מכתב בחתימת ידו הגאון הצדיק רבי "ישראל מאיר הכהן" בעל ה"חפץ חיים". ראדין, כסלו תרצ"ג [1932].

גוף המכתב בכתב-יד סופר, עם חתימת יד קדשו וחותמתו של ה"חפץ חיים". נשלח אל הגאון רבי יחזקאל אברמסקי, רב ל"עדת ישראל – מחזיקי הדת" בלונדון.

המכתב עוסק במסע שד"רות עבור הישיבה בראדין, של הרבנים רבי הלל גינזבורג ורבי מנחם מענדיל עהרליך אב"ד פרויענבורג, ש"נוסעים בשליחות ישיבתנו הק'[דושה] למדינת אנגליא – לעורר שם את אחב"י שיבאו לעזרת ישיבתינו הק' בעת דחקנו הנורא".

ה"חפץ חיים" מזכיר במכתב שלפנינו את ביקורו של הרב אברמסקי בישיבת ראדין [הביקור הידוע שנערך בחודש כסלו תרצ"ב, לאחר צאתו של הרב אברמסקי מגלות רוסיה, בדרכו לאנגליה; ראה אודות ביקור זה בספר "מלך ביפיו", עמ' 223-224, ובאגרות הגרח"ע, ב, אגרות תשד-תשה]: "...וכאשר הדר"ג זכה לראות בעיניו את ישיבתנו הק' עם מנהגי' ותלמידי'[ה] גדולי תורה ויראה, אשר חלק גדול הנם מאחב"י שנמלטו על נפשם מגזירת השמד ורדיפת הדת השורר שם [ברוסיה] ל"ע, הנני פונה בזה בבקשתי להדר"ג שיבא לעזרת הרה"ג הנ"ל בעבודתם הקדושה לטובת ישיבתינו הק' בכל אשר יהי ביכלתו... שיהי'[ה] לנו לעזר בצר, להחיות מאות נפשות גדולי תורה ויראה המקריבים חלבם ודמם על מזבח תורה"ק ולקיום מקדש ד' הזה שמרביצים בו תורה יותר מששים שנה...".

ה"חפץ חיים" מברך אותו: "וזכות התורה יעמוד להדר"ג ויתברך מאלקי השמים בחו"ש [בחיים ושלום] וכל טוב, ועיניו תחזינה בישועת ישראל והרמת קרן התורה במהרה. כנפשו הטובה וכנפש המכבדו ומוקירו כע"ה [כערכו הרם], ישראל מאיר הכהן".

הגאון הצדיק רבי ישראל מאיר הכהן מראדין (תקצ"ח בערך-תרצ"ג), רבן של ישראל, שנודע שמו בישראל על שם ספרו הראשון "חפץ חיים". מייסד ישיבת ראדין ומחבר ספרי הלכה ומוסר רבים: "משנה ברורה", "שמירת הלשון" "אהבת חסד" ועוד עשרות ספרים.

מקבל המכתב, הגאון רבי יחזקאל אברמסקי (תרמ"ו-תשל"ו), היה חביב מאד אצל רבנו ה"חפץ חיים". הם נפגשו בפעם הראשונה כאשר הרב אברמסקי בא לקבל את ברכתו לאחר אירוסיו. ה"חפץ חיים" התפעל מהאופן בו ביקש את ברכתו להצליח בתורה, וברכו באריכות ואף נשקו על כף ידו (הרב אברמסקי היה משתבח בנשיקה זו כל ימיו, והראה את כף ידו לאנשי שיחו באמרו: "פה נשק לי החפץ חיים", ופעם אחת נשק לתלמיד חביב בחתונתו ואמר לו: "זכור תזכור כל ימיך שקיבלת נשיקה מאדם שזכה לקבל נשיקה מהחפץ חיים". מלך ביפיו, עמ' 74). בהמשך הם נפגשו עוד כמה פעמים, וכשנאסר הרב אברמסקי בשנת תר"צ ע"י שלטונות הרשע ברוסיה, הרעיש ה"חפץ חיים" את העולם במכתבים ובשתדלנות לשחרורו של הרב מסלוצק, ואף היה אומר במנין שבביתו חמשה פרקי תהילים להצלתו ושחרורו. מאורע פלאי היה ביום שחרורו של הרב אברמסקי מן הכלא, בערב יום הכיפורים תרצ"ב. באותו היום שינה החפץ חיים מהרגלו ולא אמר את התהילים להצלת הרב מסלוצק. רבי אלחנן ווסרמן היה באותו יום אצל מורו ורבו ה"חפץ חיים" בביתו בראדין, והוא סיפר שה"חפץ חיים" הפסיק לפתע באמצע דיבוריו עם התלמידים והכריז בחדווה ובתנועות יד: "לא עלתה בידי הבולשביקים מאומה... לא עלתה בידיהם מאומה, כי הנה בעל כרחם נאלצו לשחרר את הרב דסלוצק...", ואכן התברר אח"כ כי באותו הרגע ובאותו היום שוחרר הרב אברמסקי ממאסרו, כפי שחזה ה"חפץ חיים" ברוח-קדשו (מלך ביפיו, עמ' 218-219).

