מכירה 85 - יודאיקה: ספרי קודש, כתבי-יד, מכתבי רבנים, חפצים
- (-) Remove מכתבים filter מכתבים
- letter (46) Apply letter filter
- דפוס (28) Apply דפוס filter
- matter (28) Apply matter filter
- print (28) Apply print filter
- ודברי (21) Apply ודברי filter
- יהדות (20) Apply יהדות filter
- כתבי (20) Apply כתבי filter
- יד (20) Apply יד filter
- jewri (20) Apply jewri filter
- manuscript (20) Apply manuscript filter
- ומסמכים (15) Apply ומסמכים filter
- document (15) Apply document filter
- ואלג (12) Apply ואלג filter
- תוניסיה (12) Apply תוניסיה filter
- צפון (12) Apply צפון filter
- מרוקו, (12) Apply מרוקו, filter
- מרוקו (12) Apply מרוקו filter
- יד, (12) Apply יד, filter
- ואלגיריה (12) Apply ואלגיריה filter
- יריה (12) Apply יריה filter
- אפריקה (12) Apply אפריקה filter
- ואלג'יריה (12) Apply ואלג'יריה filter
- african (12) Apply african filter
- algeria (12) Apply algeria filter
- manuscript, (12) Apply manuscript, filter
- morocco (12) Apply morocco filter
- morocco, (12) Apply morocco, filter
- north (12) Apply north filter
- tunisia (12) Apply tunisia filter
- וארץ (9) Apply וארץ filter
- ירושלים (9) Apply ירושלים filter
- ישראל (9) Apply ישראל filter
- eretz (9) Apply eretz filter
- israel (9) Apply israel filter
- jerusalem (9) Apply jerusalem filter
- והבלקן (8) Apply והבלקן filter
- מכתבים, (8) Apply מכתבים, filter
- טורקיה (8) Apply טורקיה filter
- המזרח, (8) Apply המזרח, filter
- המזרח (8) Apply המזרח filter
- letters, (8) Apply letters, filter
- sephard (8) Apply sephard filter
- דפוס, (7) Apply דפוס, filter
- דפרי (7) Apply דפרי filter
- communiti (7) Apply communiti filter
- galile (7) Apply galile filter
- jewish (7) Apply jewish filter
- matter, (7) Apply matter, filter
- safe (7) Apply safe filter
קובץ בכתיבת ידו של רבי שלמה אבן צור, מחכמי פאס, בנו של רבי רפאל אבן צור, ונכדו של רבי יעקב אבן צור - היעב"ץ.
בראש כתב-היד: "אתחיל לכתוב פזמונים של ראש השנה ויוה"ך [ויום הכפורים]". כולל: "פזמון לברוך שאמר סי' יצחק", "פזמון לב"ש [לברוך שאמר] ליום א' של ראש השנה", "פזמון לנשמת ליום א' שר"ה", "פזמון לקדיש ליום א' שר"ה", "פזמון לליל שני שר"ה, סי' אברהם חזק", "פזמון ליום שני שר"ה לברוך שאמר", "פזמון לנשמת ליום ב' שר"ה", "פזמון לקדיש ליום ב' שר"ה", "פזמון לברוך שאמר ליוה"ך".
מלבד הפזמונים כולל כתב-היד: פסוקים לאמירה קודם תקיעת שופר, פסוקים לאמירה בליל יום כיפור, וידוי לשחרית ווידוי למוסף "להרב הגדול כמוהר"ר אברהם עוזיאל זצוק"ל", ו"וידוי גדול למנחה".
בדף ט/2: "אתחיל לכתוב סדר עבודה ע"ס א"ב מוגה מכ"י הרב הגדול א"ז [=אדוני זקני] כמוהר"ר יעב"ץ זצוקלה"ה".
רבי שלמה אבן צור (תקס"ה-תר"ג), בנו של רבי רפאל אבן צור אב"ד פאס, ונכדו של היעב"ץ, היה מחכמי פאס. נפטר בדמי ימיו, בהיותו בן ל"ח שנה בלבד. הותיר אחריו בכתובים מספר חיבורים, בהם ספר ליקוטי דינים על חו"מ ואהע"ז בשם "פני שלמה" (ראה אודותיו: מלכי רבנן, עמ' קטז).
