מכירה 83 - חלק א' - פריטים נדירים ומיוחדים
23.11.21
מציג 1 - 3 of 3
מכירה 83 - חלק א' - פריטים נדירים ומיוחדים
23.11.21
פתיחה: $3,000
הערכה: $5,000 - $8,000
נמכר ב: $8,750
כולל עמלת קונה
כתב זכויות מראשית ימי הקהילה היהודית במנטובה, המעניק להנהלת הקהילה הרשאה להקים בית מטבחיים ומפרט את התנאים להפעלתו. כתוב בדיו חומה על גבי גיליון קלף; חתום. עם חותם שעווה גדול (שבור) של דוכס מנטובה פדריקו השני. מנטובה, 5 בספטמבר 1532 [רצ"ג]. לטינית.
כתב זכויות שהוענק לקהילת יהודי מנטובה מטעם הדוכס פדריקו השני לבית גונזגה. מתיר לקהילה היהודית להחזיק ולהפעיל בית מטבחיים נפרד, עם שוחט יהודי, ולספק ליהודי העיר בשר שיישחט על פי מנהגיהם. בצו תיעוד חשוב של הרכב הנהלת הקהילה בשנותיה הראשונות – מועצה יהודית בת שישה חברים, המונה שלושה מלווים בריבית ושלושה נציגים נבחרים (על פי ההיסטוריון שלמה סימונסון, היו מועצות אלה הראשונות לנהל את הקהילה, עוד לפני הקמתם של הוועדים).
הקהילה היהודית במנטובה קיבלה הכרה רשמית מהשלטונות בשנת 1511, בכתב זכויות מטעם פדריקו השני. כתב הזכויות שלפנינו הוענק כעשרים שנים לאחר שהוכרה הקהילה, והוא מהמסמכים המוקדמים ביותר שנשתמרו עד ימינו ונושאים את שמה.
ראו: "תולדות היהודים בדוכסות מנטובה" מאת שלמה סימונסון, הוצאת אוניברסיטת תל-אביב ומכון בן צבי (ירושלים, תשכ"ג), עמ' 246, 368, 569-570.
33X43.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני קיפול. נקבים וקרעים חסרים בשוליים ולאורך סימני הקיפול (עם פגיעה קלה ברישום התאריך), רובם משוקמים, עם השלמות נייר. קרע ארוך (8.5 ס"מ) בפינה הימנית תחתונה, עם תפירה בחוט (מהתקופה; ללא נזק לכיתוב). חותם השעווה שבור, עם פיסה חסרה גדולה. רישום בכתב-יד בגב.
כתב זכויות שהוענק לקהילת יהודי מנטובה מטעם הדוכס פדריקו השני לבית גונזגה. מתיר לקהילה היהודית להחזיק ולהפעיל בית מטבחיים נפרד, עם שוחט יהודי, ולספק ליהודי העיר בשר שיישחט על פי מנהגיהם. בצו תיעוד חשוב של הרכב הנהלת הקהילה בשנותיה הראשונות – מועצה יהודית בת שישה חברים, המונה שלושה מלווים בריבית ושלושה נציגים נבחרים (על פי ההיסטוריון שלמה סימונסון, היו מועצות אלה הראשונות לנהל את הקהילה, עוד לפני הקמתם של הוועדים).
הקהילה היהודית במנטובה קיבלה הכרה רשמית מהשלטונות בשנת 1511, בכתב זכויות מטעם פדריקו השני. כתב הזכויות שלפנינו הוענק כעשרים שנים לאחר שהוכרה הקהילה, והוא מהמסמכים המוקדמים ביותר שנשתמרו עד ימינו ונושאים את שמה.
ראו: "תולדות היהודים בדוכסות מנטובה" מאת שלמה סימונסון, הוצאת אוניברסיטת תל-אביב ומכון בן צבי (ירושלים, תשכ"ג), עמ' 246, 368, 569-570.
33X43.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני קיפול. נקבים וקרעים חסרים בשוליים ולאורך סימני הקיפול (עם פגיעה קלה ברישום התאריך), רובם משוקמים, עם השלמות נייר. קרע ארוך (8.5 ס"מ) בפינה הימנית תחתונה, עם תפירה בחוט (מהתקופה; ללא נזק לכיתוב). חותם השעווה שבור, עם פיסה חסרה גדולה. רישום בכתב-יד בגב.