[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 28 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, סימני קיפול ובלאי. שני קרעים על פני כל רוחב הדף, מודבקים בנייר-דבק חומצי, עם כתמים מן ההדבקה.

תצלום המכתב שלפנינו נדפס בספר "מלך ביפיו", עמ' 264.

מכתב ארוך (7 עמודים) בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי אברהם יצחק הלוי צימרמן אב"ד הלוסק (ולימים אב"ד קרמנצוג). הלוסק, שנות התר"מ בערך.

תשובה הלכתית ארוכה בדיני גירושין, "ביטול מודעה" ותשלומי כתובה – נכתבה ליהודי בשם ר' דוד שלמה, שיצא לערער על גירושין אשר נערכו בבית דינו של רא"י. בתשובה הוא מתייחס לדיני הגט שהמגרש מסר "מודעה" לבטלו, ועל דיני הממונות ותשלומי הכתובה שנפסקו בבית הדין. הגרא"י צימרמן עונה לטענותיו ההלכתיות של המשיג ומיישב את דעתו בדברי שלום וענווה, כשהוא גם מוסיף דברי תחנונים לתאר את צערה של הגרושה האומללה והגלמודה. בסוף המכתב הוא מסיים וחותם: "...אמנם כת"ר ישמע לי ויאזין אלי שלא לשנות את דבריו, כי באמת הוא דבר השווה לתרווייהו וגדול השלום, דברי המשיב אברהם יצחק ב"ר מאיר הלוי חופ"ק הלוסק".

בעמוד השמיני של הקונטרס, טיוטת תשובה הלכתית בענין "המסירת מודעא", בכתב-יד שונה [יתכן והיא בכתב-יד גיסו של רא"י, הגאון רבי ישראל יהונתן ירושלימסקי – לימים, אב"ד אורלא ואייהומן].

הגאון רבי אברהם יצחק הלוי צימרמן (תר"י-תר"כ בערך-תרע"ז), מגדולי הרבנים בדורו. חתן הצדיק הקדוש רבי יעקב משה דירעקטור אב"ד מוש (תקס"ט-תרל"ט). כיהן כרבה של הקהילה ה"אשכנזית" בעיר הלוסק, ופתח בה ישיבה בה למדו רבי אייזיק שר ורבי אברהם נח פאליי (לימים סיפר הגרי"א שר, כי בישיבת הלוסק הם למדו מפיו ארבעה דפי גמרא בכל יום, עד שלמדו יחד רוב הש"ס). בשנת תר"ן בערך נתמנה לרבה של הקהילה ה"אשכנזית" בקרמנצוג', ובשנת תרנ"א עלה על מקומו ברבנות הלוסק, חתנו הגאון רבי ברוך דוב ליבוביץ שכיהן גם בראשות הישיבה בהלוסק.

