מכירה 86 - חלק ב' - אוסף ר' אריה ליב (ליאו) רפפורט
קולופון בדף רעב (בסיום ספר תולדות אדם וחוה): "והיתה השלמת השני חלקים אלו מאדם וחוה בחדש אדר שנת לא יסו"ר [=רע"ו] שבט מיהודה ונדפס בעיר קושטנטינא רבתי...". קולופון בדף האחרון (בסיום ספר מישרים): "...והיתה השלמת הספר הזה בט"ו באב שנת עור"ה [=לפ"ג, רע"ו] ונדפס בעיר קושנטינא[!] רבתי אשר היא תחת ממשלת אדונינו המלך סולטן סלים ירום הודו ותנשא מלכותו...".
בשער ובקולופון – דגל המדפיס, בצורת אריה זקוף – דגלו של יהודה ששון, שהדפיס ספרים בבית הדפוס של האחים נחמיאש בקושטא (ראה: יערי, דגלי המדפיסים העבריים, ירושלים תש"ד, עמ' 7 ועמ' 126 - מס' 8).
ספר זה נדפס ונמכר קונטרסים קונטרסים, ומשום כך נדיר למצוא עותקים שלמים. את הקונטרסים חילקו לקונים בשבתות בבתי הכנסת, כפי שהיה נהוג בקושטא (על דיון הלכתי בין רבני קושטא בעניין זה, ראה: יערי, הדפוס העברי בקושטא, ירושלים תשכ"ז, עמ' 14, ועמ' 103 – מס' 145).
חתימות ורישומים בדף השער, ביניהם: "...הצעיר אברהם לאטאש" (יתכן והוא רבי אברהם לאטיס אב"ד ונציה); "הק' משה הערצפעלד" – רבי משה הערצפעלד (תקע"ו-תרל"ו) אב"ד סילאש-באלהאש, תלמיד החתם סופר וחתנו של רבי דניאל פרוסטיץ (החת"ס ותלמידיו עמ' שמח-שמט).
חתימות (בעיפרון) במספר מקומות בספר: "שלמה מאהר", "שלמה במו"ה נפתלי זצ"ל מאהר" – רבי שלמה מאהר-רוזנטל מפעסט (בודפשט), אחד היהודים המשפיעים ביותר בהונגריה, עמד בקשר הדוק עם החתם סופר בענייני השעה (אישים בתשובות חתם סופר, עמ' שע).
בדף האחרון רישום בכתיבה איטלקית (קצוץ), המעיד שהספר ניתן כמשכון "מיד כמ' שלמה נחמיה מונטאנייאנא".
מספר הגהות ארוכות בכתיבה ספרדית, ממספר כותבים (חלקן קצוצות). מספר הגהות בכתיבה איטלקית (רובן קצוצות).
רעב, [14]; קכב דף. 26.5 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש ומעט קרעים, כמעט ללא פגיעה בטקסט (באחד הדפים קרע חסר עם פגיעה קלה בטקסט, בדף אחר פגיעה קלה בהגהה בכתב-יד). הדבקות נייר בשולי דף השער ומספר דפים נוספים. חיתוך דפים עם פגיעה בכותרת אחד מהדפים. כריכה לא מקורית, עם קרעים ופגמים.
רישום בעלות בדף 2: "מה שקנה עבד, הצעיר חיים מרדכי לבטון ס"ט". רבי חיים מרדכי לבטון (תק"מ-תרכ"ט), מגדולי חכמי ארם-צובה ורבה הראשי של העיר. בעל "נכח השלחן" (ראה אודותיו: לקדושים אשר באר"ץ, עמ' סד).
חתימה בדף השער ובדף 19: "הצעיר אהרן אלטראס יצ"ו". בדפי הבטנה רישומים רבים של חשבונות ושמות אנשים בלאדינו.
65, 102-67, 177-85, [1] דף. חסר דף אחד (דף 66). מספור דפים משובש. דפים רבים כרוכים שלא במקומם. 28.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי ועקבות רטיבות. בלאי. קרעים בדף השער, חלקם חסרים, עם פגיעות במסגרת, משוקמים בהדבקת רצועות נייר דבק משני צדי הדף. קרעים (חלקם חסרים) בדפים נוספים, רובם משוקמים בהדבקות נייר או נייר דבק, עם פגיעות מעטות בטקסט (בדף 11 קרע חסר עם השלמה בכתב-יד). בדף האחרון סימני עש קלים עם פגיעות בטקסט; הדף קרוע בשוליו והודבק על נייר (ייתכן שהושלם מעותק אחר). דפים וקונטרסים רופפים ומנותקים. כריכת עור עתיקה ופגומה, מנותקת חלקית.
שו"ת הרא"ש הוא מראשוני ספרי השו"ת שנדפסו בראשית ימי הדפוס, והוא אחד מן הספרים החשובים שעמודי ההוראה נסמכים עליהם. המהדורה שלפנינו שימשה את מרן רבי יוסף קארו בחיבוריו ה"בית יוסף" והשולחן ערוך, ואת הרמ"א בהגהותיו.
בשונה מספרי שו"ת רגילים, חיבור זה עבר עריכה ועיבוד במגמה להופכו לספר פסיקה. תשובות הרא"ש קובצו למאה ושמונה "כללים", לפי נושאים. בהקדמה למהדורה שלפנינו נכתב על תהליך העריכה: "ותלמידיו שותי מימיו [של הרא"ש] העלו תשובותיו על ספר אחת לאחת כאשר הזדמן בכל זמן מפוזרות בלי סדר... ורבו כמו רבו עד כי נקבץ מהם ספר גדול, אח"כ יראה כי תלמיד אחד על הטוב יזכר שמו סדר התשובות האלו סדר נכון וקבץ וחבר דבר לדבר הדומה לו עד נעשה ענין כולל כלל כל הנכתב בענין ההוא... והשם יכפול שכרו כי הועיל למעניינים תועלת גדולה... ואני המדבר ראיתי להוסיף בסדורן משלי והוא לעשות סימנין לכל כלל למספרם...".
בראש ההקדמה מתוארת גדולתו של הרא"ש: "איש חיל ורב פעלים אדוננו מורנו הרב ר' אשר... אשר קבץ ורבץ ועשה חיילים לתורה והאיר עיני גולת ספרד בספריו בשיטתו בפרישתו הישרה המישרת לארחות יושר בפסקיו הפוסקים דין אמת לאמתו בתשובותיו המופלאות אשר בהן הראה את עשר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו בתלמוד בבלי וירושלמי במשנה בתוספתא במכילתא ובספרי וספרא וכל יקר ראתה עינו בדורות האחרונים מחכמתו תמהו ולאחריו לא קם כמוהו...".