[16] דף (ושני דפים נוספים ריקים). 15.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. סימני עש, עם פגיעה בטקסט. כריכת קרטון, פגומה, חלקה האחורי חסר.
כתב-יד שלם, הכולל ליקוט של פיוטים שונים, בעיקר מחכמי מרוקו (בהם: רבי יעקב בירדוגו, רבי שלום אבן צור, רבי דוד בן חסין, רבי משה עטייה, רבי שלמה חלוואה, רבי עמרם אלבאז, ועוד). מרבית הפיוטים בעברית ומיעוטם בערבית-יהודית. בחלק מהפיוטים צוין בכותרת שם המחבר וכן מרכיבים מוסיקליים של הפיוט, כגון "ביתאיין חגאז", מוואל וכדומה.
בעמוד האחרון - קולופון הכותב: "תם ונשלם שבח לאל בורא עולם, אני הכותב ע"ה ב"ה [עבד ה' ברוך הוא] המתאבק בעפר רגליהון של חכימייא וספריא, יהושע אלקובי השם יחיהו ויזכהו ומכל צרה ונזק יצילהו, אמן כן יהי רצון מלפני בעל הרצון בזכות משה רועי צאן" [כתב יד אחר, שנכתב כנראה על ידי אותו כותב - רבי יהושע אלקובי - וכולל "סדר רעמים" ותקופות, נמצא בספריה הלאומית (6542°8 Heb. Ms.)].
[78] דף. 17 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים בשני דפים, עם פגיעה קלה בטקסט. כריכה חדשה.
• כתב-יד, קובץ פיוטים למועדים ולזמנים שונים (לברית מילה, לחתן, ועוד), בהם: פיוטים מאת חכמי משפחת אבוחצירא; פיוטים רבים לזכר רשב"י ("אקריב תשורת זמרת שבחי תוך אחי"; "אשיר לכבוד חברים / ובראשם מלכם ארים / בר יוחאי עוקר הרים"; "בר יוחאי יסוד עולם / בו בחר מלך עולם"; "ה' אלהי אתה ארוממך אודה שמך", "ישם לאה מבארך / יאוחדו פדאוום / יא רבי שמעון עליה אסלאם"; "בר יוחאי נמשחת אשריך" עם תרגום ערבי; "אשיר שירה לאל חי ואודה לו בשיר שבחי", "אפתח פי אענה / וישמח לבי אשירה בלשוני; "בר יוחאי עוקר הרים"); פיוטים לזכר צדיקים: לזכר רבי יעקב אבוחצירא (בעל "אביר יעקב") וצאצאיו, לזכר רבי שלמה אבן דנאן, ועוד. בסוף כתב-היד: "סדר הבדלה". [69] דף.
• כתב-יד, קובץ פיוטים, כולל פיוטים מאת רבי דוד אבוחצירא, רבי יוסף נחמייאס, רבי דוד בן עטר, ועוד. כולל שני פיוטים לכבוד רשב"י ("אשיר שירה בנגינה" מאת רבי שלמה בן מסעוד; "רבי שמעון כתר עליון"). כג דף.
• כתב-יד, קובץ פיוטים, כולל פיוטים לכבוד רשב"י ("בר יוחאי יסוד עולם" מאת רבי יעקב אביחצירא; "אלהים יקבץ נדחי בזכות רשב"י"; "בר יוחאי דבריך ערבים"; "אסדר תושבחן יקרן"); פיוט לכבוד רבי עמרם בן דיואן; ועוד. [24] דף.
• כתב-יד, קובץ פיוטים שונים, כולל סדר ברית מילה ופדיון הבן, "בקשות של שבת", ועוד. מכיל דפים מכתבי-יד שונים. [41] דף.
• כתב-יד, קובץ פיוטים שונים. בדף מב/2: "ע"י אני הצעיר... אברהם בן לא"א משה תורגמאן", בדף מז/1: "אני הצעיר הדל באלפי ישראל עיר מקנאס יע"א אברהם תורגמאן יס"ט" (חתימותיו מופיעות בדפים נוספים). [30] דף (ממוספרים לט-פט).
בצפון אפריקה נכתבו פיוטים רבים לכבוד צדיקים, בהם בולטים בכמותם הפיוטים לכבודו של התנא רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י). ראה על כך: משה חלמיש, שירי רשב"י בצפון אפריקה, בתוך: מחקרים בתרבותם של יהודי צפון-אפריקה, ירושלים תשנ"א, עמ' 63-47. בכתבי היד שלפנינו מופיעים פיוטים רבים מן הסוג הזה.
