות (אולי הוא החיבור "חושב קרוא מקרא" הנזכר, שאינו לפנינו), ורק לאחר מכן כותבים אודות חיבורו על תפילין.
בסוף ההקדמה ("דבר על המעיין") חותם המחבר: "יהודא ליבוש בלא"א הר"ר שמעון אייזענבערג מדובנא המתגורר כעת בטארנאפאל בגאליציא".
בגליונות כתב-היד הגהות רבות של תוכן, בכתיבה שונה במעט. בכמה מקומות הודבקה פיסת נייר על הטקסט, לעתים על עמוד שלם, ועליה טקסט מתוקן. ייתכן שהספר עצמו נכתב על ידי סופר מומחה, וההגהות הן של המחבר. עם זאת, ישנן הגהות בכתיבה אחרת שבוודאות אינן של המחבר. הגהה אחת, המוסבת על פליאת המחבר אודות הרמ"ע מפאנו בשיטת השימושא רבא, משיגה על דברי המחבר: "אבל אנוכי הצעיר כתבתי בתשובה אחת שהשבתי להגאון מברזאן שהנכון כדברי הרב ז"ל וצדק כל אמרי פיהו, הגהות יוסף". בנוסף להגהה זו ישנן שתי הגהות נוספות החתומות באותו האופן: "הגהות יוסף".
רבי אריה ליב קצנלבויגן (קצנלפויגן) אב"ד בריסק דליטא (נפטר י"ב אב תקצ"ז), מגדולי הרבנים גאוני ליטא בדורו דור-דעה (דורו של רבי חיים מוולוז'ין ורבי אבלי פאסוולר מווילנא). חתן רבי מרדכי זאב אורנשטין אב"'ד לבוב, ובנו של רבי יוסף קצנלבויגן אב"ד ור"מ בריסק (בן רבי אברהם קצנלבויגן אב"ד בריסק בשנים תק"כ-תקנ"ד, מצאצאי בעל ה"כנסת יחזקאל" רבי יחזקאל קצנלבוגן אב"ד אה"ו – שנולד בבריסק דליטא לרבי אברהם קצנלפויגן מדייני העיר). כבר בימי נערותו, בשנת תקנ"ח, נתמנה לכהן כרבה של העיר בריסק, כממלא מקום אבותיו הגאונים שכיהנו ברבנות העיר בריסק דליטא כמה דורות (באותה תקופה שבריסק הייתה אחת מערי התורה המרכזיות באירופה, ורבניה היו מראשי "ועד ארבע ארצות"). על מצבתו נכתב: "...אדיר התורה... הרב הגאון המפורסם, בנן של קדושים... דור אחר דור מעולם אנשי השם, האב"ד ור"מ דק"ק בריסק והגליל..." (עיר תהלה, וורשא 1886, עמ' 226, וראה נוסח מצבות אבותיו, שם בעמ' 223-224). הוא כיהן ברבנות בריסק קרוב לארבעים שנה, ונודע בדורו כאחד מגדולי הדור, בגאונותו וצדקותו הרבה, ובתקיפותו בניהול עניני הציבור. בשנת תקפ"א חתם יחד עם רבי חיים מוולוז'ין על ה"חרם" לתקנת קופות ארץ ישראל, בו הם הזהירו: "כי ח"ו מלשנות מצדקה זו וכל הפושט יד ליגע במעות ארה"ק לטובת צדקה אחרת הרי הוא קובע נפשות עניי אה"ק ממש" (מתוך כרוז "גזרת עירין". נוסח מכתבם נדפס בדורם, ולאחר כשישים שנה נדפס בירושלים בכמה מהדורות בתקופת "פולמוס הקופות" בשנים תרמ"ז-תר"ן, ובשנים שלאחריהן). בפטירתו נישאו עליו הספדים רבים (וכפי שנכתב על מצבתו: "על העדרו, מכל עברים נשאו עליו קינה, בנפש מרה, באין עוד משען למחסה ומעוז בעת צרה"), אחד מהם נדפס בקונטרס "הוי אריאל" (מאת רבי חנוך זונדיל בעל ה"עץ יוסף", ווילנא, תקצ"ח). מעט מזעיר מתורתו מצוטט בכמה מקורות, אך לא ידוע לנו על כתבים שלו.