במהדורה זו השתמרו נוסחאות מקוריות, שהשתבשו בדפוסים הבאים בשל הצנזורה הנוצרית (ראה: י"ש יודלוב, מבוא לשו"ת הרא"ש, מהדורת מכון ירושלים, ירושלים תשנ"ד, עמ' 10).
ההדפסה הושלמה בל"ג בעומר רע"ז, כפי שנכתב בקולופון שבעמוד האחרון: "נשלמו השאלות תשובות להרב רבינו אשר ז"ל היום שלשה ושלשים לעומר שנת ע'ז'ר'ה' פה קונטסטינה[!] רבתי...".
חתימות ורישומים בדף השער: "נאם שלמה בן כמהר"ר זכריה זכשין י"ץ", "הצעיר נסים גבאי יצ"ו ובכו"ר חיים יצחק נ"ע", חתימה מסולסלת לא מזוהה, וחתימה נוספת מחוקה בגירוד. רישום בעלות בדף האחרון: "חיים אשכנזי ן' משה אשכנזי יצ"ו".
[190] דף. 27 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות גדולים. סימני עובש במספר דפים. סימני עש, עם פגיעות בטקסט במספר דפים. בדפים הראשונים ובדף האחרון קרעים וקרעים חסרים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים בחלקם בהדבקה ומילוי נייר. דף [2] ודף [5] עם שוליים קטנים יותר (כפי הנראה הושלמו מעותק אחר). רישומים. חתימות. חותמת (מטושטשת עקב רטיבות). כריכה ישנה.
כרך הכולל מהדורה ראשונה ונדירה של מסכת ברכות ומספר מסכתות נוספות, ממהדורת התלמוד הבבלי הראשונה שהדפיס דניאל בומברג: מסכת ברכות, משניות סדר זרעים עם פירוש הרמב"ם והר"ש משאנץ, מסכת נידה, משניות סדר טהרות עם פירוש הרמב"ם, מסכת עדויות ופרקי אבות. ונציה, דפוס דניאל בומברג, [ר"פ-רפ"ב 1520-1522]. מהדורות ראשונות בדפוס בומברג.
הכרך שלפנינו כולל ששה חלקים ממהדורת התלמוד הראשונה של המדפיס דניאל בומברג (לפי סדרם בכרך): מסכת ברכות – ונציה, ר"פ; סדר זרעים – ונציה, רפ"ב; מסכת נדה – ונציה, ר"פ; סדר טהרות – ונציה, רפ"ב; מסכת עדיות – ונציה, רפ"א; מסכת אבות – ונציה, רפ"א.
במהדורה נודעת זו ("דפוס ונציה") נדפס לראשונה התלמוד הבבלי בשלמותו, והיא היתה למהדורת האֵם של כל מהדורות הש"ס שבאו אחריה. בכל המסכתות של מהדורה זו נקבעה לראשונה "צורת הדף" עם מספור הדפים שנוהג עד ימינו, מלבד מסכת ברכות, שבה העימוד ומספור הדפים שונים (גוף המסכת שלפנינו מסתיים בדף סו, א, ולא בדף סד, א, כפי שמופיע בהוצאות הבאות). "צורת הדף" המוכרת של מסכת ברכות נקבעה רק במהדורה השניה של בומברג.
כרך ובו מספר מסכתות. ברכות: ב-פו, פו-פח, [2] דף. חסר דף השער. סדר זרעים: ו; פו, [1] דף חלק. ו דפים של הקדמת הרמב"ם נכרכו לפני דף השער של סדר זרעים, בשונה מעותקים אחרים בהם נכרכו בסוף הסדר. נדה: צא דף. סדר טהרות: עז דף. חסר דף אחרון. עדיות: ג-ז; ט דף, [1] דף ריק. חסרים דף השער ושני דפים שאחריו ([1], א-ב). אבות: יב, [1] דף. 36 ס"מ בקירוב.
מצב משתנה בין החלקים. ברכות: מצב משתנה. מרבית הדפים במצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים. כשלושים הדפים הראשונים במצב בינוני, עם כתמי רטיבות ופטריה גדולים, ובחלק מהדפים קרעים חסרים גדולים. דף טו מנותק. סדר זרעים: מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות גדולים. נדה: מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות גדולים. מעט קרעים קלים. סדר טהרות: מצב בינוני. כתמי רטיבות גדולים וכהים. קרעים חסרים במספר דפים, עם פגיעה קלה בטקסט. סימני עש קלים, עם פגיעה בטקסט במספר מקומות. עדיות: מצב בינוני. כתמי רטיבות גדולים וכהים. סימני עש קלים, עם פגיעה בטקסט. אבות: מצב בינוני. כתמי רטיבות גדולים וכהים. סימני עש קלים. נקב במספר דפים, עם פגיעה קלה בטקסט.
הגהות, תיקונים ורישומים בדפי המסכתות (בדף כא של מסכת ברכות נמחקו שתי שורות בגירוד). רישומי בעלות מאוחרים במספר מקומות. כריכה לא מקורית, פגומה, ללא שדרה.
הברמן, המדפיס דניאל בומבירגי, 18, 26, 43, 44, 48.
דניאל בומברג – "ראש המדפיסים" מוונציה
דניאל בומברג (בומבירגי; 1475-1549), גדול מדפיסי הספר העברי במאה הראשונה לתולדות הדפוס, נולד לסוחר נוצרי מן העיר אנוירשה (אנטוורפן, בלגיה). בגיל צעיר עזב את עיר הולדתו והתיישב בוונציה (איטליה), שם הקים את בית הדפוס העברי הראשון בעיר. למרות היותו לא-יהודי, היה דניאל בומברג המדפיס העברי החשוב ביותר במאה ה-16 ונודעה לו השפעה מכרעת על התפתחות הדפוס העברי ועל מדפיסים אחרים בדורו ובדורות שאחריו. החל משנת רע"ו (1516) עד שנת ש"ט (1549) הדפיס בומברג קרוב למאתיים וחמישים כותרים עבריים, בהם ספרי היסוד החשובים ביותר, שעלו לראשונה על מזבח הדפוס בהידור ובשלמות בבית דפוסו. בומברג היה הראשון שהדפיס את התלמוד הבבלי בשלמותו, הראשון שהדפיס את התלמוד הירושלמי והראשון שהדפיס את מהדורת התנ"ך המכונה "מקראות גדולות". עד שנת ש"ג (1543) היה בומברג המדפיס העברי היחיד בוונציה, ורק בעקבותיו הוקמו בעיר בתי דפוס עבריים נוספים, בידי יזמים נוצרים שקינאו בהצלחתו. בין מתחריו המפורסמים היו המדפיסים מארקו אנטוניו יושטיניאן ואלויזי ברגאדין (המאבקים המסחריים בין השניים האחרונים, יושטיניאן וברגאדין, הביאו לגזירת שריפת התלמוד בשנים שי"ג-שי"ד 1553-1554). בזכותו של בומברג הפכה ונציה למעצמת דפוס עברי.