גיסו, הגאון רבי ישראל יהונתן ירושלימסקי אב"ד אורלא ואייהומן (תר"כ-תרע"ז), בנו של הצדיק הקדוש רבי יעקב משה דירעקטור אב"ד מוש (תקס"ט-תרל"ט; גאון מתלמידי וולוז'ין ו"בעל מופת" מפורסם). בשנת תרל"ב שלחו אביו לארץ ישראל (יחד עם שמש מיוחד), כדי שיחוג את הבר מצוה שלו בירושלים להתבשם מקדושתה ולהתברך מפי חכמי ירושלים (על שם כך החליף מאז את שם משפחתו, והיה חותם מאז: "יש"י ירושלימסקי", או "יש"י איש-ירושלים"). למד בישיבת וולוז'ין, ולימים נשא את בתו של הגאון הרידב"ז רבי יעקב דוד וילובסקי אב"ד סלוצק. בשנת תרנ"ב התקבל לאב"ד אורלא (הסמוכה לגרודנה) ובשנת תרס"ב נתמנה לאב"ד אייהומן (פלך מינסק). לאחר פטירתו בדמי ימיו, אמר עליו רבו הגר"ח סולובייציק אב"ד בריסק, כי "אינני מכיר בדור הזה עוד שני רבנים משיעור-קומתו בכל רחבי רוסיה ופולין" (סורסקי, מלך ביפיו, עמ' 49). חתנו הוא הגאון המפורסם רבי יחזקאל אברמסקי גאב"ד לונדון, בעל ה"חזון יחזקאל".

גיליון בן 4 דפים (8 עמ' כתובים). 22 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. חלק מדפי הגיליון נותרו מחוברים.

מכתב ארוך (שני דפים עם 35 שורות) בכתב ידו, חתימתו וחותמתו של הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ, ראש ישיבת קאמעניץ דליטא. [קמניץ], ט"ו אלול תרצ"ג [1933].

נשלח ללונדון אל קרובו הגאון רבי יחזקאל אברמסקי רב קהילת "מחזיקי הדת" בלונדון [נשותיהם היו בנות-דודות – הרבנית ביילא צימרמן מקרמנצ'וג, חמותו של רבי ברוך בער, היתה אחותו של הרב יש"י ירושלימסקי חמיו של הרב אברמסקי].

המכתב פותח בברכות חמות ולבביות ל"שנה טובה": "כתיבה וחתימה טובה ונעימה בספרן של צדיקים גמורים לאלתר לחיים טובים ומתוקים יתיהב אל כבוד ש"ב הגאון הגדול פאר הדור סוע"ה אוצר היראה כשת"ה ר' יחזקאל נרו יאיר שליט"א, רב בלונדון לעדת מחזיקי הדת... ומלפנים האב"ד דסלוצק בעהמ"ס הנחמד חזון יחזקאל. הע' ית"ש [העליון יתברך שמו] יכתבהו ויחתמהו לכ"ג הרמה בסשצ"ג לאלתר לחיים טובים ומבורכים ומתוקים, עם בית כ"ג הרבנית הצדקנית שתחי' ועם כל צאצאיו שי'[חיו] כולם יכתבו ויחתמו בספרן של צ"ג לאלתר לחיים טובים ומבורכים בכל הברכות וההצלחות, שנת שלו'[ם] שובע נחת ושמחה השקט ושלוה, שנת גאולה וישועה ובוא משיחנו אמן".

בהמשך המכתב כותב רבי ברוך בער על הקשיים הגדולים בהחזקת הישיבה ועזרה לשד"ר להצלת הישיבה, חתנו הרב הגאון רבי יצחק טורעץ, שנסע ללונדון לשם כך:

"...ע"ד הצלת ישיבתנו הק'[דושה] שהיא ב"ה יסוד ועמוד להתורה הק' בחסדי' ית' [בחסדיו יתברך] המרובים, ונא להיות לעזר לחתני הרב הגאון ר' יצחק טורעץ שעומל בכל כחו במדינתכם למען התורה הק' שמטה ידה, להקימה ולעודדה... צריך לזה עבודה של חכם לב כמו בעבודת המשכן שכל עבודתו ע"י חכם לב היתה, לכן אחלה פניו בכל מיני תחנונים שיזכור אהבתנו הקדומה וגם כי אחים אנחנו, להציל תורת ישיבתנו הק', וזכות רבנו הגאון האמיתי החסיד רשכבה"ג רבנו יצחק אלחנן שנקרא הבית על שמו, יעמוד לכ"ג סלה...".

