מכירה 69 - חלק שני - אמנות אוונגרד מאוסף עוזי אגסי
1. Блуждающие звезды [כוכבים תועים]. הוצאת Кинопечать (Kinopechat), מוסקבה, 1926. רוסית.
תסריט מאת איסאק באבל המבוסס על הסיפור "כוכבים תועים" מאת שלום עליכם – סיפור אהבתם של נער ונערה הבורחים מעיירתם כדי להצטרף ללהקת שחקנים נודדת. איור העטיפה הקדמית ושלושת האיורים שבספר נעשו בידי האמן הרוסי-יהודי אלכסנדר ביחובסקי.
אלכסנדר ביחובסקי (Александр Быховский, 1888-1978) נולד במוהילב וקיבל חינוך יהודי מסורתי. הוא למד באקדמיה לאמנות בסנקט פטרבורג תחת הנחייתו של האמן ניקולאי רוריך, ועסק, בין היתר, בציור ובעיצוב תפאורה ותלבושות לתיאטרון. עבודותיו הוצגו בתערוכות שונות, ובהן תערוכה שהתקיימה בתיאטרון "הבימה" (1923). החל מסוף שנות ה-40 עסק בעיקר בפיסול.
80 עמ', 22 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. כל הדפים וכן שני צידי העטיפה מנותקים זה מזה. כתמים. כתמי רטיבות גדולים בעטיפה ובדפים הראשונים והאחרונים. קרעים, בעיקר בשולי הדפים. קמטים בעטיפה. חתימה בכתב-יד בפינת העטיפה הקדמית.
2. Конармия [חיל הפרשים]. Государственное издательство (ההוצאה לאור הממלכתית), מוסקבה-לנינגרד (סנקט פטרבורג), 1930. רוסית.
אוסף סיפורים המתעדים את שירותו של באבל ככתב צבאי במלחמת רוסיה-פולין (1919-1921), כאשר התלווה ל"ארמיית הפרשים הראשונה" של הצבא האדום. הספר נחשב ליצירתו העיקרית של באבל, והוא מתעד, בין היתר, גם את מפגשו עם האוכלוסיה היהודית ואת סבלותיה במהלך המלחמה.
122 עמ', [3] דף, 17 ס"מ. מצב טוב. כתמים ופגמים קלים בכריכה. קרעים בשולי הכריכה ובשדרה.
1. Командарм 2 [Komandarm 2], מחזה, 1930. כריכה בעיצוב אלכסנדר סוריקוב (1907-1946).
159, [1] עמ', 20 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים. חתימה בדף הבטנה הקדמי.
2. Пушторг Pushtorg]], רומן מחורז, 1931. כריכה קשה, עם מעטפת נייר בעיצוב אלכסנדר סוריקוב.
192 עמ', 19.5 ס"מ. מצב טוב. קמטים, כתמים וקרעים קלים במעטפת הנייר. חתימה בדף הבטנה הקדמי.
איליה סלבינסקי (Илья Сельвинский, 1899-1968), משורר ומחזאי יהודי-סובייטי, יליד סימפרופול (חצי האי קרים). לאחר גמר לימודיו בחר בחיי נדודים וניסה את מזלו בכמה משלחי-יד הרפתקניים: דייג, סוור, מתאבק-קרקס, שחקן-נודד ועבודות נוספות. במקביל החל לפרסם את שיריו הראשונים, שהצטיינו בגישה חדשנית וניסיונות לשון פורצי-דרך לשעתם. בראשית שנות העשרים החליט לנטוש את חיי הנדודים ועקר למוסקבה, שם קנה לו מוניטין כאחד המשוררים הבולטים בשירה הרוסית המודרניסטית. בין היתר, הנהיג בתקופה זו את חוג האמנים החשוב "המרכז הספרותי של הקונסטרוקטיביסטים" עד לפירוקו בשנת 1930. עם כניסתה של ברית המועצות למלחמת העולם השנייה הצטרף סלבינסקי למפלגה הקומוניסטית ונשלח לשמש ככתב צבאי בחצי האי קרים. לאחר שחזה ברציחתם של כ-2,500 יהודים בסמוך לעיר קרץ', פרסם את שירו "ראיתי זאת!", הנחשב לאחד הטקסטים הספרותיים הראשונים אודות השואה שהתפרסם ברוסיה הסובייטית. במשך כל חייו, גם תחת הרדיפות האנטישמיות ברוסיה הסובייטית, הוסיף סלבינסקי לפרסם גם בשפה היידית וסירב להצניע את יהדותו. הוא נפטר במוסקבה בשנת 1968.
ארבעה רישומי עיפרון, על גבי שלושה דפי נייר. אינם חתומים.
ולדימיר טאטלין (Владимир Татлин, 1885-1953), צייר ואדריכל רוסי, ממובילי תנועת האוונגרד הרוסי בשנות ה-20 ומחלוצי תנועת הקונסטרוקטיביזם. בשנת 1919 הוזמן בידי המחלקה לאמנויות בקומיסריון העממי לענייני חינוך לתכנן מונומנט לאינטרנציונל השלישי שישמש גם כמטה של ה"קומינטרן" (האיגוד הבינלאומי של המפלגות הקומוניסטיות). המבנה שתכנן טאטלין, מבנה לולייני המושפע מצורתו של מגדל אייפל, נועד להיבנות מחומרים תעשייתיים כגון ברזל, פלדה וזכוכית ושיקף במידה רבה את חזון האמנות הקונסטרוקטיביסטית. תוכנית המונומנט לאינטרנציונל השלישי נחשבת כיום ליצירה המפורסמת ביותר של טאטלין, אולם המונומנט עצמו מעולם לא נבנה (הן מסיבות פרקטיות והן בעקבות השינוי לרעה שחל ביחס השלטונות לתנועת האוונגרד).
