מכירה 88 - חלק א' - יודאיקה - ספרי קודש, כתבי יד, מכתבי רבנים, חפצים
- (-) Remove כתבי filter כתבי
- (-) Remove jewri filter jewri
- יד (21) Apply יד filter
- יהדות (21) Apply יהדות filter
- manuscript (21) Apply manuscript filter
- ומכתבים (17) Apply ומכתבים filter
- ומכתבים, (17) Apply ומכתבים, filter
- תעודות (17) Apply תעודות filter
- and (17) Apply and filter
- document (17) Apply document filter
- letter (17) Apply letter filter
- manuscripts, (17) Apply manuscripts, filter
- ודברי (10) Apply ודברי filter
- איטליה (10) Apply איטליה filter
- דפוס (10) Apply דפוס filter
- italian (10) Apply italian filter
- אפריקה (7) Apply אפריקה filter
- ומסמכים (7) Apply ומסמכים filter
- וצפון (7) Apply וצפון filter
- מרוקו (7) Apply מרוקו filter
- african (7) Apply african filter
- morrocan (7) Apply morrocan filter
- north (7) Apply north filter
- תימן (4) Apply תימן filter
- yemenit (4) Apply yemenit filter
כתב-יד, שולחן ערוך יורה דעה, עם הפירושים "ראשי בשמים" ו"שתילי זיתים" מאת רבי דוד משרקי ופירוש "זבח תודה" מאת רבי יחיא צלאח - מהרי"ץ. [צנעא, תימן, אחרי תקס"ז, מחצית ראשונה של המאה ה-19 בקירוב].
כתיבה תימנית נאה. הסופר עיצב את צורת הדף באופן שנוסח השולחן ערוך מופיע במרכז העמוד והפירושים נכתבו סביבו; בהלכות שחיטה וטריפות - החיבור "ראשי בשמים" בעמודות הפנימיות והחיבור "זבח תודה" בעמודות החיצוניות; והחל מהלכות מתנות כהונה - החיבור "שתילי זיתים" בלבד בעמודות החיצוניות. בשוליים, באותיות זעירות, נוספו ציוני "באר הגולה".
בראש כתב-היד הקדמות רבי דוד משרקי והמהרי"ץ, ואחריהן הקדמה מיוחדת, עם הכותרת "אל עין הקורא", כנראה מאת רבי יחיא משרקי, המזכיר את אביו רבי דוד משרקי, וכותב על בחירת המעתיק לעצב את הספר באופן שלצד חיבורו של אביו יופיע גם החיבור של תלמיד-אביו - המהרי"ץ: "ברם זכור אותו האיש לטוב אשר אזר כגבר חלציו ונשתדל באונו והונו... להוציא לאור ספר השת"ז [=השתילי זיתים] שחיבר אדוני אבי האד"ם [=רבי דוד משרקי] ז"ל וזכה וזיכה ועלתה בידו והתחיל וגמר חלק א"ח... עם ספר רביד הזהב... אמנם כשהגיע להתחיל חלק הי"ד והוא חיבור ראשי בשמים על הלכות שחיטה וטריפות מהדורא בתרא וס' השת"ז עד סימן ק"י שחיבר אדוני אבי ז"ל רצה אותו האיש לזכות את הרבים... והוא להעתיק ספר ז"ת [=זבח תודה] שחיבר מרנא ורבנא הדיין המצויין כמה"ר יחיא צאלח ז"ל והוא חיבור ג"כ על הלכות שחיטה וטריפות ולהסמיכו לחיבור הראשי בשמים ויחדו יהיו תמים אחד מימין הגולה ואחד משמאלה... יזכה המזכה את הרבים לחיי אריכי ובני סמיכי אכי"ר יום ה' סדר והיה ברכה שנת [ת]קס"ז לפ"ק". רבי יחיא מתייחס גם לדרך לדרך העתקת הגהות הרמ"א בכתב היד, באופן שמבחין בין הגהות הרמ"א שנפסקו להלכה בתימן ובין אלה שלא נפסקו כמותן (ראה על כך מסגרת). למיטב בדיקתנו, הקדמה זו של רבי יחיא משרקי לא נדפסה.