בדף השני מבקש רבי ברוך בער עזרה עבור רבי גרשון העניך (גיסו של קרובם הגאון רבי משה שניידר ראש ישיבת פרנקפורט דמיין) שנמלט מגרמניה לאנגליה, ורוצה להקים ישיבה קטנה בלונדון: "ואבקש עבורו מכ"ג כי יקרבו מאד ויסייע ע"י שיספר את מעלתו בתורה לרבים, ועי"ז יסתייע בידו לעשות הדבר הקדוש הלזה, וזכות גדולה יעלה ביד כ"ג עי"ז לרומם את הצדיקים וליסד ישיבה במקום מחודש שזה בכלל אם תוציא יקר מזולל, ומבטחוני בצדקתו ובחשק נפשו הדבוקה להתורה הק' לא אאריך בזה".

בסיום המכתב הוא מסיים שוב בברכות רבות וברכת שנה טובה: "והנני בברכה שיכתבהו בסשצ"ג עם בית כ"ג ועם כל צאצאיו שי', ויוכל להרביץ תורה הקדושה ע"י ברכת הש"י... מתוך הרחבה, ונזכה כולנו לראות בישועות ישראל ובהרמת קרנם וקרן תורתנו הק' וקרן משיחנו אמן. הדוש"ה והמוקירו והמברכו ש"ב ברוך דוב לייבאוויץ ר"מ בהישיבה הק' בית יצחק".

הגאון הקדוש רבי ברוך דוב (בער) ליבוביץ (תרכ"ד-ת"ש), בעל ה"ברכת שמואל", מגדולי מרביצי התורה בדורו. מתלמידי הגר"ח מבריסק בישיבת וולוז'ין. חתן הגאון רבי אברהם יצחק צימרמן אב"ד הלוסק (חתן הגאון הצדיק רבי יעקב משה דירקטור אב"ד מוש). לאחר שעבר חותנו לכהן כרב בקרמנצוג, מילא את מקומו ברבנות הלוסק והקים בה ישיבה. לאחר י"ג שנה הוזמן לכהן כראש ישיבת "כנסת בית יצחק" בסלבודקה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה נדד עם ישיבתו למינסק, לקרמנצוג ולווילנה, עד שלבסוף הקים אותה בקמניץ. בעל 'ברכת שמואל' על סוגיות הש"ס. תורתו שבעל-פה ושבכתב היא מאבני היסוד של הלימוד הישיבתי המעמיק.

[2] דף, נייר מכתבים רשמי. 28 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. כתמים. סימני קיפול וקרעים, עם מעט פגיעות בטקסט.

מכתב ארוך בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי. דרוזגניק [Druskininkai, עיירת-קיט סמוכה לווילנא], כ' אלול תרצ"ב [1932].

נשלח ללונדון אל הגאון רבי יחזקאל אברמסקי, מרבני לונדון וממקורביו הגדולים. רוב המכתב עוסק אודות מפעל משלוח חבילות מזון אל יהודי ברית המועצות שנותרו מאחורי מסך הברזל הסובייטי.

הגרח"ע כותב על בקשת העסקן האנגלי רא"מ קייזער ממנו, "שיבקשני לשלוח קול קורא לאחינו באנגליא לעוררם למשלוח עזרה לאחינו ברוסי'[ה] על ידם". רבי חיים עוזר מתייעץ עם הרב אברמסקי על התלבטויותיו בעניין: "ובאשר רבו דברי הבקורת הנני נבוך בזה, אמנם הבטחתי להנ"ל עוד לפני חג הפסח להמציא לידו קול קורא... כן יבקשני לבקש את החפץ חיים שליט"א לחתום על זה. הנני חושש שלא ישתמשו במכתב זה גם בשארי מדינות הרחוקות. ייטיב נא כת"ר להודיעני דעתו בזה בהקדם האפשרי...".