שלושה דפים, 26.5X40.5 ס"מ עד 32X44.5 ס"מ. מצב משתנה. כתמים. קרעים בשוליים.
מקור: אוסף א. נ. קורסקובה (Korsakova), אלמנתו של טאטלין (על-פי ההערות שנוספו בעיפרון בגב הרישומים).
Ленин [לנין], רישומים מאת נתן אלטמן. סנקט פטרבורג, 1921. רוסית.
חוברת ובה עשר רפרודוקציות של רישומים מאת נתן אלטמן – תשעה דיוקנאות של ולדימיר איליץ' לנין ורישום של הנוף הנשקף מחלון משרדו בקרמלין. הרישומים חתומים ומתוארכים בלוח ("נתן אלטמן, מוסקבה – קרמלין, 1920"). בעמוד השלישי מודפסת חתימתו של לנין. עטיפת החוברת עוצבה בידי אלטמן בסגנון סופרמטיסטי.
ב-1920 הוזמן נתן אלטמן לקרמלין כדי ליצור דיוקן של ולדימיר איליץ' לנין, מנהיג המהפכה הבולשביקית ומייסד ברית המועצות. לצורך עבודתו שהה אלטמן בקרמלין כשישה שבועות. בשל קוצר הזמן וקוצר הרוח שהפגין המנהיג העסוק, יצר אלטמן רישומים ריאליסטיים חפוזים, החורגים מסגנונו האמנותי באותה התקופה, שתיעדו את לנין במהלך שגרת ימו – לצד שולחן עבודתו, בשיחות טלפון, בפגישות, ועוד. עם תום שהותו בקרמלין יצר אלטמן פרוטומה של לנין שהיתה לדיוקן הראשון של לנין שהוצג מחוץ לברית המועצות.
[3] דף, [10] לוחות, [2] דף, 22.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. רצועות נייר לחיזוק בשוליים הפנימיים של דפי החוברת. עטיפה מנותקת, עם כתמים. קרעים בשולי העטיפה ובשדרה (מחוזקים בנייר דבק). חותמת-דיו ורישום בעט על העטיפה האחורית.
-------------------------------------------------------------------------------------
נתן אלטמן (1889-1970), יליד ויניצה (כיום באוקראינה), אמן אוונגרד, צייר, גרפיקאי, מאייר ספרים, פסל ומעצב תפאורות. יצירתו המגוונת משתייכת לתתי-זרמים שונים – קוביזם, קונסטרוקטיביזם, פוטוריזם וסופרמטיזם – ומשקפת את התמורות הרבות שידע עולמו, הן מן הבחינה האמנותית אולם לא פחות מכך מן הבחינה הפוליטית.
את לימודי האמנות שלו החל באודסה; בשנת 1910 עבר לפריז, שם המשיך בלימודיו והתרועע עם אמני קבוצת "מחמדים" שטיפחו יוגנדשטיל ציוני. ב-1912 חזר אלטמן לרוסיה והתיישב בסנקט פטרבורג. את הקיץ של שנת 1913 עשה בהעתקת תבליטים ממצבות יהודיות, ופיתח סגנון קוביסטי המתבסס על האמנות היהודית העממית. באותה תקופה ייסד בעיר חברה לעידוד אמנות יהודית. אלטמן היה תומך נלהב של המהפכה הבולשביקית ולאחריה התמנה לקומיסר במחלקה לאמנויות יפות (IZO-Narkompros) בקומיסריון החינוך העממי. ב-1919 נעשה אחר מן האמנים הבולטים בקבוצת "Kom-Fut" ("הקומוניסטים הפוטוריסטיים") ועסק בעיצוב עבור תוכניתו של לנין, "תעמולה מונומנטלית", ועבור תוכנית התעמולה "Agitprop". בשנות ה-20 המוקדמות עיצב אלטמן תפאורות לתיאטרון "הבימה" והתיאטרון היהודי הממלכתי "גוס"ט". בעיצוב הבימה להצגה "הדיבוק" שהעלה תיאטרון "הבימה" ב-1922 באו לידי ביטוי אלמנטים יהודיים בלבוש קונסטרוקטיביסטי, וכאשר העלה תיאטרון "גוס"ט" את ההצגה "אוריאל ד'אקוסטה", עיצב אלטמן תפאורה שהביאה את יצירתו הקונסטרוקטיביסטית לשיאה. עבודותיו הוצגו ב"תערוכת האמנות הרוסית הראשונה" בברלין ב-1922 וכן לצד יצירותיהם של שאגאל ושטרנברג, ב"תערוכת השלושה" שקיימה קבוצת "קולטור-ליגע". בראשית עשור זה היה אלטמן אמן מרכזי שיצירותיו מבטאות את רוח המפלגה והמהפכה – את המרד בסדר הישן, הרקוב והמנוון, ומתוקף מעמדו זה פיסל את דמותו של לנין ורשם סדרת דיוקנאות שלו. בשנת 1928 יצא אלטמן למסע עם תיאטרון "גוס"ט", ונותר בפריז עד 1935. בהעדרו השתנה יחס המפלגה אל האמנות. עוד באמצע שנות ה-20 החלה המפלגה לעודד את זרם הריאליזם הסוציאליסטי ולהצר את רגלי הקבוצות האוונגרדיות, בטענה שעל האמנות לשרת מטרות מוגדרות, להיות פשוטה ומובנת לכל ולהציג את יופיה של המציאות הקומוניסטית, ובשנת 1932, בעוד אלטמן שוהה מחוץ לברית המועצות, אסרה הועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית על כל התאגדות אמנים עצמאית. מכאן ואילך השליטה המפלגה את הזרם החדש והמועדף עליה, הריאליזם הסוציאליסטי, והאוונגרד נדחק למעמדו החדש כאמנות "בורגנית", אויבת המהפכה. עם שובו לרוסיה התיישב אלטמן בלנינגרד, ובהיותו אלמנט בלתי רצוי כאמן עסק בעיקר בעיצוב גרפי, איור ספרים ועיצוב תפאורות, תוך שהוא משתדל לדבוק בקו המפלגה החדש.