במספר מקומות הוסיף המעתיק הגהות על דברי המהרי"ץ, אותן שילב בתוך "חלונות" בגוף הטקסט. אחת ההגהות היא מאת רבי יחיא משרקי (דף נג/1): "אמור יאמר העבד והוא הצעיר יחיה בן לא"א האד"ם ז"ל...".
ידוע כתב-יד נוסף, שדומה מאד בצורת הכתיבה וגם בו הועתקה הקדמת רבי יחיא משרקי - הוא כת"י ירושלים - הספריה הלאומית 1326. בשונה מכתב היד שלפנינו, הוא מכיל רק את הלכות שחיטה וטריפות (סימנים א-ס), עליהן נכתבו הספרים "ראשי בשמים" ו"זבח תודה" (בעוד לפנינו מופיעים גם הסימנים הבאים החל מהלכות מתנות כהונה עד הלכות תערובות [עד סימן קי], כשלצידן החיבור "שתילי זיתים" לרבי דוד משרקי, שנכתב על הלכות אלו). בכתב-יד הנ"ל מופיע בקולופון חתימת הסופר: "יוסף ן' שכר ן' סאלם אלושצ'י", ואולי הוא סופר כתב היד שלפנינו. כתב-יד נוסף, הדומה בכתיבתו ונכתב כנראה גם הוא על ידי אותו סופר, הוא כת"י ירושלים - מכון בן צבי 1140. גם בו מופיעות רק הלכות שחיטה וטריפות, בשונה מהעותק שלפנינו (י' טובי, כתבי היד התימניים במכון בן צבי, מס' 103, כותב על זהות מעתיק כת"י בן צבי: "בכתב היד נעתקה הקדמת ר' יחיא משרקי, בנו של המחבר, לפירושו של אביו, ואולי הוא מעתיק כתב-היד").
בדפי המגן הקדמיים רישומים רבים, בהם פסקי הלכה, ענייני אגדה, רישומי בעלות, ועוד. בראש אחד הרישומים נכתב: "מצאתי מכתיבת יד מ"ו יחיא אלמשרקי נע"ג וז"ל...". בסוף העתקה של רשימת הסרכות המותרות: "כ"ה מעתיר ומתחנן מקוה לחסדי אהי"ה הצעיר מהר"ר צאלח זלה"ה בן כמהר"ר יחיא צבארה זצ"ל". רישומי בעלות נוספים: "זכיתי וקניתי זה החפץ לי למנה ומאה למקנה הב"ה יזכיני להגות בו אני וזרעי וזרע זרעי עד כל הדורות אכי"ר, ואנתקל הדא לכתאב מן דול סאלם ן' סאלם דאוד אלבוצי אלא ידי אנא הדל והצעיר סעיד ן' כמה"ר מוסא אלבוצי... יום ג' כ"ד יומין תמוז בקצ"ג [לשטרות = תרמ"ב] והכל קיים" [כתב יד שהושלמה העתקתו על ידי סעיד ן' מוסא אלבוצי באותה שנה, הוא כת"י ירושלים - הספריה הלאומית 3059; ראה: מ' גברא, חכמים וסופרים בתימן המאה הי"ח, בני ברק תשנ"ו, עמ' 228-230]; "לי למקנה קנין כספי בימי חרפי אני הקל באלפי הצעיר במשפחתי אבראהים ן' מרי יוסף מחפוץ אלצברי קניתי אותו... מן כבוד אבא מרי הנזכר לעיל תנצב"ה...".
הגהות מכותבים נוספים במספר דפים. בדף מז/2 השגה על דברי המהרי"ץ: "ולי אני עבדו קשה...".
[4], צט דף. 31.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים. סימני עש, עם פגיעות ברישומים שבדפי המגן. קרעים וקרעים חסרים זעירים בשולי הדפים, ללא פגיעה בטקסט. כריכה חדשה.