בשנים שלאחר צאתו מרוסיה, יזם האדמו"ר הריי"ץ מבצע בינלאומי מסועף לגיוס אמצעים כספיים והשגת היתרים ורישיונות לשליחת חבילות מזון וחבילות של "קמח שמורה" ומצות ליהודי רוסיה הסובייטית. לצידו פעלו כמה מגדולי הדור, בהם רבי חיים עוזר גרודז'נסקי וה"חפץ חיים" בפולין, רבי יחזקאל אברמסקי באנגליה, רבי מאיר הילסדהיימר בברלין, הרב קוק והרב זוננפלד בארץ ישראל, ואחרים. אגרות ומכתבים שוגרו לרבנים בכל אתר ואתר, פורסמו קולות קורא ונערכו מגביות כספים שונות. אחת הדרכים למשלוח החבילות לרוסיה היתה הקריאה לאנשים פרטיים ברחבי תבל לשלוח חבילות קמח ומצה לכתובות קרוביהם ולכתובות פרטיות שיימסרו להם ע"י הוועד.

במכתב שלפנינו מדובר על רתימת יהודי אנגליה למפעל זה, והחתמת "קול קורא" מיוחד ליהודי אנגליה בעניין. לא ברור על איזו פעילות יצאה הביקורת שאליה מתייחס הגרח"ע, וממה נבע חששו של הגרח"ע ש"ישתמשו במכתב זה גם בשארי מדינות הרחוקות". יש לציין כי כבר בחורף של אותה שנה, נדפס "קול קורא" מהתאריך כב שבט תרצ"ב, הקורא ליחידים לשלוח קמח למצות ליהודי רוסיה, עליו חתומים: החפץ חיים, רבי חיים עוזר והאדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש (ראו: יהדות הדממה, א, עמ' 317-319). יתירה מכך, יומיים לפני תאריך המכתב שלפנינו, כבר נדפס בווילנא כרוז "קול קורא לעזרה" מהתאריך ח"י אלול תרצ"ב [הופיע במכירת "קדם" 054, פריט 602 ], ובו מכתבם של בעל ה"חפץ חיים" ורבי חיים עוזר גראדזענסקי מווילנא, הקוראים לכל אחב"י באנגליה, וינה ובכל המדינות החופשיות לעזור במשלוח חבילות מזון ליהודי רוסיה: "...לשלוח מזון ליחידים... ועל כל יחיד ויחיד לשלוח לשארו הקרוב אליו או למכירו", ובפרט בערבי החגים אשר רב הצורך ורבה המצוה לשלוח להם חבילות מזון, בשל "מצבם הנורא של אחינו האומללים ברוסיא, אשר היסוד הכלכלי נשמט מאתם לגמרי, ומאות אלפים נפש מישראל, כל אשר בשם דעקלאסירטער [=משוללי זכויות; Лишанц ] יקרא, הנם מחוסרי לחם ומזון ובפרט הרבנים תופשי התורה שאין להם שום מעמד ומצב, וסובלים חרפת רעב ממש...".

כפי הנראה, במכתב שלפנינו ובמכתב מתאריך ג' תשרי תרצ"ג (המופיע בפריט הבא), מדובר על יוזמה נוספת בנושא זה להחתמת הרבנים על "קול קורא" נוסף, המטיל על כל אחד ואחד חובה מסויימת להצטרף לתכנית העזרה [יתכן והמדובר היה על תוכנית כוללת, הדומה לתוכניתו של הריי"ץ מליובאוויטש להקים "מרכז עולמי" לוועד העזרה, ולהטיל חובה על הרבנים וראשי הקהלות בכל המדינות להתחייב לפעול בעניין. ראה בפריט הבא אגרתו של הגרח"ע להרב אברמסקי מתאריך ג' תשרי תרצ"ג (ובאגרתו לר' יעקב רוזנהיים מתאריך כ"ט אלול תרצ"ב – המובאת בספר "אגרות ר' חיים עוזר", חלק ב, אגרת תשט), על יוזמת האדמו"ר מליובאוויטש לביסוס המגביות והרחבתן].

בתחילת המכתב כותב הגרח"ע שהוא מסכים להצעת הרב אברמסקי לשלוח את "כבוד הרה"ג מוהר"י סאלאוויצ'יק נ"י" לדרום אפריקה [רבי ישראל סולובייצ'יק מרבני דרום אפריקה (נפטר סיון תשי"א), בנו של רבי אברהם ברוך אב"ד סמולנסק, ובן-דודו של הגרי"ז אב"ד בריסק].