ספרות: Russian Jewish Artists in a Century of Change 1890-1990, עורכת Susan Tomarkin Goodman. הוצאת Prestel, מינכן /
ניו-יורק, 1995. עמ' 146.
שישה ספרים עם עטיפות בעיצוב נתן אלטמן:
1-4. ארבעה ספרים מאת מיכאיל קוזמין (Михаил Кузмин, 1872-1936). הוצאת "פטרופוליס" (Petropolis), ברלין, 1923. רוסית.
• Сети [רשתות]. • Крылья [כנפיים]. • Глиняные голубки [יונים מחימר]. • Плавающие путешествующие [נוסעים בים וביבשה].
5. Гюи де Мопассан, Собрание сочинений, Деревянные башмаки [כל כתבי גי דה מופאסאן – נעלי עץ]. תרגום מצרפתית: איסאק באבל. מוסקבה-לנינגרד (סנקט פטרבורג), 1926. רוסית.
6. אין אומרו, מאת מ. ליטוואקאוו [משה ליטבקוב]. הוצאת "שול און בוך", מוסקבה, 1926. יידיש. חלק שני.
גודל ומצב משתנים. לספר "רשתות" עטיפה משוקמת (לא מקורית) ומצורפת אליו העטיפה המקורית, מעותק אחר.
--------------------------------------------------------------------------------------
נתן אלטמן (1889-1970), יליד ויניצה (כיום באוקראינה), אמן אוונגרד, צייר, גרפיקאי, מאייר ספרים, פסל ומעצב תפאורות. יצירתו המגוונת משתייכת לתתי-זרמים שונים – קוביזם, קונסטרוקטיביזם, פוטוריזם וסופרמטיזם – ומשקפת את התמורות הרבות שידע עולמו, הן מן הבחינה האמנותית אולם לא פחות מכך מן הבחינה הפוליטית.
את לימודי האמנות שלו החל באודסה; בשנת 1910 עבר לפריז, שם המשיך בלימודיו והתרועע עם אמני קבוצת "מחמדים" שטיפחו יוגנדשטיל ציוני. ב-1912 חזר אלטמן לרוסיה והתיישב בסנקט פטרבורג. את הקיץ של שנת 1913 עשה בהעתקת תבליטים ממצבות יהודיות, ופיתח סגנון קוביסטי המתבסס על האמנות היהודית העממית. באותה תקופה ייסד בעיר חברה לעידוד אמנות יהודית. אלטמן היה תומך נלהב של המהפכה הבולשביקית ולאחריה התמנה לקומיסר במחלקה לאמנויות יפות (IZO-Narkompros) בקומיסריון החינוך העממי. ב-1919 נעשה אחר מן האמנים הבולטים בקבוצת "Kom-Fut" ("הקומוניסטים הפוטוריסטיים") ועסק בעיצוב עבור תוכניתו של לנין, "תעמולה מונומנטלית", ועבור תוכנית התעמולה "Agitprop". בשנות ה-20 המוקדמות עיצב אלטמן תפאורות לתיאטרון "הבימה" והתיאטרון היהודי הממלכתי "גוס"ט". בעיצוב הבימה להצגה "הדיבוק" שהעלה תיאטרון "הבימה" ב-1922 באו לידי ביטוי אלמנטים יהודיים בלבוש קונסטרוקטיביסטי, וכאשר העלה תיאטרון "גוס"ט" את ההצגה "אוריאל ד'אקוסטה", עיצב אלטמן תפאורה שהביאה את יצירתו הקונסטרוקטיביסטית לשיאה. עבודותיו הוצגו ב"תערוכת האמנות הרוסית הראשונה" בברלין ב-1922 וכן לצד יצירותיהם של שאגאל ושטרנברג, ב"תערוכת השלושה" שקיימה קבוצת "קולטור-ליגע". בראשית עשור זה היה אלטמן אמן מרכזי שיצירותיו מבטאות את רוח המפלגה והמהפכה – את המרד בסדר הישן, הרקוב והמנוון, ומתוקף מעמדו זה פיסל את דמותו של לנין ורשם סדרת דיוקנאות שלו. בשנת 1928 יצא אלטמן למסע עם תיאטרון "גוס"ט", ונותר בפריז עד 1935. בהעדרו השתנה יחס המפלגה אל האמנות. עוד באמצע שנות ה-20 החלה המפלגה לעודד את זרם הריאליזם הסוציאליסטי ולהצר את רגלי הקבוצות האוונגרדיות, בטענה שעל האמנות לשרת מטרות מוגדרות, להיות פשוטה ומובנת לכל ולהציג את יופיה של המציאות הקומוניסטית, ובשנת 1932, בעוד אלטמן שוהה מחוץ לברית המועצות, אסרה הועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית על כל התאגדות אמנים עצמאית. מכאן ואילך השליטה המפלגה את הזרם החדש והמועדף עליה, הריאליזם הסוציאליסטי, והאוונגרד נדחק למעמדו החדש כאמנות "בורגנית", אויבת המהפכה. עם שובו לרוסיה התיישב אלטמן בלנינגרד, ובהיותו אלמנט בלתי רצוי כאמן עסק בעיקר בעיצוב גרפי, איור ספרים ועיצוב תפאורות, תוך שהוא משתדל לדבוק בקו המפלגה החדש.
ספרות: Russian Jewish Artists in a Century of Change 1890-1990, עורכת Susan Tomarkin Goodman. הוצאת Prestel, מינכן /
ניו-יורק, 1995. עמ' 146.