על עריכת הגהות הרמ"א על ידי חכמי תימן
בהקדמת רבי יחיא משרקי ("אל עין הקורא") שבכתב-היד שלפנינו נכתב: "ולפי שהרב המחבר ז"ת [=זבח תודה] הביא כל ההגהות נהוג ושאינו נהוג ואפי' החולקות על פסקיה דמרן הקדוש מהריק"א [=מורנו הרב רבי יוסף קארו] ז"ל לפיכך כדי שיהא דבר השווה לכל נפש העתיק ג"כ כל ההגהות כמו שהעתיקן הז"ת ז"ל וכדי להעיר הקורא הציב להם ציונים, והוא שכל הגה"ה שהעלה אותה אדוני אבי ז"ל כתבה בכתיבה גסה ככתיבת ההלכה ובסדר אחד, וההגה"ה שלא העלה אותה כתבה מן הצד באותיות קטנות כמו שעשו המדפיסים בהשגות הראב"ד ז"ל ועוד עשה לה ציון אחד והיא עגולה קטנה בראש אותה ההגה"ה כזה ° ונמשך דבר זה עד סימן ק"י".
קטע זה מתאר באופן ייחודי את שיטת העריכה של הגהות הרמ"א, המופיעה בכתבי-יד תימניים של השולחן ערוך. א' גברא (אנציקלופדיה לחכמי תימן, א' עמ' 365-366) מספר כי עריכה זו התחילה ברבי דוד משרקי עצמו, שבתחילה העתיק את כל דברי השולחן ערוך והרמ"א שעליהם כתב את חיבורו, אך משראה שהופעת פסקי הרמ"א שלא נתקבלו להלכה גורמת לבלבול, ערך מהדורה נוספת שבה השמיט את הגהות הרמ"א החולקות על השו"ע או שאינן נהוגות בתימן. ואולם, בהמשך עלה בלבו החשש שהדבר מהווה פגיעה בכבוד הרמ"א, ועל כן ציווה להשיב את כל הגהות הרמ"א, אך לסמן את ההגהות שאינן נהוגות בתימן. באותה דרך צעד גם תלמידו מהרי"ץ, וכפי שניתן לראות באוטוגרף של ספרו "זבח תודה" (כת"י ירושלים - הספרייה הלאומית 6495), שם הכניס מהרי"ץ את ההגהות המקובלות כחלק מדברי השו"ע, בתוספת המילה "הגהה" לפניהן, ואילו את ההגהות שאינן מקובלות הניח בשולי הגליון בתוספת סימן °. עניין זה מתואר כאן על ידי רבי יחיא משרקי באופן מעט שונה, ממנו נראה כי ההבחנה בין הגהות הרמ"א שנפסקו להלכה בתימן ובין אלו שלא נפסקו, נעשתה בכתבי-היד רק בדור שאחרי רבי דוד משרקי.
כרך עבה; כתיבה תימנית נאה ומסודרת, עם ניקוד מלא בכל קטעי התפילות והפיוטים.
בראש הסידור הועתקו ספר זבח פסח על הלכות פסח, מאת רבי סלימאן (שלמה) צאלח (אחי המהרי"ץ) ואיגרת המהרי"ץ על הלכות פסח: "זאת נוסח האיגרת של מהר"ר יחיא צאלח ן' יוסף זצוק"ל - שדרש בה בבתי כנסיות ביום שבת הגדול...". בהמשך הסידור: תפילות המועדים; אגדתא דפסחא; "אזהרות" לחג השבועות; "סדר ארבעה צומות", "סדר תשעה באב" וקינות; קריאות ותרגומים לחג הפסח ולחג השבועות; סליחות, עם הקדמה של דברי התעוררות "לענין הסליחות דאלול"; התרת נדרים ותפילות לראש השנה ויום הכיפורים, עם הפיוט "כתר מלכות" ופיוטי סליחות ליום הכיפורים (בהן סליחות מרבי צאלח סבו של המהרי"ץ, עם הכותרת: "והולאי סליחות מיסוד זקני מהר"ר צאלח נע"ג" - דף [177]/א); תפילות לחג הסוכות, פיוטי הושענות ופיוטי ההקפות לשמחת תורה; מסכת יומא וקינה בערבית-יהודית על חנה ושבעת בניה (תחת הכותרת: "קינה ערבי על חנה ושבעה בניה - ושמה מרים בת תנחום").
קולופון הסופר בתוך מסגרת השער: "העוסק במלאכת שמים... הצעיר הארון ן' מ"ו סעיד דערור יצ"ו" [באנציקלופדיה לחכמי תימן (א, עמ' 96) תיארכו את זמנו של סופר זה למאה ה-17, אולם כתב היד שלפנינו נכתב בוודאי לאחר פטירת המהרי"ץ בשנת תקס"ה, בראשית המאה ה-19].