5 כתבי-יד. גודל ומצב משתנים.
כתב היד כולל ברובו פיוטים שונים, בהם פיוטי רבי ישראל נאג'ארה ופיוטי חכמי מרוקו (בהם, רבי יעקב אבוחצירא, רבי דוד בן חסין, רבי אברהם קורייאט, רבי יעקב בירדוגו, ועוד).
בראש כתב-היד ובסופו מופיעים ליקוטים שונים: בדף הראשון מופיעה ברכת "מי שברך". בשוליה ובראשה חתימות "עקו בן זקן" ו"יעקב בן זקן". באחד הדפים שאחריו מופיעים העתקי שטרות, עם התאריכים תרל"ב ותרל"ד. בנוסף, מופיעים בתחילת כתב-היד: "מנהגים של בדיקת הריאה" והעתקה מספר אלפא ביתא דבן סירא. בסוף כתב-היד העתקה של ליקוטי חידושים שונים, וכן העתקה של שני דרושים: האחד, על מעלת מחזיקי תורה - נדפס בספר רב פנינים לרבי רפאל בירדוגו (קזבלנקה תש"ל, עמ' קצח ואילך), תחת הכותרת "דרוש למחזיקי בידי לומדי תורה בס"ד". השני, "דרוש למעלת הצדקה בס"ד" - נדפס כדרשה של רבי משה מאימראן בקובץ מקבציאל, כרך ל (ירושלים תשס"ה; עמ' תלג ואילך).
[172] דף. 15 ס"מ. מצב בינוני. מספר דפים במצב גרוע. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי. כתמי עובש בחלק מהדפים. כ-20 דפים האחרונים במצב גרוע - קרעים חסרים גדולים, עם פגיעה בטקסט. נזקי רטיבות קשים ועובש. כריכה ישנה, פגומה.
כתב-היד כולל ליקוטים בעניינים שונים: סגולות ונוסחי קמיעות, עם טבלאות ואיורים קבליים, פיוטים ובקשות - למועדים וזמנים שונים, דרשות וחידושים (על פסוקים ואגדות חז"ל), "הבדלה למוצאי שבת", סדר ברית מילה, שירים בערבית מסוג "קצות" (קצת יוסף, קצת חנה, קצת עשרה הרוגי מלכות, ועוד), ובהם גם "קצת לאלא סוליכא" ["ללה סוליקא" (=הגבירה הקדושה סוליקא) - הנערה הגיבורה היהודייה ממרוקו שנהרגה על קידוש השם לאחר שסירבה להתאסלם], ספר שבילי אמונה (מזלות), ועוד.
במקומות רבים בכתב-היד חתימות (חלקן מסולסלות) של הכותב "שלמה ואקראת". חתימות נוספות: "ע"ה נסים אוחיון", "נסים בן רבי רפאל ואקראט".
למעלה מ-150 דף (מספר דפים קרועים ואינם שלמים). 16 ס"מ. מצב כללי בינוני, מספר דפים במצב גרוע. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי וקרעים. דפים מנותקים. בחלק מהדפים קרעים חסרים, עם פגיעה בטקסט. כריכת עור מנותקת ופגומה.
בגב הדף נוסף מכתב בערבית-יהודית בכתב-יד קדשו וחתימתו של רבי משה פינטו, אל "ידי"ן [ידיד נפשי] אהובי ואור עיני... יעיש אלמאליח...", בו מזמין אותו לבוא לסעודה לרגל יום השנה (יארצייט) לפטירתו של רבי חיים פינטו, להתברך בכל הברכות.