שבעה ספרים, מתוך שמונה, מסדרת "כל כתבי איליה ארנבורג". הוצאת Земля и фабрика (ЗИФ), מוסקבה-לנינגרד (סנקט פטרבורג), 1928. רוסית. עטיפות בעיצוב נתן אלטמן.
1. Хулио Хуренито [The Extraordinary Adventures of Julio Jurenito / הרפתקאותיו של חוליו חורניטו]. כרך ראשון בסדרה. בפתח הספר לוח עם תצלום דיוקן של ארנבורג.
2. Трест Д. Е. История гибели Европы [Trust D. E. A History of the Demise of Europe]. כרך שני בסדרה.
3. Любовь Жанны Ней [The Love of Jeanne Ney / אהבתה של ז'אנה ניי]. כרך שלישי בסדרה.
4. Тринадцать трубок [The Thirteen Pipes / שלוש עשרה מקטרות]. כרך רביעי בסדרה.
5. Жизнь и гибель Николая Курбова [Life and Death of Nikolai Kurbov / חייו ומותו של ניקולאי קורבוב]. כרך שישי בסדרה.
6. В Проточном переулке י [In Protochny Lane / בסמטת פרוטוצ'ני]. כרך שביעי בסדרה.
7. Лик воины [The Face of War / פני המלחמה]. כרך שמיני בסדרה.
שבעה ספרים, 21 ס"מ בקירוב. מצב משתנה. כתמים. פגמים וקרעים בעטיפות. מספר חותמות-דיו ורישומים בעט.
אודות ארנבורג ראו פריט 258.
---------------------------------------------------------------------------------------
נתן אלטמן (1889-1970), יליד ויניצה (כיום באוקראינה), אמן אוונגרד, צייר, גרפיקאי, מאייר ספרים, פסל ומעצב תפאורות. יצירתו המגוונת משתייכת לתתי-זרמים שונים – קוביזם, קונסטרוקטיביזם, פוטוריזם וסופרמטיזם – ומשקפת את התמורות הרבות שידע עולמו, הן מן הבחינה האמנותית אולם לא פחות מכך מן הבחינה הפוליטית.
את לימודי האמנות שלו החל באודסה; בשנת 1910 עבר לפריז, שם המשיך בלימודיו והתרועע עם אמני קבוצת "מחמדים" שטיפחו יוגנדשטיל ציוני. ב-1912 חזר אלטמן לרוסיה והתיישב בסנקט פטרבורג. את הקיץ של שנת 1913 עשה בהעתקת תבליטים ממצבות יהודיות, ופיתח סגנון קוביסטי המתבסס על האמנות היהודית העממית. באותה תקופה ייסד בעיר חברה לעידוד אמנות יהודית. אלטמן היה תומך נלהב של המהפכה הבולשביקית ולאחריה התמנה לקומיסר במחלקה לאמנויות יפות (IZO-Narkompros) בקומיסריון החינוך העממי. ב-1919 נעשה אחר מן האמנים הבולטים בקבוצת "Kom-Fut" ("הקומוניסטים הפוטוריסטיים") ועסק בעיצוב עבור תוכניתו של לנין, "תעמולה מונומנטלית", ועבור תוכנית התעמולה "Agitprop". בשנות ה-20 המוקדמות עיצב אלטמן תפאורות לתיאטרון "הבימה" והתיאטרון היהודי הממלכתי "גוס"ט". בעיצוב הבימה להצגה "הדיבוק" שהעלה תיאטרון "הבימה" ב-1922 באו לידי ביטוי אלמנטים יהודיים בלבוש קונסטרוקטיביסטי, וכאשר העלה תיאטרון "גוס"ט" את ההצגה "אוריאל ד'אקוסטה", עיצב אלטמן תפאורה שהביאה את יצירתו הקונסטרוקטיביסטית לשיאה. עבודותיו הוצגו ב"תערוכת האמנות הרוסית הראשונה" בברלין ב-1922 וכן לצד יצירותיהם של שאגאל ושטרנברג, ב"תערוכת השלושה" שקיימה קבוצת "קולטור-ליגע". בראשית עשור זה היה אלטמן אמן מרכזי שיצירותיו מבטאות את רוח המפלגה והמהפכה – את המרד בסדר הישן, הרקוב והמנוון, ומתוקף מעמדו זה פיסל את דמותו של לנין ורשם סדרת דיוקנאות שלו. בשנת 1928 יצא אלטמן למסע עם תיאטרון "גוס"ט", ונותר בפריז עד 1935. בהעדרו השתנה יחס המפלגה אל האמנות. עוד באמצע שנות ה-20 החלה המפלגה לעודד את זרם הריאליזם הסוציאליסטי ולהצר את רגלי הקבוצות האוונגרדיות, בטענה שעל האמנות לשרת מטרות מוגדרות, להיות פשוטה ומובנת לכל ולהציג את יופיה של המציאות הקומוניסטית, ובשנת 1932, בעוד אלטמן שוהה מחוץ לברית המועצות, אסרה הועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית על כל התאגדות אמנים עצמאית. מכאן ואילך השליטה המפלגה את הזרם החדש והמועדף עליה, הריאליזם הסוציאליסטי, והאוונגרד נדחק למעמדו החדש כאמנות "בורגנית", אויבת המהפכה. עם שובו לרוסיה התיישב אלטמן בלנינגרד, ובהיותו אלמנט בלתי רצוי כאמן עסק בעיקר בעיצוב גרפי, איור ספרים ועיצוב תפאורות, תוך שהוא משתדל לדבוק בקו המפלגה החדש.
ספרות: Russian Jewish Artists in a Century of Change 1890-1990, עורכת Susan Tomarkin Goodman. הוצאת Prestel, מינכן /
ניו-יורק, 1995. עמ' 146.
שבעה מתווים והדפסות ניסיון לכריכות ספרים וחוברות, מעשה ידי נתן אלטמן. [שנות ה-20].