כ-[230] דף. 22 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים רבים. כתמים כהים בהגדה של פסח ובסליחות לחודש אלול. קרעים ובלאי במספר דפים. באחד הדפים הדבקות נייר דבק. כריכת עור (לא מקורית), מעט קרועה ומשופשפת.
מצורף דף נוסף (שנמצא בין דפי הספר), עם תפילה לנטילת לולב, בכתב מרובע ומנוקד.
• כתב-יד, שלוש מגילות - שיר השירים, רות וקהלת, עם תרגום ארמי ופירוש רש"י. [תימן, המאה ה-19 בקירוב]. עם ניקוד וטעמים. כותרת פתיחה מעוטרת. המקרא, התרגום ופירוש רש"י סודרו כל אחד בעמודות נפרדות, בטיפוגרפיה מסודרת ונאה.
• כתב-יד, מגילת שיר השירים, עם תרגום ארמי ופירוש רש"י. [תימן, המאה ה-19 בקירוב]. עם ניקוד וטעמים. המקרא, התרגום ופירוש רש"י סודרו כל אחד בעמודות נפרדות, בטיפוגרפיה מסודרת ונאה.
• כתב יד, מגילת שיר השירים, עם תרגום ארמי. [ארצות המזרח], תרכ"ח [1868]. עמוד פתיחה מעוטר. בעמוד האחרון קולופון הכותב, משנת תרכ"ח: "יחזקאל בן שמעון נ"ע".
3 כתבי יד. גודל ומצב משתנים.
• שרידי דפים ממשנה תורה לרמב"ם, הלכות פסולי המוקדשין, פרקים ד-י. כתיבה תימנית, [המאה ה-14/15?]. קרוב לעשרים פיסות, חלקן זעירות.
• שני קטעים מפירוש רש"י על התורה, שמות פרקים כג-כד. כתיבה ספרדית, [המאה ה-15/16?]. כולל קטע על פסוק ד' בפרק כג, שבכל המהדורות לא מופיע עליו פירוש רש"י. הקטע שלפנינו מופיע במדרש "לקח טוב".
• קטע מפירוש רד"ק על ישעיהו, פרק כב. כתיבה אשכנזית, [המאה ה-16?].
• קטע על קלף, ספר עזרא פרק ה'. כתיבה תימנית, [המאה ה-15?].
כעשרים שרידי דפים. גודל ומצב משתנים, פגיעות בדרגות שונות כתוצאה מהכריכה.
כתיבה מערבית בינונית, עם עיטורים. בראש הכתובה כיתובי פסוקים וברכות. בנוסח הכתובה נזכר כי היא כמנהג "המגורשים" מקשטיליא: "והכתובה כמנהג האלקוסטלינוס ישצ"ו". בסיום נוסח הכתובה נוספה שורה, בכתיבה שונה, המתייחסת לעניין גירושין בעל כרחה של האשה "כמנהג עיה"ק טברייא תוב"ב".
חתום כראשון העדים: רבי יהודה שושנה הי"ד (נראה שהוא גם כותב השורה האחרונה הנ"ל בסיום הכתובה) - מצדיקי וקדושי מרוקו וממנהיגי קהילת מראכש. מסר את נפשו על קידוש השם ונהרג כשסירב לחלל שבת ולאחר שהעלילו עליו כי קלל את הנביא מוחמד. החכם והמשורר רבי רפאל משה אלבז כתב פיוט מיוחד לזכרו, בו תיאר את סיפור הריגתו. מצבתו נודעה כמקום עליה לרגל, חולים היו מתרפאים במקום, עקרות נפקדו ואנשים נענו בתפילותיהם (ראה: איבגי, אבני זכרון לקהילת מראקש, עמ' קפז-קצ).
העד השני (חתום פעמיים) הוא: "משה ן' שלמה חזן".
[1] דף. 40 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. בלאי וסימני קיפול, קרעים וקרעים חסרים, עם פגיעה בטקסט. שיקומים במילוי נייר במספר מקומות.