בדף המודפס קריאה להשתתף בהילולת הצדיק רבי חיים פינטו (הראשון), שיום פטירתו חל בתאריך כ"ו באלול. רבי משה פינטו כותב בו על כוחם וזכותם של הצדיקים, ועל כוחו העצום של רבי חיים פינטו - שהיתה לו נשמה קדושה שבזכותה תבוא גאולה לעולם. הוא מביא מעשה מתוך הספר "שבחי צדיקים" - הסיפור הידוע על ההצלה מעלילת הדם בעיר פראג, על ידי לידתו של המהר"ל בליל הסדר. לאחר מכן ממשיך לכתוב דברים מופלאים על בנו הבכור "התלמיד הנעים חיים שמעון פינטו", שנולד אף הוא בט"ו ניסן 5708 (1948), וכותב עליו (תרגום חופשי מערבית-יהודית): "הילד הזה נשמתו היא 'ניצוץ די רבי חיים פינטו' בעל ההילולה, ותראו כאילו רבי חיים פינטו נמצא עמנו בדור הזה, וכדאי שתזכרו לטובה את ביתו הקדוש של רבי חיים פינטו".
המקובל הקדוש רבי משה אהרן פינטו ממוגאדור (תר"ע בערך-אלול תשמ"ה). איש פלא ובעל מופת שנודע כפועל ישועות. בנו של הקדוש רבי חיים פינטו (השני - רבי חיים פינטו הקטן, שנפטר בשנת תרצ"ח). בגיל צעיר ציווה עליו אביו הקדוש לשבת בהתבודדות בבית אבותיו במלאח [הגיטו היהודי] של מוגאדור, מבלי לצאת החוצה. במשך כ-40 שנה הסתגר רבי משה אהרן פינטו בביתו, כדי להציל את עם ישראל מצרות הזמן ולהיות סנגורם בעולם הזה (ראה בספר: השושלת לבית פינטו, מאת אהוד מיכלסון). רבי משה פינטו העיד על עצמו כי נשאר בתוך בית אבותיו במוגאדור עשרות שנים מבלי לצאת מפתח ביתו, כדי שכל מי שיהיה זקוק לברכה ימצא אותו בבית הקדוש הזה, וכך יוכל לעודד אותו ולברכו (ראה: אנשי אמונה - תולדותיהם של צדיקי בית פינטו, ירושלים תשע"א, עמ' 323). גם בדף המודפס שלפנינו מזכיר רבי משה פינטו את כתובת מגוריו בבית אבותיו הקדושים: "ע"ה משה פינטו, דאר [=בית] רבי חיים פינטו, נ'[ומרו = מספר] 3, מללאח, מוגאדור". רבי משה פינטו נותר בבית אבותיו הקדושים [עד אמצע שנות התש"כ בערך] עד שחלם חלום בו נגלה אליו אביו הקדוש ואמר לו לעזוב את עירם ולעקור לעיר קזבלנקה, כדי לדאוג לחינוך ילדיו לתורה. גם בקזבלנקה המשיך בדרך ההתבודדות. לאחר תקופה עלה לארץ ישראל והתגורר באשדוד ורבים היו נוהרים אל ביתו להתברך מפיו ולהשתתף בהילולות לכבוד רשב"י הקדוש ולכבוד אבותיו הקדושים.
בניו ונכדיו הם הרבנים המפורסמים האדמו"רים הקדושים שליט"א לבית משפחת פינטו: רבי חיים (שמעון) פינטו, רבה של קרית מלאכי ואשדוד (חתנו של רבי מאיר אבוחצירא - ה"בבא מאיר"), ובנו רבי יאשיהו יוסף פינטו, ראש מוסדות "שובה ישראל" באשדוד ובארה"ב ואב"ד הקהילה היהודית במרוקו; רבי דוד חנניה פינטו, ראש מוסדות "אורות חיים ומשה" ומגדולי מרביצי התורה והיראה ברחבי תבל (בארה"ב ובדרום אמריקה, בצרפת ובישראל); רבי יעקב פינטו, מרבני לוס אנגלס ארה"ב; ועוד מקובלים קדושים שליט"א.
[1] דף. 26.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ובלאי. סימני קיפול. קרעים בשוליים ובסימני הקיפול, עם פגיעות בטקסט. המכתב בכתב-היד מטושטש ודהוי בחלקו.
• דף מודפס, מכתב מאת רבי מיכאל בן סעיד רבה של והראן, הכותב על עבודתו כמוהל ועל ספרו בהלכות מילה; עם מילוי בכתב-יד וחתימה. והראן (Oran, אלג'יריה), [תרנ"ד 1894].
• כרוז מודפס (עם חותמות), "קול קורא - הודעא גלויה", מאת רבי חיים יוסף ממן אב"ד אורן (והארן Oran) - איסור טחינת חיטים לפסח בריחיים של מים ("סילאנדרי"). והראן, [תרע"א 1911].