רבי ירוחם אלטשולר (נפטר בערך תרי"ט) אב"ד בודקי (Boćki), מחכמי דורו, התכתב בהלכה עם רבי יחיאל הלר בעל "עמודי אור" המתארו (עמודי אור, סי' יא): "רב רחימאי הרב המאור הגדול המפורסם החריף ובקי, סיני ועוקר הרים, אושר השלמים, כליל המדעים, איש חמודות". בהספד שאמר עליו רבי שמואל שלמה זלמן הוא מתואר כ"מפורסם במעשיו הטובים ובחכמתו הישרה, בעל תבונה ועצה", ונראה מתוך הדברים כי התקבל לרב ואב"ד כבר בילדותו (יגון לב, וורשה תר"כ). חיבר את הספרים "אורות מאופל" על נוסח התלמוד, חידושים על משניות, חידושים על הירושלמי ושו"ת עם חכמי דורו. החיבורים לא נדפסו בשלמותם, ומעט מהם הופיעו בבמות תורניות (עפ"י רי"ל פישמן בקובץ "אזכרה" לזכר הראי"ה קוק, ירושלים תרצ"ז, חלק ג, עמ' נ). הגהות הנוסח שלו לתלמוד נדפסו בהמשכים בקובץ סיני, ונראה כי היה הראשון שהתייחס בשיטתיות לחילופי נוסח (ראה י"ש שפיגל, עמודים בתולדות הספר העברי: הגהות ומגיהים, רמת גן תשס"ה, עמ' 474-475).
[3]; [45] דף (סה"כ כ-48 דף; דף השער של "צפירת תפארה" מודבק על גבי דף נוסף ומסתיר טקסט קודם). 23 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי דיו. בלאי. קרעים וקרעים חסרים, ללא פגיעה בטקסט. דפים מנותקים. כריכה מקורית פגומה ומנותקת.

התייחסות גאוני ליטא לנושא הנחת תפילין דרבינו תם
החיבור בכתב-היד שלפנינו עוסק רבות בבירור השיטות במחלוקתם הידועה של רש"י ורבינו תם בסדר הנחת הפרשיות, והמחבר מצדד להחמיר להניח גם תפילין העשויות כדעת רבינו תם.
כידוע, דעת הגר"א מווילנא היתה שאין צריך להניח תפילין דרבינו תם, ואין צורך לחוש לשיטות שונות של הראשונים, שלא נפסקו להלכה, וכמו שסיפר תלמידו רבי חיים מוולוז'ין ששאל את רבו הגר"א: "מורי ורבי אינו מניח תפלין דרבינו תם כדי שלא לבטל אף רגע מתפילין, ושל רש"י עיקר. אבל אני שבלאו הכי אני מבטל כמה שעות מתפילין, מה בכך אם אניח איזה שעות ביום, ואצא חובת תפילין לכל הדעות". השיבו הגר"א: "כשתרצה לצאת כל הדעות תצטרך להניח כ"ד זוגות..." (כתר ראש, אות יג – וראה שם ובמהדורות אחרות של הנהגות הגר"ח, המשך הדברים שדנו הגר"א ותלמידו, בפירוש דברי הזוהר על כך).
מעניינות במיוחד הן ההסכמות לספר שלפנינו, שנכתבו ע"י שני הגאונים הליטאים, בדור הראשון שלאחר פטירת הגר"א, בהן הם מתייחסים לנושא בדרכים שונות. רבי אריה ליב קצנלבוגן, רבה של בריסק דליטא, אינו מבטל את דעת המחמירים להניח גם תפילין דרבינו תם, אך מסתייג מעט ואומר: "...אולם בפסק מקור הדין בענין הנחת תפילין... תען לשוני לזכותו במשפט הזה, בעמדו להתפלל ככה ינהג, בתחילה יברך על הנחת תפילין של רש"י והרשות בידו לחלצם ולהניח תיכף תפילין של ר"ת על סמך ברכת תפילין של רש"י ויברך ק"ש קטנה [=הנאמרת בברכת "המקדש שמו ברבים"], ועכ"פ מברוך שאמר עד אחר התפילה יהא הנחתו בתפילין של רש"י...".