הספרים שיצאו מבית הדפוס של בומברג נודעו ביופיים ובהידורם, ונעשו דוגמה לחיקוי לדורות של מדפיסים. בבית הדפוס נעשה שימוש בנייר ובדיו איכותיים במיוחד, ובסדר אותיות נקי ומדויק. יופיו ואיכותו של הדפוס היו, כנראה, אחת מסיבות ההצלחה של בומברג. גם האותיות שעיצב נודעו ביופיין, והמדפיסים שאחריו השתבחו כי ספריהם מודפסים "באותיות הבומבירגי".
תלמוד בבלי – ונציה, ר"פ-רפ"ג – המהדורה הראשונה של התלמוד שנדפסה בשלמות בדפוס בומברג
אחת מגולות הכותרת במפעל הדפוס של בומברג, וכנראה ההישג הגדול ביותר שלו, היתה הדפסת התלמוד הבבלי. קודם לכן נדפסו מסכתות בודדות של התלמוד בספרד (לפני הגירוש) ולאחר מכן בבית הדפוס של משפחת שונצינו, אך מהדורת בומברג היא המהדורה הראשונה שבה נדפס התלמוד כולו בשלמותו, מסדר זרעים ועד סדר טהרות. מהדורה מפורסמת זו ("דפוס ונציה") הפכה למהדורת ה"אם" והיוותה בסיס לכל מהדורות הש"ס שבאו בעקבותיה. לצורך הדפסתה השיג בומברג רישיון מיוחד מהאפיפיור לאו העשירי ושכר מלומדים ומגיהים יהודיים, שיעזרו לו להוציא מהדורה מתוקנת ומושלמת. לצורך כך ריכזו את כל כתבי היד שהצליחו להשיג כדי להוציא נוסח מדויק ככל האפשר. במסגרת זו נעשה שימוש בכתבי-יד שונים של התלמוד, של פירוש רש"י, תוספות והרא"ש. מסיבה זו יש לנוסח מהדורה זו חשיבות גדולה. בנוסף, מהדורה זו נקיה כמעט לחלוטין משיבושי צנזורה, בשונה מהמסכתות שנדפסו קודם לכן ע"י המדפיסים לבית שונצינו.
מדובר היה בפרויקט אדיר ממדים, שכלל התקנת הנוסח מתוך כתבי-יד, הגהתו והדפסתו, והוא נעשה במהירות חסרת תקדים. בתוך פחות משלוש שנים, משנת ר"פ עד חודש כסלו רפ"ג, נדפס התלמוד במלואו, לפי הסדר הזה: בשנת ר"פ נדפסו המסכתות ברכות, שבת, יומא, קדושין, סוטה, סנהדרין, מכות, עבודה זרה ונדה. בשנת רפ"א נדפסו המסכתות ביצה, חגיגה, מועד קטן, ראש השנה, סוכה, תענית, מגילה, כתובות, גיטין, בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא, שבועות, הוריות, עדיות, אבות וחולין. בשנת רפ"ב נדפסו המסכתות שקלים, סדר זרעים, עירובין, יבמות, נדרים, נזיר, מנחות, תמורה, זבחים, כריתות, בכורות, ערכין, סדר קדשים עם פירוש הרמב"ם, סדר טהרות עם פירוש הרמב"ם והלכות קטנות להרא"ש. בשנת רפ"ג, בין החודשים תשרי וכסלו, נדפסו המסכתות מעילה, קנים, תמיד, מדות, שמחות, כלה וסופרים, ובכך נשלמה הדפסת התלמוד. על מסכת פסחים לא נרשם פרט השנה, ויתכן שהיא הראשונה שנדפסה.
עימוד הדף במהדורת בומברג קבע את צורתו הטיפוגרפית של דף הגמרא ("צורת הדף") לדורות. במהדורה זו הופיע לראשונה מספור הדפים המוכר לנו כיום, שנהג בכל המהדורות שבאו אחרי מהדורת ונציה, עד למהדורת ש"ס וילנא והמהדורות שנדפסות בימינו. יוצאת דופן היתה מסכת ברכות של המהדורה הראשונה (המופיעה לפנינו), שבה סדר הדפים והעימוד עדיין שונים מ"צורת הדף" המוכרת לנו כיום.
כיאה לתוצרת הדפוס של בומברג, נדפסו המסכתות על נייר איכותי, בסידור אותיות מרווח וברור, ובדיו איכותית. בראש המסכתות נוסף דף שער מינימלי. ובפתיחת כל מסכת באה התיבה הראשונה בקישוט דפוס פרחוני. בסוף המסכתות נדפסו בדרך כלל "פסקי תוספות" ופירוש המשניות להרמב"ם. במהדורה זו אף נוספו לראשונה פסקי הרא"ש בסוף כל מסכת, ומאז הם מופיעים בכל מהדורות התלמוד הבאות אחריה.