• מכתב מודפס, "משלוח מנות" - "לקים מצות שלוח, תזכו לשנים רבות, משלוח מנות...", מאת השד"ר מירושלים: "הצעיר משה יעקב פרץ ס"ט, המתאכסן בבית הגביר... מיכאל וזאן"; עם מילוי בכתב-יד של שם הגביר שאליו נשלח הדף. [תוניסיה, המאה ה-19 בקירוב].
• דף מודפס, "שמועה שמענו ממגידי אמת שקבלו מאבותיהם איש מפי איש" - סיפורי ניסים וקריאה לבוא להשתתף בהילולת הצדיק באבא יהודה וראובן ויזמאן, בעיר אדווזרו. [קזבלנקה].
• דף מודפס, "פיוט - אנכי תכנתי ארש וידי טפחה שיר ושבחה...", לכבוד הילולת רבינו אפרים אנקאווא - "מנחה זו מאתי הצעיר אברהם עלון יצ"ו". [קזבלנקה].
• דף מודפס, "פיוט - אנכי תכנתי ארש וידי טפחה שיר ושבחה...", לכבוד הילולת רבינו אפרים אנקאווא - "מנחה זו מאתי הצעיר שלמה עשור הי"ו. [קזבלנקה?].
• דף תפלה מודפס, קטע מהתרת נדרים: "שרוי לנו מחול לנו, מותר לנו". [קזבלנקה]. דפוס דוד ויזמאן.
• מכתב הזמנה לאירוע, הפותח בפיוט, "אקום להודות לך כל עוד בי נשמתי, אזכרה נגינתי במיטב זמרתי...".
8 דף. גודל ומצב משתנים.
חיבור בחרוזים, ובו תיאור הפורענות שבאה על יהודי אלג'יר בראשית המאה ה-19, אחרי הרצחו של נפתלי בוג'נאח, ה"מוקדם" (ראש העדה) של היהודים באלג'יר, ביום י' תמוז תקס"ה, והמחלוקות שנתגלעו בקהילה אחר כך. הדברים נכתבו על ידי ידידי משפחת בוג'נאח, נגד ה"מוקדמים" שנתמנו במקום הנרצח.
דף יב ואילך: קינה על פטירתו של הרב יעקב מרעלי, הרב הראשי באלג'יר, שנפטר ביום כ"ג אלול תקס"ו. בעמוד האחרון חתומים בדפוס: אליהו כהן שולאל, ברוך טובייאנה, אברהם די שלמה מזגיש וסעדיה קאגיג.
רישום בכתב-יד בדף המגן האחורי: "שייך לי הק' נתן פריידער".
הגאון רבי נתן פריידער (תקס"ג-תרי"ז), דיין בצעהלים (הונגריה) ולאחר מכן אב"ד העיר (לאחר פטירת רבי משה סג"ל גלוגא). מאוחר יותר התיישב בטשארנא ונתמנה לרב הקהילה. מחבר הספר "צמח השדה". עמד בקשרי שו"ת עם החתם סופר (ראה אודותיו: אישים בתשובות חת"ס, עמ' שיט).
טז דף. 15 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים חסרים בדף השער, עם פגיעה קלה במסגרת השער, משוקמים בהדבקת נייר. קרעים חסרים קטנים בשולי ארבעת הדפים האחרונים. רישומים בכתב-יד בדף השער. כריכה חדשה.
על הספר, ראה: חיים זאב הירשברג, תולדות היהודים באפריקה הצפונית, כרך ב, ירושלים תשכ"ה, עמ' 71-67, 336, הערה 32; י' יודלוב, גנזי ישראל, מס' 1610.
הסכמה להדפסת הספר "גן הדסים", והמלצה על מחברו - רבי משה נתנאל פוטשובסקי: "מאד יקר לי יקרותו וגדלותו של הרב הג' מפורסם בתורתו ויראתו מוהר"ר ר' משה נתנאל... מעיר זעטיל הסמוכה לנו, וכבר מפורסם הוא בחיבוריו היקרים והנעימים משיבת נפש, אמונת התחי'[ה], שדברי'[ו] מתלהבין מאד להמשיך לבן של ישראל לאביהם שבשמים...".