קטגוריה
יהדות איטליה – ספרים ותעודות
קָטָלוֹג
מכירה 83 - חלק א' - פריטים נדירים ומיוחדים
23.11.21
פתיחה: $1,000
הערכה: $2,000 - $3,000
נמכר ב: $2,750
כולל עמלת קונה
Discorso circa il stato de gl'hebrei – "מאמר על יהודי ונציה", מאת שמחה לוצאטו. דפוס Gioanne Calleoni, ונציה, [שצ"ח] 1638. מהדורה ראשונה. איטלקית.
מהדורה ראשונה של "מאמר על יהודי ונציה", ספרו רב ההשפעה של שמחה (סימון) לוצאטו (1582-1663) – נדפס כמאה וחמישים שנים לאחר גירוש ספרד וכשבעים שנים לאחר גירוש היהודים ממדינת האפיפיור, במטרה לשכנע את מושלי ונציה שהיהודים מביאים ברכה לארצם ואינם מהווים סכנה לשלומה או אופייה הנוצרי.
הספר כולל שמונה עשר פרקים קצרים ("עיונים"), כתובים בסגנון מליצי האופייני לאירופה של המאה ה-17, ומציג סקירה רחבת היקף – מהעדויות החשובות ביותר אודות יהודי ונציה באותה התקופה: מנהגיו ואופיו של הנתין היהודי, הדת היהודית ויסודותיה האוניברסאליים, כשרונם של היהודים למסחר ותרומתם להתפתחות כלכלת הערים הגדולות, ניתוח של 'מגרעות האופי היהודי' ואף סקירה מפורטת של תפוצת היהודים בממלכות העולם, מפרס ועד חופי האוקיינוס האטלנטי – הראשונה מסוגה מאז ימי בנימין מטודלה.
כמה מפרקי החיבור, אשר נכתב עבור מלומדים ושליטים נוצרים, כוללים "טענות הגנה" ייחודיות ויוצאות דופן. כך, למשל, בפרק החמישי ("על יראת היהודי בפני המלכות ועל נכונותו למשמעת"), מציין לוצאטו לחיוב את הקלות שבה ניתן להטיל גזרות ומיסים על היהודי: " האומה היהודית... לעולם היא נכונה, מתוך גמישות זריזה, להיכנע לגזירות הציבור, עד כדי כך, שאם בא השלטון ומטיל מסים מיוחדים על בני האומה הזאת, אין שומעים על הרוב, כי יפצו פה". בפרק השמונה עשרה, מבקש לוצאטו לצייר דמיון בין העולם-הבא היהודי והקתולי: " אף על פי שאין שֵׁם 'כור התופת' [פורגאטוריום] שכיח אצל המחברים היהודים, בכל זאת מחלקים הם את גורל הנשמות, לאחר שהן נפרדות מן הגוף, לשלושה סוגים: אלה לאושר, אלה לעונשים זמניים, ואלה – לדראון עולם", ואילו בפרק האחד עשר, מהיפים שבפרקי החיבור, מופיעה עדות ארוכה ופיוטית על אופיים, מגרעותיהם ומעלותיהם של היהודים: "א ם חפץ מי שהוא לחקור את מידותיהם של היהודים בכלל, יכול הוא לומר כי אומה זו היא בעלת רוח מתנוונת וחלשה מאוד, שאינה מסוגלת במצבה הקיים לשום שלטון מדיני... עבירותיהם ופשעיהם יש בהם כמעט תמיד יותר מן השפל והמאוס משיש בהם מן האכזריות והרשע... דמות לבנו הפנימית מלאכת תשבץ היא, שלכאורה אין בה אלא רעיון אחד, ואולם משמתקרבים אליה נגלה לעינינו פסיפס רצוף שברים וקטעים של אבנים זולות ויקרות המלוכדות והמשובצות יחד".
התרגומים לקוחים מתוך המהדורה העברית של הספר, בתרגום דן לאטס ("מאמר על יהודי ויניציה"; הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים תשי"א-1950). למידע נוסף ראו שם - מבואות מאת ריקארדו בנימין באקי ומ. א. שולוואס.
92 דף, 20 ס"מ בקירוב. כולל לוח טעויות שאינו מופיע ברבים מהעותקים. מצב טוב. קמטים וכתמים. קרעים חסרים ונקבי תילוע במספר דפים (עם פגיעה בטקסט בדף האחרון), חלקם משוקמים בשיקום מקצועי. רישומים וסימונים בכתב-יד על גבי דף השער ומספר דפים נוספים. כריכת קלף חדשה עם שרוכים לקשירה והטבעה מוזהבת על גבי השדרה. תו ספר בצדה הפנימי של הכריכה הקדמית.