דניאל בומבירגי המדפיס
דניאל בומבירגי, איש אנוירשה, בן שועים עשירים מופלגים היה. רצו הוריו לחנכו לגלחות (לכמורה) וישלחוהו לרומי. למד מה שלמד, ולא עוד אלא שזכה ולמד שם גם לשון הקודש והכיר במאוֹרה של תורה. לימים מת אביו והניח את כל כספו לדניאל. חזר הביתה לסדר את עניניו ועניני משפחתו וימצא את ספר היוחסין למשפחת בומבירגי. עיין בו ומצא, כי אבות משפחתו שרפו את התלמוד בשוקי פאריז בשנת כך וכך לבריאת עולם, ורשמו בספרם בשמחה, כי הלהבות עלו עד לב השמים, ומי שלא ראה תבערה זו לא ראה תבערה יפה מימיו. הצטער דניאל בלבו ורצה לתקן את אשר פגמו אבותיו, אלא שלא ידע מה לעשות. שב לרומי, נכנס לחשמן שהיה ממונה עליו ושאל בעצתו. ואותו חשמן אוהב ישראל היה, ויאמר לו: צא וסדר לך בית-דפוס עברי. אבותיך רצו למעט תורה בישראל ואתה תרבה תורה, וזו תקנתם ותקנתך. הלך דניאל לויניציאה, עיר של סוחרים ומדפיסים, הוציא את כל כספו וסידר לו בית דפוס עברי גדול והדפיס הרבה ספרים. אמרו: לא נחה דעתו של דניאל בומבירגי עד שהדפיס את כל התלמוד כולו והפיצו בישראל. זכה והוא היה המדפיס הראשון שזכה לכך.
הימן הירושלמי (אברהם מאיר הברמן), גוילים – מאה סיפורי אגדה, תל אביב תש"ב, עמ' נז.
לפנינו המהדורה הנודעת של "מקראות גדולות" שנדפסה בדפוס בומברג. מהדורה זו, בעריכתו של יעקב בן חיים ן' אדוניהו, נחשבת לאחת המהדורות החשובות ביותר של התנ"ך, נודעה בדיוקה וביופיה, ושימשה כמודל וכבסיס לנוסח של המהדורות הבאות אחריה. מהדורה זו התייחדה בין היתר בחיבור המסורה ("מסורה גדולה" ו"מסורה קטנה"). יעקב בן חיים, שיזם וניהל את הכנת והדפסת המהדורה שלפנינו, התקין לדפוס את המסורה מתוך כתבי-יד, בתוספת הגהות שכתב על המסורה וכן הקדמה כללית פרי עטו. המהדורה שלפנינו היא למעשה המהדורה הראשונה בה נדפס נוסח המסורה לצד הטקסט המקראי, והיא הפכה לאחד המקורות החשובים ביותר לנוסח המסורה לדורות.
קולופון בסוף ספר דברי הימים: "ישתבח ויתרומם האל הנעלה... אשר חנן לעבדיו... להשלים מלאכת הקדש... ותהי השלמתו בכ"ד לחדש תשרי שנת רפ"ו לפרט קטן בבית דניאל בומבירגי פה ויניציא העיר רבתי עם...".
לצד המסורה הגדולה והמסורה קטנה שנדפסה על סדר הדפים, ולצד התרגומים הארמיים ופירוש רש"י, נדפסו גם: פירוש האבן עזרא לרוב התנ"ך, פירוש רד"ק (בחלק הנביאים), פירושי רלב"ג (נביאים ראשונים, משלי ואיוב) ופירוש רבינו סעדיה גאון (בספר דניאל). הפירושים למשלי, איוב ועזרא-נחמיה שנדפסו על שם אבן עזרא אינם שלו אלא של רבי משה קמחי.
בסוף הכרך הרביעי נדפסה "המסורה הסופית", "חלוף התורה (הנביאים... הכתובים) בין בני אשר ובין בני נפתלי"; "חלופין שבין מערבאי ומדנחאי"; "שער הנגינות", ועוד.
יעקב בן חיים ן' אדוניהו נולד בתוניס ובשל רדיפות שהתרחשו בה נמלט לאיטליה. הוא קבע את מושבו בוונציה, היה למגיה בבית דפוסו של בומברג, והיה שותף לכמה ממפעלי ההדפסה החשובים שלו, בהם ה"מקראות גדולות" שלפנינו, התלמוד הירושלמי, ועוד. בשלב מסוים המיר יעקב בן חיים את דתו. בספרו "מסורת המסורת" (הקדמה שניה) משבח רבי אליהו בחור את יופייה והידורה של מהדורת ה"מקראות גדולות" בעריכתו של יעקב בן חיים, תוך שהוא מגנה אותו על המרת הדת ומבקר את הטעויות שנפלו בעבודתו: "אכן המסורת מהארבע ועשרים הנדפסות הנה, לא ראיתי כהנה, בכל ספרי הקדמונים, מסודרים ומתוקנים, ביופי ובהידור, ובטוב הסידור, סידרם אחד מהנבונים, היה שמו לפנים, בישראל נקרא יעקב, תהי נשמתו צרורה בצרור נקוב, ואף שחבורו במאד נאה, הרבה שגה ברואה, ובמקומות אין חקר, העיד עדות שקר, ואין לתמוה על ככה, כי בזאת המלאכה, היה חגור חדשה, וכל התחלה קשה". בראש הכרך הראשון שלפנינו הקדמה ארוכה של יעקב בן חיים, בראשה מספר על קורותיו: "...שלו הייתי בביתי ורענן בהכלי שוקד על למודי בטוני"ס המדינה אשר קרוב לקצה גבול קרטגינ"א הקדומה וטלטלני הזמן בארצות המערב... ודחני פה ויניזייא הבירה היא העיר הגדולה... והנה לקראתי כי הקרא ה' לפני איש אחד מחסידי הנוצרים איש היחס והמעלה שמו מסי' דניאל בומבירג"י יצ"ו... ויביאני אל בית דפוסו ויראני כל בית נכותו ויאמ' סורה שבה כי פה תמצא מרגוע לנפשך...כי חפצתי שתגיה ספרי הנדפסים...".
בדף השער של הכרך הראשון, חתימה (ב"כתב רש"י"): "יהושע החונה פ"ק [=פה קהילת] שידלוב ואגפיה" [יתכן והוא רבי יהושע אב"ד שידלוב (בנו של רבי יהודה ליב משידלוב אב"ד קראקא), שלפי חלק מהמקורות התנצר וקיבל את השם יאן יעקב שידלובסקי].
בדף השער של הכרך הרביעי, חתימה מסולסלת: "הצעיר שלמה לאנייאדו ס"ט".