שני דפים מתוך חיבור ב"קבלה מעשית", בכתיבת ידו של היעב"ץ, הכוללים עשרים ושלושה נוסחי קמיעות וסגולות, בהם כאלה שנעשה בהם שימוש עד היום, כדוגמת גורל החומש - הידוע בשם "גורל הגר"א", הוצאת כישוף על ידי התכת עופרת בקערה, ואמירת פסוק "ואברהם זקן" לפני מוסף של ראש חודש - אלא שאלה מופיעים כאן בשינויים, בנוסח ובצורה הקדומים והמקוריים. בין היתר מופיעים כאן גם סגולות וקמיעות לעניינים שונים, כגון לשמירה בעת הפלגה בים או בנהר, לשמירת הדרך ולהגנה מאויבים, סגולות נגד כישוף ומחשבות רעות, "לשאלת חלום", "לדרשה... ומיד תתחיל לדרוש וכח זה השם ישגר הדברים וירגילם על לשונך...", ועוד.
בראש הדף הראשון (משני צדיו) הכותרות: "מלקוטי החכם הה"ר אברהם אזולאי נר"ו" [הוא רבי אברהם ב"ר ישראל אזולאי (נפטר תק"א) שעמד בראש חוג מקובלי מראכש, והיה מפורסם גם בפעולותיו בקבלה מעשית]. בדף השני רשימת סגולות וקמיעות ללא כותרת. על זיהוי כתב-היד ככתיבת יד קדשו של היעב"ץ - ראה בחוות הדעת המצורפת.
הגאון הקדוש רבי יעקב אבן צור - היעב"ץ (תל"ג-תקי"ג), מדמויות ההוד של יהדות מרוקו לדורותיה. מגאוני ההלכה בדורו (דורו של ה"אור החיים" הקדוש ורבותיו), משורר ופייטן, מקובל ובקי גם בקבלה מעשית. בהיותו בן עשרים מונה לסופר בית הדין בבית דינם של רבי וידאל הצרפתי, רבי מנחם סירירו ורבי יהודה בן עטר בעירו פאס. אז חיבר את החיבור "עט סופר" - בדיני ומנהגי כתיבת שטרות. עם פטירת רבי וידאל הצרפתי, התמנה רבי יהודה בן עטר לראב"ד והיעב"ץ התמנה לדיין בבית הדין לצדו. היעב"ץ (יחד עם רבי יהודה בן עטר ועוד מחכמי דורו) היה מן המסכימים על הספר "חפץ ה'" לרבי חיים בן עטר בעל "אור החיים" (נדפס באמשטרדם, תצ"ב). לאחר פטירת רבי יהודה בן עטר נתמנה על מקומו לראב"ד פאס והפך לסמכות העליונה במרוקו, כשמכל ערי המערב פונים אליו בשאלות הלכתיות. היעב"ץ נאלץ לעזוב מספר פעמים את עירו פאס. בין השנים תע"ט-תפ"ח שהה במכנאס, ובזמן הרעב של שנת תצ"ח נדד לטיטואן. גם בערים אלו זכה לכבוד גדול, ישב לדון בראש רבני המקום ואף חתם ראשון על פסקי הדין. בשנותיו האחרונות סמך חמשה מתלמידיו לשמש לצדו בהנהגה. חכמים אלה נקראו "בית דין של חמש", והם שימשו כמנהיגי הציבור בזקנותו ולאחר פטירתו. הוא כתב תשובות רבות בהלכה וחיבורים רבים. חלק מתשובותיו נדפסו בשני חלקי ספרו "משפט וצדקה ביעקב" (נדפסו בנא-אמון, מצרים, בשנת תרנ"ד ובשנת תרס"ג), חלקן נדפסו בספרי בני דורו וחלקן נותרו בכתבי-יד ומחכים לגואל. היעב"ץ נודע בכחו כמשורר ומליץ ואף חיבר ספרים בחכמה זו, ביניהם נודע ספרו "עת לכל חפץ" (נא-אמון, תרנ"ג), ובו כארבע מאות פיוטים ושירים מפרי עטו. החיד"א כותב עליו ועל חיבוריו בספרו "שם הגדולים" ומתייחס גם למנהגו לעטר את ספריו בהגהות רבות: "...וחיבר חבורים הרבה, ומלבד רוב ספרים שחיבר, כל הספרים שהיו לו מלאים על כל גדותיו מכתיבתו בגליונות. והיה לו יד בקבלה מעשית" (מערכת גדולים י, רנו); "עט סופר - כתב-יד, חיבר הרב מ' יעקב ן' צור ז"ל בתקון סדרי שטרות, וחיבר חבורים הרבה כמ"ש בח"א... והרבה לכתוב בכל גליוני ספריו, והיה בקי בכל מנהגי הרבנים מספרד הבאים מהגרוש ולא הניח דבר גדול ודבר קטן הכל בכתב..." (מערכת ספרים ע, לא).