בחתימת המכתב מסיים רבי חיים עוזר בברכת שנה טובה: "ואו"ש [ואומר שלום] וברכה, יתברך רומעכ"ת וכל הנלוים אליו לאהבה אותו בברכת השנה בכוח"ט [בכתיבה וחתימה טובה] לחיים טובים ארוכים ומתוקנים, כנפשו היקרה וכנפש ידידו עֹז הדוש"ת, חיים עוזר גראדזענסקי".

בשולי המכתב מוסיף הגרח"ע ידיעה (כעדכון המען הנוכחי שלו) על תכנית שובו לווילנא מעייירת הנופש דרוזגניק: "מחר אשוב אי"ה לביתי".

הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי (תרכ"ג-ת"ש), גדול דורו ורבן של כל בני הגולה. בנו של רבי דוד שלמה גרודז'נסקי אב"ד איביה. נודע מילדותו בגאונותו המפליאה. בגיל 11 נכנס ללמוד בישיבת וולוז'ין והיה מתלמידי הגר"ח מבריסק. בגיל 24 נתמנה לרב ומו"צ בווילנא, על מקום חותנו רבי אליהו אליעזר גרודננסקי מו"צ בווילנא (חתנו של רבי ישראל מסלנט). מגיל צעיר נשא רבי חיים עוזר בעול הציבור, ודעתו הכריעה במשך קרוב לחמישים שנה בכל השאלות הציבוריות שעלו על הפרק בכל תפוצות ישראל.

מקבל המכתב, הגאון רבי יחזקאל אברמסקי (תרמ"ו-תשל"ו), היה אחד מנאמניו ועושי-דברו של הגרח"ע מווילנא. עוד מתקופת בחרותו בלימודיו בצילו של הגרח"ע בווילנא התקרב אליו בידידות נאמנה. בחורף שנת תרס"ו נאלץ "העילוי ממוסט" יחזקאל אברמסקי, לעזוב את ישיבת טלז ולברוח לווילנא [שהייתה אז תחת שלטון פולין], מאימת הגיוס לצבא הרוסי. בבואו לווילנא התקבל לישיבת ראמיילעס, ואף התקבל ל"קיבוץ" המובחר של למדנים מופלגים ששמעו שיעורים למדניים מפי הגאון רבי חיים עוזר (על פי מלך ביפיו, עמ' 29-33). לאחר מכן כשכיהן ברבנות סמילוביץ וסלוצק, פעל רבות בשליחותו של רבי חיים עוזר בענייני ציבור שונים. את כתב-היד של החלק הראשון של ספרו "חזון יחזקאל" הבריח הרב אברמסקי מסלוצק לווילנא, אל הגאון רבי חיים עוזר שהשתדל בהדפסתו בווילנא בשנת תרפ"ה, ע"י נאמן-ביתו רבי אהרן דוב אלטר וואראנאווסקי [בן-דודה של אשת הרב אברמסקי]. כשנאסר הרב אברמסקי ע"י השלטון הסובייטי בשנת תר"צ ונשלח לסיביר, הרעיש הגרח"ע את רחבי העולם היהודי במאמצים לשחררו. לאחר שחרורו של הרב אברמסקי בתחילת שנת תרצ"ב הקים הגרח"ע יחד עמו ועם האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, את מפעל משלוחי ה"קמחא דפסחא" ומשלוחי מזון ליהודים הנאנקים תחת השלטון הבולשביקי ברוסיה (ראה פריט 224). כמו כן פעל הרב אברמסקי רבות בשליחות הגרח"ע למען הישיבות הקדושות בפולין וליטא, ולמען רבני אירופה. כמו כן, הם פעלו יחד בענייני ציבור רבים, בהם המאבק על כשרות הייחוס והנישואין בישראל, המאבק נגד הגזרות האנטישמיות בגרמניה ובארצות אירופה נגד ה"שחיטה היהודית" [בשאלת "הימום הבהמות" קודם השחיטה, הפוסלת ומטריפה את הבשר], ופעילות ההצלה של הרבנים והישיבות פליטי המלחמה, שגלו לווילנא בתחילת ימי השואה. במכתב שלפנינו, משתקפות מקצת מפעולותיהם המשותפות ברחבי העולם בעניני הציבור.