ארבעה כרכים. תורה: [234] דף. נביאים ראשונים: [209] דף. ללא דף אחרון (חלק). נביאים אחרונים: [211] דף. ללא דף אחרון (חלק). כתובים: [297] דף. ללא דף לאחר ספר דברי הימים (דף חלק [232]). 36.5-39 ס"מ (הכרך הרביעי קטן יותר מיתר הכרכים). מצב משתנה בין הכרכים, בינוני עד טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות גדולים (בכרך הרביעי כתמי רטיבות קשים וגדולים ועקבות רטיבות עם סימני עובש ופטריה במספר מקומות). קרעים, בהם קרעים חסרים עם פגיעות בטקסט, בעיקר בדפים הראשונים והאחרונים של הכרכים, חלקם משוקמים בהדבקת נייר (רצועות נייר גדולות מודבקות בשולי מספר דפים). דפי השער של הכרכים הראשון, השלישי והרביעי, פגומים (קרעים וקרעים חסרים גדולים, עם פגיעה בטקסט ובמסגרות), משוקמים בהדבקת רצועות נייר גדולות ובהדבקה על נייר לחיזוק. בדף השער של הכרך השני, רצועת נייר לחיזוק בשוליים הפנימיים. הדף האחרון של הכרך הרביעי מודבק על נייר לחיזוק. סימני עש, עם פגיעות בטקסט במספר מקומות, חלקם משוקמים. רישומים וחותמות. מחיקות צנזורה (מחיקות רבות בספר דניאל). כריכות חדשות.
על מהדורה זו ועל עבודת העריכה של יעקב בן חיים ן' אדוניהו, ראה: מ' גושן-גוטשטיין, מבוא, בתוך: מקראות גדולות צילום דפוס ונציה, ירושלים תשל"ב, א, עמ’ 7-8; י' פנקובר, יעקב בן חיים וצמיחת מהדורת המקראות הגדולות, ירושלים תשמ"ב.
הברמן, המדפיס דניאל בומבירגי, מס' 93.
ספר התרומה הוא מספרי הפסיקה החשובים שנכתבו בתקופת בעלי התוספות. הוא כולל הלכות במגוון נושאים: שחיטה, טרפות, איסור והיתר, חלה, נדה, גיטין, חליצה, עבודה זרה, יין נסך, ספר תורה, תפילין, ארץ ישראל ושבת.
המחבר, רבי ברוך בן רבי יצחק, מבעלי התוספות בצרפת (מכונה "בעל התרומה" על שם ספרו, ולעתים מכונה בטעות רבי ברוך מוורמייזא או מגרמיזא), תלמידו המובהק של רבי יצחק בן רבי שמואל (ר"י הזקן). סמוך לפטירתו עלה לארץ ישראל ובה נפטר. אפשר שבהתאם למנהג העלייה לארץ ישראל, שרווח בימיו, הקדיש בספרו, לאחר הלכות תפילין, פרק מיוחד ל"הלכות ארץ ישראל".
בראש הספר מפתח נרחב הכולל את תמצית ההלכות על פי סדר הפרקים.
בדף השער רישום בכתב-יד (בכתיבה איטלקית): "כת' בס' יוחסין דף קל"ב ע"א הספר הזה חברו המחבר בשנת ד' אלפי' ותתקצ"ו לבריאה".
במספר דפים (בעיקר בהלכות עבודה זרה ובהלכות יין נסך) מחיקות צנזורה רבות (בכמה מקומות הושלם הטקסט המחוק בכתב-יד). חתימת צנזור בדף האחרון.
[140] דף (דף אחרון חלק). 27 ס"מ בקירוב. שוליים רחבים. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים חסרים בשולי מספר דפים, ללא פגיעה בטקסט. בדף השני קרע קטן משוקם בהדבקת נייר. כריכה לא מקורית, רופפת, עם פגמים.
בדף השער רישומי בעלות מחוקים, ביניהם: "...אליעזר..."; "מקנת כספי משה כהן רפא" [יתכן שהוא דודו וחמיו של רבי בנימין הכהן ויטאלי מרג'יו, הרב"ך].
מאות הגהות (חלקן קצוצות) בכתיבה איטלקית ממספר כותבים. רוב ההגהות הן העתקות מספרי דקדוק כגון ספר השרשים לרד"ק ונימוקי רבי אליהו בחור עליו, וספר אהל מועד לר"ש מאורבינו.
מחיקת צנזורה (בגירוד האותיות של אחת השורות) באחד מהדפים. חתימות צנזורה.
[190] דף. חסרים 2 דפים מהקונטרס האחרון (דפים [189]-[190]; במקור: [192] דף). 29.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים. סימני עש, עם פגיעות בטקסט במספר דפים. קרעים עם פגיעות בטקסט באחד מהדפים. קרע משוקם בהדבקת נייר מצדו השני של דף השער. הדבקות נייר לחיזוק. מספר קונטרסים רופפים. רישומים בכתב-יד. כריכה ישנה, פגומה.
חתימה מסולסלת בדף השני: "יהושע די מונטילי" [אולי רבי יהושע די מונטיל, מחכמי ירושלים במחצית הראשונה של המאה ה-17. ממשפחת רבי יחיאל די מונטיליץ שליח ארץ ישראל ותלמיד מהר"ם גלנטי, שהדפיס בשנת שמ"ה בוונציה את הספר "פירוש מגילת רות" לרבי עובדיה המון – ראה חומר מצורף]. בדף השער רישום בעלות, מחוק בחלקו, בכתיבה ספרדית: "לי לשמי ע"ה... קניתי אותו בשבעה גרושוש". הגהות בכתב-יד מזרחי, עם הוספות לסדר מנין המצוות שבראש הספר.
חותמות בעלות מהעיר סיגט, בהן "ישראל ווייס – מ. סיגעט" (תלמיד חכם ובעל אוצר ספרים בסיגעט).
עותק פגום. רנג דף. 28.5 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. כתמים. כתמי ועקבות רטיבות קשים עם סימני פטריה גדולים בדפים רבים. בלאי. קרעים חסרים גדולים בדף השער (כמחצית מהדף חסרה) ובדף השני, עם פגיעות בטקסט, משוקמים בהדבקות נייר. קרעים חסרים בדפים נוספים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר (קרעים גדולים בשלושת הדפים האחרונים). סימני עש עם פגיעות בטקסט. כריכה ישנה, עם שדרת עור, פגמים.
ללא [3] דף נוספים של השמטות ומפתח סימנים, שנוספו לאחר הדפסת הספר ונמצאים רק בחלק מהעותקים.
שלושה חלקים של טור עם בית יוסף, יורה דעה, אבן העזר וחשן משפט, מהדורות ראשונות של ספר בית יוסף, שנדפסו בחיי המחבר מרן רבי יוסף קארו:
• טור יורה דעה, עם בית יוסף. ונציה, דפוס אלויזי בראגדין, שי"א [1551].