רבי ירוחם אלטשולר מתייחס לכך באופן שונה, וכותב כי באמת מן הראוי להניח גם תפילין העשויות כדעת רבנו תם: "כי מן הראוי ונכון מאד שידפיס... חיבורו הנעים הנ"ל, מאחר כי רובא דרובא גם מיודעי תורה לא ישימו לב בענין הנחת תפילין לצאת י"ח שיטת ר"ת... לא יחושו לצאת י"ח [ידי חובתם]... והגם כי נודע בעליל מספרי הקבלה הקדושים החיוב להניח גם תפילין אלו של ר"ת... והמה יביטו יתבוננו כי עוד בימי קדם בזמן הגאונים... היו נהוגים תפילין כשיטת ר"ת ז"ל, ורבינו תם ז"ל לא הגה מלבו, כי אם בא לחזק דעת קדמוני הקדמונים ז"ל, ופשטות הסוגיות מַטִין הרבה לשיטה זו, כפי אשר כבוד הרב הגדול הנ"ל בחבורו הנחמד יעיר אזן לנבונים, ישמעו חכמים ויוסיפו לקח וישובו יודעי עדותיו החרדים לדבר ה' במצוה תדירית וחובת הגוף, לצאת ידי שניהם בהצנע לכת...".

קונטרס שלם, בן עשרה דפים, בכתב-ידו של רבינו הגאון בעל "חתם סופר", דרשות בהלכה וחידושי סוגיות, שנאמרו בשבת הגדול תקע"א וביום טוב אחרון של פסח באותה שנה. פרשבורג, תקע"א [1811].
כולל שלושה חלקים. שני החלקים הראשונים (על סוגיות "תודוס איש רומי" ו"ריחא מילתא") נאמרו בדרשת שבת הגדול תקע"א, והחלק השלישי (על דרשת חז"ל לפסוק "ופנית בבוקר והלכת לאהליך"), נאמר בימים טובים אחרונים של פסח של אותה השנה.
בראש הקונטרס "דף שער" בו רשם החתם סופר: "דרשה לשבת הגדול תקע"א לפ"ק פה ק' פ"ב [=קהילת פרשבורג], פתיחה בסוגי' תודוס איש רומי, דרשה סוגי' דריחא מילתא, עוד ענינים בדרשת חז"ל על פסוק ופנית בבקר והלכת לאהליך, בענין תחומין בי"ט דאורי'[תא]...". בדף א/1 כותרת: "מה שחנני הי"ת דרוש לשבת הגדול תקע"א לפ"ק פה ק"ק פ"ב...". בדף ג/1 כותרת: "בעזה"י דרשה סוגי' ריחא מילתא". בדף ז/2 כותרת: "בעזה"י ימ"ט אחרוני'[ם] של פסח תקע"א לפ"ק פה ק' פ"ב איזה חי' בדרוש ופנית בבקר והלכת לאהליך".
החידושים שלפנינו נדפסו בספר חתם סופר על סוגיות הש"ס, חלק א', ירושלים תרנ"א (בתחילת הספר).
הקונטרס נתון בתיקיית קרטון, עליה מופיעים רישומים של רבי זכריהו עלעפאנט (אלפנט), המתעדים את השתלשלות הבעלות על כתב-היד שלפנינו: "קונטרס כי"ק ממרן חתם סופר זצוק"ל, קבלתי במתנה יום עש"ק... תש"ז לפ"ק מידידי הרבני... ר' אהרן שמחה בלומענטהאל... הק' זכרי' עלעפאנט, נכד זקני הרה"ג ר' משה אברהם אייזענבערגער זצ"ל שהיה תלמיד מרן ובן משק ביתו"; "י"ב אדר תשט"ו, הנה הגביר הנדיב וירא ד' מוה"ר יהודה ליב הכהן ראפאפארט נ"י... נתן לי בנדבת לבו... נדבה הגונה להדפסת הכתבים הקדושים של הגאון בעל שערי תורה זצ"ל... ולמזכרת ידידות ואהבה נתתי לו במתנה גמורה הכי"ק של מרן הח"ס זצ"ל הרצוף פה, ואני בטוח כי הקונטרס הוא עצם כי"ק בעל חתם סופר זצוק"ל, הק' זכריהו עלעפאנט עוסק במצות הדפסת כי"ק בעל שערי תורה זצ"ל".
[1], ט דף (17 עמודים כתובים בכתב-יד קדשו של החת"ס + עמוד "שער" בכתב-ידו; למעלה מ-500 שורות בכת"י קדשו). 23 ס"מ. מצב טוב-בינוני. רוב הדפים שלמים, מלבד קרעים קלים בשוליים ובלאי. קרעים חסרים בדף א, עם פגיעה בטקסט. קרעים חסרים בדף השער ובדף נוסף ללא פגיעה בטקסט. דף השער ודף א מנותקים. כתמים. רצועות נייר דבק חומצי (סלוטייפ), וכתמים כהים שהותיר דבק זה, בדף השער ובדף האחרון.

לחביבות קדושת חידושי תורתו נהגו צאצאיו ותלמידיו לשמור את כתבי יד קדשו כסגולה ליראת שמים ולישועה (ראה להלן).