מהדורה ראשונה של "מאמר על יהודי ונציה", ספרו רב ההשפעה של שמחה (סימון) לוצאטו (1582-1663) – נדפס כמאה וחמישים שנים לאחר גירוש ספרד וכשבעים שנים לאחר גירוש היהודים ממדינת האפיפיור, במטרה לשכנע את מושלי ונציה שהיהודים מביאים ברכה לארצם ואינם מהווים סכנה לשלומה או אופייה הנוצרי.
הספר כולל שמונה עשר פרקים קצרים ("עיונים"), כתובים בסגנון מליצי האופייני לאירופה של המאה ה-17, ומציג סקירה רחבת היקף – מהעדויות החשובות ביותר אודות יהודי ונציה באותה התקופה: מנהגיו ואופיו של הנתין היהודי, הדת היהודית ויסודותיה האוניברסאליים, כשרונם של היהודים למסחר ותרומתם להתפתחות כלכלת הערים הגדולות, ניתוח של 'מגרעות האופי היהודי' ואף סקירה מפורטת של תפוצת היהודים בממלכות העולם, מפרס ועד חופי האוקיינוס האטלנטי – הראשונה מסוגה מאז ימי בנימין מטודלה.
כמה מפרקי החיבור, אשר נכתב עבור מלומדים ושליטים נוצרים, כוללים "טענות הגנה" ייחודיות ויוצאות דופן. כך, למשל, בפרק החמישי ("על יראת היהודי בפני המלכות ועל נכונותו למשמעת"), מציין לוצאטו לחיוב את הקלות שבה ניתן להטיל גזרות ומיסים על היהודי: " האומה היהודית... לעולם היא נכונה, מתוך גמישות זריזה, להיכנע לגזירות הציבור, עד כדי כך, שאם בא השלטון ומטיל מסים מיוחדים על בני האומה הזאת, אין שומעים על הרוב, כי יפצו פה". בפרק השמונה עשרה, מבקש לוצאטו לצייר דמיון בין העולם-הבא היהודי והקתולי: " אף על פי שאין שֵׁם 'כור התופת' [פורגאטוריום] שכיח אצל המחברים היהודים, בכל זאת מחלקים הם את גורל הנשמות, לאחר שהן נפרדות מן הגוף, לשלושה סוגים: אלה לאושר, אלה לעונשים זמניים, ואלה – לדראון עולם", ואילו בפרק האחד עשר, מהיפים שבפרקי החיבור, מופיעה עדות ארוכה ופיוטית על אופיים, מגרעותיהם ומעלותיהם של היהודים: "א ם חפץ מי שהוא לחקור את מידותיהם של היהודים בכלל, יכול הוא לומר כי אומה זו היא בעלת רוח מתנוונת וחלשה מאוד, שאינה מסוגלת במצבה הקיים לשום שלטון מדיני... עבירותיהם ופשעיהם יש בהם כמעט תמיד יותר מן השפל והמאוס משיש בהם מן האכזריות והרשע... דמות לבנו הפנימית מלאכת תשבץ היא, שלכאורה אין בה אלא רעיון אחד, ואולם משמתקרבים אליה נגלה לעינינו פסיפס רצוף שברים וקטעים של אבנים זולות ויקרות המלוכדות והמשובצות יחד".
התרגומים לקוחים מתוך המהדורה העברית של הספר, בתרגום דן לאטס ("מאמר על יהודי ויניציה"; הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים תשי"א-1950). למידע נוסף ראו שם - מבואות מאת ריקארדו בנימין באקי ומ. א. שולוואס.
92 דף, 20 ס"מ בקירוב. כולל לוח טעויות שאינו מופיע ברבים מהעותקים. מצב טוב. קמטים וכתמים. קרעים חסרים ונקבי תילוע במספר דפים (עם פגיעה בטקסט בדף האחרון), חלקם משוקמים בשיקום מקצועי. רישומים וסימונים בכתב-יד על גבי דף השער ומספר דפים נוספים. כריכת קלף חדשה עם שרוכים לקשירה והטבעה מוזהבת על גבי השדרה. תו ספר בצדה הפנימי של הכריכה הקדמית.