1. מתווה לכריכת הספר Рябчик [חברבר החצרוני] מאת שלום עליכם (הוצאת Зиф). עפרונות על נייר. אינו חתום.
2-3. מתווים לכריכות הספרים Награжден орденом [!Décoré] ו-Деревянные башмаки [נעלי עץ], מאת גי דה מופסאן (הוצאת Зиф). אינם חתומים.
4. הדפס ניסיון לעטיפת האנתולוגיה Завтра [מחר], אנתולוגיה לביקורת ספרות שנדפסה בברלין בשנת 1923 (בהוצאת "פטרופוליס"). חתום ומתוארך בלוח.
5-7. שלושה הדפסי ניסיון לכריכות ספרים בהוצאת Зиф: • В Проточном переулке [בסמטת פרוטוצ'ני], מאת איליה ארנבורג (חתום ומתוארך בלוח, 1927). • Коммунисты [קומוניסטים], מאת יורי ליבדינסקי (חתום ומתוארך בלוח, 1927). • Ножик [האולר], מאת שלום עליכם (אינו חתום).
11.5X15.5 ס"מ עד 16.5X23 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. כתמים קלים. מעט קרעים קלים בשוליים. פיסות נייר מודבקות בגב אחד ההדפסים.
מצורף הדפס מאת נתן אלטמן (חתום בדפוס בראשי תיבות ומתוארך 1924) – כפי הנראה, תו-ספר.
-------------------------------------------------------------------------------------
נתן אלטמן (1889-1970), יליד ויניצה (כיום באוקראינה), אמן אוונגרד, צייר, גרפיקאי, מאייר ספרים, פסל ומעצב תפאורות. יצירתו המגוונת משתייכת לתתי-זרמים שונים – קוביזם, קונסטרוקטיביזם, פוטוריזם וסופרמטיזם – ומשקפת את התמורות הרבות שידע עולמו, הן מן הבחינה האמנותית אולם לא פחות מכך מן הבחינה הפוליטית.
את לימודי האמנות שלו החל באודסה; בשנת 1910 עבר לפריז, שם המשיך בלימודיו והתרועע עם אמני קבוצת "מחמדים" שטיפחו יוגנדשטיל ציוני. ב-1912 חזר אלטמן לרוסיה והתיישב בסנקט פטרבורג. את הקיץ של שנת 1913 עשה בהעתקת תבליטים ממצבות יהודיות, ופיתח סגנון קוביסטי המתבסס על האמנות היהודית העממית. באותה תקופה ייסד בעיר חברה לעידוד אמנות יהודית. אלטמן היה תומך נלהב של המהפכה הבולשביקית ולאחריה התמנה לקומיסר במחלקה לאמנויות יפות (IZO-Narkompros) בקומיסריון החינוך העממי. ב-1919 נעשה אחר מן האמנים הבולטים בקבוצת "Kom-Fut" ("הקומוניסטים הפוטוריסטיים") ועסק בעיצוב עבור תוכניתו של לנין, "תעמולה מונומנטלית", ועבור תוכנית התעמולה "Agitprop". בשנות ה-20 המוקדמות עיצב אלטמן תפאורות לתיאטרון "הבימה" והתיאטרון היהודי הממלכתי "גוס"ט". בעיצוב הבימה להצגה "הדיבוק" שהעלה תיאטרון "הבימה" ב-1922 באו לידי ביטוי אלמנטים יהודיים בלבוש קונסטרוקטיביסטי, וכאשר העלה תיאטרון "גוס"ט" את ההצגה "אוריאל ד'אקוסטה", עיצב אלטמן תפאורה שהביאה את יצירתו הקונסטרוקטיביסטית לשיאה. עבודותיו הוצגו ב"תערוכת האמנות הרוסית הראשונה" בברלין ב-1922 וכן לצד יצירותיהם של שאגאל ושטרנברג, ב"תערוכת השלושה" שקיימה קבוצת "קולטור-ליגע". בראשית עשור זה היה אלטמן אמן מרכזי שיצירותיו מבטאות את רוח המפלגה והמהפכה – את המרד בסדר הישן, הרקוב והמנוון, ומתוקף מעמדו זה פיסל את דמותו של לנין ורשם סדרת דיוקנאות שלו. בשנת 1928 יצא אלטמן למסע עם תיאטרון "גוס"ט", ונותר בפריז עד 1935. בהעדרו השתנה יחס המפלגה אל האמנות. עוד באמצע שנות ה-20 החלה המפלגה לעודד את זרם הריאליזם הסוציאליסטי ולהצר את רגלי הקבוצות האוונגרדיות, בטענה שעל האמנות לשרת מטרות מוגדרות, להיות פשוטה ומובנת לכל ולהציג את יופיה של המציאות הקומוניסטית, ובשנת 1932, בעוד אלטמן שוהה מחוץ לברית המועצות, אסרה הועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית על כל התאגדות אמנים עצמאית. מכאן ואילך השליטה המפלגה את הזרם החדש והמועדף עליה, הריאליזם הסוציאליסטי, והאוונגרד נדחק למעמדו החדש כאמנות "בורגנית", אויבת המהפכה. עם שובו לרוסיה התיישב אלטמן בלנינגרד, ובהיותו אלמנט בלתי רצוי כאמן עסק בעיקר בעיצוב גרפי, איור ספרים ועיצוב תפאורות, תוך שהוא משתדל לדבוק בקו המפלגה החדש.
ספרות: Russian Jewish Artists in a Century of Change 1890-1990, עורכת Susan Tomarkin Goodman. הוצאת Prestel, מינכן /
ניו-יורק, 1995. עמ' 146.
שטאמ / אזקארע [גזע / אזכרה], מאת ד. האפשטיין [דוד הופשטיין] וא. קושניראוו [אהרן קושנירוב]. הוצאת "שטראם", מוסקבה, 1922. יידיש.