כתב ידו של החתם סופר – סגולה ליראת שמים
מפורסמים דבריו של הגאון רבי מרדכי בנעט, כי עצם ההבטה בכתב ידו של החתם סופר מסוגלת ליראת שמים. סיפור זה מובא ע"י רבי יוסף נפתלי שטרן, בשם חמיו רבי שמואל אלכסנדרי סופר, אשר שמע אותו מאביו ה"כתב סופר". לפי המסופר, לעת זקנתו של מהר"ם בנעט, עמדה על שולחנו שאלה מסובכת בעניני עגונה. חברי בית דינו בניקלשבורג כתבו קונטרס גדול בעניין, ושלחוהו אל החתם סופר שיחווה את דעתו. כאשר הגיע הקונטרס אל החתם סופר, עיין בו מעט זמן לאחר מנוחת הצהרים והשיב את תשובתו באותו היום. בית הדין בניקלשבורג התפלאו על מהירות תשובתו והחלו לעיין בתשובה. המהר"ם בנעט לקח את המכתב מידם, ומיד לאחר שראה כי מסקנת החתם סופר להיתר, פקד על בית דינו לתת פסק שיתיר את נישואי העגונה. לאחר מכן, חזר המהר"ם בנעט ולקח את תשובת החתם סופר, והחל לעיין בה בשנית. חברי בית הדין סברו כי הוא מסתפק עדיין בעניין ההיתר, אך המהר"ם בנעט אמר להם, שימשיכו בכתיבת ההיתר, שכן הוא מביט בתשובה רק משום שההסתכלות בכתב ידו של החתם סופר היא סגולה ליראת שמים.
סיפור זה על המהר"ם בנעט היה רגיל לספר הגאון רבי אהרן קוטלר – שתורתו של החתם סופר היתה חביבה עליו במיוחד.
בספר "חיים שיש בהם" (מהדורא קמא, פרשת שמיני, עמ' ר-רא) מובא הסיפור בשינויים בשם האדמו"ר מסאטמר: באחת הפעמים הביא אחד מחסידי סאטמר מתנה לרבו, מכתב כתוב בכתב-ידו של מרן החתם סופר ז"ל. בתחילה, סירב הרבי לקבלו ממנו באמרו שמכתב מהחתם סופר בודאי נמכר בדמים יקרים ושוה כסף רב. אילו היית מביא לי את שוויו של המכתב, טען האדמו"ר, בודאי לא הייתי לוקח זאת ממך, ועל כן אין רצוני לקבל ממך גם את כתב-היד ששוה הון תועפות. לאחר שהחסיד הפציר מאוד ברבו, ניאות הרבי מסאטמר לקבל ממנו את המכתב. מכתבו של החתם סופר הסב לאדמו"ר הנאה יתירה והוא קרא בו כמה פעמים. באותו מעמד סיפר הרבי את הסיפור על המהר"ם בנעט, שאמר בעת אחזו בתשובת החתם סופר, כי על אף שירד לעומק דבריו תכף ומיד בפעם הראשונה, אך "אני חוזר וקורא את הדברים מפני שהקריאה בכתב ידו של החתם סופר מסוגלת ליראת שמים".
סיפור מעניין מסופר על הגרא"מ שך ראש ישיבת פוניבז', שהגיע לניחום אבלים בבית אחד הרבנים החשובים בבני ברק. רב זה היה מצאצאי החתם סופר וכאשר סיפרו לו הבנים כי בידם דף בכתב ידו של מרן החתם סופר, ביקש לראותו. כשהביאו לו את הדף, ביקש הרב שך להוציאו מן הניילונית, באומרו שעצם הנגיעה בכתב יד קדשו של החתם סופר מביאה ליראת שמים.
כתבי ידו של החתם סופר מקובלים גם כסגולה ל"שמירה" ולישועות שונות. מסופר כי כאשר היה הגאון רבי שמעון סופר אב"ד קראקא יוצא לדרך, היה נוטל עמו כסגולה ל"שמירה" כרכים מכתבי היד של אביו החתם סופר. עד ימינו אלה, תולים אנשים רבים את נס הצלתם מן השואה בכתבי ידו הקדושים של החתם סופר, שלקחו בידם בעת נדודיהם, ובזכותם ניצלו מן ההרג והמלחמות. גם הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א מבני ברק מביא תמיד בדרשותיו, כי החזקת כתבי החתם סופר בבית היא סגולה גדולה לרפואה ולישועות.