בראש הספר הקדמות רבי יוסף קארו ורבי יעקב בן אשר, וכן "פרטי רמזי טור יורה דעה" ו"פרטי רמזי דינים המחודשים שבספר בית יוסף".
העותק של אי"ש ג"ר – רבי אברהם יוסף שלמה גרציאנו, חכם ומשכיל יהודי-איטלקי, שחי במאה ה-17, והיה אספן נודע של ספרים וכתבי-יד. עם חתימותיו והגהותיו.
בדף השער ובדף האחרון חתימות: "אי"ש ג"ר אנכי בארץ". בדף השער רישום בכתב-ידו: "לאברהם גראציאנו למקנה כל הבית יוסף מאת יורשי החכם כמהח"ר שלמה ברכיא ממודונא זצ"ל...". בדפי הספר הגהות בכתיבה איטלקית, חלקן בכתב-ידו של גרציאנו (חלק מן ההגהות קצוצות).
[30], שצח דף. 33 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות (במספר דפים כתמי רטיבות קשים). סימני עש רבים, בדף השער ובדפים נוספים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר דבק (כולל בדף השער). מחיקות צנזורה רבות, חלקן בדיו וחלקן בגירוד (הושלמו בחלקן בכתב-יד). רישומים של אישורי צנזורה (באיטלקית) בדף האחרון, בהם רישום בעברית: "פ' ב' ה' [=פירש בעל הספר] מלות כללות לגנאי על עכו"ם לא על הנוצרי'[ם] נדפסו" (רישום זה נכתב כנראה על ידי צנזור מומר; ראה: בניהו, הסכמה ורשות בדפוסי וניציאה, עמ' 192). כריכה ישנה, עם שדרת עור (סימני עש רבים ופגמים בכריכה ובשדרה).
• טור אבן העזר, עם בית יוסף. סביוניטה, דפוס טוביה פואה, שי"ג [1553].
בראש הספר הקדמת רבי יוסף קארו, "רמזי הדיני' שבטור", ו"פרטי רמזי דינים המחודשים שבספר בית יוסף".
קולופון בדף רלב/2: "ותהי השלמת הטור השלישי... יום ששי, ארבעה ימים לחדש תמוז שנת שי"ג, ע"י... קורנילייו אדיל קינד... ובבית הנדיב כמ"ר טוביה פואה... וכמוהו הוטפל[!] בהדפסתו החכם כמ"ר משה אבן שושן מעיר צפת...".
רלב דף. 33.5 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות (בדפים האחרונים כתמי רטיבות קשים). קרעים קטנים בשולי דף השער ובמספר דפים נוספים. קמט לאורך דף השער. הדבקת נייר בדף השער. מספר הגהות, רישומים וחתימות. כריכה ישנה, ללא שדרה.
ישנם הבדלים בטיפוגרפיה של דף עד בין הטפסים השונים. בטופס שלפנינו מופיעות בשני העמודים של דף זה 57 שורות (ראה: י' זנה, קרית ספר, ז, תר"ץ, עמ’ 484, מס' 4).
• טור חשן משפט, עם בית יוסף. סביוניטה, דפוס טוביה פואה, שי"ט [1559].
בראש הספר הקדמות רבי יוסף קארו ורבי יעקב בן אשר ו"פרטי רמזי טור חשן המשפט" (מפתח על פי סדר הדינים, כולל הדינים "המחודשים", שחדש הבית יוסף).
בדף שלב/2 דברי סיום מאת רבי יוסף קארו, לרגל השלמת חיבורו: "אברך ה' אשר יעצני ועד כה ברכני להחל וגמור הספר המפואר הזה, ביאור ארבעה טורים אשר קראתיו בית יוסף, כי התחלתיו באנדרינופלי שנת רפ"ב, והשלמתיו בעיר צפת אשר בגליל העליון תוב"ב, ביום ד' יא לאלול שנת הבק"ר אור, ונתעסקתי עוד בהגהתו ובמהדורא תנינא עד שנת די"ש, אוחילה לאל אחלה פניו, יזכני שיתפשט בכל ישראל למען אהיה בכלל מצדיקי הרבים, ויזכני לחבר עוד ספרים הרבה לזכות רבים, ולמען רחמיו וחסדיו לא תפסוק תורה מזרעי כדכתיב לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם".
שלב דף. 36.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים קטנים חסרים בדף השער, עם פגיעות בטקסט משני צדי הדף. הדבקות נייר משני צדי דף השער והדבקות בדף האחרון. סימני עש, עם פגיעות בטקסט במספר דפים. דף השער מנותק. חיתוך דפים עם פגיעות בכותרות הדפים במספר מקומות. רישומים בכתב-יד. חתימות צנזורה. כריכה ישנה, עם פגמים.
ידועים טפסים עם הבדלים טיפוגרפיים בדף השער (הקדשות מודפסות לאנשים שונים, והודעה מאת המדפיס, ראה: ווינר, קהלת משה, ב, עמ’ 548, מס’ 4507).
חיבור הבית יוסף התקבל בכל תפוצות ישראל
בדברי הסיום לחיבורו "בית יוסף" (בטור חושן משפט, סביוניטה שי"ט) כותב מרן רבי יוסף קארו: "...אוחילה לאל אחלה פניו, יזכני שיתפשט בכל ישראל למען אהיה בכלל מצדיקי הרבים". תפילתו זו קוימה במלואה וחיבור הבית יוסף התקבל בכל תפוצות ישראל והיה לאחד מספרי הפסיקה החשובים ביותר. ספר הבית יוסף, שהתחבר על סדר ארבעה טורים ונועד לברר את ההלכות בשורשן ולהכריע את ההלכה למעשה, מהווה כעין בסיס לחיבורו המסכם שולחן ערוך, שבו נסדרו כל הדינים בקצרה. חיבור השולחן ערוך פשט בכל בית ישראל, ואף בני אשכנז נסמכים עליו יחד עם ה"מפה" – הגהותיו של הרמ"א שנועדו להתאים את הספר לבני אשכנז.