חוברת המאגדת שירים מאת דוד הופשטיין ואהרן קושנירוב שנכתבו בעקבות הפוגרומים ביהודי אוקראינה. השיר "אזקארע" [אזכרה] מאת אהרן קושנירוב, החותם את החוברת, עורר הדים רבים ובעקבותיו הואשם קושנירוב בלאומנות יהודית. השיר "שטאם" מאת דוד הופשטיין, הפותח את החוברת, נכתב בעקבות "אזקארע".
[16] עמ' (כולל עטיפה), 22 ס"מ. מצב טוב. הדפים מנותקים זה מזה (הסיכות חסרות). קרעים קלים בשוליים, כמה מהם חסרים.
אינה מופיעה בקטלוג הספרייה הלאומית.
--------------------------------------------------------------------------------------------
נתן אלטמן (1889-1970), יליד ויניצה (כיום באוקראינה), אמן אוונגרד, צייר, גרפיקאי, מאייר ספרים, פסל ומעצב תפאורות. יצירתו המגוונת משתייכת לתתי-זרמים שונים – קוביזם, קונסטרוקטיביזם, פוטוריזם וסופרמטיזם – ומשקפת את התמורות הרבות שידע עולמו, הן מן הבחינה האמנותית אולם לא פחות מכך מן הבחינה הפוליטית.
את לימודי האמנות שלו החל באודסה; בשנת 1910 עבר לפריז, שם המשיך בלימודיו והתרועע עם אמני קבוצת "מחמדים" שטיפחו יוגנדשטיל ציוני. ב-1912 חזר אלטמן לרוסיה והתיישב בסנקט פטרבורג. את הקיץ של שנת 1913 עשה בהעתקת תבליטים ממצבות יהודיות, ופיתח סגנון קוביסטי המתבסס על האמנות היהודית העממית. באותה תקופה ייסד בעיר חברה לעידוד אמנות יהודית. אלטמן היה תומך נלהב של המהפכה הבולשביקית ולאחריה התמנה לקומיסר במחלקה לאמנויות יפות (IZO-Narkompros) בקומיסריון החינוך העממי. ב-1919 נעשה אחר מן האמנים הבולטים בקבוצת "Kom-Fut" ("הקומוניסטים הפוטוריסטיים") ועסק בעיצוב עבור תוכניתו של לנין, "תעמולה מונומנטלית", ועבור תוכנית התעמולה "Agitprop". בשנות ה-20 המוקדמות עיצב אלטמן תפאורות לתיאטרון "הבימה" והתיאטרון היהודי הממלכתי "גוס"ט". בעיצוב הבימה להצגה "הדיבוק" שהעלה תיאטרון "הבימה" ב-1922 באו לידי ביטוי אלמנטים יהודיים בלבוש קונסטרוקטיביסטי, וכאשר העלה תיאטרון "גוס"ט" את ההצגה "אוריאל ד'אקוסטה", עיצב אלטמן תפאורה שהביאה את יצירתו הקונסטרוקטיביסטית לשיאה. עבודותיו הוצגו ב"תערוכת האמנות הרוסית הראשונה" בברלין ב-1922 וכן לצד יצירותיהם של שאגאל ושטרנברג, ב"תערוכת השלושה" שקיימה קבוצת "קולטור-ליגע". בראשית עשור זה היה אלטמן אמן מרכזי שיצירותיו מבטאות את רוח המפלגה והמהפכה – את המרד בסדר הישן, הרקוב והמנוון, ומתוקף מעמדו זה פיסל את דמותו של לנין ורשם סדרת דיוקנאות שלו. בשנת 1928 יצא אלטמן למסע עם תיאטרון "גוס"ט", ונותר בפריז עד 1935. בהעדרו השתנה יחס המפלגה אל האמנות. עוד באמצע שנות ה-20 החלה המפלגה לעודד את זרם הריאליזם הסוציאליסטי ולהצר את רגלי הקבוצות האוונגרדיות, בטענה שעל האמנות לשרת מטרות מוגדרות, להיות פשוטה ומובנת לכל ולהציג את יופיה של המציאות הקומוניסטית, ובשנת 1932, בעוד אלטמן שוהה מחוץ לברית המועצות, אסרה הועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית על כל התאגדות אמנים עצמאית. מכאן ואילך השליטה המפלגה את הזרם החדש והמועדף עליה, הריאליזם הסוציאליסטי, והאוונגרד נדחק למעמדו החדש כאמנות "בורגנית", אויבת המהפכה. עם שובו לרוסיה התיישב אלטמן בלנינגרד, ובהיותו אלמנט בלתי רצוי כאמן עסק בעיקר בעיצוב גרפי, איור ספרים ועיצוב תפאורות, תוך שהוא משתדל לדבוק בקו המפלגה החדש.
ספרות: Russian Jewish Artists in a Century of Change 1890-1990, עורכת Susan Tomarkin Goodman. הוצאת Prestel, מינכן /
ניו-יורק, 1995. עמ' 146.
אין טאוול פון ווענט (זאמלונג), מאת דוד האפשטיין [הופשטיין]. הוצאת "פונקען", ברלין, 1923. יידיש.
ספר שירה מאת משורר וסופר היידיש דוד הופשטיין (1889-1952). העטיפה עוצבה בידי נתן אלטמן.
60, [4] עמ', 25 ס"מ. מצב טוב-בינוני. מעט כתמים. קרעים וקרעים חסרים בשולי דפים. רישום בעט וחותמת-דיו בעמוד השער. חותמת-דיו בעמוד האחרון. תו-ספר בעמוד השני. עטיפה ודפים מנותקים. קרעים ופגמים בעטיפה. ללא שדרה.