[2] דף. 18 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים. סימני עש, קרעים וקרעים חסרים, עם פגיעה קלה בטקסט. שיקומים בהדבקת נייר סביב השוליים.
מצורפת חוות דעת מומחה על זיהוי כתיבת ידו של היעב"ץ, עם פירוט על תוכן הדפים שלפנינו.
תשובה ארוכה (6 עמודים), בסופה חתימות הרבנים: "ע"ה [=עבד ה'] יצחק ן' וואליד סלי"ט [=סיפיה לעולם יהיה טב]", "ע"ה יום טוב הלוי ס"ט [=סיפיה טב]", "ע"ה יצחק נהון סלי"ט".
התשובה נדפסה בשו"ת ויאמר יצחק (אבן העזר, סימן קנה) לרבי יצחק ן' וואליד, אך ללא שמות החותמים.
הגאון רבי יצחק ן' וואליד (תקל"ז-תר"ל), רבה הראשי של טיטואן ומגדולי המקובלים והצדיקים במרוקו. כבר בצעירותו נתגלו בו סימני טהרה ונתפרסם בקדושתו ופרישותו. היה תלמידם של שניים מגדולי מרוקו, רבי מנחם נהון ורבי משה הלוי. עם פטירת רבי משה הלוי התבקש על ידי קהילת טיטואן לכהן במקומו כרב העיר. בענוותנותו התנה את קבלת המינוי בכך שלא יהיה דן יחידי, אלא יצרף אליו את רבי יום טוב הלוי (בנו של רבי משה הלוי; החתום עמו בתשובה שלפנינו). לאחר מכן התמנה כדיין שלישי רבי יצחק נהון (החתום אף הוא לפנינו), ויחד ישבו כבית דין של שלושה. רבי יצחק ן' וואליד נודע כאחד מגדולי המשיבים, ומכל רחבי מרוקו ואף מארצות אחרות, נשלחו אליו שאלות הלכתיות רבות. מתשובותיו נדפסו שני כרכי ספרו - שו"ת ויאמר יצחק (ליוורנו, תרל"ו). נפטר בגיל 93 בעת כניסת השבת, כשעל שפתותיו "מזמור שיר ליום השבת".
בקרב יהודי מרוקו התפרסם שמו של רבי יצחק ן' וואליד כקדוש פועל ישועות, ואף לאחר פטירתו נודע בישועות הגדולות שנעשו בזכותו. מטהו המקודש עזר לפקידת עקרות וריפוי חולים. כן נהוגה מסורת רבת שנים של עלייה לקברו ביום פטירתו והילולות נערכות ברחבי הארץ והעולם לכבודו.
[4] דף (6 עמודים כתובים). 35 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. כתמים, כתמי רטיבות קשים. קרעים, פגמים וסימני עש, עם פגיעה בטקסט. חלק מהטקסט נמחק כתוצאה מפגיעת רטיבות.
פריט 192 כתב-יד - ספר "טעמי הלכות" והלכות שחיטה וטריפות למנהגי מראכש - מרוקו, תקכ"ג - חיבור שלא נדפס
כתיבה מערבית. בראש כתב-היד "אתחיל לכתוב טעמים של מועדים וימים טובים... טעמי הלכות חנוכה...". הלכות חנוכה מופיעות בחמשת הדפים הראשונים, ואחר כך מופיעים טעמי הלכות שחיטה וטריפה, ואחריהם מנהגי מראכש. בסוף חיבור הטעמים קולופון הכותב עם חתימה מסולסלת: " תמו הלכות טריפות... יום ראשון בשבת שני ימים לחודש אלול, לכותב תן מנוח ויריבו ימים כמו נח... ע"ה יהודה א"א יחייא הרוש סל"ט". לאחר מנהגי מראכש קולופון נוסף: " לכותב בן מנוח וירבו ימיו כימי נוח בפ' בראשית בשישי בשבת יום כ"ט ליום תשרי המרוצה בשנת ונשמע פתג"ם המלך" [=תקכ"ג 1763].