רבי מרדכי'לה כותב על חשיבות זיכוי הרבים בהדפסת והפצת ספריו הנ"ל, ומברך את המסייעים: "ויתברכו בכל טוב המסייעים והעוזרים אותו... יום ג' ך"ח למב"י תרס"ט, סלאנימא. הכותב מרדכי חופ"ק".
הסכמה זו נדפסה בספר "גן הדסים" (ברדיטשוב, תר"ע). מחבר ספר זה הדפיס קודם לכן את ספריו הנודעים "משיבת נפש" (ברדיטשוב, תרנ"א) ו"אמונת התחיה" (ברדיטשוב, תרנ"ד).
הצדיק המופלא רבי מרדכי וייצל רוזנבלט - הידוע בכינויו "ר' מרדכי'לה מאושמינא" (תקצ"ז-תרע"ו), שימש בדיינות וברבנות באנטיפוליא, בוטען (שליד סלונים), קארעליץ, אושמינא וסלונים. מחבר הספר "הדרת מרדכי". מגדולי דורו, גאון גדול בתורה ופוסק, אשר נודע גם כמקובל פועל ישועות ו"בעל מופת" בליטא. היה ידוע כמי שברכותיו מתקיימות ורבים נהרו להתברך מפיו. מרן החפץ חיים וגדולי הדור העריצו אותו והרבו לספר בשבחו. תמונתו היתה תלויה בבתים רבים ברחבי ליטא וסיפורי נפלאות רבים סופרו אודותיו. ב"אגרת החלום" - מכתב ששלח אל רבי פנחס מיכאל גרויסלייט מאנטופול, הוא מספר לו על מספר חלומות שחלם, בהם התגלה לפניו המהר"י בן לב (מחכמי שאלוניקי במאה ה-16) וציוה עליו ללמוד את ספר התשובות שלו כדי לכפר על פגם של אחד מאבותיו שחטא נגדו בפגיעה בכבודו.
[1] דף. 23 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בלאי וקרעים. סימני קיפול. נקבי תיוק.
מכתב ארוך (ביידיש) שנשלח ע"י ישיבת קמניץ אל משפחת נדיבים מפילדלפיה, ארה"ב. רוב המכתב במכונת כתיבה, על שני דפים (נייר מכתבים רשמי של הישיבה). בסיומו 6 שורות בכתב-יד קדשו וחתימתו של ראש הישיבה, עם ברכות חמות ולבביות ביידיש ובעברית: "איך קום אייך צוא בענטשין [=אני בא לברך אתכם]... מיט אללע [=עם כל] ברכות והצלחות אורך ימים ושנים טובים עושר ואושר... זאל זיין די ברכה אין אייער הויז [=שהברכה תשכון בביתכם]... דברי המברכו והמכבדו ומוקירו ברוך דוב לייבאוויץ ר"מ בישיבה הק' בית יצחק".
הגאון הקדוש רבי ברוך דוב (בער) ליבוביץ (תרכ"ד-ת"ש), בעל "ברכת שמואל", מגדולי מרביצי התורה בדורו. מתלמידי הגר"ח מבריסק בישיבת וולוז'ין. חתן הגאון רבי אברהם יצחק צימרמן אב"ד הלוסק. כאשר עבר חותנו לכהן בקרמנצוג, מילא את מקומו ברבנות הלוסק והקים בה ישיבה. לאחר י"ג שנה הוזמן לכהן כראש ישיבת "כנסת בית יצחק" בסלבודקה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה נדד עם ישיבתו למינסק, לקרמנצוג ולווילנא, עד שלבסוף הקים אותה בקמניץ. בעל "ברכת שמואל" על סוגיות הש"ס. תורתו שבעל-פה ושבכתב היא מאבני היסוד של הלימוד הישיבתי המעמיק.
[2] דף, נייר מכתבים רשמי. 29 ס"מ. מצב טוב. קרעים קלים בשוליים וסימני קיפול.
מכתב קצר, שתי שורות בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ בעל ה"חזון איש". [בני ברק, תש"ז 1947].
נשלח אל רבי יעקב לנדא - רבה של בני ברק. ה"חזון איש" מבקש במכתבו כי ישאיל לו ספר חב"די מספרייתו: "...אתכבד לבקש מאת מעכ"ת שליט"א להשאילני ס'[פר] 'שארית יהודה' מאחיו של הגרש"ז [=הגאון רבי שניאור זלמן, בעל התניא] זצוק"ל. אם נמצא תח"י [=תחת ידו] ימסרו נא להמוכ"ז [=לשליח המוסר כתב זה]... א"י" [=אברהם ישעיה].