------------------------------------------------------------------------------------
נתן אלטמן (1889-1970), יליד ויניצה (כיום באוקראינה), אמן אוונגרד, צייר, גרפיקאי, מאייר ספרים, פסל ומעצב תפאורות. יצירתו המגוונת משתייכת לתתי-זרמים שונים – קוביזם, קונסטרוקטיביזם, פוטוריזם וסופרמטיזם – ומשקפת את התמורות הרבות שידע עולמו, הן מן הבחינה האמנותית אולם לא פחות מכך מן הבחינה הפוליטית.
את לימודי האמנות שלו החל באודסה; בשנת 1910 עבר לפריז, שם המשיך בלימודיו והתרועע עם אמני קבוצת "מחמדים" שטיפחו יוגנדשטיל ציוני. ב-1912 חזר אלטמן לרוסיה והתיישב בסנקט פטרבורג. את הקיץ של שנת 1913 עשה בהעתקת תבליטים ממצבות יהודיות, ופיתח סגנון קוביסטי המתבסס על האמנות היהודית העממית. באותה תקופה ייסד בעיר חברה לעידוד אמנות יהודית. אלטמן היה תומך נלהב של המהפכה הבולשביקית ולאחריה התמנה לקומיסר במחלקה לאמנויות יפות (IZO-Narkompros) בקומיסריון החינוך העממי. ב-1919 נעשה אחר מן האמנים הבולטים בקבוצת "Kom-Fut" ("הקומוניסטים הפוטוריסטיים") ועסק בעיצוב עבור תוכניתו של לנין, "תעמולה מונומנטלית", ועבור תוכנית התעמולה "Agitprop". בשנות ה-20 המוקדמות עיצב אלטמן תפאורות לתיאטרון "הבימה" והתיאטרון היהודי הממלכתי "גוס"ט". בעיצוב הבימה להצגה "הדיבוק" שהעלה תיאטרון "הבימה" ב-1922 באו לידי ביטוי אלמנטים יהודיים בלבוש קונסטרוקטיביסטי, וכאשר העלה תיאטרון "גוס"ט" את ההצגה "אוריאל ד'אקוסטה", עיצב אלטמן תפאורה שהביאה את יצירתו הקונסטרוקטיביסטית לשיאה. עבודותיו הוצגו ב"תערוכת האמנות הרוסית הראשונה" בברלין ב-1922 וכן לצד יצירותיהם של שאגאל ושטרנברג, ב"תערוכת השלושה" שקיימה קבוצת "קולטור-ליגע". בראשית עשור זה היה אלטמן אמן מרכזי שיצירותיו מבטאות את רוח המפלגה והמהפכה – את המרד בסדר הישן, הרקוב והמנוון, ומתוקף מעמדו זה פיסל את דמותו של לנין ורשם סדרת דיוקנאות שלו. בשנת 1928 יצא אלטמן למסע עם תיאטרון "גוס"ט", ונותר בפריז עד 1935. בהעדרו השתנה יחס המפלגה אל האמנות. עוד באמצע שנות ה-20 החלה המפלגה לעודד את זרם הריאליזם הסוציאליסטי ולהצר את רגלי הקבוצות האוונגרדיות, בטענה שעל האמנות לשרת מטרות מוגדרות, להיות פשוטה ומובנת לכל ולהציג את יופיה של המציאות הקומוניסטית, ובשנת 1932, בעוד אלטמן שוהה מחוץ לברית המועצות, אסרה הועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית על כל התאגדות אמנים עצמאית. מכאן ואילך השליטה המפלגה את הזרם החדש והמועדף עליה, הריאליזם הסוציאליסטי, והאוונגרד נדחק למעמדו החדש כאמנות "בורגנית", אויבת המהפכה. עם שובו לרוסיה התיישב אלטמן בלנינגרד, ובהיותו אלמנט בלתי רצוי כאמן עסק בעיקר בעיצוב גרפי, איור ספרים ועיצוב תפאורות, תוך שהוא משתדל לדבוק בקו המפלגה החדש.
ספרות: Russian Jewish Artists in a Century of Change 1890-1990, עורכת Susan Tomarkin Goodman. הוצאת Prestel, מינכן /
ניו-יורק, 1995. עמ' 146.
Nathan Altmann, Jüdische Graphik [נתן אלטמן, גרפיקה יהודית]. הוצאת Petropolis, ברלין 1923. גרמנית.
עשר ליטוגרפיות מאת נתן אלטמן, מודפסות על רקע מוזהב. הקדמה מאת מקס אוסבורן. עותק מספר 129 מתוך מהדורה בת 250 עותקים.
22, [3] עמ' + [10] לוחות מחופים דפי מגן, 48 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. קמטים וקרעים בדפי המגן. כריכה במצב טוב-בינוני, עם קילופים, כתמים ופגמים.
אינו מופיע בקטלוג הספרייה הלאומית.
----------------------------------------------------------------------------------
נתן אלטמן (1889-1970), יליד ויניצה (כיום באוקראינה), אמן אוונגרד, צייר, גרפיקאי, מאייר ספרים, פסל ומעצב תפאורות. יצירתו המגוונת משתייכת לתתי-זרמים שונים – קוביזם, קונסטרוקטיביזם, פוטוריזם וסופרמטיזם – ומשקפת את התמורות הרבות שידע עולמו, הן מן הבחינה האמנותית אולם לא פחות מכך מן הבחינה הפוליטית.