קטגוריה
יהדות איטליה – ספרים ותעודות
קָטָלוֹג
מכירה 83 - חלק א' - פריטים נדירים ומיוחדים
23.11.21
פתיחה: $1,000
הערכה: $2,000 - $3,000
נמכר ב: $1,250
כולל עמלת קונה
Capitulaciones del modo que se deve governar la hebra de casar huerfanas y donzellas [...] de nuevo reformadas, y acresentadas este año [...] 5466 [...תקנות לניהולה של החברה להשאת יתומות ועלמות... תוקנו מחדש ונוספו בשנה זו, תס"ו]. דפוס Jacopo Valfisi, ליוורנו, 1706. ספרדית.
חוברת תקנות חברת "מוהר הבתולות" ("la hebra de casar huerfanas y donzellas") של קהילת יהודי ליוורנו – תקנות מחודשות שנתקבלו בשנת 1706.
חוברת נדירה. אינה מתועדת ב-OCLC.
בדף המגן האחורי, תוספת בכתב יד (בספרדית) מתוארכת י"ז בניסן תע"א, 6 באפריל 1711.
חברת "מוהר הבתולות" ("la hebra de casar huerfanas y donzellas") של הקהילה הספרדית-פורטוגלית בליוורנו נוסדה בשנת 1644 בברכתו של פרדיננדו השני דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה; הדגם לחברה היה אגודות דומות להכנסת כלה שהתקיימו באמשטרדם ובוונציה, ובתקנות היסוד אף הצהירה החברה שהיא עתידה לפעול על פי הדגם הוונציאני. אף ששם החברה מורה על פעולות הצדקה שעסקה בהן, היא שימשה בעיקרה כמוסד לעזרה הדדית וככלי לשימור כוחם החברתי והכלכלי של עשירי הקהילה. חברות באגודה העידה על עושר ומעמד גבוה בקהילה היהודית, ועברה בירושה לדורות הבאים. חברי האגודה נדרשו להפקיד סכום כסף גדול בקופתה, ולאחר כמה שנות חברות ללא דופי זכו בנותיהם ובנות משפחתם לסכום נאה כנדוניה, גם אם ירדו בינתיים מנכסיהם. אם נותרו די כספים מרווחי החברה לאחר שהוענקו נדוניות לבעלות הקדימות, העניקה האגודה נדוניות גם ליתומות ולבנות עניים, וגם אז ניתנה קדימות לנערות ששירתו בבתי חברי האגודה.
במעמד הסוחרים באיטליה בראשית העת החדשה הייתה הנדוניה ההון העיקרי שעליו התבססו עסקי המשפחה, והענקת נדוניה נאה לדור הבא מהרווחים שנשאה הקרן המשותפת הייתה מכשיר לטיפוח עושרו של הדור הבא. תקנות החברה כללו סעיף רחב היקף שעסק בפרוטרוט באופן ההשקעה של כספי הקרן ומנה סייגים רבים שהבטיחו שהונה של האגודה לא יאבד בהשקעות מסוכנות או כושלות; השקעה בסחר ימי חייבה רכישת ביטוח מקיף; הונה המזומן של החברה נשמר בבית נעול על מסגר ובריח בשלושה מנעולים שונים שמפתחותיהם נשמרו בחדר נעול בבית הכנסת, שגם הוא היה נעול בשלושה מנעולים.
תקנות החברה משקפות גם את האופן שבו שאפה לחזק את שמירת המצוות בקרב חבריה ונעזריה: נאסר להשקיע בספינות סוחר המפליגות לחצי האי האיברי; מחברים באגודה ששבו להתגורר בספרד או בפורטוגל לפרק זמן העולה על שנה (מעשה השקול להמרת הדת) או שהמירו את דתם נשללה החברות. אם התגלה כי הזוג מימש את נישואיו בטרם נערכו חופה וקידושין, היה על הבעל להשיב את כספי הנדוניה.
אוריינותם הכלכלית של מייסדי האגודה ותקנות הניהול הקפדניות הוכיחו את עצמן: החברה הגדילה את הונה בהתמדה והתקיימה עד מלחמת העולם הראשונה, שאז הפקיעה המדינה את כספיה לצורך סיוע ליתומי המלחמה.
67 עמ', 20 ס"מ. כריכת קלף. מצב טוב. כתמים, רובם קלים. בעמ' 22 מודבקת על גבי הטקסט פיסת נייר מודפסת (מזמן ההדפסה – לתיקון הטקסט). פגעי תילוע בדפי הבטנה. פגמים קלים. פגמים וכתמים בכריכה.
ספרות:
1. Nourit Melcer-Padon, Charity Begins at Home: Reflections on the Dowry Society of Livorno. בתוך: Religious Changes and Cultural Transformations in the Early Modern Western Sephardic Communities (2019).