[1] דף. נייר מכתבים רשמי. 26 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בלאי וסימני קיפול.

מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי. ווילנא, ט' טבת ת"ש [21 בדצמבר 1939].

תחילת המכתב כנראה בכתיבת ידי סופר, אבל חמש השורות האחרונות בכתב-ידו וחתימתו של הגרח"ע עצמו.

נשלח ללונדון אל הגאון רבי יחזקאל אברמסקי, מרבני לונדון וממקורביו הגדולים. המכתב עוסק בהצלת הישיבות שגלו לווילנא ולליטא עם פרוץ מלחמת העולם השניה. רבי חיים עוזר מספר לו על הפעולות בעניין זה של מר א"מ קייזער מאנגליה, שליחו של הרב אברמסקי להצלת הרבנים והישיבות:

"ה' קייזער הי' אצלי שלשום פעמים, והתועד בביתי עם גדולי הרמי"ם שליט"א להתישב בדבר המצב. נמצאים פה כמעט כל הישיבות עם ראשיהן ומנהליהן. מספר התלמידים בערך אלף וחמש מאות. גם יש פה קבוץ אברכים גדולי תורה אשר הסתדרו בכולל מיוחד, וגם נמצאים בפה כמה רבנים גדולים וחשובים ובראשם הגאון מוהרי"ז סאלאוויציק שליט"א הגאב"ד דבריסק, וביחד עם המשפחות יגיע מספר כולם בערך אלפים נפש. מהישיבות – השיגה ישיבת מיר רשיון הממשלה לקבוע מקומה בקידאן. גם הגר"א קאטלער שליט"א מקלעצק השיג רשיון לנסוע ליאנאווא, ועדיין הנם פה. כבוד גיסי הגר"א וואסערמאן שי' הקים אהלו אהל תורה בעיר טראק, כי רצון הועד לתמיכת הפליטים להוציא מעירנו חלק גדול מהפליטים כפי האפשרות, ובטח ישמע כתר"ה הפרטים מפי ה' קייזער".

הגרח"ע מאריך לספר לו בפרט על הקורה עם הגרי"ז מבריסק – ידידו הגדול של הרב אברמסקי: "להגאון אב"ד דבריסק שליט"א שלו', ונסדר עבורו קבוץ מיוחד אשר יגיד שיעורים לפניהם". גם בשולי המכתב לאחר החתימה, הוסיף הגרח"ע בכתב ידו לברר אודות כספים שהרב אברמסקי שלח עבור הרב מבריסק: "הסך 1250 מהרשימה של ה' קייזער ע"י הגאון אבד"ק בריסק, הנני מסופק אם הוא עבורו או עבור הישיבה, כי בני הישיבה מועטים מאד מאיזה יחידים. בטובו להודיעני".

בחתימת המכתב מספר הגרח"ע על מצב בריאותו האישי וטרדותיו הרבות: "מצב בריאותי ב"ה בלי שינוי. בודאי הטרדות אשר רבו אינן לפי כוחי, גם נחליתי איזה ימים מגריפע [=שפעת] קלה, ואקוה להנותן ליעף כח. מאד אחפץ לדעת משלו' הדר"ג וכל הנלוים אליו לאהבה אותו והנני ידידו מוקירו ומכבדו הדוש"ת חיים עוזר גראדזענסקי".

הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי (תרכ"ג-ת"ש), גדול דורו ורבן של כל בני הגולה. בנו של רבי דוד שלמה גרודז'נסקי אב"ד איביה. נודע מילדותו בגאונותו המפליאה. בגיל 11 נכנס ללמוד בישיבת וולוז'ין והיה מתלמידי הגר"ח מבריסק. בגיל 24 נתמנה לרב ומו"צ בווילנא, על מקום חותנו רבי אליהו אליעזר גרודננסקי מו"צ בווילנא (חתנו של רבי ישראל מסלנט). מגיל צעיר נשא רבי חיים עוזר בעול הציבור, ודעתו הכריעה במשך קרוב לחמישים שנה בכל השאלות הציבוריות שעלו על הפרק בכל תפוצות ישראל.

