פרוכת רקומה ועליה נוסח הצהרת בלפור בצורת המנורה. [ארצות המזרח?]. הקדשה משנת תרפ"ח [1927/1928] – שנת העשור להצהרת בלפור.
קטיפה; רקמת חוטי זהב על תשתית קרטון; סרטים מתכתיים ואניצי זהב.
פרוכת עשויה קטיפה בגון ירוק. במרכזה, על מלבן קטיפה בגוון ירוק כהה ממוסגר בסרט מתכתי, רקום נוסח הצהרת בלפור.
נוסח ההצהרה מובא בתרגומו המוקדם ורקום בצורת מנורת שבעת הקנים (צורה השמורה לרוב לפרק ס"ז בתהילים או לפיוט "אנא בכח"): "הממשלה של הוד מלכותו מביטה ברצון על יסוד בית לאומי בא"י לעם ישראל...". לצד המנורה נוספו מילות הפסוק "שויתי" והקדשה: "הצהרת בלפור, הקדיש הא' נסים יהודה פיג'ון הי"ו והזקנה מ' שמחה בת רבקה אשת חאג'י אליהו פיג'ון הי"ו שנת תרפ"ח".
לפנינו פריט ייחודי – נוסח הצהרת בלפור, המסמך המדיני המפורסם משנת 1917 המכיר בזכותו של עם ישראל להקמת בית לאומי בארצו – רקום על תשמיש קדושה ששימש בבית כנסת באחת מקהילות המזרח.
הצהרת בלפור נתפסה בעיני רבים כהתגשמות פעמי משיח. היו מחכמי ישראל שראו בהצהרת בלפור שלב ראשון בתהליך הגאולה והתקיימות נבואות שיבת ציון. הרב קוק, שהיה אז הרב הראשי ליפו והמושבות, כתב בעקבות ההצהרה כי בריטניה "נועדה מאת ההשגחה העליונה למלא את התפקיד של צמיחת קרן ישועה לבית ישראל, כדבר ה' ביד עבדיו הנביאים", ועל הלורד בלפור עצמו כתב כי הוא "זכור לטובה, אשר ההצהרה בעלת השם הגדול נקראת בצדק על שמו". בדומה לרב קוק, ראו גם רבנים אחרים את הצהרת בלפור באור דתי משיחי. כך לדוגמה, רבי משה כלפון הכהן, רבה הראשי של ג'רבה ומגדולי יהדות תוניס, ראה את הצהרת בלפור כאחד מ"י"ג ניצוצי הגאולה", וכינה את התפתחותה הכלכלית והחקלאית המהירה של ארץ ישראל בימיו "קץ מגולה".
110147X ס"מ בקירוב. מצב טוב. קטיפה דהויה. פגמים, כתמים, שחיקה ופרימות. קרעים וקרעים חסרים מעטים. טבעות לתלייה קבועות לשולי הפרוכת העליונים.