2. Moises Orfali, The Portuguese Dowry Society in Livorno and the Marrano Diaspora. בתוך: Studia Rosenthaliana, כרך 35 (2001).
חוברת תקנות חברת "מוהר הבתולות" ("la hebra de casar huerfanas y donzellas") של קהילת יהודי ליוורנו – תקנות מחודשות שנתקבלו בשנת 1706.
חוברת נדירה. אינה מתועדת ב-OCLC.
בדף המגן האחורי, תוספת בכתב יד (בספרדית) מתוארכת י"ז בניסן תע"א, 6 באפריל 1711.
חברת "מוהר הבתולות" ("la hebra de casar huerfanas y donzellas") של הקהילה הספרדית-פורטוגלית בליוורנו נוסדה בשנת 1644 בברכתו של פרדיננדו השני דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה; הדגם לחברה היה אגודות דומות להכנסת כלה שהתקיימו באמשטרדם ובוונציה, ובתקנות היסוד אף הצהירה החברה שהיא עתידה לפעול על פי הדגם הוונציאני. אף ששם החברה מורה על פעולות הצדקה שעסקה בהן, היא שימשה בעיקרה כמוסד לעזרה הדדית וככלי לשימור כוחם החברתי והכלכלי של עשירי הקהילה. חברות באגודה העידה על עושר ומעמד גבוה בקהילה היהודית, ועברה בירושה לדורות הבאים. חברי האגודה נדרשו להפקיד סכום כסף גדול בקופתה, ולאחר כמה שנות חברות ללא דופי זכו בנותיהם ובנות משפחתם לסכום נאה כנדוניה, גם אם ירדו בינתיים מנכסיהם. אם נותרו די כספים מרווחי החברה לאחר שהוענקו נדוניות לבעלות הקדימות, העניקה האגודה נדוניות גם ליתומות ולבנות עניים, וגם אז ניתנה קדימות לנערות ששירתו בבתי חברי האגודה.
במעמד הסוחרים באיטליה בראשית העת החדשה הייתה הנדוניה ההון העיקרי שעליו התבססו עסקי המשפחה, והענקת נדוניה נאה לדור הבא מהרווחים שנשאה הקרן המשותפת הייתה מכשיר לטיפוח עושרו של הדור הבא. תקנות החברה כללו סעיף רחב היקף שעסק בפרוטרוט באופן ההשקעה של כספי הקרן ומנה סייגים רבים שהבטיחו שהונה של האגודה לא יאבד בהשקעות מסוכנות או כושלות; השקעה בסחר ימי חייבה רכישת ביטוח מקיף; הונה המזומן של החברה נשמר בבית נעול על מסגר ובריח בשלושה מנעולים שונים שמפתחותיהם נשמרו בחדר נעול בבית הכנסת, שגם הוא היה נעול בשלושה מנעולים.
תקנות החברה משקפות גם את האופן שבו שאפה לחזק את שמירת המצוות בקרב חבריה ונעזריה: נאסר להשקיע בספינות סוחר המפליגות לחצי האי האיברי; מחברים באגודה ששבו להתגורר בספרד או בפורטוגל לפרק זמן העולה על שנה (מעשה השקול להמרת הדת) או שהמירו את דתם נשללה החברות. אם התגלה כי הזוג מימש את נישואיו בטרם נערכו חופה וקידושין, היה על הבעל להשיב את כספי הנדוניה.
אוריינותם הכלכלית של מייסדי האגודה ותקנות הניהול הקפדניות הוכיחו את עצמן: החברה הגדילה את הונה בהתמדה והתקיימה עד מלחמת העולם הראשונה, שאז הפקיעה המדינה את כספיה לצורך סיוע ליתומי המלחמה.
67 עמ', 20 ס"מ. כריכת קלף. מצב טוב. כתמים, רובם קלים. בעמ' 22 מודבקת על גבי הטקסט פיסת נייר מודפסת (מזמן ההדפסה – לתיקון הטקסט). פגעי תילוע בדפי הבטנה. פגמים קלים. פגמים וכתמים בכריכה.
ספרות:
1. Nourit Melcer-Padon, Charity Begins at Home: Reflections on the Dowry Society of Livorno. בתוך: Religious Changes and Cultural Transformations in the Early Modern Western Sephardic Communities (2019).
2. Moises Orfali, The Portuguese Dowry Society in Livorno and the Marrano Diaspora. בתוך: Studia Rosenthaliana, כרך 35 (2001).
קטגוריה
יהדות איטליה – ספרים ותעודות
קָטָלוֹג