שני החיבורים הללו הפכו את רבי יוסף קארו לעמוד ההוראה העיקרי, מדורו ועד לימינו אנו, בקרב כל תפוצות ישראל. ההערכה לרבי יוסף קארו גדולה ביותר, עד שהוא נקרא בפי כל "מרן". כמו כן, נקרא בפי הלומדים "המחבר". את מעמדו המופלג וגודל סמכותו מבטא החיד"א ב"שם הגדולים": "שהסכימו בכלל זה דמרן קרוב למאתים רבנים מדורו, וכך היה אומר כי כל אשר יעשה פסק מרן עביד כמאתן רבנן" (ברכי יוסף, חו"מ, סי' כה, ס"ק כט).
לימוד ספר בית יוסף – סגולה לבריאות ולאריכות ימים
"הגה"צ רבי מרדכי חיים מסלאנים זצ"ל סיפר ששמע מהרה"ג ר' שמואל הלר רבה של צפת ת"ו, שללמוד טור ובית יוסף זה סגולה לאריכות ימים. ומעשה שהיה הרה"ג ר' שמואל חולה אנוש ובא אליו הבית יוסף בחלום ואמר לו שילמד טור ובית יוסף ועל ידי זה יבריא" (הילולא דצדיקיא, ירושלים תשנ"ח, עמ' קצא).
"שמעתי מפי דודי זקני... ששמע מאמו זקנתי הצדיקת שרהלי בת רבינו משולם [איגרא] זצ"ל... כי שמעה ממנו לפני פטירתו שאמר: היות כמה פעמים בא אליו מרן הבית יוסף ז"ל לבקשו שילמוד את ספרו הבית יוסף, והוא חפץ ללמדו, אבל לא היה יכול מפני שהיה נראה אצלו לאיבוד זמן כי הכל היה בזכרונו כל המקורים לש"ס ופוסקים, ואמר שמתחרט על שלא התאמץ לדחוק את עצמו לעשות רצון הבית יוסף ז"ל וללמדו, כי אז היתה זאת לו סגולה לאריכות ימים" (אהל נפתלי, לבוב תרע"א, עמ' 94, אות רנח).
"שמעתי כי פעם אחת היה לבנו [של רבי שלום מבעלזא] הגה"ק מהר"י זי"ע חולי קדחת ר"ל ונודע כי היה מפורסם ובדוק ומנוסה כי בבוא חולי כזו לפני מרן זי"ע ואמר שלא יהיה עוד חלפה הלכה לה המחלה תיכף ומיד (כאשר ראיתי בעיני אצלי שהיה לי המחלה כל הקיץ ובבואי לפני מרן ואמר שלא יהיה עוד והוטב לי תיכף ופסקה המחלה), ובבוא בנו הגדול לפניו ואמר לו כדרכו ולא הועיל ובא שנית ואמר כי בטור ובית יוסף יש כל מיני רפואות ויש סימן א' המסוגל שאם לומד סימן זה אז יש בכחו לגרש מחלה הנ"ל, וזה זמן רב לא למד סימן זה וחזר ולמדו ואז אמר לו כדרכו ותיכף פסקה המחלה" (הגהת רבי שלום מרדכי אב"ד ברעזאן, בעל שו"ת מהרש"ם, על ספר דברי יצחק, מונקאטש תרס"ו, אות מ').
במהדורה זו נוספו לראשונה ציוני המקורות לרמ"א והערות קצרות בסוגריים. בהקדמה למהדורה ("אל עין הקורא"), נכתב: "נתוסף על הראשונים לקוטי שושני אמירי ספירי מאירי ומזהירי אל עבר פני המעיין לידע ולהוודע מאין מקום מוצא ומקור אותן הגהות וחידושים אשר הוסיף הגאון מהר"ר משה איסרליז ז"ל מהפוסקים הראשונים... טרחנו ולקחנו לקח טוב לכל מתוך ספרו הגדול דרכי משה...".
בהקדמה זו לא נזכר מי הוא מחבר הציונים. יש מי שטען שרבי שמואל הלוי הורוויץ מקראקא, אחיינו של הרמ"א (נפטר שפ"ב), שנזכר בהוצאת קראקא שע"ו-ש"פ כאחד המדפיסים, הוא שהוסיף את הציונים מתוך ספר דרכי משה שהיה עדיין בכתב-יד, "ובכל מקום אשר תמצא בהגהת הרמ"א במאמר המוסגר רשימת המקורים, המה מעשי ידיו של הר' שמואל הלוי" (צ' הורוויץ, תולדות משפחת הורוויץ, קראקא תרצ"ה, עמ' 70; וראה על כך הערה במפעל הביבליוגרפיה, ברשומה למהדורה שלפנינו).
סמוך להדפסת ציונים אלו נשמעה כבר ביקורת נגדם. בהקדמת רבי יהושע פאלק לספרו מאירת עינים (סמ"ע) שנדפס עם שולחן ערוך חושן משפט, פראג שע"ד-שע"ה, ביקר את מהדורתם בטענה שהתעלמו מהשו"ע והתייחסו רק לרמ"א, ואף בציונים לרמ"א "קצרו וגם שינו וכמעט היו כלא היו". חלק מן האחרונים, שלא ידעו שציונים אלו אינם מהרמ"א, טרחו רבות להבין וליישב את הקושיות שעלו מן הציונים. ראה על כך בהרחבה: הרב י' נסים, 'ההגהות על שולחן ערוך', בתוך: רבי יוסף קארו, ירושלים תשכ"ט, עמ' עא-עה; הרב י' ענבל, 'שו"ע חדש – טעויות עתיקות: ה"מפרש" לשו"ע וה"מציין" לרמ"א, מדפוסים ראשונים ועוד הוצאות השו"ע החדשות', ישורון, לה (תשע"ז), עמ' תרעג-תשיז.
בשולי הגליונות, הגהות וציונים בכתב-יד, בכתיבה אשכנזית עתיקה (אופיינית לשנות הת'). בגב השער של חלק יורה דעה רישומי לידות מהשנים תנ"ו-ת"ס, וחתימה: "קנין כספי... יאקב במהור"ר שלמה... דיין ז"ל" [חתימה נוספת שלו, קצוצה מעט, בדף הראשון של חלק אורח חיים]. בדף האחרון של חלק אורח חיים רישומים נוספים, וחתימה: "הק' חיים במהור"ר שמואל הכהן מברודא היום יום ה' י"ג תשרי... תפ"ג פה העלישויא" [רבי חיים בנו של רבי שמואל ב"ר שלמה כהן חזן דק"ק ברודא, ראה גם פריט 136].