בשולי המכתב רישום בכתב-יד [של המקבל?] "כ"ז סיון תש"ז".
ככל הנראה נזקק ה"חזון איש" לספר הנ"ל בשל עיסוקו באותם ימים בסוגיית ה"שיעורים", והפולמוס שניהל בנדון עם הרב החב"די רבי חיים נאה מירושלים (ראה מסגרת).
[1] דף. 7X21 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול.
פולמוס השיעורים, ובירור דעת בעל התניא בשיעור ה"גריס"
בשנת תש"ז פרצה המחלוקת הנודעת בין ה"חזון איש" לרבי חיים נאה בעניין "השיעורים" שנתנו חז"ל - האם חל בהם שינוי והם קטנו במשך הדורות, או שמא נותרו בעינם.
באותה שנה הדפיס ה"חזון איש" את "קונטרס השיעורים" שלו בסוף חלק ב' של ספרו על "קדשים". בקונטרס הוא מבסס את שיטתו באריכות, וחולק בתוקף על רבי חיים נאה. בסעיף טו שבקונטרס זה, ה"חזון איש" דן בשיעור הגריס שנאמר בהלכות כתמים. הוא כותב כי דעת בעל התניא בשלחן ערוך שחיבר (יורה דעה, סימן קצ, סעיף קטן יא ויג) היא ששיעור הגריס הוא כ-18 מ"מ, וכדעת רוב הפוסקים, אך מוסיף כי "בספר שארית יהודה כתב דהגרש"ז ז"ל [=בעל התניא] חזר בו", וכי בערוב ימיו החמיר להקטין את שיעור הגריס (ל-16.5 מ"מ). בהמשך הסעיף מקשה החזו"א על דברי ה"שארית יהודה", ולא מקבל אותם להלכה.
כפי הנראה, הספר "שארית יהודה" לא היה מונח בפני ה"חזון איש", ודבריו הגיעו אליו מ"כלי שני" (הדבר ניכר מדברי ה"חזון איש". בין היתר בהתייחסותו לבדיקה שערך בעל התניא לקביעת שיעור הגריס. ה"חזון איש" מעלה השערות כיצד ערך בעל התניא את הבדיקה, ואינו יודע שה"שארית יהודה" מפרט את אופן הבדיקה בהמשך דבריו. רבי חיים נאה הבחין בדבר וכותב על כך בספרו "שיעור מקוה" בעמ' פב: "החז"א כ'[תב] דבריו בלי עיון בס'[פר] שאר"י [שארית יהודה]". אחריו העירו על כך חכמים נוספים).
למעשה, זהו המקום היחיד מכל חיבוריו של ה"חזון איש" שבו הוא מזכיר את הספר "שארית יהודה". כמו כן, יש לציין שהמהדורה היחידה של הספר "שארית יהודה" בזמנו של החזו"א הייתה המהדורה שנדפסה בווילנא בשנת תר"א (הספר נדפס בשנית רק בשנת תשי"ז, לאחר פטירת החזו"א בשנת תשי"ד).
המכתב שלפנינו נכתב ככל הנראה על רקע זה, והוא מתעד את מאמציו של ה"חזון איש" להשגת הספר "שארית יהודה", שהיה אז די נדיר, על מנת לראות את הדברים במקורם.
נשלח אל רבי יעקב לנדא - רבה של בני ברק. הרקע למכתב עלום ואינו ידוע לנו. ה"חזון איש" כותב במכתבו: "אחדשה"ט וש"ת באה"ר [אחר דרישת שלומו הטוב ושלום תורתו, באהבה רבה]. לא עלתה בידי להתראות עם פלוני עד עש"ק העבר. התוצאות שעל מעכ"ת שליט"א להסיח דעת מזה. ולנכון לשכוח גם את הספק העבר. על דעתי שלא היה ראוי כלל להזדקק. ואחתום שלו'[ם] הדוש"ת אי"ש [הדורש שלום תורתו אברהם ישעיהו]".
[1] דף. כ-11X20 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול. קיצוץ שוליים לא אחיד.