"טעמי הלכות" הוא חיבור שנשתמר בכתבי-יד של חכמי המערב, בנוסחים שונים, וברובו לא נדפס. מקורו של החיבור כנראה בחכמי מראכש, והוא כולל ליקוט של דברי ראשונים ואחרונים, פסקים ומנהגים מקומיים, ועוד. לפנינו "טעמי הלכות" להלכות חנוכה, שחיטה וטריפות. בהמשך כתב-היד: "אתחיל לכתוב מנהגים שנוהגים בעיר מראכש יע"א" - בענייני שחיטה וטריפות.
[34] דף. 21 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ובלאי. קרעים וקרעים חסרים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר. רישומים. כריכה חדשה, עם סימני עש.
עיטורים נאים ב"שומרי העמודים". בעמוד האחרון "צורות הסכין" - איורי סכינים שונות ואיורי הקנה והוושט. בראש כתב-היד נכתב: "אתחיל לכתוב טעמים של שחיטה בעזרת שממ"ט [=שוכן מעלה [ו]מטה]...".
"טעמי הלכות" הוא חיבור שנשתמר בכתבי-יד של חכמי המערב, בנוסחים שונים, וברובו לא נדפס. מקורו של החיבור כנראה בחכמי מראכש, והוא כולל ליקוט של דברי ראשונים ואחרונים, פסקים ומנהגים מקומיים, ועוד. לפנינו "טעמי הלכות" להלכות שחיטה וטריפות.
[47] דף. 23.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש. קרעים בשוליים ובלאי. רישומים. כריכת קרטון, פגומה.
הכותב והמחבר-מלקט, רבי אברהם אלזרע, מחכמי תאפילאלת שבמרוקו, חותם את שמו מספר פעמים בכתב-היד בחתימתו המקושטת. בראש כתב היד הקדמה, בה כותב רבי אברהם כי החיבור הושלם בחודש אייר תר"ס. בסיום הקדמה זו חתום רבי אברהם פעמיים. בקולופון בסיום החידושים על התורה (דף פא/2), נכתב: "השלמתי אלו החידושים מלוקטים... כה דברי המעתיק חרגא דיומא לא שמיה, ותהי השלמת זה החיבור ביום ג' בש"ק ו' ימים לחדש שבט שנת ודוב"ר אמ"ת בלבבו לפ"ק [=תרנ"ט] ושוב וקיים ע"ה אברהם ן' יעקב אלזרע סיט"א". בראש הדרושים לנפטרים, דף צב/1: "התחלתי לכתוב מדרשים הללו בר"ח ניסן... שנת הב"ט לברי"ת [=תרנ"ח] ע"ה אברהם אלזרע סי"ט".
בהקדמה שבראש כתב-היד מבאר רבי אברהם את עניינו של החיבור: "כתבתי זה הספר לי לשמי לקטתי אותו מספרי קדש של עמודי עולם, מלוקט מספר פתוחי חותם של... ריא"ח [=רבי יעקב אבוחצירא] זתע"א, ומלוקט מספר תורת משה שחי'... רמ"א [=רבי משה אלשיך] זתע"א ומלוקט מספרי הרב... חיד"א זתע"א בספר נחל קדומים וחומת אנך ויש בו ה' חומשי תורה... ויש בו מדרשים לנפטר יקרא דשכבי... ולקטתים וסדרתים יחד מדי שבת בשבתו כך שלא ילאה אדם לבקש ספרים הרבה וילמוד בם ויש בו מדרשים של שנה כולה... כה דברי המעתיק חרגא דיומא לא שמיה, אינו יודע בין טוב בין רע, אברהם אלזרע. והיה השלמת זה החיבור ביום ג' בש"ק ב' ימים לח' אייר י"ז למטמונים שנת שמעה אלקים רנת"י לפ"ק [=תר"ס] ע"ה אברהם אלזרע סיט"א".