בתחילת תקופת השואה גלו לליטא העצמאית עפ"י הוראת רבי חיים עוזר, רבות מן הישיבות, שברחו מפולין שנכבשה וחולקה בידי הגרמנים והרוסים, אל ווילנא וערי ליטא העצמאית. באותה תקופה היה רבי חיים עוזר קברניטם של הישיבות המיטלטלות אשר ניווט אותם בים הסוער, תוך שהוא דואג לכלכלתם ומפעיל עולם ומלואו להצלתם. בין הגולים לווילנא היה גם הגרי"ז סולובייצ'יק אב"ד בריסק (המוזכר במכתב שלפנינו), שהגיע לווילנא עם חלק מבני משפחתו ותלמידיו, שניצלו ועלו עמו לירושלים בשנת תש"א.

מקבל המכתב, הגאון רבי יחזקאל אברמסקי (תרמ"ו-תשל"ו), היה אחד מנאמניו ועושי-דברו של הגרח"ע מווילנא. עוד מתקופת בחרותו בלימודיו בצילו של הגרח"ע בווילנא התקרב אליו בידידות נאמנה. בחורף שנת תרס"ו נאלץ "העילוי ממוסט" יחזקאל אברמסקי, לעזוב את ישיבת טלז ולברוח לווילנא [שהייתה אז תחת שלטון פולין], מאימת הגיוס לצבא הרוסי. בבואו לווילנא התקבל לישיבת ראמיילעס, ואף התקבל ל"קיבוץ" המובחר של למדנים מופלגים ששמעו שיעורים למדניים מפי הגאון רבי חיים עוזר (על פי מלך ביפיו, עמ' 29-33). לאחר מכן כשכיהן ברבנות סמילוביץ וסלוצק, פעל רבות בשליחותו של רבי חיים עוזר בענייני ציבור שונים. את כתב-היד של החלק הראשון של ספרו "חזון יחזקאל" הבריח הרב אברמסקי מסלוצק לווילנא, אל הגאון רבי חיים עוזר שהשתדל בהדפסתו בווילנא בשנת תרפ"ה, ע"י נאמן-ביתו רבי אהרן דוב אלטר וואראנאווסקי [בן-דודה של אשת הרב אברמסקי]. כשנאסר הרב אברמסקי ע"י השלטון הסובייטי בשנת תר"צ ונשלח לסיביר, הרעיש הגרח"ע את רחבי העולם היהודי במאמצים לשחררו. לאחר שחרורו של הרב אברמסקי בתחילת שנת תרצ"ב הקים הגרח"ע יחד עמו ועם האדמו"ר ריי"צ מליובאוויטש, את מפעל משלוחי ה"קמחא דפסחא" ומשלוחי מזון ליהודים הנאנקים תחת השלטון הבולשביקי ברוסיה (ראה פריט 224). כמו כן, פעל הרב אברמסקי רבות בשליחות הגרח"ע למען הישיבות הקדושות בפולין וליטא, ולמען רבני אירופה. כך גם פעלו יחד בענייני ציבור רבים, בהם המאבק על כשרות הייחוס והנישואין בישראל, המאבק נגד הגזרות האנטישמיות בגרמניה ובארצות אירופה נגד ה"שחיטה היהודית" [בשאלת "הימום הבהמות" קודם השחיטה, הפוסלת ומטריפה את הבשר], ופעילות ההצלה של הרבנים והישיבות פליטי המלחמה, שגלו לווילנא בתחילת ימי השואה. במכתב שלפנינו, משתקפות מקצת מפעולותיהם המשותפות להצלתם וכלכלתם של הרבנים הגולים ובני הישיבות הקדושות, שעסקו ועמלו בלימוד התורה גם באותם ימי גלות קשים.

[1] דף. נייר מכתבים רשמי. 29 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים וסימני קיפול.

תצלום המכתב שלפנינו נדפס בספר "מלך ביפיו", עמ' 427; ומשם נדפס ב"אגרות ר' חיים עוזר", ג, עמ' קסח-קסט, אגרת קח.