ספר אור החיים, תוכחות מוסר לעוסקים בחקירות באמונה ובלימוד פילוסופיה, מאת רבי יוסף יעב"ץ - "החסיד יעב"ץ", עם ביאורים והרחבות בשם "מעין גנים", מאת האדמו"ר רבי צבי אלימלך שפירא אב"ד דינוב, בעל "בני יששכר". זולקווא, [תר"ח] 1848. מהדורה ראשונה של הפירוש "מעין גנים".
המחבר רבי יוסף יעב"ץ (ר'?-רס"ח), ממגורשי ספרד, מאריך לטעון בספרו שהסיבה לעונש הגירוש היתה העובדה שרוב יהודי ספרד דבקו בלימוד פילוסופיית חכמי יוון והעדיפו את חכמת הגויים על פני חכמת התורה. ספרו "אור החיים" נדפס לראשונה בפיררא בשנת שי"ד.
החיבור "מעין גנים" שכתב ה"בני יששכר" הנו חיבור פולמוסי שנכתב בכאב גדול ובזעם רב. רובו הגדול כולל דברי התקפה חריפים ביותר על תנועת ההשכלה - על משכילי גליציה, על משה מנדלסון וכתביו, ועל כל ההולכים, והנוטים ללכת, בעקבותיהם.
כפי הנראה, זהו החיבור הראשון שבו נדפסו דברי קטרוג והתקפה חריפים על מנדלסון עצמו ולא רק דברי ביקורת על תוכן חיבוריו ותרגומיו. לדוגמה: "והנה בדורותינו רבם המובהק להם (בוודאי אשו לא כבה ותולעתו לא הומת, על שהחטיא את הרבים וגילה פנים בתורה בעזות מצח, שלא כהלכות דת ישראלית) העתיק התנ"ך ללשונות נכרים, והפך ובלבל הדת, עד שאפילו האומות מבינים שיצאו מכלל הדת, וספריו אסורים לבא בקהל ד' עד עולם" (דף ט/2).
"מעין גנים" נדפס לאחר פטירת המחבר (טבת תר"א). לאחר שנדפס הספר, הביא בן המחבר, האדמו"ר רבי דוד מדינוב, את הספר אל האדמו"ר רבי יהושע מבעלז, מגדולי אדמו"רי גליציה. לאחר שעיין בספר, אמר רבי יהושע: "זה לא ספר, אלא חתיכת לב יהודי... אש להבה". אמר לו רבי דוד: "אספר לכם כיצד כתב אבי מורי זצ"ל את הספר 'מעין גנים'. אבי היה פעם חולה במשך ששה שבועות רצופים, מיעט באכילה ושתיה, כשהוא מהלך מהורהר ונאנח עמוקות. אנשי ביתו לא ידעו מה לעשות כדי לרפאותו. כאשר קראו לרופא שבדקו, אמר הלה: לחולה ישנה תשוקה מסוימת, ואם הוא יקבלה - ייטב לו... רבינו בשמעו את דברי הרופא, לקח נייר ודיו, הסתגר בחדר והחל לכתוב את הספר 'מעין גנים' עד תומו, ללא הפסקה. כאשר סיים את כתיבתו, הוציא אנחת רווחה מעמקי לבו. ובאמרו כי עתה הוטב לו, הוסיף: עתה גליתי לעין כל את פרצופם הטמא של המשכילים" (הרבי ר' צבי אלימלך מדינוב, ב, מהדורת בני-ברק תשס"ה, עמ' תקיד).
[1], לב, [2] דף. 23.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים (בהם כתמי רטיבות)ובלאי קל. סימני עש במספר דפים. חותמת. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 356.