כתב-היד של רבי אברהם אלזרע נכרך עם כתב-יד נוסף, ישן יותר, אף הוא ממרוקו, המכיל דרושים לנפטרים ולזמנים אחרים, וחידושים. לא ברור מי הכותב. אחד הדרושים הוא מאת רבי יעקב אביחצירא, הנזכר בכותרת בברכת החיים (נפטר תר"מ; הדרוש נדפס בספרו "דורש טוב", ללא הכותרת שלפנינו). בסוף כתב-היד חידושים נוספים, כנראה אף הם בכתיבת ידו של רבי אברהם אלזרע.
למיטב בדיקתנו, חיבור זה של רבי אברהם אלזרע לא נדפס.
רבי אברהם בן רבי יעקב אלזרע (שנות הת"ר), מחכמי וקדושי תאפילאלת שבמרוקו. עניו מופלג, נהג בתעניות וסיגופים רבים. שימש כמו"ץ וסופר סת"ם. רבי אברהם היה נשוי למרת עזיזה אביחצירא, בת רבי שלימאן אביחצירא. מתלמידיו הנאמנים של רבי דוד אביחצירא (תרכ"ו-תר"פ), וגם בהתגברות הרדיפות והצרות סירב לעזוב את העיר ואת רבו. בשנת תר"פ, עם הירצחו של רבי דוד הי"ד, עקר לאלגי'ר (ר"י בן נאיים, מלכי רבנן, דף יח ע"ב; ש"ז מיארה, גאוני משפחת אביחצירא, ב, עמ' 158).
חתימות של רבי אברהם אלזרע מופיעות גם על הכריכה האחורית. במספר מקומות חותמות של "חיים אלזרע בשאר".
למעלה מ-200 דף כתובים (מספור דפים משובש; כפי הנראה, חסרים מספר דפים). 17 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים. קרעים וקרעים חסרים בשולי הדפים. קרעים חסרים עם פגיעה בטקסט במספר דפים. מספר דפים מנותקים. רישומים. כריכה מקורית, בלויה ופגומה, עם שרידי אבזם.
מצורפים: שטר משנת תרע"ב על החלפת חצרות בין רבי אברהם ב"ר יעקב אלזרע ובין רבי משה ב"ר אברהם אבוחצירא, חתום על ידי רבי יעקב ן' חיון, ודף נוסף בכתב-יד, חתום: "ע"ה משה אסולין".
המסמכים והתעודות שלפנינו, המתעדים קניה ומכירה של נכסים ומסחר בין יהודים, נכתבו ברובם על ידי בית הדין השרעי וכתובים כולם בערבית, כשעליהם חתומים דייני בית הדין המוסלמים, בחתימותיהם המסולסלות.
התעודות לא נחקרו בצורה יסודית. בחלק מן המסמכים, בשוליהם או על גביהם, נכתבה באותיות עבריות (בכתיבה מערבית) ובתערובת של עברית וערבית-יהודית, תמצית קצרה של תוכן המסמך.
ברישומים אלה מוזכרים התאריכים: תרל"ד, תרל"ח, תרמ"א, תרמ"ב, תרמ"ו, תרמ"ח, תרס"ד. באחד הרישומים נזכרת העיר דבדו. ברישום אחר מופיע בין היתר: "חו"ר וק"ק פאס יע"א".
31 מסמכים. גודל משתנה. מצב כללי טוב.
כתיבה איטלקית נאה. בראש השטר שיר פתיחה.
אחד העדים החותמים הוא "שלמה בלא"א החכם השלם מרנא ורבנא חסיד ועניו כמוהר"ר יוסף פיאמיטא זצוק"ל". רבי יוסף פיאמיטה (תט"ו?-תפ"א), רבה של אנקונה, מגדולי חכמי ומקובלי איטליה. רבו וחותנו של רבי שמשון מורפורגו בעל "שמש צדקה".
העד השני הוא "דוד בלא"א שמואל מודיליאני יצ"ו".
[1] דף. 29 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים. סימני קיפול. קרעים חסרים בשוליים, ונקב במקום הקיפול, עם פגיעות קלות בטקסט.