עותק חסר. חלק אורח חיים: ב-ג, ה-סא, סד-עה, עב [צ"ל עו]-קכה, קכח-קעו דף. חסרים: דף השער ודפים ד, סב-סג, קכו-קכז (סה"כ חסרים: 6 דף). דפים סא ו-סד כרוכים בטעות אחרי דף עה. חלק יורה דעה: א-כד, כט-קע דף. חסרים דפים כה-כח (סה"כ חסרים: 4 דפים). 19 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. קרעים וקרעים חסרים, בעיקר בשולי הדפים, עם פגיעות בטקסט. רישומים וחתימות. מספר דפים מנותקים. כריכה עור ישנה, פגומה, ללא שדרה.
1. פירוש על חמש מגילות ועל תהלים, משלי, איוב, דניאל, עזרא ודברי הימים, מאת רבי יוסף אבן יחיא. [בולוניה, דפוס השותפים, רצ"ח 1538].
בראש דף השער, רישום בעלות (קצוץ), בכתיבה עתיקה: "הק' יוחנן יפה מברע[ס---]". חותמות רבות: "ישראל ווייס – מ. סיגעט" [תלמיד חכם ובעל אוצר ספרים בסיגעט]. רישומים במספר מקומות.
עותק חסר. ב-ו, ח, י-מ; קיט, קכא דף. חסרים 5 דפים: דף השער, דפים ז, ט, מהספירה הראשונה, דף קכ ודף אחרון מהספירה השניה. דף קיט מהספירה השניה נכרך במהופך. 27 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים, בהם עקבות רטיבות וכתמי רטיבות קשים. בלאי. קרעים, בהם קרעים חסרים גדולים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. כריכה ישנה, עם פגמים וסימני עש, ללא צדה האחורי.
2. אגרות ותשובות הרמב"ם. [ונציה, דפוס זואני די פארי, ש"ד 1544].
מהדורה ראשונה של אגרות הרמב"ם. בסוף שנת ש"ה, נדפס הספר בשנית בוונציה, הפעם בדפוס יושטיניאן, עם אותן האותיות ובסדר של "דף על דף" על פי ההוצאה שלפנינו (בשינוי הקולופון ועם הבדלים קלים נוספים).
חתימות בדפים לה/2, עט/2: "ע"ה יהושע מונסונייגו" [ייתכן שמדובר ברבי יהושע מונסונייגו (תקפ"ו-תרנ"ב), אב"ד פאס, מחבר הספרים "שבילי המשפט", "נשמת חיים" ועוד].
ב-צה דף. חסר דף השער. חסר דף פט (במקומו נכרך דף עם השלמה מאוחרת בכתב-יד). הדף האחרון – דף צה קרוע וחסר בחציו (עם השלמה מאוחרת בכתב-יד). 14 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות ודיו. סימני עש, עם פגיעות בטקסט, משוקמים בחלקם בנייר דבק. קרעים בשוליים, משוקמים בחלקם בנייר דבק. חלק מהדפים רופפים. רישומים. כריכת עור מקורית, עם פגמים.
3. ספר לחם משנה, ביאור על משנה תורה לרמב"ם, חלק שני, הפלאה-שופטים, מאת רבי אברהם די בוטון. דפוס דניאל זאניטי, ונציה, [שס"ד-שס"ו 1604-1606]. מהדורה ראשונה.
חתימות של רבי "ליבש סטרוזאווער" [כפי הנראה, רבי יהודה בן צבי (סטריזובר), מחבר הספרים: "מנחת יהודה" (ירושלים, תרפ"ז); "בחינת החכמה" א-ג (ירושלים, תרצ"ז)].
רלד דף. חסרים 8 דפים אחרונים (רלה-רמב). 29.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות קשים. עקבות רטיבות עם סימני פטריה ועובש בדפים רבים. סימני עש בדף השער ובדפים נוספים, עם פגיעות במסגרת השער, ופגיעות קלות בטקסט במספר דפים. קרעים חסרים בדף השער ובדפים נוספים, עם פגיעות במסגרת השער ופגיעות בטקסט, משוקמים בהדבקות נייר (בהם קרע חסר גדול בדף האחרון). הדבקת נייר בשוליים הפנימיים של דף השער (על המסגרת). חיתוך דפים על גבול הטקסט במספר מקומות. כריכה חדשה.
מצורפים: • דף שער (פגום) של מדרש תנחומא. דפוס יעקב ב"ר גרשון בק. וירונה, שנ"ה [1595]. חתימת בעלים במרכז: "נתנאל חיים מאנקונא". • עותק (ללא שער) של מדרש תנחומא, [מהדורת אמשטרדם, תצ"ג 1733]. בדפי הספר חותמות רבות: "ישראל ווייס – מ. סיגעט" [תלמיד חכם ובעל אוצר ספרים בסיגעט].
בדף השער נדפס: "ספר איסור והיתר מן הגאון מהר"ר יונה ז"ל" (יש שייחסו בטעות את הספר לרבינו יונה גירונדי). חיבור זה המכונה גם "איסור והיתר הארוך", נתחבר על ידי רבי יונה ב"ר איסרל אשכנזי, מחכמי רגנשבורג, וחבר בית דינו של חברו מהר"י ברונא. רבי יונה היה תלמידו ומחותנו של רבי ישראל איסרלן בעל תרומת הדשן. "איסור והיתר הארוך" הפך לאחד ממקורות הפסיקה החשובים לבני אשכנז בענייני כשרות המאכלים.
במרכז דף השער מופיע דגל המדפיס של אושקי: מסגרת ובתוכה איור אצטרולב עם הפסוקים: "וקוי יי' יחליפו כח...", "קויתי יי' קותה נפשי...".
[169] דף. חסרים [5] דפים לאחר דף השער עם ההקדמה וחלק מדפי לוח הסימנים. 20 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש רבים, בדף השער ובדפים נוספים, עם פגיעות בטקסט ובמסגרת השער, משוקמים בהדבקות נייר ונייר דבק. במספר דפים קרעים חסרים, עם פגיעות בטקסט (באחד מהדפים סימני שריפה). דף השער מנותק בחלקו. הדבקות נייר עם פגיעות קלות בטקסט במספר מקומות. חותמות. כריכה עתיקה, מנותקת ברובה, עם פגמים.
בעותק שלפנינו נמצאים שני הדפים האחרונים עם לוח תיקוני הטעויות. דפים אלו חסרים בטפסים רבים.