את לימודי האמנות שלו החל באודסה; בשנת 1910 עבר לפריז, שם המשיך בלימודיו והתרועע עם אמני קבוצת "מחמדים" שטיפחו יוגנדשטיל ציוני. ב-1912 חזר אלטמן לרוסיה והתיישב בסנקט פטרבורג. את הקיץ של שנת 1913 עשה בהעתקת תבליטים ממצבות יהודיות, ופיתח סגנון קוביסטי המתבסס על האמנות היהודית העממית. באותה תקופה ייסד בעיר חברה לעידוד אמנות יהודית. אלטמן היה תומך נלהב של המהפכה הבולשביקית ולאחריה התמנה לקומיסר במחלקה לאמנויות יפות (IZO-Narkompros) בקומיסריון החינוך העממי. ב-1919 נעשה אחר מן האמנים הבולטים בקבוצת "Kom-Fut" ("הקומוניסטים הפוטוריסטיים") ועסק בעיצוב עבור תוכניתו של לנין, "תעמולה מונומנטלית", ועבור תוכנית התעמולה "Agitprop". בשנות ה-20 המוקדמות עיצב אלטמן תפאורות לתיאטרון "הבימה" והתיאטרון היהודי הממלכתי "גוס"ט". בעיצוב הבימה להצגה "הדיבוק" שהעלה תיאטרון "הבימה" ב-1922 באו לידי ביטוי אלמנטים יהודיים בלבוש קונסטרוקטיביסטי, וכאשר העלה תיאטרון "גוס"ט" את ההצגה "אוריאל ד'אקוסטה", עיצב אלטמן תפאורה שהביאה את יצירתו הקונסטרוקטיביסטית לשיאה. עבודותיו הוצגו ב"תערוכת האמנות הרוסית הראשונה" בברלין ב-1922 וכן לצד יצירותיהם של שאגאל ושטרנברג, ב"תערוכת השלושה" שקיימה קבוצת "קולטור-ליגע". בראשית עשור זה היה אלטמן אמן מרכזי שיצירותיו מבטאות את רוח המפלגה והמהפכה – את המרד בסדר הישן, הרקוב והמנוון, ומתוקף מעמדו זה פיסל את דמותו של לנין ורשם סדרת דיוקנאות שלו. בשנת 1928 יצא אלטמן למסע עם תיאטרון "גוס"ט", ונותר בפריז עד 1935. בהעדרו השתנה יחס המפלגה אל האמנות. עוד באמצע שנות ה-20 החלה המפלגה לעודד את זרם הריאליזם הסוציאליסטי ולהצר את רגלי הקבוצות האוונגרדיות, בטענה שעל האמנות לשרת מטרות מוגדרות, להיות פשוטה ומובנת לכל ולהציג את יופיה של המציאות הקומוניסטית, ובשנת 1932, בעוד אלטמן שוהה מחוץ לברית המועצות, אסרה הועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית על כל התאגדות אמנים עצמאית. מכאן ואילך השליטה המפלגה את הזרם החדש והמועדף עליה, הריאליזם הסוציאליסטי, והאוונגרד נדחק למעמדו החדש כאמנות "בורגנית", אויבת המהפכה. עם שובו לרוסיה התיישב אלטמן בלנינגרד, ובהיותו אלמנט בלתי רצוי כאמן עסק בעיקר בעיצוב גרפי, איור ספרים ועיצוב תפאורות, תוך שהוא משתדל לדבוק בקו המפלגה החדש.
ספרות: Russian Jewish Artists in a Century of Change 1890-1990, עורכת Susan Tomarkin Goodman. הוצאת Prestel, מינכן /
ניו-יורק, 1995. עמ' 146.
1. Ausstellung J. Ryback. דפוס Lutze & Vogt, ברלין, 1923/1924. גרמנית.
קטלוג לתערוכה של האמן יששכר בער ריבאק ובו שבע רפרודוקציות של עבודות מעשה ידיו (מודפסות על דפים נפרדים ומוצמדות לדפי הקטלוג בשוליהן העליונים).
[8] דף (כולל העטיפה), 20.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. פגמים קלים. שני חלקי העטיפה מנותקים זה מזה ומגוף החוברת. קרעים בשולי העטיפה, חלקם חסרים. דפים מנותקים. קרעים וקמטים. פגמים בעטיפה.
2. Exhibition of Contemporary Art of Soviet Russia, Painting, Graphic, Sculpture [תערוכת אמנות עכשווית מרוסיה הסובייטית, ציור, גרפיקה, פיסול]. ניו-יורק, 1929. אנגלית.
קטלוג תערוכת אמנות סובייטית שהתקיימה באולם התערוכות בגרנד סנטרל פאלאס (Grand Central Palace) בניו-יורק, עם הקדמה מאת Christian Brinton ומבוא מאת Pavel Novitskiy. בקטלוג רפרודוקציות של עבודות שהוצגו בתערוכה ובהן עבודות מאת אל ליסיצקי, נתן אלטמן, דוד שטרנברג ואחרים. על עטיפת הקטלוג נדפס ציור מעשה ידי אלכסנדר דיינקה (Aleksandr Deyneka, י1899-1969)
[37] דף. 25.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים ופגמים קלים בעטיפה.
גיליון שלישי של ביטאון בית הספר היהודי לאמנות הדפוס במוסקבה. הגיליון כולל מאמר ושיר לציון האחד במאי (יום הפועלים), מאמר על תולדות הדפוס וקטעי פרוזה ושירה, לצד איורים ותצלום קבוצתי של תלמידי ותלמידות בית הספר. בראש הגיליון נדפסה הכותרת "פועלי כל הארצות, התאחדו!" (יידיש).
הגיליון נדפס ב-250 עותקים. עטיפתו עוצבה בידי י. [יאני] קאגאן, מתלמידי בית הספר.
בין השנים 1922-1924 התפרסמו חמישה גליונות של הביטאון (ראו "פרסומים יהודיים בבריה"מ", עורך: ח. שמרוק, ירושלים תשכ"א. עמ' 366; פריט 3694).
15, [1] עמ', 27.5 ס"מ. מצב טוב. קמטים קלים וקו קפל אנכי בכל הדפים. קרעים בשוליים העליונים של הדפים (ללא פגיעה בטקסט). קמטים וכתמים בעטיפה.